המזבח מקדש פרק
תשיעי זבחים
פד.
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
הלן
והיוצא. ל) אע"ג דתני אלו תנא ושייר הנך דחשיב בברייתא בגמ'
ט) מנחה הבאה יג].
י
בלולה כולה בגלל עצמה כגון המתנדב מנחת
א) [מנחות קד: קו.], ב) לעיל
א ב מיי' פרק ג מהלכות
פסה"מ הלכה יד:
ח. [תענית ב:] מנחות מד:
נסכים בלא זבח דאפשר לעשות כן כדלקמן (דף צא:): לדברי כולן.
ושמא משום דמהני דהכא שמעינן כ] דכ"ש הנהו ובברייתא
יא ג מיי' פי"ד מהל' מעה"ק
נב. תמורה יד. ירוש' סוכה
ר"ג ור' יהושע דמתני' דמרבי כל הראוי לאשים ולר"ש נמי דמרבי כל
נמי בגמ' דהנך דירדו לא חשיב זקן וחולה ומזוהם ונדמה וטומטום
פ"ד ה"ו, ג) לעיל מג., ד)
הלכה א:
יב ד מיי' פרק ג מהלכות
ואנדרוגינוס ושמא הוי בכלל הנהו דחשיב: וחוץ למקומו. תימה
[לקמן פז:], ה) [לעיל לה:],
הבא בגלל עצמו אם נפסלה ועלתה לא תרד וכי פליג ר"ש בבאה בגלל
מ)
ו) [נזכר בפסחים עג. מנחות
פסה"מ הלכה ז:
זבח: לדברי רבי יוסי הגלילי ור"ע
דבפ' התודה (מנחות דף עט.) אמרינן
יג ה מיי' שם הלכה ו:
עט.], ז) ת"כ צו פ"א ה"ט,
יד ו מיי' שם הלכה ח:
ח) לעיל כז: [הוריות ב: ע"ש]
תרד. דהא לא מרבו אלא עולה
חטאת ששחטה חוץ למקומו רבא אמר
תרד מנחה הבאה עם הזבח לדברי ר"ג א] ורבי
טו ז מיי' שם הלכה ה:
נדה מ. ע"ש ת"כ שם ה"ז,
תרד כו' ור"ת גורס תודה דאיירי בה
ודוגמתה מין בהמה ועוף ולא מנחה י) :
יהושע לא תרד לדברי כולן תרד נסכים
טז ח מיי' שם הלכה ח:
ט) שייך לעיל, י) ע"כ שייך
יז ט מיי' שם הלכה ד:
הבאה עם הזבח. כלומר בגלל זבח:
לעיל, כ) עי' תו' מנחות מד:
התם ומיהו בזה לא הועיל כלום וי"ל
הבאין בפני עצמן לדברי כולן ירדו לדברי
❖
א
יח י מיי' שם הלכה ב:
ד"ה מנחתם, ל) ע' קידושין
לדברי כולן תרד. אם פסולה היא תרד
דהועיל דשאני תודה דהוי קדשים
טז:, מ) [וע"ע תו' יבמות פד
ר"ג ור"ש לא ירדו נסכין הבאין עם הזבח
קלים וליכא מעילה באימורין מקמי
לרבי יוסי הגלילי ור"ע ור"ש. לדברי
ד"ה אלא לאו, כתובות כט. ד"ה
לדברי כולן ירדו לדברי ר"ג לחודיה לא ירדו
ב
ועל הכותית, שבועות לט. ד"ה
תורה אור השלם
זריקה וכי שחיט חוץ למקומו לא
ר"ג ורבי יהושע לא תרד דהא
❖
ואלו נאמרין].
פשיטא מנחה הבאה בפני עצמה איצטריכא
(כתיב) יד] מוקדה ומזבח הואי:
מתירה כא] הזריקה למעילה לכך תרד
1. מִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם לַפָּרִים
ליה וכדרבא דאמר רבא מתנדב אדם מנחת
נסכים הבאין בפני עצמן. כגון
דהא חסירה זריקה החשובה בה אבל
לָאֵילִם וְלַכְּבָשִׂים בְּמִסְפָּרָם
א)ג
במדבר כט, כד
שינויי נוסחאות
כַּמִּשְׁפָּט:
נסכים בכל יום ונשמעינן כדרבא נסכים
המתנדב יין בלא זבח דתנן במנחות
חוץ לזמנו לא ירד משום דמרצה
2. צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו
ב]
(דף קד:) מתנדבין יין: לדברי כולן.
