פז:
המזבח מקדש פרק תשיעי זבחים
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שקיבלו פסולין והדר זרקו פסולין. ולמה לי זרקו מקבלה איפסלה לה
לז א מיי' פרק ג מהלכות
והנסכים שנטמאו משקדשו
בכלי אין להם פדיון דמשמע מקרב
א) [לעיל פד.], ב) שם, ג) ועי'
❖
פסה"מ הלכה יב:
היטב בפרש"י ובתוספות שם,
לא קרבו בעורכו טז] לכלי חול
אי לאו לאשמועינן טעמא דזרקו פסולין הוא דהוו איברים בתורת אם
איירי וכן ד) היה מקריב מנחת העומר
❖
ד) יומא ז. מנחות עב.
עלו לא ירדו ולכתחלה לא יעלו דתפסל ו] בשר בזריקת פסולין הא זרקו
ונטמאת בידו אומר לו הבא אחרת תחתיה בהכי מוקמינן לה מיהו
מוסף רש"י אכתי קשה לפי' דאי מעיקרא ס"ד דלענין פדיון קבעי אם כן לא
כשרין לכתחלה נמי יעלו האיברים דזריקה מעליא הוא ואע"ג דקיבלו
הגהות הב"ח
הוה ליה למימר לכתחלה ליקרב
פסולין משום דקדשיה כלי שרת
אויר יש בין כבש למזבח.
(א) רש"י ד"ה תיפשוט צ"ל
ליזרוק לכתחלה: אי נמי שזרקו
מיבעיא לי אלא ליקרב מיבעיא לי
שלא היה ראש הכבש נוגע במזבח
שקיבלו פסולין וזרקו את דמו מאי לאו
א)
קודם ד"ה יש חיבור: (ב) שם
אלא אויר מעט מפסיק בינתיים
פסולין. ומשום היא גופא איצטריך
ומדקאמר לכתחלה ליקרב מיבעיא לי
שקיבלו פסולין וזרקו פסולין לא שקיבלו
(לעיל סב:) הא לא קשיא. כלומר
ד"ה אלמא לא בתמיה אלמא
❖
לאשמועינן אם עלו איברים לא ירדו
משמע דמעיקרא נמי הוה ידע דליקרב
לא משכחת:
אם קושיא אחרת אין כאן, זו יש
פסולין א"נ שזרקו פסולין אויר מזבח כמזבח
א]
לה תירוץ. וכן כל דוכתא דאיכא
ואף על פי שנפסלו בזריקה: אויר
קמיבעיא ליה אלא דמיבעיא ליה
דמי או לא ת"ש כשם שהמזבח מקדש ב] כך
הא לא קשיא, יש קושיא גדולה מזו
❖
המזבח. אם תלה איברים פסולים
בדיעבד ועוד הקשה ה"ר פטר
(שבועות כג:):
גליון הש"ס
כבש מקדש ב] ואי אמרת אויר מזבח לאו
לפרש"י שהשיב יז] ר"י דדוקא משום
באויר ראש המזבח כמזבח דמי ולא
גמ' הא לא קשיא תפשוט. שבת
כמזבח דמי אויר כבש נמי לאו ככבש דמי
❖
ירדו: או לאו. כמזבח דמי וירדו: היכי
דזרקוהו פסולין אחרי שקבלו פסולין
דף ג ע"ב:
שיטה מקובצת
היכי מסיק ליה מכבש למזבח הוה ליה ירוד
מסיק לה מכבש למזבח. הא כי מגבה
אבל קבלו פסולין וזרקוהו כשרים
עולת העוף דפסלה במחשבה.
דנגד ליה והא אויר יש בין כבש למזבח רובו
ליה באויר הכבש הוה ליה ירוד ותנן ב)
יעלו תחילה יח] ליקרב איברים דכלי
ג]
(וא"ת) לב] [הקונטרס פי']
שינויי נוסחאות
כך אם ירדו לא יעלו: ומשני דנגד
שרת מקדשין לכתחלה ליקרב דבהדיא
מליקה היתה בראשו של מזבח והא
לכבש ככבש רובו למזבח כמזבח תיפשוט
א] בש"מ נוסף איבעיא להו:
קלטה לה מזבח דאויר מזבח כמזבח
ליה. גוררן עד המזבח ואינו מגביהן:
אמרינן בפ"ק דמנחות (דף ז.) והא
מהא הא דבעי רמי בר חמא יש חיבור
ב] מקדש את הראוי לו (כי"צ):
ואילו היה מקטירו למחר היה כשר
ופרכינן אויר יש בין כבש למזבח.
