עט:
כל הזבחים פרק שמיני זבחים
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שלישי טהור.
חרסן ג] של זב וזבה. עביט של מי רגלים ונשבר
נח א ב מיי' פ"ב מהל'
מכאן מייתי רבינו תם ראיה בפרק שני דמס'
וחרסיו בלעו ממי
א) תוספ' דטהרות פ"ה ה"ג,
ב) עי' ירוש' תרומות פי"א
מטמאי משכב ומושב
ע"ז (דף לג:) גבי כסי פעם ראשון ושני אסור שלישי
רגלים ד] הזבים והן מטמאין במשא שאע"פ שנבלעו טמאים כדתנן
ה"ד, ג) יבמות פב. מנחות כב:
הלכה ח:
מותר דמיירי בהדחה לאחר ששתה בו העובד כוכבים דומיא דהך
במסכת כלים (פ"ט מ"ה) ומייתי לה בגמרא דנדה [סב:] חרסן ג] שבלעו
נט ג מיי' שם הלכה ב:
כג: חולין צח: צט: ק., ד) תוספתא
ס ד ה מיי' פרק ב מהלכות
טהרות ספ"ד, ה) זבים פ"ה
דהכא ולא כמו שפירש רש"י דמיירי
בשתה בו העובד כוכבים
משקין טמאין ונפלו לאויר תנור התנור טמא שסוף משקה לצאת בהיסק
מ"ז, ו) עירובין סב וש"נ,
פסה"מ הלכה כג:
התנור: פעם ראשון ושני. כבסו
מתחלתו פעם ראשון ושני קודם
סא ו מיי' שם הלכה יא:
ז) [וע' תו' חולין צז.
❖
סב ז מיי' שם הלכה יב:
ד"ה אמר רבא], ח) שייך לדף
ששתה בו ישראל כלל ודוקא כלי חרס
ב' פעמים טמא שעדיין לא פלטו ממי
תנו רבנן חרסן של זב וזבה פעם ראשון
א] א)א
ה]
❖
שאח"ז.
הוא דבעי הדחה שלשה פעמים אבל
רגלים שבו והן אחד ממעייני הזב ה):
ושני טמא שלישי טהור במה דברים אמורים
ב)
ג' טהור. משנתן לתוכו מים שלשה
כוסות של עץ או של כסף אפילו בחד
מוסף רש"י
שנתן לתוכו מים אבל לא נתן לתוכו מים
זימנא סגי: רבי אליעזר בן יעקב
גליון הש"ס
פעמים טהור שפלטו מי הרגלים
משום משקה פיה. שהיא צריכה
אפילו עשירי טמא רבי אליעזר בן יעקב
אומר כו'. מכאן ראייה לר"ת דמין
הנבלעין בו: אבל לא נתן לתוכו
לשרות החוט תמיד ברוק (כתובות
מתני' ויחזור ויתן למטה. עיין
❖
אומר שלישי אע"פ שלא נתן לתוכו מים
סא:) דקריר. לקמן (צח.) גבי בשר
ב
לעיל דף עו ע"ב תוד"ה ואי:
מים. אלא מי רגלים של אדם טהור
במינו בטיל כ] דקיי"ל ו) משנת ר'
חטאת דקריר פירש"י,
טהור ג)מאן שמעת ליה דאמר מין במינו לא
אליעזר בן יעקב קב ונקי ז):
להוציא את של זב הנבלעים בו טמא
טרישטטרי"ט בלע"ז מתוך
אף הרוטבו במים טמא. פירוש
בטיל רבי יהודה ורמינהו פשתן שטוואתו
שהבשר עב נכנס בתוכו השומן
דמין במינו לא בטל: ופרכינן מאן
לעזי רש"י
ד) ג
בעומקו: ובמנחות (פג.) גרס'
שמעת ליה דאמר מין במינו לא בטל
נדה מסיטו טהור ואם היה לח מסיטו טמא
מלחלחו במים וא"ת כי לא
דקדיר, ופירש"י טרשטיש"ט ונכנס
טרישטרי"ט טרישטריש"ט.
❖
❖
רבי יהודה. ושמע מינה מאן ת"ק
הבלוע לתוכו מאד:
רוטבו נמי הא תנן בפרק דם נדה
מחלחל.
