פט:
כל התדיר פרק
עשירי
זבחים
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ח) דם חטאת קודם לדם עולה מפני שהוא מרצה. הא דלא קאמר
גמ' מנהני מילי. דדם חטאת קודם לדם
ו א ב ג מיי' פרק ט מהלכות
עולה ואיברי עולה
א) [תוספ' דפרה פ"א ה"ב,
תמידין ומוספין הלכה ה:
ת"כ ויקרא חובה פ"ג ה"ג,
קודמין לאימורי חטאת: ופר שני בן בקר. בחינוך הלוים כתיב
טעמא משום שדמה ניתן על ד' קרנות כדקאמר גבי אשם
ז ד מיי' שם הלכה ח:
ב) [ברכות כה. וש"נ ועי' נדרים
בבהעלותך: כבר נאמר. באותה פרשה ועשה את האחד חטאת.
משום דכיון דדם עולה אתי מכח כליל כדאמר בגמרא לא סגי
ח ה מיי' פ"א מהל' פסה"מ
עב.], ג) עי' לעיל כו. תו' ד"ה
בטעמא דארבע קרנות: הכא בחטאת הלוים עסקינן. והא
דילמא, ד) ירוש' יומא פ"ו ה"ו,
הלכה לב:
את ידיהם וגו': יכול תקדום חטאת
רישיה דקרא והלוים יסמכו
ט ו מיי' שם הלכה לג:
ה) [לקמן קד:], ו) [מנחות
לעולה לכל מעשיה. כדכתיב ועשה
דקאמר מפני שמרצה בחטאת דעלמא:
י ז מיי' פ"ב מהל' מעילה
מז:] מעילה ו:, ז) בכורות ס.,
❖
גמ' מנא הני מילי דת"ר ופר שני בן בקר
דם עולה ואימורי חטאת איזה מהן
ח) שייך לעמ' הקודם,
הלכה א:
את האחד חטאת ואת האחד עולה:
א) א] 1
ט) [וע' היטב לעיל כו. תו' ד"ה
קודם. לא דמיא לבעיין דלעיל
❖
ופר שני. משמע שיהא שני לו:
תקח לחטאת אם בא ללמד שהן שנים
דילמא]
ב]
מתנה קמייתא. דחטאת מכפרה
דמיירי במכפר וכליל גופייהו והכא
תורה אור השלם
הרי כבר נאמר 2 ועשה את האחד חטאת
איירי באותו שבא מכח כליל
ושלמה כפרה בדידה כדאמרן בפרק
1. וְלָקְחוּ פַּר בֶּן בָּקָר וּמִנְחָתוֹ
ואת האחד עולה מה ת"ל ופר שני בן בקר
הגהות הב"ח
ומכח מכפר: דם עולה ודם אשם
ב"ש (לעיל דף לח.) וכפר אע"פ שלא
סֹלֶת בְּלוּלָה בַשָּׁמֶן וּפַר שֵׁנִי בֶן
תקח לחטאת שיכול שיהא חטאת קודמת
(א) גמ' כו' מפני שהן כליל
ג]
איזה מהן קודם. דם אשם ואיברי כא]
ניתן יד] אלא אחת: דכי עולה דמיא.
בָּקָר תִּקַּח לְחַטָּאת:
ואימא מתנה קמייתא:
במדבר ח, ח
לכל מעשה עולה ת"ל ופר שני בן בקר תקח
דעולה דם אשם קודם דאשם מכפר
שלא הביאוה על חטא ואפ"ה
(ב) רש"י ד"ה דכי עולה וכו'
2. וְהַלְוִיִּם יִסְמְכוּ אֶת יְדֵיהֶם
לחטאת אי פר שני יכול תהא עולה קודמת
שבחטאת הס"ד ואח"כ מ"ה
כחטאת א"נ פשיטא ליה דאיברי
(חטאת) קודם לעולה משום
עַל רֹאשׁ הַפָּרִים וַעֲשֵׂה אֶת
דקאתי מכח כליל אימורי
הָאֶחָד חַטָּאת וְאֶת הָאֶחָד עֹלָה
לַיהֹוָה לְכַפֵּר עַל הַלְוִיִּם: עולה קודמין לדם אשם מפני
לחטאת לכל מעשיה ת"ל ועשה את האחד
דשם טו] חטאת קודם לעולה וה"ה
חטאת: (ג) ד"ה יש לו וכו' כל
❖
דהו הס"ד ואח"כ מ"ה ישנן
שהן כליל ולא דמי לאיברי עולה ודם
לג' מתנות שבחטאת : אימורי
(ב)
במדבר ח, יב
חטאת ואת האחד עולה הא כיצד דם חטאת
❖
בצבור שלמים:
חטאת דחשיב דם חטאת משום דהוי
חטאת לא מכפרי שאין כפרה אלא
קודמת לדם עולה מפני שמרצה: ד] איברי
מוסף רש"י אד' קרנות: אבל עולה לא. דעל
בדם. דם עולה לאו כליל הוא דאין
עולה כו': (א) ואמאי מתנה קמייתא דמכפרה
כליל אלא באישים אבל מכח כליל גליון הש"ס
כרחין למעוטי עולה אתא דאי עולה
אלא מהא ליכא למשמע
תיקדום והנך לא ה] אמר רבינא הכא בחטאת
קאתי שהאיברים יהיו כליל: ה"ג או
קודמת לאשם ליתני עולה וכל שכן
מינה. דודאי מתני' לאו כולה
גמ' מהא ליכא למשמע מינה.
הלוים עסקינן ואע"ג דכי עולה דמי קאמר
תמוה לי דילמא שניהם שוים ויכול
דוקא אלא חדא מנייהו דוקא, או
דילמא דם אשם קדים דמכפר:
חטאת דהא דם חטאת קודם לדם
להקדים למי שירצה ואין הדיוקים
רישא או סיפא, ותנא אידך אטו
❖
רחמנא היא תיקדים במערבא אמרי הואיל
לימא
מסייע ליה בשר
לאימורי חטאת לא קדמי. דחטאת
עולה:
סותרים אהדדי וצ"ע:
ההוא ולא ידעינן הי מנייהו דוקא
דנגמר מיניה (שבת קכא.) אימורי
והתחיל במתנות גומר: איבעיא להו דם
קדשים קלים כו'. תימה דלא מייתי
חמורה מאשם כדקתני מתני': שדמה
קדשים קלים. ממון בעלים הן
ניתן. אלמא באימורין קאי דאי בדם
סייעתא מברייתא דלעיל בפ' ב'
חטאת ואיברי עולה איזה מהן קודם דם
ואין בהן מעילה לפני זריקה ואכתי
א
שינויי נוסחאות
לא הוקדשו, אבל לאחר זריקה
קאי שהיא ניתנת מיבעי ליה: יש לו
(דף כו.) דקתני גבי קדשים קלים
חטאת קודם מפני שמרצה או דילמא איברי
דהובררו אימורים לחלק גבוה יש
א] דת"ר רבי אומר ופר (כתה"י
קיצבה. לדמיו דכתיב טז] (ויקרא ה)
פרכסה ויצתה לחוץ וחזרה פסולה
וש"מ), וכ"ה בתו"כ בפ' ויקרא
עולה קודמין מפני שהן כליל לאישים ת"ש
מעילה באימורין, כדאמרינן בפרק
ואמרי' עלה ש"מ בשר קדשים קלים
בכסף שקלים אבל חטאת כל
בפרשה דפר כהן משיח רבי
(ג)
כל הבשר בסופו (חולין קיז.) כל
דם חטאת קודם לדם עולה לדם עולה הוא
אומר מה ת"ל (גליון):
חלב לה' לרבות אימורי קדשים
דהו: שלמים ישנן בציבור. כבשי
שיצא לפני זריקת דמים פסולה
קלים למעילה שיצאו לפני
ב] לחטאת מה ת"ל אם ללמד
דקדים לאיברי עולה לא קדים אדרבה מסיפא
עצרת: דמים אחרים. חטאת ועולה
ומשני דילמא באליה ויותרת הכבד
זריקת דמים. שיצאו וחזרו וזרק
כו' (ש"מ). נ"א לחטאת מה ת"ל
איברי עולה קודמין לאימורי חטאת לאימורי
דמן: אין מועלין בהן. דלא
לפי שנא' ועשה את האחד
באין עמו חובה: זו קודמת לזו. לעיל
ושתי הכליות ט):
מהניא להו הך זריקה לברר אותם
חטאת ואת האחד עולה יכול
והא
חטאת הוא דקדים לדם חטאת לא קדים אלא
דקא מיפלגי בבשר להודיעך
מיניה איירי בתודה ואיל נזיר:
לחלק גבוה, דאין זריקה מועלת
תהא חטאת קודמת לעולה לכל
דבריה ת"ל ופר כו' והשאר
ליוצא (מנחות מז:). דהוו כמו לפני
כחו דר"ל. הוה מצי לאיפלוגי
לפניו ולאחריו. דתנן ז) קרא לתשיעי
$ מהא ליכא למשמע מינה : איבעיא להו
ב)
ו]
נמחק (כי"צ): ג] שתהא (כתה"י
זריקה, דזריקת יציאה אינה מביאה
באימורין להודיעך כח דהיתירא:
עשירי ולעשירי תשיעי ולאחד עשר
דם עולה ואימורי חטאת איזה מהן קודם דם
וש"מ): ד] הנקודות יש למוחקן
אימורי קדשים קלים לידי מעילה
ב
❖
(שמכ"י ובה"ז). ואח"כ צ"ל איברי
כמו זריקה כשרה (מעילה ו:):
עשירי שלשתן מקודשין וילפינן
עולה קודם דקאתי מכח כליל או דילמא
עולה קודמין לאימורי חטאת
בבכורות (דף ס:) מקראי: שכן קדשי
מפני שהן כליל לאישים,
אימורי חטאת קודמין דקאתי מכח מכפר ת"ש דם חטאת קודם לדם עולה
קדשים. אפילו אכילת אדם שבהן
ואימא מתנה קמייתא וכו'
שיטה מקובצת
דם חטאת הוא דקדים לדם עולה אבל אימורי חטאת לא אדרבה מסיפא
(ש"מ): ה] לא ניקדמו אמר
קדשי קדשים הוא: פסולין. ואע"ג
(כתה"י וש"מ): ו] בכי"צ נוסף
הא כיצד דם חטאת וכו'. דכתיב
איברי עולה קודמין לאימורי חטאת איברי עולה הוא דקדמי לאימורי חטאת
דלענין מעילה לפני זריקת דמים לא
ותנא ספוקי מספקא ליה
ועשה את האחד חטאת, ועשייה
ושיירה: ז] בכתה"י נוסף דם
אבל דם עולה לא אלא מהא ליכא למשמע מינה: איבעיא להו ג דם עולה
דם משמע. והאי דנקט טעמא
קדישי לענין איפסולי ביוצא קדשי
חטאת הוא דקדים לדם עולה
דמפני שמרצה, משום דבעי לגלויי
ודם אשם איזה מהן קודם דם עולה קודם דקאתי מכח כליל או דילמא דם אשם
קדשים נינהו: ותנא תונא.
ותנא
(דק"ס). וכ"ה בכי"צ ושם נוסף
אהנך מוקדשין דמתניתין כמו
ואם איתא ניתני אשם וכל שכן
שדם החטאת קודם מטעם שהוא
תנא דידן סייעתא למילתא: אלא
קודם (דקאתי מכח) דמכפר ת"ש דם חטאת קודם לדם עולה אבל דם אשם
ז]
חטאת, משום דקא בעי מיתנא
מקודש ומרצה (הר"פ ז"ל. ב"ש):
דם מיהא איתיה. ולא ה"ל למיתני
לא בדין הוא דאיבעי למיתני דם אשם ואיידי דבעא למיתני סיפא איברי עולה
סיפא כו': ח] מאי לאו בדם לא
מפני שדמה ניתן. פי' אלמא
באימורים (כי"צ): ט] ניתן ולא
דבאימורים קאי, כלומר דהקטרת
אלא ואימוריו קדשי קדשים מה שאין
קודמין לאימורי חטאת דאי תנא לאימורי אשם ה"א לאימורי אשם הוא דקדמי
קתני מפני שהיא ניתנת ש"מ
אימורים קודמת מפני שדמה ניתן.
כן בעופות אלא להכי נקט דמו
(כתה"י וש"מ). ועי' דק"ס: י] נ"א
דאי הוה קאי על מתנות הדם,
לאימורי חטאת לא קדמי מש"ה תנא חטאת ת"ש חטאת קודם לאשם חטאת
בהדי אימוריו לאשמועינן דכי הדדי
אפילו הכי ריבוי דגופיהו עדיף
הוי ליה למימר מפני שהיא ניתנת
הוא דקדמה ליה לאשם אבל עולה לא מאי לאו ח] דם לא אאימורים דיקא נמי
איבעיא וכו' (כי"צ): יא] מקדש
דהוה משמע מתנותיה קודמות מפני
קדשי בשעה שזה קרוי קדשי קדשים
טעותו לפניו כו' (כי"צ):
שהיא נותנת: אלא דם מיהא
דקתני מפני שדמה ניתן ש"מ: חטאת קודמת כו': אדרבה אשם קדים
קרוי גם זה קדשי קדשים: ומה
ט]
יב] זבח ויש בו קדשי קדשים
איתיה. פ"ה ולא הו"ל למיתני אלא
דמו ואמוריו (כתה"י וב"ש):
כו' והקשה מורי לפירושו, דאע"ג
שכן יש לו קיצבה אפ"ה ריבוי דמזבח עדיף: אשם קודם לתודה כו':
דמו מיפסיל ביוצא אף אימוריו יז]
יג] לאו הא קמ"ל דאימורין כי
דאיתא בעוף חשיב ליה שלא תאמר
מיפסלו ביוצא.
אדרבה התודה ואיל נזיר קדמי שכן טעונין לחם אפ"ה קדשי קדשים עדיפי:
דהא קדשי קדשים
וכו' (כתה"י וש"מ): יד] צ"ל נתן
דם של עוף קדשי קדשים מה
(כתה"י וש"מ): טו] דשם חטאת
שאין כן במעשר, להכי אמר דמו,
קרי להו: ה"ג בשר קדשים קלים
תודה ואיל נזיר כו': אדרבה שלמים קדמי שכן ישנן בציבור כביחיד אפילו
עלה וה"ה לג' כו' כצ"ל (כתה"י,
וה"ק משני דברים מקודש שהוא
שיצא לפני זריקת דמים חוץ לקלעים:
ש"מ וצ"ק): טז] דכתיב ביה כסף
מין זבח ואימוריו קדשי קדשים
הכי י] נאכלין ליום אחד עדיפי איבעיא להו תודה ואיל נזיר איזה מהן קודם
שקלים כצ"ל (ש"מ)
: יז] אימוריו
וגם דמו קדשי קדשים כמו בעוף
הואיל וסופו לצאת. שהרי אכילתן
תודה קדמה שכן טעונה ד' מיני לחם או דילמא איל נזיר קודם שכן יש עמו
לפני זריקה מיפסלו (כתה"י
כדפי' במתניתין גבי על היסוד. וי"ל
בכל העיר: לא הגיע זמנו לצאת.
וש"מ): יח] אישתרי בשר
דא"כ הוה ליה למתנייה לבסוף כמו
דמים אחרים ת"ש זו קודמת לזו שזו טעונה ד' מיני לחם וזו אינה טעונה
ד
: יט] אותן
דאכתי לא אישתרי יח] באכילה: ע"כ
באכילה (ש"מ)
במתני', השתא דתני ליה באמצע
(כתה"י): כ] דפריש טעמא
אלא שני מיני לחם: השלמים קודמין לבכור כו': אדרבה בכור קודם שכן
ע"כ צריך לומר דהוא כעין אותו
לא פליגי אלא בבשר. בההוא הוא
משום (ש"מ): כא] ואיברי עולה
שלפניו או מלאחריו וזה אינו יכול
קדושתו מרחם ונאכל לכהנים אפ"ה מצות יתירות עדיפי: הבכור קודם כו':
דמכשר רבי יוחנן משום דסופו
לא מיבעיא ליה דהיינו בעיא
להיות א"כ ע"כ בא להשמיענו
דלעיל דם חטאת ואיברי עולה
כדדייק תלמודא שאם אתה ר"ל
אדרבה מעשר קודם שכן מקדש לפניו ולאחריו אפ"ה קדושה מרחם עדיפא:
לצאת: הוא הדין דבאימורין. מכשר
יא]
דאשם מכפר וכו' כצ"ל (שמכ"י
כדפי' במתניתין גבי על היסוד לא
שזריקה עושה אותו יט] קדשי קדשים.
מעשר קודם לעופות כו': אדרבה עופות קדמי שכן קדשי קדשים אפ"ה
וב"ש). וכנראה הושמט מחמת
היה לו להפסיק בין שני דברים הללו
טעות הדומות. ותיבות דם אשם
דליתנהו בעוף ולמיתני זה בנתיים
והאי דפריש כ] משום דסופו לצאת
מין זבח עדיף אמר רבינא בר שילא אימורי קדשים קלים שיצאו לפני זריקת
ג)
קודם הם הוספת בה"ז ואינן
דאיתנהו נמי בעוף אלא הוי ליה
הש"ס קמפרש ליה ולא מילתיה
לצורך לפי גי' הנ"ל [ובד' וילנא
למתנייה לבסוף כמו במתני' ואז
דמים פסולין ותנא תונא מפני שהוא זבח יב] וישנו קדשי קדשים דמיו ואימורין
❖
טעו בציון הגהה זו]:
הוה ניחא דלא הוי אלא גמר טעמא
דרבי יוחנן היא: אין מועלין בהן.
בשלמא אימורין ליתנהו בעופות אלא דם מיהא איתיה אלא לאו יג] קמ"ל
כדפי' במתניתין מדלא תני הכי ש"מ
אפי' לאחר זריקה דלא מהניא בהו
כדפי'. ומייתי מורי ראיה דכה"ג
אימורין כי דמו מה דמו לפני זריקה אף אימורין קודם זריקה וקא קרי להו
איתא בסוף פ' איזהו מקומן (דף
זריקה להכי למיקבעינהו במעילה:
שיטה מקובצת (המשך)
נז:) דקאמר ואי בעית אימא כי התם
קדשי קדשים ומה דמו מיפסל ביוצא אף אימורין מיפסל ביוצא נימא מסייע ליה
ואין דדיק מדתנייה באמצע. כך נ"ל
ופ"ה דל"ג ליה, ור"י פי' (תו' שם
בשר קדשים קלים שיצא לפני זריקת דמים רבי יוחנן אמר כשר ר"ל אמר פסול רבי יוחנן אמר כשר הואיל
(הר"פ ז"ל)]: הואיל וסופו לצאת.
ד"ה ואיבעית) דיש ליישבו ואיבעית
ד)
ה
אימא כי התם כלומר מדלא קתני
תימה דאמרינן בפ' התכלת (מנחות
וסופו לצאת ר"ל אמר פסול עדיין לא הגיע זמנו לצאת ע"כ לא פליגי אלא בבשר אבל באימורין לא הוא הדין
ו
ה)
עד חצות לבסוף אלא תנא ליה
דף מו.) אם משנשחטה יצא לחמה
באמצע ש"מ דהוי דאורייתא כמו
הלחם פסול, ואמאי נימא כשר הואיל
דבאימורין נמי פליגי והא דקא מיפלגי בבשר להודיעך כחו דר"ל דאפילו בשר דסופה לצאת אמר עדיין לא
וסופו לצאת. וי"ל דמיירי דיצא חוץ
לילה ומנוייו וצלי דאיירי ביה לפניו
הגיע זמנו לצאת לימא כתנאי אימורי קדשים קלים
שיצאו לפני זריקת דמים ר"א אומר אין מועלין בהן
לחומת ירושלים: להודיעך כחו
ו)
ז
ולאחריו, והכא דליכא למימר הכי
דריש לקיש. וה"ה דמצי לאפלוגי
צריך לומר כדפי': [ובב"ש כתוב
בסגנון אחר וז"ל, למה שפי' משי"ח
באימורים להודיעך כחו דר' יוחנן,
ואע"ג דתלי טעמא בסופו לצאת תלמודא הוא דמפרש הכי מעיקרא והשתא הדר ביה אבל אינו מדברי ר' יוחנן: רש"י ד"ה מנהני מילי
לעיל גבי על היסוד דאורחיה דתנא למיתני תרתי אע"ג דלא הוי חדוש אלא מחד מינייהו, ק"ק מאי פריך הכא דילמא ה"ק במעשר
ונראה למשי"ח שיש
ליישב דאכולי מילתא קא בעי, דמהכא ילפינן לכל
המקודש מחבירו שיהא קודם כמו שנפרש
יש דם ואמורין משא"כ בעוף דליכא אלא דם. ותירץ משי"ח דמדתני ליה באמצע בין מין זבח ובין ואימוריו משמע ליה דהוי עיקר
דדם חטאת קודם כו'.
חדושא, כעין מה שפירשו התוס'
בסוף איזהו מקומן
גבי אלא עד חצות לאותה גירסא דגרסי ואיבעית אימא מה הנך דאורייתא
וכו'
בסמוך (הר"פ ז"ל. ב"ש):