כל הזבחים
פרק
שמיני
זבחים
עט.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הא דרביה. הא דתנן לעיל רואין אותו כאילו הוא יין אדום
נג א מיי' פ"ג מהל' מקוואות
דרביה
דמין במינו בטל
לרבי יהודה דהתם מין בשאינו מינו הוא אע"ג
א) פסחים סה: [וש"נ], ב) חולין
צז. ע"ש, ג) עי' ירוש' חלה פ"א
הלכה יט:
הוא דמחמיר בביטול כי היכי דמחמיר במין ומינו ג] ואמר לא בטיל
דחשיבי ליה קצת מין במינו לומר דבטל ברוב אי לאו טעמא דרואין
נד ב ג מיי' פרק ט"ו מהל'
ה"א, ד) פסחים קטו., ה) וכן
כמו מין במינו מ"מ מין במינו גמור לא הוי ומיהו לגירסא זו לא
כלל ומין בשאינו מינו נמי דאית ליה דבטל וקיימא ליה ד] כל זמן
בנזיר פ"ו ה"א, ו) [וע"ע תו'
מאכלות אסורות הלכה א
חולין צח: ד"ה רבא], ז) חסר כאן
סמג לאוין קלח טוש"ע יו"ד
יתכן ליישב הא דנקט מלא רוקין כמו לפירוש הקונטרס דהוה מצי
שמראה המועט ניכר ברוב לא בטיל מחמיר נמי ואמר דהיכא דמראיהן
סי' צח סעיף א:
בדבריהם התי' על הקושיא עי'
שוין כגון יין לבן במים דרואין אותו
למימר דלי שיש בו רוקין וא"ת ואמאי ז]
נה ד מיי' פ"ז מהל' מקוואות
רש"ק מה שתירץ ומה שיש לדקדק
הלכה א:
מסוגיא זו אסוגיא דע"פ עי' שם
כאילו אדום ולא סגיא ליה ברובא:
דוחקיה לשנויי הא דידיה הא דרביה
הא דידיה הא דרביה דתניא רבי יהודה
נו ה מיי' פי"ח מהל' פסה"מ
בספר המאור ובמלחמות ה'
אין דם מבטל דם. אצל זריקה ואצל
לימא דברייתא כרבנן דמתני' דאית
אומר משום רבן גמליאל אין דם מבטל דם
הלכה כ:
שהאריכו בזה [ועמ"ש על צד
א)
נז ו מיי' פ"ח מהלכות מצה
כיסוי: ואין רוק. הטהור מבטל רוק
הגליון בתו' ב"מ סא.], ח) עח.
להו רואין ומין במינו בטל ויש לומר
אין רוק מבטל רוק ואין מי רגלים מבטלין מי
❖
הלכה ח והל' ו טוש"ע
ד"ה אלא.
הזב: ואין מי רגלים. טהורים
דאי כרבנן דמתני' א"כ היה צריך
❖
או"ח סי' תעה סעיף א:
רגלים רבא אמר א בדלי שתוכו טהור וגבו
כל כך מי המקוה שאם היו מי חטאת
מבטלים מי רגלים של זב ומטמא ה]
טמא עסקינן דמדינא סגי להו בכל דהו ורבנן
גליון הש"ס ואע"פ שרבות הטהורות על הטמאות
יין אדום הוה דיהה וברייתא קתני
תורה אור השלם
הוא דגזרו בהו דילמא חייס עלייהו ולא
בכלי: רבא אמר. לעולם חד תנא
דסגיא ברובא וא"ת ולר' יהודה אמאי
גמ' כשם שאין מצות מבטלות.
מבטיל ליה וכיון דאיכא ריבויא לא צריך
1. בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר
עי' מנחות דף כב ע"ב תוס' ד"ה
סגי ליה ברובא נימא רואין וי"ל דלא
היא וכרביה ס"ל והא דקאמר
א]
מכאן: רש"י ד"ה דמדינא כו'
יוֹם בֵּין הָעַרְבַּיִם יַעֲשׂוּ אֹתוֹ עַל
ברובא סגי: בדלי שתוכו טהור וגבו
אמר רבא אמור רבנן בטעמא ואמור רבנן
שמעינן לר' יהודה רואין אלא במין
ב)
דהא תוכו א"צ טבילה. עי' טורי
מַצּוֹת וּמְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ:
❖
טמא. כגון שנטמא גבו בטומאת
אבן חגיגה דף כ ע"ב ד"ה
שאינו מינו כגון יין לבן וחלב אבל מין
במדבר ט, יא
ברובא ואמור רבנן בחזותא במין בשאינו מינו
אחוריים: תוס' ד"ה הא וכו'
במינו גמור לא שמעינן ליה דאית ליה
משקין דרבנן דקי"ל (נדה דף ז:) תוכו
בטעמא מין במינו ברובא היכא דאיכא
אשינויא דרבא. ועיין לעיל דף
ג
ד
אוגנו אוזניו וידיו טהורין: דמדינא
רואין וצריך לדקדק מ"ש גבי קדשים
עג ע"א תוספות ד"ה ר"י
מוסף רש"י
❖
חזותא במראה ופליגא דרבי אלעזר דאמר רבי
ג)
בסה"ד:
סגי ליה. בכניסת מים לתוכו כל
וטומאה ומקוה אמרינן רואין הכא
אמור רבנן בטעמא. בכמה
אלעזר $ כשם שאין מצות מבטלות זו את זו
דהו שתעלה טבילה לשפתו $ דהא
ובמכות (דף ג:) וגבי איסורא לא
מקומות שנינו בנותן טעם (חולין
❖
הכך אין איסורין מבטלין זו את זו מאן שמעת
צז.):
שינויי נוסחאות
תוכו אין צריך טבילה: ורבנן הוא
אמרינן רואין אלא מין במינו
ליה דאמר אין מצות מבטלות זו את זו הלל
דגזור. שיטבלנו יפה דאי אמרת דסגי
מדאורייתא ברובא וגבי טומאה נמי
א] צ"ל מטביל (כי"צ וק'. יעב"ץ
ורש"ש): ב] תיבת הזקן נמחק
היא דתניא אמרו עליו על הלל הזקן
שיטה מקובצת
ליה בטבילת גבו דילמא חייס עלייהו
איכא דוכתא דלא אמרינן רואין וגבי
ד)
ב]
(*ש"מ וכ"ל בפסחים): ג]
צ"ל
על מי החטאת שלא יתערבו מי
ציר בבכורות בפרק הלוקח בהמה
שהיה כורכן בבת
אחת ואוכלן משום
במינו (*ש"מ): ד] צ"ל לן
ג) ו
ממש אלמא מין במינו בטל לר"י,
(*ש"מ): ה] צ"ל מלטמא (*ש"מ
המקוה לתוכו ויפסלו ולא מטביל ליה
(ד' כג:) ושיליא דלא מטמאה לא במגע
ובמתני' קאמר אין דם מבטל דם
שנאמר על מצות
ומרורים יאכלוהו
1
וצ"ק): ו] לקמן דהלל כורך
אלמא מין במינו לא בטל. אבל
לשפת הכלי לפיכך גזרו עליו להטבילו
ולא במשא ואמר רבי יוחנן [שם] משום
כצ"ל והד"א (ש"מ וכע"ז בכתה"י):
מברייתא דלעיל לא מצי פריך אהך
ולפוסלו וכיון דאיכא ריבוייא תו לא
ביטול ברוב נגעי בה ואי אפשר לברר
ז] ומאי (ד"ו): ח] דלי מלא יין
ברייתא דמי חטאת דשאני מי חטאת
(ש"מ): ט] בש"מ וב"ש נוסף
במי מקוה דדהוי מין במינו גמור.
צריך דהא טבילת תוכו חומרא בעלמא הוא: והיכא דאיכא חזותא.