לפיגולו לקובעו בכרת כדאי' במסכת
א] לדברי ר"ג כו' לדברי כולן
הבאים עם הזבח איצטריכא ליה דקא מקרב
לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִוא
כו'. בכתה"י הסדר הפוך, וכ"ה
הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ
רבי יוסי ור"ע ור' יהושע ירדו. לדברי
מעילה (דף ב.) גבי מעילה וה"ה באם
להו למחר וליומא חרא ג] ס"ד אמינא הואיל ד]
ברש"י: ב] מנחה ונסכים (כי"צ).
כָּל הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר וְאֵשׁ
❖
ר"ג ור"ש לא ירדו: ה"ג פשיטא.
עלו לא ירדו כי האי גוונא אבל הכא
וע' קר"א ורש"ש: ג] אוחרא
הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ: ויקרא ו, ב
ואמר מר מנחתם ונסכיהם בלילה מנחתם
ב)
1
(ש"מ): ד] הואיל וכו' עד
דהכי הוא דלרבי יהושע מידי דבר
בשמעתין מיירי בקדשי קדשים דאיכא
ונסכיהם למחר. ליתא בכי"מ:
ונסכיהם למחר ה] כנסכים הבאין בפני עצמן
מוקדה אין דלאו בר מוקדה לא לר"ג
מעילה קודם זריקה להכי כי איפסלא
ה] ואפי' למחר (כי"ר וכ"ה לעיל
מוסף רש"י
דמו ומודי ר"ש דלא ירדו קמ"ל: מתני' אלו
ח ע"א): ו] ושנשפך דמה ושיצא
ג)ד
כל דבר מזבח ולר"ש בא בגלל עצמו
בחוץ למקומו לא תרד דבזריקה
מתנדב אדם מנחת נסכים.
(ש"מ): ז] במשנה שבמשניות ליתא
אם עלו לא ירדו הלן והיוצא והטמא ושנשחט
ולתנאי דמתני' מנחה לא: מנחה
החסירה אין קפידא דלא מהני מידי
(הגרי"ב) ובכתה"י ורש"י וש"מ
סלת שמן ויין בלא קרבן (מנחות
קד:) מנחתם ונסכיהם בלילה.
איתא: ח] היה (כתה"י): ט] נ"א
חוץ לזמנו וחוץ למקומו ושקבלו פסולין
הבאה בפני עצמה איצטריך ליה.
וכי האי גוונא מפליג בסמוך (דף
ד)
דאע"פ שמקריבין הקרבנות ביום,
חנניה (כי"צ, פרי"ד, וכ"ה
ולאשמועינן דיש מנחת נסכים הבאה
פה.) גבי אימורין שהעלן לפני זריקה
וזרקו את דמו רבי יהודה אומר שנשחט
במשניות): י] למטה וכו'
יכולין להביא המנחות והנסכים
ה
ולמעלה וכו' עד בפנים שנתנן
בלילה (תענית ב:). דמנחת נסכים
בפני עצמה כדרבא: מתנדב אדם
בין קדשים קלים בין קדשי קדשים
בלילה ונשפך דמה ויצא דמה חוץ לקלעים
ו]
בחוץ. בכתה"י הסדר בהיפוך
קריבין בלילה, ואי קשיא הא
מנחת נסכים. בלא זבח ואף על גב
וקשה לי פסח שלא לשמו אמאי לא ירד
אם עלתה תרד ר"ש אומר לא תרד ז] (שהיה
וכ"ה לעיל כז ע"ב ובפרי"ד [ושם
אמרינן בהקומץ רבה (כו:) דברים
שלא אמרה תורה מנחת כליל
מאי שנא משלא במקומו בתודה דאידי
מקדים בפנים וכו' לפני למעלה
שדרכן ליקרב ביום וקחשיב מנחת
פסולו בקדש) שר"ש אומר כל שפסולו
ו
וכו']: יא] בפנים והניתנין
