28/162

המזבח מקדש פרק

תשיעי זבחים

פג.

עין

משפט

מסורת הש"ס

נר

מצוה

והוציאו למזבח. להזות שבע על טיהרו ומתן ד' על קרנותיו כדכתיב [ויקרא טז] ויצא אל המזבח אשר לפני ה' וכפר עליו ותנן זה מזבח הזהב בפרק

פ א מיי' פרק ב מהל' פסה"מ

א) ת"כ צ"ו פ"ח ה"ד, ב) עי'

לעיל לו., ג) ת"כ אחרי פרש'

הלכה יד:

הוציאו לו (יומא דף נח:) ואמרינן התם דלהכי כתיב ויצא עד דנפיק מכוליה מזבח שלא יעמוד בין המזבח ולפרכת בשעת מתנות המזבח אלא

פא ב מיי' פרק ה מהל' פרה

ה ה"ד ע"ש, ד) סנהדרין לד.,

בין המזבח לפתח י] לצד המזרח: יא] הכא חד מקום הוא. שאין הפסק (מזבח) יב] בינתים ולא הויא הכנסה יג] שלא במקומה: או דילמא. רחמנא

ה) ת"כ צו פ"א ה"ד, ו) שם

הלכה ד:

א ג מיי' פרק ג מהל' פסה"מ

ה"ה, ז) שם ה"ו, ח) יומא מד.,

שויה שני מקומות דכתיב ביה יציאה: ה"ג בת"כ רבי אליעזר אומר נאמר כאן לכפר בקדש ונאמר להלן לכפר בקדש מה להלן בשלא כיפר אף

ט) ויקרא ד יב, י) וע"ל מז: בתו'

הלכה ג:

❖

כאן בשלא כיפר רבי שמעון אומר

ב ד מיי' שם הלכה יד:

ד"ה אלו וברש"י שם ויפה מדייק

נשרפין אבית הדשן. פירש

רש"י הכא, צ"ק ע"ש., כ) [ועי'

נאמר כאן לכפר בקדש ונאמר להלן

והוציאו א] למזבח והכניסן מהו הכא ודאי חד

לעיל מז: תו' ד"ה אלו],

לכפר בקדש מה להלן בשכיפר אף כאן

בקונטרס כדי נסבה

מקום הוא או [דילמא] יציאה קרינא ביה

ל) [ועי' תו' עירובין מח. ד"ה

תורה אור השלם

בשכיפר. ר' אליעזר יליף לכפר דאשר

ר' יהודה פסחים פג. ד"ה ר"ש

דעיקר על שפך הדשן ישרף בפר

תיקו: נכנס לכפר: תניא רבי אליעזר אומר

א)

ודף קטז: ד"ה וחותם מו"ק כד.

1. וְכָל חַטָּאת אֲשֶׁר יוּבָא

יובא מדמה לכפר מוכל אדם לא יהיה

❖

העלם דבר כתיב ולא דק דלא בפר

י)

נאמר כאן 1לכפר ב] בקודש ונאמר להלן 2וכל

ד"ה עצרת].

מִדָּמָהּ אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לְכַפֵּר

באהל מועד בבואו לכפר ומזהיר

העלם כתיב אלא בפר כהן משוח

בַּקֹּדֶשׁ לֹא תֵאָכֵל בָּאֵשׁ

אדם לא יהיה באהל מועד בבואו לכפר

ויקרא ו, כג

שפורשין מן ההיכל בשעת הקטרה מה

תִּשָּׂרֵף:

מ"מ הדין עמו דכדי נסבה ויש לפרש

2. וְכָל אָדָם לֹא יִהְיֶה בְּאֹהֶל

שינויי נוסחאות

בקדש מה להלן בשלא כיפר אף כאן בשלא

להלן בבואו לכפר משמע מתחילת

דהכי קאמר מאותן הנשרפין אבית

מוֹעֵד בְּבֹאוֹ לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ עַד

כיפר רבי שמעון אומר נאמר כאן לכפר ונאמר

א] והוציאן (כתה"י): ב] גי'

ביאת המכפר הוזהרו חביריו לפרוש

צֵאתוֹ וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ

הדשן לא מצינו שמטמא בגדים אלא

כתה"י וע' רש"י לכפר ונאמר

וּבְעַד כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל:

להלן ואת פר החטאת ואת שעיר החטאת

הילכך כתיב יד] לכפר ועדיין לא כיפר

אלו בלבד מניין לרבות פר כהן משוח

להלן לכפר וכל אדם וכו'

ויקרא טז, יז

3. וְאֵת פַּר הַחַטָּאת וְאֵת שְׂעִיר

משמע אף טו] אשר יובא מדמה לכפר

בבואו לכפר מה להלן וכו'

ח)

אשר הובא את דמם לכפר מה להלן בשכיפר

כו' וצ"ע אי מהך דרשא נמי

כ)

רש"א נאמר כאן לכפר בקדש

הַחַטָּאת אֲשֶׁר הוּבָא אֶת דָּמָם

מתחילת הבאתה ע"מ לכפר משמע

נפקא לן שריפת בית הדשן בפר

אף כאן בשכיפר במאי קמיפלגי מ"ס דנין

ונאמר להלן לכפר בקדש מה

לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ יוֹצִיא אֶל מִחוּץ

שנפסל הילכך אע"פ שלא כיפר:

להלן וכו': ג] צ"ל מפנים. וכצ"ל

[יום] הכפורים:

לַמַּחֲנֶה וְשָׂרְפוּ בָאֵשׁ אֶת עֹרֹתָם

חוץ מחוץ ואין דנין חוץ מבפנים ומ"ס דנין

ג]

ברש"י (כתה"י): ד] צ"ל תניא

וְאֶת בְּשָׂרָם וְאֶת פִּרְשָׁם:

טז] ונאמר להלן לכפר בקדש. דר'

: ה] גי' כתה"י

ממשמע (*ש"מ)

ויקרא טז, כז

בהמה מבהמה ואין דנין בהמה מאדם: רבי

הדרן עלך כל הזבחים

שמעון ואת יז] פר החטאת ואת שעיר

4. וְהַשּׂרֵף אֹתָם יְכַבֵּס בְּגָדָיו

חטאת שיכול אין לי אלא

יהודה אומר כו': הא מזיד פסול בשכיפר

מטמאין בגדים ונשרפין אבית

ב)

המזבח מקדש כו'. רבי יהושע

וְָרחַץ אֶת בְּשָׂרוֹ בַּמָּיִם וְאַחֲרֵי

החטאת אשר הובא וגו' מה להלן

הדשן אלא אלו בלבד מניין

כֵן יָבוֹא אֶל הַמַּחֲנֶה:

או בשלא כיפר אמר רבי ירמיה ממשמע

בשכיפר הכתוב מדבר דהא שריפה

ג)

ד]

ורבן גמליאל אתו לפרושי

לרבות פר כהן משיח ופר

ויקרא טז, כח

5. צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו

העלם דבר של ציבור ושעירי

שנאמר ואת פר החטאת ואת שעיר החטאת

בתר כפרה היא אף כאן בשכיפר: רבי

הך רישא וכי האי גוונא בחזקת הבתים

ע"ז ת"ל חטאת וכו'. וכ"ה

לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִוא

אליעזר סבר דנין חוץ מחוץ. דם

אשר הובא את דמם (אל אהל מועד) לכפר

(ב"ב כח.) דרבי ישמעאל ורבי עקיבא

בספרא פ' אחרי (דק"ס): ו] צ"ל

הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ

שהשורפו מטמא בגדים

חטאת החיצונה שהכתוב מלמדך

כָּל הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר וְאֵשׁ

קמפרשי בסיפא חזקה דרישא ל) כז]:

בקודש מה ת"ל והשורף מה תלמוד לומר

❖

ונשרפין אבית הדשן שאר וכו'

הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ: ויקרא ו, ב

היא העולה. פירש בקונטרס היא

שתעמוד בחוץ ולא יכניסוהו לפנים

(ש"מ וכ"נ מרש"י): ז] והנסכים

והשורף לגופיה איצטריך אלא מה ת"ל חטאת

מאדם זה שהכתוב מזהירו שיעמוד

(*ש"מ) ועי' רש"י: ח] או

משמע בהוייתה תהא משעלתה

חטאת לפי שלא למדנו אלא לפר ושעיר

הנסכים (כי"מ): ט] ואפי' (כי"מ

ה]

מוסף רש"י

בחוץ: ואין דנין חוץ מבפנים. מפר

על מוקדה וקשה דבגמרא משמע

ופרי"ד): י] ולפתח (*ש"מ):

של יום הכפורים שנשרפין אבית הדשן

ו]

יוה"כ שהבאתה יח] כמצותה לפנים:

יא] בש"מ נוסף דיבור והכניסן.

בשכיפר. בשנתן ממנו על גבי

דהיא מיעוטא הוא ולא ריבויא

מטמאין בגדים שאר נשרפין מנין ת"ל

המזבח הפנימי הוא דקפסיל רבי

כלומר הכניס בין מזבח

דנין בהמה מבהמה. חטאת חיצונה

אלא תנא אזאת תורת העולה סמיך:

לפרוכת מהו: יב] צ"ל מחיצה

יהודה ולא מיפסל בהכנסה (לעיל

חטאת חטאת דברי רבי יהודה רבי מאיר

מחטאת פנימית: ה"ג [הכניס שוגג

(כתה"י וש"מ). ובצ"ק גורס שאין

לו.) מתני'. המזבח מקדש.

אלא הפסק מזבח כו':

פסולין שאם עלו לא ירדו, את

כשר] הא מזיד פסול בשכיפר או

אומר אינו צריך הרי הוא אומר ואת פר החטאת ואת שעיר החטאת שאין

הראוי לו. ובלבד שיהא דבר

יג] הכנסה שניה שלא במקומה

בשלא כיפר. בשכיפר וכרבי שמעון

תלמוד לומר לכפר מה תלמוד לומר לכפר לימד על

כל

המתכפרים

(כתה"י וש"מ): יד] תיבת כתיב

שנראה כבר למזבח, ובגמ' מפרש

נמחק (כתה"י וש"מ) לכפר

למעוטי קמצים שלא קדשו בכלי,

סבירא ליה או אפי' בשלא כיפר וכרבי

שהשורפן מטמא בגדים ורבי יהודה לכפר לא משמע ליה

מאי

טעמא לאו

דעדיין (כי"פ): טו] אף כאן

אבל פיגול ונשפך דמו ונשחט

אליעזר: ה"ג בתורת כהנים ואת פר

אשר (*ש"מ): טז] גי' צ"ק ור"ש

במחשבת פסול, אם עלו לא ירדו,

משום דמיבעיא ליה לגזירה שוה:

החטאת וגו' והשורף אותם וגו' מה

והתם מפרש טעמא שהיה פסולן

יליף נאמר כאן לכפר בקדש

בקדש, כלומר שנפסלו בעזרה: כל

ונאמר להלן ואת פר החטאת

הדרן עלך כל הזבחים שנתערבו

ת"ל. דמשמע דמיבעי ליה מה ת"ל

וכו' (צ"ק). ובכתה"י כלפנינו:

הראוי לאישים. להקטרה על

והשורף היינו יט] דקפריך מה ת"ל הא

יז] צ"ל מואת (כתה"י):

האש: העולה על מוקדה.

המזבח ד)מקדש [את] הראוי לו ה)רבי יהושע אומר גכל הראוי לאישים אם

ממוקדה דייק דהיינו אשים, דאמר

יח] שהבאתו כמצותו (כי"פ

לגופיה איצטריך ללמדך שהשורפן

וש"מ): יט] והיינו (כתה"י)

קרא כל הלילה תהא שם, דכיון

עלה לא ירד שנאמר היא העולה על מוקדה מה עולה שהיא

מטמא בגדים: אלא מה תלמוד לומר.

כ] צ"ל חטאת חטאת (ש"מ וכי"י)

דעלתה לא תרד, ומשום כשירה לא

אתרי זימני מהדר (באה"מ).

איצטריך, כל הראוי לאישים גרסינן,

אחטאת כ] חטאת תרי זימני מהדר:

ראויה לאישים אם עלתה לא תרד אף כל שהוא ראוי לאישים אם עלה לא

ובכי"פ כלפנינו: כא] בכתה"י

ולא גרסינן כל העולה לאשים,

ונשרפין אבית הדשן. כדי נסבה

ירד רבן גמליאל אומר כל הראוי למזבח אם עלה לא ירד שנאמר היא

וד"ו ללמדך מגזירה שוה

וטעמא דרבן גמליאל מעל המזבח

ו)

❖

ותיבות מחטאת חטאת ליתא שם

(סנהדרין לד.):

דהא עיקר על שפך הדשן ישרף בפר

ט)

העולה על מוקדה על המזבח מה עולה שהיא ראויה למזבח אם עלתה לא

והוא מבה"ז ועיי"ש שכתב

העלם דבר כתיב אלא משום דמטמא

דלפמ"ש התוס' לקמן קה ע"ב

תרד אף כל דבר שהוא ראוי למזבח אם עלתה לא תרד ז) אין בין דברי רבן

בסוף העמ' דילפותא דחטאת

בגדים נקט לה דלא כתיב בהו:

שיטה מקובצת

גמליאל לדברי רבי יהושע אלא הדם והנסכים שרבן גמליאל אומר לא

חטאת הו"ל ג"ש, א"כ א"צ

אינו צריך. ללמד כא] מחטאת חטאת

להגיה: כב] צ"ל אשר (באה"מ):

בשכיפר או בשלא כיפר. עי' לעיל

ירדו ורבי יהושע אומר ירדו רבי שמעון אומר הזבח כשר ונסכים פסולין

דממשמעותא דקרא נפקא דתלי

ז]

כג] דמם (*ש"מ): כד] דרבי סתם

דף לו א': תוד"ה היא

במתניתין (ש"מ): כה] תיבת

העולה כו' דהיא מיעוטא הוא ולא

הנסכים כשירים והזבח פסול אפי' זה וזה פסולין הזבח לא ירד והנסכים ירדו:

טעמא דטומאת בגדים משום דהובא

ח]

ט]

מעולם נמחק (ש"מ): כו] ועולה

ריבויא. וגם בכמה מקומות הוי היא

את דמה לכפר למדנו שכל הפנימים

היא בהוייתה ולא תרד. היא

מיעוט. לכך נראה דאזאת תורת

משמע בהוייתה תהא כו' כצ"ל

העולה סמיך תורה אחת לכל העולין,

השורפם מטמא בגדים שלא היה לו לכתוב ואשר כב] הובא וגו' אלא ואת פר החטאת ואת שעיר החטאת וגו': מאי טעמא. לא נפקא ליה

(ב"ש): כז] בב"ש נוסף ובפ' כהן

והא דמייתי היא משום דרוצה להוכיח

לר' יהודה מלכפר: לאו משום דמפיק ליה. להאי לכפר לג"ש דרבי שמעון ללמד על דמים החיצונים שנכנס דמם לפנים שאין פסול

גדול (סנהדרין כא ע"א) גבי לא

כל הראוי לאישים, אבל אם עלתה לא

ירבה לו נשים:

תרד נפקא ליה מזאת תורת העולה.

אלא א"כ כיפר כרבי שמעון ולאו משום דתלי טעמא דשריפה בהובא את דמן כג] הילכך איצטריך חטאת חטאת לרבות שאר הפנימיות:

ותדע דהא ר"ג מוסיף עליו על

המזבח להוכיח דר"ל ראוי למזבח,

הדרן עלך כל הזבחים

משמע דכל חד מינייהו לא נחית אלא

להוכיח דבריו לר"י ראוי לאישים

המזבח מקדש. אפילו דבר פסול שעלה למזבח קדשו המזבח ליעשות לחמו ואין מורידין אותו: את הראוי לו. משהוברר לחלקו. ובגמרא [ע"ב]

ולר"ג ראוי למזבח, אבל אם עלה לא

תרד סמכינן אזאת תורת כדפי'

מפרש למעוטי קמצים שלא קדשו בכלי לאחר קמיצה שלא הובררו לחלק גבוה דאע"ג דקידשה המנחה כולה בכלי אין זה חלק גבוה

(מהר"פ)

ברור שאין המנחה קריבה כולה ובקמיצה בלא מתן כלי אין זה מבורר למזבח: רבי יהושע אומר כו'. הני תנאי פליגי בפירושא דאת הראוי לו

דסתמא דמתניתין רבי כד] סתם מתניתין את הראוי לו למעוטי שאין ראוי לו והדר מפרש ומאי ניהו ראוי לו לרבי יהושע ראוי לאישים שנפסל ולא

דם פסול ונסכים פסולין שאינן לאישים ולר"ג כל הראוי למזבח שנפסל אפילו דם ונסכים ואין לך למעט אלא מה שלא נברר לחלק מזבח מעולם

ומאי נינהו קמצים שלא קידשו מעולם כה] בכלי: לאישים. לאש: היא העולה על מוקדה. דבר שהוא למוקד ועולה כו] היא בהוייתן יהא

ולא ירד. היא משמע בהוייתו תהא משעלתה על מוקדה: אף כל שראוי לאישים. לאפוקי דם ונסכים (פסולים) כדמפרש בסיפא אין בין

דברי ר"ג לדברי רבי יהושע אלא הדם והנסכים: רבי שמעון סבירא ליה בנסכים של זבח כרבי יהושע (ובדם) ובנסכים הבאין בפני עצמן

כרבן גמליאל ולאו ממוקדה יליף אלא טעמא אחרינא אית ליה כדמפרש בגמרא [פד.]: אם הזבח כשר והנסכים פסולין. כגון שיצאו או נטמאו:

או הזבח נפסל והנסכים כשרין. הואיל

מהן: הזבח לא

ירד.

והם באים בגללו נפסלו

עמו

ובטלה תורת

הקרבה

דמזבח קדשו:

והנסכים