פב:
כל
הזבחים פרק שמיני זבחים
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מקום משולש. פירשתי לעיל בסוף פרק שני (דף כט. ד"ה למקום):
תהיו ו) מיבעי ליה כדפרישית מקום משולש: בשר היוצא לחוץ פסול.
עו א מיי' פרק יא מהלכות
א) [לעיל כט. לו.], ב) [לעיל
ולא תהא מחשבה פוסלת בחוץ מק"ו. תימה כיון
יא.], ג) [מכות יח. חולין סח.],
מעה"ק הלכה ז:
מובשר בשדה נפקא לן לקמן: דמה ולא בשרה. דתרי דמה כתיבי
ד) יבמות ע. קידושין ד. ת"כ
ב מיי' פ"ב מהל' פסה"מ
אשר יובא מדמה והן לא הובא את דמה חד למעוטי בשר: ק"ו.
דלא ידע דרשה דשלישי זה חוץ לזמנו ופיגול זה חוץ למקומו בלאו
הלכה יז
אמור פ"ד הי"ז, ספרי קרח קיז,
עז ג מיי' פרק יא מהלכות
ירושלמי יבמות פ"ח ה"א,
לבשר היוצא מעתה שלא יפסל: בשדה. בלא מחיצות משמע ודריש
ק"ו נמי לא תהא מחשבה פוסלת. וא"ת לא תהא יציאת חוץ פוסלת
ה) [פסחים יח: וש"נ],
מעה"ק הלכה ו:
בלא לכפר ק"ו מבפנים שלא פסל את
ליה לכל הבשר שטעון ט] מחיצה טריפה
עח ד ה מיי' פרק ו מהלכות
ו) ויקרא יט, ז, ז) ויקרא כב י,
ח) פסחים כו. מדות פ"ד מ"ה,
תרומות הלכה ה:
המשויר וגם חטאת דוקא מק"ו וי"ל
הוא ביוצא ולא תאכל ודם היוצא ק"ו
מקום שיהא משולש בדם בבשר באימורים
❖
א)
עט ו ז מיי' פרק ב מהלכות
ט) מנחות כז: ושם.
❖
פסה"מ הלכה יד: כיון דנפקא לן מקרא דבשר נפסל כא]
מבשר אתי ועוד נפקא לן מהן לא
ולא תהא מחשבה פוסלת בחוץ מקל וחומר
הוה הדין כל דמים: דמה ולא
הובא את דמה אל הקדש פנימה
ומה מקום שפסל דם שבפנים את שבחוץ אין
תורה אור השלם
בשרה. לקמן כב] (דף צג) דרשינן דמה
אמר להן שמא הכנסתם י] לפנים א"ל
מחשבה פוסלת בפנים מקום שלא פסל דם
מוסף רש"י
של זו ולא דמה של אחרת וק"ק ל"ל
הן לא הובא את דמה אל הקדש
1. וְכָל חַטָּאת אֲשֶׁר יוּבָא
שבחוץ את שבפנים אינו דין שלא יהא פוסל
משולש בדם בבשר
א]
למעוטי בשרה הא לכפר כתיב:
(פנימה) שמא חוץ למחיצתה יצתה
מִדָּמָהּ אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לְכַפֵּר
באימורים. ולימד על מחשבת
בַּקֹּדֶשׁ לֹא תֵאָכֵל בָּאֵשׁ
מחשבה בחוץ ת"ל 1 שלישי ב] חוץ לזמנו
כיון
אמרו לו פנימה היתה הכי דרשינן
שיצא בשר חוץ למחיצתו נאסר.