נסכים, מפרש לה בפרק יש קרבנות
(הבאה) אלא הבאה בגלל זבח
ואידי קדשים קלים ומחשבה פסולה כב]
: יב] שריבה
במסכת תמורה (יד.) דהא דקתני
בפנים כו' (ש"מ)
בקדש הקדש מקבלו לא היה פסולו בקדש
היכא דפריש פריש: ונשמעינן. ר"ל
קודם זריקה וי"ל פסול דשלא במקומו
ביום בנסכים הבאים עם הזבח,
הכתוב ואמר תורת העולה
אין הקדש מקבלו ואלו שלא היו ח] פסולן
והא דקתני בלילה בנסכים הבאין
מיעט ואמר זאת מרבה אני כו'
ז
בהדיא כדרבא: נסכים הבאים בגלל
חמיר טפי מפסול דשלא לשמו והוי כמו
(ב"ש מס"י): יג] מנחה הבאה
בפני עצמן, כגון שהביא זבח בלא
בקדש הרובע והנרבע והמוקצה והנעבד
זבח אצטריכא ליה. לר"ל לאשמועינן
שחטן בדרום בקדשי קדשים דירדו
בפנ"ע. (כליל) [כלומר] בגלל
נסכים ולאחר זמן הביא הנסכים
בפני עצמן יכול להביאן בלילה
עצמה (כתה"י וב"ש. והתיקון
והאתנן והמחיר והכלאים והטרפה והיוצא
דלר"ש ירדו וכגון דקא מקריב להו
לר' יהודה פ"ק דמעילה (דף ב:) דהיינו
מנחתם ונסכיהם
בסוגריים מהצ"ק): יד] רש"ק מ"ז.
(מנחות מד:)
למחר וליומא חרא ג] דקי"ל לעיל
נמי חוץ למקומו ובפרק התודה (מנחות
דופן ובעלי מומין ר"ע מכשיר בבעלי
למחר. אם קרב הקרבן בזמנו
נ"א בת (ש"מ): טו] צ"ל שאם
ה)
ו)
עלו (כתה"י): טז] למעוטי הני
ואפילו מכאן ועד עשרה ימים
(דף מד.) אדם מביא זבחו היום ונסכיו
דף עט.) נמי מוכח דחוץ למקומו נמי
מומין רבי חנינא סגן הכהנים אומר דוחה היה
ז)
ט]
פסולין (ש"מ): יז] דלא (צ"ק):
(תמורה יד.). אם הביא היום
מכאן ועד י' ימים ונפקא לן מהא
דירד היינו דוקא לר' יהודה אבל לר"ש
יח] דלא (ש"מ): יט] כל הלילה
זבח יכול להקריב נסכיו למחר
אבא את בעלי מומין מע"ג המזבח ג)ח כשם
(ש"מ): כ] שמעינן להו (ש"מ):
דאמר מר ומנחתם ונסכיהם יתירי
לא ירדו אי נמי שלא לשמו קיל לפי
ובלבד שלא יקדשו בכלי מאתמול,
שאם עלו לא ירדו כך אם ירדו לא יעלו וכולן
כא] צ"ל מייתי. וע' תוס' מנחות
דאי קדשי נפסלין בלינה כדתניא
דכתיבי בקרבנות החג להכי כתיבי כ):
שכשר בכל הזבחים לבד חטאת ופסח
עט ע"א ביתר ביאור (צ"ק):
במסכת מעילה (ט.). קדשו בכלי
שעלו חיים לראש המזבח ירדו עולה שעלתה
מתני' הלן. בין דם בין אימורים:
ט
וצריך עיון אי מצי למימר דגבי תודה
כב] צ"ל פוסלתם (ע"פ בה"מ)
:
הוכשרו ליפסל בטבול יום ובמחוסר
כג] שאין (צ"ק): כד] אבל כאן
כפורים ובלינה (מנחות מד: וכעי"ז
חיה לראש המזבח תרד י שחטה בראש
רבי יהודה אומר כו'. בהנך תלתא
מיירי דחשיב לאכול הבשר חוץ
אם עלו לא ירדו.
מיירי דחישב לאכול (צ"ק):
המזבח יפשיט וינתחה במקומה: גמ' תניא ר'
שם נב.)
