פו:
המזבח מקדש פרק תשיעי זבחים
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
וחציו להרמה.
בשרירי. קשין שנתקשו מחמת האש ששלטה ה] בכולן ונשרפו אלא שלא
לב א מיי' פ"ב מהל' תמידין
פירש בקונטרס ושרירי נמי ראויין להרמה מיהו
א) יומא כ., ב) כעי"ז תמיד כו.,
❖
ג) וע' ירו' יומא פ"ב ה"א ות"כ
ומוספין הלכה יא:
נעשו פחם אלא כעצים יבישים הם מתוכם: מנהני מילי. דבחצות
נראה דלאו ראויין להרמה דלאו דשן נינהו אלא חציו
צו פ"א הט"ו, ד) לעיל כ. יומא
תליא מילתא: כתוב אחד אומר כל הלילה והקטיר. על מוקדה על
להרמה דקאמר לא הרמה ממש אלא כעין הרמה שאין ראויין להקטרה
כ לו. מד נו, ה) תמיד ספ"א,
ו) [וביומא כ: סד"ה אלא כתבו
דהיינו הקטרה: וכתוב אחד אומר כל
המזבח כל הלילה עד הבקר
וכן משמע פ' שני דמעילה (דף ט:) דדייקא התם וכן גחלת שפקעה
תורה אור השלם
ישוב ע"ז], ז) וע' בזה פלפול ארוך
הלילה ו]. וסמיך ליה והרים את הדשן
מעל גבי המזבח לא יחזיר הא על
1. צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו
בפ"ב דיומא בס' המאור
ובמלחמות ה' ע"ש, ח) [וע"ע
וע"כ אכל הלילה קאי דהא לא כתיב
גבי המזבח יחזיר ומקשי מינה לרב
בשרירי מנא הני מילי אמר רב כתוב אחד
לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִוא
א)
תו' יומא כ: ד"ה משום]
הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ
❖
ולבש הכהן בבקר מדו בד אלא כל
ומשני שאני גחלת דאית ביה ממשא
אומר כל הלילה והקטיר וכתוב אחד אומר
1
כָּל הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר וְאֵשׁ
הלילה עד הבקר ולבש והרים. כן
הלכך יחזיר דלא נעשית מצותו
הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ: ויקרא ו, ב
2כל הלילה והרים א] חלקיהו חציו להקטרה
2. וְלָבַשׁ הַכֹּהֵן מִדּוֹ בַד וּמִכְנְסֵי
שמעתי בסדר יומא: חציו להקטרה.
משמע דאין ראוי לתרום מהם דאי
וחציו להרמה מתיב רב כהנא בכל יום
שינויי נוסחאות
בַד יִלְבַּשׁ עַל בְּשָׂרוֹ וְהֵרִים אֶת
א) א
ראוי לתרום מהם כשתרמו אמאי
דלא הוי עיכול אי לאו דשן ממש
הַדֶּשֶׁן אֲשֶׁר תֹּאכַל הָאֵשׁ אֶת
תורם את המזבח מקרות הגבר או סמוך לו
ב)
א] והרים הא כיצד (ש"מ, וכ"ה
הוא: וחציו להרמה. אפי' ז] קשין
יחזיר הרי נעשית מצוותן ומיהו היא
הָעֹלָה עַל הַמִּזְבֵּחַ וְשָׂמוֹ אֵצֶל
❖
ביומא כ ע"א): ב] מחצות. וכן
ויקרא ו, ג
הַמִּזְבֵּחַ:
מלפניו [או] מאחריו ביום הכיפורים בחצות
גופה לא ידענא מנא ליה דאיירי
שבהן ראויין להרמה וקרויין דשן
ב]
בסמוך מאשמורה (ש"מ, כתה"י
ברגלים באשמורת הראשונה ואי סלקא
ויומא שם): ג] עבדינן מחצות
לאחר תרומת הדשן דמהאי טעמא
ומיהו בשר ממש ליכא למימר
כו' עבדינן מאשמורת (יומא
מוסף רש"י
דמיקרי דשן: מתיב רב כהנא.
