ט:
כל
הזבחים פרק
ראשון
זבחים
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
חד
מהל' לעיברה שנתו
וזמנו. ה"ה שנתו
עיברה זמנו. זמן
שחיטת הפסח: לא
זמנו
ולא שנתו. ואם יא]
מד א מיי' פט"ו
בלא זמנו ואע"פ שבשעה
א) מנחות פג:, ב) [שם ג:],
ג) תוספתא דמנחות רפ"ק,
פסה"מ הלכה ט:
שהקדישו לא היה ראוי לפסח דכשיגיע זמנו תעבור שנתו דאפי'
שחטו קודם הפסח לשם שלמים כשר ואע"ג דחזי לפסח ראשון:
מה ב מיי' שם הלכה ז:
מנחות ב: מט:, ד) [מנחות ג:],
ממילתייהו. מפסח ראשון: משמיה דמבוג. שם חכם: חטאת ששחטה
מפריש נקיבה לפסחו או זכר בן שתי שנים תורת שלמים עליו
מו ג ד מיי' שם הלכה ו:
ה) מנחות ג:, ו) חולין לט. ירוש'
❖
מז ה מיי' שם הלכה י:
פסחים פ"ה ה"ב., ז) עי' רש"י
לשם חטאת נחשון. שעיר
חטאת [דחנוכת] הנשיאים: כשרה.
כדתנן במי שהיה טמא (פסחים דף צז:) ירעה עד שיסתאב וימכר ויביא
❖
מנחות סג. במתני' ד"ה צפה.
בדמיו שלמים: איתיביה רב
ולא הויא שינוי קדש דלא אמרי' חטאת
משרשיא לרבא כו'. תימה מאי
נחשון כיון דלדורון אתי ולא לכפרה
חד לעיברה זמנו ועיברה שנתו וחד לעיברה
תורה אור השלם
א)
א]
הגהות הב"ח
על חטא הרי היא (ד) כשחיטה יב]
קושיא הא רבא הוא דמפרש טעמא
זמנו ולא שנתו וחד ללא עיברה לא זמנו ולא
1. דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו
דר"ש בריש מנחות (דף ג:) מזאת
לשם עולה וכ"ש דשינוי בעלים לא
(א) גמ' הוה אמינא ה"מ היכא
לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הַחַטָּאת
יג]
שנתו וצריכי דאי כתב רחמנא חד הוה
דעיברה: (ב) שם כנחשון כשרה
בִּמְקוֹם אֲשֶׁר תִּשָּׁחֵט הָעֹלָה
תורת ואומר ר"ת דהכא גרסי' רבה
הוי דלא שחטה להתכפר בה נחשון:
אמינא (א) היכא דעיברה שנתו וזמנו דאידחי
חטאת. נ"ב פי' דהכי הוי דינא
תִּשָּׁחֵט הַחַטָּאת לִפְנֵי יְהֹוָה
ועלו לבעלים. ר"ש פליג אמנחות
ורבה לטעמיה דמשני התם כאן
בשינוי בעלים: (ג) שם לשם
קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הִוא:
מפסח לגמרי אבל עיברה זמנו ולא שנתו
חטאת נחשון פסולה. נ"ב פי'
ויקרא ו, יח
ומודה בזבחים: מחבת ומרחשת. שני
בשינוי קודש כאן בשינוי בעלים ועוד
2. וְזֹאת תּוֹרַת הַמִּנְחָה הַקְרֵב
דהכי הוי דינא בשינוי קדש:
דחזי לפסח שני אימא לא ואי כתב רחמנא
י"ל דאפי' גרסינן רבא רוצה ליישב
כלים שבהם מטגנים את המנחות
(ד) רש"י ד"ה כשרה וכו' הרי
אֹתָהּ בְּנֵי אַהֲרֹן לִפְנֵי יְהֹוָה אֶל
היא כנשחטה לשם: (ה) ד"ה
הני תרתי משום דאידחי להו ממילתייהו אבל
ויקרא ו, ז
דברי רב לכולהו אמוראי דהתם ולפי'
שכל יד] המנחות היו טו] עשר עשר
פְּנֵי הַמִּזְבֵּחַ:
מחבת וכו' דמתוך: (ו) ד"ה
3. וְסָמַךְ אֶת יָדוֹ עַל רֹאשׁ
ר"ת קשה דנראה דרב משרשיא
חלות. מחבת צפה ז) ומעשיה קשים
היכא דלא עבר לא זמנו ולא שנתו דחזי לפסח
טעמא וכו' להכשירה לא יליף
הַחַטָּאת וְשָׁחַט אֹתָהּ לְחַטָּאת
מזאת התורה: (ז) ד"ה שיתכפר
תלמידו של רבא היה ולא של רבה
מתוך שהכלי צף מעשיה
(ה)
אימא לא צריכי: אמר רב משמיה דמבוג
בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יִשְׁחַט אֶת
❖
בה נחשון היינו שינוי בעלים
ויקרא ד, לג
הָעֹלָה:
ועוד י"ל שרוצה רבא ליישב דברי רב
מתפשטין והאור שורף את השמן.