פליג ומודי בשארא. וטעמא יליף
לירושלים אין כג] המקום ראוי לשום זבח
כה] צ"ל ונתקדש (צ"ק):
אם עלו למזבח אימוריהן להקטיר
ח)
(פסחים עג.) הלן. בשר הלן (לעיל
כו] בדפ' ישנים הגי' לעולה
בגמ': שהיה פסולו בקדש. משבאת
לכך תרד אבל כד] חישב לאכול בשר
יהודה אומר זאת היא העולה הרי אלו ג'
2
ראשונה שבפנחס, [ועפ"י ב"ש
מג.): ושקבלו פסולין וזרקו
לעזרה נפסלה: כל שפסולו בקדש
חטאת ואשם חוץ לקלעים או להקטיר
מיעוטין פרט לשנשחטה בלילה ושנשפך
את דמו. אם עלה הבשר לא
וצ"ק צ"ל להעולה עולה
ירד (לקמן פז.) מכשיר בבעלי
ראשונה שבפ' פנחס]. ולפנינו
כו'. בגמ' יליף טעמא: מכשיר.
אימורי קדשים קלים חוץ לקלעים לא
דמה ושיצא דמה חוץ לקלעים שאם עלתה
מומין. אם עלו שלא ירדו (לעיל
נמחק שבפנחס עפ"י בה"ז
ירד כיון דזה המקום ראוי לקדשים
דאם עלו לא ירדו. ובגמ' [פה:] מוקי לה
לה:) זאת היא העולה. זאת
עש"ב וע"ע ח"נ ורש"ש: כז] הוי
תרד ר"ש אומר עולה אין לי אלא עולה כשרה
תורת העולה היא העולה, ומהאי
בדוקין שבעין הואיל וכשרין בעופות
קלים לאכילת שלמים:
רבויא לר' יהודה לאינך פסולין
מנין לרבות שנשחטה בלילה ושנשפך דמה
קרא נפקא לן פסולין שאם עלו
דאם כו' כר"ש דלא ממעט כו'
הגה"ה ושקבלו פסולין וזרקו
לכתחילה: דוחה. ומורידן: כשם
(ש"מ עפ"י תוס' נדה מ' ע"א). ועי'
לא ירדו, דכתיב על מוקדה,
ושיצא דמה חוץ לקלעים והלן והיוצא והטמא
דמן. בגמ' (לקמן דף פז:)
שעלו לא ירדו. אכל פסולין דתנן
צ"ק: כח] מקדשת כמזבח
משתעלה תוקד, וכתב רחמנא
טו]
(ב"ש): כט] צ"ל יעלו (צ"ק):
זאת דמשמע מיעוטא, כלומר זאת
ושנשחט חוץ לזמנו וחוץ למקומו ושקבלו
בהו לא ירדו כך אם ירדו לאחר
פליגי ר' יוחנן ור"ל אי מיירי
ל] פסול בכל הנהו וי"ל כצ"ל
אם עלתה לא תרד אבל אחרת
גמ'
זאת
פסולין וזרקו את דמו הניתנין למטה שנתנן
שעלו לא יעלו עוד:
דקבלו וזרקו דתרוייהו נעשו בפסולין
והשאר נמחק (צ"ק): לא] בדרום
אע"פ שעלתה תרד, וכתיב היא
י]
ושנכנס דמה כו' דקאמר כצ"ל
דמשמע מיעוטא, וכתיב העולה
היא העולה. זאת מיעוטא והיא
וכמו כן מדקדק בריש מעילה (דף ה.):
למעלה ולמעלה שנתנן למטה והניתנין בחוץ
: לב] נדצ"ל ויצא דמה
דמשמע העולה עולה כשרה ולא
(באה"מ)
כל
שפסולו בקדש. שאירע לאחר
מיעוטא וה"א דהעולה מיעוטא
פסולה, והני תלת מיעוטי ממעטי
נמי יש לו הכשר שהיוצא כשר
שנתנן בפנים בפנים שנתנן בחוץ ופסח
יא]
בבמה: לג] וע"ע בדבריהם לעיל
הני תלתא פסולי (נדה מ. וכעי"ז
דמשמע העולה המיוחדת כשרה ולא
שחיטה שנתקדש כה] בכלי כדפרישי'
❖
וחטאת ששחטן שלא לשמן מנין ת"ל תורת
כז ע"ב ד"ה ומוציא:
לעיל כז:). אבל כל הנך פסולי
פסולה למעוטי טז] פסולין אתו שאפילו
לעיל בפ' חטאת העוף (סח: ד"ה אמר):
אחריני דמכשר בהו ר"ש, כגון
העולה ריבה תורה אחת לכל העולין שאם
זאת
היא העולה. זאת תורת
לן ויוצא, שיצא הבשר קודם
עלו ירדו ולא יז] תימא כל הנוגע
זריקת דם, וטמא ושנשחט לאוכלו
עלו לא ירדו יכול שאני מרבה הרובע והנרבע
ליקוטים
במזבח לכל פסולין אתא ומסתבר
העולה היא העולה. זאת והיא
חוץ לזמנו וחוץ למקומו, כולן
❖
והמוקצה והנעבד ואתנן ומחיר וכלאים וטרפה
דהני ממעט שפסולן לפני זריקה
וה"א דהעולה שני היינו ג' מיעוטין
מודה נמי ר' יהודה דלא ירדו,
הובא בעמ' קודם
וטעמא מפרש ר' יהודה (לקמן)
ויוצא דופן ת"ל זאת
ומה ראית לרבות
ולקמיה [ע"ב] מפרש שאר פסולין
אבל העולה קמא אתא לעולה כו] ראשונה
מפני מה אמרו לן בדם כשר
מנא ליה דלא ירדו ולא יח] ממעט
כדקאמר רבא בפ' תמיד נשחט (פסחי'
את אלו ולהוציא את
אלו אחר שריבה
שהרי לן כשר בבשר, וכן כולן:
שיטה מקובצת
יב]
ושנשפך דמה. לארץ ולא נזרק
להו מהכא כגון נשחט חוץ לזמנו
דף נח:) ותורת הוי כז] רבוי לרבות איזה
(נדה מ:) אין לי אלא עולה
ומודי ר"ש דלא ירדו קמ"ל. פי'
דפסולו לפני זריקה: תורת העולה.
פסולין דאם עלו לא ירדו כרבי
כשרה. תהא על מוקדה כל
וכי קתני מתני' דירדו, דוקא
הלילה עד הבקר: והלן. שלן
בשקדשו בכלי עם הזבח דלא אפשר
שהיא על מוקדה שתהא שם הלילה יט] עד הבקר ולא תרד:
יהודה דלא ממעט אלא הנך ג' ואם תאמר הא ר' יהודה סבר לעיל
בשרה חוץ למזבח (לעיל כז:).
לשהויינהו דהוו מפסלי בלינה, קמ"ל
בפ"ק (דף יד.) רצפה מקדשה כח] במזבח א"כ כולן עלו כט] והיכי משכחת
ור'
או: דם הלן (נדה שם) והיוצא.
דהני נמי באין עם הזבח נינהו. בספר
פרט
ישן (ב"ש): שנשחט בלילה כו' אם
שיצא בשרה (לעיל כז:). בשר
לה פסול ל] בפיגול ונותר וטמא וי"ל כגון שיש הפסק בין הבהמה לרצפת העזרה: לנשחטה בלילה. רובע ונרבע לא צריכי מיעוטא
עולה שיצא והכניסה והעלה (נדה
עלתה תרד. עי' תוס' לקמן דף קח
לרבי יהודה וכל הני דמרבה ר"ש מרבה נמי רבי יהודה כדלקמן (דף פה:) ומסתבר לרבות הני טפי משום דמשכח להו היכשרא ואם
שם) ושנשחט חוץ לזמנו. על
[ע"א ד"ה שחיטת לילה]: כל
תאמר קדשי קדשים ששחטן בדרום לא] דקאמר בריש מעילה (דף ב:) תרד לר"י הא לית ביה מיעוט רביעי וי"ל משום דדרשינן לעיל בפרק כל
מנת להקטיר חוץ לזמנו (לעיל
שפסולו בקודש. פ"ה לאחר שבא
כז:). או: על מנת לאוכלו חוץ לזמנו
לעזרה. ולא נהירא דרובע ונרבע מי
הפסולין (דף לו.) כל דבר רע ריבה חטאת ששחטה בדרום (דאם עלו לא ירדו) ושנכנס דמה לפנים ואף על גב דקרא ללאו שמעינן
דהוי פגול: ושקבלו פסולין
לא עסקינן [דרבע ונרבע] בעזרה
הניתנין
למעלה שנתנן למטה כו'. בכל הני מודה רבי יהודה
נמי דאם עלתה תרד א"נ שחט בדרום כעין שחיטת חוץ היא:
וזרקו את דמו. כגון בעל
נמי. ונראה דהיינו שיש לו הכשר
מום או שאר פסולין, ולהכי נקט
במקום אחר. וא"ת התינח נשחטה
והכי אמרינן לעיל בפרק ב' (דף כז:) קתני מיהא הניתנין למטה שנתנן למעלה ולא פליג רבי יהודה ובפ' כל הפסולין (לעיל דף לו.) נמי
קבלו פסולין ולא נקט ששחטוהו
בלילה דיש לה הכשר דכל הלילה
אמרינן דלא פסל רבי יהודה במחשבה דלמטה למעלה ולמעלה למטה כי היכי דפסיל במחשבת הינוח משום דרבי יהודה לטעמיה דאמר
פסולין, שהשחיטה כשרה בפסולין
כשרה לאיברים ופדרים, ויצא
כדתנן (לעיל לא:) כל הפסולין
דמה לב] (יוצא) כשרה בבמה, אבל
שלא במקומו כבמקומו דמי ותימה דבריש מעילה (דף ב:) משמע דפליג רבי יהודה גבי קדשי קדשים ששחטן בדרום דרבה אמר אם עלו ירדו ורב
ששחטו שחיטתן כשרה: שנתנן
נשפך דמה באיזה מקום יש לה הכשר
למעלה. מחוט הסקרא, דקי"ל
במקום אחר, וי"ל דדוקא גבי שחיטה
חטאת בהמה למעלה דכתיב בה קרנות, ועולה למטה: והניתנין בפנים. על המזבח הפנימי, כגון פר העלם דבר ופר
בלילה צריך שיהא לה הכשר במקום אחר לפי שעדיין לא נעשה בה עבודה בהכשר ואם לא היתה לה הכשר במקום אחר לא היה מכשיר ר"ש אבל נשפך
כהן משיח: ופסח וחטאת. להכי נקט פסח וחטאת, דקי"ל כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרין חוץ מפסח וחטאת (נדה
דמה שכבר נשחטה בהכשר כה"ג קרי ליה שפיר פסולו לג] בקודש: ובעלי מומין. לעיל דף לה ע"ב: הרי אלו ג' מיעוטין. וא"ת ר"י דמוקי זאת למעוטי
שם) מנין. שכיון שעלו לא ירדו הרובע והנרבע. על פי עד אחד שמותר להדיוט ואסור לגבוה ונפקי לן מקראי במס' תמורה:
נשפך דמה מהיכא ממעיט רובע ונרבע, וי"ל דנשפך דמה ורובע ונרבע ממעט מחדא מיעוטא דשקולין הן דכי היכי דנשפך דמה אין לו הכשר במקום
והמוקצה. שהקצהו לתקרובת עבודת כוכבים: והנעבד. שהשתחוה לבהמה (לעיל כז:) וכלאים. שור או כשב פרט לכלאים,
אחר כמו כן רובע ונרבע אין לו הכשר במקום אחר, דאע"ג דפירשתי דנשפך דמה קרי ליה הכשר במקום אחר הואיל והיא אחר שחיטה שנעשית בהכשר,
כי יולד פרט ליוצא דופן (שם ע"פ חולין לח:): ומה ראית. אחר שריבה הכתוב ומיעט ולא פירש לך הכתוב מה ריבה ומה
היינו לר"ש אבל ר"י לית ליה האי סברא ושוין הם שאין להן הכשר במקום אחר: תוד"ה וחוץ כו' והוי כמו שחטן בדרום. עי' תוס' דף סח ע"ב [ד"ה
(לעיל כז:) אחר שריבה
הכתוב
ומיעט כו'. הואיל וכתוב אחד ריבה וכתוב אחד
אמר]: ד"ה פרט כו' שחט בדרום כעין שחיטת חוץ היא. נ"ב עיין תוס' דף סח ע"ב. ועוד נ"ב וכן נ"ל שיש טעם דאי לאו הכי מנין לו לרבותו מכל
מיעט
מיעט
מעתה
יש
לך לילך באומד
הדעת (נדה מא.):
דבר רע יותר משאר פסולין, ומהאי טעמא איכא למימר דהיינו טעמא דמאן דבעי למימר ליה אפילו לר"ש (ריב"א. ב"ש):