משום משקה פיה רבי יהודה אומר אף
(נדה דף נד:) ואם יכולין להשרות
דרבי אליעזר בן יעקב ר' יהודה היא
הרוטבו במים טמא משום משקה פיה ואפילו
ולחזור לכמות שהיו מטמאין לחים
וקאמר דמשקין הנבלעין בחרס
שיטה מקובצת
שינויי נוסחאות
טובא אמר רב פפא שאני רוק דקריר: נתערב
בתלתא זימני פלטי: ורמינהו פשתן
ומטמאין יבשים ועוד מאי טעמייהו
בגוזרין גזירה במקדש קמיפלגי.
א] גי' ש"מ תנן התם חרסין.
בדם הפסולין ישפך לאמה: במאי קמיפלגי
שטוואתו נדה מסיטו טהור. שהרי
דרבנן וי"ל האי כא] דקתני התם
וכ"ה בד"ו רפ"ט וש"ח. ונוסח
לר"א ודאי איצטריך טעמא
אמר רב זביד בגוזרין גזירה במקדש קא
מוטעה הוא (דק"ס). דאינו משנה
דאין גוזרין, דאי הוי גזור כרבנן א"כ
וכמה שרייתו בפושרין מעת לעת
יבש הרוק ומשיבש אינו מטמא כדאמר
בשום מקום: ב] צ"ל למעלן
הוי ליה למימר ישפך לאמה אע"ג
מיפלגי דמר סבר גוזרין ומר סבר לא גוזרין
והכא בדלא הדר מעת לעת הילכך
במסכת נדה [דף נו.] מוכי ו] ירוק כעין
(*ב"ש): ג] חרסין (*שמכ"י):
דאית ליה רואין, אבל הא קשיא לרבנן
ד] צ"ל רגלי הזב והן כו'
למה לי טעמא דגוזרין [הא] לית להו
רב פפא אמר דכולי עלמא גוזרין והכא
רקיקה: ואם היה לח (היה)
יבש טהור ומיהו נראה דרבי יהודה
(*שמכ"י): ה] מימי (כתה"י):
רואין מידי דהוי אניתנים למעלה
מסיטו טמא. שהרוק הלח מטמא
לאו איבש דרבנן קאי אלא אלח
בדם התמצית מצוי לרבות על דם הנפש קא
ו] צ"ל וכי (*ש"מ): ז] פי' מחלחל
שנתערבו בניתנים למטה דהתם לא
(לעזי רש"י): ח] צ"ל הכי (*ש"מ):
במשא: ה"ג ר' יהודה אומר אף
ולאשמועינן דאינו יוצא מטומאה ע"י
שייך גזירה ואפ"ה אסרי רבנן משום
מיפלגי מר סבר שכיח ומר סבר לא שכיח
ט] צ"ל על דם הנפש (*ש"מ):
דלית להו רואין. וי"ל דדוקא גבי
הרוטבו במים טמא משום משקה
שרייה אפי' במים טובא וכן משמע
י] צ"ל דחשו (ש"מ): יא] צ"ל
בשלמא לרב פפא היינו דקתני נתערב בדם
כשרין שנתערבו בכשר לא אמרינן
פיה בתוספתא דמסכת טהרות. אף
בתוספתא דקאמרי רבנן אף זה
בדם (*ש"מ): יב] צ"ל דהוה
רואין ואין לזרוק דם הכשר שלא
כב]
הפסולין ישפך לאמה (או) בדם התמצית
(ש"מ). [בכתה"י כלפנינו]:
במקום הראוי לו כיון שהוא כשר
משנתנו לתוך מים ורבו עליו טהור:
המלחלחו במים לאחר שיבש חזר
יג] תיבת ישפך נמחק (ש"מ.
וקבע לו מקום לזריקתו אין לשנות
ישפך לאמה אלא לרב זביד ליערבינהו
במאי
קמיפלגי אמר רב זביד
הרוק להיות לח מחמת המים וטמא
כתה"י): יד] בכתה"י של רש"י
מקומו כדי להכשיר השני אפי' ע"י
וליתנינהו קשיא: מתני' דם תמימים בדם
לעיל עח ע"א נמצאו שני דיבורים
רואין, אבל הכא שנתערב בפסולים
ד
בגוזרין גזירה במקדש
משום משקה פיה: ואפי' טובא.
השייכים כאן, דם בדם בעלי
אפי' רבנן מודו דאמרי' רואין אי לאו
בעלי מומין ישפך לאמה כוס בכוסות
קמיפלגי.