בעי מיניה ריש לקיש מרבי יוחנן כלי
ג] נ"א דגריר (כי"מ). וכ"ה
וי"ל דלישנא דקלטה משמע דבר
לעולין או לא תיפשוט דיש חיבור $ הא לא
ברש"י כי"פ: ד] בה מחשבה
הנפסל שהמזבח קלטתו והכא הרי
שרת מהו שיקדשו פסולין לכתחלה
כדאמרן בפרק קדשי קדשים (לעיל
. ועי' רש"י:
היא כשרה ממש א"נ (ר"ת אלא
קשיא תיפשוט מתקיף לה רבא בר רב חנן
(כי"מ. וכ"ה בתוס')
ליקרב וא"ל אין מקדשין ומשני אין
דף סב:) וכי מטי כנגד אותו אויר הוה
ה] נ"א קלטה אויר מזבח
נראה) ה"פ [אפי'] אמרת דלינה
ואי אמרת אויר מזבח כמזבח דמי עולת
(כי"מ): ו] דאיפסיל ליה בשר
מועלת בראשו של מזבח מ"מ הא
ליה ירוד: ומשני רובו לכבש ככבש
מקדשין ליקרב אבל מקדשין ליפסל
(כי"י): ז] רובו (כי"י):
קלטה לה מזבח דהא פסולים שעלו
העוף דפסלה במחשבה היכי משכחת לה
כו'. מה שכנגד אויר שדינן ליה בתר
ש"מ דאין מקדשין ליקרב פשיטא ליה
ד]
ח] דפסלה בה מחשבת חוץ
לא ירדו וא"כ למחר נמי בת הקטרה
(כי"פ): ט] להורידה למחר
היא (מהר"פ): תוד"ה (מעמ'
הא קלטה מזבח מתקיף לה רב שימי בר
רובא אם רוב האבר בכבש שדינן ליה
הילכך נראה פר"ת יט] שפירש דמעיקרא
ה]
לאחר שנפסלה בלינה
הקודם) כלי שרת. דאפילו מאן דאית
ס"ד דר' יוחנן דקבעי מיניה אם העלה
בתר כבש ואי רובן ז] במזבח שדינן ליה
אשי אלמה לא משכחת לה כגון
דאמר
ולהעלותה (ע"פ כי"י וב"ש):
ליה כו' מודה בדם הנזרק. עי' תוס'
י] דאי מקיים למחשבתו (ב"ש):
בתר מזבח: יש חבור בעולין. דלא
פסולין לגבי מזבח בכלי שרת ומפסיק
מנחות דף ו' [ע"ב ד"ה שהרי]:
הריני מולקה על מנת להורידה למחר
יא] לאשכוחא (ש"מ): יב] צ"ל
ד"ה אויר יש כו' כדי שיהא אויר
הכלי שרת וקמיבעי ליה נהי דאין לומר
חשבינן להו כמאן דמיפרת ואזלינן בהו
מהניא (ש"מ): יג] צ"ל משכח
ולהעלותה ולהקטירה הניחא לרבא
דאמר
קרקע מפסיקו. עיין לעיל בתוס' דף
בתר רובא או אין חיבור: תפשוט
דלא ירדו מטעם דאויר מזבח כמזבח
(הגרי"ב): יד] תיבת ביה ליתא
(א)
ס"ב [ע"ב ד"ה אויר]:
לינה מועלת בראש המזבח אלא לרבה
בכי"י: טו] בכי"י אי בעית:
דיש חיבור. דאי אין חיבור קמא קמא
דמי שהרי תחתית הכלי מפסיק מיהו
טז] צ"ל בעירן (ש"מ, צ"ק):
דאמר אין לינה מועלת בראש המזבח ליתא
כלי שרת שמא מתוך קדושתו לא הוי
דמטא כנגד אויר איפסיל ליה.
