כל הזבחים פרק שמיני זבחים
עז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לשם עצים. והאי
מ א מיי' פי"ד מהל' מעשה
דנקט לישנא דעצים ולא נקט לשם מים משום
דלוג הוי כלי שרת כדאמרי' בפ"ק דמנחות (דף ז.) ובפ' שתי מדות
א) [מנחות דף מח. וש"נ],
ב) [לקמן צא. מנחות קד:],
הקרבנות הלכה ח:
לישנא דקרא דאותביה מבל תקטירו נקט לה: לריח ניחוח אי אתה
(שם דף צ.) וי"ל דכלי שרת אין מקדשין אלא מלאין דלא יג] מצטרף
מא ב מיי' (פ"ז) [פ"ו] מהל'
ג) [כריתות יח.], ד) מנחות
מעלה. בתריה דההוא קרא דכל שממנו לאישים כתיב קרבן ראשית
להתקדש האי פורתא עם האחר שכבר נתקדש אי נמי האי פורתא מנח פסה"מ הלכה כ:
מח:, ה) לעיל עו: [ע"ש צע"ק],
מב ג מיי' שם פ"ג הלכה יח
ו) ועי' בתוספ' פ"ח ה"ה
תקריבו אותם ואל המזבח לא יעלו לריח ניחוח קרבן ראשית אשאור
ליה בלוג לשם קדושת דמים והשתא משמע הכא דאע"ג דלא קדיש
ופ"ה מהל' איסורי מזבח
וכעי"ז לקמן פא. תוספ' פ"ח
ודבש הכתוב בראש המקרא העליון
למזבח לא הוי כחולין בעזרה מאחר
ה"ז, ז) מנחות עח: וש"נ,
הלכה ד:
מג ד מיי' פ"ו מהל' פסולי
ח) ד"ה לריח ניחוח, ט) ת"כ
קאי וקאמר יש לך להביא מהן ביכורים
דקדוש קדושת דמים כדמסיק :
לשם עצים והא איכא שיריים דבעי מילינהו א]
יד]
❖
המוקדשין הלכה כא:
ויקרא פרש' ט ה"ט, צו פ"א
וחולין ממילא הואי. וכי האי
מן הדבש ושתי הלחם מהשאור ואל
ואיכא הך פורתא דלא קמיץ עילויה דפריק
הי"א, י) [שם קו.], כ) וע"ע
המזבח לא יעלו אכוליה קרא קאי
גוונא משני בפ' התכלת
תו' פסחים סו: ד"ה מביאה, ב"ב
ליה דפריק ליה היכא אי גוואי קא מעייל
א)
פא: ד"ה ודילמא, מנחות כא:
תורה אור השלם
ואדרשה דבל תקטירו ו]: שיריים. הך
(שם דף מח.) גבי שחט שני כבשים על
ד"ה חולין פ: ד"ה וכי, חולין קל:
חולין לעזרה אי אבראי איפסיל ליה ביוצא
❖
פורתא מה שהוסיף אחר קמיצה
ארבע חלות דשתים מהן נאכלות ע"י
ד"ה אי, תמורה כג. ד"ה אוכלין.