טעם אלא היכא דאיתמר איתמר היכא דלא איתמר לא איתמר ועוד
דהכל תלוי בבטל: י] צ"ל
וכן לא מצי פריך מברייתא דלעיל
מילי דלא תלי בטעמא אלא בחזותא כגון לענין טבילת מקוה בחזותא:
צריך לדקדק דפעמים דאמר רואין מן המבטל כגון במתני' דם
אמרינן רואין המיעוט או הרוב
אמתני' דמשום חומרא דקדשים
(צ"ק. וע"ש ביאורו). ס"א רואין
דחשיבי אין דם מבטל דם, אבל ממי
ופליגא דרבי אלעזר. הא דריש לקיש דאמר איסורין מבטלין זה את זה:
שנתערב בדם הבהמה נתערב ביין ופעמים מן הבטל גבי דלי ח] יין
המיעוט בהרוב (גליון): יא] צ"ל
חטאת פריך שפיר דגם מי חטאת
כשם שמצות אין מבטלות זו את זו. כדאמרן לקמן : הלל כורך פסח
לבן וחלב פעמים דאמר רואין להחמיר כי ההיא דדלי ופעמים להקל
מילתא קתני זהו (ש"מ וצ"ק):
חשיבי והוי ליה למימר דלא ליבטיל.
ו]
יב] מיניה למאה וששים דהא
והשתא ניחא דע"כ האי רואין לא הוי
מצה ומרור בבת אחת. ולא אתי טעם מרור ומבטל ליה לטעם מצה:
כגון במתני' דמכשרי ליה לזריקה וי"ל ט] דבשביל המיעוט שלא
וכו' כצ"ל (ח"נ): יג] צ"ל במאה
כרבנן דברייתא דלעיל דמי רגלים
יתבטל רואין י] המיעוט (או) הרוב בין להקל בין להחמיר:
חרסן
וששים (ח"נ): יד] מדרבנן בעינן
במקוה הוי כיין לבן וחלב במקוה
ה"ג הא דידיה הא דרביה. בכוליה הש"ס דקים לן דר' יהודה ס"ל מין במינו לא בטל היינו משום דסמכינן $ אשינויא דרבא: רבא אמר
ששים ((ש"מ חולין) והכי נמי
דקאמרי רבנן לעיל דסגי ברובא והכא
שמעינן ליה כו' (כ"ה ברש"י
קאמר דלא סגי ברובא אלא רואין
בדלי שתוכו טהור כו'. תימה אם כן מלא רוקין אמאי כאילו לא טבל ומלא מי רגלים אמאי רואין כאילו הוא יין ושמא לא קאי רבא
שם): טו] לוקין עליו ה"ה
כאילו הוא יין אדום אם בטל מראיתו
אלא אמי חטאת: אמור רבנן בטעמא. ומדלא נקט בששים או במאה משמע דמדאורייתא איירי שהוא בטעמא וכן משמע לעיל
(ש"מ): טז] לשון תוס' ע"ז סז
כדפי'. וא"ת אכתי היכי מוכח דר"י
ע"ב דפסיקא היא דאין צריך
הוא משום דקתני רואין דלמא רבנן
דטעם כעיקר דאורייתא דאמר באורז שיש בו טעם דגן דחייב בחלה ואדם יוצא בה ידי חובתו בפסח וקשה מכאן לפי' הקונטרס דפ' גיד הנשה
לפרש אם אינו מכירו, דאי הוה
דמתני' היא דאית להו נמי רואין.
(חולין דף צח:) גבי לא נצרכה אלא לטעם כעיקר דבקדשים אסור והכא שרי ופירש שם בקונטרס דלהא מילתא זהו למעוטי שאר קדשים
נקיט בהאי גוונא טעמו וממשו
וי"ל דא"כ מאי איריא מי רגלים
יא]
הוה משמע בפי' אפילו אם
דקתני בברייתא רואין לפי שהן
אבל חולין שפיר גמירי מיניה יב] דהא קים לן מאחרי רבים להטות דבטלי ברובא וילפינן מהכא להחמיר דלא ליבטל אלא במאה יג] ולרבא
היה טעם האיסור וממשו
במקוה מין בשאינו מינו אפילו מי
לית ליה טעמא כעיקר בחולין כדמפרש ואזיל מדאורייתא ברובא בטל אלא מדרבנן יד] והכי שמעינן ליה לר' יוחנן במסכת עבודה זרה
בעין: יז] ענין (אלא) [אבל]
חטאת במקוה דהוי מין במינו ממש
שלא במינו הוי טעמו ולא
אמרי רבנן רואין במתני', אלא ש"מ
(דף סז:) כל שטעמו ולא ממשו אין לוקין עליו והא דילפינן ליה בפסחים (דף מד.) מנזיר משרת ליתן טעם כעיקר סבירא להו לאמוראי
ממשו אסורין ולוקין עליו
ר"י היא דאית ליה (דוקא) רואין
בתראי דאסמכתא בעלמא הוא ולאו מילף הוא דהוי להו נזיר וגיעולי עובדי כוכבים שני כתובים הבאים כאחד אי נמי גיעולי עובדי כוכבים
בכזית בכדי אכילת פרס (ד"ו.
[דוקא] במין בשאינו מינו וקשיא
התיקון מש"מ). ועי' עו"ש. ור'
דר"י אדר"י דאילו במתניתין הוי מין
חידוש הוא כדאמרינן התם ומשרת להיתר מצטרף לאיסור כך פירש בקונטרס ואי אפשר לומר כן כדמוכח בשמעתין ומפרש ר"ת דמין
באות שלפנ"ז: יח] דיליף טעם
במינו וקאמר רואין. א"נ ה"ק מאן
בשאינו מינו מדאורייתא בטעמא דנפקא לן ממשרת ומין במינו ברובא והא דאמר אביי בפרק כל הבשר (חולין דף קח.) ש"מ טעמו ולא ממשו
כעיקר מגיעולי (ש"מ): יט] צ"ל
שמעת כו' גבי מקוה ר"י לעיל גבי
בעלמא דאורייתא דאי ס"ד דרבנן מבשר בחלב מ"ט לא גמרינן דחידוש הוא אי חידוש הוא אע"ג דליכא נותן טעם נמי אמר ליה רבא
דאהדריה (ש"מ) לאיסורייהו
יין לבן אבל רבנן שמעינן להו רואין
ללאו נבילה וטריפה ודשאר
גבי דם קדשים ולא גבי מקוה. ומשני
דרך בישול אסרה תורה פירוש ולעולם דרבנן התם דיחויא בעלמא הוא כלומר דמהכא לא תידוק ובפרק בתרא דע"ז (דף סז:) דא"ר יוחנן
איסורין כדאשכחן (צ"ק וכע"ז
הא דרביה מתני' דקתני דמין במינו
טעמו ולא ממשו אסור ואין לוקין עליו היינו במינו דמדאורייתא ברובא בטלי וטעמו וממשו דקאמר התם דלוקין כגון שהאיסור בעין ומכירו
בתוס' ע"ז סז ע"ב). ובתוס' הרא"ש
לא בטלי. והשתא ניחא דהקושיות
חולין צז ע"א דקרא דתעבירו
והתירוצים בפשיטות. והשתא לפי
וכי קאמר טעמו ולא ממשו דאין לוקין טו] ה"ה דאפי' טעמו וממשו אם אין מכירו אלא נקט טעמו ולא ממשו לרבותא דאפ"ה אסור א"נ
באש אהדריה לאיסוריה כו':
המקשה והמתרץ הא דנקט לעיל מלא
טעמו ולא ממשו נקט משום דפסיקא טז] ליה בכל ענין יז] אפילו שלא במינו הוי טעמו ולא ממשו ואסורין ועוד יש לפרש כולה שלא במינו
כ] בש"מ נוסף פי' בפסולי
לאו דוקא לא גבי רוקין ולא גבי מי
המוקדשין: כא] נפקא לן
רגלים. ולמאי דמשני רבא בדלי שתוכו
והיכא דאיכא כזית בכדי אכילת פרס קרי ליה טעמו וממשו והיכא דליכא כזית בכדי אכילת פרס קרי ליה טעמו ולא ממשו וה"ר יוסף
:
איסורא (תוס' רא"ש שם)
טהור וגבו טמא אז נקט דוקא מלא
דאורלינ"ש היה מפרש דלכך לא לקי אטעם כעיקר אפי' שלא במינו דרבי יוחנן סבר לה כר"ע דיליף יח] מגיעולי עובדי כוכבים וליכא
כב] צ"ל דהכי (ש"מ): כג] בתוס'
ובשביל רוקין, דאל"כ אלא שהיה חסר
הרא"ש שם נוסף ואם תגוז הרי
ונכנסין בו המים א"כ עלה לו טבילה
אלא עשה דתעבירו באש (במדבר לא) דמצריך ליבון והגעלה ור"ת השיב לו דאית לן למימר אהדריה יט] לאיסוריה כדאשכחן בפרק הלוקח
אתה עובר בלאו המפורש
כיון דהמים עברו על שפתו. והכי
עובר פרתו (בכורות דף טו:) דתנן הגוזז והעובד בהן כ] סופג את הארבעים אע"ג דלא נפקא לן כא] אלא מדכתיב תזבח ולא גיזה אלא היינו
דכתיב ולא תגוז, אבל הכא
קי"ל כרבא דאמר דר"י נמי אית ליה
לאו דנבלה אזיל ליה מכיון
טעמא משום דאהדריה לאיסוריה דלא תעבוד ולא תגוז ומיהו לא דמי כל כך להאי, דהתם ניחא דהתם כב] אמר קרא תזבח זביחה התרתי
דרביה (לשון מהר"פ):
שנתערב: כד] כו' ופריך מיניה
ע"כ מעמ' קודם
לך בקדשים שהוממו ולא גיזה כג] והא דאמרינן בירושלמי ה) דערלה פרק שני [ה"ה] אמר רבי אבהו א"ר יוחנן כל נותני טעמים אין לוקין עליהן
: כה] צ"ל והשתא
בדלי
ואי (שמכ"י)
שתוכו טהור כו'. וא"ת והיכי
חוץ מנותן טעם דנזיר יש לפרש דבהיתר מצטרף לאיסור מיירי דבפרק אלו עוברין (פסחים דף מג:) ובפרק ג' מינים (נזיר דף לה:)
כי (ש"מ): כו] צ"ל דמכל מקום
יכול להיות דגבו טמא ותוכו טהור
פריך דאי כזית בכדי (צ"ק
וי"ל בטומאת משקין דרבנן דקיי"ל
קאמר ר' אבהו א"ר יוחנן גופיה כל איסורין שבתורה אין היתר מצטרף לאיסור חוץ מאיסורי נזיר וקרי ליה בירושלמי נותן טעם כעין
וש"מ): כז] צ"ל סוגיא (ש"מ)
:
תוכו ואוגנו ואזניו וידיו טהורים
נזיר ששרה פתו ביין ומיהו סוגיא דירושלמי מוכחא דבנתינת טעם איירי וא"ת אי טעם כעיקר דאורייתא מאי פריך בפרק אלו עוברין
כח] כאן הס"ד ומה"ד מין
ומדינא סגי ליה בכניסת המים כל
במינו ברובא (צ"ק):
דהו לתוכו שתעלה טבילה על שפתו
(פסחים דף מד.) ובפרק ג' מינים (נזיר דף לו:) גבי שתי קופות אחת של חולין ואחת של תרומה ולפניהם שתי סאין כו' כד] ואי אמרת כזית בכדי
דהא תוכו אין צריך טבילה ורבנן הוא
אכילת פרס דאורייתא אמאי אמרינן שאני אומר כי כה] אמרינן נמי דכזית בכדי אכילת פרס לאו דאורייתא תיקשי ליה אמאי אמרינן שאני
דגזור שיטבילנו יפה דאי אמרת דסגי
בטבילת גבו דילמא חייס עלייהו על
אומר כיון דטעם כעיקר דאורייתא וי"ל דהתם במינו וכן משמע בפרק הערל (יבמות דף פב.) דקאמר ריש לקיש והוא שרבו חולין על התרומה
מי חטאת שלא יתערבו מי המקוה
ואי במינו ניחא אבל שלא במינו לא שייך רבייה ואם תאמר אם במינו כיון דרבו בטלו להו ברובא אף על גב דאיכא כזית בכדי אכילת
לתוכו ויפסלו ולא מטביל ליה לשפת
הכלי לפיכך גזרו עליו להטבילו
פרס ויש לומר דמכל מקום כו] בכדי אכילת פרס חמיר דלוקה עליו שלא במינו א"כ במינו יש לנו להחמיר דלית לן למימר שאני אומר
ולפוסלו וכיון דאיכא רובו תו לא צריך
כיון דלקי שלא במינו דלכל מילתא משוינן להו כי היכי דמצרכי ששים בין במינו בין שלא במינו ומיהו אכתי קשה דהא סתמא כז] דנזיר ופסחים
דהא טבילת תוכו חומרא בעלמא הוא
אליבא דרבי יוחנן ורבי יוחנן מוקי לה בפרק הערל (ג"ז שם) אע"פ שלא רבו ואם כן כי נמי אמרת כזית בכדי אכילת פרס לאו דאורייתא
וא"ת א"כ גבי מי רגלים אמאי רואין
אותו כאילו הוא יין [הא] התם לא
תיקשי ליה אמאי אמרינן שאני אומר דכיון דלא רבו ספיקא דאורייתא הוא וי"ל דהמ"ל וליטעמיך וכה"ג איכא טובא ו) ועוד הארכתי בפרק
שייך דילמא חייס עלייהו וי"ל דמילי
גיד הנשה (חולין דף צט. ד"ה גלי) דגריס ר"ת התם לא נצרכא אלא להיתר מצטרף לאיסור מין במינו ברובא היינו דלא כתנא דמתניתין
מילי קתני וגבי מי רגלים ורוקין מיירי
כח]
דאית ליה רואין אפילו דם בדם: אמרו עליו על הלל שהיה כורכן בבת אחת. בזמן הבית היה ששלשתן דאורייתא ז) ואם תאמר
שגם תוכו טמא והשתא צריך לומר
הא דנקט מלא אגב מי חטאת נקטיה
ומנלן דקסבר אין מצות מבטלות זו את זו דילמא היה לוקח הרבה מכל אחד ואחד דכי האי גוונא לא מבטל כדפרישית לעיל ח):
וא"ת מאי פסקא וי"ל דע"כ גבי מי
חטאת איירי בתוכו טהור מדנתנו
לתוכו מי חטאת ואע"ג דמי חטאת שנטמאו מטהרין מ"מ לכתחילה אין לטמאותם וא"ת ואיך תוכו טהור והלא מי חטאת שבתוכו יטמאוהו ויש לומר דמיירי דעדיין לא נתקדש באפר פרה ומ"מ שייך בהו חומרא דמי חטאת שלא להועיל להם השקה כיון שנשאבו לשם
מי חטאת וא"ת מאי קאמר חייס עלייהו הואיל ועדיין לא נתקדשו וי"ל דמ"מ חייס עלייהו שמא לא ימצא מים חיים: מין במינו ברובא. וא"ת הא בפרק גיד הנשה אמרינן מין במינו בששים וע"כ איירי [הכא] בלח ולא ביבש דומיא דמין בשאינו מינו דתלוי בטעמא דלא
שייך האי סברא דטעמא אלא בלח וי"ל דהא דקאמר ברובא ר"ל מדאורייתא וא"כ יש ראיה מכאן דטעם כעיקר דאורייתא דומיא דמין במינו ברובא דר"ל מדאורייתא כדפי' דמדרבנן בעינן ששים כדפי':