המזבח מקדש פרק
תשיעי
זבחים
פו.
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
מאן
גמ'
יכול יחלוץ. מצוה
מוטלת עליו: מאן שמעת ליה כו'. ומתני'
כו
שמעת ליה דאמר פירשו ירדו רבי היא. ופי' רש"י ומתני' אליביה
א) לקמן קג:, ב) תוספ' דמעילה
א מיי' פרק ו מהלכות
פ"א ה"ז ע"ש, ג) מעילה ט:,
מעה"ק הלכה ג:
אליביה אתיא: כלפי מטה. דרך ירידה ומתרחקי מן המערכה: כלפי
אתיא ור"י פי' כרבנן דוקא היא דמדקתני לא יעלו משמע דאם
כז ב מיי' פ"ב מהל' מעילה
ד) יומא כ. ת"כ צו פ"ב ה"ה
מעלה. לצד המערכה אין זו פרישות אלא קריבה אצל העיכול של אש:
עלו לא ירדו והא דאמרי רבנן והקטיר לרבות כו' ואפי' פירשו היינו
ועי' ספרי ראה עח, ה) ת"כ צו
הלכה יב:
פ"א הי"א, ו) לעיל פד.,
ג מיי' פ"י מהלכות מעה"ק
ואפי' פירשו י]. נראה בעיני שחסר מן הגירסא ולמאי דגרס ה"פ ואפי'
פירשו ועודם על גבי המזבח והא דלא מוקי מיעוטא דועשית עולותיך
ז) לעיל מו., ח) עי' רש"ק,
הלכה י:
פירשו בתמיה יא] והא מחוברין יעלו הוא
הבשר והדם בירדו למטה משום דניחא
ט) [וע"ע תו' בכורות כו. ד"ה
ד מיי' פ"ב מהל' מעילה הלכה
דקאמר: לא שנו. דקאמר פירשו ירדו
התולש], י) עי' ירוש' תרומות
יב:
ליה למנקט רבותא דאפי' בעודם ע"ג
יכול יחלוץ גידין ועצמות ויעלה בשר לגבי
❖
כח ה ו מיי' פ"ו מהל'
פי"א ה"ד
ומיהו איתנהו בכלל קדשים אלא שפירשו
המזבח ממעט עיכולי גידים וה"ה
מזבח ת"ל והקטיר הכהן את הכל הא כיצד
מעה"ק הלכה ב:
לאחר זריקה דכיון דבשעת זריקה
כט ז מיי' פ"ב מהלכות
דממעטי בלא עיכול אם ירדו למטה
מחוברין יעלו פירשו אפי' הן בראש המזבח
מעילה הלכה יב יג:
ופירשו: עיכולי עולה אתה מחזיר
מחוברים הוו קובעתן זריקה למזבח
הגהות הב"ח
ל ח ט מיי' פרק ג מהלכות
ירדו מאן תנא דשמעת ליה דאמר פירשו ירדו
וכי פירשו הוו להו קדשים פסולין: אבל
כו'. ולעיל בריש פירקין (דף פג:)
(א) תוס' ד"ה לא שנו וכו' ועוד
פסה"מ הלכה יח:
רבי היא דתניא והקטיר הכהן את הכל
לא י מיי' פ"ו מהל' מעה"ק
פירשו לפני זריקה. דבשעת זריקה לאו
דבתר הכי שקיל. נ"ב דברי התוס'
1
דאיצטריך לרבויי פוקעין מהעולה היינו
❖
הלכה ג:
אלו קשים הבנה מ"ש דבתר הכי
המזבחה לרבות העצמות והגידין והקרנים
בני מזבח היו אתאי זריקה ושריתינהו
משום דמהכא לא ידעי' אלא בעודם
שקיל כו' ומשמע מדבריהם [שאין
להדיוט: למיעבד קתא דסכיני. כי
והטלפים אפילו פירשו ואלא מה אני מקיים
ר"ל מ"ש] בגמ' ואפי' פירשו
על המזבח אבל למטה לא אי נמי כי
א]
אמתניתין דהיינו דואפילו פירשו
תורה אור השלם
היכי דשריא בשר לגבי מזבח דלהכי
ועשית עולותיך הבשר והדם לומר לך
היכי דלא נפקא ליה מאשר תאכל האש
2
בלשון קושיא כדפרש"י אלא [היא
קאי קשריא נמי עצמות למאי דקיימי
1. וְקִרְבּוֹ וּכְרָעָיו יִרְחַץ בַּמָּיִם
כמו פיסקא] ואאפילו פירשו
(ויקרא ו) משום דאיצטריך למעוטי
א עיכולי עולה אתה מחזיר ואי אתה מחזיר
