עח:
כל הזבחים פרק שמיני זבחים
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ונשער מין במינו כמין בשאינו מינו.
אלא מין בשאינו מינו. שהטעם ניכר בו בטעמא מחייב ולקי מן התורה
נא א מיי' פ"ג מהל'
פי' בקונטרס כיון דהיכא
א) תוספ' דמקואות דף תשעו ע'
פ"א ה"ב, ב) מקואות פ"י מ"ו
מקוואות הלכה יט:
דקיימינן אטעמא כל כמה דיהיב טעמא לא בטל כי ליכא
וכי אמר ריש לקיש בפיגול ונותר של מין ומינו דליכא למיקם אטעמא
❖
נב ב ג ד מיי' שם הלכה יח:
ג) כלים פ"א מ"א,
ע"ש בהר"ש,
ולא תשמע מינה נותן טעם ברוב לאו דאורייתא: ונשער מין במינו
למיקם נמי אמאי מזלזלי באיסורא למיהדר לבטלן נימא רואין אילו ו]
ד) עיין בספר פנים מאירות
שהאריך בזה הדיבור, ה) שייך
כמין בשאינו מינו. כיון דהיכא דקיימינן אטעמא כל כמה דיהיב טעמא
היה מין ושאינו מינו הא יש בו היכר טעמא השתא נמי לא בטיל יח] ואת
❖
לדף עט.,
מוסף רש"י אמרת מין במינו בטל מן התורה יט]
לא בטיל כי ליכא למיקם נמי אמאי
בטעמא. שהאדם יכול להבחין
אע"ג דאילו היה אינו כ] מינו היה
מזלזלינן באיסורי למיהדר ה] ולבטלן
אלא מין בשאינו מינו בטעמא מין במינו
❖
טעמו (חולין צז:)
:
שינויי נוסחאות
נותן טעם: הג"ה. ואע"פ שהזכיר
ברוב נימא רואין אילו ו] היה מין ושאינו
ברובא ונשער מין במינו כמין בשאינו מינו
בקונטרס זלזול כא] איסור אינו רוצה
מינו הא יש בו היכר טעמא השתא
א] בכי"מ נוסף ולא בטיל. וכן
דתנן נתערב ביין רואין אותו כאילו הוא
בסמוך כאילו הוא מים ובטיל:
שיטה מקובצת
לפרש שמקשה מדרבנן דהא מתניתין
נמי לא ניבטיל עד דרבה עליו כל כך
ב] צ"ל אדום במים (ש"מ)
. וכצ"ל
מים מאי לאו רואין אותו ליין כאילו הוא מים א]
דאורייתא היא וכולה שמעתין כן:
כשיעור ביטול של מין ושאינו מינו:
בסמוך (כי"ג וב"ש): ג] בכי"צ
דראויין להצטרף מסתברא
לא רואין אותו לדם כאילו הוא מים אי הכי
לא רואין לדם כאילו הוא מים.
מלא מי רגלים. וכ"ה גירסת
דכשמתבטלין זה בזה ע"י רוב
מאי לאו רואין לאותו יין כאילו מים
רש"י (צ"ק): ד] צ"ל אותן (ב"ש):
מתערובת שמיעוט הבטל נעשה
בטל מיבעי ליה ועוד תניא ר' יהודה אומר
הוא. ואם מראה דם היה ניכר בהן
כלומר הדם פסול דמין במינו
ה] צ"ל למהר (כתה"י, ד"ו
כב]
כמבטל אפי' לענין איסור לאו שלו
רואין אותו כאילו הוא יין אדום אם דיהה
ושמכ"י): ו] אילו מין ושאינו
כגון פגול או נותר (ריב"א ז"ל. ב"ש):
בטיל ברובא כגון שהמים פסולין
כשר אלמא אע"ג דמין במינו הוא
ב]
מינו היו, יש בו כו' (כתה"י):
בא"ד ועוד קשה כו' ואכולהו
דלי
לזריקה: ה"ג שיש בו יין לבן
מראהו כשר ואם לאו פסול תנאי היא דתניא
לענין ביטולא ז] דחזותא לא אמרינן
ז] ביטולא משום דחזותא דדם
ליפטר דכל אחד הוי בטל ומבטל.
וחלב והטבילו הולכין אחר הרוב.
ליבטל ברוב אלא משערינן ליה כמין
ויין חדא הוא והוי כמין במינו
גליון. ולאו קושיא היא דאפילו הניח
א)דלי שיש בו יין לבן או חלב והטבילו א הולכין
והיה ראוי שיהא בטל ברוב לא
כל השלשה בפיו יחד אין המיעוט
בשאינו מינו: לא רואין אותו לדם
לא דמי להא דתנן (שבת דף קכ:) הדיו
אחר הרוב ר' יהודה אומר רואין אותו כאילו
אמרינן כו' כצ"ל (ש"מ):
בטל ע"י הבלילה כמו שפי' הקונטרס
כאילו הוא מים. ופסיל דבטיל ליה
והחלב לחין אין חוצצין דהכא כיון דהאי
ח] מכאן ועד ד"ה תנאי הד"א
עצמו שע"י הלעיסה הם נבללים ואין
הוא יין אדום אם דיהה מראהו כשר ואם
(שמכ"י, צ"ק וטה"ק. וכ"נ מכתה"י).
אדם לועס יחד יותר משני זתים
דלי יש בו חלב עד רובו לא מחלחלי
ברובא הואיל ובתר חזותא אזלינן והכא
ודלא כהח"ג שכתב דסדר
[יותר ממה] שהוא יכול לבלוע דאין
לאו פסול ורמינהי ב) ב דלי שהוא מלא רוקין
מיא ולא דמי לחלב דמנח אגבא דמנא
ליכא למיקם עליה דמילתא בטיל
הדיבורים מהופך ומסורס ע"ש:
בית הבליעה מחזיק יותר משני זתים
והטבילו כאילו לא טבל מי רגלים רואין
ט] צ"ל מועט (*ש"מ): י] בכתה"י
כדאיתא בכריתות (דף יד.) ובלעיסתם
ג ג]
ברובא: רבי יהודה אומר רואין אותו
או אגבא דגברא ונחית וטביל כג] הולכין
וב"ש קאמינא: יא] כאילו הוא
מסתלק זית השלישי לצדדין ומן
אותו ד] כאילו הן מים ד מלא מי חטאת עד
כאילו הוא יין אדום. לקמן מייתי לה
אחר הרוב ואם לא היה חציו כיון
יין אדום גרסינן כצ"ל (*ש"מ)
.
השנים בטל האחד ואין יודע איזה
כד]
[ובצ"ק מחקו]: יב] בש"מ נוסף
מהם. ואעפ"י שלא מצינו התראת
שירבו המים על מי חטאת מאן שמעת
לכולה משנה ח]: דלי. טמא: שיש בו יין
שהטבילו ונתמלא ממי מקוה ורבו
דכיון שהרוק עב חייץ:
ספק בענין זה אפשר שגם זה יהיה
לבן או חלב. שאין מראיהן ניכר בתוך
המים על היין טהור ואם תאמר והא
ליה דאית ליה רואין רבי יהודה וקתני
יג] רש"י גורס בגמ' מלא מי
התראת ספק (ריב"א ז"ל. ב"ש):
רגלים (צ"ק): יד] צ"ל אותן
ונשער מין במינו כו'. פ"ה אמאי
המים: והטבילו. וקאמר ר' יהודה
אמרינן (שם דף עז.) כל חמרא דלא דרי
דסגי ליה ברובא אמר אביי לא קשיא
(ש"מ): טו] ליה דאית ליה רואין
מזלזלינן ביה באיסור כו'. משמע
על חד תלתא מיא לאו חמרא הוא
הואיל ואילו יין אדום הוה כל זמן
אותו גרסינן. ר' יהודה היא
מדהזכיר לשון זלזול דהכי פריך לכל
וכ"ש הכא דאיכא חמרא טובא לא
שאדמומית שלו ניכרת לא בטיל במים
דשמעינן ליה כו' כצ"ל (כתה"י
הפחות היה לנו להחמיר מדרבנן.
וש"מ): טז] שלו וקאמר היכא
ולא נהירא מדמייתי ליה ממתני'
בטל ממנו שם יין ולא מהני ליה השקה דחמרא מזיגא מיקרי כדאמרינן
ואין טבילה עולה לכלי זה אלא אם כן שפך מהן עד שירבו ליכנס לתוכו
כו' כצ"ל והד"א (*ש"מ)
: יז] צ"ל
ש"מ דר"ל דדין הוא מדאורייתא
בפ"ק דמכות [דף ג:] וי"ל דהכא מיירי בחמרא מזיגא אי נמי בחמרא
ממי המקוה כדי להפקיע כל מראה היין הימנו השתא נמי כשהוא לבן
לבטל (ש"מ. ובכתה"י כלפנינו):
דיש להחמיר דאי מין במינו בטל
יח] צ"ל נבטיל (צ"ק): יט] בש"מ
מן התורה א"כ היאך זורקין הדם
דרפי ואין יכול לקבל רוב מים שאין כל היינות שוין כדאמרינן בפרק
רואין אותו כאילו היה אדום אם ממועט ט] כל כך שהמים הנכנסים
נוסף ברובא: כ] צ"ל בשאינו
דנתבטל אלא ש"מ דמן התורה
המוציא יין (שבת דף עז.) יין השרון כה] לחוד דרפי וכן יש לפרש בסוף
לתוכו יש בהן שיעור להפקיע מראיו כשר כלומר עלתה לו טבילה ואם
(שמכ"י). [ובד' וילנא הובא
טעמא משום רואין ואינו בטל ברוב.
בשיבוש]: כא] צ"ל לשון זלזול
לכך נראה דה"פ ונשער מין במינו
הערל (יבמות דף פב:) דאמר נתן סאה ונטל סאה כשר עד רובו ופי'
לאו פסול. אלמא משערין מין במינו כמין בשאינו מינו ולהחמיר דלא
(ש"מ וב"ש). וגי' צ"ק ואע"פ
כו' דלא יהיה בטל וילקה, ובכולה
ליבטל ברובא כל דהו: תנאי היא. דרבנן פליגי עליה דר' יהודה וכוותייהו
בקונטרס דמיירי במי פירות והשתא אי ביין מיירי אמאי כשר והלא יין
שלא הזכיר בקונטרס אין
שמעתין אית ליה האי סברא במקום
לפרש שמקשה כו'. ופי' אע"פ
קיימינן י]: והטבילו. ולא שפך מה שבתוכו הולכין אחר הרוב אם לא
דשייך ביטול בטל בין לקולא בין
גמור הוא לברך בורא פרי הגפן ולכל דבר וביין הוא טובל אלא מיירי
שלא הזכיר בקונטרס הא דכתבו
לחומרא. וא"ת מאי שנא דפריך הכא
היה חציו יין כיון שהטבילו ונתמלא ממי המקוה ורבו המים על היין
בחמרא דרפי ומיהו איכא למימר כו] בשאר מי פירות בר מיין ובפ"ז
התוס' ואת אמרת מין במינו בטל
טפי ונשער מין במינו כו' יותר מבכל
טהור: (כאילו הוא יין אדום): דלי שהוא מלא רוקין גרסינן:
מה"ת. [ומדברי התו' שבש"מ
דמס' מקואות תנינן לה וקאי אשאר משקין ומי פירות והציר והמורייס
התורה כולה דאמרינן בכל דוכתא
יא]
מבואר דלשון זלזול שבפרש"י קא
מין במינו בטל ברוב ואמאי נשערינו
והתמד משום כז] דחמיץ: דלי ד) שהוא מלא רוקין גרסינן
כאילו לא טבל. שהרוק עב הוא וחוצץ בפני המים ואינו בטל במים.
קשיא ליה]: כב] פסול כמו
[כמו] בשאינו מינו. ועוד דקשה
כאילו לא טבל. שהרוק עב הוא וחוצץ בפני המים ואינו בטל במים
ומלא לאו דוקא אלא איידי דבעי למיתני מלא מי רגלים דדוקא הוא
שהמים פסולין לזריקה דמין
דר' יוחנן אדר' יוחנן לפר"ת דאמר
יב]
יג]
במינו בטיל ברובא כצ"ל (ח"נ):
[ר' יוחנן] בע"ז (דף סז:) טעמו ולא
ומלא לאו דוקא אלא איידי דבעי למיתני מלא מי רגלים דדוקא הוא
דאשמעינן רבותא דלא בעי לבטולינהו דכיון שעברו מי המקוה על פיו
כג] כאן הס"ד ומה"ד הולכין
ממשו אסור ואין לוקין עליו ופי'
לאשמועינן רבותא דלא בעי לבטולינהו דכיון שעברו מי המקוה על פיו
ונשקו לאותן שבתוכו נעשו חבור להם וטהר דמי רגלים מין מים הן
(שמכ"י וצ"ק): כד] חציו יין כיון
ר"ת דמיירי במין במינו, ואמאי
כצ"ל (צ"ק): כה] צ"ל השירוני
נשער מין במינו [כמו] בשאינו מינו
תני נמי מלא רוקין: רואין אותו יד] כאילו הן מים. כלומר אף על פי
ונשקו לאותן שבתוכו נעשו חבור להן וטהר דמי רגלים מים כח] הוא
(שמכ"י): כו] צ"ל לאוקמי
וילקה על מין במינו כמו בשאינו
שמראיהן חלוק מקצת ממראה שאר מים אפילו הכי כיון דמין מים הן
תנא נמי מלא רוקין: רואין אותו כאילו הם מים. כלומר אע"פ שמראיהן
(ש"מ): כז] צ"ל משהחמיץ
מינו דהא שמעינן לר' יוחנן דאמר
והס"ד (ש"מ): כח] צ"ל מין מים
הלכה כסתם משנה ובמתני' אמר
לא בעי רובא לבטולי אלא רואין אותו כו': מלא מי חטאת. הואיל
חלוק במקצת ממראה שאר מים אפ"ה כיון דמין מים הם לא בעי רובא
(ש"מ): כט] דלעיל דההיא
רואין וא"כ התם [נמי] נימא הכי
לבטולי אלא רואין אותן כו': מלא מי חטאת. הואיל והן אב הטומאה
והן אב הטומאה וחשיבי משום קדושתייהו לא בטלין אלא ברובא:
ג)
: ל] צ"ע מהגמ' שם
שאינו (ש"מ)
ואמאי אין לוקין עליו לר' יוחנן.
(הג' מהרש"ם). ונדצ"ל דדמי למי
עד שירבו המים. אין טבילה עולה לכלי עד שישפוך מהם יותר
וחשיבי משום קדושתייהו לא בטלי אלא ברובא: מאן שמעת ליה דאית
ותירץ הר"ר שמואל דלא פריך אלא
צבע דלא בטל כו' (עו"ש):
לר"ל דווקא הכא גבי איסור דפגול
מחציו של כלי כדי שירבו המים הנכנסין על מי חטאת: מאן שמעת
ליה רואין ר' יהודה. וקאמר דהיכא דשוה מראה הבטל למראה המבטל
לא] צ"ל דתני. ותיבת דהנך
ונותר דשייך להחמיר טפי כדאמרי'
ליה [דאמר רואין אותו ר"י]. [דשמעת ליה] דאמר רואין אותו
כגון מי חטאת שאין מראיהן חלוק דסגי למיבטל ברובא ולא אמר
נמחק (ש"מ): לב] יין נתערבו
גבי דם קדשים רואין משום חומרא
טו]
במי רגלים אחרים רואין אותן
רואין אותן כאילו הן יין אדום להחמיר: ה) הא דרביה. הא דתנן לעיל
דקדשים ואפי' מן התורה מיהא
כאילו הוא שנוי ממראה שלו טז]: וקתני. היכא דשוה מראה הבטל
כאילו הן יין במים כו' כצ"ל
קרבין למזבח, וה"נ היה לומר כן
רואין אותן כאילו הן יין אדום דרביה הוא דמחמיר בבטול כי היכי
למראה המבטל כגון מי חטאת שאין מראיהן חלוק דסגי ליה למבטל יז]
(צ"ק). וכן גיר' הר"ש במס'
משום חומרא דאיסור [פיגול ונותר]
טהרות פ"ד מ"ו שמביא זו
כמו דעולין אין מבטלין זה את זה
דמחמיר במין במינו כך פירש בקונטרס וקשה לפירושו חדא דמה
ברובא ולא אמרינן רואין אותו כאילו הוא יין אדום להחמיר:
התוספתא (גליון)
: לג] אולי צ"ל
כל כך במהרה במתני' והיה לנו
הא אוכלי הקדש. דהא תוס' הביאו
ענין האי רואין דמי רגלים ליין וחלב דלעיל כט] שאינו מינו לא שייך
לומר רואין. ולא נהירא למורי דהא
הך דאין זריעה להקדש (גל'
בסמוך מייתי עלה ממקוה דהיינו
בהו השקה אבל מי רגלים לדברי רש"י שהם מים גמורים וסלקא להו השקה אם כן מאי רואין שייך בהו וכי משום דנשתנו קצת לא יהא שם
קה"י): לד] צ"ל בשאינו (ש"מ):
משאר איסורין. ועוד דלא דמי מתני'
מים עליהם ולא תועיל להם השקה דלא דמו ל] למי צבע שבטל מהם תורת מים בפרק קמא דמכות (דף ג:) ועוד בלאו סוגיא דלעיל תקשי
לה] והכא (ד"ו): לו] צ"ל וגם
להא דאמר עולין אין מבטלין זה את
שוין (צ"ק): לז] נראה דחסר כאן
ליה רישא לסיפא ועוד מאי קא משני הא דידיה הא דרביה אכתי הך דמי חטאת קשיא רישא לסיפא לסברת הש"ס דאמר דתנא דהנך לא]
זה דהתם היינו עולין למזבח (כמו)
וצ"ל וא"ת אכתי הוי מין
[כגון] שני מיני קרבנות שנתערבו
מי רגלים רואין כאילו הן מים סובר נמי ביין וחלב רואין כאילו הן יין אדום ועל זה פריך אמאי מכשרינן במי חטאת על ידי רוב מי
בשאינו מינו דם קדשים בדם
אבל במתני' מיירי בקדשים שנתערבו
מקוה דבמיעוט מי חטאת נמי הוה לן למימר רואין כאילו הן יין אדום ע"ז לא תירץ כלום דאכתי מי רגלים למי חטאת קשו אהדדי: הג"ה.
חולין, ותירץ בשיטה דם
בחולין. לכך נראה למורי דשאני הכא
❖
דקדשים וכו' (גליון):
דפריך טפי ונשער מין במינו כו'
ועוד אי ההיא דיין לבן וחלב הויא דרביה כי דיהה מראיהן אמאי כשר הא מין במינו לא בטל ומין במינו חשיב ליה כיון דשוין בחזותא
מבעלמא משום דודאי אמרי' בעלמא
ועוד דבהדיא הוה ליה לאקשויי מהך ברייתא אמתניתין דקאמר רבי יהודה אין דם מבטל דם דמין במינו לא בטל והא בטלי מי חטאת במים
מין במינו בטל ברוב דגלי קרא אחרי
רבים להטות ומיהו במילי דמתני' לא
ועוד דמי רגלים מיקרו אינו מינו לגבי מים כדאמרינן בסמוך גבי חרסן של זב: הג"ה ונראה דגרסינן מי רגלים רואין אותן כאילו הן יין
שיטה מקובצת (המשך)
אמרינן [הכי] (הכא טעמא) דמתני'
וכי האי גוונא תניא בתוספתא דמסכת טהרות בפרק שמתחיל דם טמא מי רגלים שנתערבו ביין רואין אותן כאילו הן מים נתערבו במים
הכי קים ליה מדאורייתא, הרי גלי
ביין רואין אותו כאילו הוא מים.
וא"ת מאי פריך ממתני' למין במינו,
קרא דבהא לא אזלינן בתר רובא
רואין אותן כאילו הן יין לב] במים אם בטל מראיהן טהורים ואם לאו טמאים והאי ורמינהו דהכא אמתניתין קאי דקאמר רבי יהודה אין
דר"ל [מיירי במין במינו] ממש,
כיון שהחשיבות שלו תלוי במראה
דם מבטל דם והכי פירושו דלי שהוא מלא רוקין והטבילו כאילו לא טבל מלא מי רגלים רואין אותן כאילו הן יין ולא בטלי ברובא מלא מי
דנהי דמתני' במראיהן שוה מ"מ
אבל ודאי בשאר איסורין אזלינן
הוי מין בשאינו מינו והתם לא אמר
בתר רובא. והשתא נמי ניחא הא
חטאת עד שירבו המים על מי חטאת שישפוך רובו ולכשיתמלא טהור דלא מהניא להו השקה לטהרם כמו שפירש בקונטרס ואי נמי חומרא
ר"ל דבטל ברוב דלא איירי אלא במין
דמייתי עלה ממקוה דכמו כך תלוי
בעלמא משום דאין זריעה להקדש כדאמרי' בפרק כל שעה (פסחים דף לד:) וכ"ש למי חטאת דאפילו בגדי אוכלי תרומה לג] מדרס לחטאת (חגיגה
במינו ממש. ותירץ מורי דאסיפא
במראה המקוה ובהא נמי גלי קרא
דף כ.) אבל היכא דרבו בטלי מהם תורת מי חטאת ונעשו מי מקוה מאן שמעת ליה דאית ליה רואין במין שאינו מינו השוין בחזותא רבי
סמיך והוי כמו וכו', ופריך מסיפא
דאם נשתנה מראית המקוה פסול
לד]
דקתני נתערב בדם בהמה דהוי מין
לטבילה ולא אזלינן בתר רובא אלא
יהודה דקתני בההיא דיין לבן רואין אותו כאילו הוא יין אדום והכי לה] מי רגלים נמי הוי מין בשאינו מינו כדמוכח בסמוך גבי חרסן של זב
במינו ממש ואפ"ה לא בטל ברוב לז]
בתר חזותא במקוה. וקשה דהא גבי
וגבי שוין בחזותא וקתני דסגי להו ברובא במי חטאת אלמא דמין במינו בטל לרבי יהודה ומשני הא דידיה הא דרביה מתניתין דרביה דמין
ובשיטה תירץ דם דקדשים ודם חולין
איסורין נמי במין בשאינו מינו גלי
לו]
(אינו מינו) [הוי מין במינו] גמור:
קרא דלא שייך בהו ביטול ברוב אלא
במינו לא בטל וברייתא דידיה ומברייתא דלעיל רואין אותן כאילו הן
יין אדום אם דיהה מראהו כשר לא הוה מצי לאקשויי אמתניתין אלמא
ועוד תניא כו' כאילו הוא יין
אזלינן בתר טעמא [וטעם] כעיקר
אדום. השתא ודאי קשה מאי פריך
דאורייתא דאחרי רבים להטות לא
לר"ל מהכא, הכא ודאי פריך ממין בשאינו מינו יין לבן במים ובהא מודה ר"ל. וי"ל דה"פ דודאי לא פריך ליה מר' יהודה, אלא מייתי מהכא
נאמר גבי מין בשאינו מינו וכי היכי דהוציא דין קדשים ודין מקוה מכלל אחרי רבים להטות ללכת בהן אחרי מראה משום דחשיבות שלהם תלוי [במראה]
דר"י קאמר במין בשאינו מינו רואין שלא להתבטל וא"כ מר"י נשמע לרבנן דמתני' דיאמרו רואין אפילו במין במינו שלא להתבטל (דמזו) [דבזה]
כמו כן הוציא הכתוב דין מין בשאינו מינו (דאסורין) [דאיסורין] מכלל אחרי רבים (מוקמיה) [ואוקמי] בטעמא לפי שטועם האיסור באכילתו וא"כ
לא פליגי אלא במין במינו פליגי דלר"י אינו בטל כלל ולרבנן בטל [אלא] דאמרי רואין, והשתא פריך שפיר והדרה קושיא ראשונה שלא תאמר רואין
הדרא קושיא לדוכתא מאי שנא דפריך הכא טפי משאר איסורין דעלמא. וליכא למימר דבעלמא סמיך אסוגיא דהכא דמסקינן תנאי היא וסבירא לן בכולי
לדם כדמשני לעיל: מאן שמעת ליה כו'. וא"ת והא הכא הוי מין במינו ממש מי חטאת במי מקוה אבל לעיל הוי מין בשאינו מינו יין לבן וחלב
תלמודא כתנא קמא דברייתא דאמר גבי יין לבן וחלב הולכין אחר הרוב ולא אמרינן רואין, דמ"מ קשה דר' יוחנן אדר' יוחנן, דר' יוחנן אמר הלכה כסתם
למקוה. וי"ל כיון דמראיהן שוין חשיב לעיל נמי גבי מקוה מין במינו. ומשני הא דידיה הא דרביה, כלומר דרביה מחמיר במין במינו דלא בטל
משנה ותנן במתניתין רואין מין במינו דם בדם כמין בשאינו מינו, ור' יוחנן אמר בע"ז (דף סז:) טעמו ולא ממשו אסור ואין לוקין עליו ופי' ר"ת דמיירי
כלל ה"נ בברייתא דלעיל קאמר דלא סגי ברבייה ומיהו בטל ע"י רואין כיון דאין מין במינו ממש. כך שיטת הקונטרס: מאן שמעת ליה כו'.
במין במינו כדפי' לעיל. ודוחק לתרץ דכי מסקינן תנאי היא אז נפרש רואין דמתני' אדם קדשים קאי שרואין אותו כאילו הוא מים ובטל, דא"כ בטל
לשיטת הקונטרס קשה טובא, חדא דלפי סברת המקשה דמדמה ההיא דלעיל יין לבן וחלב במקוה דהוי מין בשאינו מינו למי חטאת דהוי מין במינו
מבעיא ליה. ומיהו אשכחן בעלמא דלא חייש תלמודא אקושיא ראשונה כי פריך בתר הכי כי הכא. ועוד י"ל דשאני דם קדשים לפי שאינו מתבטל בשום
ממש א"כ מאי איריא דפריך מהאי ברייתא דלעיל דיין לבן וחלב אהך ברייתא דמי חטאת, תקשי ליה ממתני' דקאמר ר"י בהדיא דמין במינו לא
ענין להפקיע ממנו [שמו] כדבר שאינו מתערב כגון אם נתערב כוס דם קדשים בב' כוסות של דם חולין סברא הוא בלא ראיה (ונתן) [דאם נתן] מכל א'
וא' למזבח יצא ידי חובתו מן הקרבן, אלמא אינו מתבטל, וכן גבי מקוה יין ושאר מי פירות אינן משלימין המקוה כשהוא חסר אפי' אם מי המקוה רוב,
בטיל כלל אהך דמי חטאת דקתני בטל ברוב או מההיא דיין לבן וחלב דאמר ר' יהודה רואין, אלמא מין במינו בטל מיהא היכא דליכא מראה
יין אם היה אדום ובמתני' קתני אין דם מבטל דם כלל. ועוד קשה מאי קאמר מאן שמעת כו' היכי מוכח מההיא דמי (חטאת) [רגלים] רואין
וההיא דנתן סאה ונטל סאה דאמרי' דכשר עד רובו היינו לפי שהיה במקוה מ' סאה מים קודם שנפל לתוכו מי פירות אבל איסור חתיכת איסור מין
במינו יבש שנתערב בב' חתיכות היתר מותר לאכול הכל אלמא האיסור נעשה היתר ע"י ביטול גבי יבש הילכך גבי דבר המתערב מין במינו לא אמרינן
[אותן וכו'] דאתיא כר"י והא ברואין כזה אפילו רבנן מודו שהרי רש"י פי' דמי רגלים הן כמים ומין מים נינהו ממש לענין השקה, והא דלית להו
רואין ה"מ ביין וחלב שאינו מינו ממש במי מקוה כדלעיל בברייתא, וא"כ היכי מוכח דר"י היא. ועוד דקאמר הא דידיה דמיקל דמין במינו בטל
רואין לסתור הביטול וסברא הוא הכא והכא. וא"ת להאי תירוצא דאמרינן משום דתלוי במראה א"כ קשה מאי מקשה ממתני' לר"ל והא מילתא דר"ל
קאי לשאר איסורין דאינו תלוי במראה ולכך אמרי' לר"ל דמין במינו בטל ברוב כמו בכל דוכתא, וי"ל דר"ל נמי לא דמי לשאר איסורין דר"ל מיירי באיסור
ה"נ דמיקל במי חטאת דסגי ברבייה ולא אמרינן רואין, משמע דהא בהא תליא, רבנן דמתני' יוכיחו דסברי מין במינו בטל ואפ"ה מחמרי ואמרי
רואין במתני' דמין במינו ולא מיבטל ברובא. לכן נראה כגירסת התוספתא דמי רגלים לאו מינא דמים נינהו ואע"ג דאתו ממים כבר נתעכלו בבני
ואיסור ובשאר איסורים [איירי באיסור בהיתר ולכן] אמרי' דהיתר מבטל האיסור דהכי משמע קרא דאחרי רבים להטות ולכך פריך עליה שפיר ממתני'.
מעיים ופקע מינייהו שם מים, ולפי זה מלא מי רגלים לאו דוקא אלא מיירי בחסר ורואין מי רגלים כאילו יין אדום ואם יש מי רגלים כל כך
וא"ת א"כ מאי פריך מעיסת חיטין ואורז והא ההיא דמי לשאר איסורין כמו היתר דמבטל האיסור. וי"ל דמ"מ פריך שפיר לר"ל משאר איסורין מכ"ש
דאפי' בשאר איסורין דשייך בהן טפי ביטול אזלינן [בתר טעמא] במין בשאינו מינו ולא בטל ברוב ואע"ג דכתיב אחרי רבים להטות כ"ש גבי איסור ואיסור
שאם היו יין היו משנין מראית המים טמא דלא מהניא להו השקה דלא מינא דמים נינהו, ואם לאו טהור. והשתא דייק ליה מאן שמעת ליה כי
אם יש בו טעם כגון מין בשאינו מינו דלא יהא בטל וילקה, ואין שייך לומר אין עונשין מן הדין דהכי סברא דשמעתין. כך נראה למורי: דתנן נתערב
האי גבי מי רגלים דאית ליה רואין ר"י היא דאמר לעיל גבי יין וחלב רואין כאילו הוא יין אדום וקתני דסגי ברובא במי חטאת דהוי מין במינו