פג:
המזבח מקדש פרק
תשיעי זבחים
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ט) הנסכין כשירין והזבח פסול. אי אפשר להיות כט] לנסכין כשירים
והנסכים ירדו. שאין מזבח מקדש פסולין אלא בבאין בגלל עצמן אבל
ג א מיי' פ"ג מהל' פסה"מ
א) לקמן פה. מעילה ז:, ב) עי'
הלכה ה:
ירוש' יומא פ"ב ה"ב (ע"ש
גמורין כיון דהזבח פסול אלא כלומר כשירין מפסול
לא הבאין בגלל אחרים כדיליף ר"ש טעמיה בגמרא (מפרש):
ד ב מיי' שם הלכה יב:
במפרשים), ג) [יומא מה: ע"ש
למעוטי
גמ'
מאי. אי למעוטי קטרת קאתי הא תנא ליה
למעוטי מאי י]. שלא נראה למזבח לדברי הכל: אימורי קדשים
עצמן:
ה ג מיי' פ"ו מהל' מעה"ק
מנחות כו:], ד) ת"כ צו פ"א
ה"ט ע"ש, ה) [סנהדרין לד.]
הלכה ג:
קלים יא] לפני זריקת דמן. לא
סיפא וכן רובע ונרבע קתני בסיפא ולא הוה ליה למיתניא ל] ראוי לו
הובררו למזבח שזריקת דמן יב] שלהן
ו ד מיי' פ"ג מהל' תמידין
ת"כ שם ה"בZג, ו) ויקרא
אלא המזבח מקדש את הפסולין:
קובעתן לחלק גבוה לענין מעילה
חובה רפ"כ, ז) חולין קיז.
ומוספין הלכה ב:
גמ' ראוי לו אין שאין ראוי לו לא למעוטי
למעוטי קמצים שלא קדשו
ז ה מיי' פ"ג מהל' פסה"מ
מה שאין כן בקדשי קדשים שהן
תמורה לב: מעילה טו.,
ח) לקמן צב., ט) שייך לע"א,
הלכה ג:
בכלי. לכאורה אפילו
❖
מתחילתן לגבוה ואימוריהן עולין יג]
מאי אמר רב פפא למעוטי קמצין שלא
ח ו מיי' שם הלכה טו:
י) [ושם ד"ה אפילו].
א
❖
ט ז מיי' שם הלכה ה:
אליבא דר"ש קאי דאמר לקמן (דף
למזבח אבל קדשים קלים אין בהן
קידשו בכלי מתקיף לה רבינא מאי שנא
א]
פד.) בנשפך דמה דלא ירד חדא
מעילה אפי' באימוריהן כדתניא
מדעולא דאמר עולא אימורי קדשים קלין
לעזי רש"י
א)
ב
דלכולהו תנאי מיבעי ליה לאשכוחי
בתורת כהנים את קדשי יד] ה'
ו)
תורה אור השלם
❖
שהעלן לפני זריקת דמן לא ירדו נעשו
אישקלטי"ר. להתפוצץ.
שאין ראוי לו ועוד מדפריך עלה מ"ש
המיוחדים לשם יצאו קדשים קלים אבל
1. צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו
לחמו של מזבח הנך לא מיחסרו מעשה
מדעולא דההיא דעולא אתיא כר"ש
לאחר זריקת דמים יש מעילה
לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִוא
בגופייהו הני מיחסרו מעשה בגופייהו: ר'
דלרבי יהודה ירדו מדאמר עלה רבי
באימוריהן דנפקא לן ז) מוכל טו] חלב
שינויי נוסחאות
הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ
כָּל הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר וְאֵשׁ
יהושע אומר כל הראוי לאישים כו': ורבן
זירא לקמן אף אנן נמי תנינא שנשפך
לה' לרבות אימורי קדשים קלים לאחר
א] קדשו (כתה"י): ב] תיבת
הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ: ויקרא ו, ב
2. וְלָבַשׁ הַכֹּהֵן מִדּוֹ בַד וּמִכְנְסֵי
עולה ליתא בכתה"י: ג] חנניא
דמה כו' וכי קאמר למעוטי קמצים
זריקת דמים למעילה ואפילו הכי
גמליאל נמי הכתיב עולה ב] 1על מוקדה ההוא
בר מניומי בדבי ר' אליעזר בן
בַד יִלְבַּשׁ עַל בְּשָׂרוֹ וְהֵרִים אֶת
קאמר לא ירדו: בגופייהו.
שלא קדשו בכלי הכי נמי דהוה מצי
לאהדורי פוקעין הוא דאתא ואידך לאהדורי
יעקב (ש"מ וכ"ה ביומא מה ע"ב),
ג
הַדֶּשֶׁן אֲשֶׁר תֹּאכַל הָאֵשׁ אֶת
למימר לרבי יהודה למעוטי אימורי
דאיפסולן בדבר אחר הוא:
ועי' מנחות כו ע"ב ובש"מ שם:
הָעֹלָה עַל הַמִּזְבֵּחַ וְשָׂמוֹ אֵצֶל
טז]
פוקעין מנא ליה נפקא ליה מאשר תאכל
2
ד] תיבות על המזבח נמחק
ויקרא ו, ג
הַמִּזְבֵּחַ:
ההוא לאהדורי פוקעין. דלאו יז]
קדשים קלין שהעלן לפני זריקת דמים
3. שִׁבְעַת יָמִים תְּכַפֵּר עַל
(ש"מ): ה] רחמנא על מוקדה
האש ואידך ההוא מיבעי ליה לעכולי עולה
דירדו אלא משום דאיירי לר' שמעון
אפסולין קאי אלא אכשרין שפוקעין
כל כצ"ל (ש"מ): ו] תניא רבי
הַמִּזְבֵּחַ וְקִדַּשְׁתָּ אֹתוֹ וְהָיָה
אתה מחזיר ואי אתה מחזיר עכולי קטורת
כצ"ל (*ש"מ): ז] נ"א בינייהו
ב)ד
הַמִּזְבֵּחַ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים כָּל הַנֹּגֵעַ
נקט הכי והקשה ה"ר חיים דהא
מן היקידה אישיקלטי"ר יח] וקאמר קרא
מאן דמייתי מכבשים עולת
בַּמִּזְבֵּחַ יִקְדָּשׁ: שמות כט, לז
דתני רבי חנינא בר מניומי בר' אליעזר בן
שמעינן לר' שמעון בהקומץ רבה
שיחזירה למוקדה דעל מוקדה משמע
ג)
ג]
4. וְזֶה אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה עַל הַמִּזְבֵּחַ
העוף לא ומאן דמייתי לה
יט]
מעולה אפילו עולת העוף
יעקב אשר תאכל האש את העולה על
מוקד שהיה לה כבר כ]: אשר תאכל
(מנחות דף כו.) דקומץ לא בעי קידוש
כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה שְׁנַיִם לַיּוֹם
2
ולמאן (כי"צ): ח] נ"א הו"א כל
שמות כט, לח
תָּמִיד:
האש כו'. קרא יתירא הוא דפשיטא
כלי וצריך לומר על כרחין דהכא
המזבח עכולי עולה אתה מחזיר ואי אתה
5. עֹלַת תָּמִיד לְדֹרֹתֵיכֶם פֶּתַח
עולין ואפילו מנחה (כי"צ).
ד]
וכ"ה בתוס': ט] צ"ל אמר ריש
אליבא דרבנן נקט דבעו בקומץ
דדשן מאשר תאכל האש הוא אלא
אֹהֶל מוֹעֵד לִפְנֵי יְהֹוָה אֲשֶׁר
מחזיר עכולי קטורת ואידך לאו ממילא ש"מ
לקיש (*הגרי"ב): י] ס"א
אִוָּעֵד לָכֶם שָׁמָּה לְדַבֵּר אֵלֶיךָ
❖
קידוש כלי כדקיימא לן בכל דוכתי ולא
לדרשא אתא אשר תאכל כא] האש
דעכולי עולה מהדרינן: רבן גמליאל אומר
למעוטי מאי אמר רב פפא
שמות כט, מב
שָׁם:
כרבי שמעון ולרבי שמעון משכחת
ותפקעם העולה מעל המזבח חזור
למעוטי קמצים כו' פי' דלא
כב]
כל הראוי כו': ורבי יהושע נמי הכתיב מזבח
נראו למזבח (ב"ש): יא] קלים
1
והעלם על המזבח: לאו ממילא ש"מ
לה שאין ראוי לו כגון לבונה קודם
שהעלן וכו' שלא הובררו כצ"ל
מוסף רש"י
ההוא מיבעיא ליה מאי (טעמא) קאמר
כו'. הילכך לא בעי קרא אחרינא:
קמיצת הסולת שהלבונה ניתרת
(ש"מ): יב] צ"ל דמים (ש"מ)
:
רחמנא ה] כל הראוי למוקדה מקדש מזבח
נעשו לחמו של מזבח. דקלטן
יג] צ"ל עומדין (*ש"מ): יד] צ"ל
מקדש מזבח. ללמדך טעמא כג] שלא
בקמיצת הסולת ועוד נראה דההיא
מקדשי ותיבת את נמחק
מזבח, דכיון דחד גופא הוא כי
ואידך מזבח אחרינא כתיב ואידך חד
ירד משום קדושת מזבח הוא: מזבח
דעולא ככולי עלמא דבכל דוכתי
3
(רש"ש): טו] צ"ל מכל (רש"ש):
הדר וזריק הדם לאחר העלאת
אימורין הויא זריקה ולא ירדו
טז] דפסולן מחמת דבר אחר
אחרינא כתיב. כל הנוגע במזבח
להיכא דהיתה לה שעת הכושר וחד
מייתי לה הכא ובפ"ק דמעילה (דף ז:)
אשר תאכל האש.
הוא דהיינו זריקת הדם כצ"ל
(מעילה ז:)
יקדש (שמות כט): שעת הכושר.
ועוד מדפריך מאי שנא מדעולא ולא
להיכא דלא היתה לה שעת הכושר ואידך
קרי ביה תעוכל (מנחות כו:) עכולי
(שמכ"י): יז] צ"ל לאו (צ"ק):
עולה. פוקעין שפקעו מעל האש
יח] פי' להתפוצץ (לעזי רש"י):
להקטרה לפני פסולו כגון לן ויוצא
פריך מ"ש ממתני' שנשפך דמה
ח)
כיון דפסולין נינהו ורבינהו רחמנא לא שנא
יט] שיחזירם למוקד (כי"י):
וקרי ביה אשר תאכל את העולה
וטמא: לא היתה לו שעת הכושר.
וכן במעילה דמייתי מדעולא ולא
על המזבח (יומא מה:) שומע אני
כ] כבר קרי בה מוקדה מפיק
היתה לו שעת הכושר לא שנא לא היתה לו
נשחט כד] חוץ לזמנו וחוץ למקומו: ת"ל
בין ראוי ובין שאינו ראוי.
ה"א. בספר ישן (ש"מ, כי"ב וג'):
מייתי ממתני' דנשפך אע"ג דמייתי
שעת הכושר: רבי שמעון אומר הזבח כשר
כא] ¿ת«א∆כל (ש"מ): כב] העלה על
כגון דבר שלא היה פסולו בקודש
כבשים. וסמיך כה] ליה וזה אשר
דומה לדומה מתמה לא] משמע דההיא
כצ"ל (שמכ"י)
. ועי' רש"ש:
כגון הרובע והנרבע ומוקצה ונעבד
כו': תניא רבי שמעון אומר עולה מה עולה
ד)
1
תעשה על המזבח: ר' עקיבא אומר
דעולא ככולי עלמא דאפי' ר' יהודה
והטריפה וכיוצא בהן: אף כל
כג] צ"ל דטעמא (ש"מ)
: כד] צ"ל
ראוי. שנראה לו כבר ונפסל משבא
כגון נשחט (ב"ש וכי"י): כה] צ"ל
הבאה בגלל עצמה אף כל הבאין בגלל
עולה. בהאי קרא כתיב כו]: מר מייתי
מודה דנעשו לחמו של מזבח ולא דמי
דסמיך (ש"מ): כו] כתיב עולה
לעזרה, כגון הלן והיוצא והטמא
עצמן יצאו נסכים הבאין בגלל זבח רבי
לה מעולה. דלא תרד דאף עולת
לנשפך דמה כיון דאיכא זריקת לב] דמה
(ש"מ): כז] לתנאי כו' לתנאי כו'
ושנשחט במחשבת חוץ לזמנו וחוץ
ו] ה)
❖
כצ"ל (באה"מ): כח] עד שנפסלו
למקומו וכיוצא בהן (שמות כט לז):
והא דאמר רבי זירא לקמן אף אנן
העוף משמע ומר מייתי לה לקידושי
יוסי הגלילי אומר מתוך שנאמר כל הנוגע
3
(כי"י): כט] צ"ל לנסכים להיות
נמי תנינא לג] לר"ש מוכח שפיר דנעשה
פסולין מכבשים בהמה ולא עוף:
במזבח יקדש שומע אני בין ראוי ובין שאינו
(יעב"ץ): ל] למיתני (ש"מ):
לא] תיבת מתמה נמחק וצ"ל
כתב רחמנא עולה. משראוי לעלות:
לחמו של מזבח ודחי הש"ס דאפילו
ליקוטים
ראוי ת"ל כבשים מה כבשים ראויין אף כל
מ"מ משמע (צ"ק וכי"ב):
4
ה"ג קמצים שקדשו בכלי איכא בינייהו
לרבי שמעון אין כאן ראיה וה"ה
לב] זריקה ממה נפשך (ד"ו):
שייך לעמ' הבא
ראוי ר"ע אומר 5עולה ה מה עולה ראויה אף כל
לתנא כז] דידן לא ירדו לתנא דמתניתא
דהוה מצי למימר דלר"ש פשיטא וכי
לג] תנינא מר"ש משום דלר"ש
פרט לנשחטה בלילה ושנשפך
ראויה מאי בינייהו אמר רב אדא בר אהבה
מוכח כצ"ל (צ"ק): לד] צ"ל דלא
דמה כו'. יש להסתפק אם משלה
ירדו: קמצים שקידשו בכלי. ונפסלו:
איצטריך ליה לעולא לאשמועינן
נפקא (ש"מ): לה] האש לא הוה
בהם האור אם תרד או לא.
עולת העוף פסולה איכא בינייהו מר מייתי
לתנאי דידן. רבן גמליאל ורבי יהושע
ז] ו
אליבא דר' יהודה:
ממעטינן גידים ועצמות משום
דאפשר דכי היכי דמהני משלה
דבני אכילת אש על המזבח
ההוא לאהדורי פוקעין הוא
האור לשאר פסולים דירדו
לה מעולה ומר מייתי לה מכבשים ולמאן
לא ירדו דגמרי לה ממוקדה וממזבח
נינהו כשהם מחוברים אבל
שיעלו ה"נ מהני להנך דלא ירדו,
דאתא. ומהא דדרשינן
דמייתי לה מכבשים הכתיב עולה אי כתיב
והני בני מזבח ומוקדה נינהו עד שלא
קטרת ממעטינן דעל המזבח
או דילמא לא דמי. ובס"פ פרת
כח]
כל הראוי למזבח [חיצון
חטאת דף ק"כ ע"א גרסינן קדשי
נפסלו: לתנאי דמתניתא. רבי יוסי
לקמן ועשית עולותיך הבשר והדם
כבשים ולא כתיב עולה ה"א אפילו מחיים
כנדצ"ל] קאמר, מועשית
קדשים ששחטן בדרום אם עלו
עיכולי עולה אתה מחזיר ואי אתה
הגלילי ורבי עקיבא ירדו דעולה
עולתיך הבשר והדם לא הוה
כתב רחמנא עולה ולמאן דמייתי ליה מעולה
לא ירדו, איבעיא להו ירדו מהו
ממעטינן קטרת כצ"ל (ש"מ,
שיעלו, כך היא גירסת התוס'
מחזיר עיכולי גידים ועצמות לא נפקי
בעינן אבל מנחה תרד:
הא כתיב כבשים אי כתיב עולה ולא כתיב
וכי"ב וג'). וע' לקמן פו ע"ב
שם, וכתבו דבריש פ"ק דמעילה
מנחה תוד"ה עיכולי. ועי' צ"ק: לו] צ"ל
פוקעין דקסבר האי תנא דלא אמרינן
נחלקו רבא ורב יוסף אם עלו
כבשים הוה אמינא אפילו מנחה כתב רחמנא כבשים מאי איכא בין הני
ח]
הו"א אפילו (ש"מ):
ממילא שמעינן מינה כי היכי
מהו שירדו והכא פשיטא ליה
לז] משראוי (שמכ"י): לח] נדצ"ל
תנאי להני תנאי דמתניתין אמר רב פפא קמצים שקדשו בכלי איכא
דאם עלו לא ירדו, הכא מיירי
דנפקא לד] לן בסמוך מאשר תאכל
להשמיענו דאף בקמצים שלא
במשלה בהם האור ומש"ה
בינייהו לתנאי דידן לא ירדו לתנאי דמתניתא ירדו (ר"ל אמר) מנחה
האש את העולה דדרשינן עיכולי
ז
קדשו בכלי אם עלו ירדו לר"י
ט]
אליבא דכ"ע אם עלו לא ירדו.
❖
(גליון):
נקטינן דאף לרבא דס"ל
הבאה בפני עצמה לדברי כולן לא תרד לדברי רבי יוסי הגלילי ור"ע
עולה אתה מחזיר ואי אתה מחזיר
בשחיטת דרום אם עלה ירד, אם
עיכולי קטרת ומאן דאית ליה ממילא
משלה בהם האור לא ירד, וה"ה
לדידן בשאר פסולים כגון
שיטה מקובצת
שמעת מינה הכי נמי הוה מצי למידרש פוקעין מועשית ומ"מ תרוויהו צריכי מאשר תאכל האש לה] דמועשית לא הוה ממעטין קטרת
שחיטת לילה או נשפך דמה או
כיון דבר הקרבה הוא כמו בשר ודם ועוד יש לומר דהיינו טעמא דלא נפקא פוקעין מדדרשינן עיכולי עולה אתה מחזיר ואי אתה
למעוטי קמצין שלא קידשו בכלי.
יצאת דאם משלה בהם האור לא
ואע"ג דהמנחה נתקדשה
ירדו. ומיהו נ"ל דאליבא דכ"ע
מחזיר עיכולי גידים ועצמות משום דהוה מוקמינא ליה משפירשו מן המערכה ועודם על גבי המזבח ולא נפלו לארץ אבל נפלו
בביסא דאל"כ חולין גמורין הן
אם ירדו הנך פסולין אע"ג
ואי
לארץ אפילו לו] עיכולי עולה אי אתה מחזיר: אתה מחזיר עיכולי קטרת. עיכולי לבונה לא ממעט דמהדרינן להו כדמוכח
ופשיטא דתרד, (ו)מ"מ אחר שהוברר
דמשלה בהם האור לא יעלו, ורב
בהקומץ רבה (מנחות דף כו:) והיינו טעמא דעל המזבח כל הראוי למזבח החיצון קאמר: מה עולה ראויה. וצריך לדקדק בכולה
חלק האישים לא נתקדשה דאותה
יוסף דקאמר יעלו היינו דוקא
קדושה שהיה בביסא חלק הכהנים
בשחיטת דרום דס"ל דאם עלה
שמעתין דמרבינן כל הקרבנות אע"ג דכתיב עולה: הוה אמינא אפילו מחיים. ובדוקין שבעין ואליבא דרבי עקיבא כדאמר
היה מעורב בה, ומשום הכי ממעט
לא ירד אפילו שלא משלה בו
לקמן כתב רחמנא עולה שראוי לעלות: (כל עולין) אפילו מנחה. תימה דבפרק שתי מדות (מנחות דף צ:) ממעטים מנחה
י)
ליה תנא דמתני' כיון דלא נתקדשה
האור מהני ליה משלה בו האור
לז]
אחר שהוברר חלק האישים אע"ג
לאם ירד שיעלה, אבל בדברים
מנסכים מדכתב עולה ויש לומר דשאני התם דמסתבר עולה
דווקא דכולה כליל דדומיא דנסכים דכולה למזבח אי נמי שאני
דנתקדשה קודם לכן כדפי'. וכר'
שאם עלה ירד לא מהני משלה
הכא דכתיב כל הנוגע במזבח יקדש דכל משמע לרבויי אי
נמי משום דכתיב זאת תורת דריבה תורה אחת לכל העולין:
יהודה, דאי כר' שמעון הא לא בעי
בו האור אלא חד דרגא דהיינו
קידוש קומץ כדאיתא בפ' הקומץ
שאם עלה לא ירד אבל לא תרי
(מנחות כו.) קידשה שלא בכלי שרת פסולה ור' שמעון מכשיר (מהר"פ): אימורי קדשים קלין כו'. וקשיא לרב פפא דכי היכי דהקידוש כלי מכשיר הקומץ
דרגי שאם ירד יעלה. ומחלוקת זה דאם ירדו מהו שיעלו תלוי באותו מחלוקת דפ"ק דמעילה דאם עלו מהו שירדו. (משל"מ פ"ג מפסה"מ
ה"ו) לענ"ד יש ללמוד זה ממה דס"ל בסוגיין דף פ"ה ע"ב לחד לישנא דמתני' אסיפא העצמות והגידים כו' לא שנו אלא שלא משלה
לקרב כך הזריקה מכשרת האימורים ליקרב דקודם הזריקה אין בהן מעילה ואפ"ה קאמר לא ירדו. וא"ת מאי פריך דילמא ר' שמעון היא אבל ר' יהודה
לית ליה הא דעולא, וי"ל דעולא סתמא אמר למילתיה ומסתמא דברי הכל הוא. וא"ת והיאך אתיא כר"י הא אמר ר"י בהדיא נשפך דמה תרד, וי"ל דלא
בהן האור כו', ועי' בפרש"י שם דמתני' ס"ל דאפילו אם עלו ירדו ואפ"ה מהני משלה בהן אור ואפי' ללישנא דמתני' ארישא ס"ל רק
דמי כדאמרי' לקמן (דף פה.) התם אם בא לזרוק אינו זורק כלומר אינו יכול לזרוק שהרי נשפך הדם, הכא אם בא לזרוק זורק. וא"ת ולר"ש מאי ממעט
דבסיפא לא מהני משלה בהן אור כיון דלאו בני הקטרה נינהו אבל היכי דבני הקטרה נינהו משמע אף היכי דהדין אם עלה ירד מ"מ
מלישנא דראוי לו דמשמע הא אין ראוי לו תרד, י"ל למעוטי לבונה שאינה ניתרת כי אם בקמיצת הסולת ואם עלתה קודם תרד. ולא נהירא למורי דא"כ
מהני משלה בהן אור. כנלע"ד בעזה"י. (גל' רעק"א שם)
כי היכי דפריך אליבא דר"י [מ"ש מדעולא] כמו כן צריך ליישב (מאי שנא דפריך) אליבא דר"ש וא"כ מאי משני הנך לא מיחסר כו', לבונה נמי לא מיחסר
מעשה בגופיה. לכך נראה דלר"ש בא למעט בשר קדשי קדשים ובשר קדשים קלים, ואע"ג דבהדיא תני לה במתני' תני והדר מפרש. וא"ת א"כ אמאי אמר רב פפא למעוטי קמצים, לימא למעוטי הני דמתני', וי"ל דרב פפא רוצה להשמיענו חידוש יותר מבשר קדשי קדשים כו' דהני אינן באים לידי ראויות
לעולם אבל קמצים שלא קידשו בכלי סופן באים לידי ראויות ואפ"ה לר"י אין המזבח מקדש, ומ"מ לא שביק רב פפא האי למעוטי הני דמתני' לר"ש כדפי' אבל הוא משמיע לנו כל החידוש שיוכל להשמיע. וא"ת הא תינח רב פפא אבל מאי בעי תלמודא וכי לא היה יודע דמצי למעוטי הני דמתני', וי"ל דרב
פפא עצמו בעי הכי שהיה דחוק לר"י להשמיענו לח] דאם עלו ירדו וכה"ג איתא בפ' לא יחפור (דף כב: וע"ש בתוד"ה וכמה). עי"ל הא דדייק תלמודא ראוי לו אין הא אין ראוי לו לא, זה אינו אליבא דר"ש כי אם להני דאמרי במילתייהו ראוי דמשמע ראוי לו אין הא אין ראוי לו השתא אע"ג דסופו בא לידי ראויות
אין המזבח מקדשם, ומש"ה דחיק רב פפא למישכח דבר שאינו ראוי השתא וסופו להיות ראוי, אבל ר"ש סבר אע"ג דאינו ראוי המזבח מקדשם, ותדע מדלא מזכיר במילתיה ראוי ולא תלי טעמא אלא דומיא דעולה הבאה בגלל עצמה, ומ"מ צריך לדחוק דפליג ארבוותא: ההוא לאהדורי פוקעין. עי' תוס'
לקמן דף קט ע"א [ד"ה כמאן]: מזבח אחרינא כתיב. כל הנוגע כו' והתם לא כתיב מוקדה: הוה אמינא אפי' מחיים. וא"ת וכי באיזה פסולים מיירי דס"ד דאם עלו מחיים לא ירדו, א"ת רובע ונרבע הא אמר במתני' דאפילו לאחר שחיטה ירדו, וא"ת לן ויוצא הך פסול לא שייך מחיים, וי"ל בבעלי מומין
ואליבא דר"ע דמכשיר בבעלי מומין לאחר שחיטה וסד"א דאפי' מחיים לקדשו כתב רחמנא עולה: לדברי ר"י הגלילי. עי' תוס' לקמן דף קח [ע"א ד"ה שחיטת]: תוד"ה הנסכין. אי אפשר להיות לנסכין כשירין גמורין. נ"ב, דא"כ אמאי ירדו אלא כיון דהזבח פסול פסולין ג"כ וכשרין דקאמר היינו כשרין
כו' (מהר"פ): בא"ד אלא כלומר כשירין מפסול עצמן. נ"ב, מ"מ כשירין קרי להו כיון דאפשר להיות זבח פסול והנסכים כשרין, כגון שיש זבח זבוח באותה שעה דאם יש זבח אחר יקרבו עמו כדאיתא בהתודה (מנחות עט:) משום דלב ב"ד מתנה (ריב"א ז"ל. ב"ש):