המזבח
מקדש פרק תשיעי זבחים
פה. תורה אור
מסורת הש"ס
לא תהא פחותה משוחט בחוץ ומעלה בחוץ. תימה אמאי איתותב
לא תהא פחותה משוחט בחוץ ומעלה אותה בחוץ. דקי"ל בהשוחט
א) לקמן קיא., ב) [שבת כ:
1. וְהִפְשִׁיט אֶת הָעֹלָה וְנִתַּח
גיטין כח.], ג) לעיל פג: [מעילה
אֹתָהּ לִנְתָחֶיהָ: ויקרא א, ו
(לקמן דף קו.) דחייב על שחיטתה ועל עלייתה: השוחט עוף קדשים
הכא לימא אנא דאמרי כרבי שמעון דפ' השוחט והמעלה (לקמן קיא.)
ד) ע' ברטנורא וע' צ"ק,
ז:],
2. וְכִי תַגִּשׁוּן עִוֵּר לִזְבֹּחַ אֵין רָע
בפנים והעלהו בחוץ פטור. על העלייתה י] דאינו מתקבל בפנים אלא
דאמר זעירי שחיטת לילה איכא בינייהו דלרבי שמעון חייב וי"ל כ) דהכא
ה) ת"כ ויקרא נדבה פ"ה ה"ז
וְכִי תַגִּישׁוּ פִּסֵּחַ וְחֹלֶה אֵין רָע
ופ"ז ה"ג, ו) לקמן קד., ז) [עי'
מלוק: שחטו בחוץ והעלהו בחוץ חייב. על שתיהן דהשוחט עוף קדשים
קאמר אפי' לרבי יהודה דאי לרבי שמעון דוקא למה לי טעמא דלא תהא
הַקְרִיבֵהוּ נָא לְפֶחָתֶךָ הֲיְִרצְךָ אוֹ
חולין יח. ד"ה ממסמס ליה בפרתא
הֲיִשָּׂא פָנֶיךָ אָמַר יְהֹוָה
❖
פחותה תיפוק לי משום כט] דראוי
בחוץ חייב דאיתרבי מאו אשר ישחט
וע"ש ברש"י], ח) מעילה ז:,
מלאכי א, ח
צְבָאוֹת:
ט) תוספתא זבחים ריש פ"ט,
להתקבל בפנים וא"ת הא דתניא לקמן
בפ' השוחט (שם דף קז.) וכי העלהו
לא תהא פחותה משוחט בחוץ ומעלה בחוץ
❖
י) תוספ' שם ה"ד, כ) ע' צ"ק.
בפ' השוחט והמעלה (דף קט.) מנין
בחוץ חייב דמרבינן בהשוחט (שם) לענין
מתיב רב חייא בר אבין השוחט עוף בפנים
א)
שינויי נוסחאות
לרבות פסולין כגון הלן והיוצא כו' ת"ל
העלאת כל הנשחטין יא] דכי היכי דחייב
ומעלה בחוץ פטור שחט בחוץ ומעלה בחוץ
א] ואמאי נימא כצ"ל (ש"מ. וכ"ה
מוסף רש"י על שחיטתן חייב על העלאתן דכתיב
לא יביאנו לעשות כל המתקבל בפתח
ברש"י): ב] צ"ל והרי (ש"מ)
:
חייב א] נימא לא תהא פחותה משוחט ומעלה
ואליהם תאמר לערב פרשיות: ואמאי.
