כל הזבחים פרק שמיני זבחים
עח.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
רבי
יהודה אומר אין דם מבטל דם. בהקומץ רבה (מנחות דף כב.)
בדם פסולין. כגון ברובע ונרבע או בנשחט חוץ לזמנו או חוץ למקומו:
מו א ב ג מיי' פרק ב מהלכות
א) פסחים סה: [לעיל לה. לו.
פסה"מ הלכה כג:
לקמן עט. מנחות כב. חולין פז:
ישפך לאמה. ואפילו הכשר רבה עליו וכן בדם התמצית ישפך לאמה
פי' בקונטרס דלרב חסדא דאזיל בתר מבטל הויא דלא כרבי
מז ד מיי' שם הלכה כב:
נדה עא:] ירוש' פסחים פ"ה
ואע"פ שדם הנפש רבה עליו ומשום גזירה כדמפרש בגמ' [עט.]: ור"א
חייא ולעיל פי' בריש פירקין דאפילו לר' חנינא דאזיל בתר בטל דאיכא יא]
מח ה מיי' פי"ד מהל' שחיטה
ה"ח, ב) [חולין פז:], ג) עי'
כר"ח: הפיגול והנותר כזית מזה
הל' ו סמג עשין סד
בכורות כב: ד"ה יתיב,
מכשיר. טעמא מפרש בגמ' [שם]: אם לא נמלך ונתן כשר. אפילו לת"ק
כמה משניות וברייתות דלא
ד) [ע' תו' יבמות קא. ד"ה
טוש"ע יו"ד סימן כח סעיף יב:
וכזית מזה שבללן ואכלן והתרו בו
דאפילו לכתחלה אי לאו משום גזירה
מט ו מיי' פ"ו מהל' בכורים
הכה] ירוש' חלה פ"א ה"א,
היה מכשיר: גמ' לא שנו. דאם יש
ה) שבועות ג ירוש' פסחים
הל' יא טוש"ע י"ד סימן
פטור ממלקות א"א שלא ירבה מין על
רבי יהודה אומר אין דם מבטל דם נתערב
א
א)
שכד סעיף ט:
פ"ה ה"ד, יבמות פי"א ה"ז,
חבירו כו'. כשהוא לועס אותן לתוך
בו מראית דם כשר ואע"ג דרובא מים
בדם פסולין $ ישפך לאמה בדם התמצית
נ
ז מיי' פ"ו מהלכות מצה
נזיר פ"ח ה"א, וע"ע שבועות
ב
אלא שנפלו מים לתוך דם: ולענין
פ"ג ה"ז, ו) חלה פ"ג מ"ז עי'
פיו נבלל מין לתוך חבירו מיעוטו של
הלכה ה טוש"ע א"ח סי'
ישפך לאמה רבי אליעזר מכשיר אם לא
❖
ג
תנג סעיף ב:
ירוש' חלה פ"ג ה"ה, ועי"ש
כיסוי. דתנן ביה נמי כה"ג נתערב
זה ברובו של זה ובטל המיעוט ברובו
נמלך ונתן כשר: גמ' ב) א"ר חייא בר אבא
פ"א ה"א פ"ב ה"ג, תוספ' חלה
והבטל בכל מין נוסף על המבטל
במים אם יש בו מראית דם חייב
פ"ב ה"א., ז) שייך לע"ב,
א"ר יוחנן ל"ש אלא שנפלו מים לתוך דם
ח) [ועתוס' שם ד"ה אלא
ד
מוסף רש"י
ונהיה כמוהו ונקרא בשמו ונגרע
לכסות בפ' כיסוי הדם (חולין דף פז.):
❖
שמיישב קושיא זו].
אבל נפל דם לתוך מים ג)ראשון ראשון בטל
אינו כן. דאפילו נתן דם לתוך מים
ממינו וא"א לכוין שלא יהא ממין האחד
אין דם מבטל דם. וכשר (מנחות
אמר רב פפא ולענין כיסוי אינו כן לפי שאין
כב.). דמין במינו לר"י לא בטיל
אם יש בו מראית דם חייב לכסות ולא
בטל בחבירו יותר ממה שבטל ממין
ה
(לעיל לה.) אלא שנפלו מים
גליון הש"ס
אמרינן קמא קמא בטיל ליה: לפי
דחוי במצות: אמר ר"ל הפיגול והנותר
חבירו בו ונמצא שאין באותו [מין]
ד)
לתוך דם.