חוץ למקומו שאינה מועלת אלא
ויקרא ו, כג
תִּשָּׂרֵף:
פיגול חוץ למקומו בשר [היוצא לחוץ פסול]
2. וְאִם הֵאָכֹל יֵאָכֵל מִבְּשַׂר
או בקדשי קדשים שחישב עליהם
ליה לקמן בפ' טבול יום (דף קא.):
פי' בקונטרס ודם היוצא מק"ו
א
לאוכלם חוץ לעזרה, או בקדשים
זֶבַח שְׁלָמָיו בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי לֹא
יא] הן לא הובא וגו' פנימה. אין לי אלא
הנכנס לפנים כשר שיהא בדין שפסול ומה
מבשר אתי ועוד נפקא לן מהן לא
קלים לאוכלם חוץ לעיר, פרט
יֵרָצֶה הַמַּקְרִיב אֹתוֹ לֹא יֵחָשֵׁב
שנכנס דמה לפני ולפנים יב]: בא זה
למחשב לאכול בהיכל דלא פסיל,
הובא את דמה וגו' אמר כג] שמא
במקום שלא פסל דם שבחוץ את שבפנים
לוֹ פִּגּוּל יִהְיֶה וְהַנֶּפֶשׁ הָאֹכֶלֶת
דבעינן שיחשב על מקום המשולש
מִמֶּנּוּ עֲוֹנָהּ תִּשָּׂא:
ולימד על זה. דאי כתב קדש ולא
הכנסתם את דמה לפנים אמרו הן לא
בשר היוצא לחוץ פסול מקום שפסל דם
בדם בבשר ואימורין, היינו חוץ
ויקרא ז, יח
הובא את דמה אל הקדש שמא חוץ
כתב פנימה הייתי אומר קדש זה
3. וְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי וּבָשָׂר
לעזרה בשעת היתר הבמות,
שבפנים את שבחוץ בשר הנכנס בפנים
לאפוקי היכל שאין בו הקטרת
בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא תֹאכֵלוּ לַכֶּלֶב
לפני ולפנים יג]: בא פנימה. שהוא
למחיצתה יצתה אמרו לו פנימה היתה
אימורין ולא אכילת בשר (לעיל
תַּשְׁלִכוּן אֹתוֹ: שמות כב, ל
אינו דין שיפסול הרי הוא אומר 2 מדמה ב)בדמה
הכי דרשינן ליה לקמן בפרק טבול
מיותר ולימד על קדש שהוא היכל:
כט.): דמה. אשר יובא מדמה:
4. הֵן לֹא הוּבָא אֶת דָּמָהּ אֶל
ולא בשר ק"ו מעתה ומה במקום שפסל
ולא בשר. שאם נכנס בשרה
ג]
ד]
הַקֹּדֶשׁ פְּנִימָה אָכוֹל תֹּאכְלוּ
יום (דף קא.) ולא דק דלקמן דריש
ז) תושב כהן ושכיר לא יאכל קדש:
להיכל אינה נפסלת (לעיל
אֹתָהּ בַּקֹּדֶשׁ כַּאֲשֶׁר צִוֵּיתִי:
דם שבפנים את שבחוץ בשר הנכנס לפנים
קנוי קנין עולם. נרצע שמיושב אצלו
מבקדש היתה וצ"ע בפ' כיצד
יא.) ובשר בשדה.מבשדה יתירה
כד]
ויקרא י, יח
5. וְכָל זָר לֹא יֹאכַל קֹדֶשׁ
קא דייק, כשדה שאין בו מחיצות,
כשר מקום שלא פסל דם שבחוץ את
עד היובל: קנין שנים. עבד עברי
צולין (פסחים פב.) דדריש לענין בשר
ולמדנו מכאן קדשי קדשים חוץ
תּוֹשַׁב כֹּהֵן וְשָׂכִיר לֹא יֹאכַל
❖
שעתיד לצאת בשביעית: אינו אוכל.
היוצא ועוד בפרק בהמה המקשה
שבפנים בשר היוצא לחוץ אינו דין שכשר
לקלעים ועובר שהוציא את ידו
ויקרא כב, י
קֹדֶשׁ:
בשעת שחיטת אמו (מכות יח.).
