כל התדיר פרק
עשירי זבחים
פט.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כל
כל
התדיר. שנאמר מלבד עולת הבקר אשר לעולת התמיד.
התדיר. שבת
מר"ח וכן כולם: מלבד עולת הבקר.
א א ב מיי' פ"ט מהל' תמידין
תדירה
א) הוריות יב: עי' ברכות נא
העשויה כבר משמע אלמא תמידין קדמי למוספין: גמ'
ומוספין הלכה ב:
פסחים קיד. סוכה נד נה מגילה
תימה דבפרק תמיד נשחט (פסחים דף נח:) אמרינן מנין שלא
ב ג מיי' שם הלכה ה:
כט לקמן צ ירוש' ברכות פ"ח
משום דתדירי. דתמיד בכל יום הילכך חשיב תדירתא ח] דידיה:
יהא דבר קודם לתמיד יט] שנאמר העולה עולה ראשונה ל"ל תיפוק לי
ג ד מיי' שם הלכה ח:
ה"א, יומא פ"ב ה"ב, שקלים
ד ה מיי' שם הלכה י:
פ"ח ה"ד, סוכה פ"ה סה"ו,
כאלה תעשו וגו'. בתר ההוא קרא דמלבד עולת הבקר תעשו את אלה
מהכא וכי תימא דההוא לנדרים ונדבות והאי למוספין דמוספין כ]
❖
ה ו מיי' שם (הל"ז) [הל"ו]:
תענית פ"ד ה"ג, נזיר פ"ז
קבוע להם זמן ונדרים ונדבות אפשר
כתיב כאלה תעשו משמע כסדר
סה"א, ב) [לקמן צ:],
כל התדיר מחבירו קודם את חבירו
ג) [שם צא.], ד) עי' ירוש'
בכל יום ותדיר הא בפרק התכלת
שאמרתי לך כאלה ט] של מעלה כשם י]
א) א
סוטה פ"א ה"ג, ה) [הוריות
תורה אור השלם
שהתדיר קודם כך סדר המוספין שאם
(מנחות דף מט.) מייתי בהדיא קרא
התמידין קודמין למוספין
ו) [שם] ע"ל פא:,
יב: ע"ש],
ב)
❖
ז) [לעיל יא:]
יום שיש ב' מוספין כגון בשבת
דהעולה אמתני' דהתמידין אין
1. מִלְּבַד עֹלַת הַבֹּקֶר אֲשֶׁר
ג) מוספי שבת קודמין למוספי ר"ח מוספי ר"ח
לְעֹלַת הַתָּמִיד תַּעֲשׂוּ אֶת
שבתוך הרגל יהא התדיר קודם:
מעכבין את המוספין דקאמר ה"ד אי
קודמין למוספי ר"ה ד) שנאמר 1 מלבד עולת
במדבר כח, כג
אֵלֶּה:
לגופיה. להטעין מוסף לז' הימים
דאית ליה [ולקדם] והתניא מנין
2. כָּאֵלֶּה תַּעֲשׂוּ לַיּוֹם שִׁבְעַת
גליון הש"ס
הבקר אשר לעולת התמיד תעשו את אלה:
א]
שלא יהא דבר כו' ועוד קשה טפי
דמקרא קמא יום ראשון הוא דנפקא
יָמִים לֶחֶם אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ
גמ' מנא לן מנא לן כדקאמר טעמא מלבד
במשנה דם החטאת קודם לדם
לַיהֹוָה עַל עוֹלַת הַתָּמִיד יֵעָשֶׂה
❖
לן: אי כתב אלה כו'. לשון קושיא
בסוף הגוזל קמא (ב"ק דף קיא.) דריש
עולה. עי' לעיל דף ז ע"ב ובתוס'
במדבר כח, כד
וְנִסְכּוֹ:
❖
עולת הבקר דילמא תמידין הן דקדמו למוספין
ד"ה ריצה:
הוא: אלה לשבעת הימים. אותן
מדכתיב מלבד איל הכפורים מכלל
ב]
משום דתדירי מוספין למוספין מנ"ל א"ר
שבעה כבשים האמורין בענין יתחלקו
דכסף ברישא ופריך אלא מעתה מלבד
מוסף רש"י
לשבעת הימים: אלה ליום. ליום
עולת הבוקר מכלל דמוספין ברישא
שינויי נוסחאות
אילעא דאמר קרא 2כאלה תעשו ליום שבעת
שנאמר מלבד וגו' תעשו את
והתניא מנין שלא יהא דבר כו' הוה
ראשון והדר כתיב ז' ימים אשה יא]
ימים אלה כאלה והאי מיבעי ליה לגופיה א"כ
א] תיבות תעשו את אלה ליתא
אלה. מלבד משמע לאחר
ליה למיפרך ממתני' דהכא דאדרבה
ריח ניחוח לה' ולא ידענא כמה
בכה"י (ש"נ במשניות). וכן נר'
שהקרבתם התמיד תקריבו
ניכתוב אלה תעשו ליום אי כתב אלה תעשו
מרש"י ותוס': ב] נ"א הכי קא
המוספין, וקא דרשינן אשר לעולת
דדריש מדכתיב מלבד עולת הבוקר
להכי איצטריך כאלה דעל כרחך
:
התמיד קרא יתירה למילף דבשביל
אמרינן דילמא כו' (כי"צ)
ליום שבעת הימים ה"א אלה לשבעת הימים
מכלל דתמידין קודמין וליכא למימר
מהשתא תוקים תעשו ליום אשאר
ג] שהן (כתה"י): ד] על ד'
שהיא תמיד הקדימה הכתוב,
(אין מידי אחרינא לא) ליום כתיב ואכתי
קרנות ועל היסוד כצ"ל (ש"מ.
ומכאן אתה למד לכל התמידין
יומי: מגופיה דקרא. דמלבד עולת
נמי דאיצטריך קרא דהכא לציבור
(ברכות נא:) השלמים קודמין
וכ"ה בכתה"י וברש"י): ה] צ"ל
אימא אלה ליום אבל שאר יומי לא ידענא
שאין להם תמידים ומוספין אלא כדי
הבקר שמעי' דמוספין תדירין יקדמו:
לבכור. אם שניהם עומדים
קדשי קדשים (*ש"מ):
לישחט בעזרה ולהקריב: וסמיכה
ו] קודמת כו' שהיא באה כצ"ל
כמה אמר קרא תעשו שיהו כל העשיות שוות
אשר לעולת התמיד ל"ל. פשיטא
אחד מהם דמתני' לאו בכי האי
ונסכים. סמיכה ונסכים ליתנהו
(כתה"י וש"מ): ז] בש"מ נוסף
גוונא איירי דומיא דסיפא דקתני דם
דעולת הבקר עולת התמיד היא אלא
אביי אמר מגופה דקרא אם כן לימא קרא
בבכור כדילפינן במנחות בפ' שתי
ה)
חטאת בהמה קודם לעולת
❖
בהמה חטאת העוף כו'. ועי'
מדות (לעיל יא:):
חטאת קודם לדם עולה וליכא
תלה לך טעם הקדמתה בתדירות
מלבד עולת הבקר ותישתוק אשר לעולת
בה"ז ודק"ס דע"ז קאי התוס'
למימר דחד למצוה וחד לעכב דעיכובא
כדי שתלמוד לשאר תדירין שיקדימו יב]
לקמן צ' ע"א ד"ה חטאת בהמה
התמיד ל"ל למימר דהך דתדירא תיקדום:
ליכא כדאמר בפ' התכלת (מנחות
דמשום היא גופא ל"ל לפרושי טעמא:
(שגרסו כן במשנה). ובאמת בד"ו
מתני' כל המקודש מחבירו קודם את חבירו
ליקוטים
ו)ב
נדפס תוס' הנ"ל בסוף המשנה
מתני' כל המקודש מחבירו. שיש
וי"ל דהעולה עולה ראשונה
דף מט.)
ורק בד"ח העתיקוהו ממקומו
דם חטאת קודם לדם עולה.
$ גדם החטאת קודם לדם העולה מפני שהוא
בו צד ריבוי קדושה ממנו: דם
להקדמת הקטרה דבהקטרה איירי
עפ"י צד האחר בבה"ז יעו"ש.
פירש"י אם שניהן שחוטין.
מרצה איברי עולה קודמין לאימורי חטאת
ועי' דק"ס שמצא בשני כת"י
ואח"כ בד"ה איברי כו' אם נזרקו
חטאת קודם לדם העולה. אם שניהן
וקרא דהכא להקדמת שחיטה דתעשו
שכתוב נוסח זה לקמן אחר תיבות
כו' עכ"ל. וכ"פ הרע"ב. ונ"ל
מפני שהוא כליל לאישים חטאת קודמת
שחוטין ועומדין ליזרק: שהוא מרצה.
את אלה בעשייה דדם [איירי]
ג]
לעולת העוף, וליתא שם וכן
כא]
משום דקשיא להו הא דתנן
בהקדישה. (מובא כ"ז בש"נ
במשנה ד' החטאת קודמת ולא
לאשם מפני שדמה ניתן לד' קרנות על
מכפר על חייבי כריתות הצריך ריצוי
והשתא ניחא דמייתי כב] דרבא בפרק
ד]
שבמשניות): ח] צ"ל תדירות
תנן דם חטאת, והתם אמרינן זה
גדול: איברי עולה קודמין. בהקטרתן
התכלת (שם) למימר דאפי' בהקטרה
היסוד אשם קודם לתודה ואיל נזיר מפני
(ש"מ, כי"פ): ט] צ"ל באלה
בנה אב לכל החטאות וכדפירש
ד
(שמכ"י): י] תיבת כשם נמחק
לאימורי חטאת אם נזרקו דמי שניהן:
דלא תנן תמיד של שחר קודם א"נ
שם הר"ב. ולהכי פירשו דהכא
שהוא קדשי קדשים תודה ואיל נזיר קודמים
(כתה"י, ש"מ, וצ"ק): יא] צ"ל
דוקא כששניהם שחוטים ונזרקו.
מפני שהוא כולה יג] כליל. וצד ריבוי
משום כג] דלשון שלא יהא דבר קודם
לחם אשה (ש"מ, כתה"י):
לשלמים מפני שהן נאכלין ליום אחד וטעונין
ומדברי הר"י קורקוס שכתב
קדושה הוא זה למזבח: על ד'
יב] שיקדמו (כתה"י): יג] תיבת
משמע טפי עיכובא אתיא טפי מן
הכ"מ בפ"ט מהל' תמידין למדתי
לחם השלמים קודמין לבכור מפני שהן
כולה נמחק (ש"מ). ובכי"י מפני
ז)
כן, דאדתנן לקמן החטאת
קרנות. ואשם ב' מתנות שהן ד'
משנה והשתא ניחא דלא מייתי
שכולה כליל: יד] שנאמר בו
קודמת כו' כתב וזה לשונו, נראה
טעונין מתן ד' [וסמיכה] ונסכים ותנופות
ולא על הקרנות: ועל היסוד.
בהגוזל קמא (ב"ק דף קיא.) ממתני'
יסוד כצ"ל (בה"ז וצ"ק): טו] אינו
שהכונה שישחוט החטאת
טעון אלא (ש"מ): טז] דמים,
חזה ושוק הבכור קודם למעשר מפני
ויקריב אותה לגמרי ואח"כ
שפיכת שירים ובאשם לא מצינו
לאוכוחי על מלבד איל הכפורים דלא
ומיני דמים כפרתן וכו' כצ"ל
העולה, ולעיל דמפליג בין דם
שקדושתו מרחם ונאכל לכהנים המעשר
שנאמרו : מתן ארבע. ב' מתנות
הוי כסף ברישא דלעולם כסף ברישא
(כתה"י וש"מ): יז] שהיא באה על
לאיברים שאמרו שדם של חטאת
יד]
חטא והיינו קדושתה כצ"ל
הוא שקודם ואברי עולה
שהן ד' ובכור אינו טו] אלא מתנה
כיון דכתיב כסף קודם ואחר כך
קודם לעופות מפני שהוא זבח ויש בו קודש
ה]
(כתה"י וש"מ): יח] צ"ל מפריש
קודמים, היינו כשנשחטו שניהם
אחת ואינו טעון סמיכה ונסכים
איל אבל הכא איירי בעשיית הדם
קדשים דמו ואימוריו העופות קודמין למנחות
(כתה"י וש"מ): יט] לתמיד של
ושני הדמים לפנינו ואנו באים
שחר כצ"ל (צ"ק): כ] וצריכי
לידע איזו הדם יקדום שזורק של
כדאמרינן במנחות בפ' שתי מדות
וה"ק קרא מלבד עולת הבוקר שעשיתם
מפני שהן מיני דמים מנחת חוטא קודם למנחת
ה
דמוספין כו' כצ"ל (ש"מ):
ו]
חטאת, ואחר שזרק שני הדמים
(דף צ:) כל הקרבנות כו': מפני
כבר עבודת הדם תעשו את אלה אבל
כא] דסתם עשיות היינו עבודת
ואברי שניהם לפנינו ואנו באים
נדבה מפני שהוא בא על חטא ז] ו חטאת
הדם שהוא עיקר הכפרה (כ"כ
שהוא מין זבח. זביחת סכין ועוף
הקטרה דכתיב מקמי קרא דמלבד
לדון על האברים, אז מקדים של
העוף קודמת לעולת
העוף וכן בהקדישה:
בתוס' הרא"ש ביומא): כב] צ"ל
עולה מפני שכולה כליל ע"כ
במליקה וזבחים חשיבי מפני שמצותן
עולת הבוקר תהיה קודם התמיד
דמייתי בפרק התכלת האי קרא
(תוס' יו"ט): ונראה מ"ש [רש"י]
מרובה שכל הקרבנות באין מהן: ויש
דכולהו קראי דקמיה בהקטרה משתעי
דהעולה למימר וכו' (צ"ק):
אם נזרקו שניהם, הוא פשוט
כג] משום דס"ד דהמקשה
דאם נזרק דם א' מהם או של
בו קדשי קדשים. לחלק גבוה ב' דברים דמו (ואיבריו)
דהא כתיב בהו אשה ריח ולהכי איצטריך לאתויי מהעולה דאע"ג
שהוא מעכב הילכך פריך
חטאת או של עולה הא אבעיא
ואימוריו מה שאין כן בחטאת העוף שאין למזבח אלא דמה
דהקטרת דמוספין כתיבי מקמי עולת הבקר הקטרת תמיד
מברייתא דלשון שלא יהא דבר
לן בגמרא דם חטאת ואיברי
כד]
קודם משמע טפי עיכובא
עולה כו' ובתר הכי דם עולה
וכיון דקדמה לחטאת העוף כל שכן לעולת העוף דהא חטאת
קודמת להן ה"נ הכא אע"ג דכסף כתיב מקמי מלבד איל הכפורים
מלישנא דמתניתין והשתא
ואמורי חטאת כו', נמצא דמתני'
העוף קודמת לעולת העוף כדקתני ואזיל: שהן מיני דמים .
יכול להיות דאיל קודם מיהו קשה דקראי דקמי מלבד עולת הבוקר
ניחא כו' כצ"ל (צ"ק):
טז]
לא איירי רק בנזרקו שניהם,
כד] דהקטרה דמוספין כתיבא
ומזה למד רש"י ג"כ ברישא מ"ש
כפרתן מרובה: שהוא יז] בא על חטא. והיינו קדושתו דמכפרת:
בעבודת דם [נמי] איירי כדכתיב לעיל מיניה ושעיר חטאת אחד
מקמי מלבד עולת וכו' כצ"ל
אם שניהם שחוטין פי' לאפוקי
חטאת העוף קודמת לעולת העוף. מקראי נפקא לן בגמרא [צ.]: וכן
לכפר עליכם וכפרה בדם היא ועוד אמאי לא גמרינן הקטרה ודם
(שמכ"י): כה] כאן שייך תוד"ה
אם נשחטה עולה ועדיין חטאת
דם חטאת המובא בריש ע"ב.
בהקדישה. כשהוא מפרש יח] את קינו קורא שם לחטאת תחילה:
מהדדי ומפרש ה"ר חיים דקרא דהעולה איצטריך לחביתין דמכל
לא נשחטה לא נימא שיהא אחד
וכ"ה בד"ו: כו] נינהו אלא ע"כ
ממרס בדמו וישחט החטאת
התדיר לא אתי דבכל יום איתנהו כתמיד וכן מוכח ביומא בפרק
גמ'
שם חטאת מרצה ה"נ שם
ויזרק ואח"כ יזרק דם עולה, דאם
אמר להם הממונה (דף [לג:] לד.) דקאמר איברים קודמין למנחה דתניא מנין שלא יהא דבר כו' ואמר רבא כו' ובמנחת חביתים איירי
אשם מרצה וי"ל כצ"ל (ש"מ):
נאמר דבהכי נמי מיירי מתני'
כז] בש"מ נוסף וא"ת תינח
לאקדומי לחטאת, תקשי
דאי במנחת נסכים תיפוק לי מדכתיב עולה ומנחה וקרא דהכא איצטריך ללמד על כל התדירין שקודמין מיהו אין מרויח כלל בזה יותר
חטאת העוף עולת העוף מאי
דנפשוט מיניה בעיין דזריקת
משאם נאמר דאיצטריך העולה לנדרים ונדבות ויש לתמוה אמאי לא נפקא לן דתמידים קודמין למוספין מדכתיב בתמיד בבקר ויוקדם
איכא למימר דהיא כולה כליל
עולה ואימורי חטאת דזריקת
וא"כ למה יקדים מעשר ממנה
עולה קודם משום הקטרת איברי
דבר שנאמר בו בבוקר למוסף שכתב בו ביום דמשמע בעיצומו של יום כדדרשינן [התם] (ג"ז שם) ביום לאחר ואמרינן נמי (פסחים
י"ל כיון דקדמה כו'. (וצ"ע
עולה מק"ו הוא, אם שחיטת
דף נח.) מוספין בשש ואז אינו בקר והיינו יכולין לדחוק ולומר דאי לאו קרא דהעולה היינו מאחרין הקטרת תמיד עד אחר הקטרת
דברש"י אינו. ואולי כוון רק לבאר
חטאת דלאו עבודה היא כלל,
❖
ולא להגיה):
קודם לזריקת עולה משום קדימת
המוסף כדמשמע בהגוזל קמא (ב"ק ד' קיא.) מדכתיב מלבד ותעשה בבוקר הוה מוקמינא לעבודת הדם אבל עדיין קשה כיון דכתיב העולה לאפוקי
זריקת חטאת לזריקת עולה, כ"ש
מההיא סברא ל"ל קרא דמלבד לאשמועי' דתמידין קודמין למוספין לעבודת הדם תיפוק ליה מדכתיב בתמיד בבוקר ובמוספין ביום: מנא לן
שיקדים זריקת עולה דעבודה
כדקתני טעמא. הכא ניחא שהטעם מפורש במשנה אבל בשמעתא קמייתא דמגילה (דף ב.) קשה דקאמר מנ"ל כדבעינן למימר קמן חכמים הקילו
היא לאימורי חטאת משום
שיטה מקובצת
קדימת איברי עולה לאימורי
אשם
כו' ומה בכך אטו מש"ה לית ליה למיבעי מנ"ל מאחר שאותו הטעם אינו מפורש במשנה:כה] קודם לתודה ואיל נזיר מפני שהוא קדשי
כדקאמר טעמא. נ"ב ומתמהינן
חטאת. ואין לומר דפשוט ליה
קדשים. הא דלא קאמר טעמא מפני שהוא מרצה משום דאיכא אשם נזיר ואשם מצורע דאין באין לכפר אלא להכשיר כדאמר בפ"ק דמנחות (ד' ד:)
מנלן כדקתני טעמא
דשחיטת חטאת קודם לדם עולה
מלבד וכו'. (מספר ישן. ב"ש):
משום דאתי מכח מרצה, הא
ומיהו גבי חטאת קאמר טעמא דמרצה אע"ג דאיכא נמי חטאת נזיר וחטאת מצורע דאין באין לכפר אלא להכשיר כדקאמר לעיל בפ"ק (דף ט:)
חטאת קודמת לאשם כו'. פ"ה
מקמי הכי אבעיא לן דם חטאת
הני עולות נינהו ויש לומר דלא סגי ליה בטעמא דמרצה משום דתודה ואיל נזיר מקודשין דטעונין לחם כדאמר בגמ': מעשר קודם
ואשם שתי מתנות שהן ארבע ועל
ואיברי עולה כו', שמע מינה דלא
כו]
היסוד שפיכת שיריים, ובאשם לא
הוי פשיטא ליה הי מינייהו עדיף.
לעופות מפני שהוא מין זבח ויש בו קדשי קדשים דמו ואימוריו. מה שאין כן בחטאת העוף שאין למזבח אלא דמה כז] וכיון דקדמה לחטאת
מצינו שנאמרו. וקשה דהא לעיל
ואין לומר דהכי נמי מספקא ליה
העוף כל שכן לעולת העוף דהא חטאת העוף קודמת לעולת העוף כדקתני ואזיל כך פירש בקונטרס והאי טעמא ניחא בדם אבל אימורי
פרק ב"ש (דף נא.) מוכח בהדיא
בשחיטת חטאת וזריקת עולה,
דאשם טעון שפיכת שיריים ליסוד.
דא"כ הו"ל להזכיר נמי בעיא זו
מעשר דקדמי לעולת העוף מאי טעמא דאכולה מילתא קאמר דקודמים כדמוכח בגמרא ושמא באימורין סגי בטעמא דמין זבח:
וכ"ת דלא נאמרו ר"ל לא נאמרו
בגמרא דאין ללמדה מאינך
בהדיא, מה בכך מ"מ איתנהו ביה,
בעיות דשחיטה לאו עבודה היא
מה לי אי אתיא מדרשה או דכתיבה ביה בהדיא, הא לא קפיד אלא על מאי דיש בזה טפי מבזה. לכך נראה דלא יהיב טעמא למילתיה אלא מדמה
ולא דמיא לזריקה והקטרה, אלא דהוי פשוט ליה דזריקת עולה קודמת לשחיטת חטאת ודווקא אם נשחטו שניהם קדמי' זריקת חטאת
ניתן על הקרנות אבל על היסוד איתיה נמי באשם. וא"ת א"כ אמאי אמר על היסוד כיון דאיתיה באשם. י"ל דה"ק חטאת מקודשת מאשם מפני
כו', אבל אם העולה לבדה נשחטה אע"פ ששניהם לפניו זורק דם העולה ואחר כך שוחט החטאת. ואין להקשות א"כ תיפשוט בעיין
שדמה ניתן על הקרנות וג"כ הוא טעון שפיכת שיריים כמו אשם, שלא תאמר כשם שחטאת קודם לאשם מפני שדמה ניתן על הקרנות כך נמי אשם
דדף צ"א ע"א אי קדים ושחטיה לשאינו תדיר כו', לא דמי דהתם אפילו שחיטת תדיר אית ליה הא מעלה, אבל מעלת חטאת משום
מקודש מחטאת מפני שהוא טעון שפיכת שיריים ליסוד, לכך קאמר ועל היסוד שטעון שפיכת שיריים על היסוד כמו אשם. אבל אין לומר מפני שהוא
דמקודש אינו אלא בזריקה דהיא מרצה אבל בשחיטה אינו מרצה וא"כ לא אתי לחטאת מעלות קודש כי אם אחר שחיטה אבל מעלת
מרצה כדלעיל גבי עולה, מפני שאשם נמי מרצה. כך נראה למורי ז"ל: חטאת קודמת לאשם מפני שדמה ניתן כו'. תימה אמאי לא קאמר חטאת
תדיר היא אפילו לענין שחיטה. ואפשר עוד לומר דחטאת ועולה שניהן אינן שחוטין ורשות בידו לשחוט איזה שירצה דאין מעלת מקודש
קודמת לאשם שכן מרצה כדאמרינן לגבי עולה. וי"ל דאשם נמי מרצה אחייבי לאוין אבל עולה אינה מרצה אלא על חייבי עשה בלבד (הר"פ ז"ל. ב"ש):
אלא בזריקת הדם ואין מעלת כליל אלא בהקטרה, ומ"ש רש"י אם שניהן שחוטין, אתי למעוטי נמי אם שניהם אינן שחוטין, ומ"ש
ונאכל לכהנים. פי' ומעשר בהמה נאכל לכל אדם (מספר ישן. ב"ש): העופות קודמין למנחות. עי' תוספות מנחות דף מט ע"א [ד"ה תלמוד
במתני' וכן בהקדשה היינו בעולות וחטאת הבאים ביולדות. וכן משמע מרש"י שם ומ"ש בברייתא זה בנה אב וכו' היינו בעשיית הדם
לומר]: תוד"ה מעשר כו' ושמא באימורין סגי בטעמא דמין זבח. ואין להקשות א"כ לימא האי טעמא דמין זבח ותו לא. דלא סגי בהאי טעמא
ועלה קאי בין חטאת בהמה לעולת בהמה. ואע"ג דלכאורה לא משמע כן מדברי הרמב"ם פ"ט מהל' תמידין, דוק בדבריו דיש לפרש
לגבי חטאת מפני שמכפרת (הר"פ ז"ל. ב"ש):
כמ"ש ואין להאריך כאן. והרב בתוס' יו"ט כתב מה שכתב והנלע"ד כתבתי ודוק (בכור שור):