פד:
המזבח מקדש פרק תשיעי זבחים
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ור' יהודה מייתי לה. לשאר פסולין מהכא: לן בדם כשר. שאם עלה
יט א מיי' פי"ח מהל'
יוסף ה] לא ירדו וקאמר אליבא דרבי יהודה כ"ע לא פליגי דירדו כי
א) [לעיל נא.], ב) [לעיל סח:
❖
סט. מנחות ו: מח:], ג) [לעיל
מעה"ק הלכה יז:
לא ירד: שהרי לן כשר באימורין. שאם עלו לא ירדו: שהרי לן
פליגי אליבא דר"ש רב יוסף כר"ש ורבה אמר לך ע"כ לא קאמר ר"ש
נא. סט.], ד) לקמן קיא: ע"ש,
כשר בבשר. כגון בשר שלמים הנאכלין לשני ימים: יוצא כו'. וביוצא
אלא בניתנין למטה שנתנן למעלה כו' ולעולם בנשחטין בצפון וקבל
ה) [ועי' היטב תו' לקמן קיד.
ד"ה וקסבר, חולין עז: ד"ה רובא,
דמן בצפון ומדנקט למטה שנתנן למעלה משמע דפליגי בה דה"ל
דאימורי א] עולה ואימורי
קדשים אבל יוצא דדם פוסל רבי
(א)
מוסף רש"י
נדה מא. ד"ה קסבר], ו) [ד"ה
❖
למנקט נשחטה בלילה ונשפך דמה
יהודה דנפקי לה תלתא פסולי מתלתא
שהיה פסולן בקדש. משבאו
והרי]
ויצא דמה וי"ל דהכי פי' רב יוסף
מיעוטי ומסתברא למעוטי יוצא דדם
לעזרה נפסלו (לעיל כז:). שלאחר
הכתוב ומיעט מרבה
אני את אלו שהיה
ב]
שבאו לעזרה אירע פסולן (נדה
כר"ש דמשמע ליה ניתנין למעלה
מדנשחט חוץ לזמנו דאשכחן ליה
פסולן בקדש ומוציא אני את אלו שלא היה
מא.) שהרי לן כשר באימורין.
הגהות הב"ח
שנתנן למטה אפילו עולת העוף
ריצוי אפילו בפנים שמרצה לפיגולו
אם לנו אימורין ועלו למזבח לא
פסולן בקודש ורבי יהודה מייתי לה מהכא
(א) רש"י ד"ה יוצא וכו' פסול
ירדו: שהרי לן כשר בבשר.
ליענש כרת: דחזו לעבודת ציבור.
שמלקה ומיצה דמה למטה דהוי כעין
א)מפני מה אמרו לן בדם כשר שהרי לן כשר
לר' יהודה וכו' יוצא דדם הס"ד
כשר גמור מן התורה, שזמן אכילת
כגון טמא: דבר שלא בהכשירו. כגון
שינוי מקום דשחיטת קדשי קדשים
שלמים שני ימים (לעיל נא.) יוצא.