(חולין סח.) דאיכא תנא דלא דריש
בתרומה שאין גופו קנוי לכהן:
הרי הוא אומר ובשר בשדה טרפה לא
3
כלומר חוץ למחיצתו דהיינו לאויר,
בשלמא התם. איכא למימר בשני
התם ובשר בשדה לענין יוצא:
תאכלו כיון שיצא בשר חוץ למחיצתו
שרחם זה הוה ליה מחיצה להתירו
שינויי נוסחאות
ג) ג
לא נצרכא אלא לדרך משופש. פי'
מקראות סתומים בא זה ולימד על
בשחיטה, וכיון שיצא הרי הוא
נאסר תנו רבנן פנימה אין לי אלא פנימה
4
כטרפה ולא תאכלו, וכל מי שיש
א] שלא תהא מחשבה פוסלת
זה: דתרי גופים נינהו. אין אזהרתו
בקונטרס כגון כה] גגין ועליות בית
: ב] שלישי זהו
לו מחיצה ויצא, כגון בשר קדשים
בחוץ (כתה"י)
היכל מנין ת"ל אל הקדש פנימה ויאמר
ה]
של זה כמשמעו יד] של זה וכל אחד
קדשי הקדשים בלולין. וקשה דבהקומץ
שיצאו, נמי מהאי קרא נפקא לן
חוץ לזמנו פיגול זהו חוץ
קודש ואל יאמר פנימה אמר רבא ו] בא
(חולין סח.) מידי דהוה אתושב
למקומו כצ"ל (ש"מ): ג] בשרה
רבה (מנחות דף כז:) דרשי רבנן אל
מלמד על עצמו. ואי משום דאיכא
ושכיר. דכתיב גבי תרומה
(כתה"י): ד] צ"ל ק"ו לבשר
זה ולימד על זה מידי דהוה אתושב ושכיר
הקדש בלא יבא אבל מבית לפרכת
למפרך נכתוב נרצע בהדיא ולא
למידרש הכי: תושב. האמור אצל
היוצא (ש"מ). ובכתה"י ק"ו
ליוצא: ה] תיבת פנימה נמחק
תרומה תושב כהן ושכיר לא יאכל
דתניא תושב זה קנוי קנין עולם שכיר זה
ואל פני הכפרת בלא ימות ופריך
נבעי שכיר טו] ה"ל שכיר כו' כלומר
ד) 5
ד
קדש: זה קנוי קנין עולם. עבד
(ש"מ): ו] צ"ל רבה (*הגרי"ב):
לכתוב אל הקדש ומבית לפרכת ולא
לאו טז] משום דבמשמעות הוא אלא
קנוי קנין שנים יאמר תושב ואל יאמר שכיר
ז] צ"ל נינהו דאי נמי כתב
עברי הנרצע ביד כהן, ואף על פי
כן אין גופו קנוי לו כשאר עבדים
רחמנא נרצע לא יאכל הוה ליה
בעי אל פני הכפרת ומשני למעוטי
משום דאתי בק"ו ואיכא לשנויי
ואני אומר קנוי קנין עולם אינו אוכל קנוי
כנענים לאכול בתרומה (קדושין ד.
שכיר מילתא דאתי בק"ו
דרך משופש והשתא ל"ל קרא תיפוק
מילתא דאתיא בק"ו טרח וכתב ליה
וכעי"ז יבמות ע.) זה קנוי קנין
ומילתא דאתי וכו' (ש"מ):
קנין שנים לא כ"ש אילו כן הייתי אומר תושב
שנים. סתם עבד שיוצא בשש
ח] על בין הבדים (כתה"י):
קרא השתא דסתימי כ"ש דשפיר
ליה דרך גגין מדכתיב ואל יבא דמשמע
זה קנוי קנין שנים אבל קנוי קנין עולם יהא
שנים: שלא הגיע לו עדיין שש
ט] הטעון מחיצה ויצא
שנינן בא זה ולימד על זה: אלא
דרך ביאה כדממעטינן בפרק ב'
שנים: אילו כן. דלא נאמר אלא
דטריפה הוא ולא תאכל (ש"מ):
אוכל בא שכיר ולימד על תושב שזה קנוי
הכא. דאזהרת לפני ולפנים בכלל
דשבועות (דף יז:) טמא שנכנס דרך
תושב, הייתי אומר תושב זה
י] הכנסתם דמה לפנים
קנוי קנין שנים. משום הכי
(כתה"י): יא] בש"מ מה"ד
קנין עולם וזה קנוי קנין שנים ה ואינו אוכל א"ל
גגין להיכל ונראה לפרש דבשבועות
היכל היא דהא לא יכנס לה אלא דרך
פנימה. הן לא וכו': יב] בש"מ
אסור בתרומה, בא שכיר יתירא
אביי בשלמא התם תרי גופי נינהו ואע"ג
מיירי כשפיחת את התקרה אבל כו]
היכל אין כאן אלא פסול היכל וכיון
נוסף דהיינו פנימה: יג] ולפנים
ולימד על כרחך דהאי קרא לנרצע
ז]
בא כו' הד"א (*שמכ"י וצ"ק):
אתא, וכיון דתרי כתיבי מסתברא
הכא כשנכנס דרך לול שהיה בעליית
דמהיכל איפסיל ליה לפני ולפנים
דה"ל לקרא למכתב נרצע לא יאכל ואידך
יד] צ"ל במשמעותו (רש"ש)
:
דתושב זה המיושב אצלו לזמן
בית קדשי קדשים שבו היו משלשלים
מאי יז] בעי הכא למיפסל הרי פסול
אתי בק"ו מילתא דאתי בק"ו טרח וכתב לה
טו] ה"ל שכיר הת"ד (שמכ"י).
מרובה ושכיר זה העומד לצאת
ה)
וראה לעיל אות ז': טז] בכי"פ
(יבמות שם). דעל כרחך חד מינייהו
את האומנים בתיבות דדרך ביאה
ועומד והיה לו לפרש היכל ולשתוק
ח)
קרא אלא הכא כיון (דאיכא) דאיפסל בהיכל
לאו פירכא היא משום וכו':
לנרצע הוא דאתא ומאחר שנכתבו
הוא דלכך נעשה א"נ כמו שפירש
שלא ישנה מקרא של חנם שאינו מלמד
יז] היכי בעי (כי"י): יח] צ"ל בית
שנהם משמעותא דנרצע מתושב
(הכא) לפני ולפנים מאי בעי אלא אמר אביי
כלום: לא נצרכא. האי פנימה אלא
אתיא, שהוא מיושב אצלו יותר מן
קדש הקדשים (*שמכ"י וכ"ה
בקונטרס במנחות (שם) שחתך כז] החומה
לא נצרכא אלא לדרך משופש א"ל רבא והא
הקנוי לשש שנים: התם תרי גופי
בתוס'): יט] צ"ל משופש
לפני ולפנים ועשה פתח בדרום או
לדרך משופש שלא כדרכו כגון דרך
נינהו. נרצע ושאינו נרצע שני
משובש כך שמעתי במנחות.
