כל הזבחים פרק
ראשון זבחים
י.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
השוחט את הבהמה. של חולין (ג) לעבודת כוכבים ח] אסורה בהנאה כדין
מח א מיי' פ"ב מהל' שחיטה
ותימה דלקמן (דף יג.) דפריך וקבלה מי פסלה כו' ומשני כאן במחשבת
א) ע"ז לד: סנהדרין ס: חולין
לט. ירוש' גיטין פ"ו ה"ו, ב)
הלכה טו סמ"ג עשין סג
זבחי מתים וזבחי מתים ילפינן (ע"ז דף כט:) שם שם מעגלה
שלא לשמן כאן במחשבת פיגול אמאי לא משני אידי ואידי במחשבת
טוש"ע יו"ד סי' ד' סעיף א:
[עי' תוס' ב"ק כה. ד"ה אני
ערופה: לזרוק דמה לעבודת כוכבים. (ועבודת) השחיטה לא נעשית
שלא לשמן וקבלה לא כב] עשה בה מחשבה כמעשה כגון בשוחט על מנת
מט ב מיי' שם הלכה טו:
לא], ג) רש"ק, ד) [תוספתא
ג
מיי' פי"ד מהל' מעה"ק
ריש פ"א], ת"כ צו פרש' ד'
לשם עבודת כוכבים אלא בשעת שחיטה חישב לעבוד ט] הזריקה לשם
לקבל שלא לשמן ובזריקה (לא) עשה בה מחשבה כמעשה ונראה לי
❖
הל' ו-ח, ה) לקמן דף כח.
הלכה ח:
עבודת כוכבים ולא זרק: מחשבין
דלקמן מיירי שחישב בעבודה עצמה
והציון יג. אינו בדקדוק., ו) עי'
מעבודה לעבודה. מחשבה היא לענין
צ"ק. וע"ע בש"מ לקמן יג: ד"ה
אם קבל [לגמור הקבלה] שלא לשמן
השוחט את הבהמה ע"מ לזרוק דמה לעבודת
א)
לא קשיא, שמתרץ., ז) פסחים
הגהות הב"ח
זבחי מתים ליאסר בהנאה: דילפינן.
פסול ואם קבל [לגמור] חוץ לזמנו כשר
כוכבים ולהקטיר חלבה לעבודת כוכבים ר'
סא., ח) שם:, ט) שם, י) לקמן
❖
ואם זרק לגמור הזריקה חוץ לזמנו
עבודת כוכבים שהיא חוץ ממחשבת
(א) גמ' שכן כרת. נ"ב עיין פרק
קז.
יוחנן אמר אסורה מחשבין מעבודה לעבודה
א
כיצד הרגל דף כה בתד"ה אני
פיגול שהוא פנים: מותרת. לאכילה:
פסול וכן מקטיר לגמור ההקטרה
לא: (ב) שם שלא לשמו שהוא
ב וילפינן חוץ מפנים ריש לקיש אמר מותרת
אין מחשבין מעבודה לעבודה. ואינה
למחר דהוה פסול אי לאו דמעטיה
פסול לזרוק דמו שלא לשמו
שינויי נוסחאות
אין מחשבין מעבודה לעבודה ולא ילפינן
אינו דין: (ג) רש"י ד"ה השוחט
קרא לקמן משום דאין מעכבת כפרה
אסורה אלא אם כן שחט לעבודת
א] וצריכי דאי כצ"ל (*ש"מ):
את הבהמה של חולין לזרוק דמה
חוץ מפנים ואי אשמעינן בהא בהא אמר
אבל ליכא לפרושי לקמן מחשבת פיגול
כוכבים שבשחיטתה עבד עבודת
א]
ב] בכי"צ וכי"ר ב' נוסף דחוץ
לעבודת כוכבים ועבודת השחיטה