אהל מועד חייבין עליו בחוץ ל"ל קרא
ג] צ"ל אשלא (ש"מ): ד] לראש
השוחט עוף בפנים. פסול ושוב
בחוץ תיובתא איבעית אימא שחיטת העוף
המזבח (כי"צ, וכ"ה במשנה):
ב)
אינו ראוי בפנים לפיכך פטור על
תיפוק לי דלא תהוי פחותה משוחט
השוחטו בפנים והעלהו בחוץ פטור
העלאתו בחוץ, ואם תאמר והלא כל
ה] קתני כי קתני כולם אחיין,
בפנים מיקטל קטליה ג) אמר עולא אימורי
נימא לא תהא פחותה כו': מיקטל
בחוץ ומעלה בחוץ וכ"ת דההיא כרבי
העולין בחוץ נפסלין ביציאתן, וכן
אחיין פשיטא אלא לעולם (ע"פ
קדשים קלים שהעלן לפני זריקת דמן לא ירדו
כתה"י וב"ש). ועי' רש"י ודק"ס:
השוחט בחוץ פסול הוא וחייבין על
קטליה. לא יב] שייכא שחיטה בפנים
שמעון דלית ליה האי טעמא א"כ ליתני
ו] תיבת וכן ליתא בכי"צ ובמשנה:
העלאתו, התם רחמנא רבייה אבל
נעשו לחמו של מזבח א"ר זירא אף אנן נמי
כלל לא בחולין ולא בקדשים אבל שחיטת
שחיטת לילה ונשפך דמה ויצא דמה חוץ
לענין שאר פסולין מתקבל בפנים
ז] המזבח הניחא למ"ד יש
בעינן (לקמן קיא.): שהעלן לפני
לקלעים וי"ל דבלן ויוצא וטמא לא שייך
לילה שחיטה היא בחולין הלכך בקדשים
הפשט ונתוח בראש המזבח
תנינא שנשפך דמה ושיצא דמה חוץ לקלעים
זריקת דמן. לא הובררו למזבח,
אלא למ"ד אין הפשט וניתוח
שחיטה פסולה היא קרויה: שנשפך
לא תהא פחותה משוחט בחוץ:
ומה התם דאם בא לזרוק אין לו לזרוק
שזריקת דמן שלהן קובעתן לחלק
בראש המזבח מאי איכא
מקטל קטליה. משום דלא מצינו
דמה. לא תרד הבשר אם עלה. וקא ס"ד
גבוה לענין מעילה, מה שאין כן
למימר דאיתמר רב פפא ורב
אמרת אם עלו לא ירדו הכא דאם בא לזרוק
בקדשי קדשים שהן מתחילתן לגבוה
שימי בר אשי חד אמר יש
דבאימורי קדשים קלים נמי קאי: ומה.
שחיטה בעוף בפנים הלכך
ואימוריהן עומדין למזבח, אבל
הפשט וניתוח בראש המזבח
זורק לא כל שכן תרגמא אקדשי קדשים
ה"ל כהתיז ראשו ולא דמי לשחיטת
נשפך דמה דהוי עליית בשר לפני זריקה
קדשים קלים אין בהן מעילה אפילו
וחד אמר אין הפשט וניתוח
הרי פסח דקדשים קלים הוא תרגמא
לילה ל]: ומאי קמ"ל דיש הפשט
באימוריהן, כדתניא בתו"כ קדשי ה'
בראש המזבח במאי קמפלגי
ב]
דהא אין כאן זריקה וגריעא משאר
המיוחדים לשם, יצאו קדשים קלים,
מר סבר לשלחן דמי ומר סבר
בשלא לשמן תנן וכולן שעלו חיין לגבי
עולין לפני זריקה דהתם אם בא לזרוק
ונתוח בראש המזבח הניחא למ"ד כו'.
ג]
ד]
אבל לאחר זריקת דמים יש מעילה
לבית המטבחים דמי הניחא
באימוריהן, דנפקא לן מדכתיב וכל
למ"ד יש הפשט ונתוח בראש
מזבח ירדו הא שחוטין לא ירדו מאי לאו ל"ש
יש לו מה לזרוק והכא אם בא לזרוק
תימה דהך קושיא יכול להקשות בלאו
חלב לה' לרבות אימורי קדשים קלים
המזבח אלא למאן (ע"פ כי"מ
אין לו מה לזרוק ואפ"ה לא תרד וכ"ש
הכי דהיכי דמי אי בפסולים ונתח אותו
קדשי קדשים לא שנא קדשים קלים לא הא
וש"מ וכ"מ בתוס'): ח] נ"א אי
לאחר זריקת דמים למעילה (לעיל
פג:): נעשו לחמו של מזבח.
היכא יג] דלא נשפך: תרגמא אקדשי
הכי היינו דקתני עלה כיצד
אמר רחמנא ואי בכשרין הניחא כו'
שחוטין מהן ירדו מהן לא ירדו והא כולן
הוא עושה (כי"צ): ט] ומדיחן
דקלטן מזבח, דכיון דחד גופא הוא
קדשים. פירוש יד] המשנה הזאת בקדשי
ומפרש ה"ר חיים דאם עלתה בראש
קתני ה] כולם אחיין פשיטא לעולם אחיין
כי הדר וזריק הדם לאחר העלאת
ואי בפסול מכי נחת תו לא
קדשים שקדושת הגוף עליהן לפני
המזבח לכ"ע יש הפשט ונתוח וכשהיא
אימורין הויא זריקה ולא ירדו
סלקא אלא היכי נעביד (דק"ס
❖
ובדוקין שבעין ואליבא דר"ע דאמר אם
ד)
עפ"י כי"מ ור'. וכ"מ מרש"י):
(מעילה ז:):
זריקה ח): והרי פסח. שנינו בה דקתני
למטה פליגי מהו להעלותה ולהפשיטה
העלייה (*ב"ש):
י]
עלו לא ירדו במאי אוקימתא בפסולין אימא
והכי פירושא בשלמא אי מיירי רישא
סיפא טו] ט) והפסח והחטאת כו' וקס"ד
יא] הנשחטין בחוץ דכי כצ"ל
סיפא וכן עולה שעלתה חיה לראש המזבח
(*ש"מ): יב] דלא שייכא
שיטה מקובצת
דאפסולי דקתני ברישא נמי קאי כגון
בכשרין ותיהוי סייעתא לעולא ותנא
ו]
לא]
שחיטה בעוף בפנים כלל לא
תרד שחטה בראש המזבח יפשיט וינתח
אם נשפך דמו או יצא: תרגמא אשלא
סיפא לגלויי רישא דבכשרים אף על גב
ומה התם דאם בא לזרוק כו'. לעיל
בחולין ולא בקדשים והו"ל
כהתיז את ראשו אבל שחיטת
פי' דעולא אמר לא ירדו אפי'
לשמו. פסח לא תנא ליה אלא אפסולא
במקומה ואי פסולה בת הפשט ונתוח היא
דסיפא לא אשמועינן מידי דלכ"ע יש
לילה שחיטה היא בחולין
לר' יהודה (והכי) [והכא] משמע
דשלא לשמו כדקתני בה ששחטן שלא
הפשט ונתוח בראש המזבח ולא לב] תניא
ונתח אותה אמר רחמנא אותה כשרה ולא
הלכך בקדשים נמי שחיטה
לכאורה דאליבא דר"ש קאמר
ה)
1
פסולה היא קרויה כצ"ל (ע"פ
לשמן טז]: הכי גרסינן תנן וכולן שעלו
מדפריך ליה מנשפך דמה דאי אליבא
אלא לגלויי ארישא אלא אי אמרת רישא
פסולה סיפא אתאן לכשרה ומאי קמשמע לן
ש"מ ומ"כ): יג] צ"ל הכא (ש"מ):
דר"י הא אמר אם נשפך דמה ירדו,
חיין לגבי מזבח ירדו הא שחוטין לא
בפסולין סיפא במאי אי בפסולין ונתח
יד] צ"ל פרש (כי"פ): טו] נ"א
מיהו י"ל דפריך שפיר אליבא דר"י
דיש הפשט ונתוח בראש המזבח ז] ולמאן
ירדו מאי לאו לא שנא קדשי קדשים ל"ש
בתוספתא (גליון). ועי' רש"ש:
אותה אמר רחמנא ואי בכשרין מאי
וה"ק מדר"ש נשמע לר"י ואליבא
דאמר אין הפשט ונתוח בראש המזבח מאי
טז] בש"מ נוסף דהויא ביה
דר"ש פריך שפיר מכ"ש ואף לר"י
קדשים קלים לא הא שחוטין מהן ירדו
קא משמע לן אי קא משמע לן דיש
זריקה והובררו אימורין
נמי דעד כאן לא קאמר ר"י ירדו
איכא למימר הכא במאי עסקינן כגון שהיתה
ומהן לא ירדו והא כולן קתני כולן
הפשט ונתוח בראש המזבח כלומר
למזבח, ואע"ג דזריקה פסולה
אלא בנשפך דמה אבל היכא דיש בידו
לו שעת הכושר ונפסלה ורבי אלעזר ברבי
הואי, להכי מיהא אהני דאם
לזרוק לא דאין לנו לומר דפליגי אלא
אחיין פשיטא לעולם אחיין ובדוקין
אפילו הורידה יעלנה להפשיטה הניחא
עלו לא ירדו הואיל וברוב
במאי דחזינן דפליגי, ועוד דלא דמי
שמעון היא דאמר כיון שנזרק הדם והורצה
שבעין כו': תנן וכולן שעלו חיין.
למאן דאמר כו':
ו)
זבחים אין פסול שלא לשמו
כלל למתני' דהתם אין בידו לזרוק
נוהג. הס"ד: יז] דעתיה דהאי
והכא יש בידו לזרוק, ונהי דתלמודא
קא סלקא דעתך יז] הא כולן אכל קדשים
בשר שעה אחת יפשיטנה ועורה לכהנים
כולן (שמכ"י): יח] בכתה"י
מייתי נשפך דמה היינו משום דבעי
קאמר ואכשרין יח] קאי ולא אפסולין
ואלא ח] דקתני כיצד עושה מוריד את הקרבים למטה ומדיחן ט] למה לי היכי
דאכשרים, וכצ"ל. [ור"ל כיון
למיפרך מכ"ש אליבא דר"ש ומ"מ
דליכא למימר דהך כולן קאי בין
מיניה נשמע לר"י כדפי':
דתני ברישא קאי דלא שייך יט] בהו חיין
נעביד נקרבינהו בפרתייהו הקריבהו נא לפחתך הירצך או הישא פניך
ז)
אכשרין בין אפסולין וכו' ע"כ
ובדוקין שבעין. פי' אבל מחוסר
2
דבכל הפסולין הנזכרים באם עלו לא
דקאי אכל הקדשים (באה"מ)]:
אבר לא, וכן כל מום מגונה משום
אנן הכי קאמרינן מדיחן למה לי דאי מיתרמי כהן אחרינא ולא ידע נסקינהו
יט] שייך למיתני בהו (כתה"י):
הקריבהו נא לפחתך: תוד"ה ומאי
ירדו אין בהן פסול מחיים הלכך אכשרין
כ] צ"ל אכל (ש"מ): כא] ס"א
קמ"ל כו' ומפרש ה"ר חיים. לשון
קאי והאי כולן ע"כ כל כ] הקדשים
דמחיים ירדו דאין מזבח
מהר"פ, ומפרש הר"ר חיים דהא
קאמר לא שנא קדשי קדשים ולא שנא קדשים קלים וקאמר הא שחוטין לא ירדו ובלאחר זריקת דמים לא איצטריך לאשמועינן דאמאי ירדו: ומשני
מקדש מחיים דאם כשרים הם
דקאמר דאין הפשט ונתוח היינו
מה הפסד יש בירידתן הואיל
היכא שירדה למטה ושוב לא יעלנה
לא תימא הא שחוטין כולן לא ירדו אלא אימא הא שחוטין יש מהן ירדו ויש מהן לא ירדו. קדשי קדשים לא ירדו קדשים קלים ירדו: והא כולן קתני.
ויכול להעלותן בסוף ואם
על המזבח להפשיט, אבל אם שחטה
מאי לאו אדוקיא דהא שחוטין לא ירדו נמי קאי: כולן משום חיין. נקט לה למימר דירדו דאין מזבח מקדש חיין: פשיטא. דירדו כא] דהא
פסולים הם אינם פסולים אלא
בראש המזבח כ"ע לא פליגי
ממום או רובע ונרבע או חד
דיפשיטנה במקומה קודם שתרד אם
חוזרין ועולין לאחר שחיטה הואיל ובכשרין קיימי כב]: לעולם אחיין. נקט כולן ולאשמועינן דירדו ובדוקין שבעין איצטריך לאשמועינן
מהנך דאין פסולן בקודש
ירצה, והשתא ניחא לגופיה דמתני'
שפסולין מחיים וכי מחתינן להו תו לא מסקי כג] דקי"ל (לעיל דף פד.) בפסולין כשם שאם עלו לא ירדו כך אם ירדו לא יעלו ואפי' הכי ירדו
וא"כ פשיטא דירדו (ש"מ):
אי לא דאוקימנא בפסולין וה"פ אי
כב] קיימינן (כי"פ): כג] צ"ל
אמרת בשלמא בכשרים מיירי רישא
דאין מזבח מקדש חיים: ואליבא דר"ע. נקט לה דאמר במתניתין בעלי מומין אם עלו לא ירדו ומוקמינן לה לקמן [ע"ב] בדוקין שבעין ואשמעינן
סלקי (שמכ"י): כד] ואמרינן
וסיפא ניחא ואע"ג דבהאי דתני
מתניתין עלו חיים ירדו הא שחוטין לא ירדו: ונתח אותה. אמרינן כד] בתורת כהנים כשרה ולא פסולה שאם נפסלה קודם הפשט שורפה
(כי"פ): כה] בעורה והאי נמי
סיפא אם עלתה חיה תרד ליכא שום
דבראש כצ"ל (ש"מ):
בעזרה כה] והא נמי בראש המזבח נהי דלא תרד דקדשה מזבח מיהו לא בעי הפשט ונתוח: סיפא דמתני' אתאן לכשרים כו]. והכי קאמר
חידוש ולא בהא דקאמר יפשיטנה
כו] לכשרה (*ש"מ): כז] כשרה
כיון דבכשרים מיירי (דבלא) [ובלא]
וכן עולה חיה כשרה שעלתה כו'. ומאי קא משמע לן פשיטא דתרד דהא הדרא סלקא: ומשני הא קמ"ל דהיכא דשחטה בראש המזבח
היתה ומששחטה כצ"ל (ש"מ):
ירדה מיירי, מ"מ איכא למימר דתני
לא צריך לאחותה ואסוקה ואע"ג דהדר סלקא אלא מפשיטה בראש המזבח: דיש הפשט. בכשרות: אין הפשט. הואיל והדר מצי
כח] נ"א ונפסלה (כי"י):
סיפא לגלויי רישא וברישא איכא
כט] משום דלא ירדו וראוי
חידוש לאשמועינן בין בקדשי קדשים
לאסוקה לאו אורח ארעא להפשיט שם: הכא במאי עסקינן. לעולם כשעלתה כשרה כז] חיה ומששחטה בראש המזבח וזרק דמה נפסלה הלכך
כצ"ל (ש"מ)
: ל] בש"מ נוסף
בין בקדשים קלים, אלא אי אמרת
יפשיט וינתח במקומה דאי מחית לה תו לא סלקא. ודקשיא לך פסולה לאו בת הפשט היא: כגון דהיתה לו שעת הכושר. להפשט. קודם
שהפסול מחמת דבר אחר הוא
רישא בפסולים סיפא ע"כ בכשרים
וחזיא למחר לישחט. אבל
דאי בפסולים בת הפשט ונתוח היא,
פסולה בת הפשט ונתוח היא ואפילו היא למטה והבשר פסול ונשרף וכרבי אלעזר בר"ש דאמר לקמן בפרק טבול יום (דף קד.)
ליכא לפרש דשחיטת לילה
וא"כ סיפא מאי אתא לאשמועינן
כיון שנזרק הדם והורצה בשר שעה אחת להקטיר ונפסלה יפשיטנה ועורה לכהנים ואין עורה נשרף עמה הילכך השתא נמי כי איתא בראש
כשרה בחולין [דהא] שחיטת
דהא לאו לגלויי לרישא אתיא, אלא
עוף נמי כשרה בחולין. [בב"ש
ע"כ אתא לאשמועינן דאם שחטה
המזבח ונקטרת כח] בעיא הפשט ונתוח: עורה לכהנים גרסינן. כדכתיב (ויקרא ז) עור העולה אשר הקריב לכהן: אלא הא דקתני כיצד הוא
מתיבת אבל ליכא הוא בסגנון
בראש המזבח (ו)אפי' אם ירדה
עושה כו'. בברייתא דזבחים י) גרסינן ליה גבי עולה שעלתה חיה למזבח ושחטה וקאמר יפשיט וינתח במקומה וקתני סיפא מוריד את
אחר וז"ל ולפי' רש"י קשה
יעלנה ויפשיטנה דאל"כ לא הוי
דכמו כן שחיטת העוף חזיא
בסיפא שום חידוש, ושייך שפיר
הקרביים למטה ומדיחן ואי בפסולה מכי מחית לה תו לא סלקא: ומשני אלא היכי ליעבד
ניקרבינהו לקרביים בפרתייהו. בפרש
בחולין. ריב"א]: לא] צ"ל תנא
השתא הניחא:
הכי קאמרינן מדיחן למה
לי. הואיל ולא הדרי
סלקי: ומשני דאי מתרמי
כהן
אחרינא דלא ידע.
שלהן בתמיה: אנן
שנפסלה ניסקינהו:
בלי וא"ו (באה"מ): לב] צ"ל לא
בלי וא"ו (באה"מ):
ואנן