ואם תאמר מאי קשיא ליה
אפי' כבסו פעמים הרבה קאמר טמא:
מומין ישפך לאמה. ובהא לא
משום גוזרין, מיהו בדם חולין לא
פליג ר' אליעזר דעבר בזריקתו
גזרינן כיון דלא שכיח בעזרה כמו דם
שאני רוק דקריר. טרישטריט"ש ז]
רבי אליעזר אומר אם קרב כוס אחד
במאי קמיפלגי לימא דפליגי ברואה
משום לא תקריבו: נתערבו
פסולין, ובסיפא דפסול בדיעבד גבי
אני דר' אליעזר מכשיר לזרוק משום
בלע"ז נכנס בפשתן בחזקה וקשה לצאת
יקרבו כל הכוסות וחכמים אומרים אפילו
כוסות בכוסות. כוס דם בעל
דם בעלי מומין היינו משום דכ"ע
ה
מום בכוס דם כשר שאין ידוע
מודו משום דמאיסי. עי"ל דדוקא
אבל מי הרגלים לא בליעי בחרס כולי
דאמרינן רואה אני דם הפסולים ודם
קרבו כולן חוץ מאחד מהן ישפך לאמה
איזהו כוס כשר. ואמנם בכתה"י
בשניהם כשרים ומקומן חלוק חשיבות
האי: בגוזרין גזירה במקדש פליגי.
התמצית כאילו הם מים ורבנן אסרי
של רש"י כאן איתא כפירש"י
מצות זריקתן למטה מעכבתן מלומר
הניתנין למטה שנתערבו בניתנין למעלה
שלפנינו: טו] תיבת לא ליתא
אם עושין סייג בקדשים להרחיק מן
דלית להו רואה אני ואסור לזרוק
רואין כאילו הן מים, וכן גבי עולה
רבי אליעזר אומר יתן למעלה ורואה
בכתה"י ודפה"י. ועי' טה"ק
באיברי חטאת חשיבות מצות אכילת
העבירה ולא חיישינן להפסד קדשים
דם פסולין למזבח וכי האי גוונא פליגי
[ע"ד רש"י לעיל ד"ה גזירה]
דחטאת מעכבת מלומר רואין כאילו
אני את התחתונים מלמעלן כאילו הם
ב]
שלא יפסיד את אלו בשביל סייג
בסיפא גבי ניתנין למעלה שנתערבו
שהכריח כהגי' הישנה:
איברי חטאת הן עצים להקטירן, אבל
מים $ ויחזור ויתן למטה וחכמים אומרים
טז] מתכוין לתת התחתונים כו'
גבי דם פסולין שאין בהם מצוה לא
דאחרים קמיפלגי: ת"ק סבר גוזרין.
בניתנין למטה והיינו טעמא נמי דמתן
כצ"ל והד"א (ש"מ)
: יז] לעולות
באכילה ולא בזריקה הילכך אפי'
ישפך לאמה ואם
לא נמלך ונתן כשר
הילכך נתערב דם כשר בדם פסול
אחת במתן ארבע ויש לומר דלא
יתן כו' הד"א (צ"ק): יח] צ"ל
ו
ז
לרבנן אמרי' רואין, הילכך הוצרך
ולתחילת (*ש"מ): יט] בש"מ
הטעם לומר לרבנן משום גוזרין.
או בדם התמצית ואף על פי שאין
משמע ליה דפליגי בהא מדלא פירש
נוסף דסברי יש בילה ויחזור
ושמא זהו הטעם [עולה] לתירוץ
בפסול ולא בתמצית כדי לבטל את הכשר ישפך לאמה גזירה דילמא
רבי אליעזר דמכשר משום דרואה אני כדמפרש בסיפא אלא ודאי הני
ויתן למטה: כ] בטיל ברובא
ראשון. וגבי בעלי מומין אע"ג דלית
דאורייתא דקאמר הכא שלישי
בהו [חשיבות] מצות מ"מ כיון
אתי לאכשורי נמי היכא דיש בדם הפסול או בדם התמצית כדי לבטל
רבנן דהכא אית להו רואה אני וטעמייהו משום גוזרין תדע מדאיצטריך
אע"פ שלא נתן לתוכו מים
דמאיסי לא שייך להתיר ע"י רואין:
את הכשר והאי דלא גזרינן הכא ח] בנתערב בדם הבהמה או בדם החיה
למיתני הך בבא כלל וההיא דדם בעלי מומין דהשתא בניתנין למעלה
טהור וקיי"ל משנת כו' כצ"ל
רב פפא אמר כו'. וא"ת התינח
(ש"מ): כא] צ"ל הא קתני (ש"מ
משום דחולין בעזרה לא שכיחי אבל פסולין שכיחי וכן תמצית שכיח
ולמטה ששניהם כשירים לא אמרינן רואה אני בדם פסולין מיבעיא ואי
לרבנן דפסלי כי איכא רוב הפסול או
וצ"ק): כב] דקאמרי ליה רבנן
רוב דם התמצית משום דסברי דם
דרבה על ט] הנפש. ורבי אליעזר סבר אין גוזרין חשו י] חכמים שלא
משום רבי אליעזר דאפילו בדם פסול אית ליה רואה אני הוה ליה
(ש"מ): כג] צ"ל שפירשתי
מבטל דם, אבל לרבי יהודה דאמר
להפסיד קדשים מחמת גזירה הילכך עד שיהא מן הפסול כדי שאילו היו
לרבי אליעזר לפרושי בהדיא ועוד נראה כמו שפירש לעיל (דף עז: ד"ה
(שמכ"י): כד] לא חיישינן אי
אין דם מבטל דם א"כ אפילו יש רוב
כג]
שרינן כצ"ל (שמכ"י): כה] גוזרין
דם התמצית שמעורב בדם הנפש
מים לא היה ניכר דם הכשר בו מכשרינן ליה לזריקה: ה"ג רב פפא
בדם) גבי בדם הבהמה או בדם חיה דבחולין ובפסולין ובתמצית
:
גזירה במקדש אבל (ש"מ)
כשר כשזורק התערובת ומאי גוזרין
אמר דכ"ע גוזרין והכא בדם התמצית מצוי כו': דכ"ע גוזרין.
מודו כולי עלמא דשרי לשם מים ולא אסרי אלא במידי דהקרבה כגון
דלא
כו] צ"ל נמי בהא (באה"מ):
איכא וכי נאמר דשיטה הזאת דלא
כז] בש"מ נוסף דאמר אין דם
כר' יהודה. וי"ל דגם לר' יהודה
ניתנין למעלה בניתנין למטה ומתן אחת במתן ארבע דכיון דשניהם
חשו להפסד קדשים ובנתערב בדם הפסולין דמילתא דשכיחא הוא לא
מבטל דם. וע' באות שאח"ז:
גוזרין שמא יתן כולו מדם התמצית.
דמים כשירין אין לנו להתיר לשנות בדם כשר לזורקו על המזבח אפילו
פליג רבי אליעזר אלא בנתערב דם יא] התמצית לחוד פליג ומשום דקא
כח] הנוסח שלפנינו "משום
וא"ת א"כ אמאי קאמר בדם התמצית
דמינו הוא" הוא מבה"ז [שתיקן
מצוי לרבות על דם הנפש קמיפלגי,
לשם מים כדי להכשיר את העליונים אבל בחולין ופסולין לא כד] חייש אי
סבר דם התמצית של בהמה אינו מצוי להיות רבה על דם הנפש הילכך
נוס' דפו"י שהיה כתוב משום
והלא טעמא משום דגזרינן אטו כולו
אמאי נגזור הוה יב] ליה כנתערב בדם חולין דלא גזרינן ביה מידי משום
שרי לזורקן לשם מים עם הכשר כיון דיש בילה אם כן על כרחין טעמייהו
דמאיסי]. נ"א לר' יהודה דאמר
לר"י, וי"ל דה"ק והכא בדם התמצית
אין דם מבטל דם כצ"ל והס"ד
משום גוזרין כה] אבל בחולין ובדם חיה דלא שכיחי בעזרה לא גזרי:
דלא שכיח ות"ק סבר פעמים שהוא רבה על דם הנפש הילכך גזרינן
מצוי לרבות על דם הנפש קמיפלגי
(ב"ש כי"ב וג' ומ"כ). ואח"כ חסר
מר סבר מצוי וכיון שהוא מצוי יבא
הכי גרסינן דמר סבר גוזרין. אם נפרש דגזרינן היכא דאין בדם
ביה היכא דלא רבה אטו היכא דרבה ומיהו אם לא נמלך ונתן כשר
דיבור אחד: ומר סבר אין
להכשיר ברוב דם התמצית כיון שמצוי
דגזירה בעלמא הוא: בשלמא לרב פפא. דאמר לא פליג רבי אליעזר
הפסולין כדי לבטל הכשר אטו היכא דיש בו כדי לבטל קשה דאם
גוזרין. דמכשיר, והאי דלא
לרבות ואם נכשיר ע"י רוב אתי
פליג בסיפא בנתערב בדם בעלי
להכשיר בעיניה דרובו ככולו, ומ"מ
ברישא משום הכי לא עריב ותני להו ישפך יג] דבסיפא פליגי ורישא דברי
כן ניפלוג רבי יהודה בהא כו] דאמר אין דם מבטל דם וכי האי גוונא פריך
מומין, בההיא מודה משום
לא הוי גזירה לגזירה דכולה גזירה
הכל: אלא לרב זביד ליערבינהו וליתנינהו.
לקמן (דף פא:) גבי הניתנין בפנים שנתערבו בניתנין בחוץ וניפלוג נמי
נתערב בדם הפסולים או
דמאיסי הס"ד (ש"מ ב"ש כי"ב וג'
חדא היא. וכן צריך לפרש לעיל גבי
ומ"כ): כט] משום דס"ל לר"א
מתני'
בגוזרין גזירה במקדש קמיפלגי לרבי
דם יד] תמימים בדם בעלי
רבי אליעזר בהא אלא הכא גזרינן דילמא אתי לאכשורי דם הפסולין
בדם התמצית ישפך לאמה קשיא:
יהודה: תוד"ה ה"ג כו' והך גזרה
דרואה אני כאילו הוא מים,
מומין. מילתא דשכיחא היא וישפוך לאמה גזירה שמא [לא] ירבה עליו
לזריקה בעינייהו וכן דם התמצית והך גזירה שייכא אפילו לרבי
והא דלא השיב לו ר"א כן לפי
טו]
ודאי לא שייכא לר' יהודה דאמר
שהשיבו לפי דבריו של ר'
אין דם מבטל דם (כצ"ל והס"ד).
יהודה כז] וכן פירש בקונטרס לעיל על משנה זו והא דלא גזרינן
ויכשירוהו: נתערב כוס של דם בעלי מומין בכוסות של כשרין ואינו
יהושע דלית ליה טעמא דרואה
ונ"ב ונ"ל דלר' יהודה נמי איכא
ניכר: דמים הניתנין למטה. מן החוט שנתערבו בדם חטאת שניתן
בדם הבהמה ובדם החיה משום דבההוא לא אתי למיטעי לאכשורי
אני לשם מים כצ"ל (ש"מ):
לפרושי הכי דכיון דדם התמצית מצוי
ל] צ"ל דרואה (ש"מ):
לרבות על דם הנפש איכא למיגזר
למעלה: רבי אליעזר אומר יתן למעלה. מתנות חטאת ואף על
בעיניה ומיהו לרב פפא דאמר בדם התמצית מצוי לרבות על דם
לא] דמדאורייתא מין במינו
אטו דם התמצית בעיניה דמיחלף ביה
❖
פי שהתחתונים מעורבין בו הואיל ואינו מתכוין טז]: התחתונים
הנפש קמיפלגי אי אפשר לומר כן דעל כרחין גזר היכא דלא רבה אטו
בטל ברובא (ש"מ):
כיון שהוא מרובה, אבל אם לא היה
למעלה. רואה אני אותן כאילו הן מים. ומפני שמצוה להקדים
היכא דרבה והך גזירה ודאי לא שייכא לר' יהודה משום דמינו הוא:
מצוי ליכא למיגזר כלל דהא לא מיחלף
כח]
ביה, ומהאי טעמא אפילו במיעוט
רב פפא אמר דכולי עלמא גוזרין. כן כתוב בספרים ור"ת מצא
עליונים לתחתונים כדאמר בפרק כל התדיר (לקמן דף פט.) שיהו כל
איכא למגזר דגזרינן מיעוט אטו רוב
ליקוטים
החטאות קודמות לעולות : יתן למעלה. תחילה ואח"כ למטה ונתינת
בספר ישן דכולי עלמא אין גוזרין ומפרש אין גוזרין דילמא אתי
ורוב אטו בעיניה וכולה חדא גזרה
יז]
היא ומאן דלית ליה דר' יהודה אין
ת"ר חרסן של זב וזבה כו' טמא.
מטה תעלה לו לשפיכת שירים של חטאת ולהתחיל יח] מתנות עולה: ישפך
למיזרקיה בעיניה דבהא לא אתי למיטעי והא דאסרינן בפסולין גזרינן
צריך לגזור אלא אטו רוב (ריב"א.
[פירש"י מפני שסוף משקה
לאמה. דלית להו רואין ואין משנין בתחתונים בשביל להכשיר
מיעוט אטו רוב ומודה בהא ר"א משום דשכיחי ופי' זה משונה
ב"ש): ד"ה אמר לו כו' ור"א
לצאת בהיסק התנור]. ולכאורה
וסוגיא זו משונה וגירסת הספרים עיקר: ח) אמר לו ר"א הרי
שהשיבו לפי דבריו של רבי יהושע
קשה דהא פליגי בה ר' יוחנן
העליונים: ואם לא נמלך ונתן כשר. העליון דהא ניתן ממנו למעלה יט]:
השיבו כו'. נ"ב ול"נ דלפי דבריו
ור"ל בפ"ט דנדה דף ס"ב דר"ל
הניתנין הוא דסבר דחרסין שבלעו
הוא עובר על בל תגרע. לא ס"ד דר' אליעזר שיקשה לו ר'
עצמו השיבו, ומה שהשיב לו לא נאמר
בל תוסיף אלא כשהוא בעצמו, ר"ל
משקין של זב לא חשיבא טומאה
יהושע מבל תוסיף משום כט] דרואה אני כאילו הוא מים ור' אליעזר שהשיבו לפי דבריו של רבי יהושע השיבו דלית ליה טעמא רואה ל]
דכיון דאינו בעצמו אין ניכר שיהא
בלועה הואיל ויכולה לצאת ע"י
תנן
אני לשם מים: התם במסכת פרה צלוחית שנפל לתוכו מים כל שהוא כו'. חומרא דמי חטאת הוא דמדאורייתא לא] בטל ברובא:
לשם זריקת דם של מתן א' להיות
היסק, אבל ר' יוחנן סבר דדוקא
כמוסיף על דברי תורה אלא אגב
אם הוסק ויצאו המשקין, הא לאו
זריקת דם של מתן ד' זריק והוי לשם מים. דאי לא תימא הכי מאי קשיא ליה מבל תגרע יותר מבל תוסיף, וכמו שיאמר דלא נאמר בל תוסיף אלא כשהוא הכי טהור דהו"ל טומאה בלועה, ואמאי מפרש רש"י הכא כר"ל דטמא לפי שסוף משקה לצאת ושביק ר' יוחנן דהלכתא כוותיה. אבל
בעצמו כן יאמר על בל תגרע. אלא ודאי כמו כן הוא כדפרישנא (תוס' ריב"א. ב"ש): ד"ה תנן כו' חומרא דמי חטאת הוא כו'. נ"ב ול"נ דאע"ג דאין לק"מ, דבתר הכי מסיק התם רב פפא דבתרא הוא דהיכא דיכול לצאת והקפיד עליו להוציאו דברי הכל טמא אעפ"י שלא יצא ע"ש,
יכול לאסור, מ"מ הוא עצמו אין נעשה כמבטל ולעולם עומד בפסולו כל מקום שהוא, ובפגול ונותר שמצטרף להשלים לשיעורו ונהיה כמבטל לפי' הקונטרס והכא כיון דחזינן דמכבסו מוכח דמקפיד עליו וטמא לכו"ע כיון שיכול לצאת ע"י היסק, ומ"ש רש"י דבשלישי טהור שכבר הפליט הכל,
נתתי טעם משום דאשכחן דמצטרפין לענין לא יאכל והא לא שייך הכא א"כ מדאורייתא נמי הוי (תוס' ריב"א ז"ל. ב"ש):
לא קשיא ממאי דאמרינן (ע"ז דף ל"ד ע"א) התורה העידה על כלי חרס שאינו יוצא מידי דופנו לעולם, דהתם כשבלע בחמין. ומה
שפירש"י שנשבר הכלי, טעמו דאל"כ היכי תני טהור, דמשמע טהור לגמרי, ואם הכלי שלם מה בכך שפלט כל הבלוע, סוף סוף הכלי
טמא ממגע זב, מש"ה הוצרך לפרש שנשבר וכלי חרס נשברו טהרו. ומה שפירש"י דמין במינו לא בטיל מבואר בגמ' דת"ק ר' יהודה הוא דס"ל מין במינו לא בטיל וא"כ פשיטא דלית הלכתא כוותיה אלא כראב"י דאפילו כבסו במי רגלים ג' פעמים הרי הוא טהור וכפירש"י
דהתם. כך פירש הר"ש בפרקין דמייתי לה (חסדי דוד טהרות פ"ה):