המזבח מקדש פרק תשיעי
זבחים
פח.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
חטאת
העוף פסולה היכי מזה מדמה. פירש בקונטרס וקי"ל
חטאת העוף פסולה. שמלקה בראש המזבח שלא לשמה ופסל יא] דאף
לח א מיי' פ"ג מהל' פסה"מ
א) ע' מכות יט כ., ב) מנחות
הלכה יט:
ח: יט: ת"כ צו פ"א הי"ב,
על גב דנעשית יב] למטן הא אמר מר לעיל (דף סג:) מלקה בכל מקום
בכל הפסולין (לעיל דף פד.) דאם כו] עלו יזרוק הדם
לט ב ג מיי' שם הלכה כ:
ג) כעי"ז שבת קכד:,
במזבח כשרה ולא פסיל מעלה דידיה יג] אלא בהזאה והיכא דמלקה
לכתחילה וא"ת מנא ליה הא דקודם זריקה קאמר דלא ירדו כז] דילמא
מ ד מיי' שם הלכה יט:
ד) [מנחות יט:], ה) [מנחות
מא ה מיי' שם הלכה כ:
ח.], ו) לעיל פז. מנחות ז. פז:
בפסול בראש המזבח וקי"ל בכל הפסולין אם עלו לא ירדו היכי שרי
היינו לאחר זריקה ויש קצת ראיה ממליקת חטאת העוף דאין מטמא
י)
נ)
מב ו מיי' פ"א מהל' כלי
ק. קב: מעילה ד., ז) תוספ'
ליה מר להזות מדמה הרי מגביה
בבית הבליעה שמתרת את האסור
המקדש הלכה יט:
במנחות ספ"ח ומעילה פ"א
מג ז ח מיי' (פ"ב) [פ"ג]
הי"ד, ח) תוספ' דמנחות ספ"ט,
ואם אין יכול לזרוק לכתחילה במה
ומתיז כשאוחז בה ומזה והוה ליה ירוד:
חטאת העוף פסולה היכי מזה מדמה הוה ליה
ט) [יומא עב:], י) לעיל פד.,
מהל' פסה"מ הלכה כ:
שאר פסולים. דמים (א) בבהמה לר"ג
מתרת את האכילה כח] דלענין אם
מד ט י מיי' פ"ה מהל'
ירוד שאר פסולים היכי זריק להו מדמה דמגע
כ) לעיל פג., ל) מנחות פז.,
א]
מ) שם, נ) לעיל סט.,
דאמר במתני' כ) הדם פסול יד] שעלה
זרק את הדם לא יקנחנו לא קאמר
איסורי מזבח הלכה ט:
להו הא הזאה היא מיצוי היא הא זריקה
מה כ מיי' פ"א מהל' כלי
ס) [ועי' תו' מנחות ח: ד"ה
לא ירד: היכי זריק. מדמן הרי
דאפי' למאן דאמר תרד לא יקנחנו
כלי], ע) ע' בס' פנים מאירות,
המקדש הלכה יד:
שפיכה היא ועוד ב] דרך הזאה בכך דרך
מו ל מיי' שם הלכה טו:
זריקה מרחוק הוא זורק והוה ליה
כדפי' לעיל (דף פז: סוף ד"ה כלי):
פ) [וע' תו' פסחים סג: ד"ה
❖
❖
זריקה בכך אמר רב אשי אי דנקט להו בראש
מדות היבש. פירש בקונטרס
מ מיי' פ"ח שם הלכה יט:
מידי, יומא מט. ד"ה בעי]
אויר המזבח: ומשני דמגע להו.
המזבח ה"נ כי ג] קאמר א)דתלנהו בקניא מאי
דלהכי קרי ליה ליבש מדה
לכותל מזבח כשמזה בחטאת העוף
תיקו: מתני' כלי הלח מקדשין את הלח
וכן בזריקת דם פסול: ופרכינן הא
וללח כלי שאין שום כלי מקדש כט] ליבש
הגהות הב"ח
תורה אור השלם
ב)
הזאה היא. בתמיה. מיצוי הוא ולענין
ומדות יבש מקדשות את היבש אין כלי הלח
אלא שתי מדות עשרון וחצי עשרון
א
(א) רש"י ד"ה שאר פסולים
1. וְקָרְבָּנוֹ קַעֲרַת כֶּסֶף אַחַת
דמים של בהמה: (ב) ד"ה
ותימה והאיכא ביסא פרק הקומץ
דמים פסולים נמי אי מגע להו
מקדשת את היבש ולא ד] יבש מקדש את הלח
שְׁלשִׁים וּמֵאָה מִשְׁקָלָהּ מִזְרָק
ליבש וכו' מזרקות הס"ד ותיבת
אֶחָד כֶּסֶף שִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל
שפיכה הוי ולא זריקה ועוד וכי
[רבה] (מנחות דף כד.) והאיכא מחתה
כלי הקודש שניקבו אם עושין בהן מעין
כ"ש נמחק: (ג) ד"ה ואין
ב
ג)
הַקֹּדֶשׁ שְׁנֵיהֶם מְלֵאִים סֹלֶת
דרך הזאה וזריקה בכך אלא לאו
לקטורת והאיכא כף והאיכא מכתשת
מקדשין וכו' לכלי הס"ד ותיבות
בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן לְמִנְחָה:
❖
מלאכתן שהיו עושין והן שלימים מקדשין
כ"ש במנחות נמחק:
במדבר ז, יג
משום דאויר מזבח כמזבח דמי: אמר
בשבועות (דף יא.) והאיכא בזיכין
2. וְהָיָה פִי רֹאשׁוֹ בְּתוֹכוֹ שָׂפָה
ואם לאו אין מקדשין גוכולן אין מקדשין אלא
רב אשי. לעולם בעיין מהא לא
ושולחן ופי' ר"ת דלהכי קרי לי' ליבש
בקודש: גמ' אמר שמואל לא שנו אלא
יִהְיֶה לְפִיו סָבִיב מַעֲשֵׂה אֹרֵג
ד)
גליון הש"ס תפשוט דהא טו] גברא בראש המזבח
כְּפִי תַחְרָא יִהְיֶה לּוֹ לֹא יִקָּרֵעַ:
מדה ולא כלי לפי שיבש יכולין למדוד
❖
שמות כח, לב
מדות אבל מזרקות מקדשין שנאמר שניהם
קאי ונקיט להו וכה"ג לא מיבעיא לן
מחוק או גדוש בכל ענין שירצה אבל
ד
1
גמ' נפגמו אין מתקנין. עיין
שבועות דף יא ע"א תוס' ד"ה
מלאים סולת א"ל רב אחא מדיפתי לרבינא
באויר מזבח לעיל דהנחת גופו בראש
דבר לח לא שייך מדה גביה ל] שהרי
מ"מ קשיא: שם הוגעו במים
מוסף רש"י
המזבח כהנחת קרבן דמי וכי קמבעיא
מדת לח אינה שוה דדבר לח אינו
מנחה לחה היא א"ל לא נצרכה אלא ליבש
מכבסים. עי' סוטה דף טו ע"ב
לא שנו אלא מדות. במדת לח
תוס' ד"ה נתאכמו: רש"י ד"ה
לן כגון דקאי אארעא ותלינהו בקניא
יכול להיות גדוש ופעמים שמדת לח
שבה איבעית אימא מנחה לגבי דם כיבש
כגון הין ולוג, דכל מדה לא חזיא
אבל מקדשין וכו' שאם יצא.
באויר המזבח: מתני' כלי הלח.
זה יתירה מזה כמו מדת יין יתירה
דמי אמר שמואל הכלי שרת אין מקדשין אלא
עיין לעיל דף כ ע"ב תוס' ד"ה
ליה אלא למילתיה למדות, והין ולוג
קערות ומזרקות לדם וליין ולשמן:
ממדת מים לפי שיין עב יותר וכן
במדת יבש ליכא: אבל מזרקות.
יציאה: [תוס' ד"ה אלא בפנים
שלימין אין מקדשין אלא מלאין אין מקדשין
שהן כלי דם מקדשין סלת יבש
וכו' ומפרש רבינו חיים
מדות היבש. ל) שתי מדות של יבש היו
שמן מיין להכי לא קרי ליה מדה ס):
(מנחות יט:) שניהם מלאים
דמבפנים לכלי קאמר. עי' יומא
אלא מתוכן ואמרי לה אין מקדשין אלא
אלא
בפנים. פי' בקונטרס בעזרה
שם עשרון וחצי עשרון עשרון למדידת
סלת. ובמנחת נסכים קמשתעי
דף מח ע"א בתוס' ד"ה בעי וכו'
שלימין ומלאים ומבפנים מאי בינייהו איכא
ובפסחים דף סג ע"ב בתוס' ד"ה
דטעונה שמן וקאמר דמזרק
כל המנחות וחצי עשרון לחצות בו
ע) ותימה למה שינה לשון
מידי דהוי וכו'] :שם חקק
וקערה קדשו סלת: ליבש שבה.
בינייהו בירוצי מדות במתניתא תנא אין
מנחת חביתי כ"ג מחציתה בבוקר
המשנה הוה ליה למימר בקדש $ ומפ'
ו
מושבו מבחוץ. עי' פסחים דף
מנחה בלולה אי אפשר בלא קרטין
סג ע"ב תוס' ד"ה מידי וסוכה
סלת יבש שלא יגיע בהן השמן
מקדשין אלא שלימין ומלאים ומתוכן ובפנים
ומחציתה בערב. להכי נקט גבי יבש
רבינו חיים דמבפנים לכלי קאמר לא]
❖
דף נ ע"א תוס' ד"ה ואי:
ואפילו הכי מתקדשין במזרקין, וכי
מדות שאין כלים מיוחדים ליבש
ואתי למעוטי $ חקק מושבו מבחוץ פ):
א"ר אסי א"ר יוחנן לא שנו אלא שאין דעתו
היכי דאותו יבש מתקדש מסתברא
ז
מן המדומע. פירש בקונטרס מדומע
נמי דסלת יבש נמי בלא שמן
אלא אלו דכלי שנותנין בו מנחה כלי
להוסיף אבל דעתו להוסיף ראשון ראשון
מיקדשין: מנחה לגבי דם
שינויי נוסחאות
לח הוא שמזרקות וקערות ראוין
דתרומה ורבינו חיים פירש
כיבש דמי. דדם הוי צלול ומנחה
קודש תניא נמי הכיה) 1 מלאין אין מלאין אלא
לכך: ואין כלי לח מקדשות את היבש.
א] זריק דמן דמגע (כי"צ):
מעורב בערלה וכלאי הכרם אבל
הויא כעיסה בלולה ואפ"ה מקדש
שלימין אמר רבי יוסי אימתי בזמן שאין דעתו
ב] ועוד וכי דרך (ש"מ): ג] ס"א
לה מזרק שהוא כלי דם הלכך יבשה
בגמרא מתרגם לה אמדות הלח:
ערלה וכלאי הכרם לא איצטריך
גמורה מני מקדש (שם ח.) בירוצי
כי קא מבעיא לן דקאי אארעא
להוסיף אבל דעתו להוסיף ראשון ראשון
שהיו עושין והן שלימים. כשהן
למיתני לב] ופי' הקונטרס צ"ע איך יתיישב
ותלינהו בקניא (ש"מ). ועי'
מידות. מה שנופל מן הכלי לאחר
קר"א ולקוטי הלכות: ד] ולא
שנתמלא היינו בירוצין (שם צ.) אין
קודש: אין כלי הלח מקדש [וכו']: אמר רב
שלימים: אלא בקדש. בעזרה:
ממשקה ישראל כיון דשרי לכהנים
מלאים. שהיו מלאים המזרקים
מדות היבש מקדשות (כתה"י.
גמ'
ואיתימא רב אסי אין מקדשין ליקרב אבל
לא שנו. דאין כלי הלח מקדשין
ומההיא דחגיגה (דף כד:) דקאמר אם
[סולת ממש]: אלא שלימין.כל
וכ"ה במשניות): ה] גי' ש"מ וכי"צ
ו)
ח
העשרונות שקדשו בתוכו שלמים
איכא דמתני לה אסיפא
את היבש: אלא מדות. מ) ז' מדות הלח
אמר הפרשתי לתוכה רביעית קדש
מקדשין ליפסל איכא דמתני לה אהא אין
ז)
ה]
היו (שם ח.) ליפסל. כגון בלינה
דמתניתין [בכי"צ אם לאו] אין
שהיו שם הין וחצי הין ושליש ההין
נאמן על התרומה לא שייכא לכאן
מביאין מנחות ונסכים ומנחת בהמה
ומחוסר כפורים (שם ק.) נתר. הוא
מקדשין אלא בקודש אמר רב
ט
מן צריף אלומ"א בלע"ז (חולין
ואיתימא רב אסי אינו קדש
וכו' דכיון דהנך לא חזו ליבש למידי
דהתם לאו מדומע הוי שהרי אין
וביכורים מן המדומע ואין צ"ל מערלה וכלאי
ליקרב אבל קדש ליפסל. [עד
קלג.). מין אדמה לבנה (שבת טז.).
למדוד והן לא נמשחו אלא למדידה
מקדיש הרביעית ואין קורא שם על
כאן בש"מ] ואיכא דמתני לה
מין אדמה שקורין לה ניתרא
הכרם ואם הביא לא קדש אמר רב ואיתימא
(סנהדרין מט:). קרקע הוא או אבן
לפיכך אין מקדשין אלא ע"י מדידה:
התרומה בעוד שהיא בחבית אלא יחדה
אהא, מלאים אין מלאים אלא
❖
רב אסי לא קדש ליקרב אבל קדש ליפסל ו]
כעין שקוין קרי"א (תענית יג.):
שלימים אמר ר' יוסי אימתי
י
אבל מזרקות. אע"ג דכלי הלח נינהו
ושמרה בטהרה ליקח ממנה רביעית
בזמן שאין דעתו להוסיף אבל
ת"ר כלי קדש שניקבו אין מתיכין אותן ואין
כ
ח)
מקדשין יבש דכי היכי דחזו ללח חזו
אחר שיתרום ויעשה לג] אותה [תרומה]:
דעתו להוסיף ראשון ראשון
קדש אמר רב ואיתימא רב אסי
נשמטה אין מחזירין אותה.
שיטה מקובצת
מתיכין לתוכן אבר $ נפגמו אין מתקנין אותן
לסלת שהוא יבש: לחה היא. דהא
אינו קדוש ליקרב אבל קדש
סכין שנפגם אין משחיזין את פגימתה
כתיב בלולה בשמן והיכי ילפת מהאי
לקתה דאין עניות במקום עשירות:
תוד"ה מדות ופי' ר"ת דלהכי כו'.
ליפסל ואיכא דמתני לה אהא
ל
וכו'. ומכאן יש ליישב תמיהת
א"נ משום דבלח יש כלים
קרא דמקדשין יבש: ליבש שבה.
נשמטה אין מחזירין אותה ז] אבא שאול
הלח"מ והמשל"מ למקור
שאינן מדות כגון קערות וכיוצא בהם
שאי אפשר ליבלל כולה שלא יהו
הרמב"ם פ"ג מפסה"מ ה"כ:
(מהר"פ). וז"ל תו' חיצוניות וי"מ
אומר סכין מטרפת היתה במקדש ונמנו
עליה כהנים וגנזוה ט) ת"ר
ו] כאן צ"ל פיסקא כלי קדש
משום דלא שייך מדה שאין בה בירוצין
בה קרטין קרטין של יבש שלא נגע
בגדי כהונה אין עושין אותם מעשה
מחט אלא מעשה אורג
שניקבו כו'. ת"ר (*ש"מ):
מ
שוין שהיין עב ומחזיק ממנו יותר מן
בהן השמן וקדשינהו מזרקות .
(ב)
ז] אותה לקתה (כתה"י):
המים ומן השמן יותר, אבל היבש
שנאמר מעשה אורג נתגעלו אין מכבסין לא בנתר ולא באהל הא
❖
2
ח]
:
כ"ש: כיבש דמיא. ושפיר תפשוט
ח] מכבסין אותן לא (שמכ"י)
גודשו שוה
:
(ב"ש, מ"כ)
במים מכבסין ט] אמר אביי ה"ק $ הוגעו במים י] מכבסין אותו בנתר ואהל
ט] מכבסין כ"ש דכי לא
מינה ליבש גמור: אלא שלימין.
מחוורי מריעי טפי (כי"מ). ועי'
לאפוקי נקבו: ואין מקדשין אלא
רש"י: י] צ"ל למים (ש"מ):
ליקוטים
יא] ופסלה (ש"מ) יב] צ"ל דלא
מלאין. כלומר שיהא בהן שיעור שלם הצריך לדבר אם יבש הוא שיהיה שם עשרון שלם למנחה ואם מנחת נסכים היא שניתנה בכלי יהא
.
נעשית (ש"מ) יג] דידה (ש"מ)
נפגמו אין מתקנין אותן.
והטעם
שם ג' עשרונים לפר ושני עשרונים לאיל אבל אם חסר השיעור אין הכלי מקדשן שאינו ראוי לכלי . כך שמעתי במנחות (דף ח.): אלא
(ג)
נ"א מעלה גרידא אלא (גליון):
הוא משום דמיחזי כעניות ואין
יד] הפסול (כתה"י): טו] דהיכא
עניות במקום עשירות. וא"ת והא
בפנים. בעזרה: בירוצי מדות איכא בינייהו. למאן דתני אין מקדשין אלא מתוכן קסבר בירוצי מדות לא נתקדשו אלא מה שבתוך חללו
דגברא וכו' כה"ג לא כצ"ל
אמרינן בפ"ב דערכין דף י'
של כלי. בירוצי מדות גודשי מדות. ופלוגתא היא במנחות בפרק שתי מדות [דף פח.]: לא שנו. הא דאמרינן דאין מקדשין אלא מלאים: אלא
(צ"ק): טז] בכתה"י להוסיף
מכתשת היתה במקדש של נחשת
ולהשלים. וכ"ה בגמ':
היתה ומימות משה היתה והיתה
שאין דעתו להשלים טז]. ולהוסיף עד כשיעור: תניא נמי הכי מלאים. שניהם מלאים סלת: אלא שלימים. שהיו יז] עשרונים ולוגין שלימים
יז] שיהיו (צ"ק): יח] נר' דהפסק
מפטמת את הבשמים נתפגמה
לאפוקי שיעור חסר דלא מקדשי: אבל מקדשין יח] כלי הלח את היבש ליפסל. $ שאם יצא חוץ לקלעים או נגע בו טבול יום נפסל דאהני
הנקודה צ"ל כאן. ומכאן ואילך
והביאו אומנים מאלכסנדריא של
הוא פירוש. וצ"ע: יט] צ"ל כדתנן
ליה כלי להכשירו ליפסל כדתניא יט] (מעילה דף י.) המנחות מועלין בהן משהוקדשו קדשו בכלי הוכשרו ליפסל בטבול יום ובמחוסר
מצרים ותיקנוה וכו'. הרי שכלי
(ש"מ): כ] לחולין (כתה"י):
הקדש מתקנין אותן. וי"ל דהא
כפורים: מנחות ונסכים ומנחת בהמה מן המדומע. ואע"פ שמותר לכהנים דבעינן מותר לכל ישראל שנאמר (יחזקאל מה) ממשקה
כא] צ"ל אית בהו (ש"מ):
דאמרינן דאין מתקנין אותם
ישראל מן המותר לישראל [מנחות ו.]: ואין צ"ל מערלה. שאסורה אף לכהנים: ליפסל. דלא נפקי לחול כ] וישרפו שקדשם הכלי. והא דרב אסי
כב] צ"ל ליורות (ש"מ): כג] צ"ל
מיירי בכלים שאינם עושים מעין
שנפגם. שהרי אסכין קאי (לקוטי
מלאכתם וכיון שכן תו לא מהנו
לא מהדר אבכורים אלא אמנחות דבכורים לאו קדושת כלי הוא כא] ומאי ליפסל איכא ומאי ליקרב איכא הא לא קרבו: אין
הלכות): כד] דרכה (כי"י)
:
לכלי שרת. ולפי זה אין מתקנים
מתיכין אותן. כמו שעושין למדות מנוקבות שמתיכין אותן סביבות הנקב ונסתם הנקב: ואין מתיכין לתוכן אבר. לסתום הנקב.
כה] נ"א לא כל שכן דאי לא
אותם לעשותם כלי שרת משום
כב]
(כי"פ): כו] דאם עלו לא ירדו
דמיחזי כעניות, אבל כלים
וכולהו משום דמיחזי כעניות ולאו אורח ארעא: נפגמו כג]. פגימה גדולה שתיקון השחזתה ניכר: סכין מטרפת. שהיתה רכה כד] ליפגם
ויזרוק (ש"מ, צ"ק): כז] לפי
שניקבו ועושין מעין מלאכתם
פגימות דקות תמיד ומטרפת את הקדשים: אין עושין אותן מעשה מחט. לאורגן כמין
יריעה ולעשותן אחרי כן לבוש תפור במחט
גירסתנו משמע דאליבא דר'
דקי"ל דמקדשים אם רצו לסתום
יהושע פריך. וכ"כ בלקוטי הלכות
הסדק או הנקב משום כבוד
אלא כמין מלבוש אורגין אותן בכליהם: אהל. מין כיבוס הוא שמעביר את הגיעול וכן נתר: הא במים מכבסין. בתמיה. כיון
עיי"ש. אבל בחז"א סי' י"ט סק"ה
בעלמא שפיר דמי ואותה
דטעמא משום דמיחזי כעניות הוא מה לי נתר מה לי מים הרי
נתגעלו וכבסן כל כה] שכן דכי לא מחוור להו שפיר גריעי טפי:
כתב נראה דיש כאן ט"ס
מכתשת אף שנפגמה היתה
וערבוביא, וכצ"ל וא"ת מנ"ל הא
עושה מעין מלאכתה דהא תניא
הוגעו
[ר"ל דגם בחטאת העוף זורק
התם נטלו את תיקונה והיתה
לכתחלה, דלמא משום דהוי ירוד באמת לא משכ"ל בחטאת העוף אם עלה לא ירד] ויש קצת ראיה ממליקת כו' במה מתרת את האיסור.
מפטמת כמו שהיתה. (א"ה שוב ראיתי בתוס' פ"ק דשבועות דף י"א ד"ה מכל שהקשו קושיא זו ותירצו דמכתשת של משה שאני שהיתה
הס"ד. ואח"כ מה"ד היכי זריק להו מדמה, וא"ת מנ"ל דקודם זריקה קאמר דלא ירדו דלמא היינו לאחר זריקה וי"ל דלענין אם זרק
מפטמת ביותר ויש מפרשים דמכתשת לא היתה כלי שרת אלא שהקטרת היה קדוש קדושת הגוף בדיבורו שהיה אומר יהא זה קטורת
כו'. וכן בתוס' לעיל פ"ז ע"ב סד"ה כלי יש ט"ס וצ"ל היכי מזה מדמה [כו'] פירוש לר"ג כו'. וכוונתם דהא דפריך היכי זריק להו מדמה
היה חל עליה קדושת הגוף אחר כתישה במכתשת [שהיה ראוי להקטיר כמו הבהמה שהיא קדושה כשהוא אומר יהא זה לעולה יהא זה
היינו לר"ג, וע"כ ר"ג זורק לכתחלה קאמר דבלא יקנחנו מודה ר"י. עע"ש בחז"א באורך. כח] צ"ל האיסור (ש"מ): כט] צ"ל במקדש (צ"ק):
לחטאת]. ע"כ. והנה מדבריהם יש ללמוד דס"ל דהא דקיי"ל דכלי שרת שנשברו אין מתקנין אותן מיירי אפילו שעושין מעין מלאכתן).
ל] גביה דדבר לח אינו יכול להיות גדוש, ועוד שהרי מדת לח אינה שוה דפעמים שמדת לח יתירה וכו' כצ"ל (ח"ד): לא] בש"מ נוסף
(משל"מ פ"א מכלי המקדש הי"ד ועש"ב): סכין שנפגם. מה שביאר רש"י גבי סכין שנפגמה דהיינו פגימה גדולה שתיקון השחזתה ניכר,
ולמעוטי מגבו וא"ת היינו מתוכן י"ל דאתא למעוטי וכו': לב] אין זה מובן דהא מסיים בברייתא ואצ"ל ערלה וכלאי הכרם. ואולי לא
אפשר דס"ל ז"ל שלא עלה על הדעת שבשביל פגימה כל דהו או בחגירת צפורן או פחות מכן או יותר מעט יגנזו ולא שייך בה עניות
הוי גרסי לה (קר"א): לג] ויעשר אותה כצ"ל. (ובד"ו ויעש'). ותיבת [תרומה] נמחק (תו"ק):
ולא גנאי, כי הסכין דכלי שרת של שחיטה נוח הוא לפגום ולהיפסל וכל שעה צריך לתקנו ואין תיקונו ניכר ולא מיחזי כעניות כלל, אלא
מיירי בפגימה גדולה שתיקון השחזתה ניכר ואז מיחזי כעניות והאי לאו אורח ארעא. ויש להכריע זה ממה שאמרו שם בסוף הברייתא
אבא שאול אומר סכין מטרפת היתה במקדש ונמנו עליה כהנים וגנזוה, פי' שהיתה נוחה לפגום פגימות דקות ומטרפת את הקדשים ולכך גנזוה. מוכח דדוקא משום שהיתה מטרפת גנזוה, הא לאו הכי לא היו גונזין אותה אלא היו מתקנין אותה והרי לא גנזוה בפעם הראשונה
שנפגמה עד שראו אותה שהיתה מטרפת מיד. זה דעת רש"י. ורבינו [הרמב"ם] שכתב לשון הברייתא ולא ביאר דבר אפשר שסובר דאבא שאול פליג על תנא קמא כלומר לאו כדאמרת שאין משחיזין סכין שנפגם, אלא סכין שהיתה מטרפת הוא שגנזו אבל אי לאו הכי לא היו
גונזין אותה דלא שייך בזה עניות כי קל הוא הסכין להיפגם כאשר כתבתי ולא מפליגין בין פגימה גדולה לפגימה קטנה, ובודאי הלכה כת"ק (ר"י קורקוס פ"א מכלי המקדש הט"ו):