דעתך מחצות דאורייתא היכי מקדמינן
מקשה לרב דאמר לאחר תרומת
יד]
שם): ד] משום דנפישי ישראל
מנא הני מילי. דחצות עושה
הדשן איירי וכי היכי דמתרצינן ליה
אדרב דאמר חציו להרמה דמשמע
ונפישי קרבנות וקדמי אתו
(והיכי מאחרינן אלא) ג)אמר רבי יוחנן ממשמע
ישראל (כי"צ): ה] נ"א שליחכה
עיכול: כל הלילה והקטיר. היא
לאחר תרומת הדשן לר' יוחנן יתרצה
דקודם חצות לאו שעת הרמה היא
שנאמר כל הלילה איני יודע שעד הבקר
העולה על מוקדה כל הלילה, אלמא
האש כל לחותן ושלטה בכולן
אפילו מן הנעשין דשן: היו
קודם תרומת הדשן לרב דמודה רב
(ש"מ): ו] הלילה והרים (כתה"י
כל הלילה מצוה להיות על מוקדה,
מה תלמוד לומר עד בקר תן בקר לבקרו של
וש"מ): ז] צ"ל דאפילו (ש"מ):
אלמא כל ליליא הויא הקטרת
תורמין. תרומת הדשן מלא מחתה
דמועלין ונראה בעיני דדומיא טו]
ה)
: ט] והתוס'
אברים, ואפילו מה שעל המוקד
ח] להעלותו (ש"מ)
לילה הלכך כל יומא מקרות הגבר סגי
ונותנה במזרחו של כבש: וברגלים
דפסולין טז] שפקעו דאיירי בכל ענין
ביומא גרסי לה ומפרשים דפריך
אם פקע: כל הלילה והרים.
ביום הכיפורים משום חולשא דכהן גדול
אכל יום דהא קיי"ל זריזין
דסמיך ליה לההוא קרא ולבש הכהן
ד)
מאשמורת הראשונה. ומשום דנפישי
דקתני וכן גחלת שפקעה ומינה נמי
מקדימין למצות (גליון): י] צ"ל
מדו בד והרים את הדשן, אלמא
מחצות ברגלים דנפישי קרבנות דקדמי
דייקא דבגחלת אין חילוק בין קודם
קרבנות ונפיש דשן וצריך להעלותן ח]
ג]
ד]
שם (כתה"י): יא] ס"א השעה
כל הלילה הוא חשיב כעיכול וקרי
בשר העולה דשן משמשלה בו האור
וכו' כדלעיל, ממשמע שנאמר
אתו ישראל מאשמורת הראשונה כדקתני
חצות לאחר חצות דבכל ענין יז] עיכול
לתפוח שבאמצע המזבח ולסדר את
וכשר להרימו: חציו להקטרה.
כלומר קראי אהדדי לא דמו,
דדומיא דפסולין יח] שברישא קתני
המערכה בלילה שיוכלו לשחוט
סיפא לא היתה קריית הגבר מגעת עד
שאינו עיכול ואם פקעו צריך
כל הלילה והקטיר את שאינן
להחזיר להקטיר: וחציו
מעוכלין, כל הלילה והרים
דאפילו קודם חצות לא יחזיר ועוד
ולהעלות התמיד בעלות השחר:
שהיתה עזרה מלאה מישראל איתמר פירשו
להרמה. מחצות ולהלן קרוי דשן,
מן המעוכלין, וחצות דעושה
ה"ג ואי חצות דאורייתא היכי
דבסיפא גבי אברים הוא דמפליג
קודם חצות והחזירן
אחר חצות רבה אמר
אלמא חצות משויא ליה עיכול:
עיכול מעד בקר יתירא תן
מקדמינן. ל"ג והיכי מאחרינן : א"ר
אבל בגחלת לא מפליג דעיכול חשיבא
בכל יום תורם את המזבח.
בקר לבקרו של לילה שאין
ט]
הדשן, שהוא חותה מן הדשן
צריכין להיות עוד על המוקד,
יוחנן גרס ולא גרסינן אלא: ממשמע
ולא שייך יט] לא לשון הקטרה ולא לשון
במחתה פעם אחת בין רב למעט
ואיזהו בקר לבקר זה חצות,
שנאמר כו'. כלומר קראי כדרב מיתרצי ולאשמועינן דחצות עושה
מוקדה דהא כ] (בכך מיתוקמא) ומ"מ
יחזיר דלאו ראויה להרמה
ובלבד שלא יפחות ממלא קומץ,
בקרו של לילה עלות השחר,
ונותנו במזרחו של כבש ונבלע
בקר אחר תן לו היינו חצות
הויא דלאו דשן היא ולא נעשית מצוותה כא] על גבי המזבח יחזיר
עיכול בשרירי דקודם חצות הן בכלל הקטר ומחצות ואילך ראויין
במקומו שנאמר (ויקרא ו) והרים
אבל להרמה כל הלילה כשר
דאכתי לא נגמרה מצוותה וכי פקע לא יחזיר דעל מוקדה על המזבח
להרמה כדשן מעליא והרמה במעוכלין לגמרי קודם חצות נפקא לן
את הדשן וגו' ושמו אצל המזבח,
ומן המעוכלות הלכך הכל לפי
וילפינן מוהרים ממנו בקומצו,
צורך השעה יש בידך כו'
מהאי קרא: ממשמע שנאמר כל הלילה כו'. אם ללמד בא כמשמע . וע' תוס' שהביאו גי'
משמע דדבר שצריך יקידה יהא על המזבח אפילו פקע אבל דבר שאין
והיא היתה תחילת עבודת שחרית
(כי"פ)
צריך יקידה לא וא"ת כשמאספין את האפר להעלותו לתפוח אין יכולים
כל המקרא שיהא מעלה אברים ומקטירן עד הבקר מכל הלילה
זו מפירושים אחרונים דרש"י:
בהשכמה (יומא כ.) מקרות הגבר
יב] צריך (*ב"ש): יג] מישראל
כו'. תרנגול, בשליש הלילה לאחר
נפקא: מת"ל עד בקר. לא נאמר אלא לענין הרמה לומר שתורמין
להזהר שלא יהו הרבה גחלים על האפר והכא משמע שאסור להוציא
(ש"מ): יד] לרב דלמא קודם
חצות או סמוך לו בין מלפניו בין
כל הלילה והכי קאמר עד הבקר והרים לפני הבקר והרים ולא נתן
הגחלת מן המערכה כדדייק במעילה (ג"ז שם) דיחזיר וכל שכן
מלאחריו, פעמים קודם פעמים
תרומת הדשן איירי וכו' (ש"מ)
שיעור לדבר: תן בקר לבקרו של לילה. בוקרו של לילה עלות השחר
דאיירי לאחר כו' הדשן וכי כו'
שאסור להוציא ובמסכת תמיד (דף לג.) נמי משמע שהיה נוטל מן
אחר כך, לא היה קבע בדבר
(צ"ק): טו] לשון התוס' ביומא
(המפרש תמיד כו.) או סמוך לו.
המאוכלות הפנימיות אלמא גחלים היה נוטל וצריך לומר דמאי כב] מן
בקר אחר תן לו היינו השכמה וכיון דאין זמן לדבר אלא של י] השכמה
סמוך לקריאת הגבר, לפני קריאתו
דדומיא דפסולין דקתני בהדה
המאוכלות היה נוטל הנהו דלית בהו מששא וחשיבי אפר אבל גחלת
הכל לפי צורך השעה יש בידך לעשות. הלכך כל יומא בקרות הגבר
או לאחריה: בחצות. תורם
וכולן שפקעו מעל גבי המזבח
יא]
מחצות: באשמורת הראשונה.
לא יחזיר בכל ענין ואפילו
או סמוך לו לפניו או לאחריו סגי: ביום הכיפורים. שכל העבודה
דהכא דמינה דייק במעילה דיחזיר מיירי בגחלת חיה דאית ביה
שהיא בשלישית הלילה כדאמר
קודם חצות ה"נ גחלת איירי
מוטלת על כהן גדול ואיכא חולשא וצריך יב] להקדים יותר: וברגלים
מששא והא דקאמר במעילה ה"ה דאפילו אפר לאו דליהוי כגחלת
בכל ענין: טז] דפסולין קתני
במסכת ברכות (ג.) ג' משמרות
דקתני וכן כצ"ל (צ"ק). נ"א
הוי הלילה (יומא כ.) היכי
מאשמורת הראשונה. כדקתני סיפא דההיא ולא היתה קרות
ממש אפי' לענין חזרה דגחלת מחזירין לעולם אפילו לאחר תרומת
מקדמינן. גרסינן, ולא גרסינן
ונראה בעיני דדומיא דפסולין
הדשן דאין מעלין אותה לתפוח אבל אפר מעלין לתפוח אלא לענין
הגבר מגעת ברגלים עד שהיתה עזרה מליאה ישראל יג]:
קתני וכן גחלת כו' (ח"ד):
היכי מאחרינן, הלא כל חציו ראוי
יז] ענין חשיבא עיכול (ש"מ):
להרמה ומה לנו אם יאחר, היכי
מעילה הוא דקאמר דהויא כגחלת ואע"פ כג] שלכאורה יש חילוק בין גחלת
חצות
יח] דפסולין שפקעו קתני כצ"ל
מקדמינן אפילו דשן המעוכל יפה,
חיה לשאינה חיה שאינה כד] חיה בכלל דשן היא כדתנן נטל מן המאוכלות הפנימיות ומ"מ כה] יש ליישב כפירוש הקונטרס דחציו להרמה היינו אפילו
(צ"ק ופ"מ): יט] שייך בה
והא אמרת חציו להרמה, אלמא
לא (תו' יומא שם): כ] דהא
אין חצי הראשון כשר לכך: אלא
בשרירי ולענין זה שהרמת הדשן מתירן לאוספם לתפוח ולא לענין זה שיעשה מהם תרומה כו] דהא דשן [כתיב והיינו] דאמר רחמנא
כבר מיתוקדא וקיימא (צ"ק):
אמר רבי יוחנן. לא תימא חציו
והרים את הדשן מחצות כדי להתיר אפי' שרירי דמחצות ואילך חשיבי עיכול כז] להקטרה ואם ירצה יאספם לתפוח כדי להוציאם מחוץ למחנה
לכך וחציו לכך, אלא הכי דריש
כא] מצוותה הלכך על (ש"מ,
אבל אם רוצה להניחם במקום המערכה כדי למרק מצותם שיהו הם ראויין עצמם לתרומת הדשן עדיין מצוותם עליהם הלכך יחזיר
צ"ק, וכ"ה בתוס' שם): כב] צ"ל
הכתוב הכשר כל הלילה, בין
כח]
דהאי (באה"מ): כג] מתיבת
להקטרה שאין מעוכלין בין להרמה
דמסתבר למימר דעדיין חסר מהם מירוק מצוה כיון שעדיין אין ראויין לתרומת הדשן והשתא ניחא לישנא דחציו להרמה וניחא נמי שבשעה
ואע"פ עד ומ"מ ליתא בתוס'
אם יש דשן מעוכל, וחצות דעושה
שמאספין את האפר לא היו צריכין להזהר מן הגחלים ואפי' היו לוחשות וקצת היה נראה כן במסכת תמיד פרק ראוהו (דף כח:) דתנן נטלו
יומא שם: כד] צ"ל דשאינה
עיכול באברים שמשלה בהן האור
(באה"מ): כה] בח"ד גורס מ"מ.
מהכא נפקא: ממשמע שנאמר.
את המגריפות ואת הצינורות ועלו לראש המזבח האברים והפדרים שלא נתאכלו מבערב סולקין לצדדי המזבח ובתר הכי קתני החלו
ועי' אות כג: כו] תרומת
בהקטרה כל הלילה על מוקדה,
מסלק כט] באפר על גבי התפוח וזהו כפי' רש"י שלא היו מסלקין ל] אותם שלא נתעכלו אבל גחלים עיכול חשיבי ואפילו חיים כדפי'
הדשן כצ"ל (צ"ק): כז] עיכול
איני יודע שעד הבקר קרוי לילה,
אלא
ואין ראויין להקטרה (ד"ו):
ומה ת"ל עד הבקר, תן השכמה
אמר ר' יוחנן.
לעיל דאפילו קודם חצות חשיבי עיכול לא] אם כן לאו בכלל שלא נתעכלו נינהו הלכך נ"ל פירוש הקונטרס עיקר:
כח] הם עצמם ראוים (צ"ק):
אחרת לבוקרו של לילה, בוקרו של
בקונטרס מחק אלא בפירושים הראשונים ופי' דרבי יוחנן מתרץ קראי כרב חציו להקטרה וחציו להרמה ומיהו היינו דוקא בשרירי
לילה הוא עלות השחר ונתן לך
כט] מעלין באפר (תוס' שם, וכ"ה
בתמיד): ל] מסלקין אלא אותם
הכתוב בו בקר אחר לומר שאין
והאי לב] דקאמר (דקמדמי) קודם לחצות היינו במעוכלין ומקראי אחרינא נפקא ליה דכתיב עד בקר תן בקר לבוקרו של לילה ומוקמינן
(ד"ו): לא] עיכול ולאו בכלל
צריך להקטיר מן השכמה ואילך,
ליה בהרמה ומסר המקום הדבר לחכמים להיות מדמין לג] כל מה שירצו לפי הצורך להם ומיהו קשה לפירוש זה דקרא דעד בקר דכתיב
שלא כצ"ל והשאר נמחק (צ"ק):
וכיון שלא נתן זמן באותו בקר, על
בהקטרה [היכי] מוקמינן ליה בהרמה ועוד דאלא גרסינן בכל הספרים ונראה כגיר' פירושים אחרונים דגרסי אלא ופליג רבי יוחנן אדרב
כרחך הוא חצות לילה: הלכך.
לב] והאי דקמקדמי לחצות
לד]
כצ"ל והשאר נמחק (ש"מ):
הואיל וכל הלילה כשר להרמה,
דאמר חציו להרמה דאפילו בדשן המעוכל יפה לא מקדמינן וקאמר רבי יוחנן דכל הלילה קאי אהקטרה וקאי אהרמה דכל הלילה כשר
לג] צ"ל מקדימין (עו"ש).
נ"א
קבעו חכמים זמנה הכל לפי שעה,
להקטיר כשאין מעוכלין לה] וכל הלילה כשר להרמה אם יש דשן מעוכל וגבי הקטרה כתיב בקר מיותר ליתן בקר לבוקרו של לילה והיינו
מרימין (באה"מ): לד] אחרונים
בכל יום דלא נפישי קרבנות, ורב
של רש"י (כ"ה בתו' יומא שם):
להם היום, בקרות הגבר סגי:
בשרירי דחצות עושה עיכול והכי מידריש קרא תן השכמה אחת לבוקרו של לילה ובוקרו של לילה הוא עמוד השחר ונתן לו הכתוב בקר
לה] כשאין דשן ותיבת מעוכלין
דנפישי קרבנות. ורב הדשן
אחר לומר שאין צריך להקטיר מן השחר לו] ואילך וכיון שלא נתן זמן באותו בקר על כרחך הוא חצות לילה שמעינן דבשרירי תלוי
ליתא (תוס' יומא שם): לו] צ"ל
במקום המערכה וצריך להעלות
ההשכמה (ש"מ): לז] ביה (ד"ו):
את הדשן לתפוח לאחר ההרמה,
בחצות ובדשן מעוכל דלית ביה מששא כל הלילה והרים אבל אית בהון לז] מששא כל הלילה והקטיר וכך פי' בקונטרס בפ"ק דיומא
לח] אלא ה"ג משום חולשא
כדתנן במסכת תמיד (כח:) מעלין
(דף כ:) וצ"ע במגילה (דף כ:) דקאמר כל הלילה כשר להקטרה אמאי לא קאמר נמי להרמה ו): משום חולשא דכהן גדול מחצות.