1. k» ל ה« nƒ נ¿ ח» ה א¬ L∆ ר z« ק¿ ƒריבe
לעולם גוואי וחולין ממילא הויין והא אמר
ב)
ל«יה»…וה ל…א ת≈ ע» N∆ ה ח» מ≈ ץ kƒ י
ודלמא נדבה הוה ולא שרי להו מתנות
פדיון וכי האי גוונא משני בפ' המוכר
כ» ל N¿ א…ר ¿וכ» ל c¿ ב« L ל…א
רבי שמעון אין מתנדבין שמן תקוני גברא
המצורע אלא קמיצה קא שרי להו:
את הספינה (ב"ב דף פא:) גבי ביכורים
ת« ק¿ טƒ ירe מƒ n∆ pe אƒ M∆ ה ל«יה»…וה:
שינויי נוסחאות
שאני יתיב רב רחומי קמיה דרבינא ויתיב
דפריק ליה. ואומר אם אינו מצורע
דמקדיש להו ותימה דבפרק התודה
קָרְבַּן רֵאשִׁית תַּקְרִיבוּ אֹתָם
א] צ"ל מיכלינהו (*ש"מ):
לַיהֹוָה וְאֶל הַמִּזְבֵּחַ לֹא יַעֲלוּ
❖
וקאמר משמיה דרב הונא בר תחליפא ונימא
הלוג ז] נדבה הרי מה שהוספתי שלא
(מנחות דף פ:) גבי תודה שנתערבה
ב] דר' אליעזר ואמר אין
לְרֵיחַ נִיחֹחַ: ויקרא ב, יא-יב
לצורך מחולל על מעות הללו דכלי
בתמורתה ומתה אחת מהן חבירתה
מתנדבין אשם תלוי ר' שמעון
ז)
אשם זה יהא אשם תלוי ש"מ מאן תנא דפליג
היא, אמר ליה תורה כו' כצ"ל
שרת אין מקדשים אלא מדעת וזה לא
אין לה תקנה ופריך ולייתי לחם
עליה דר' אליעזר ב] רבי שמעון הוא דאמר
(*ש"מ): ג] בש"מ גריס כאן
מוסף רש"י
ג)
נתנו לתוך הלוג ע"מ שיקדשנו הלוג
ולימא אי הך קמייתא תודה היא הא
המשנה שבע"ב. וכ"מ מרש"י
טו]
אין מתנדבין אשם תלוי אמר ליה תורה
א
בסה"ע: ד] בכתה"י נוסף לריח
קא מעייל חולין לעזרה. מידי
אם אינו מצורע לפיכך יש לו פדיון:
לחמה ואי לא ליפוק לחולין ומשני
תורה אימרי בדיכרי מיחלפי לך: מתני'
ניחוח: ה] צ"ל את בשר בעלת
דלא אתעביד ביה צורך גבוה (חולין
קא מעייל חולין. כשהוא פודהו
וכי מכניסין חולין בעזרה והשתא
מום למעלה. וכן העתיקו תוס'
קל:) וחולין ממילא הויין.
איברי חטאת שנתערבו באיברי עולה ר'
בחולין צו. ד"ה מ"ט (*הגרי"ב).
דתוך העזרה הן נעשין חולין והוא
ד)
ומוציאו לחולין נמצא אותו שמן של
אמאי לא מקדש להו והדר פריק להו
בש"מ את איברי בעלת מום:
לא הכניסן משנעשו חולין: איברי
אליעזר אומר יתן למעלה ורואה אני את
חולין בעזרה: איפסיל ליה. כל הלוג
וכן בפ' הזרוע (חולין דף קל.) דקאמר
ו] תקטירו דשיריים כצ"ל והס"ד
חטאת. הנאכלין לכהנים (מנחות
ומה"ד הך פורתא (ד"ו): ז] צ"ל
מח.). שהן שירים מאחר שהוקטרו
בשר החטאת מלמעלה כאילו הן עצים
ביוצא דהא קדש קדשים הוא כמנחה.
טעמא דכתב רחמנא זה הא לאו הכי
והלוג (ש"מ): ח] צ"ל נמלייה
אימורים (יומא מז:) שנתערבו
ואי קשיא למה לי כולי האי דקמיץ
הוה אמינא חולין חייבין בחזה ושוק
וחכמים אומרים תעובר צורתן ויצאו לבית
(ש"מ): ט] ולא בעי למפרקיה.
באיברי עולה. העולים למזבח
ב
השריפה : גמ' מ"ט דרבי אליעזר אמר
אולי יש למחוק תיבות אלו (ח"ד).
(מנחות שם). שהן כליל (יומא
ברישא והדר מוסיף עליה ואיכא
הא בעי תנופה היכא לינופינהו אי
ה)
ג]
ועי' בשאר מפרשים: י] תיבת
שם) יתן למעלה. ינתנו למעלה
לאקשויי כל הני ליעבד ברישא כל
אבראי לפני ה' כתיב אי אגואי קמעייל
למעוטי נמחק (ש"מ). [בצ"ק
קרא 1ואל המזבח לא יעלו לריח ניחוח לריח
כולם על המערכה (מנחות
צרכי מצורע והדר נימלייהו
חולין בעזרה אמאי ליקדשינהו והדר
הגיה לרבות שאור ודבש
שם) ורואה אני את בשר
ח]
ניחוח אי אתה מעלה אבל אתה מעלה
ולמעוטי שיריים. וע' ק"ד
החטאת. שהן שירים ובבל
וניקמוץ וניקטר ולא ט] בעי למיפרקיה
ליפרקינהו ומיהו התם ניחא טז]
שתמה עליו]: יא] צ"ל בהאי
תקטירו: כאילו הן עצים. דכיון
לשם עצים ורבנן מיעט רחמנא 1 אותם אותם
איכא לתרוצי מאחר שהקדישו למזבח
דמקרא קא דריש וזה לא חייבה
(ש"מ): יב] איברים באברי בעלי
דלא מכוין לאקטורי לאו הקטרה
הוא דאי אתה מעלה ד] אבל אתה מעלה לשם
מומין כצ"ל (ש"מ): יג] צ"ל ולא
היא ומותר לעשות כן מפני תקנת
אין יכול לשנותו לצרכי מצורע שמא
תורה אבל עוד קשה בפרק בתרא
(ב"ש): יד] כאן שייך הקטע
עולה (יבמות ק.). שאסור להקטיר
עצים אבל מידי אחרינא לא ורבי אליעזר
אינו מצורע והלוג של מזבח נמצא
דמנחות (דף קד:) גבי פירשתי ואיני
שבתוס' דלעיל [ר' בעמ' הקודם
איברי חטאת משום לאו דכל שממנו
אות יח] ותימה לי היאך נותן
לאישים (סוטה כג.) תעובר צורתן
אותם הוא דרבאי לך כבש כמזבח אבל
מאבד קדשי מזבח בידים הלכך
יודע מה פירשתי יביא מנחה של
ג
כו'. ימתינו לו עד שתעובר ממנו
מתן ז' ועל הבהונות מההוא
קמיץ ברישא לצורך גבוה ואי נמי
ששים עשרון דברי חכמים רבי אומר
מידי אחריני לא ורבנן תרתי שמע מינה
צורת בשר, דכיון דאין פסולו חמור
פורתא שקדוש קדושת דמים
לא שרפינן קדשים בבזיון, ועיבור
דשמא אינו מצורע וזורק
כו' וקאמר דפליגי במותר להכניס
מצורע הוא לא מפסיד מידי דהדר
י)
מתניתין דלא כי האי תנא דתניא אמר רבי
ו)
לאיבוד שמן הקדש. ע"כ. וקאי
צורה היינו פסול לינה כו' (פסחים
ממלי ליה כדאמרן: והאמר רבי
חולין לעזרה דרבי סבר דאסור
אתירוץ א"נ (צ"ק): טו] צ"ל
עג:). יניחנה עד למחר ותיפסל
יהודה לא נחלקו רבי אליעזר וחכמים על
שמעון אין מתנדבין שמן. לקמן
דקיימא (צ"ק): טז] נ"א ניחא
להכניס חולין לעזרה ואסור לערב
בלינה ותעובר מראה ליחלוחית
איברי חטאת שנתערבו באיברי עולה שיקרבו
בשר הימנה משום בזיון קדשים,
דלא חייבה תורה להקדיש
בפ' כל התדיר (דף צא.) והיכי
חובה בנדבה והשתא ליקדשינהו
דכל זמן שלא נפסלו בלינה אין
מש"ה לא איצטריך קרא אבל
ברובע ונרבע שלא יקרבו על מה נחלקו
אמרת לר"ש לוג זה יהא נדבה:
קדושת דמים והדר לפרקינהו וי"ל
עוד כו' (ש"מ): יז] בתרא
נשרפים (מנחות ה.) ואל המזבח
דמנחות (ש"מ): יח] צ"ל דלימא
לא יעלו. קרבן ראשית תקריבו
על איברי עולה תמימה שנתערבו באיברי
ונימא אם אינו מצורע אשם זה יהא
דגבי תודה לא בעי למימר דמקדישה
אותם לה', שאור ודבש, בכורים
דהנך שיריים דמסיק להו לשם
בעלת מום שרבי אליעזר אומר יקרבו
אשם תלוי. לכפר על ספק עבירה
ופריק גזירה שמא יאמרו יש פדיון
עצים חדא כו' כצ"ל (ש"מ):
אתה מביא מן התמרים ומנחת
יט] צ"ל לייתי אשם (צ"ק):
שתי הלחם שהיא ראשית מן
שבידו כר"א דאמר בכריתות (דף כה.)
ללחמי תודה וכן בההיא דפ' בתרא יז]
ורואה אני למעלה כאילו הן עצים וחכמים
ה]
כ] צ"ל דריבוי דכבש. ותיבת
השאור, ואל המזבח לא יעלו לריח
מתנדב אדם אשם תלוי בכל יום
(גז"ש) שיש שם שיעור מנחה אתי
אומרים לא יקרבו ורבי אליעזר מאי שנא
דאותם נמחק (ש"מ): כא] צ"ל
ניחוח, קאי נמי אממנו אשה לה',
ד
לכדדרשי הכא (שמכ"י):
דאוקמיה בבל תקטירו, ואשמעינן
שאין לך אדם שאינו עומד בספק
למימר שיש לה פדיון אבל הכא דליכא
רובע ונרבע דלא חזו
בעלת מום נמי לא חזי
כב] צ"ל בתרא דמנחות (קו:)
דלא אסר הקטרתו אלא כשמתכוין
❖
חטא והכי שפיר טפי שזמן אחד
שיעורא ידעי דהא דיש לה פדיון
(הגרי"ב): כג] דיבור זה נמצא
לריח ניחוח (סוטה כג.):
❖
בכי"י על הגליון. וליתא בכי"פ:
לאכילת כל האשמות ולא מביא
משום דאין לה שיעור לכך אין קדוש
קדשים לבית הפסול: תורה תורה. כלומר היכן היא תורה של אדם
קדושת הגוף וכן בביכורים ידעי דמשום ספיקא הוא דאין ביכורים
שיטה מקובצת
גדול כמותך: אימרי בדיכרי קא מחלפין לך. כבש בן שנתו מיחלף
נפדין כתרומות ומעשרות דהשתא נמי לאחר פדיון אין נאכלין אלא
נוסחאות רש"י כת"י
דבעי מיכליה ואיכא הך פורתא
לך באיל בן שתי שנים אשם מצורע כבש בן שנתו הוא והיאך יכול
לכהנים וליכא למיטעי מידי וכן בההיא דהתכלת (שם דף מח.) גבי שחט
מה שהוסיף אחר
הך פורתא.
וא"ת ולוקמא
דלא קמיץ.
הוא להתנות עליו באשם תלוי שאינו בא אלא איל בן שתי שנים:
שני כבשים על ארבע חלות ידעי דלא קדשי אלא שתים ובלחמי תודה
קמיצה: דפריק ליה. ואומר אם
דעשה הזאה שבע תחלה ואח"כ מילא
מתני'
איני מצורע והלוג נדבה הרי השמן
וקמץ, [ואזלי] כל הני פירכות דלעיל.
יתן למעלה. על המזבח: ורואה אני את בשר חטאת.
דלא קדשי אלא ארבעים ואין להקשות הנך יח] שיריים דהכא
שהוספתי שלא לצורך מחולל על
וי"ל כיון דשמא נדבה הוא א"כ אין
שהוא בבל תקטירו כאילו הן עצים דכיון דלא להקטרה מכוין שרי:
דליפרקינהו לשם עצים חדא דרחמנא אמר דליכלינהו למצוה ועוד
מעות הללו דכלי שרת אין מקדשין
לזלזל בו לכתחלה בלוג ליתן כלום
אלא מדעת וזה לא נתנו לתוך הלוג
קודם קמיצת הקומץ מאחר דסופו
ויצאו לבית השריפה. דלית להו רואין וקעבר בכל שממנו לאישים הוא
דלא שרינן לשם עצים אלא בדבר שנתערב במידי דבר הקרבה כגון
על מנת שיקדש הלוג אם אינו
לעשות ממנו עבודת מזבח גנאי הוא
בבל תקטירו שכבר אימוריו קרבו ונעשה הבשר שיריים: גמ' ואל
איברי עולה באיברי חטאת כ): תקוני גברא שאני. תימה אי
מצורע לפיכך יש לו פדיון: קא
אם לא עשה עבודת המזבח ראשונה:
אי גוואי קא מעייל חולין בעזרה.
המזבח לא יעלו. בתר לא תקטירו ממנו דדרשינן מיניה כל שממנו
מעייל חולין לעזרה. כשהוא פודהו
דאורייתא קאמר ר"ש אין מתנדבין שמן היכי שרי משום תקוני
ומוציאו לחולין נמצא אותו שמן
וא"ת עד דקשה ליה מפדיון בפנים
לאישים כתיב: אותם. ברישא דקרא כתיב קרבן ראשית תקריבו
גברא ועוד כיון דאין מתנדבין חולין גמורין הוו:
חולין בעזרה: איפסיל ליה. כל הלוג
תקשי ליה דמתחלת הכנסת ההוא
מאן תנא דפליג עליה דר' אליעזר ר' שמעון הוא. וההוא דקדושין
אותם ואשאור ודבש קאי כדפרישית לעיל מה יש לך להביא מהן
ח)
ביוצא: והא"ר שמעון אין מתנדבין
פורתא לעזרה כדי למלאות הלוג אחר
שמן. לקמן בפרק כל התדיר והיכי
קמיצה היאך מכניס בעוד שהוא חולין
שתי הלחם מן השאור שהיא ראשית לכל המנחות וביכורים מן
(דף נה.) דבהמה שנמצאת בין ירושלים למגדל עדר דמשמע
אוקימנא לר' שמעון דאמר לוג זה
בעזרה. וי"ל דמעיקרא מקדיש
הדבש ואל המזבח לא יעלו וגו' אבל אתה מעלה לשם עצים: אבל
התם דאי אישתכח בן שתי שנים דאיכא לספוקי באשם לית ליה
יהא נדבה: ונימא אם אינו מצורע
קדושת דמים ולא הוי חולין בעזרה,
אשם זה יהא אשם תלוי. לכפר על
דהכי משני בפ' המוכר [את] הספינה
מידי אחרינא לא. אכל שממנו לאישים דנפיק מסיפיה דקרא קמא
תקנתא צריך לומר דפליגא אדר' אליעזר דאי מתנדבין לייתי בהמה יט]
ספק חטא שבידי שאין לך אדם
(ב"ב דף פא:). וא"ת אמאי לא מתנה
וליתני באשם תלוי: ורבי אליעזר אותם הוא דרבאי לך כבש
לא קאי: ורבי אליעזר. להכי כתיב אותם למעוטי אשאור
שאינו עומד בספק חטא והכי
מעיקרא אם אין מצורע דלהוי כל
י]
שפיר טפי דלא יביא קדשים לבית
השמן של הלוג (מקדיש) [קדיש]
כמזבח אבל מידי אחריני לא. וא"ת מה סברא היא זו לר' אליעזר
ודבש למעוטי שיריים מאזהרת אל המזבח לא יעלו דמרבינן מיניה
הפסול דממה נפשך יהא אשם
קדושת דמים ודבר הקרב ממנו
דאותם כ] לא קאי אכולהו ולריח ניחוח דבתריה קאי אכולהו אפי'
כבש כמזבח כדתניא בתורת כהנים ט) אין לי אלא מזבח כבש מניין
ונאכל ליום ולילה דכי אמרינן שלמי
דהיינו מתנות שבע יזה לשם מים
נדבה והוא אוכלו בתורת אשם
תלמוד לומר אל המזבח: ורבנן תרתי שמעינן מינה. דמיעוטא
(דהיינו) [דהוא] מותר ודבר הנאכל
אשיריים ויש לומר משום דלא מסתבר ליה טעמא לר' אליעזר
ממעט באכילת שלמים: ש"מ.
פריק ואכיל, ומאי דוחקיה להתנות
דאותם אכל מאי דכתיב בהדא יא] קרא קאי [וכי] היכי דממעט
להחמיר בשיריים טפי משאור ודבש ודרשא דכבש כמזבח חומרא
מדלא אמר הכי קסבר ר' שמעון
בנדבה כל הלוג ויצטרך לדחוק ולומר
שיריים מאיסורא דריבויא דכבש כמזבח ממעט להו נמי מהיתירא
היא ולא קאי אלא אשאור ודבש דחמיר:
אין מתנדבין אשם תלוי: ומאן תנא
דאע"ג דלר"ש אין מתנדבין שמן
ורבנן תרתי שמעת מינה. הך סוגיא כרבי אלעזר דאמר בפרק
דפליג עליה דר' אליעזר. דאמר
תקוני גברא שאני וגם צריכינן להני
דהעלאה לשם עצים דנפקא מהאי קרא: מתני'. דקתני
במסכת כריתות מתנדב אדם אשם
שינויי דלעיל. ותירץ הר"ר יצחק מנוח
[דבבשר] חטאת פליגי רבנן וקתני נמי [ע"ב] איברים יב] בבעלי מומין
כל המנחות באות מצה (מנחות דף נז:) המעלה מכולן ע"ג
תלוי בכל יום ר' שמעון היא: אמר
דא"כ (אמאי) [אמרי] יש פדיון
ליה תורה תורה. אתה שאומרים
לקרבן, שיאמרו מוציאין קדושת הגוף
הכבש פטור ור' יוחנן מחייב התם והא דקאמר התם ור' יוחנן האי
לר'
עליך שאתה בקי בתורה: אימרי
לחולין ע"י פדיון. וא"ת לעיל דקאמר
אותם מאי עביד ליה הוה ליה למימר דאיצטריך לכדדרשינן כא] הכא רבנן אבל ניחא ליה לשנויי אפי' כר' אליעזר ועוד בכמה מקומות
בדיכרי מחלפין לך. נחלף לך כבש
דפריק להו ליחוש שמא יאמרו יש
בן שנתו באיל בן שתי שנים אשם
פדיון לקדוש קדושת הגוף. וי"ל
סוגיא דשמעתא כוותיה לעיל דמשני דמסיק לשם עצים ובפרק (שני) כב] דמנחות (דף כ.):
מצורע אינו בא אלא כבש והיאך
דודאי משום האי פורתא דממלא ליה
יכול להתנות עליו להיות אשם תלוי
לא אתי למימר דמוציאין קדושת הגוף
לחולין ע"י פדיון כיון דאין שיעור קרבן. וכן צריך לפרש בפ' בתרא דמנחות (דף קד:): לריח ניחוח אי אתה מעלה. פ"ה סמוך לקרא הוא דכי כל שאור,
שאינו בא אלא איל בן שתי שנים: ויצאו לבית השריפה. דקעבר משום כל שממנו לאישים הרי הוא בבל תקטירו ובשר חטאת קרבו אימורין
לאישים והבשר בבל תקטירו: ואל המזבח לא יעלו. בתריה דההוא קרא דילפינן מיניה שיריים בבל תקטירו כתיב קרבן ראשית תקריבו אותם
שאור וכל דבש לא תקטירו קרבן ראשית תקריבו ממנו אשה לה' ואל המזבח לא יעלו וגו', ומוסב על מקרא ראשון, והכי משמע אותו שאמרתי לך לא
לה' ואל המזבח לא יעלו והכי מידריש כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ולא תקטירו כל שממנו אשה לה' דהיינו שיריים קרבן ראשית תקריבו
תקטירו ממנו פעם שניה לא אמרתי אלא דלא יעלו לריח ניחוח אבל לשם עצים מותר, ודוקא גבי איברי חטאת שנתערבו אבל גבי ראשים בעי ר"א שיקרב
אחד מהן ולא אמרינן דמעלה להו לשם עצים כדקאמר תלמודא, וטעמא משום דלא איירי קרא דריח ניחוח בבעלי מומין: תרתי שמעי' מינה. דמאותם
מן השאור ומן הדבש לה' שתי הלחם מן השאור ובכורים מפרי העץ שהם דבש תאנים ותמרים ואל המזבח לא יעלו וכו' ודרשינן ליה בין אשאור
ודבש בין אשיריים לריח ניחוח אי אתה מעלה אבל אתה מעלה לשם עצים: אותם. קרבן ראשית תקריבו אותם אשאור ודבש קאי ועלייהו מהדר
נתמעטו שירי [אישים] (משירים) דלא שייך בהו דין דשאור ודבש בין לענין איסור העלאה דכבש ובין לענין דאין עולין אף לשם עצים דאין סברא למעט
ואל המזבח לא יעלו אבל מידי אחרינא כגון שיריים דנפקי מסיפיה דקרא לא קאי עלייהו לריח ניחוח דאפילו לשם עצים נמי לא: ור' אליעזר.
לחצאין. וא"ת שפיר קאמרי רבנן, מאי טעמא דר"א. וי"ל (דלר"א) [דר"א] סבר דיותר סברא למעט לחצאין ממה שנאמר (דאותם) [דמאותם] נמעיט
מיעוטא דקאי אשאור ודבש למעוטי שיריים דלא עבר עלייהו אם מעלן על גבי הכבש דאילו שאור ודבש אפילו על גבי הכבש אסור דתניא
דשאור ודבש אין עולין לכבש כמו שאין עולין לגבי מזבח אבל שירי אישים עולין לכבש, והשתא לענין כבש מיקל הכתוב בשירי אישים יותר מבשאור ודבש
בתורת כהנים המזבח אין לי אלא מזבח כבש מנין ת"ל ואל המזבח: ורבנן תרתי שמעת מינה. כי היכי דקאי מיעוטא אאיסורא דכבש למעוטי
וגבי מזבח הוי איפכא שנחמיר טפי בשירי אישים ונאמר דאין עולין אפילו לשם עצים ושאור ודבש עולין לשם עצים, לכך סברא טפי לכל הפחות להשוותם
שיריים מאותו איסור קאי נמי אריח ניחוח דאישתרו שאור ודבש מיניה להעלותם לשם עצים ומיעטינהו אותם לשיריים מאותו היתר: מתני'.
לענין דעולין לשם עצים ומיעט אותם לענין כבש, ואין לדרוש איפכא לאיסור העלאה [לשם] עצים דע"כ הוצרכו לאוקמי אותם לענין כבש דסמיך ליה:
מתניתין דלא כי האי תנא. ופליג עליה דמתני' בתרתי כדמפרש ואזיל חדא דאמר בברייתא דלא נחלקו באיברי חטאת [וכו'], ובמתני' קאמר דפליגי.
דקתני כג] בבשר חטאת פליגי רבנן וקתני נמי אברים באברי בעלי מומין לר' אליעזר לא יקרבו אא"כ קרב אחד [מהן] דלא כי האי תנא:
וחדא באיברי [בעלי] מום לר"א יקרבו בכל ענין ואפי' לא קירב ראשו של אחד מהן, ובמתני' קאמר ר"א אם קירב ראשו של אחד מהן דוקא אז אמרינן
יקרב השאר, והכא קאמר יקרבו בכל ענין, וטעמיה כדמסיק ואזיל: המפרש ד"ה שיריים. הך פורתא. נ"ב היינו אותו המעט שהוסיף אחר הקמיצה ואיהו לשם מנחה אקדשיה דאל"כ קמעייל חולין בעזרה וכיון דאקדשיה לשם מנחה לא מצי למיכליה בלא קמיצה. כך נמצא בס' ישן (ב"ש): תוד"ה (מעמ' הקודם)
ואי. תימה והא קדוש קדושת הגוף כו' כדאמרי' בפ"ק דמנחות. ותירץ בקונטרס דאין כלי שרת מקדש אלא מדעתו ואין דעתו שיקדש קדושת הגוף. ועי"ל דאין חל על פורתא קדושת הגוף לפי שאין באותו פורתא שיעור קרבן ואין כלי שרת מקדש אלא דבר הראוי לקדש כגון לוג שלם, ואע"ג דכי מילאוהו יש
בו כשיעור מ"מ אינו מצטרף עם השאר לקדושת הגוף כיון דבאותו שאר לא היה בו כדי שיעור לענין נדבה בלא האי פורתא (מהר"פ):