חטאת ששחטה לשום חטאת נחשון כשירה
הס"ד ואח"כ מ"ה אין וכו'
משמיה דמבוג אפי' כרבנן דפליגי
מרחשת עמוקה ומעשיה רוחשין ורכין
במחוייב כפרה. נ"ב ע"ל תחילת
דאמר קרא זאת תורת החטאת תורה אחת
ב)
1
דף ד' ודף ז' סוף ע"א: (ח) ד"ה
מוסף רש"י
עליה דר"ש דלית להו זאת תורת
שאין האור שורף את השמן וכשמניח
בעיא וכו' דכיון: (ט) ד"ה מי
לכל החטאות יתיב רבא וקאמר לה להא
ורב משרשיא כשהקשה לו מר"ש היה
אדם אצבעו עליה נראה כמו
אמרי' וכו' או דילמא אין כצ"ל
(פסחים צו: בפי' קמא שם, ומנחות
❖
שמעתא איתיביה רב משרשיא לרבא רבי
שם). או: בשלא קרב בזמנו שאבד
ותיבת כו' נמחק:
רוחשת טז]: חריבה. מנחת חוטא
יכול להקשות ממתני' דמנחות אלא
ונתכפר באחר הוא נעשה שלמים
שמעון אומר ג) כל המנחות שנקמצו שלא
ניחא ליה למיפרך מברייתא דאפי'
שאין בה שמן דכתיב (ויקרא ה)
כדנפקא לן בפסחים (ר"ה ה.):
לכל מצות שלמים. שיהא דין
לשמן כשירות ועלו לבעלים לשום חובה לפי
לא ישים עליה שמן: מעשיה מוכיחין.
גליון הש"ס
לר"ש דמכשיר לא מזאת תורת מכשיר
כל חומר שלמים עליהן (פסחים
וכן משמע מפי' הקונטרס ואע"ג
דמחשבה יז] הניכרת שהיא שקר סבר
שאין המנחות דומות לזבחים שהקומץ מחבת
שם) כשהוא אומר ואם עז. ולא
[גמרא אמר רב חטאת חלב
כתיב אם (מנחות שם): הפסיק
ר"ש דלא מהניא: שחיטה אחת לכולן.
ששחטה לשם חטאת דם וכו'.
דבפ' דם חטאת (לקמן דף צב.)
לשם מרחשת מעשיה מוכיחין עליה שהיא
הענין. הפסק הוא להפסיק בין
עי' נזיר דף כז ע"ב בתוס' ד"ה
❖
דרשינן תורה אחת לכל החטאות
וכי שחיט עולה לשם חטאת ליכא הכירא
כבש לעז (פסחים צו:): הפסיק
מחבת חריבה לשם בלולה מעשיה מוכיחין
שהרי אין אדם וכו']:
וליכא מאן דפליג היינו במידי דכתיבא
דמשקר הילכך מהניא מחשבה
הענין. שאין לעז דין האמור
שהיא חריבה אבל בזבחים אינו כן שחיטה
למעלה: לימד על העז שאינה
כ"ך שמעת"י במנחו"ת: טעמא כו'.
בהדיא בחטאת גופה דרשינן ליה
טעונה אליה. שיש לה דין בן
שינויי נוסחאות
אחת לכולן קבלה אחת לכולן זריקה אחת
לכ"ע כגון הני דפרק דם חטאת
אלמא אפי' לרבי שמעון דמהדר
בקר שאינה טעונה אליה (מנחות
כז]
לכולן טעמא דמעשיה מוכיחין הא אין מעשיה
א] לעברה וכו' ועברה [בכל
שם בכת"י). יש מפרשין עז אין לו
אבל שינוי קודש לא כתב בחטאת כח]
(ו) להיכשירא לא יליף מזאת יח] תורה
הענין וברש"י] (ש"מ). נ"א
אליה, וטעות היא בידם שהרי
מוכיחין לא אמאי לימא זאת תורת המנחה
ובריש איזהו מקומן (לקמן דף מח.)
וכ"ש דמדרבנן קשיא לך דאמרי אף
2
ממקום שהכליות יועצות היא
לעיברה שנתו וזמנו (כי"מ, וכ"ג
התוס'): ב] צ"ל חי (*ש"מ):
ניטלת ועוד מה לימד הכתוב הואיל
תורה אחת לכל המנחות אלא אי איתמר
דדריש תורה אחת לכל האשמות
במנחות לא עלו אלמא לא דרשי
ד)
ואין לו (פסחים צו:) למותר פסח.
ג] נ"א פשיטא הני (כי"מ).
וקאמר הניחא למאן דאית ליה תורת
תורה יט] להכי. ולרבא דאמר לעיל
הכי איתמר אמר רב משמיה דמבוג חטאת
ואפשר דרש"י בא לאפוקי מגי'
בין שהפריש פסחו ואבד ונתכפר
זו: ד] צ"ל מי שמחוייב (*ש"מ):
באחר ואחר כך נמצא זה, בין
(דף ז.) חטאת חלב ששחטה לשם
אלא למאן דלית ליה תורת היינו
ששחטה על מנת שיתכפר בה נחשון כשירה
ה] בס"א נוסף ולאו בר מינה
שהפריש מעות לפסחו וחלה
חטאת דם כשירה ליכא למיפרך מינה
לר"ש ולרבנן בריש מנחות (דף ג:)
ואינו שינוי בעלים (ש"מ):
קדושת פסח על כולן והוזלו טלאים
א אין כפרה למתים ולימא מת בעלמא הא
לרבא: לשם חטאת נזיר לשם
ו] איכא דאמר כו' עד עולה
דהתם כיון דכי הדדי נינהו דתרוייהו
וניתותרו מן המעות (שם ע: וכעי"ז
קמ"ל טעמא דמת הא דחי דומיא דנחשון
במנחות שם): שקרב שלמים.
היא, בכי"מ ליתא: ז] צ"ל כעולה
ב]
חטאת מצורע. לעיל (דף ז.) איכא
חטאת סתמא שמייהו וכפרת שתיהן
(ש"מ): ח] צ"ל רבא (*ש"מ). וכן
במועד או לאחר הרגל (פסחים ע:):
פסולה ומאי ניהו חטאת נזיר וחטאת מצורע
שמעתא אחריתי דרב כט] דמחלק בין
שוה על הכרת אין שם שינוי קודש
לדבר הבא מן הצאן ומן
משמע בתוס' דף ז א ד"ה אמר
הבקר. ואע"ג דעולה באה ג"כ
רבא (הגרי"ב). ועי' בש"נ לעיל ג ב
הני עולות נינהו אלא אי איתמר הכי איתמר
שוחט [לשם חטאת] לשוחט לשם עולה
והרי חטאת לשם חטאת נשחטה
ג]
אות ז: ט] כמותה תיקו כצ"ל
מן הצאן ומן הבקר, אפילו הכי
אמר רב משמיה דמבוג חטאת ששחטה על
ושם פירשתי תרתי דרבא למה לי:
ואילו מנחת מחבת ומנחת מרחשת
(ש"מ): י] והכי מתנינן כו' עד
שלמים אתי, דהא [לשם] אכילה
ושחט אותה לחטאת. לעיל
ובעיין לה, בכי"מ ליתא. ועי'
הפרישה [ולא] לשם כליל (מנחות
אין שמותיהן שוין זו שמה לבדה וזו
שמחוייב חטאת כנחשון כשירה חטאת
(ב)
ד]
כ"מ פט"ו מפסולי המוקדשין
:
פג: מכת"י)
שמה לבדה אלא לרב קשיא דהא
בפירקין [דף ה.] דרשינן ליה
נחשון עולה היא ה] איכא ו] דאמר אמר רב
ה"ו דהרמב"ם לא הי' קטע זה
ע"כ מעמוד קודם
עברה זמנו. שעבר הפסח: לא
בגירסתו. ועי' קר"א ד"ה אמר
למילתא אחריתי ושמא הכא דריש
לשם חטאת נחשון שינוי גמור הוא
משמיה דמבוג חטאת ששחטה לשם חטאת
(ג)
זמנו ולא שנתו. שהפריש שה
רב, ובה"ז. ובדק"ס כתב שנשמט
מדלא כתיב ושחט לחטאת אותה:
שהרי היא כעולה וקאמר כשרה משום
בטה"ד: יא] צ"ל אם (ש"מ):
לפסחו ושחטו קודם [הפסח]. כגון
נחשון פסולה חטאת נחשון עולה היא
ז]
על
מי שמחוייב חטאת דטומאת
יב] צ"ל כשחוטה (*ש"מ)
:
תורת חטאת כ]: אלא אי איתמר.
שאבד קודם חצות והפריש אחר
ולימא חטאת נזיר וחטאת מצורע עיקר חטאת
יג] בכי"פ נוסף משום דתורה
תחתיו ונמצא דאם רצה לשוחטו
מקדש וקדשיו מהו. מיהו ל]
דרב הכי איתמר ובשינוי בעלים
אחת לכל החטאות: יד] שכל
קודם חצות קרב שלמים ואע"ג
נקט אמר רב $ חטאת חלב ששחטה
ה)
איתמר: שיתכפר בה. היינו
גרע ממי שאינו מחוייב כלום:
ח]
(ז)
וכו' עד חלות, נמחק (צ"ק וק"נ):
דעדיין חזי לפסח (מנחות פג:
ובכת"י) חטאת נחשון.
טו] נ"א היו עושין חלות,
מחשבין מעבודה לעבודהכ.דאמר
לשם חטאת דם לשם חטאת עבודת כוכבים
שינוי בעלים: שאין כפרה למתים.
ותיבות עשר עשר נמחק (רא"ט)
.
שהקריבו הנשיאים שעירי חטאות
כשירה לשם חטאת נזיר לשם חטאת מצורע
כגון משחיטה לזריקה
הילכך לא קרינא ביה במחוייב כא] כפרה
נ"א היו באות עשר עשר
בחנוכת המזבח, ולהכי נקט נחשון
דהוא הראשון. (מנחות נה:) כל
(שמכ"י): טז] צ"ל שרוחש
כמותו: הא חי. אם שחטה בשינוי
(כמו שינוי בעלים) אבל משחיטה
פסולה הני עולות נינהו בעי רבא חטאת חלב
המנחות. ואפי' מנחת חוטא:
(*ש"מ): יז] נ"א ומחשבה (כי"י).
בעלים לשם אדם חי: דומיא דנחשון.
לקבלה לא דהא מפיגול יליף לה וק"ו
שאין המנחות דומות
נ"א וכל היכא דמחשבה ניכרת
ששחטה לשם חטאת דטומאת מקדש וקדשיו
לזבחים. דבזבחים מודינא דלא
(כי"פ): יח] מוזאת תורת (מ"כ)
:
שמחוייב חטאת שאינה על חטא
דרב אשי דיליף משינוי בעלים לא לא] הוי
מהו מי אמרינן כרת כמותה או דילמא אין
עלו: מעשיה מוכיחין. שהוא
יט] צ"ל זאת תורת (ש"מ): כ] צ"ל
הדומה לשעיר נחשון כגון חטאת נזיר
אלא משחיטה לזריקה כמו שינוי בעלים
החטאת (*ש"מ): כא] מחוייב
מכזב דמרחשת עמוקה ומעשיה
קבוע כמותה רב אחא בריה דרבא מתני
ט] ד)
(כי"י): כב] צ"ל כיון (כ"י, מ"כ,
רוחשים רכין, מחבת צפה ומעשיה
ומצורע הבאות להכשיר פסולה:
קשין: אבל בזבחים אינו כן.