האפר לתפוח, ותפוח הוא גל של
דכהן קודם שהכהן התורם
יהא חלש (תוס' יומא שם):
אפר כמין תפוח של ענבים הנדרך
כאן משמע שעבודת לילה כמו תרומת הדשן וסידור המערכה היו מוטלות עליו והשתא אתי שפיר משום חולשא דכהן גדול שיוכל
טל] נ"א דשן לנערה כפייס
בגת, ששם כנסו אפר של כל ימות
לנוח אחר תרומת הדשן ולהפסיק כדי לעשות בנחת שחיטת התמיד ועבודת היום אבל אי עבודת לילה בשאר כהנים מאי חולשא
(תוס' שם וב"ש). ובש"מ דשן
החג והוא באמצע המזבח ופעמים
❖
אפרה לנערה:
איכא וריב"א פירש ביומא (דף כ:) דלא גרס' הכא כהן גדול דתרומת הדשן לא הויא בכהן גדול מדלא חשיב טבילת תרומת הדשן
שהוא עליו כג' מאות כור, לפיכך
לח]
צריך להקדים לתרום מאשמורה
בהדי ה' טבילות וי' קידושין שהיה עושה ביום הכפורים ועוד דפייס דתרומת הדשן חשיב בסדר יום הכפורים ואילו היה
הראשונה (יומא כ:): לא היתה
בכהן גדול למה ליה להזכיר בסדר יום הכפורים וכן ז) יסד הפייט הוקמו מחצות אפרה טל] לבערה בפייס דשן הבערה ומיהו רבינו
קריית הגבר מגעת. ברגלים עד
שיטה מקובצת
שהיתה העזרה מלאה מישראל
היה מפרש דאין צריך למוחקו דה"פ משום חולשא דכהן גדול מקדימין תרומת הדשן וסידור המערכה ושריפת אברים שלא נתעכלו
ואי ס"ד מחצות דאורייתא כו'.
המביאין קרבנותיהן להיות
מבערב בשאר כהנים כדי שעל ידי כן יהא מזומן כה"ג להתחיל מהבקר כשיעלה עמוד השחר עבודת היום קודם שיהא רעב וחלש ח):
מזומנים להקריבן אחר התמיד מיד
וא"ת דילמא הא דאמרי'
(שם כ.):
מחצות דאורייתא היינו בשרירי, והכא
בדלית בהו ממש שנתעכלו לגמרי,
וי"ל כיון דדייק חציו להרמה מתוך קרא דוהרים את הדשן, משמע דאפילו דשן נמי מועלין בו עד חצות (תו"ח ב"ש): תוד"ה משום חולשא וכו' (בסוה"ד) קודם שיהא רעב וחלש. נ"ב ובתוס' חיצוניות פירשו דחולשא דקאמר היינו שיעשו קודם היום הרבה שיהיה פנאי
לסלק הדשן ולסדר את המערכה ושני גזרי עצים קודם עמוד השחר כדי שיוכל לשחוט התמיד כשיעלה עמוד השחר והיה לו מתון לשאר עבודות (ב"ש):