יז] שחשיב לא ירדו דוקא
למחשבתו לרבה נמי משכחת לה כגון
משום כצ"ל (ש"מ):
ובכריתות (דף יד.) ג) גרסינן ליה
חציצה והוי כאילו הפסולים ע"ג המזבח
יח] לכתחילה איברים ליקרב
דאמר הריני מולקה על מנת להורידה קודם
ממש דלא ירדו או הויא חציצה וירדו
בלישנא אחרינא תיפשוט דבעי רמי בר
כצ"ל (ש"מ) יט] בשטמ"ק לעיל
ע"א מובא פר"ת ביתר ביאור:
עמוד השחר ולהעלותה לאחר עמוד השחר
אמר ליה תניתוה כשם שהמזבח כו'
חמא הלכו באיברים אחר הרוב או לא
בש"מ ורש"ק מוחקים התיבות
כ]
הלכו: עולת העוף. שמליקתה בראש
לענין דאם עלו לא ירדו כך הכלים
להך גיסא מיהא תיפשוט דאויר מזבח כמזבח
שבסוגרים: כא] הלשון נר' קצת
א
מגומגם, דמשמע דר' יוחנן לא
המזבח: היכי משכחת לה. דפסל ח]
מקדשין לענין זה כ] (מכאן ואילך
דמי דאי ס"ד אויר מזבח לאו כמזבח דמי
ס"ל הכי, ובעצמם כתבו לעיל
לשון ר"ת) א"ל לכתחלה ליקרב
בה מחשבה חוץ לזמנו הא קלטיה
דזוהי באמת דעת ר' יוחנן. עי'
טה"ק. כב] צ"ל כך הכלים
קמבעיא לי דסבר ריש לקיש דאיכא
אויר המזבח דאי נמי אמרינן לינה
כא]
(גליון): כג] צ"ל שמשעלו
לאוקומה מתני' דקתני הך כב] כלים מקדשים שאם כג] עלו בכלי ע"ג
מועלת בראש המזבח וקיים זה את מחשבתו ושהה עד למחר והקטירה
: כד] ירדו אע"ג דאין
(כי"ב)
בת הקטרה היא דהא פסולין שעלו לא ירדו וכיון דבת הקטרה מחר
המזבח לא ירד כד] דאין כאן לא קדושת המזבח ולא קדושת אויר הואיל והם
(ח"נ): כה] צ"ל מפסולין (ש"מ):
כו] בש"מ גורס נמי מוקי. וצ"ע
לכתחלה היא אמאי פסלה בה מחשבת הקטרת מחר: אלמה לא.
בכלי וקבעי שאם לא העלה הקמצין הפסולין בכלי אלא קדשו בכלי מהו
דהא ר"ל בלבד הוא דמוקי לה
שיעלו לכתחלה דכי היכי דמזבח מקדש מה שנגע בו ולא ירדו כך כלי
בתמיה. (ב) ולא משכחת בה פסול מחשבה והא משכחת כגון שחישב
בפסולין דוקא לפי' ר"ת. שו"ר
דבד"ו לא גריס תיבת 'אלמא'
מקדש מה שנגע בו ולא ירדו או לא אא"כ העלהו אמר ליה תניתוה
עליה להוריד ט] למחר לאחר שנפסל ולהעלותה ולהקטירה דכיון
דלעיל בסמוך ואפשר דמה"ט
דאיקיים י] ליה מחשבתו תו לא סלקא דהא איפסל ליה בלינה השתא
שקבלו פסולין וזרקו את דמו מאי לאו שקבלו פסולין וזרקו פסולין כלומר
הגיה בש"מ: כז] צ"ל ומשני לא
שקבלו (צ"ק): כח] עד כאן
נמי אהני בה מחשבה: ופרכינן אאתקפתא דרב שימי הניחא לרבא
שקבלו פסולין וזרקו בדיעבד הא אם לא זרקוהו לכתחלה לא יזרוק דהכי
לשון ר"ת כצ"ל (ח"נ): כט] עי'
דאמר לינה מועלת. איכא לאשכחא יא] בכה"ג: אלא לרבה. אפי' קיימא
מיפרשא מתני' הלן והיוצא כו' שזרקו את הדם בדיעבד לא ירד הא אם
ש"נ בעמ' שאח"ז אות כז:
למחשבתו לא מיפסל וכל שכן דמחשבה לא הויא יב]: ומהדרינן לרבה נמי
ל] בש"מ נוסף דהכבש היה
לא זרקוהו לא יעלה והא דקאמר וזרקו פסולין פי' דמתני' [כך] הוא
פורח אמה יסוד ואמה סובב:
כו' להורידה קודם עמוד השחר. וכיון דעמוד השחר משכחת יג] לה