א]
לפיכך כל טיפה וטיפה
שאין דחוי במצות. דאע"פ שנדחה
מתני' ישפך לאמה. עיין מנחות
כשנפלה בטלה, הלכך עד שלא תהא
כשיעור דבצר ליה שיעוריה ואנן לא
והטמא ב] שבללן זה בזה ואכלן פטור א"א
בו מראית מים כשרה: ולענין
דף מח ע"א תוס' ד"ה חטא: גמ'
ידעינן הי מיניהו דבצר ליה וכי מתרינן
טפה ראשונה שנפל ה] לתוך המים ולא
שלא ירבה מין על חבירו ויבטלנו שמע מינה
כסוי אינו כן. שאפי' נפל דם
וש"מ נותן טעם ברוב לאו
ביה לא ידעינן משום מאי נתרי ביה
היה מראיתה ניכר אפ"ה כי הדר נפל
דאורייתא. ק"ל למ"ש תוספות
לתוך מים חייב לכסות, שאע"פ
תלת ש"מ איסורין מבטלין זה את זה $ וש"מ
חולין דף צט בשם הר"י
שבטל ונדחה ראשון ראשון, אפ"ה
וצריך להתרות משום האיסור הילכך
טפה שניה חוזרת ראשונה וניעורה
דאורליינש דאף אם טעם כעיקר
כשהלך ורבה עד שנהפכה מראית
נותן טעם ברוב לאו דאורייתא וש"מ ה) התראת
להצטרף עמה וכי נפל עד שהפכו מים
כי מתרו ביה משום פיגול הויא התראת
דאורייתא מ"מ לא לקי דהוי רק
המים לדם, חזר דם הבטל וניעור
ספק לא שמה התראה מתיב רבא עשה
עשה וא"כ הכא דמיירי לענין
וחשוב דם, ולא אמרי' הואיל ונדחה
ו) ו
למראה דם חוזר ונראה לכיסוי ולא
ספק דלמא לאו בדידיה הוי חיובא
מלקות שפיר אמרינן דבטל ולא
ידחה, שאין תורת דיחוי אצל מצות
עיסה מן חיטין ומן אורז אם יש בה טעם דגן
❖
אמרינן הואיל ונדחה ידחה דלא שייך
וכן בנותר ואע"ג דמסקנא אחד
ג]
נשאר רק עשה דטכ"ע: תוס'
(חולין פז:):
ד"ה מתיב וכו' מכה"ת כולה
חייבת בחלה ואע"ג דרובא אורז מדרבנן אי הכי
דחוי אלא בדבר קדושה: שבללן זה
מינייהו עבר בשעת התראה מיהא
דקי"ל טעם כעיקר. ק"ל דמהיכן
בזה. כזית מזה וכזית מזה ונתן
ספק הוא בכל אחד אם יעבור עליו
אימא סיפא אדם יוצא בה ידי חובתו בפסח
ה"מ להקשות ולהוכיח דטעם
ז
ד]
נוסחאות רש"י כת"י
כעיקר דאורייתא דלמא באמת הוי
לתוך פיו פטור ממלקות ואפילו התרו
ואם לאו והתראת ספק לאו התראה
רק דרבנן וכן ס"ל לרש"י באמת
אין דם מבטל דם. דמין במינו לר'
בו: אי אפשר שלא ירבה מין על חבירו
היא ע"כ לשון הקונטרס וקשה דאם
יהודה לא בטיל ואפילו טיפה לתוך
לזה פריך מהא דיוצא ידי חובת
כו'. כשהוא לועס אותה בפיו נבלל מין לתוך חבירו מיעוטו של זה
התרה בשלשתן פשיטא דלוקה אפילו למ"ד (מכות דף טז.) לאו שמה
מצה מוכח דהוא דאורייתא: תוס'
כלי גדול אע"פ שאילו היה דם
הפסול מים אין דם הכשר ניכר
ד"ה אלא וכו' דהתם חוזק
ברובו של זה ובטל המיעוט ברוב והבטל בכל מין נוסף על המבטל ו]
התראה היכן מצינו התראת ספק כה"ג דודאי עבר אלא דלא ידעינן
המרירות. עי' בתוס' פסחים שם
בהן אפילו הכי כשר לזריקה:
ונקרא בשמו ונגרע ממינו וא"א לכוין שלא יהא ממין האחד בטל
אהי מהני תלת דפיגול ונותר וטמא ואי לא התרו אלא על האחד
ד"ה אלא מברך אתי מצה דרשות
נתערב בדם הפסולין. כגון בדם
❖
ומבטל למרור וצע"ק:
שנשחט חוץ לזמנו: ישפך לאמה.
בחבירו יותר ממה שבטל ממין חבירו בו ונמצא שאין באותו [מין]
פשיטא דפטור אפילו למ"ד התראת ספק שמה התראה דאפילו לבסוף
ולא אמרינן רואין אותו כאילו הוא
כשיעור דבציר ליה שיעוריה ולא ידעינן הי מינייהו בצר ליה וכי מתרינן
שמא אותו שהתרה בו כבר נתבטל דהיכי דמי התראת ספק כגון
מים ואם דם הכשר מעורב בהן
וניכר בהן יזרוק וכן בדם התמצית.
שינויי נוסחאות
ביה לא ידעינן משום מאי נתרי ביה וצריך להתרות בו משום האיסור
דלאחר גמר הדבר ודאי שעבר על מה שהתרה אלא דלא ידעינן בשעת
וטעמא דת"ק ור' אליעזר מפרש
הילכך כי מתרו ביה משום פיגול הויא התראת ספק דלמא לא
התראה אם עובר עבירה בההיא שעתא אם לאו כגון הכה את זה
א] עי' גל' מהרש"א והג' רז"ו
בגמ': ואם לא נמלך ונתן כשר.
הלוי והג' מהרש"ם, דיש כאן ד'
ואפילו לת"ק, דטעמא דלכתחילה
בדידיה תהוי ז] חיובא וכן בנותר ואע"ג דבמסקנא ודאי אחד מינייהו
וחזר והכה את זה (יבמות דף קא.) וכן גיד הנשה דלא ידעינן אי דימין
גירסאות בפוסקים, יש גורסים
לא משום גזירה בעלמא היא
עבר בשעת התראה מיהא ספק הוא בכל אחד אם יעבור עליו אם לא
אי דשמאל ועוד קשה היכי מיחייב כלל משום חד מינייהו דמיעוט
ר"ל, וי"ג רב פפא, וי"ג ריב"ל
דילמא אתי לאכשורי דם פסולין
והתראת ספק לאו התראה היא: שמע מינה איסורין מבטלין זה את
וי"ג ר' יוחנן. עי"ש בדבריהם:
הבטל ברוב לא מצטרף עם הרוב להשלימו לכשיעור דאפילו היתר לא
לזריקה בעינייהו וכן דם התמצית
ב] מילת והטמא ליתא בתוס'
ומדאורייתא דם התמצית לא חזי
זה. כי היכי דהיתר מבטל איסור ולא אמרינן איסורא לא מבטל איסורא:
מצטרף לאיסור כ"ש איסור לא מצטרף לאיסור וא"כ אפילו אם
דהכא ד"ה הפיגול והנותר כזית
לכפרה דכתיב כי נפש הבשר בדם
ושמע מינה נותן טעם ברוב לאו דאורייתא. הא דאמור רבנן בכל
תימצא לומר דהתראת ספק שמה התראה הכא פטור דא"א שלא יתערב
וכו' וכ"מ מרש"י דהכא גם
היא ואני נתתיו לכם על המזבח
בתוס' יבמות ק"א ע"א ד"ה הכה
לכפר דם שהנפש יוצאה בו מכפר
דוכתי איסור ח] הנו"ט בהיתר אוסרו ואע"פ שההיתר ברוב ט] לאו
מכל אחד ואחד משהו בחבירו ובצר ליה שיעורא ועוד קשה אם נפרש
וכו'. וכן עוד בתוס' נדה מו ע"ב
ושאין הנפש יוצאה בו אינו מכפר:
דאורייתא הוא ללקות עליו דאי דאורייתא נהי נמי דרבה מין על חבירו
פיגול ונותר וטמא שלשתן יחד למה לי למימר א"א שלא ירבה מין על
ד"ה ר"י ור"ל לא העתיקו אלא
לא שנו. דאם יש בו מראית דם
הפיגול והנותר. אמנם ענין
כשר ואע"ג דרובא מים: אלא
מ"מ טעמא יהיב ואיכא טעמא דשיעור שלם. וקס"ד השתא דאפילו
חבירו הא ודאי יש כאן שנים המבטלין את השלישי ואכולהו ליפטר
והטמא לא נזכר שמה. וכן
דקמא קמא
שנפלו מים לתוך דם.
פיגול ונותר מב' מינים שטעמו של זה ניכר בזה נמי פטור לר"ל כגון
דכל אחד הוי בטל ומבטל ונ"ל לפרש דמיירי כגון דאיכא ב' זיתי פיגול
בירושלמי פ"א דחלה ליתא.
בטל הילכך כל כמה דאיכא מראית
ועדיין בעי להתיישב בדבר
דם לא בטיל ליה יט] דם ומשרבו
האי בשר והאי שירי מנחה: ה"ג עשה עיסתו מן חטין ומן האורז כו'
וזית נותר יחד בחתיכה אחת יב] ועוד יש ב' זיתי נותר וזית פיגול בחתיכה
ההג"ה (הגרי"ב). ועי' רש"ש
המים לבטל מראית דם בטל לו:
ואדם יוצא בה ידי חובתו. של עשה דקום אכול מצה בפסח י] ואי נותן
אחרת יחד ואכל אחת מן החתיכות והתרו בו אל תאכל פיגול שמא
שהעיר דמהתוס' כאן מוכח
אבל נפל דם לתוך מים ראשון
דגרסי והטמא. וע"ע מצפה
ראשון בטל. הדם ומשרבו כ] המים
טעם ברוב לאו דאורייתא היכי נפיק הא קי"ל (פסחים דף לה.) דאין
זו היא חתיכה שיש בה רוב נותר ואחרי כן לאחר כדי אכילת פרס או
איתן וקדשי דוד: ג] מן החיטין
אע"פ שיש לו מראית דם בטל דם:
יוצאין אלא במצה שהיא מחמשת המינין דכתיב לא תאכל עליו חמץ
אפילו בתוך כדי אכילת פרס אכל חתיכה שניה והתרו בו אל תאכל
ומן האורז (כ"ה במשניות):
ולענין כיסוי אינו כן. שאפילו נפל
שבעת ימים תאכל עליו מצות (דברים טז) דברים הבאים לידי חימוץ אתה
פיגול כבראשונה שמא זו היא אותה שיש בה רוב נותר שאוכל
ד] צ"ל ואדם (ש"מ): ה] צ"ל
דם העוף לתוך מים אם יש בו
יג]
כשנפלה (ש"מ): ו] המבטל
מראית דם חייב לכסות ולא אמרי'
יוצא בהן ידי מצה יצאו אלו שאין באין לידי חימוץ אלא לידי סרחון:
באחרונה עתה הוי ממש כמו הכה זה וחזר והכה זה דלמ"ד לאו שמה
קמא קמא בטיל ליה: לפי שאין
ונהיה כמוהו ונקרא בשמו
התראה פטור. ברו"ך. נראה לפרש דבתרי מינייהו קאמר דשקל תרי
אלא
(*ש"מ): ז] צ"ל הויא חיובא אלא
דיחוי במצוות. דאע"פ שנדחית
טיפה ראשונה כשנפלה לתוך
באידך וכן בנותר כו' (שמכ"י
מהני תלת ובללן זב"ז ואכלן וכגון דשקל ב' זיתים מחד איסורא וד' זיתים יד] מב' איסורין ובללן בקערה אחת ואכלן וא"א שלא יהא רוב מן
וב"ש): ח] דאיסור (ש"מ): ט] צ"ל
המים ולא היה מראיתה ניכר
האחד ומבטל את חבירו הילכך לא ידעינן בהאי איסורא אם יש עליו שם פיגול או שם נותר דאיסורין מבטלין זה את זה לפטור טו] מטעם
רוב (ש"מ): י] בפסח שהכתוב
ונפטרה מן הכיסוי אפילו הכי כי
הדר נפיל טיף טיף עד שמראית
קבעו חובה כדכתיב בערב
התראת ספק כגון דאכל בשתי פעמים בכדי אכילת פרס ובאכילה ראשונה התרו בו משום פיגול ובשניה משום נותר א"נ אפילו פחות מכדי
דם ניכר מצטרפות הראשונות
תאכלו מצות, ואי נותן כו'
אכילת פרס פטור כשאכל בשתי פעמים דכשהתרה בראשונה משום פיגול שמא נותר רבה ולא שפיר מתרי ביה ובשניה כשהתרה משום נותר
(כי"י): יא] בס"י איכא (הגרי"ב):
להיות דם וחייב לכסות: הפיגול
יב] ר"ל בבלילה אחת (ח"נ):
והנותר. כזית מזה וכזית מזה:
שמא פיגול רבה ולא שפיר מתרי ביה ואי משום דכבר התרה בו משום פיגול מאכילה ראשונה ואמרינן בקדושין (דף עז.) דבעל חמש אלמנות
יג] כבראשונה פטור שמא (רז"ו
שבללן ואכלן. והתרו בו: פטור.
❖
חייב משום אלמנת ראובן ואלמנת שמעון ובחדא התראה מיירי דאי בשתי התראות אפילו באלמנה אחת נמי חייב דהתראות מחלקות אלמא
הלוי): יד] זיתים מאיסור השני
ממלקות:
כיון דעסיק בביאה ומתרה בו בתחילה הוה התראה לכל אחת ואחת וה"נ הרי עסוק כל שעה באכילה ותועיל לו התראה ראשונה לא דמי
ובללן (ק"ד ועו"ש וכע"ז בח"נ).
ומדברי הצ"ק נר' דגריס כלפנינו
שאני הכא דנראה כחוזר בו מהתראה ראשונה כשחוזר ומתרה בו משום נותר וכאילו אמר לו לא על פיגול אתה שב אלא על נותר ואם תאמר והא
ור"ל דהנך ד' זיתים הם מב'
שיטה מקובצת (המשך)
תנן במעילה בפ' קדשי מזבח (דף יז:) הפיגול והנותר אינן מצטרפין זה עם זה מפני שהם ב' שמות ואמר בגמרא ל"ש אלא לטומאת ידים
איסורין עיי"ש: טו] צ"ל ופטור
(ש"מ): טז] צ"ל ההיא (צ"ק):
שמא באותה אכילה אין בו כשיעור
דמדרבנן אבל לענין אכילה מצטרפין דתניא ר"א אומר לא יאכל כי קדש הם כל שבקדש פסול בא הכתוב ליתן לא תעשה על אכילתו וי"ל דהתם
יז] צ"ל לההיא (צ"ק)
: יח] צ"ל
מאותו איסור דשמא (מאותו מיעוט)
בדלא מערב אבל הכא דמערב בטל דאיסורין מבטלין זה את זה א"נ הכא ללקות משום פיגול או נותר קאי אבל התם מיירי לעבור עליו משום
דכיון (ש"מ): יט] גי' ש"מ בטיל
[אותו] שמתרה בו [הוא מהמיעוט],
כל שבקדש פסול ועוד התם נהי דאיסורא איכא מלקות ליכא משום דהוי לאו שבכללות כדאי' בפסחים (דף כד.): מתיב רבא עשה עיסה
ליה לדם. ומכאן עד סה"ד ליתא
והשתא בכל אכילה מיפטר מטעם
שם עי' באות שאח"ז: כ] כ"ה
התראת ספק לפי שאין ידוע היכן
מן החטין. תימה דלא מקשה ליה $ מכל התורה כולה דקי"ל טעם כעיקר: [בס"א מה"ד] ז) אלא מין בשאינו מינו בטעמא כו'. ח) תימה
בש"מ. ובכתה"י ליתא אלא רק
הוא המיעוט והילכך כי מתרה בו
הציון של תה"ד. ותיבות ומשרבו
באכילה ראשונה משום פיגול, שמא
דבהקומץ רבה (מנחות דף כג:) פריך מההיא דתבלה בקצח למ"ד בתר מבטל אזלינן מאי קא מדמי אההיא טז] דבתר בטל או בתר מבטל אזלינן
המים אינן מובנות. ועי' פסקי
בההיא אכילה הנותר רבה על הפיגול
❖
שהטעם שוה אההיא יז] דתבלה בקצח שאין הטעם שוה כיון יח] שיש בתבלין טעם מצה ראוי לצאת בו ידי חובתו כדאמרינן הכא אם יש בו טעם
רי"ד:
ומבטלה כמאן דליתיה, וכן כי מתרה
דגן חייב בחלה ואדם יוצא בה ידי חובתו בפסח ובכל התורה כולה קי"ל דטעם כעיקר ואין להקשות אהך דשמעתין מהא דאמר בערבי פסחים
בשניה משום פיגול איכא למימר הכי,
ואע"ג דממה נפשך אחדא מינייהו
(פסחים דף קטו.) לא לכרוך איניש מצה ומרור בהדי [הדדי] דלמא אתי מרור דרבנן ומבטל מצה דאורייתא $ דהתם חוזק המרירות הוא דמבטל טעם
עבר משום פיגול דאי ראשונה רוב
שיטה מקובצת
מצה אבל אורז לא מבטל טעם דגן ועוד דהתם כשאוכל כזית מצה דכי מבטל ליה מרור ליכא טעם כזית מצה אבל אם אוכל הרבה שרי:
נותר א"כ שניה רוב פיגול ואי שניה
הפיגול והנותר כו'. פ"ה כזית מזה
רוב נותר א"כ ראשונה רוב פיגול
כו' עד שירי מנחה. וא"ת
ואשתכח דודאי עבר משום פיגול
(ו)הא דאמרינן בעלמא טעם כעיקר לאו דאורייתא היינו דוקא כי נבלע בתוך ההיתר שאינו בעין, אבל הכא שהוא בעין דאיירינן הכא בבשר קדשים ובשירי
כדפי', מ"מ כל התראה והתראה בשעתה הויא התראת ספק כדפי', ודמי לההיא דהכה את זה וחזר והכה את זה. והשתא ניחא לפי' זה שהמועט מתבטל
מנחה, ואמאי [יהא פטור], כיון שהוא בעין ונותן טעם ויש בו כשיעור לחייב. וי"ל דכיון דנעשה פירורין ונבלל יחד חשוב כנבלע המיעוט ברוב. וא"ת
לגמרי והוי כמאן דליתיה. וא"ת אכתי מאי איריא דמיפטר מטעם דמיעוט בטל ברוב, תיפוק ליה דאין כאן שיעור ואפילו לא נתבטל מיפטר מטעם
אפילו התראת ספק שמיה התראה יפטר שהרי אין שיעור באחד מהן כיון דאיסורין מבטלין זה את זה, שהרי לא היה כי אם שני זיתים זית פיגול וזית
התראת ספק כיון דמתרה בו משום איסור אחד בשתי אכילות ואין ידוע באיזה אכילה אוכל כשיעור מאותו איסור שמתרה בו דכיון שאינו אוכל באכילה
נותר, וכי נבלל מיעוט של פיגול בנותר חשיב אותו המיעוט כאילו הוא נשרף ונמצא דבציר שיעור כל אחד ואחד, וא"כ על איזה מינייהו הוי מחייבת ליה.
אחת כי אם שני זיתים משני האיסורים אם הרוב נותר א"כ ליכא כזית מפיגול וכן בשניה, וא"כ אפילו אם המיעוט [לא] בטל ברוב הויא התראת ספק
וי"ל דלכך פי' הקונטרס דהבטל נתוסף על המבטל להיות כמוהו ולא חשיב המיעוט כנשרף אלא מיעוט הפיגול שנבלל בנותר חל עליו איסור נותר ומשלים
כדפי'. וי"ל דמיירי כגון שאכל אכילה שניה בתוך כדי אכילת פרס (בראשונה) [מראשונה] וא"כ אם לא היה בטל ברוב היה המיעוט שמפיגול באכילה
הנותר מה שמחסר ממנו ונבלל בפיגול וכן להפך, ולכך אצטריך לומר משום התראת ספק הוא דפטור. וא"ת ואמאי פטור הא נחשב כאילו כל אחד שלם
ראשונה מצטרף עם הפיגול שבאכילה (ראשונה) [שניה] ובכזית מפיגול בשתי אכילות היה מתחייב משום פיגול וא"כ אין כאן התראת ספק כיון שחיוב
וכאילו לא נבלל כלל כיון שזה (אחר) [האחר] משלימו ואין כאן התראת ספק. וי"ל דודאי אי בשוה נחסר מכל אחד ואחד ונבלל בחבירו אה"נ דחשיבו
הפיגול התחיל מאכילה ראשונה הואיל ואינו בטל ברוב מפיגול היה מתרה בו, אבל כי אמרינן דנתבטל המיעוט ברוב א"כ לא שייך שם צירוף ואין מתחיל
משלימו ממה נפשך, אבל פי' דאי אפשר שיחסרו בשוה ושמא חסר הפיגול רביע זית ונבלל בנותר ומנותר נחסר חומש זית ונבלל בפיגול וא"כ אז הנותר
שום חיוב כלל מהתראתו של פיגול באכילה ראשונה אם הנותר רוב ולהכי הוי התראת ספק כדפי'. א"נ י"ל דמשכחת לה דאפילו רחוקים זה מזה יותר
נשלם שיעור ויותר מעט וכנגד אותו יתור נחסר הפיגול משיעורו שהרי רביע שלו אין חומש שבא לו נותר יכול להשלימו, וכן להיפך, ולכך פטור מטעם
מכדי אכילת פרס מ"מ צריך לומר דנתבטל המיעוט ברוב דאם לא נתבטל א"כ יתחייב ממה נפשך באכילה ראשונה או בשניה, לפי שיש לפרש דמיירי
התראת ספק. וא"ת אכתי מאי איריא דפטור מטעם התראת ספק תיפוק ליה דאפילו אכל כל התערובות בבת אחת והתרו בו משום פיגול או נותר מ"מ
כגון שיש ג' זיתים מכל אחד ואחד ובללן יחד וחילקן לשתי אכילות דהשתא ממה נפשך יש שיעור מאותו איסור שמתרה בו לכל אכילה דגם במיעוט יש
שמא ליכא שיעורא מהאי איסור דמתרה בו ושמא הוא אותו שנתערב בו יותר ואין בו כשיעור ואפילו היה יודע מה הוא היה מיפטר. וי"ל דמיירי שאכל
בו כזית כיון דאיכא ג' זיתים מכל אחד, (ואין) [ואם] אין המיעוט בטל א"כ יתחייב עליו, אבל השתא דנתבטל מיפטר מטעם התראת ספק ואין ידוע
שנים בבת אחת והתרו בו משום פיגול ומשום נותר בפעם אחת וא"כ ודאי איכא שיעורא מחד מינייהו, ומ"מ מיפטר משום התראת ספק דבשעה שמתרה
באיזה אכילה היה רוב האיסור שהתרו בו בשם אותו האיסור דהוי המיעוט כמאן דליתיה. אך לא נהירא דאפילו בג' זיתים בכל אחד ואחד נמי איכא
לספוקי אם באכילה ראשונה היה ב' זיתים וחצי זית מנותר ומפיגול חצי זית ובאכילה שניה ב' זיתים וחצי זית מפיגול וחצי זית נותר או איפכא, וא"כ
בו משום פיגול ונותר לא ידעו אם יעבור על אותו דבר. זה הוא שיטת רש"י. ולא נהירא חדא דלא מצינו שהאיסור המועט הנבלל ברוב איסור שיפקע
אפילו אין איסורין מבטלין זה את זה מ"מ הויא התראת ספק. ע"כ נראה כמו שפי' שאכלו שניה בתוך כדי אכילת פרס לראשונה (מהר"פ): תוד"ה הפיגול
שם איסורו מעליו ויחול עליו איסור אחר. ועוד קשה אמאי פטור כיון שהזכירו שניהם נותר ופיגול בהתראתם, והא לא דמי התראת ספק דהכא להתראת
והנותר כו' דאפילו היתר לא מצטרף לאיסור כ"ש איסור לא מצטרף לאיסור. גליון. ואין נ"ל קושיא, דאיסור ואיסור מצטרפי טפי כדאיתא פ' בתרא
ספק דעלמא דבשלמא גבי ספק (מהן) אחד [איזה מהן] אביו והכה את זה וחזר והכה את זה פטור על כל התראה דשמא אין עובר בה, אבל הכא דבשעה
דע"ז. ועוד דפגול ונותר מצטרפין אף למלקות כדאיתא בפ' קדשי מזבח במעילה (דף יז:) דתנן הפיגול והנותר אין מצטרפין וקאמר התם לא שנו אלא
שהוא אוכל אז מתרה בו על שניהם הא ודאי עובר בשעת התראה אחד מינייהו ויתחייב ממה נפשך. לכך נראה דמיירי שהיה לפניו ב' זיתים מכל אחד
לטומאת ידים אבל לענין אכילה מצטרפין דתניא ר' אליעזר אומר כי קדש הם כל שבקדש פסול. ואע"ג דלא מצטרפי אלא לענין לאו דלא יאכל, מ"מ כיון
ואחד ונבלל וחילקן ואכלן בשתי אכילות זו אחר זו ובשתי אכילות התרו בו משום איסור אחד על נותר או על פיגול, והשתא הוי התראת ספק בכל אכילה