ריש לקיש אבל פנים מפנים אימא מודי ליה
מפנים לא ילפינן: ג] בס"י כתוב
וכו' ולא זרק הס"ד ואח"כ מ"ה
דלא פסלה בקבלה כגון שוחט על מנת
כוכבים או זרק י] לעבודת כוכבים:
ב]
ג]
אסורה בהנאה וכו' ערופה הס"ד
אבל חוץ מפנים אימא וכו'
פנים מפנים. מחשבת שלא לשמו
לרבי יוחנן ואי אשמעינן הא בהא קאמר
לקבל דמן חוץ לזמנו דבשלא לשמן
ואח"כ מ"ה מחשבין: (ד) ד"ה
(ש"מ ועש"ב): ד] ואידך פריך
וכו' עד בשלמים קיימין, ליתא
מפיגול: הריני שוחט חוץ לזמנו. ולא
הריני וכו' ומזבח הס"ד ותיבת
נמי לא פסלה דמעבודה לעבודה
רבי יוחנן אבל בההיא אימא מודי ליה לריש
פיגול נמחק: (ה) ד"ה הריני
בכי"צ, וכ"מ מהתוס' ד"ה לא
ילפינן מפיגול (ואי) כג] במקבל על מנת
חישב על מנת לאכול ולא על מנת
לקיש צריכי כי אתא רב דימי אמר מתיב
תאמר דלא גרסי קטע זה בגמ'
שוחטו חוץ למקומו וכו' אלא כך
לזרוק או להקטיר אלא על השחיטה
לזרוק חוץ לזמנו הוה פיגול אלא
ומעצמם הקשו ותירצו כן. וע"ע
אמר וכו' רחמנא חוץ למקומו:
רב ירמיה לסיועיה לרבי יוחנן ורבי אילא
(ו) ד"ה על מנת וכו' למקומו
להלן אות כו: ה] קיימינן
חישב יא] סתם חוץ לזמנה כשר דלאו
כדפרשינן בחישב בעבודה עצמה.
: ו] נ"א רבא. וכן להלן
פסול כצ"ל ותיבת כו' נמחק:
לסיועיה לריש לקיש רב ירמיה לסיועיה לרבי
(*ש"מ)
מחשבה היא יב] דאין זמן אלא באכילת
ברו"ך ובלאו הכי תימה דהוי מצי
ו)
(ז) ד"ה לא תאמר וכו' לעיל. נ"ב
בסמוך (*ש"מ). ועי' מרומי שדה:
❖
יוחנן ומה במקום שאם אמר הריני שוחט חוץ
ז] בכי"צ נוסף תאמר באשם
דף ד ע"א וע"ש:
אדם (ד) ומזבח יג] (דזהו) פיגול: שכן
למימר קבלה לא עשה בה מחשבה
שדמו למטה: ח] לעבודת
לזמנו שהוא כשר שחטו על מנת לזרוק דמו
כרת. האוכל פיגול אפי' לאלתר חייב
כמעשה לענין שינוי בעלים:
כוכבים, ליתא בכתה"י וד"ו,
ריש לקיש אמר מותרת. מודה
ותיבת חולין הס"ד. וראה סדר
חוץ לזמנו פסול מקום שאם אמר הריני שוחט
מוסף רש"י
כרת הואיל וחמור מהניא ביה מעבודה
הדיבורים בהג' הב"ח, וכ"ה
לעבודה: הריני שוחטו חוץ למקומו.
ר"ל דחייב מיתה כדאמרינן
שלא לשמו פסול שחטו על מנת לזרוק דמו
בכי"פ, ולפ"ז מש"כ רש"י כדין
השוחט את הבהמה ע"מ
זבחי מתים קאי על השוחט ע"מ
לזרוק דמה לעכו"ם. דאי
שלא חישב לא על אכילה ולא על
בפרק ארבע מיתות (סנהדרין סא.)
שלא לשמו אינו דין שיהא פסול מתקיף
לזרוק ולא על שחישב על השחיטה
שחטה לשם עכו"ם שהי' בדעתו
זריקה אלא (ה) אמר הריני שוחט חוץ
מידי דהוה אמשתחוה להר דהר מותר
לה רבא בר אהילאי מה לחוץ לזמנו (א) ב)שכן
עצמה. [לפנינו נוסף לעבודת
לעובדה בשחיטה זו דברי הכל
למקומו כשר דהא חזינן דבמקומו
ועובדו בסייף ושחיטת מומר לא
כוכבים ע"פ בה"ז]: ט] נ"א
אסורה דהא זבחי מתים הוא, אלא
כרת אלא אמר רבא בר אהילאי הכי קאמר
לעשות (ש"מ וגליון): י] זרק
בשלא הי' מתכוין להיות שחיטה זו
הוא שוחטו ועוד דבאכילת אדם או
חשיב כדפי' בפ"ק דחולין (דף יד.)
: יא] נ"א חישב
עבודה לעבודת כוכבים אלא שחטה
דמה (ש"מ)
ומה מקום שאם אמר הריני שוחט חוץ
מזבח תלה רחמנא לחוץ למקומו
גבי שוחט בשבת ואין לתמוה והיאך
שתהא חוץ (כתה"י וד"ו):
לעצמו ע"מ שיעבוד העבודת
למקומו שהוא כשר שחטו על מנת לזרוק
יב] נ"א היא שאין מחשבין
כוכבים בזריקה דמה או בהקטר
וחוץ לזמנו דכתיב ואם האכל יאכל
נהרג דילמא מימלך ולא זריק
אלא (כי"י), נ"א שאין זמן פוסל
חלבה (חולין לט.). תקרובת עכו"ם
דמו חוץ למקומו פסול מקום שאם אמר
וגו' וילפינן חוץ למקומו וחוץ לזמנו
לעבודת כוכבים כדאמר בפרק ד'
אלא (כי"פ). ס"א היא משום
מיקרי זבחי מתים כדכתיב ויאכלו
זבחי מתים מה מת אסור בהנאה
שלא עשה כלום דהא בזמנו
מהאי קרא לקמן ה) (דף יג.): על מנת
הריני שוחט שלא לשמו שהוא פסול [שחטו
מיתות (סנהדרין סא.) דניסת כד] שאמר
שחט (גליון, ש"מ). וגי' צ"ק היא
אף תקרובת עכו"ם אסורה
לזרוק דמו חוץ למקומו (ו) כו' פסול.
אלך אעבוד פטור דמימלך ולא עביד
ע"מ] לזרוק דמו שלא לשמו אינו דין שיהא
בהנאה, ומת גופיה מנלן דאסור
שאין מחשבת הזמן פוסלת
אלא כו': יג] תיבת ומזבח
בהנאה אתיא שם שם, נאמר כאן
דהכא ודאי לא מימלך כיון דעבד
(בפרק שני) יד] והשתא ליכא למפרך שכן
פסול מתקיף לה רב אשי מה לחוץ למקומו
הס"ד, ואח"כ דיבור בפ"ע וצ"ל
ותמת שם מרים ונאמר להלן גבי
כרת שאין חייבין כרת על אכילתן
מעשה ששחט על מנת לזרוק ועוד
פסול, פיגול (*ש"מ ומ"כ). [בד"ו
עגלה ערופה וערפו שם את
שכן נוהג בכל הזבחים תאמר בשלא לשמו
פיגול בלבד, ולכן מחקוה הב"ח
כדתניא לקמן [בפרק שני] (דף כח.):
הכא אפילו ידוע ודאי שלא יזרוק
העגלה, מה עגלה ערופה אסורה
שאינו נוהג אלא בפסח וחטאת אלא אמר
והצ"ק. אך בדפפד"מ הוסיפו
בהנאה כדאמר שם תהא קבורתה
שחט לשם פלוני כשר. דאין שינוי
חשיב עובד עבודת כוכבים בשחיטה
תיבת דזהו]: יד] בכה"י ובד"ו
אף מת אסור בהנאה ומה מת
רב אשי הכי קאמר ומה במקום שאם אמר
[זו] כששוחט ע"מ לזרוק: אסור בהנאה ומטמא באהל אף
בעלים חל על השחיטה דלא שייך
בפרק שני, ובסוה"ד ליתא. וכ"ה
בצ"ק, ושם כדאמרי' בפ"ב,
מקום שאם אמר הריני שוחט
תקרובת עבודת כוכבים נמי
הריני שוחט לשם פלוני שהוא כשר לזרוק
שם בעלים אלא על הכפרה והיינו
וכתב שבד"ח נד' נ"א ושיבוש
מחשבין מעבודה
(שם)
דמו (שלא לשמו) לשם פלוני פסול מקום
שלא לשמן כו'. וא"ת
דאמרן לעיל (דף ד.) דשינוי בעלים
הוא, ונר' לפ"ז שכוונת רש"י לציין
לעבודה. כלומר דמחשבה שהוא
ג)
המקור לגוף הפסול דחוץ
מחשב בשעת עבודה זו על עבודה
אינו בד' עבודות: לא תאמר בזריקה.
שוחט שלא לשם אוכלין בפסח יוכיח
שאם אמר הריני שוחט שלא (ב) לשמן שהוא
למקומו והיינו במתני' דפ"ב (כט
אחרת מחשבה היא להתחייב עליה
דשוחט שלא לשם אוכלין ז) פסול
מחשבין שלא לשמו דרבינן ליה (ז) לעיל
פסול [שחטו ע"מ] לזרוק דמן שלא לשמן
ב): טו] צ"ל מחשבת (כתה"י).
(סנהדרין ס:) וילפינן חוץ
טו]
נ"א מחשבה (ד"ו): טז] נ"א
מפנים. איסור עבודת כוכבים
בכולהו טז] עבודות: משחיטה וקבלה.
ושוחט ע"מ לזרוק שלא לשם אוכלין
אינו דין שיהא פסול רבי אילא לסיועיה לריש
ככולהו (כי"י), ובש"מ לכולהו:
ממחשבת פיגול של פנים, שהשוחט
ומה שחיטה שכשרה בזר פסולה בשלא
כשר ויש לומר דלא דמי התם
ח)
כה]
: יח] תיבות שלא
על מנת לזרוק דם למחר או
יז] וכי (*ש"מ)
לקיש לא תאמר בזריקה ותיתי מק"ו מבינייא
בשעת וכו' מחשב, נמחק
להקטיר אימורין למחר זהו עיקר
לשמה זריקה לא כל שכן כי יז] פרכת
דזורק עצמו שלא לשם אוכלין כשר:
ט)
משחיטה וקבלה למאי הלכתא כתב רחמנא
(ש"מ): יט] בש"מ נוסף דכתיב
פיגול (חולין לט.) ולא ילפינן
לא תאמר בזריקה ותיתי בק"ו
מה לשחיטה שכן פוסלת שלא לשם
חוץ מפנים. דפנים הוא דאמר
הזורק את דם השלמים שתהא
לומר דאין מחשבין מעבודה לעבודה מתקיף
משחיטה וקבלה. תימה
אוכלין בפסח קבלה תוכיח: דאין
זריקה לשם שלמים: כ] חוגרו
רחמנא השוחט על מנת לזרוק את
(כתה"י): כא] צ"ל דהוי (*ש"מ):
הדם פיגול ואע"ג דלא זרק דהוי
לה רב פפא ודלמא דמחשבין מעבודה
מחשבין מעבודה לעבודה. אלא בשעת
אמאי לא פריך כו] שכן טעונות צפון
כב] צ"ל דלא (ש"מ וד"ו):
מחשב מעבודה לעבודה מעבודה
זריקה גופה בעי מיחשב: ודלמא.
לעבודה אם כן לשתוק קרא מיניה ותיתי מקל
וישנן בחטאות הפנימיות וכ"ת משום
כג] תיבות ואי במקבל ע"מ
זו על חבירתה, אבל לענין עבודת
כוכבים לא (ע"ז לד:): ואי
לזרוק חוץ לזמנו הוי פיגול,
להכי כתביה לאשמועינן רבותא
דבשלמים קיימא כז] אם כן מאי צריך
וחומר דרב אשי ואידך פריך הכי מה להנך
ד]
נ"ל למחוק. ואי גרסי' ליה צ"ל
אשמעינן בהא. דהשוחט את
דמחשבין מעבודה לעבודה [שלא] יח]
למילף מבינייא ניליף בק"ו מקבלה
קודם אבל ליכא לפרושי וכו',
הבהמה: בהא אמר ריש לקיש.
שכן טעונות צפון וישנן בחטאות הפנימיות
וכוונתם לפרש דהא דתני
דאין מחשבין: אבל פנים
בשעת זריקה גופה בעי מחשב דאפי'
שאין חייבין עליה בחוץ י) ואפילו הכי
ואידך השתא מיהא בשלמים קיימין איתמר
בברייתא מנין לרבות שחיטה
מפנים. פסול דחטאת שלא לשמה
ה]
לא חישב על הזריקה בשעתה אלא
פסלה בה מחשבה ועוד למה לי
וקבלה, היינו במקבל ע"מ לזרוק
מפיגול (חולין לט.) לא אם אמרת
שחטה לשמה לזרוק דמה שלא לשמה רב
למחר דהוי פיגול (ח"ג): כד] נ"א
בחטאת שכן דמה למעלה.
בשעת שחיטה הויא מחשבה: אם כן.
קרא בזריקה לשינוי בעלים דדרשי'
דמסית (ש"מ): כה] דשאני התם
דקרנות כתיבי בה, ועולה למטה
נחמן אמר פסולה רבה ו] אמר כשרה והדר
דמחשבין אתא לאשמועינן לשתוק
לכפר עליו תיתי מבינייא משחיטה
(ש"מ): כו] לפי הנוסח שלפנינו
כדאמרן בפ"ק דכתיב בחטאת
ביה רבה לגבי רב נחמן מק"ו דרב אשי:
וקבלה ועוד קשה אמאי אין מחשבת
קרא מיניה ותיתי דמחשבין מקל וחומר
[שהוא ע"פ בה"ז] משמע
בהמה המחטא אותה, אותה דמה
דהתוס' ל"ג ואידך פריך וכו'
למעלה ואין אחרת דמה למעלה
רבי אליעזר אומר אף (את) האשם: תניא
דרב אשי כדאמרן ומה אם במקום
אוכלין בפסח בזריקה תיתי בק"ו
❖
בשלמים קיימין, ולכן הקשו
:
(להלן סד:)
שאם אמר הריני שוחט לשם פלוני
משחיטה שכשירה בזר כיון דלא
אמר ר' אליעזר חטאת באה על חטא ואשם
ותירצו כן מעצמם, וכמ"ש לעיל
ג
ד)
אות ד. וכן בס' ח"ד הוקשה לו
כו': ואידך. רבי יוחנן פריך הכי דלא
פרכינן מצפון וחטאות הפנימיות
בא על חטא מה חטאת שלא לשמה פסולה
אריכות לשונם והעלה שאולי ל"ג
ליקוטים
נפקא לן זריקה מקל וחומר דקבלה
ומיהו דילמא כח] [תכוסו] מיעוטא הוא
קטע זה בגמ'. ואמנם בד"ו
אף אשם שלא לשמו פסול אמר לו רבי
הנוסח תימה אמאי לא פריך
ריש לקיש אמר מותרת. פי'
ושחיטה: מה להנך כו'. הלכך לאו
ואע"ג דשלא כט] למנויין דהיינו שינוי
יהושע לא אם אמרת בחטאת שכן דמה
[ובש"מ מגיה מאן דלא פריך,
בהנאה ולא באכילה, דמומר
קרא יתירא הוא דניליף מיניה דאין
בעלים כתיב נמי [תכוסו] ל]
ס"א מאי דס"ד השתא דלא
לעבודת כוכבים אסור לאכול
למעלה אמר לו רבי אליעזר פסח יוכיח שדמו
ז]
פריך] שכן וכו' הפנימיות
מחשבין: השתא מיהת בשלמים
ולא ממעטי זריקה לא דמי (עיין פסחים
משחיטתו. אי נמי אפילו באכילה
משום דבשלמים קיימא [בש"מ
שרי כיון דלא היה מומר מעיקרא
למטה ושחטו שלא לשמו פסול אמר לו רבי
והדר
ביה רבה לא] לגבי
קיימינן. דבשלמים כתיבא מחשבה
דף סא.):
קיימינן] מאי צריך וכו'. וא"כ
ובשחיטה זו הוא דנעשה מומר.
❖
יהושע מה לפסח שכן זמנו קבוע אמר לו
לפי הנוסח המקורי בד"ו אין ראי'
שלא לשמו הלכך מצי למילף זריקה
דרב נחמן מקל וחומר דרב אשי.
(תוס' סנהדרין סא.)
יט]
שהתוס' ל"ג קטע הנ"ל, ואדרבה
רבי אליעזר חטאת תוכיח אמר לו רבי יהושע
משחיטה וקבלה וליכא למיפרך צפון
[היינו] לב] לרבנן דאליבא דר' שמעון
לפי הגהת הש"מ ודאי דגרסי
ליכא קל וחומר דאיכא למיפרך מה
דשלמים לא בעי צפון וליתנהו פנימיות:
ליה. ועי' במלאי"ט שכתב שבחנם
שיטה מקובצת
הגיהו וכ"ת
, וצ"ל כבד"ו. וע"ע
שכן דמה למעלה. מחוט הסיקרא דתנן
לשינוי בעלים שכן נוהג במנחות
בשפ"א שפי' אמאי הוצרכו
ריש לקיש אמר מותרת.
ונראה
במס' מדות (פ"ג מ"א) חוט הסיקרא חוגרת כ] באמצע להבדיל בין דמים תאמר בשינוי קודש שאינו נוהג במנחות לרבי שמעון (מנחות דף ב:):
התוס' להקדמה זו בכדי
לפרש דמ"מ חייב סקילה
להקשות: כז] קיימינן (ש"מ):
ואע"פ שהבהמה מותרת. דכה"ג
עליונים לדמים התחתונים ויליף לקמן (דף נג.) מן והיתה הרשת עד
כח] בד"ו דילמא תנא מיעוטא.
אמרי' [בפרק ארבע מיתות בית דין]
חצי המזבח התורה נתנה מחיצה להבדיל וחטאת בהמה נעשית למעלה דכתיב בה (ויקרא ד) על קרנות וכן עולת העוף כדלקמן (דף סד:) ושאר
ועי' פ"מ שמישב גי' זו ומ"ש
(סנהדרין סא.). וא"ת היאך הבהמה
עליו בס' טה"ק. הנוסח תכוסו
מותרת הרי שחיטת מומר היא, וי"ל
זבחים שלא פירש בהן נעשין למטה דכתיב בהו מזבח ולא כתיב בהו קרנות וכוליה מזבח ליכא למימר דהוה כא] מקומן שהרי תורה נתנה מחיצה:
ע"פ הש"מ ועוד. נ"א דילמא
דמשום פעם אחת לא מיקרי מומר
זאת מיעוטא (גליון ע"פ בה"ז
[הואיל ולא הורגל בכך], דכה"ג
ועיי"ש): כט] דגבי שלא כצ"ל (ש"מ): ל] בד"ו ליתא תיבה זו ובש"מ הוסיפה. ועי' פ"מ שמיישב נוסח ד"ו. נ"א במכסת (צ"ק). נ"א בעלים
אמרינן בחולין (דף יד.) גבי השוחט בשבת דאסורה לאותו יום, הא למחר מותר. וצריך לומר [דלא מתסר משום דעבד באקראי] בעלמא והואיל ולא הורגל
דכתיב במכסת נפשות קאי נמי תכוסו לא ממעטי דלא דמי (ח"נ). וכן בבה"ז וצ"ק הגיהו דלא דמי: לא] נ"א רבא (ש"מ): לב] נ"א דרב
בכך מותר. וא"ת אמאי יהרג כו' לג] וי"ל דהתם שאני דאינו עושה שום מעשה (לשון תוס' טוך): אבל פנים מפנים אימא מודי ליה לר' יוחנן. ובספר
אשי לרבא אליבא דר"ש ליכא כו' (ש"מ כ"י ומ"כ), וכן בבה"ז וצ"ק, אך שם לרבה, ופי' דר"ל לרבה דמתרץ התם בפ"ק דמנחות דברי ר"ש ישן כתוב אבל חוץ מפנים אימא מודי ליה לר' יוחנן. [ופי'] דאי אשמועינן בהא בהשוחט לשמו בהא אמר ריש לקיש דכשירה דלא ילפינן לשמו מפיגול
דלא סתרי אהדדי דבש"ק ס"ל דעלו ובש"ב ס"ל דלא עלו לפ"ז איכא למיפרך מה לש"ב וכו': לג] כוונתם לדברי התוס' בד"ה ואין לתמוה וכו'
אבל חוץ מפנים אימא מודי ליה לר' יוחנן דאסורה מחמת חומרא דעבודת כוכבים: לזרוק דמו שלא לשמו אינו דין שיהא פסול. [וא"ת שוחט שלא
(גליון):
לשם] אוכליו דפסח יוכיח דבשחיטה שלא לאוכליו פסול (וכו') [ושוחט ע"מ לזרוק שלא לשם אוכליו כשר], ה"נ בשלא לשמו. וי"ל דאיכא למימר בשוחט
ע"מ לזרוק דמו שלא לשמו דין שיהא פסול כדין אם חישב בזריקה עצמה שלא לשמה דהשתא ליכא למימר שלא לשם אוכליו יוכיח שכשר בשוחט ע"מ
לזרוק דשאני שלא לאוכליו דפסח כיון דבזריקה עצמה אינה נפסלת כשזורק שלא לשם אוכליו כדפי' בריש פירקין (תוס' טוך): השתא מיהא בשלמים קיימינן. וקשה דמשחיטה לחודיה נילף זריקה. וליכא למיפרך מה לשחיטה שכן נפסלת שלא לאוכליו בפסח, דהשתא מיהא בשלמים [קיימינן]. ואמר מורי דמ"מ
פרכינן שפיר (שלא) [משלא] לאוכליו דפסח וה"ק השתא מיהא בשלמים קיימינן ולא פרכינן פירכא דצפון דהוי בקדשי קדשים לשלמים דהם קדשים קלים אבל מדבר שהוא (כפסח) [בפסח] שהן קדשים קלים כשלמים פרכינן שפיר לגבי שלמים (תוס' מהר"פ): תוד"ה לא תאמר כו' נילף בק"ו מקבלה. ומה
קבלה שאם אמר הריני שוחט ע"מ לקבל חוץ לזמנו כשר כדאמרינן לקמן (דף יג:) דבעינן שיחשב באכילת אדם [או] באכילת מזבח, קבל שלא לשמו פסול זריקה לא כ"ש. וי"ל דאה"נ אלא דלא סגיא ליה דלא כתיב שחיטה דשחיטה גופיה לא אתי מינייהו משום דשחיטה כשרה בזר (תוס' טוך):