פה:
המזבח מקדש
פרק תשיעי
זבחים
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
והוא
שקדם הקדשן את מומן. שחלה עליהן קדושת מזבח
ואנן
ניקו כו'. לשון
קושיא הוא: לידי תקלה. להעלות פסולין
כ א מיי' פרק ג מהלכות
אבל
א) [פסחים נט:], ב) [שבת
פסה"מ הלכה יב:
קטז:] ע' ירוש' פסחים פ"ו
שירדו: מוטלים כנבלה. הקרבים ט] בפרש שלהן: ותיבעי לך מעילה.
קדם מומן להקדשן לא היו קדשי מזבח מעולם ואפילו
כא ב מיי' פ"ב מהלכות
ה"א, ג) [לעיל לה: ע"ש מנחות
אי מהני להו לאיקבעינהו י] במעילה: לא ירדו. דנעשו לחמו של
מעילה הלכה א: בדוקין שבעין אין המזבח מקדשן ותימה דבפ' ב' דבכורות (דף טז.)
עט.], ד) [ב"ק מ: בכורות מא.
כב ג מיי' פ"ד מהלכות
תמורה כח. נדה מא., ה) יבמות
מזבח ומיהו מעילה לית בהו דלא הובררו לחלק ראוי לגבוה:
אמרינן והשוחטן בחוץ פטור רב הונא מתני חייב ומוקי לה בדוקין
פג: [בכורות מב.], ו) כעי"ז
איסורי מזבח הלכה א:
הואיל וכשרין בעופות. דכתיב
שבעין ואליבא דרבי עקיבא דאמר
שבת כא., ז) [לעיל מג.],
ד מיי' פ"ז מהלכות פסה"מ
ח) חולין צ., ט) ת"כ ויקרא נדבה
הלכה ד:
אם עלו לא ירדו ולכאורה לא קאי
(ויקרא כב) תמים זכר בבקר בכשבים
ואנן ניקו נעביד להו לכהנים מילתא דאתו
א)
כג ה מיי' פ"ג שם הלכה ט:
פ"ו ה"ט ספרי ראה עח,
❖
אמתניתין דהתם אלא אברייתא דתניא
תמות וזכרות בבהמה י) ואין תמות
בה לידי תקלה אפ"ה עדיפא שלא יהו
כד ו מיי' שם הלכה טז:
י) קידושין כד: וש"נ.
ב)
א]
כה ז מיי' שם ופרק ו מהלכות
כוותיה דרב ששת שפירש כללו של
וזכרות בעופות ומיהו מחוסר אבר לא
קדשי שמים מוטלים כנבילה אמר רבי חייא
❖
מעה"ק הלכה ב:
דבר לאתויי לשוחט בחוץ דפטור
משום הקריבהו נא לפחתך (מלאכי א)
בר אבא בעי רבי יוחנן אימורי קדשים קלים
לעזי רש"י
וכן יא] מום מגונה: דוקין. טיל"א יב] לשון
ומיירי דקדם מומן להקדשן ועלה
שהעלן לפני זריקת דמן ירדו או לא ירדו
טיל"א טייל"א. תבלול (כתם
תורה אור השלם
קאמר דרב הונא מתני חייב והשתא
הנוטה כדוק שמים (ישעיה מ) והוא
❖
בעין המצמצם את הראייה).
א"ל רבי אמי תיבעי לך מעילה א"ל מעילה
אמאי מתני חייב הא אמרינן הכא
לשון דק או תבלול בעינו (ויקרא כא):
1. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ
לא קמיבעיא לי דזריקה הוא דקבעה להו
והוא שקדם הקדשן את מומן. שחלה
אפילו בדוקין שבעין ירדו כיון דקדם
אֲלֵהֶם אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם
ליקוטים
קָרְבָּן לַיהֹוָה מִן הַבְּהֵמָה מִן
במעילה כי קמיבעיא ליה ירידה ופשיט לא
מומן להקדשן ובלאו הכי קשה דהא
עליהן קדושת מזבח [קודם] אבל קדם
ב]
הַבָּקָר וּמִן הַצֹּאן תַּקְרִיבוּ אֶת
בכלל קתני הרי הן כחולין כב] והיכי
מומן להקדשן לא היו קדשי מזבח
רבי חנינא סגן הכהנים כו' מאי
ויקרא א, ב
ירדו ואין בהן מעילה רב נחמן בר יצחק
קָרְבַּנְכֶם:
2. וְקִרְבּוֹ וּכְרָעָיו יִרְחַץ בַּמָּיִם
קמ"ל כו'. רבי חנניה סגן הכהנים
מימיהן ואין המזבח מקדשן: ומודה
מתני חייב ובקונטרס הגיה שם בסיפא
מתני הכי א"ר חייא בר אבא בעי רבי יוחנן
אף על פי שלא הוזכר בשם אביו
וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן אֶת הַכֹּל
רבי עקיבא בעולת נקבה. שעלתה
דברייתא דקדם הקדשן למומן
אף אביו היה חכם, דתנן בפרק
הַמִּזְבֵּחָה עֹלָה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחוֹחַ
אימורי קדשים קלים שהעלן לפני זריקת דמן
ויקרא א, ט
המזבח מקדש כל שלא היה
לַיהֹוָה:
והשוחט כג] בחוץ פטור ועלה קאי רב
למזבח תרד ואע"פ שכשרה בעופות יג]
3. וְעָשִׂיתָ עֹלֹתֶיךָ הַבָּשָׂר וְהַדָּם
פסולו בקודש כו' רבי חנניה סגן
יש בהן מעילה או לא א"ל רבי אמי ותיבעי
הונא ומתני חייב וכן נראה דמייתי
דכמאן דקדם מומה להקדשה דמיא
הכהנים אומר דוחה היה אבא
עַל מִזְבַּח יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ וְדַם
לך ירידה א"ל ירידה לא קא מיבעי' לי דנעשו
כו'. ובגמרא, מאי קמ"ל אי בעית
זְבָחֶיךָ יִשָּׁפֵךְ עַל מִזְבַּח יְהֹוָה
בתריה בין לפני פדיון בין לאחר פדיון
דאין לך מום גדול מזה: עוף לא
אימא מעשה אתא לאשמעינן ואי
אֱלֹהֶיךָ וְהַבָּשָׂר תֹּאכֵל:
לחמו של מזבח כי קמיבעי' לי מעילה ופשיט
❖
עושין תמורה דהיינו סיפא דברייתא:
שייך ביה רובע דאין עוף רובע
דברים יב, כז
בעית אימא מאי דוחה כלאחר
יש
הכי לא ירדו ואין בהן מעילה: ואלו לא
יד. משום דרבי עקיבא מכשיר
נרבע בעופות או אין נרבע
אשה: ואם איתא. דעוף שנרבע
א
ב
ג]
דוקא בבעלי מומין בדוקין
בעופות. הא דדרשינן בסוף
כשר ליכשר לרבי עקיבא נמי
היה פסולן [וכו']: א"ר יוחנן לא הכשיר
ג)
ד]
שבעין (והוא) שכשרין בעופות
שינויי נוסחאות
פרק קמא דחולין (דף כג.) מן התורין
בבהמה נרבעת אם עלתה לא תרד
ואמר רבי חנניה דאביו היה
ר"ע אלא בדוקין שבעין הואיל וכשרים
א] אפ"ה הא עדיפא (כתה"י):
דוחה אפילו אותן, ואמר הלכה
הואיל וכשר בעופות לכתחילה: ה"ג
למעוטי נרבע היינו כמסקנא דשמעתין
בעופות והוא שקדם הקדשן את מומן ומודה
ב] צ"ל לי (ש"מ): ג] שלא (דק"ס,
למעשה דלהדיא הוא דוחן,
אף אנן נמי תנינא הנרבע והמוקצה
אבל אם תמצא לומר דאין נרבע
וכ"ה במשנה): ד] א"ר חייא בר
ואבע"א כלאחר יד, לא להדיא
ר"ע בעולת נקבה דכשקדם מומה להקדשה
ה]
אבא א"ר יוחנן (כי"מ ופרי"ד,
הואיל וכשרין בעוף, ומורידין
בעופות לא תוקמיה אלא למעוטי
ולא גרסינן הרובע דהא בעוף קאי
וכ"ה לעיל לה ע"ב): ה] דכמאן
נמי דלא סבירא ליה דרבי עקיבא
דמיא בעי רבי ירמיה יש נרבע בעופות או אין
מוקצה: ומותר העומר. אינו
ואין רובע בעוף. וקתני דיש נרבע:
דקדמו מומן להקדישן (כי"מ,
(ערכי תנאים ואמוראים ע' ר"ח סגן
❖
נרבע בעופות מי אמר מן הבהמה להוציא
וכ"מ ברש"י): ו] מומין ואמר ר'
הכהנים):
1ד)
וטומטום ואנדרוגינוס. ואע"פ שלא
בכלל שירי מנחות דחלוק הוא מהן שבא
חייא בר אבא אמר ר' יוחנן לא
את הרובע והנרבע כל היכא דאיתיה
נאמר תמות וזכרות בעופות קסבר יד]
להתיר מן כד] החדש ומן השעורין שתי כה]
הכשיר ר' עקיבא אלא בדוקין
שבעין הואיל וכשרין בעוף
שיטה מקובצת
ברובע איתיה בנרבע כל היכא דליתיה
הלחם באין חמץ ולחם הפנים אין
בריה בפני עצמה היא ואינו ספק
והוא שקדם הקדשן את מומן
נקטר בהם אלא שני בזיכי לבונה:
זכר ספק נקבה ורבי אליעזר פליג
ברובע ליתיה בנרבע או דלמא הרי נעבדה
ואם וכו' (כי"צ): ז] עלו (ש"מ):
בעי ר' יוחנן. מכאן יש להוכיח הא
ח] צ"ל הכל המזבחה. כן איתא
דפי' לעיל דאף לר' יהודה
עליה בבכורות (דף מב.) דקתני סיפא
בו עבירה אמר רבה ת"ש ר"ע מכשיר בבעלי
במשנה שבמשניות (הגרי"ב):
[קאמר] דאל"כ הוי ליה למימר לר"י
רבי אליעזר אומר כל מקום שנאמר
ט] הקרביים בפרש שלהן
הכי אליבא דר"ש דאמר נשפך דמה
מומין ו]גואם איתא נכשיר נמי בנרבע הואיל וכשר בעופות שמע מינה אמר רב
(כי"פ). ובב"ש נ"ב דאי אפשר
זכר ונקבה אתה מוציא טומטום
לא תרד גבי קדשי קדשים (ו)אימורי
נחמן בר יצחק אף אנן נמי תנינא הנרבע והמוקצה והנעבד ואתנן ומחיר
קדשים כו': מאן דמתני אסיפא.
לשרפן מיד דאין פסולן בגופן
ה) ד
ואנדרוגינוס מביניהם ועוף הואיל ולא
ובעו עבור צורה והא עדיפא
הא כו] דקאמר אבל משלה בהן האור
וטומטום ואנדרוגינוס כולן מטמאין בגדים אבית הבליעה ש"מ: רבי חנינא
נאמר בו זכר ונקבה אי אתה יכול
אע"ג דאיכא למיחש שמא
יעלו וכולן שפקעו כו' כל שכן ארישא
יעלם כהן ויקטירם. מצאתי
סגן הכהנים כו': מאי קמ"ל איבעית אימא ו)מעשה קמ"ל ואיבעית אימא מאי
דתנן כך אם ירדו לא יעלו. ופ"ה כז]
להוציא מביניהן טומטום ואנדרוגינוס:
בספר ישן: י] למיקבעינהו
והא דקאמר במתני' לא יחזיר ר"ל
דוחה כלאחר יד: כשם שאם עלה כו': אמר עולא לא שנו אלא שלא
מאי קמ"ל.
תנא קמא נמי ירדו קאמר:
(ב"ש): יא] צ"ל וכל (הגרי"ב):
ז)
ה
אם לא רצה כלומר שאינו צריך, והא
ז]
יב] פי' כתם בעין המצמצם את
דקאמר הכא יעלו ר"ל אם רצה, ולא
כלאחר יד. ואין מורידן דרך בזיון
משלה בהן האור אבל משלה בהן האור יעלו רב מרי מתני ארישא רב חנינא
הראיה (לעזי רש"י)
: יג] בעופות
נהירא דלא יחזיר משמע בשום ענין
בפרהסיא: משלה בהן האור. כל
מסורא מתני אסיפא העצמות והגידין והקרנים והטלפים בזמן שמחוברין יעלו
דכל עולה זכר הוא (כי"פ):
אפילו אם רצה, לכך נראה לי דלא
יד] בס"י הלשון כך והאי דפסול
יחזיר מיירי כדקאמר לקמן בצרידי
דהו יעלו דנעשו לחמו של אש טו]:
פרשו לא יעלו אמר עולא לא שנו אלא שלא משלה בהן האור אבל משלה
בטומטום ואנדרוגינוס לאו
והכא מיירי דעדיין יש בו לחלוחית:
ארישא. מתני לה להא דעולא ארישא
והקטורת. פי' קטורת על מזבח
משום ספק נקבה, דאין זכרות
בהן האור יעלו מאן דמתני אסיפא כ"ש ארישא ומאן דמתני ארישא אבל
כדאמרן אפסולין שעלו וירדו דקתני
בעופות אלא משום דקסבר
החיצון הואיל ואין לו שום ראיות
אסיפא לאו בני הקטרה נינהו: מתני' ואלו אם עלו ירדו בשר קדשי
בריה בפני עצמה היא ור'
עליו. וא"ת והרי דמים הניתנים
ו
מתניתין לא יעלו: פירשו. שחלצו
אליעזר פליג וכו' (ב"ש):
בפנים שנתנן בחוץ או איפכא דאין
קדשים ובשר קדשים קלים ומותר העומר ושתי הלחם ולחם הפנים ושירי
מן הבשר לפני העלאתן לא יעלו והוא
טו] נ"א של מזבח (כי"י):
להם ראיות זה על זה ואמרינן אם
טז] צ"ל דבשר (*ש"מ). נ"א אברי
עלו לא ירדו, וי"ל דמ"מ שם דמים
מנחות והקטורת הצמר שבראשי כבשים ושער שבזקן תישים והעצמות
הדין נמי דאם עלו ירדו כדאמר לקמן
ז
(גליון): יז] ממשלת האור
ראוין על מזבח החיצון אבל אין שום
והגידים והקרנים והטלפים בזמן שהם מחוברים יעלו שנאמר והקטיר הכהן
בברייתא (דף פו.) אליבא דרבי ומוקמינן
(*ש"מ): יח] ס"א מה"ד ומותר
קטורת ראוין על מזבח החיצון:
2
גמ'
תוד"ה יש נרבע כו' לא תוקמיה
העומר כו'. כל אלו נאכלים
מתניתין אליביה: כ"ש ארישא.
את הכל ח] פירשו לא יעלו שנאמר 3ועשית עולותיך הבשר והדם: ח)ת"ר
ולא נקטרים הס"ד ומה"ד
אלא למעוטי מוקצה. נ"ב אבל קשה
דדם טז] עולה או אימורים בני
והקטורת (ש"מ): יט] הוא לו
לי קצת דאיכא תרי קראי מן התורים
2 ט)והקטיר הכהן את הכל המזבחה לרבות העצמות והגידים והקרנים והטלפים
: כ] כאן הס"ד ומה"ד
ומן בני היונה ותרווייהו למה לי
הקטרה נינהו אם לא נפסלו והני
(*ש"מ)
יכול אפילו פרשו תלמוד לומר ועשית עולותיך הבשר והדם אי בשר ודם
שבראשי כבשים כו' (כי"י):
(ריב"א ז"ל. ב"ש):
3
כיון דמשלה בהן האור קדשינהו כמה
כא] בגובה ראשו אצל ערפו
כצ"ל (ש"מ): כב] כחולין לכל
שהן פסולין: אבל עצמות וגידים לאו
דבריהם והיכי כצ"ל (צ"ק):
מתני'
בני הקטרה נינהו. דאמרינן לקמן (שם) מועשית עולותיך הבשר והדם הלכך לא שייכא בהו משלה יז] אור לקדשינהו:
ואלו
כג] צ"ל והשוחטן (באה"מ):
אם עלו ירדו. ואף על פי שכשרין דלא שייך בהו מזבח כלל: והקטורת. שעלתה
על מזבח החיצון דהא לאו ראוי הוא :
כד] תיבת מן נמחק (יעב"ץ).
יח]
יט]
ואח"כ צ"ל ובא מן השעורים
הצמר שבראשי הכבשים. רישא דבבא אחריתי היא ובהדי עצמות וגידין קתני לה וכמשפטן כ] שבראשי כבשי של עולה שהראש אינו בכלל
(באה"מ): כה] ושתי (ש"מ)
:
הפשט וקרב עם עורו כדאמר בשחיטת חולין בפ"ב (כז.) אין לי אלא נתחים שישנן בכלל הפשטה וישנן בכלל הקטרה מנין לרבות
כו] לשון הש"מ מכאן עד
ופ"ה, לא ידעתי לישבו: כז] עי'
את הראש שכבר הותז בשחיטה שאע"פ שאינו בהפשטה ישנו בהקטרה ת"ל כו' ויש צמר בגובה כא] ערפו אצל ראשו: וכן שער שבזקן תישים. עולה:
רש"י במשנה להלן פו ע"א
גמ'
ובתוס' שם:
מוסף
רש"י
אלא בדוקין שבעין. דוקין טול"א כגון הנוטה כדוק שמים, ולהכי לא ירדו דאין מומן ניכר כל כך. ל"א דוקים שיש לו מום בעפעפים, ולהכי
הלכה היא (עפ"י שבת כא.) לא שנו. דאם ירדו הנך פסולין משעלו לא יעלה (לעיל מג.) והקטיר הכהן את הכל. הכל ריבויא הוא: יכול
אפילו פרשו. מן הבשר הנך גידין (חולין צ.):
קרי לעפעפים [דוק, דעפעפים] על העין כרקיע דהכי אמרינן בספרי אגודות העין דומה לעולם קטן העפעפיים כנגד הרקיע, והתחתון כנגד
הארץ, והלבן שמקיף את העין כנגד ים אוקינוס שסובב את העולם, והשחור שבו שהוא עגול דומה לגלגל חמה (בכורות טז.) הואיל וכשרים
מכאן שייך לעמ' הבא
בעופות. לכתחילה, שאין פוסל בהן אלא חסרון אבר כגון יבש גפה נסמית עינה או נקטעה רגלה משום הקריבהו נא לפחתך כדמפרש בבכורות,
מה אשם עצמותיו מותרין. לעשות מהן כלים, אני שמעתי שהרי נאכל לכהנים ונותר בעצמות לא שייך אלא בדבר הנאכל (לקמן צח. וכעי"ז
מנחות פג. מכת"י) לו יהיה יתירא כתיב. דמצי למכתב עור העולה אשר הקריב לכהן ולשתוק (לקמן קג.): וכולן שפקעו. שעלו לראש
אבל דוקין שבעין לא פסלי בהו ואע"ג דמום גמור הוא לא נאמרו מומין אלא בבהמה דכתיב תמים זכר בבקר בכשבים ובעזים, מיניה דרשינן
תמות וזכרות בבהמה ואין תמות וזכרות בעופות, הואיל וכשרין בעופות לכתחילה, בבהמה אם עלו לא ירדו: והוא שקדם הקדשן את מומן.
המזבח ושוב פקעו מעל גבי המזבח: לא יחזיר. ואין בהן מעילה: וכן גחלת שפקעה. ולא מיירי בגחלת דאימורים אלא בגחלת דעצים
אבל קדם מומן את הקדשן לא חלה עליהן קדושת מזבח לעולם אלא קדושת דמים, ואין המזבח מקדש פסולין אלא שנראו לו: ומודה ר"ע
קאמר, דאי הוי גחלת דאימורים הוי חייב להחזיר, שהרי לא נעשית מצוותן עד שנתרמה תרומת הדשן, ומשמע נמי אפילו בגחלת שבתפוח
בעולת נקבה. שתרד, ואע"פ שכשירה בעופות לכתחילה מ"ט דכמאן דקדם מומה להקדישה הוא שאין לך מום בעולה גדול מזה דכל עולה זכר
מיירי, דאי אפשר שלא יהיו גחלים מעורבין באפר שצבור בתפוח, ואם נפלה הגחלת מן התפוח לאש של מערכה ואח"כ פקעה הגחלת מן האש
הוא (לעיל לה:) מן הבהמה. אדם כי יקריב מכם מן הבהמה, ולא כל בהמה (נדה מא. וכעי"ז תמורה כח.). ממקצת בהמות ולא כולן: להוציא
של מערכה לארץ לא יחזיר ואין בה מעילה (מעילה ט:) איברים שפקעו. ומתוך פקיעותן קופצין ונופלין מן המערכה: קודם חצות. לילה,
את הרובע והנרבע. ע"פ עד אחד או ע"פ הבעלים שלא נסקל, דפסול לגבי מזבח (ב"ק מ:) הנרבע והמוקצה כו'. במלוקין דקדשים קמיירי.
יחזיר ומועלין בהן. דקודם חצות אינו חשוב עיכול באבר שיש בו עדיין ממש, לפיכך צריך להחזירו למערכה, וכיון שלא נעשית כל מצותן
מוקצה, שהקצהו ויחדו לתקרובת עבודת כוכבים: והנעבד. שהשתחוה לו ועשאו עבודת כוכבים: מטמאין בגדים אבית הבליעה. כדין נבלת
קדשי ה' קרינן ביה ואית ביה מעילה לנהנין ממנו: לאחר חצות לא יחזיר. אין צריך להחזיר, שהחצות עושה עיכול באברים שמשלה בו
האור ואע"פ שיש בו ממש, כדיליף לה לקמיה: ואין מועלין בהם. כדקי"ל (פסחים כו.) כל שנעשית מצותו אין מועלין בו כיון דלית ביה
עוף טהור, דכיון דאין ראויין להקרבה, כדתניא מן הבהמה להוציא רובע ונרבע כו' ומליקתו נבלה (יבמות פג: וכעי"ז בכורות מב.). נבלת עוף
טהור אין לה טומאה אלא בבית הבליעה, כדכתיב לא יאכל לטמאה בה (יבמות שם) מעשה. מעשה רב, הואיל ומעיד שכך היו של בית אביו עושין
צורך גבוה לא קרינן ביה קדשי ה' ובמעילה כתיב וחטאה בשגגה מקדשי ה' (יומא כ.):