רש"ש): כג] צ"ל וילפינן (*ש"מ):
בכולהו לפסולא מ"ט 3ושחט אותה לחטאת לשם אותה חטאת א"ל רב אשי
ופרכינן הני עולות נינהו. ואנן
כד] נ"א תיבת הכי נמחק (גליון).
אין להם מעשה מוכיח הלכך מהני
לרב אחא בריה דרבא [בעיא דרבא] היכי מתניתו לה אמר ליה אנן בשינוי
קים לן (לעיל דף ז.) חטאת
נ"א כה"ג (שמכ"י): כה] נ"א זו
בהו שינוי דלא עלו לשם חובה:
חריבה. מנחת חוטא ומנחת
היא שהיא מחשבה בשעת
בעלים מתנינן לה [והכי מתנינן לה] אמר רבא חטאת חלב ששחטה על
ששחטה על מי שמחוייב עולה כשירה
ג
י]
עבודה זו כו' (כי"פ). ס"א
קנאות דכתיב בהו לא ישים עליה
והני כעולה דמו. פשיטא ל"ג:
מי שמחוייב חטאת דם וחטאת עבודת כוכבים פסולה על מי שמחוייב חטאת
שמן: בלולה. שאר מנחות (מנחות
שיחשב בשעת אחת העבודות
ב:) אין כפרה למתים. דמיתתן
להאכיל לאדם (ש"מ): כו] צ"ל
עיקר חטאת נקט. שורש החטאת שהיא
נזיר וחטאת מצורע כשירה ובעיין לה הכי בעי רבא חטאת חלב ששחטה על
חטאת
העבודות (*ש"מ): כז] צ"ל האי
כיפרה עליהם (מעילה י:)
היתה חטאת יחיד ראשונה: לשם
חלב ששחטה לשם חטאת
(ש"מ): כח] צ"ל בחטאת בהדיא
מי שמחוייב חטאת דטומאת מקדש וקדשיו מהו מי אמרי' דכרת כמותה או
דם וכו' כשירה. ועלתה לו
(רא"ט): כט] צ"ל דרבא (הגרי"ב,
חטאת עבודת כוכבים. רבותא
דילמא אין קבוע כמותה תיקו: איתמר שחטה לשמה לזרוק דמה שלא
(לעיל ז.) הני עולות נינהו. יש
וכ"ה בד"ו): ל] צ"ל מי גרע ועי'
ו)
נקט אע"ג דלא דמיא לשאר חטאות
צ"ק (הגרי"ב): לא] נמי לא הוי
דמפרשים עולות נינהו שטעונים
לשמה רבי יוחנן אמר פסולה וריש לקיש אמר כשירה ר' יוחנן אמר פסולה
ה
כצ"ל (צ"ק): לב] בכת"י הועבר
נסכים כעולה מה שאין כן בשאר
שהן בכבשה או שעירה והיא אינה
קולמוס על תיבת שפתיים:
חטאות, ולא עיקר הוא תינח חטאת
מחשבין מעבודה לעבודה וילפינן ממחשבת פיגול ור"ל אמר כשירה אין
כשירה בכבשה אלא בשעירה:
לג] תיבות חטאת נזיר או, לכא'
מצורע כדאמרי' בפרק שתי מדות
מחשבין מעבודה לעבודה ולא ילפינן ממחשבת פיגול ואזדו לטעמייהו דאיתמר
בעיא דרבא היכי מתניתו לה.
אינן בדקדוק דהא לא אתי בדלות,
דטעונה נסכים, אבל חטאת נזיר
לא טעונה נסכים: מתני כולהו
אלא דאגב חטאת מצורע נקטיה
❖
(ח) וכיון כב] דאמרת דרבא בכולהו פסיל
לפסולא. אפילו חטאת חלב
ודו"ק. נ"ל:
ואפילו חטאת חלב לשם חטאת דם כ"ש לשם חטאת דטומאת מקדש וקדשיו: מי אמרינן כרת כמותה. והוה
ליה מחוייב כפרה כמותו
ששחט לשם חטאת דם פסולה
מלהקריב (מנחות ג:) שחטה
וקרינן ביה עליו ולא על חבירו וחבירו דומיא דידיה [לעיל ג:] או דילמא (ט) כו' דאין קבוע כמותו שבא בעולה ויורד: שחטה לשמה. שלא
לשמה לזרוק דמה שלא
שיטה מקובצת
חישב על השחיטה אלא על הזריקה חישב בשעת שחיטה דהיינו מעבודה לעבודה: מחשבין מעבודה לעבודה. כלומר מחשבה
לשמה. בחטאת מיירי דכל שאר
זריקה אחת לכולן כו'. ולא אמר
זבחים כשרים שלא לשמן אבל
מועלת מעבודה לעבודה במחשבת שלא לשמו: דילפינן כג] ממחשבת פיגול. דמהניא ביה הכי כד] דתנן בפרק
שני (לקמן דף כז:) השוחט
חטאת שנשחטה שלא לשמה
הולכה אחת לכולן משום
את הזבח על מנת לזרוק דמו למחר פיגול: אין מחשבין מעבודה לעבודה. בשלא לשמו דלא ילפינן לה מפיגול דהתם עיקר מחשבתו
פסולה, וכן פסח שנשחט שלא
דר"ש היא (לקמן דף יג.) דמכשיר
לשמו, ואם שחט החטאת לשמה
בהילוך משום דהוי עבודה דאפשר
המביאה לידי פיגול זו היא כה] שיחשוב בעבודה זו לעשות עבודה אחרת מן אחת העבודות להאכיל לאדם או למזבח חוץ
לזרוק דמה שלא לשמה: וילפינן
לבטלה. והא דקאמר זריקה אחת
לזמנו וזריקה אכילת מזבח היא והוא הדין אם חישב על הקטרת החלב שאינה מן עבודות כו] הילכך לא דמיא לשלא לשמו:
ממחשבת פיגול. דגמרינן
לכולן ואע"ג דיש ניתנין במתן ד' ויש
מחשבת פסול שלא לשמה ממחשבת
השוחט
ניתנין במתן אחת, (הוא) [מ"מ] אין
פיגול דעיקרו מעבודה לעבודה
מעשיה מוכיחין דהא קיי"ל (לקמן לו:)
כל הניתנין במתן ד' שנתנן במתן אחת כיפר (תוס' טוך): הני עולות נינהו. ואין (זו) [זה] שינוי בעלים, דלא פסלינן שינוי בעלים אלא א"כ שינה למחוייב כפרה כמותו, וכיון דעולה לאו לכפרה אתא א"כ אין מחוייב כפרה כמותו (תוס' טוך): דילמא אין קבוע כמותה.
(חולין לט.):
הקשה הר"ר יחיאל מפאריש תיפשוט ליה מדידיה דלא בעי קבוע כמותה, דאי בעי (לעיל) אמאי איצטריך [לעיל לומר] הני עולות נינהו תיפוק ליה דחטאת מצורע אינו קבוע כמותה. וי"ל דאיצטריך להאי טעמא דעולות נינהו משום חטאת דשמיעת הקול וביטוי שפתים לב]
פי' דשוחט חטאת דשמיעת קול על מי שמחוייב חטאת נזיר לג] או חטאת מצורע דעתה אין [זה] קבוע יותר מזה (תוס' טוך): רש"י ד"ה ופרכינן כו' והני כעולה דמו. וי"מ הני עולה נינהו ושינוי קודש הוא ופשיטא דפסולה (גליון): ד"ה עיקר חטאת כו' שהיא היתה
חטאת יחיד ראשונה. וי"מ חטאת ראשונה שמצינו שלא בא על חטא נקט: ד"ה לשם חטאת כו' אלא בשעירה. והוי כשינוי קודש, אפ"ה כיון דכרת כמותה, מין חטאת חד הוי (גליון): תוד"ה איתיביה כו'. נ"ב טעמא דמעשיה מוכיחין כו' ולא אמר תורה אחת,
והדר ביה רבא מכח קושיא זו. וטעמא משום דמעשיה מוכיחים. וקשה מידי הוא טעמא אלא לרבא ורבא קאמר התם דלאו משום מעשיה מוכיחים אלא משום זאת תורת כו' (תוס' טוך): ד"ה ושחט אותה כו' מדלא כתיב ושחט לחטאת אותה. וליכא למימר כולה להכי
הוא דאתא דא"כ לכתוב ושחט לאותה חטאת (ת"א, גליון):