ואינו אלא מסיים לשון המשנה ולאו מפסולא כה] קדייק תדע שלא היה
לא] בש"מ נוסף אבל השתא
ארצפה פסיל לה בלינה הילכך מהניא לה נמי מחשבה: להך גיסא
לו לומר רק לא שקבלו אי נמי זרקו אלמא דריש לקיש דדחי ליה בפסולין
דלאו כמזבח דמי ע"כ הוי
כאויר וכי היכי דאויר מזבח
מיהא תפשוט כו'. רב שימי מסיים ביה יד] באתקפתיה הכי
מוקי כו] לה והיינו דאמר בפ"ק דמנחות (ג"ז שם) והא בעי מיניה ריש
לאו כמזבח דמי כמו כן אויר
לקיש (כו') מר' יוחנן כלי שרת מהו שיקדשו פסולין [כו'] ואמר ליה אין
את טו] בעי למילף מיניה אויר מזבח לאו כמזבח דמי לאידך גיסא
סובב לאו כסובב דמי וא"כ
הו"ל ירוד: לב] הקטע דלהלן
מצית למיפשט מינה ולמימר דכמזבח דמי דאי לא כמזבח דמי:
מקדשין עד כז] לא קבלו פסולין ואי נמי זרקו פסולין כלומר שקבלו פסולין
נראה לוקה בחסר וצ"ע ליישבו:
אם עלה הבשר לא ירד והדם יעלה ויזרק דכלי שרת מקדשין לכתחלה
חטאת
ליקרב אי נמי אם זרקו פסולין הבשר אם עלה לא ירד והדם לא יתקנח דהא המשנה בכל עניינים אם עלה לא ירד קתני בין חומרא בין
קולא כדמוכח לשון כח] ר"ת וכל מה שפירשתי לפירוש הקונטרס שהעמדתי בעודן טז] בכלי חול צריך לפרש גם לפי' ר"ת למאי דבעי למימר
ר"ל דמקדשין לכתחלה ומה שפי' הדם לא יתקנח אין שייך להזכיר כאן דלאו היינו אם עלו לא ירדו דאפילו מאן דאית ליה גבי דם אם עלו ירדו
מודה בדם הנזרק דקלטו מזבח דאי לא הוי אלא לר"ג דוקא א"כ בסמוך דפריך חטאת העוף דפסולה היכי מזה מדמה כט] פירוש לר"ג דאמר
אם עלה לא ירד כיון דאויר מזבח לאו כמזבח דמי לעולם הוי ירוד ומאי קושיא אימא הא דקתני אם עלה לא ירד היינו אם זרק לא יקנחנו אבל
אם עלה בכלי ירד אלא ודאי לא יקנחנו הוי לכולי עלמא ואם עלה לא ירד דקאמר היינו אם עלה בכלי לא ירד אלא יזרקנו בעל כרחו ובההיא
דמנחות (ג"ז שם) דקדק רבינו חיים דקאמר התם אין מקדשין ליקרב אבל מקדשין ליפסל וכי לא היה יודע דמקדשין ליפסל הא מתני' היא
בין לפי' הקונטרס בין לפי' ר"ת דתנן כך הכלים מקדשין: אויר יש בין כבש למזבח. אבל אי אויר מזבח כמזבח דמי לא קשיא
ליה מכי מטי כנגד אויר (לא) הוה ליה ירוד דכנגד אותו אויר יש אמה סובב ל] וסובב חשיב מזבח דאפילו להקטיר עליו איכא מאן דאמר
פרק קדשי קדשים (לעיל דף סב:) דמקטירין לא] מיהו אין נראה לרבינו חיים שהרי יש אויר מפסיק יותר מכדי אמה סובב כדי שיהא אויר
קרקע מפסיקו כדאמרינן לעיל מה דם אויר קרקע מפסיקו אף בשר אויר קרקע מפסיקו וא"כ אכתי מכי מטי כנגד אויר קרקע ה"ל ירוד:
עולת העוף דפסלה בה מחשבה. תימה מאי קשיא ליה הא אמרינן בפרק קדשי קדשים (לעיל דף סה.) שאם עשאה למטה מרגליו אפילו
אמה אחת כשרה וא"כ אין כאן אויר מזבח ולפירוש הקונטרס שפירש למעלה [לעיל דף נד.] שהיתה שם בליטה ניחא אי נמי פריך לרבי נחמיה
דאמר (לעיל דף סה.)
היא עצמה אינה נעשת אלא בגופו של
קרן: