כל
הזבחים פרק
שמיני זבחים
פ.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
בשלמא
רבנן קסברי יש בילה. פי' אפילו סבירא להו יש בילה
הניתנין במתנה אחת. כגון דם בכור שנתערב בדם מעשר בין
סג א ב מיי' פרק ב מהלכות
א) עירובין ק. ר"ה כח: ירוש'
פסה"מ הלכה יא:
עירובין פ"י הי"ד, פסחים פ"ג
בבלול בין בכוסות: ינתנו במתנה אחת. קא סלקא דעתך השתא
מ"מ פסולין דהזאה צריכה שיעור ואין מצטרפין להזאות
סד ג מיי' פ"ט מהלכות פרה
ה"ג, ב) ע' תו' בכורות סא. ד"ה
וה"נ ה"מ למימר אין בילה ואין הזאה צריכה שיעור וכגון שנפלו אדומה הלכה ח:
דאמרינן יש בילה וסמכינן עליה שיש במתנה זו משניהם ואם
והא (בסופו), ג) עי' ירוש' שם
ושם, ד) לעיל עד. עז:,
ד מיי' פי"ב שם הלכה א:
מתן ארבע במתן ארבע.
מים בצלוחית כשיעור מי חטאת ובקונטרס פירש דרבנן סברי יש
בכוסות יתן מתנה מזה ומתנה מזה:
❖
סה ה מיי' פ"י שם הלכה ח:
ה) [לעיל עז:] וש"נ, ו) פרה
בילה כדתנן מתני' אם לא] נמלך ונתן
כמו דם עולה בדם שלמים או בדם
פ"ט מ"א, ז) לקמן צג. יומא יד.
נדה ט., ח) [ר"ה יג:], ט) עי'
אשם ששניהם טעונין שתי מתנות
כשר אלמא סמכינן אבילה ואמרינן
הניתנין במתנה אחת שנתערבו בניתנין
א) א
ירוש' דמאי פ"ה ה"ד, תרומות
לח המתערב בלח מתערב בכולן לב] מוסף רש"י
שהן ארבע ושניהם תחתונים: מתן
במתנה אחת ינתנו במתנה אחת (מהן)
פ"ד ה"ז, מע"ש פ"ב ה"ג,
ארבע במתן אחת. כגון דם עולה
י) ירוש' יומא פ"ה ה"ד ע"ש,
ואין לך טיפה מזה שלא יהא [בה]
הניתנין במתנה אחת. כגון דם
מתן ארבע במתן ארבע ינתנו במתן ארבע
א]
כ) לעיל עה. תוספ' פרה (פ"ח)
הבכור שנתערב בדם בכור חבירו
בבכור שהן יא] תחתונים: ר' אליעזר
מחבירו קצת וקשה אם כן מאי
❖
פ"ט ה"ג, ל) לעיל לו וש"נ.
ב) מתן ארבע במתנה אחת ר"א אומר ינתנו
או בדם מעשר (ר"ה כח:) ינתנו
אומר ינתנו במתן ארבע. ורואה יב]
מספקא ליה לרבי אליעזר לדידי' נמי
במתנה אחת. ועולה אותה מתנה
במתן ארבע ר' יהושע אומר ינתנו במתנה
ב
לזה ולזה (ערובין ק.). והרי יש בה
המתנות היתירות הניתנות מדם
נידוק ממתניתין דיש בילה דהא מכשר
משניהן ועולה לשניהן: מתן
אחת אמר לו רבי אליעזר הרי הוא עובר על
שינויי נוסחאות
הבכור כאילו הן מים ואין זה בל
לכתחילה אלא על כרחין ממתניתין
ארבע במתן ארבע. שלמים
בל תגרע אמר ליה רבי יהושע הרי הוא
א] בכי"מ נוסף מתן אחת במתן
ואשם ועולה ותודה (ר"ה שם). או:
תוסיף: במתנה אחת. משום בל
ליכא למידק דדילמא בעליונים לג]
ב]
ארבע וע' ר"מ פסוה"מ פי"ב
דם חטאת זו נשפך לדם חטאת זו
עובר על בל תוסיף א"ל רבי אליעזר לא
תוסיף וידי עולה יצא ל) דכל הניתנין
רובא מכשר רבי אליעזר וכגון
הי"א ורש"י לקמן פא ע"א ד"ה
ינתנו ד' מתנות ועולה לזו ולזו:
נאמר בל תוסיף אלא כשהוא בעצמו א"ל ר'
וכ"ת (דק"ס). וע"ע תוס' לעיל עו
ר"א אומר ינתנו במתן ארבע.
על מזבח החיצון שנתנן במתנה אחת
שנתן למעלה כשיעור תחתונים ועוד
ע"ב ד"ה ואי: ב] צ"ל לו (*ש"מ):
דקסבר קום עשה מצוה עדיף,
כיפר: ולא עשית מעשה בידך.
כדמוקי לקמן לרבנן נמי אם לא
יהושע לא נאמר בל תגרע אלא כשהוא
ג] בכתה"י רב ירמיה. וכ"ה לעיל
אע"ג דבהאי מצוה איכא צד
ואינו דומה עושה מעשה ליושב
נמלך ונתן כשר היינו דמים העליונים
עז ע"ב וע"ש בש"נ אות ה':
עבירה, דעבר אבכור אבל תוסיף,
בעצמו ועוד א"ר יהושע כשנתת עברת על
ד] צ"ל שהן. וכן ברש"י (*ש"מ):
אתי עשה דחטאת, דכתיב ונתן על
ואינו עושה ואיסור בא מאיליו:
מיהו לקמן מוכיח יש בילה מדקתני לד]
בל תוסיף ועשית מעשה בידך כשלא נתת
ה] צ"ל ואי (*ש"מ)
: ו] גי' כי"צ
קרנות, ודחי לבל תוסיף דבכור:
ג)
גמ'
וצריכא. לפלוגי בתרוייהו ר'
והתחתונים עלו לו:
לעולם אין בילה. וע' רש"י
ר' יהושע אומר ינתנו במתנה
עברת על בל תגרע ולא עשית מעשה בידך:
אמר ריש לקיש לעולם קסבר יש
ותוס': ז] גי' הר"ש רפ"ט דפרה
אחת. כיון דקי"ל כל הניתנין על
אליעזר ורבנן בבעלי מומין איברים
גמ' ד)א"ר אלעזר לא הכשיר ר"א אלא שנים
וע' רש"ק בדף צג ע"א
מזבח החיצון שנתנן במתנה אחת
רבה.
בילה והזאה צריכה שיעור
באיברים וכוסות בכוסות: דאי.
(גליון). וכ"ג רש"י בכי"פ:
כיפר, הכא דלא אפשר סמכינן עלה
שנים אבל אחד אחד לא מתיב רב דימי
ח] וקנסא הוא דקנסו (*ש"מ):
אפילו לכתחילה ולא עברינן אבל
ג]
ומצטרפין להזאות. פי' בקונט' יש
אשמעינן באיברים בההיא קאמר
ט] גי' כי"צ רב אשי אמר מים
תוסיף, ואי משום בל תגרע
וחכמים אומרים אפילו קרבו כולן חוץ מאחד
ר' אליעזר יקריבו משום דאיתעביד
בילה גרסינן בריש לה] לקיש דכיון
דחטאת, כדקאמר טעמא מוטב
כל שהוא תנן ואין בילה
מהן ישפך לאמה אמר ליה רבי יעקב לרבי
ומשום שאין בילה יזה: י] צ"ל
שיעקר בל תגרע מאליו שהוא יושב
כפרתו בהכשר: אבל. גבי כוסות
דאמר הזאה צריכה שיעור מאי
והזאה (*ש"מ): יא] צ"ל
ואינו עוקר הלאו בידים, מעבור
ירמיה בר תחליפא אסברא לך מאי אחד זוג
בכוסות יג] דעיקר בקלקול אימא
דוחקיה למימר דלרבי אליעזר אין
ה)
ששניהם (*ש"מ): יב] ורואה אני
על בל תוסיף שהוא עוקרו בידים
לא: צלוחית. של מי חטאת המוקדשין
בילה לאקשויי מתניתין ולאוקמי
את המתנות (*ש"מ): יג] בכוסות
(ערובין שם) אלא שנים שנים.
אחד וצריכא דאי איתמר בהא בהא קא"ר
זוג זוג יקריבם דודאי איכא חד
שנתערבו קודם כפרה דעיקר
שנפל לתוכה מים דעלמא כל שהוא:
מתניתין בשינויי דחיקי כדלקמן ועוד
אליעזר משום דאיתעביד ביה כפרתו אבל
כפרה בקלקול כצ"ל (ש"מ)
:
בהאי זוגא דהיתרא הוא וניתנה
ר' אליעזר אומר יזה שתי הזאות.
יש לדקדק אי אין בילה למה ליה
יד] ואמרינן (*צ"ק):
הקרבה זו ליקרב משום ההוא
בהא אימא מודי להו לרבנן ואי איתמר בהא
טו] הכשירים קסברי כו' הד"א
דהיתר ואי משום ההוא דספק
הבא להזות מהן על הטמא יזה שתים
למימר צריכה שיעור אפי' אין
בהא קאמרי רבנן אבל בהא אימא מודו לרבי
: טז] בהן מן
איסורא איכא למיתלייה באותו
(שמכ"י וצ"ק)
וטהר: בשלמא רבנן סברי יש בילה.
צריכה שיעור נמי:
הפסולות (כתה"י): יז] צ"ל
שקרב תחילה קודם שנמלך: אבל
אליעזר צריכא תנן התם צלוחית שנפלו
ו)
כגון שנתערב אחת באחת. הקשה
מצרפין (ש"מ): יח] צ"ל יבלל
אחד אחד לא. שמא לא ניתנה
כדתנן במתניתין אם לא נמלך ונתן
הקרבה זו ליקרב דילמא האי
בכולו וסמכינן עלה (כי"י
לתוכה מים כל שהו ד] ר"א אומר יזה שתי
כשר אלמא סמכינן אבילה ואמר יד] לח
ה"ר חיים דביומא (דף יד.)
וש"מ): יט] ומצרפין (ש"מ):
דאיסורא הוא (לעיל עז:
הזאות וחכמים פוסלין בשלמא רבנן סברי
כ] ודקשיא לך (*ש"מ):
מכת"י) לדברי ר"א כו' הזאה
ובנדה [פ"א] (דף ט.) אמר' אפי'
המתערב בלח מתערב בכולו ואין לך
ג
כא] דחיקי (ש"מ): כב] צ"ל
אין צריכה שיעור. אגבא
יש בילה והזאה צריכה שיעור ואין מצטרפין
למ"ד אין הזאה צריכה שיעור ה"מ
טיפה מזה שלא [יהא] בה מחבירו
ז)
: כג] תיבת
דגברא, כל שהוא שנותן עליו
נשתרש ליה (*ש"מ)
הזו נמחק (ש"מ): כד] ס"ל לר'
אגבא דגברא אבל במנא צריכה שיעור
קצת והכא נמי נהי דיש בילה ויש בכל
מטהרו (יומא יד.). דאי צריכה
להזאות אלא רבי אליעזר מאי קסבר אי קסבר
אליעזר יש בילה (*ש"מ):
שיעור נהי נמי דיש בילה וסמכינן
הזאה מן המים הכשירים טו]: קסברי
וא"כ
כשנתן אחת באחת והזה
אין בילה כי מזה שתי הזאות מאי הוי דילמא
ח)
כה] צ"ל כלישנא (שמכ"י וצ"ק)
:
עלה דודאי יש בכל הזאה מן המים
הזאה צריכה שיעור. ואין כאן שיעור
הזאה
ראשונה ליכא בשניה שיעור
כו] צ"ל שתי הזאות (*ש"מ):
הכשרים ומצטרפין מה שבראשונה
תרוייהו מיא קא מזי אלא קא סבר ט)יש בילה
כז] בש"מ נוסף ור"ל לא דייק
ומה שבשניה, מי יימר דאיכא
שהרי יש בה טז] מן הפוסלת ואי משום
במנא לו] ותירץ כיון דבתחילת
❖
אי ה] קסבר אין הזאה צריכה שיעור למה לי
שיעורא (לעיל עה.):
לישנא דכל שהן לרבי אליעזר
ז)
דמזה שתי הזאות קא סברי אין
הזאה
ראשונה שהיא תחילת טהרתו
דמוקי לה שנתערב שעור
שתי הזאות אלא קסבר הזאה צריכה שיעור
י)
הזאה ממים פסולין ונקט כל
מצטרפין יז] אותו למלאות השניה
איכא שיעורא במנא אין בכך כלום
שהן משום רבנן (ע"כ גם
ואי קסבר אין מצטרפין להזאות כי מזה שתי
ליקוטים
שיעור החסר בראשונה: אלא ר'
שהזאה ראשונה מצטרפת להזאה שניה
בכתה"י בקירוב לשון) אבל לרבא
הזאות מאי הוי ואי נמי מצטרפין להזאות
דייק שפיר כל שהן דלא נתערב
אליעזר. דבחדא לא סגיא ליה ובתרתי
הניתנין במתנה א' שנתערבו
וכי האי גוונא אמרינן גבי נטילת
רק כל שהוא ויש בילה והזאה
בניתנין במתנה א' ינתנו במתנה
מי יימר דמלא ליה שיעורא אמר ריש לקיש
מכשר: מאי קסבר אי קסבר אין
ידים (חולין דף קז.) דמרביעית נוטלין
אין צריכה שיעור, קנס קנסו
אחת. לא משמע לן שום רבותא
לעולם יש בילה והזאה צריכה שיעור והכא
רבנן: כח] נ"א מטהרת ולא
בילה. אין סומכין על כך דזימנין
שנים ובחצי רביעית אין אחד נוטל
בהך רישא אלא מפרש ואזיל עד
ו]
תימא דטעמא דאין אחד מהן
דאתי לפלוגתייהו דר' אליעזר ור'
דלא מיבליל בכוליה כי מזה שתי הזאות
ועוד י"ל דאחת באחת לאו דוקא
במאי עסקינן כגון שנתערבו אחת באחת
וכו' מן הפסולין אלא ס"ל
יהושע. ושמא אתא לאשמועינן
כו': אלא קסבר יש בילה. אי
כדפי' בקונטרס דאם היה מן הכשירין
(גליון וכע"ז בח"נ): כט] בכתה"י
דלא נימא דניבעי ב' מתנות אחת
רבא אמר לעולם יש בילה והזאה אין צריכה
ד
ז]
וש"מ באחת: ל] בכתה"י וד"ו
לשם קרבן זה ואחת לשם קרבן
איפשר שלא יבלול יח] וסמכינן: מי
הרבה כל שכן דכשר דכי מזה שתי
שיעור וקנסא ח] דקנסו רבנן כי היכי דלא
אלא: לא] אם לא נמלך כצ"ל
מתן
אחר (תוס' רא"ש עירובין ק.)
יימר דמלא ליה שיעורא. שמא רוב
הזאות דטופיינא דכשירין מהיכא תיתי
(ב"ש): לב] צ"ל בכולו (שמכ"י):
ד' במתן א'. יש מפרשים בדבר
משתרש ליה רב אשי אמר אין בילה יזה
ט]
לג] צ"ל עליונים ברובא (ש"מ):
זה דוקא בשנתערב דם בכור בדם
שתיהן מן השאובין ואין בשתיהן
למיפסל אלא משום פסולין נקט לה:
שתי הזאות מיתיבי כ) רבי אומר לדברי ר"א
לד] מדקתני אלו ואלו עלו לו
שלמים ואע"פ שהשלמים בשתי
רב
אשי אמר כל שהוא תנן. ואין
כדי הזאה כשירה: אמר ריש לקיש
כצ"ל (צ"ק והגריא"ח):
מתנות שהן ארבע ולא בארבע,
הזאה כל שהוא מטהרת הזאה אין צריכה
ה
לה] בדריש (ש"מ): לו] בש"מ
ארבע ושתים שהן ארבע הכל
לעולם קסבר יש בילה. כדשמעינן
בילה וסבר הזאה אין צריכה שיעור
נוסף כיון שנתערב אחת
בדין ארבע. שאם תפרש דם בכור
שיעור הזאה י] מחצה כשר ומחצה פסול
ליה במתניתין והאי דבעי תרתי
ואי יהיב חדא דילמא מן הפסולין
באחת: לז] צ"ל ועוד דלדבריו
בדם חטאת הרי כל הניתנין
(ח"נ. ע"ש בדבריו). וע' צ"ק ושאר
משום דהזאה צריכה שיעור ומצטרף יט]
הן אבל כי יהיב תרתי אי אפשר
למטה מן הסיקרא שניתנו
מפרשים שנתחבטו בכוונת דברי
למעלה או של מטה למעלה לא
❖
להזאות. ודקשיא כ] מי יימר דמלא שיעורא: הכא במאי עסקינן כגון
דליכא מן הכשירין וקשה דלמא כל שהוא דליכא שיעור הזאה והזאה
התוס':
כפר ובמקומו יתבאר. וכן יש
שנתערבו אחת באחת. שיעור הזאה מזו ושיעור הזאה מזו ונתערבו
צריכה שיעור ומצטרפת וסבר יש בילה דהשתא בין שתי
מפרשים ששתיהן בחטאת וכגון
שנתן מחטאת זו שלש מתנות
הילכך כי מזה שתי הזאות על כרחך מלי ליה שיעורא שהרי לא
הזאות על כרחך איכא שיעור הזאה מן הכשירין דלדבריו לז] נמי
ולא הספיק ליתן רביעית עד
שיטה מקובצת
היו מן הפסולין כאן אלא כדי הזאה אחת והוא הזה שתים. ואחת באחת
היאך יוכל להיות שלא יוכלו לחלוק הכל שהו לשתים. ברו"ך:
שנתערב בדם אחר של חטאת
ר"א אומר ינתנו במתן ד'. עי'
שלא נתן ממנו כלום. ואינו כלום
לאו דוקא נקט דאם היו מן הכשירים הרבה כל שכן דכשר כי מזה
תוס' בכורות דף (ס') [סא.
שהרי בסוגיא זו הוזכר בכור, וכן
שתי הזאות דטופיינא דכשירין מהיכא תיתי למיפסל אלא משום פסולין נקט לה. ויש בילה גרס בדריש לקיש דכיון דאמר הזאה צריכה שיעור
סוף ד"ה והא]: לא נאמר בל
שכבר ביארנו שכל שחוזר ונותן
תוסיף אלא כשהוא בעצמו. אבל
על הקרן בעצמו אינו עובר בבל
מאי דוחקיה למימר דלר' אליעזר אין בילה לאקשויי מתני' עלה ולאוקמי מתני' בשינויי דחיקא כא] כדלקמן: רבא אמר לעולם יש בילה והזאה
עכשיו דאגב זריקת דם של מתן ד'
תוסיף (מאירי ר"ה כח:): ר"א
אינה צריכה שיעור. ושתי הזאות דקאמר לאו למלויי שיעורא אלא קנסא הוא דלא נשתרש כב] שלא ישתכר בנפילה זו להרבות מימיו במים
הוא נזרק הוי לשם מים וליכא משום
אומר ינתנו במתן ארבע. וא"ת
בל תוסיף. א"ל ר' יהושע לא נאמר
פסולין: רב אשי אמר כו'. הגירסא הזו כג] משובשת בספרים ונראה בעיני דהכי גרסינן רב אשי אמר מים כל שהוא תנן ואין בילה יזה שתי הזאות.
הא קעבר משום כל שממנו
וכו' אלא כשהוא בעצמו אבל כשהוא
לאישים הרי הוא בבל תקטירו.
וסבירא ליה לרב אשי הזאה אין צריכה שיעור כרבא ומיהו קנסא לית ליה הילכך אי הוה ס"ל כד] יש בילה בחדא הוה סגי ליה ושתי הזאות לר'
מעורב לא. כך נמצא בספר ישן
דליכא למימר דגבי דם לא שייך
(ב"ש): בשלמא (לרבנן) [רבנן
אליעזר משום דקסבר אין בילה הילכך אי מדי חדא שמא אין כאן מן הכשירין כלום אבל כי מדי תרתי אי אפשר דליכא בחדא מינייהו מן
למימר כל שממנו לאישים,
סברי] יש בילה והזאה צריכה
[דהא] גבי לוג שמן של מצורע
הכשירין (כלום) דהא אין כאן מן הפסולין אלא כל שהוא. והיינו טעמא דלא משני בלישנא כה] דנתערבו אחת באחת דאם כן הוי משמע יש
שיעור ואין מצטרפין להזאות. ולכן
דפ' התערובת קרינן הזאות
שיעור להזאה ואיהו אין הזאה צריכה שיעור סבירא ליה להכי דק לישנא דמתני' דקתני כל שהוא דאין לך בהזאות פחותה מכאן ואי אפשר שיהו
פוסלין. וא"ת ויעשה הזאה אחת
שהזה מלוג השמן כל שממנו
גדולה כשיעור שתי הזאות ויהא כשר
לאישים. ומיהו לר' אליעזר ניחא
כל כו] הזאות הללו מן הפסולין ואפילו הן קטנות מאד. ולקמן מותיב ליה ממתני' כז]: לדברי רבי אליעזר. דמכשיר בשתי הזאות: הזאה
דהא ודאי יש כאן שיעור מי חטאת,
דאיהו אמר התם דהיכא
כל שהוא מטהרת
כח]. דשמא אין אחת כט] מהן הזאה ברורה שלא יהא בה מן הפסולין אלמא ל] סבירא ליה דהזאה כל שהוא מטהרת דהזאה אין
וי"ל דגזרי רבנן שמא לא יעשה הזאה
דמקטירן לשם עצים או מזה
גדולה כשיעור שתי הזאות אלא יעשה
לשם מים לא עבר בבל תקטירו,
צריכה שיעור: והזאה מחצה כשר ומחצה פסול. ולא תימא הזאה כל שהוא היא דכשירה ומיהו לא יהיה עמה תערובת פסול אלא אפילו יש
הזאה אחת כדרכה שיעור הזאה אחת.
מיהו לא קשיא דאע"ג דקרינא
בה תערובת פסול מכשר. אלמא טעמא דר' אליעזר דבעי תרתי לאו משום צירוף הוא לצרפו לכשיעור דהא קתני אין צריכה וקשיא לריש לקיש:
והא דקאמר יש בילה ר"ל אפילו אי
ממנו לאישים מ"מ בל תקטירו
סברי יש בילה מ"מ פסלי כדמסיק,
לא שייך אלא בהקטרה ממש
ומכ"ש אי סברי אין בילה דמן הדין פסלי כי שמא הכל מן הפסול: לדברי ר"א הזאה כ"ש מטהרת וכו'. וא"ת תסגי בחדא, וי"ל לרבא מזה השניה והתם בזבחים איכא הקטרה דמקטיר הקומץ שקמץ מן השמן, אבל הכא במתנה שנותן הימנו אינו עובר משום בל תקטירו, ועוד דלא
משום קנסא ולרב אשי משום דאין בילה, אבל לר"ל קשיא דאמר דצריכה שיעור והכא קאמר דאין צריכה שיעור:
שייך כל שממנו לאישים [אלא בדבר שמקצתו לאישים] ולא כולו בזה אסור להקטיר [השיריים] אבל הכא דכל הדם ראוי להזאה לא שייך
האי דינא (תוס' רא"ש עירובין ק.): אמר ר' יהושע הרי הוא עובר בבל תוסיף. הקשו בתוס' אמאי לא אמרינן אתי עשה דמתן ד' ודחי לא
תעשה דמתן אחת דהא בעידנא דקא עבר ל"ת מקיים לעשה וא"כ לדברי הכל היל"ל שינתנו במתן ד'. ותירצו דבקדשים לא אמרינן אתי עשה ודחי לא תעשה וכמ"ש בזבחים פרק דם חטאת גבי הא דתנן שאם פסולה היא תפסול ואם כשרה היא תאכל כחמור שבה ומייתי נמי
התם ההיא דאחד עצם שיש בו מוח ואחד עצם שאין בו מוח דלא אתי עשה דאכילת פסחים ודוחה לא תעשה דעצם לא תשברו בו. ונראין דברים שאין צורך לכל זה בכאן לפי שלא אמרו דאתי עשה ודחי לא תעשה אלא כגון כלאים בציצית ומילה בצרעת שהלאו בא מעצמו
על מצות עשה והיא מצוה שיש בה קום עשה ואי אפשר לה בלא דחייה, אבל הזאת מתן אחת והזאת מתן ד' כל אחת הוה לעצמה וזה בפשיעתו גרם שיתערבו ובא לאו עם עשה ביחד שיש קיום עשה באחת ואסור לאו באחת וכיון שבשביל פשיעתו הוא אין לנו לבטל הלאו
מפני קיום העשה. וכזה כתב הראב"ד ז"ל ואחרים מן המפרשים ז"ל (ריטב"א עירובין ק.): לא נאמר בל תוסיף אלא כשהוא בעצמו. יש פוסקים שינתנו במתן ארבע שאין בל תוסיף בכל שנעשה מספק וכמו שאמרו לא נאמר בל תוסיף אלא כשהוא בעצמו אבל לא בנתערב הואיל
ומספק מתן ארבע הוא עושה כן, ומ"מ רוב פוסקים כתבוה כדעת ראשון ולא נאמר שאין בל תוסיף במה שנעשה מספק אלא בהמשך זמן על הדרך שכתבנו למעלה, וכשחזרו ואמרו כשעברת על בל תוסיף עשית מעשה [בידך] אידחי ליה כשהוא בעצמו וכו' (מאירי ר"ה כח:):