דקאמרי בברייתא קאי דסברו
והיינו הנאת כהנים כרבי ישמעאל: לו
וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן אֶת הַכֹּל
עיכולי קטורת הכי נמי מקרא דהכא
עיכולי גידין ועצמות רבי אומר כתוב אחד
רבנן אפילו פירשו [יעלו ועל זה]
הַמִּזְבֵּחָה עֹלָה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחוֹחַ
יהיה בעולה. עור העולה אשר הקריב
כיון דאיצטריך למעוטי עיכולי גידים
אמר רבה ל"ש דקדישו אלא
ויקרא א, ט
לַיהֹוָה:
אומר והקטיר הכהן את הכל המזבחה ריבה
לכהן לו יהיה ונאמר לו יהיה באשם
2. וְעָשִׂיתָ עֹלֹתֶיךָ הַבָּשָׂר וְהַדָּם
שפירשו כו' ודלא כפרש"י וכן
ולית ליה הא דקאמר לעיל לאו ממילא
עיקר דרש"י דחק א"ע לפרש
וכתוב אחד אומר ועשית עולותיך הבשר
עַל מִזְבַּח יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ וְדַם
כחטאת כאשם תורה אחת להם הכהן
שמעינן ליה והא דאיצטריך תרי קראי
פירשו בלשון בתמיה ואינו מוכרח
זְבָחֶיךָ יִשָּׁפֵךְ עַל מִזְבַּח יְהֹוָה
[וגו'] לו יהיה: מה אשם עצמותיו
והדם מיעט הא כיצד מחוברין יעלו פירשו
כלל וכן מבואר בילקוט וכן בכסף
אֱלֹהֶיךָ וְהַבָּשָׂר תֹּאכֵל:
חד למעוטי קטרת וחד למעוטי גידים
משנה משמע דלא גריס הכי
דברים יב, כז
מותרין. שהרי אף בשרו מותר ואי משום
אפי' הן בראש המזבח ירדו: פירשו לא
משום דאי מקרא דאשר תאכל האש לא
ב]
3. וְהַכֹּהֵן הַמַּקְרִיב אֶת עֹלַת
קאמר אלא ה"ג אמר רבה לא
❖
נותר דבשריפה, לא שייך נותר אלא במידי
שנו כו' וק"ל:
יעלו [וכו']: אמר רבי זירא לא שנו אלא
הוה ממעטי' אלא עיכולי [קטורת]
אִישׁ עוֹר הָעֹלָה אֲשֶׁר הִקְרִיב
דבר אכילה כדכתיב (ויקרא ז) והנותר
לַכֹּהֵן לוֹ יִהְיֶה: ויקרא ז, ח
דליתיה על המזבח החיצון אבל עיכולי
שפירשו כלפי מטה אבל כלפי מעלה קרובי
4. כַּחַטָּאת כָּאָשָׁם תּוֹרָה אַחַת
ג]
מבשר הזבח וגו': לו יהיה. יתירא הוא
גידים לא ואי מקרא דהכא לא ממעטי'
שינויי נוסחאות
לָהֶם הַכֹּהֵן אֲשֶׁר יְכַפֶּר בּוֹ לוֹ
הוא דאקריבו לעיכול ואפילו פירשו אמר
❖
ד]
דמצי למיכתב עור העולה אשר הקריב
ויקרא ז, ז
יִהְיֶה:
קטורת דבר הקרבה הוא דומיא דבשר
רבה הכי קאמר בלא שנו אלא שפירשו לאחר
א] ואפילו (כתה"י וד"ו): ב] צ"ל
לכהן יב] לו יהיה למה לי: עצמות
לא
ודם הלכך צריכי: יח] שנו אלא
הפיסקא פירשו ירדו (בה"ז, וכ"ה
זריקה אבל פירשו קודם זריקה אתאי זריקה
קדשים. הנאכלין כגון חטאת ואשם
בכי"ר ומ'). וקאי אברייתא דלעיל
מוסף רש"י
שפירשו כלפי מטה. פי' לצד חוץ אבל
אסוף דברי רבי, ומייתי לה
מועלין בהן דאין כאן שעת היתר
ושריתינהו אפי' למעבד מינייהו קתא דסכיני
❖
כלפי מעלה פי' לצד המערכה כך
בקיצור. ובש"מ גריס אמר מר
הובא בעמ' קודם
לכהנים: ופליגא דר"א. אדרבה:
סבר לה כי הא דאמר רבי יוחנן משום רבי
פירשו ירדו. [וכן גי' צ"ק אלא
א)
גירס' הקונטרס ואברייתא קאי ויש
פירשו לפני זריקה מועלין בהן לעולם.
שהוא משלים הגירסא פירשו
ישמעאל נאמר לו יהיה בעולה ונאמר לו
4 ספרים דגרסי פירשו לא יעלו ואמתני'
3
אפילו הן בראש המזבח ירדו].
שיטה מקובצת
דכיון דפירשו אינהו יג] לאו בני הקטרה
ועי' תוס' שהקשו על הגירסא
יהיה באשם מה אשם עצמותיו מותרין אף
קאי ולא נהירא דמה שייך ביה
ג
נינהו לא אהני להו זריקה ובאיסורייהו
שלפנינו. ור' אות ד: ג] מעלה
רבי היא. פ"ה דקאי נמי אמתני'
קריבה לעיכול כיון שהוא למטה בקרקע
עולה עצמות ה] מותרין מופני דאי לא מופני
אפילו פירשו קרובי הוא כו'
והאי דקאמר פירשו לא יעלו
קיימי: פירשו לאחר זריקה לא נהנין.
(גירסת צ"ק): ד] לפי פי' התוס'
לאו דוקא דה"נ ר"ל דאם עלו אחר
ועוד דבתר הכי שקיל וטרי
ח)
(א)
איכא למיפרך מה לאשם שכן בשרו מותר9
מדרבנן ולא מועלין כרבי ישמעאל
תיבות ואפילו פירשו הוא
שפירשו דירדו. ולא נהירא דאדרבה
בפירושא דברייתא יט] ומ"ט אפסקיה:
פיסקא, וקאי אמילתא דת"ק
דגמר מלו יהיה דאשם ואשם פירשו
היה לו להשמיענו דירדו דהוי חידוש
לו יהיה יתירא ו] כתיב מתיב רב אדא בר
אתיא זריקה ושריתינהו אפילו
בברייתא דלעיל דאפילו בפירשו
יותר וממילא הוי ידעינן דלא יעלו,
לאחר זריקה הוא דבהדי בשר
אהבה עצמות קדשים לפני זריקה מועלין
צריך הקרבה ואסור בהנאה, ועל
ועוד דבמסכת חולין (דף צ.) מייתי לה
ב)
למיעבד בהו קתא דסכיני. והא דאמר
אישתרו בזריקה לכהנים: מתני'
זה אמר רבה לא שנו כו'. ואח"כ
ולא קאמר הא מני רבי היא אלא (מן)
יד]
בהן לאחר זריקה אין מועלין בהן ושל עולה
ז]
פ' ראוהו ב"ד (ר"ה דף כח.) שופר של
גרסי' אמר רבה לא שנו וכו'.
[על] הברייתא. לכך נראה דלא קאי
וכולן. הנך טו] פסולין שעלו דתנן בהן
ו)
ולא גרסינן תיבות הכי קאמר.
מועלין בהן לעולם אימא ד ושל עולה פירשו
אלא על הברייתא אבל מתני' אתיא
עולה לא יתקע פירש רבינו דאיירי
לא ירדו בין עצמות וגידים שהעלן
וכן הוא ברש"י כת"י הובא בסמוך
כרבנן ולא יעלו דוקא אבל אם עלו
לפני זריקה אין מועלין בהן לאחר זריקה
שהפרישו לדמי עולה וכן של שלמים
אות י. וכ"כ הב"ח בה"ז ח"נ
אפילו אחר שפירשו לא ירדו. וא"ת
ח]
מחובר ועכלתן האש: שפקעו מעל
ופ"מ. ובבה"ז מצדד עוד לגרוס
מנא להו לרבנן הני דמתני' דאם
שהפרישו לדמי שלמים ודמי שלמים אין
מועלין בהן לעולם ופליגא דר"א דא"ר
המזבח. לארץ: לא יחזיר. א"צ להחזיר:
פירשו אפילו כו'. והוא פיסקא
פירשו לא יעלו, י"ל דנפקא להו
בהם מעילה כדאמרינן בפסחים פר'
קודם חצות יחזיר. בגמרא [ע"ב] מפרש
אלעזר פירשו לפני זריקה מועלין בהם לאחר
אסוף דברי רבי. וגירסת צ"ק
מוהבשר והדם. וא"ת ולמה לי למימר
פירשו לא יעלו אמר רבה וקאי
זריקה לא נהנין ולא מועלין: מתני' וכולן
הכי עיכולי עולה כו', לשמעינן בהני
שני (דף כז:) הכא בעצי שלמים עסקינן
ט)
טעמא: ומועלין בהן. דאכתי בני
ג)ה
אמתני'. ועי' חמדת דניאל:
דמתני' דלא יעלו, וי"ל דחידוש הוא
מיהו לא ידענא מאי טעמא אפקי'
מזבח נינהו: ואין מועלין בהן.
ה] עצמותיה (*ב"ש): ו] יתירא
יותר לומר דאינו מעלה עיכולי גידים
שפקעו מעל גבי המזבח לא יחזיר וכן
ו
ממשמעותיה לאוקומה בדמים דהא
הוא מתיב כו' (כי"צ, פרי"ד, וכ"ה
ועצמות אע"פ שהן בראשו של מזבח.
דכיון דהוו להו כמעוכלין כדמפרש
גחלת שפקעה מעל גבי המזבח לא יחזיר
ברש"י): ז] נ"א בהן עד שעת
וא"ת מנלן הא אפיקתיה הבשר והדם
איכא לאוקומה בפירש מחיים או
בגמרא [פו:] הוו להו דבר שנעשית
זריקה (גליון): ח] זריקה מועלין
לצמר שבראשי הכבשים כו' לומר
איברים שפקעו מעל גבי המזבח קודם חצות
מצותו ואין מועלין בו ז): גמ' טז] אי
ד)
פירש קודם זריקה כל זמן שלא נזרק
בהן עד שעת זריקה לאחר כו'
דפירשו לא יעלו, י"ל דתרתי ש"מ
(ש"מ וצ"ק, וכ"ה בכי"מ וצ').
דיש לנו להשוות מעוכלין בראשו של
יחזיר ומועלין בהן לאחר חצות לא יחזיר
הדם אבל פירש לאחר זריקה לא מצי
דלית בהו ממש. שנשרפו כולן :
ז
יז]
ובבה"ז גריס כלפנינו עש"ב:
מזבח כמו צמר שבראשי הכבשים
ואין מועלין בהם כשם שהמזבח מקדש את
לאוקמה דבשלמים אין חילוק ואם כ]
ט] מקדש את הראוי לו (ש"מ):
בשרירי
למטה (וכולהו למטה) כלומר קודם
ה)ח
י] ס"א ואפילו פירשו. כלומר
שעלו. ומורי פי' דקאי נמי (למתני')
זריקה מתרת בפירש מחיים כא] ה"ה
הראוי לו כך הכבש מקדש כשם שהמזבח והכבש מקדשין את
ט
ט]
אמר מר במילתיה דת"ק
[אמתני'], וא"ת אמאי לא קאמר
הראוי להן כך הכלים מקדשין: גמ' ה"ד י אי דאית בהו ממש אפילו
במחוסר כב] נמי כמו שמתרת הבשר
לרבות עצמות וגידין ואפילו
ירדו, וי"ל דאגב דקאמר מחוברין כו'
פירשו אמר רבה לא שנו
קאמר נמי פירשו לא יעלו אבל ה"ה
דמ"ש ואם כן לתקוע נמי שרי. נ"ל:
לאחר חצות נמי אי דלית בהו ממש אפי' קודם חצות נמי לא לא צריכא
דאמרי רבנן פירשו יעלו אלא
דאם עלו ירדו (מהר"פ). ומיהו אין
מה אשם עצמותיו מותרין. פי'
כו'. ול"ג הכי קאמר (כתה"י
להביא ראיה דמתני' רבי היא
וש"מ). [בכי"י נכתב קטע זה על
בקונטרס שהרי אף בשרו מותר כל
מדדייקי בגמ' מאן תנא דשמעת ליה
הגליון, ובכי"פ נמצא קטע זה
פירשו ירדו רבי היא, דההיא לאו
שכן עצמותיו והוא עצמו הקשה על פירוש זה לקמן פרק דם חטאת (דף צח.) דאמר כג] מהיקישא דזאת התורה מה אשם עצמותיו מותרין אף
בדיבור שאח"ז אחר תיבות לאחר
אמתני' קאי אלא אברייתא, ותדע
כל עצמותיו מותרין (ולא) ונפיק מלו יהיה (דעולה) ופירש דמק"ו דבשר לא נפקי עצמות דאיכא למימר דלא התיר הכתוב אלא בשר הראוי
זריקה. וצ"ע]: יא] והקושיא קאי
דבפרק גיד הנשה דייק הכי אהך
כד]
אדברי רבי דס"ל דלעולם ירדו
ברייתא ולא מייתי מתני' (ריב"א ז"ל.
לאכילה וא"כ על כרחין הא דפשיטא ליה באשם היינו משום דכתיב לו יהיה והא דנקט אשם טפי מחטאת אע"ג דבההוא קרא נמי כתיב חטאת
אפילו בפירשו למערכה ולא ס"ל
: אתיא זריקה ושריתינהו
ב"ש)
דכתיב כחטאת כאשם תורה אחת להם לכהן אשר יכפר בו לו יהיה משום דעיקרא דקרא באשם נקטיה ועוד דלו יהיה כתיב לשון יחיד ואיכא
דיעלו אלא במחוברים דאל"כ
אפילו למעבד בהו קתא דסכיני.
הו"ל לחלק בפירשו (בה"ז). ונר'
והא דאמר בפרק ראוהו ב"ד (ר"ה
לאוקומה באשם דסלק מיניה ומהיקשא דלקמן לא נפקא עולה כיון דאיכא לאוקומה בדברים הנאכלים דומיא דאשם ומיהו יש להסתפק למה לי
דלזה נתכוון גם בהג' הב"ח
שופר של עולה לא יתקע ואם
דף כח.)
ג"ש בעולה הא בגופיה נמי כתיב לו יהיה ומצי לדרוש למישרי עצמות ושמא הוה מוקמינא ליה לדרשא אחריתי: ופליגא דר' אלעזר דא"ר
שכתב דלפירש"י הך קושיא קאי
תקע יצא, של שלמים לא יתקע ואם
אמתני' עיי"ש, דמתני' היינו רבי
תקע לא יצא, היכי מיירי אי קודם
אלעזר פירשו לפני זריקה מועלין בהן לעולם. כך גרסת הקונט' ויש ספרים שגורסין מועלין בהם עד זריקה ולההיא גרסא סיפא דמילתא הוא
לפירש"י: יב] נ"א לכהן יהיה
זריקה למה לא יתקע בשל עולה, הא
דפליגא דקאמר דלאחר זריקה לא נהנין ולא מועלין וא"ת לרבנן דאית להו דאפי' פירשו יעלו אמאי אין מועלין וי"ל דהיינו פירשו קודם זריקה אבל כה]
והשאר נמחק (ש"מ): יג] ואינהו
אמר הכא פירש קודם זריקה דמותר
(כי"י): יד] צ"ל מישתרו (ש"מ):
למעבד מינייהו קתא דסכיני, ואי
לאחר זריקה התירתם זריקה אם פירשו אי נמי לפי' ר' יצחק דלעיל אפי' פירשו לאחר זריקה וכגון שפירשו למטה דהא מילתיה דרבנן מיתוקמא
טו] צ"ל בין ותיבת הנך נמחק
לאחר זריקה מ"ט בשל שלמים לא
בעודם על המזבח וא"ת דבמסכת תרומות (פי"א מ"ה) י) אמרי' גרעיני תרומה בזמן שמכניסן אסורין השליכן מותרין וכן עצמות קדשים בזמן
: טז] כאן חסר ב'
יצא. י"ל דהכא מיירי לאחר זריקה
(*ש"מ)
דיבורים: אי אית בהו ממש.
שמכניסן אסורין השליכן מותרין ופירש רבינו דהתם מיירי בעצמות קדשים הנאכלין דומיא דתרומה ויש עליהם עדיין בשר וקאמר דאם
והתם קודם זריקה, א"נ התם מיירי
כו]
כז]
שבשרן ניכר. הס"ד ומה"ד
דפירשו מחיים. עי"ל דהתם ר"ל
מכניסן ומצניען א"כ הוא מחשבן ואכתי שם קדשים עליהן ואסורין אבל משליכן בטל שם אוכל מינייהו וכן גרעיני תרומה מיירי שיש עליהם
אפילו לאחר חצות נמי. דבשר
שופר שהקדישו להיות דמיו עולה,
אוכל ומיפרשא בענין זה: וכולן שפקעו מע"ג המזבח כו'. פירש בקונטרס דקאי בין אפסולין בין אגידים ועצמות ולפירושו הא דקתני
היכי הוי עיכול. הס"ד ומה"ד
והשתא ניחא (מהר"פ). וז"ל תוס'
אי דלית כו' (כתה"י וש"מ):
חיצוניות, ואומר משי"ח דהא
במתני' לא יחזיר ובגמ' אמרינן דמשלה בהם האור יעלו איכא למימר דפקעו דמתני' היינו לאחר שנתעכלו קצת דומיא דאברים שפקעו
יז] ס"א נוסף אפילו קודם חצות
דאסרינן בר"ה למתקע בשופר של
דמתני' דמוקמינן בגמרא בשרירי אבל משלה בהם האור היינו משלה בהם האור פורתא ולא נעשה מצותן ולכך יחזירו ומיהו לפי מה
נמי לא יחזיר וה"ה דאין
עולה, מיירי לתקוע קודם זריקה
מועלין בהן אם פקע למטה
דאילו לאחר זריקה מותר, וליכא
שפירש בקונטרס לא יחזיר אין צריך להחזיר לא קשה מידי דאיכא למימר דיעלו דקאמר היינו אם ירצה אבל אין חובה להעלותם ועוד
דהשתא לא חזי לא לתרומת
לאוקמה בהפרישו לאחר זריקה
י"ל דפקעו היינו דפקעו מאליהן וירדו יעלו יש במשמע שהורידן ויש לחלק בין מאליהן לע"י אחרים כעין ההיא דטרף בקלפי (יומא מו:)
[הדשן] דלאו דשן הוא ולא
דדכוותה גבי שלמים אמאי קאמר לא
(להוצאה) [להקטרה] (ש"מ):
יתקע, הא ממון בעלים נינהו ע"כ
המוריד גחלת מע"ג המזבח וכבה חייב משום דלא אנתקיה ממצותה אלמא יכול להעלותה וכי פקעה תנן במתניתין דלא יחזיר ואין
יח] בספר ישן מצאתי הגירסא כך
(ב"ש): אתיא זריקה ושריתינהו.
מועלין בה ואם היינו מפרשים דכולן לא קאי אפסולין לא היינו מתרצים בזה כלום דמכל מקום הוה קשה למאן דמתני לה אסיפא:
אמר מר פירשו ירדו א"ר זירא
עיין ברש"י במנחות דף פג ע"א:
לא שנו אלא וכו' והיא גירסתו
עצמות קדשים לפני וכו' לאחר
של רש"י (ב"ש), ועי' לעיל אות ב: יט] עי' לעיל אות ד: כ] צ"ל דאם (צ"ק): כא] תיבת מחיים נמחק. (חזו"א זבחים סי"ט סס"ק מ"א ועש"ב). וע"ע
זריקה אין מועלין בהן. לחנם נקט אין מועלין בהן, דדבר פשוט הוא שהרי הבשר מותר אף באכילה, אלא אגב דנקט קודם זריקה מועלין נקט לאחר
חז"א בכורות סי' כ"א סק"ט: כב] צ"ל במחובר (ש"מ): כג] צ"ל דגמר (ש"מ): כד] צ"ל דבאשם (גליון). ועי' טה"ק שמיישב הגירסא. וגירסת
זריקה אין מועלין: ופליגא דר"א. עיין בתוס' בכורות דף כו [ע"א ד"ה התולש]: אי דלית בהו ממש אפילו קודם חצות נמי לא. פ"ה וה"ה דאין
באה"מ ולא נפיק מלו יהיה רק דעולה. וע"ש ביאורו ומה שהק' על הגהת הצ"ק: כה] נ"א אבל אם פירשו לאחר זריקה התירתם זריקה בהם מעילה כיון דאפילו קודם חצות לא יחזיר. וא"ת והיאך מצי למימר דאין מועלין הרי אפר שע"ג התפוח קודם תרומת הדשן דאין דבר שאין בו ממש
ולא יעלו אי נמי כו' (ב"ש): כו] בש"מ וב"ש נוסף [עפ"י הר"ש בתרומות שם] ובמאי עסקינן אי לפני זריקה כולהו אסירי ואפילו מעילה
גדול מזה ואפ"ה מועלין בו (מעילה ט.), וי"ל דהתם ראוי הוא לעשות ממנו תרומת הדשן אבל הכא שפקע למטה שאינו עומד לתרומת הדשן אין מועלין.
איכא בקדשי קדשים [דאין כאן שעת היתר לכהנים (כ"ה בר"ש)] אי לאחר זריקה (לרבה) [לר"א (ח"נ)] כולהו שרי (ולר"א) [ולרבה
ואין להקשות מהא דאמר לעיל עיכולי עולה אתה מחזיר, דהתם איירי דאית בהו ממש, ואע"ג דקרי להו מעוכלים לאו מעוכלים
(ח"נ)] של עולה אסורין ושל אשם וחטאת כולן מותרין: כז] רבינו תם (ש"מ):
לגמרי קאמר: אי דלית בהו ממשא אפילו קודם חצות נמי לא יחזיר. וה"ה דאין מועלין בהן, וק"ק דבמעילה אמרי' הנהנה מאפר תפוח מעל ואפילו
אפר גמור, וי"ל דהתם באפר תפוח שעומד לתרום ממנו את הדשן, או אפילו אחר תרומת הדשן למאן דאית ליה התם דמועל, דוקא בההוא דעומד
במזבח דקאי להוצאה ונמצא שלא נעשית מצותו, אבל הכא מיירי באותו שפקע למטה דלא חזי לא לתרומה ולא להוצאה. וא"ת והא תניא לעיל עיכולי עולה אתה מחזיר, וי"ל דהתם דאית בהו ממש (ב"ש): תוד"ה אתיא. פירש רבינו כו'. עיין בתוס' בכורות דף כו [ע"א ד"ה התולש]: ד"ה ופליגא דר"א כו'
וא"ת לרבנן דאית להו כו'. נ"ב ותוס' חיצוניות פי' ופליגא דר"א וכו' פירשו לאחר זריקה לא נהנין וכו', אליבא דרבי קאמר דס"ל דלא יעלו ובהא לא פליג ארבה דרבה איירי לת"ק ואיהו לרבי, אלא בפירשו קודם זריקה בלחוד דלרבה מהניא להו זריקה לאשתרויי אפילו לרבנן ולר' אלעזר לא מהניא להו,
ואע"ג דלא חזו להסקה מ"מ באיסורייהו קיימי ע"כ (ב"ש): ד"ה וכולן כו' דאיכא למימר דיעלו דקאמר היינו אם ירצה. נ"ב, ולא נהירא דכיון דמשלה בהן האור וקלטינהו מזבח צריך להעלות כשאר כל קדשים כשרים, דלמה יניחם ליפסל מאחר שיכול להעלותם ולהקטירם (ב"ש):