הבאה כתיב ביה אלא אמר רבא כל מידי
בצפון ונכנס ולא נכנס בפתח שבמזרח
גגין ועליות בית המקדש בלולין
ותיבת עקום נמחק (צ"ק). אבל
גופים הם ואפשר להיות שניהם
יח]
בביתו של כהן: מילתא דאתי
בכתה"י וש"מ איתא: כ] החזירו
דחשיב עליה לפני ולפנים לא מיפסל בהיכל
שהיה כח] פניו למערב ועוד פירש
דהשתא הוצרך ללמד על עצמו ואי
בקל וחומר. כלומר ואפילו פירש
מהיכל לחוץ (ש"מ): כא] נפסל
בעי רבא פר העלם דבר של צבור ושעיר
בקונטרס התם א"נ נכנס בפתח מזרח
משום דאתי בק"ו אפ"ה טרח וכתב
בכל גווני הוא הדין כו' כנדצ"ל
הכתוב נרצע לא יאכל וחזר ופירש
(באה"מ): כב] צ"ל לעיל (יא
על שאינו נרצע ואע"פ שלא הוצרך
וצדד באלכסון הלכתא כט] בצדדין לא
לה קרא. ומשופש יט] עקום כך שמו
עבודת כוכבים שהכניס דמן לפני ולפנים מהו
ע"א) (צ"ק): כג] אמר להם
לכותבו, הייתי יכול לתרץ ולומר
במנחות בהקומץ רבה (דף כז:): והא
מיחייב דאל פני בעינן שיהו פנים ל] אל
(ש"מ): כד] היתה נמחק (ש"מ):
דאע"ג דהוי שכיר מילתא דאתיא
מי אמרי' אל הקודש פנימה כל היכא דקרינן
:
בק"ו טרח וכתב לה קרא, לפיכך
כה] כגון דרך גגין (ש"מ)
הבאה כתיב. ומשמע דלא מיפסיל
פנים מזרחיים של כפורת ועוד יש
אל הקודש קרינן ליה פנימה כל היכא
כשכתבו התם י"ל בא זה ולימד על
כו] אבל במנחות איירי כשנכנס
אלא דרך הבאה: אלא אמר רבא.
לפרש דרך משופש כגון דרך לול שהיה
כצ"ל ותיבת הכא נמחק (ש"מ):
זה ואין לנו להקשות יכתוב נרצע
דלא קרינן אל הקודש לא קרינן פנימה או
כז] שם ברש"י שחתר: כח] שם
בפירוש ולא יכתוב שכיר (קדושין
אחורי בית הכפורת כדאמר בסוף
לעולם דעייליה דרך פתחים ואשמועי'
שם) משופש. כמו משובש, דפ"א
ברש"י שיהא: כט] צ"ל והילך
דלמא שלא במקומן הוא ואם תימצי לומר
קרא דהיכא דחשיב עליה מתחילתו
איזהו מקומן (לעיל דף נה:) שנים לפר בר
בצדדין (שמכ"י): ל] פניו (ש"מ
ובי"ת מתחלפין דכתיב (נשפה)
שלא במקומן הוא פר ושעיר של יום
להכניסו [לפני] ולפנים ותחילת
והקשה ה"ר יעקב דאורלינ"ש ל"ל קרא
ו
במנחות שם): לא] בש"מ נוסף
[נשפת] וכתיב נשבה בו (מנחות
❖
❖
דהיינו ביאה ריקנית:
כז:):
הכיפורים שהזה מדמן על הבדים והוציאן
למעוטי בהקומץ רבה ט) דרך משופש
הבאתו להיכל ע"מ פנים היה לא
ח]
תיפוק לי מדכתיב ואל יבא כדדייקינן
מיפסיל עד דמטי לפנים ואם החזירו
להיכל והכניסן מהו מי אמרינן מקומן הוא או
כ]
שיטה מקובצת
ליקוטים
לחוץ כשר: פר העלם דבר. שמצות
הכא והא הבאה כתיבא בי' ויש לחלק בין
דלמא הואיל ונפק נפק ואם תימצי לומר
הבאת הדם לביאת גוף האדם :
כפרתו בהיכל והכניסו לפני ולפנים:
תוד"ה כיון. פירש בקונטרס כו'
והא הבאה כתיב ביה. [טמא
לא]
ז הואיל ונפק נפק הזה מדמן על הפרכת
אמרו לו פנימה היתה.
שנכנס למקדש דרך גגין פטור
מהו. מי אמרינן כל היכא דקרינן
משמע דאם יצאת לחוץ שפיר עבדו
משום דאינו דרך ביאה]. ונראה
ביה פסול דאל הקדש כגון בחטאות
דאשתרוף מפני שהיה נפסל ביוצא
דאם שהה שם שיעור השתחוייה
והתם מיירי בדם (מהר"פ):
החיצונות: קרינא ביה פסול דפנימה כו'. דהא כי הדדי כתיבי: או דלמא שלא במקומו הוא. והויא הכנסה ומיפסיל: והוציאן להיכל. להזות על
דחייב אף שנכנס דרך גגות דלא
גרע מטהור שנכנס ונטמא שם
הפרכת כמשפטן: מקומן הוא. שהרי הוזקקו לשם תחילתן: או דלמא כיון דנפק. בעשיית כל מצותו נפיק ליה לגמרי והוה ליה שלא מקומו:
דקי"ל דאם שהה חייב אף דלא
והוציאו
קרינן ביה ואל המקדש לא תבא
כו'. וא"ת דבסוף פרק ח' דזבחים
אמרינן תנו רבנן פנימה אין ליה אלא פנימה היכל מנין ת"ל אל הקדש פנימה והקשו כיון דאיפסלה בהיכל לפני ולפנים מאי בעי ותירץ אביי לא נצרכה אלא לדרך משופש, אמר ליה רבא והא הבאה כתיב בה. ואי אמרת דמדרך ביאה לא
מימעט דרך משופש אלא בדלא שהה אבל אם שהה לא מימעיט, אימא דקרא דפנימה מיירי בנכנס דרך משופש ושהה. י"ל דשאני דם דאין לחלק בין שהה ללא שהה וכיון דלא מיפסיל משום כניסתו לאלתר תו לא מיפסל, אך גבי ביאת אדם
יש לחלק בין שהה ללא שהה משום דכל דלא שהה עדיין הביאה הראשונה קיימת ומשום אותה ביאה אין לחייבו כיון שלא היתה דרך ביאה אך בשהה כבר כלתה ביאה ראשונה וחשיב כביאה שניה. אך מדברי התוס' נראה דס"ל דכי ממעטינן
גבי ביאה ריקנית כל שאינו דרך ביאה הוא אפילו שהה, שהרי הקשו דלמה לי קרא דאל פני הכפרת תיפוק ליה משום דכתיב ואל יבא, והוכרחו לומר דדרך משופש הוי דרך ביאה. משמע דס"ל דמאל יבוא ממעטינן כל שאינו דרך ביאה
אפילו שהה מדלא אוקמוה לקרא דאל פני הכפורת בדשהה דלא מימעט מאל יבוא. ומיהו נ"ל דאף דס"ל לתוס' דכל היכא דכתיב ביאה ממעטינן כל שאינו דרך ביאה אף אם שהה, מ"מ מודו גבי ביאת טמא דאם נכנס דרך גגין ושהה דחייב
וכמו שכתבנו לעיל, משום דשאני ביאת טמא דקי"ל דאפילו טהור שנכנס ונטמא שם אם שהה חייב ואע"ג דלא קרינן ביה ואל המקדש לא תבוא שהרי בשעת ביאה טהור היה אפ"ה חייב ואזהרתיה מדכתיב ולא יטמאו את מחניהם וכתיב
וישלחו וכמו שכתבו התוס' בפ"ב דשבועות דף טז ד"ה תנהו יע"ש, ומש"ה היכא דנכנס דרך גגין דין הוא דליחייב אם שהה אע"ג דמשום ביאה פטור משום דחשיב כאילו נטמא שם דחייב אע"ג דליכא ביאה באיסור אבל גבי ביאה ריקנית
כל שאינו חייב משום ביאה תו לא מיחייב שהרי כל שנכנס להיכל או לקדש הקדשים לצורך עבודה וכלתה עבודתו ושהה כל היום כולו לא מיחייב כלל דכיון דמשום ביאה לא מיחייב תו לא מיחייב (משל"מ פ"ג מביאת מקדש הי"ט):