ואח"כ מ"ה ונשחט חוץ:
באימורין לן באימורין כשר שהרי לן כשר
(ב) תוס' ד"ה ומוציא וכו' פסול
אמורי חטאת ועולה חוץ לקלעים
לן באימורין: מדבר שבהכשירו. לן
וקבלת דמן מצפון לדרום ורבה אמר
שאע"פ שהוא פסול אם עלה לא
לר' יהודה וכו' ועוד י"ל דפסול
בבשר ב) יוצא שהיוצא כשר בבמה טמא
ע"כ לא קאמר ר"ש אלא בזבחים
בבשר ויוצא דמקדש מיוצא דבמה שאין
ירד: שהיוצא כשר בבמה. שלא
דם לא ילפינן מבמה משום
הואיל והותר לעבודת ציבור חוץ לזמנו הואיל
היו שם קלעים (מנחות ו: וכעי"ז
דהוי הכשירו בכך ואע"ג
שם מחיצה: סמיך ליה. ג] לאסמכתא
הניתנין למטה שנתנן למעלה ולעולם
שם מח:) טמא. איברי עולה טמאין
דבאימורין ילפינן וכו' מיהו בדם
למילתיה: השוחט בהמה בלילה
ומרצה לפיגולו חוץ למקומו הואיל ואיתקש
בשחטה ו] בצפון אבל בעולת העוף
מפני מה אם עלו לא ירדו: הואיל
החמור לא ילפינן וכו' דדייק
דדבר הלמד: (ג) בא"ד אלא ודאי
ומרצה לפיגולו. הואיל וחשובה
בפנים והעלה. אותה בחוץ חייב משום
שעשאה למטה ובקדשי קדשים ששחטן
לחוץ לזמנו שקבלו פסולין וזרקו את דמו
הרצאת דמו לחייב עליו משום פיגול
לא גמרינן פסול דם מהכשרו
בדרום מודה ר"ש לרבי יהודה שירדו
מעלה בחוץ ואפילו לר' יהודה דאמר
בהנך פסולי דחזו לעבודת ציבור וכי דנין
כמו שקרבו מתיריו בהכשר, לפיכך
וכו' ולהכי נמי לא כייל להו
ג)
והא דקאמר לעיל בפרק שני (דף כז:)
אם עלתה בפנים תרד ולא מיבעיא
דלימא לן בדם: (ד) בא"ד
אימורי פיגול שעלו לא ירדו:
דבר שלא בהכשרו מדבר שבהכשרו תנא
שקבלו פסולין וזרקו את
ומיהו אשכחן דילפינן פסול
קתני מיהא הניתנין למטה שנתנן
הנך דאם עלו לא ירדו דחייב על
דמו. מפני מה אם עלו הדם או
מהכשרו בכך בדם מדם:
אזאת תורת העולה ריבה סמיך ליה א"ר יוחנן
למעלה ולא פליג רבי יהודה אע"ג
העלאתן בחוץ כדאמרינן בפ' השוחט
(ה) בא"ד לענין בליעה בין פסולו
האימורין לא ירדו: בהנך פסולי.
❖
דלרב יוסף יש במשמע ניתנין למעלה השוחט בהמה בלילה בפנים (המעלה
מכשירים: דחזו לעבודת צבור.
כצ"ל ותיבת לענין נמחק:
ד) א
(לקמן דף קיא:) דהא מתקבלין בפנים
כגון כהן טמא: וכי דנין דבר
בחוץ פטור בחוץ) והעלה בחוץ חייב
שנתנן למטה אפילו עולת העוף
אלא אפילו הך ד] לר' יהודה חייב:
שלא בהכשרו כו'. דקא ילפת
באימורין שלא בהכשירם מנלן
גליון הש"ס
שעשאה למטה דפליג ר' יהודה כיון
לא
מבשר דהכשירו בכך וזו היא מצותו,
דמודה בדמי זבחים שייך שפיר לומר דלא פליג ר' יהודה אלא ירדו דניתנין ז] למעלה שנתנן למטה כמו בקבלו פסולין וזרקו את דמן דקאמר בסמוך
ותו היכי יליף יוצא במקדש מיוצא
תוס' ד"ה ומוציא וכו' לאפוקי
טומטום ואנדרוגינוס. עי' לקמן
בבמה, שכולו יוצא הוא, שאין שם
דלא פליג רבי יהודה אע"ג דלא מודה לר"ש אלא בהנך דחזו לעבודת ציבור ור"ש אפילו בהנך דלא חזו לעבודת ציבור קאמר דלא ירדו דלא גרע
קלעים אלא על פני השדה: אזאת
דף קיד ע"א תו' ד"ה וקסבר:
משנשפך הדם ונאבד לגמרי דלא ירדו לר"ש ומיהו צריך עיון כי שמא בשנשפך הדם ונאבד קודם קבלה לא יאמר ר"ש לא ירדו בשביל שחיטה
תורת העולה כו'. תורה אחת
בא"ד אי נמי י"ל דלר"י לא
לבדה אלא בשנשפך מן הכלי ונאבד אחר קבלה ופסולין דלא חזו לעבודת ציבור דלא אשכחן להו הכשר בשום מקום אם קבלו נמי את הדם לא יאמר
לכל העולין אם עלו לא ירדו,
יעמיד המיעוטין. ע"ל דף סח
❖
כדכתיב על מוקדה כל הלילה, וכל
ע"א תוס' ד"ה מלק:
ר"ש אם עלו לא ירדו דמשום שחיטה לבדה ח] שחיטה כשרה לא יחשבנו פסולו בקדש כדמשמע בריש מעילה (דף ב: וג.) שאפילו שחט בצפון וקבל
ראיות הללו משום דממעט מזאת
בדרום לא היה חושבן רבה פסולו בקדש דקמותיב ליה רב יוסף ממתני' דחטאת העוף (לעיל דף סו:) וכולן אין מטמאין בגדים אבית הבליעה
היא העולה תלתא פסולי מייתי
ט]
י]
[להנך ראיות דלא תימא מאי שנא
שינויי נוסחאות
בעולת העוף שעשה למטה ולעיל מוקמינן לה בגמ' במיצוי ולא במליקה ומייתי מינה ראיה לדרום וגבי יא] קדשי קדשים דחשיב פסולו בקדש
הני מהני ועיקר אסמכתא אקרא
א"כ אע"פ שנעשית המליקה בהכשר שהיה במקום שחיטה לא היה חושבו פסולו בקדש לרבה עד דאותביה רב יוסף אלמא בשחיטה לבדה
א] צ"ל דאברי (*ש"מ וכ"ה
קאי] (לעיל נא.). או: כדאמר במס'
יב]
בתוס'): ב] כאן הס"ד, ומה"ד
נדה פ' יוצא דופן תורה אחת לכל
בהכשר לא חשיב לרבה פסולו בקדש ומיהו יש לדמות פסול מיצוי לפסול שחיטה יותר מקבלה יג] כיון שבמיצוי הוא ממצה ומוציא הדם מן הגוף
ונשחט חוץ לזמנו כצ"ל
העולים שאם עלו לא ירדו. והא
כמו שעושה בשחיטה: ומוציא אני את אלו שלא היה פסולן בקדש. בריש פרק יוצא דופן (נדה דף מא.) משמע דלא איצטריך האי קרא
(שמכ"י). [ולהצ"ק תיבת ונשחט
דנקט במה [אסמכתא] בעלמא היא
❖
נמחק]: ג] וטעמו לאסמכתא
אבל עיקר טעמא מהתם יליף:
לנפסלו כשהן חולין אלא לנפסלו לאחר שהוקדשו והשתא רובע ונרבע דיאסרו יד] ניחא אבל מוקצה ונעבד קשה דאין אדם אוסר דבר שאינו
כצ"ל (צ"ק). וע' מוסף רש"י:
שלו וי"ל דאיירי בקדשים קלים ואליבא דר' יוסי הגלילי דאמר ממון בעלים הוא וכן מפרש בפרק בתרא (לקמן דף קיד.) וא"ת אתנן ומחיר
ד] הך דלר' יהודה תרד חייב
כצ"ל (*ש"מ): ה] יוסף אמר לא
אי לאחר שהוקדשו נתן לזונה ובקדשים קלים כרבי יוסי הגלילי הא לא הוי אתנן כדדרשינן בשלהי כל האסורין (תמורה דף ל:) לכל נדר פרט
שיטה מקובצת
(ש"מ): ו] צ"ל דשחטה (ש"מ):
לנדור וי"ל בבהמת קדשים מעוברת ונתן לה העובר וקסבר וולדות קדשים בהוייתן הן קדושים לאחר שיצאו לאויר העולם ומ"מ הוי כלאחר
ז] תיבות דניתנין למעלה שנתנן
דחזו לעבודת צבור. עי' תוס'
שהוקדש כיון דקדיש אגב אימיה וכן בפ' בתרא (לקמן דף קיד.) קרי ליה ראוי לפתח אהל מועד אע"ג דהוי חולין עד שעת יציאתו וכלאים ויוצא
למטה, נר' מיותר [ובתוס' נדה
מנחות דף ו ע"ב [ד"ה
מ ע"ב ליתא]: ח] לבדה שנעשה
וכיון]: תוד"ה הגהה יוצא כו'
דופן בולדות קדשים והתם בפ' יוצא דופן (נדה דף מא.) פי' בקונטרס דל"ג בהווייתן הן קדושים טו] ולפי מה שפירשתי ניחא וע"כ הא שמעינן
בהכשר לא יחשבנו כצ"ל (צ"ק,
ומהאי טעמא נמי ליתכשר. עיין
לר"ש בסוף דם שחיטה (כריתות דף כג:) דקסבר בהווייתן הן קדושים מה טז] אמר דאם עלו ירדו וגם משום הך דאתנן ומחיר דשמעתין דלא משכחת
ע"פ תוס' נדה מ ע"ב): ט] חושבו
תוס' מנחות דף ו [ע"ב ד"ה שהרי]:
(ש"מ): י] דקתני וכולן (ש"מ):
בא"ד ומיהו קשה לרבי יהודה יצא
לה אלא בולדות קדשים ובהווייתן הן קדושים אבל קשה כלאים ויוצא דופן היכי משכחת לה דקדושים הוולדות דכיון דלא חזו להקרבה וגם קסבר
יא] צ"ל גבי (ש"מ, צ"ק): יב] צ"ל
נ"ב, ונ"ל דהיינו
דמה ליתכשר כו'.
בהווייתן קדושים לא חל על וולדות קדושה כלל כדתנן פרק כיצד מערימין (תמורה דף כד:) רשב"ג אומר ילדה טומטום ואנדרוגינוס אין קדושה
נחשב (באה"מ): יג] מלקבלה
טעמא דר' יהודה דכיון דפסולין
(ש"מ): יד] תיבת דיאסרו נמחק
מחמת חוץ, חשיב ליה אין פסולו
[חלה] עליהן וקסבר יז] בהוייתן [הן] קדושים ולא חלה אפילו קדושת דמים וי"ל דמקדישן בבטן קדושת הפה יח] וקשה על ר"ש דסבר בהוייתן יט]
(ש"מ). ועי' הגרי"א חבר שמקיים
בקדש, למעוטי דדמי לאין פסולו
ממתני' דסוף תמורה (דף לג:) אלו כ] הנקברין קדשים שהפילו ובלאו הכי קשה מבשר בחלב דתני בהדייהו דמשמע דלא פליג עלייהו ר"ש אלא על
הגירסא: טו] קדושים דהא
בקדש, אע"ג דאי ליכא מיעוטא לא
חולין שנשחטו בעזרה ואילו קדשים שהפילו אין קדושה חלה עליהן כיון דסבר בהוייתן קדושים כמו טומטום ואנדרוגינוס וגם בשר כא] בחלב אמר
כ"ש למ"ד במעי אמן הן
הוה חשיב ליה אין פסולו בקדש
קדושים דאיצטריך למעוטי
כרובע ונרבע כיון שכבר נתקדש
ר"ש דמותר בהנאה בפ"ק דבכורות (דף י.) א"כ אמאי הוו בקבורה וצ"ל דפליג עלייהו ר"ש ולא ליהוו בקבורה א"נ בקדשים שהפילו מודה
מזאת, ויש לפרש דה"ק דאפי'
בשחיטה (ריב"א ז"ל. ב"ש):
דבקבורה דקדושין משום דאי הוו בר קיימא הוו חזו להקרבה להכי לא דמו לטומטום ואנדרוגינוס והכי צריך לפרש שילהי בהמה המקשה (חולין
קסבר בהוייתן הן קדושים
כב]
ניחא דאיצטריך קרא למעוטי
דף עז.) גבי הפילה שליא במוקדשים תקבר ומפרש טעמא משום דרובא בר הקדש הוא וקשיא לר"ת אי סבר וולדות קדשים ממעי אמן קדושין
כיון דהפסול לא בא תחילה
אפילו כולן קדושין ואי סבר בהוייתן קדושין אין חלה קדושה על שום דבר דלא חזי להקרבה כדאמר רשב"ג גבי טומטום ואנדרוגינוס אלא י"ל
אלא בבת אחת. אבל לא מצי
למיגרס קסבר במעי אמן הן
דנפלים עדיפי כיון דאי הוו בר קיימא הוו חזו להקרבה וחל עלייהו קדושה והיינו [דאמר] התם רובא בר מקדש $ לאפוקי טומטום ואנדרוגינוס ה):
קדושים דע"כ הא שמעינן כו'
הגה"ה יוצא שהרי יוצא כשר בבמה. יוצא דאברי עולה ואימורין קאמר אבל יוצא דדם (ב) פסיל ר' יהודה וא"ת מהאי טעמא נמי ליתכשר
(ש"מ). וכע"ז בתוס' נדה שם ועי
צ"ק ופ"מ: טז] ס"א ומיהו אמר
יוצא דדם וי"ל דהכשר דם חמור ולא ילפינן מבמה אם לא נמצא לו הכשר בפנים ועוד י"ל דבבמה הוי בהכשרו ואע"ג דבאימורין ילפינן שלא
(ש"מ). נ"א ומ"ה אמר (יעב"ץ).
בהכשרו מבהכשרו ע"י ריבוי תורת מיהו בדם המתיר לא ילפינן כדפירשנו לעיל בפ' איזהו מקומן (דף נא. ד"ה מפני) דדייק דבר הלמד בבנין אב
וגירסת צ"ק קדושים וגם משום
הך כו'. והשאר נמחק: יז] צ"ל
חוזר ומלמד בבנין אב מדילפינן לן דמה מלן דאימורין ולן דאימורין מלן דבשר ואמאי נילף דם שנפסל בשקיעת החמה כג] מאימורין דכשרין דלא
וקאמר דקסבר (שמכ"י וכ"ה
מיפסלי אלא בעמוד השחר וכ"ת משום דלן בדם אחר עמוד השחר לא מצי גמר מאימורין מה בכך הא לא מצינו פסול עמוד השחר בדם
בתוס' שם): יח] בשמכ"י נוסף
כלל ועוד כיון שלמדנו דאחר שנפסל לא ירד אין חילוק בין שקיעת החמה לעמוד השחר דאי לא תימא הכי לן בדם שתי לינות מנין הא אין כיוצא
דאע"ג דאין קדושת אימן חלה
כד]
עליהם קדושת פת חלה
בו כה] בבשר אלא ודאי לא גמרינן (ג) דם מהכשרו ולהכי חשיב ליה בנין אב מבנין אב דלא מצי למילף אלא מלן דעמוד השחר דאימורין ולהכי
עליהם. וכ"ה בתוס' שם. ובד'
נמי לא כייל להו דילמא לן בדם ובאימורין כשר שהרי לן כשר בבשר ולכך נמי אצטריך למימר חוץ למקומו הואיל ואיתקש לחוץ לזמנו דלא
וילנא נשתבש כאן: יט] בהוייתן
קדושים (יעב"ץ): כ] דתנן אלו
מצי למימר הואיל וכשר בבמה וכן קבלו פסולין לא מכשר אלא בהנך דחזו לעבודת ציבור אבל זר לא אף על גב דכשר בבמה ומיהו אשכחן
: כא] צ"ל
הן הנקברין (ב"ש)
דילפינן (ד) מהכשרו בדם מדם כגון ניתנין למעלה ולמטה לפי שכל אחד כשר בחבירו וגם לא הוצרך כאן לפרש הטעם לפי שהוא פשוט
בבשר (צ"ק): כב] דקדושה חלה
עילויה משום כצ"ל (צ"ק):
ושלא כו] לשמו דפסח וחטאת שכשר בשאר קרבנות ומיהו קשה דלעיל בפרק חטאת העוף (דף סח:) גבי זר וסכין מטמאין בבית הבליעה פריך
כג] החמה דלא ירד מאימורין
דנילף זר מבמה דתניא מנין ליוצא כו' ומאי קושיא הא האי תנא גופיה לא יליף כדפי' דמוקי בחזו לעבודת צבור ולא גמרי כז] נמי דם
כצ"ל (באה"מ): כד] צ"ל לילות
(ד"ו, צ"ק): כה] בו כשר בבשר
מבמה ועוד הא דמכשר התם מליקת שמאל משום דאשכחן ליה הכשירא ביוה"כ הא לא ילפינן מבהכשרו וכן לינה כח] מאברים ופדרים הא
(ש"מ): כו] וכן שלא לשמו כו'
רבי יהודה פסיל ליה הכא וי"ל דלעיל פירשתי דההיא סוגיא כר"ש וכולה מתני' דהתם דמפלגא לענין כט] בליעה (ה) לענין בין פסולו בקדש
:
לפי שכשר בשאר כו' (ש"מ)
כז] צ"ל גמר (באה"מ): כח] צ"ל
כר"ש דהכא דבריש מעילה מדמי בית הבליעה ואם עלה לא ירד להדדי וה"ק נילף מבמה לר"ש כי היכי דגמר בברייתא פסול דאימורים
ל]
לא]
לילה (ד"ו, צ"ק): כט] לענין
לרבי יהודה ומיהו לא לגמרי אתיא כר"ש מדפסלה מליקת שמאל ור"ש מכשר לה לפי גירסת ר"ת דלעיל בפרק שני (דף כד:) ו) דגריס והא
טומאת בית הבליעה בין פסולו
תנן מלק בשמאל כו' $ א"נ י"ל דלרבי יהודה לא יעמיד המיעוטין בעוף מיהו לעיל (דף פג:) פסלינן בעוף טפי מבהמה גבי פלוגתא
כו' (שמכ"י): ל] מדמי טומאת
בית (ש"מ): לא] דאימורים
דרבי יוסי הגלילי ור"ע דמה כבשים ראוים כו' ומיהו קשה לרבי יהודה יצא דמה ליתכשר דנילף מיוצא דאימורים ואימורים מבמה
מבמה כצ"ל (צ"ק)
: לב] הכא
כמו לן דדם מאימורים ולן דאימורים מבשר א"נ יצא דאימורים מבשר שלמים דכשרים חוץ לקלעים וממילא שמעת חוץ לירושלים דאין
מבמה ניחא ליה לאשכוחי כו'
(צ"ק). [תיבת ליה בד"ו]: לג] צ"ל
חילוק בין חד פסולא לתרי פסולי כדפירשנו והא דנקט הכא לב]
קרא מבמה ניחא לאשכוחי הכשירא ביוצא דאימורין גופייהו אבל גבי
כשר בבמה (ש"מ):
לן דגמר מבשר לא הוה מצי לאשכוחי
באימורין לן בבמה לג]
דכשר
דהא תנן בפ' בתרא (לקמן דף קיג.) הזמן הנותר והטמא שוין בזה ובזה: