כל
התדיר פרק
עשירי
זבחים
צ.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ואין
חייבין עליהן משום פיגול נותר
וטמא. האי דאין חייבין
ואין חייבין עליהן
משום פיגול י]. דהוי להו כמי שלא נזרק עליהן
יא א ב מיי' פ"א מהל'
א) [מנחות כה:], ב) [שם
פסה"מ הלכה (לב) [לג]:
מז:] וע' לעיל כו. תו' ד"ה
הדם ולא קרבו כל מתיריהן: ומשום נותר. דאין נותר אלא בבשר יא]
משום טומאה נראה דהיינו טעמא כדאמר לעיל בסוף ב"ש
יב ג מיי' שם פי"ז הלכה יט
דילמא, ג) [לעיל י: יבמות מח:
באכילה בתוך זמנו כדכתיב [ויקרא יט] ביום זבחכם יאכל וממחרת יב]
(דף מה:) בהוכשר ליקרב וזה אין ראוי ליקרב עד אחר זריקה
וש"נ], ד) [פסחים נט. הוריות
וכרבי עקיבא:
יג ד מיי' פ"ט מהל' תמידין
ובקונטרס פי' טעם אחר: והא רב פפא הוא דאמר בדאיתנהו
יג.] וע' ת"כ ויקרא חובה פי"ח
וגו': ומשום טומאת הגוף. כדאמרי'
במנחות (דף כה:) הניתר
ה"ה, ה) ת"כ תזריע א' פ"ד
ומוספין הלכה י:
אבראי דכ"ע ל"פ. מילתיה דרב
לטהורין חייבין עליו משום טומאה
יד ה מיי' שם הלכה י:
ה"ג, ו) ערכין כא., ז) ת"כ ויקרא
❖
טו ו מיי' שם הלכה ז והל'
שאין ניתר לטהורין אין חייבין עליו
פפא בפרק התכלת (מנחות דף מז:)
נדבה פרש' ו ה"ט ע"ש.
ואין חייבין עליהן משום פיגול נותר וטמא
❖
ט:
משום טומאה ואימורין דאיתרבו
גבי שתי הלחם שיצאו בין שחיטה
ר"ע אומר מועלין בהן וחייבין עליהן משום
א
לזריקה וס"ד דאין חילוק בין זה
לטומאה מאשר לה' [לעיל לו:] דומיא
שינויי נוסחאות
פיגול נותר וטמא מאי לאו בדהדר עיילינהו
לזה: מנא הני מילי דת"ר כו'.
תורה אור השלם
דבשר איתרבו דלאחר זריקה הוא
א] בכי"צ נוסף דלא מיפסלי
פליגי ובהא פליגי דמר סבר מיפסלי ביוצא
לעיל גבי דם חטאת קודם לדם עולה
דמחייב עלייהו ולא לפני זריקה והני לא
ביוצא: ב] אי הכי תיפוק
1. וְהֵבִיא אֹתָם אֶל הַכֹּהֵן
ומר סבר לא מיפסלי ביוצא אמר רב פפא
(כי"צ): ג] מה ת"ל אם ללמד
אהניא להו זריקה: מאי לאו בהדר
ניחא דבעי קרא אע"ג דמפ' טעמא
וְהִקְרִיב אֶת אֲשֶׁר לַחַטָּאת
שתקרב חטאת ראשונה כו'
רִאשׁוֹנָה וּמָלַק אֶת רֹאשׁוֹ
בדהדר עיילינהו כ"ע לא פליגי א] ב והכא
עיילינהו. דהוו לגואי בשעת זריקה
במתני' משום דאיכא תרי קראי חד
כצ"ל והשאר נמחק (*ש"מ):
מִמּוּל עָרְפּוֹ וְלֹא יַבְדִּיל:
בדאיתנהו אבראי פליגי ובהא פליגי דמר
ד] צ"ל לעולות (*ש"מ): ה] תיבת
ויקרא ה, ח
דמשמע דחטאת קודמת וחד דמשמע
פליגי ואפי' הכי קאמר ר"א דלא
רחמנא נמחק (כתה"י וש"מ). וכ'
2. וְאֶת הַשֵּׁנִי יַעֲשֶׂה עֹלָה
דעולה קודמת אבל הכא קשה ל"ל
אהניא להו זריקה משום דאיפסילו
סבר אין זריקה מועלת ליוצא ומר סבר זריקה
א)
דק"ס דכן הנכון, והכוונה לדרשה
כַּמִּשְׁפָּט וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן
דרבי לעיל פט ריש ע"ב [עיי"ש
ביוצא: בדאיתנהו אבראי. בשעת
קרא תיפוק לי משום דחטאת העוף
מועלת ליוצא והא ב) רב פפא הוא דאמר
מֵחַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא וְנִסְלַח
❖
בש"נ אות א]: ו] תיבת ביולדת
ויקרא ה, י
לוֹ:
זריקה: והא רב פפא הוא דאמר.
מרצה ושמא כיון דלית בה הקטרה
בדאיתנהו אבראי כ"ע לא פליגי בדעיילינהו
היא הוספת בה"ז [ע"פ רש"י].
לא מהני בה האי טעמא:
במנחות בפרק התכלת (דף מז:)
ובכתה"י ודפו"י ליתא. וגיר' ש"מ
לגוואי פליגי ה"מ גבי שתי לחם דלאו גופיה
ג
וכאן שנתחלפה עולה עולה
חטאת בהמה קודמת לעולת
מוסף רש"י
גבי שתי הלחם שיצאו בין שחיטה
קודמת: ז] בס"א ליתא זו הבבא
דזיבחא אבל אימורין דגופיה דזיבחא הוא
בהמה. וא"ת הא תנא
לזריקה דפליגי נמי ר"א ורבי עקיבא:
(ש"מ). וכן משמע מרש"י לפנינו
ואין חייבין עליהן משום
בדאיתנהו אבראי פליגי: עופות קודמין כו':
דלא פירשה: ח] נ"א תחת אחד
פיגול נותר וטמא. פיגול לית
בדאיתנהו אבראי כ"ע לא פליגי.
ליה רישא דם חטאת קודם לדם
(*צ"ק וכ"ה ברש"י): ט] נ"א וכאן
בהו דהא פסולין הן כבר, ונותר
אדרבה מנחות קודמות שכן ישנן בצבור
דלא מהניא להו זריקה: דלאו גופיה
עולה כג] וי"ל דאיצטריך לאשמועי' אפי'
נמי וטומאת הגוף לא שייכא בהו
שאין שנים באין תחת חטאת
אחת עולה קודמת (גליון):
דלא כבשר הקדש דמי, דהא לית
כביחיד אפ"ה מיני דמים עדיפי: מנחת חוטא
דזיבחא הוא. דבזריקת כבשים קא
בעולה הבאה כד] לשם חטאת כדקתני
ר"ע אומר
בהו זריקה (מנחות מז:)
י] פיגול. דלא קבע להו הך
חטאת
העוף
מישתרו דלאו גופייהו הוא הלכך כל יג]
וכן בהקדישה:
כו': אדרבה מנחת נדבה קודמת שכן טעונה
מועלין בהן. דזריקת יציאה
זריקה בפיגול והוו להו (כתה"י
וש"מ): יא] נ"א בכשר לאכילה
לעולת בהמה מזה בנה אב. והא
מביאה אימורים קדשים לידי
דאיתנהו אבראי מודה ר"ע דלא
שמן ולבונה אפ"ה מנחת חוטא הבאה על
(צ"ק). ובס"י איתא בבשר הראוי
מעילה (מעילה ו:) לברר עון.
מהניא להו זריקה: מנחות ישנן
דאמרי' בפ' תמיד נשחט (פסחים נט.)
לאכילה (*ש"מ, גליון):
חטא עדיפא דמכפרת איבעיא להו ד מנחת
לידע אם נטמאה אם לאו הלכך
בצבור מנחת העומר ושתי הלחם.
זה בנה אב לכל החטאות שיקדמו
יב] בכתה"י נוסף והנותר עד יום
חשיבא היא (מנחות ס:) וזו אינה
סוטה ומנחת נדבה איזו מהן קודמת מנחת
השלישי: יג] כל כמה דאיתנהו
טעונה שמן. דכתיב בה לא יצוק
עוף אינו בצבור דתניא (תמורה דף
לעולות וקיימא לן דאפילו חטאת
ז)
כצ"ל (ש"מ, כי"פ)
. ובכי"י כל
עליה שמן וגו' (סוטה יד.) הרי
נדבה קדמה שכן טעונה שמן (או) ולבונה
יד) יד] והקריב היחיד מביא עוף ואין
העוף לעולת בהמה קשה קצת הלשון
היכא דאיתנהו: יד] בתמורה שם
כבר נאמר ואת השני יעשה
או דלמא מנחת סוטה קדמה שכן באה לברר
ליתא, ואיתא בתו"כ דבורא
עולה. בתריה דההוא קרא כתיב
צבור מביאין עוף: מנחת חוטא
דמאי קאמר וקיימא לן כו' הא לא
דנדבה פרש' הל' ו. ועי' רש"י
בשבועת בטוי, וממילא ידעינן כיון
עון ת"ש מנחת חוטא קודמת למנחת נדבה
היא דקודמת למנחת נדבה. משום
משמע כה] מבנין אב טפי אלא הך
מנחות ה ע"א: טו] בד"ו רפ"ב
דהאי שני עולה חטאת הוה ראשון:
ובכתה"י ליתא תיבת רחמנא.
זה בנה אב. הבנין הזה בנה
מנחת חוטא הוא דקדמה למנחת נדבה הא
דמכפרת אבל מנחת סוטה לא:
מילתא לחודה ועוד קשה הא דקאמר
ועמ"ש לעיל אות ה: טז] שיש
הכתוב אב ללמד לכל חטאות
והא נמי. דסוטה באה על חטא:
לכל החטאות:
מנחת סוטה לא מי קתני מפני שהיא מכפרת
לה להביא כבש כו' כצ"ל
שיקדמו לעולות הבאות עמהן
למקראה הקדימה הכתוב.
(ש"מ): יז] לשתי (כתה"י):
(פסחים נט.) למקראה הקדימה
והקריב את אשר לחטאת וגו'.
מפני שהיא באה על חטא קתני והא נמי באה
יח] נ"א לחטאת הס"ד, ומה"ד
הכתוב. שתהא נקראת במקרא
בשמיעת הקול כתיב: זה בנה אב.
פירש בקונט' שתהא
תחילה ולא שתיקרב תחילה (ערכין
כל מקום שבא על חטא. כגון
על חטא ת"ש זו קודמת לזו שזו באה מן
❖
תלה טעם הקדמתו בשביל שם
נקראת בענין תחילה ותימה מה
כא.):
שבועת עדות ושבועת ביטוי
החיטין וזו באה מן השעורין מאי לאו מנחת
ושגגת טומאת מקדש וקדשיו
חטאת: חטאת בהמה לעולת בהמה
חידוש הוא זה כו] ומפרש ה"ר חיים
שבכולן הקרבן בא לכפר על
נדבה למנחת סוטה לא מנחת חוטא למנחת
מדרבי רחמנא . דתניא לעיל [פט:]
להקדישה תחילה שיקדיש העולה קודם
החטא חטאת קודמת: וכאן.
שיטה מקובצת
טו]
ביולדת שאינה באה על חטא
סוטה תיפוק לי דהא מכפרת והא לא מכפרת
ופר שני בן בקר וגו': חטאת העוף
החטאת אבל להקריב חטאת קודמת
ב]
מאי לאו בדהדר עיילינהו. וקשה
אלא לטהרה העולה קודמת
ואלא מאי מנחת נדבה תיפוק לי דזו טעונה
לעולת בהמה. כגון יולדת עשירה
והא דתנן וכן בהקדישה מתני' לא
(גליון): יט] בהמה עולה כו'
היאך ס"ד דבהדר עיילינהו
הד"א (בה"ז): כ] עולת בהמה
פליגי הרי כמו כן פליגי ברישא בבשר
כבש טז] בן שנתו לעולה ובן יונה או
מיירי ביולדת אע"ג דמשמע קצת
שמן ולבונה וזו אינה טעונה שמן ולבונה
של יולדת כצ"ל (ש"מ, כתה"י):
קדשי קדשים שיצא לפני זריקת דמים,
תור לחטאת (ויקרא יב): כל מקום
דאכל מה דתנן חטאת קודמת לעולה
אלא חד מתרי טעמי [נקיט]: חטאת העוף
כא] חליפיה (ד"ו ש"ח):
וצ"ל דבאימורי קדשים קלים פליגי
ג)ה
כב] ומתניתא תני כנדצ"ל:
בדהדר עיילינהו: תוד"ה למקראה.
שנתחלפה חטאת. והעופות באין
בהקרבה בכל כז] הנהו וכן בהקדישה
קודמת כו': מנא ה"מ דת"ר והקריב את
ד) 1
כג] ע' לעיל פט ע"א בש"נ אות
ואי כפירוש ה"ר חיים כו'. לשון
תחתיה בדלות כגון במטמא מקדש
וקשה לפי' מהא דאמרינן בערכין
ז: כד] הבאה עם חטאת ולשם
מהר"פ, ואי כפי' הר"ר חיים מאי
אשר לחטאת ראשונה מה ת"ל שאין ת"ל
ג]
חטאת כצ"ל, ופי' שיקראו שם
(ויקרא ה) דעיקרו חטאת בהמה
פרק האומר משקלי עלי (דף כא.)
פריך, הא צריך להקדישה קודם
ללמד שתקרב ראשונה הרי כבר נאמר ואת
חטאת תחלה כדקתני וכן
חטאת וא"כ ניחא דאין צריך למשכן
2
ובדלות נתחלפה שתי יז] תורים: חטאת
חייבי חטאות אין ממשכנין אותן
בהקדישה (צ"ק). נ"א הבאה עם
עולת יולדת. לכך נראה להר"ר יחיאל
השני יעשה עולה אלא זה בנה אב לכל
קודמת. דכתיב לחטאת ראשונה
חייבי עולות ממשכנין אותן ופעמים
החטאת כדקתני וכו' (ב"ש):
דה"פ למקראה לשון מקרה כלומר
כה] אשמועינן הבנין אב (ש"מ):
אם לא נזדמן לה כי אם פרידה אחת
חטאות שיקדמו לעולה הבאות עמהן בין
משום דעיקר חטאת הוא: וכאן. ביולדת
שחייבי עולות אין ממשכנין אותן
ד]
כו] בשמכ"י נוסף דזיל קרי בי
והיא רוצה לעשות ממנה עולתה
חטאת
העוף לעולת העוף בין חטאת בהמה
שהעוף תחת עולה הוא בא והבהמה
ופריך מאי נינהו אי נימא עולת יולדת
רב הוא: כז] בכל הנהו תנן וכן
וכשיזדמן לה אחרת תביא חטאת
כנדצ"ל (באה"מ): כח] צ"ל דעל
הרשות בידה ולכך הקדימה הכתוב,
עיקר היתה עולה קודמת כדכתיב בה
פי' דא"צ למשכנה משום דאי אפשר
לעולת
בהמה ואפי' חטאת העוף לעולת
:
אבל כשהן באות יחד לעולם חטאת
(ש"מ)
[ויקרא יב] אחד לעולה ואחד לחטאת יח]:
לה להביא חטאת עד שתביא עולתה
קודמת לה ואפי' כשהיא עשירה
בהמה
הלכך חטאת העוף לעולת העוף
שהיא מביאה עולת בהמה וחטאת
וכל מקום ששנים באים תחת אחד
והאמר רבא למקראה הקדימה הכתוב
מואת
השני חטאת בהמה לעולת בהמה
העוף החטאת קודמת לעולה: [בב"ש
חטאת קודמת. כגון במטמא מקדש
ואי כפירוש ה"ר חיים כיון דצריכה
איתא בסגנון אחר וז"ל, והר' יחיאל
רחמנא חטאת העוף לעולת
מדרבי
ה]
שתי העופות תחת חטאת אחד הן
להקדיש עולה קודם לחטאת א"כ א"צ
מפרש דה"פ למקראה לשון אקראי
בהמה מזה בנה אב תא שמע ר"א אומר
כלומר אם אין בידה ליקח אלא אחת
באין שהרי בעשירות לא היה מחוייב
למשכן ועל כח] כרחה תביא שתיהן:
אם תרצה תביא עולה ולכשיהיו לה
כל מקום שנתחלפה חטאת חטאת קודמת
אלא חטאת: וכאן. ביולדת שאין בא
ה)
מעות תביא חטאת, אבל אם באה
ליקח שתיהן ביחד צריכין להקדיש
וכאן (ביולדת) עולה קודמת כל מקום שבא על חטא חטאת קודמת
תחת הבהמה אלא עוף העולה דאילו
ו]
ז]
החטאת תחילה. הר"À פ ז"ל. וז"ל
בעשירות נמי הוה מתיא עוף לחטאת
וכאן עולה קודמת
וכל מקום ששנים באים תחת ח] חטאת חטאת
הרא"ש ז"ל שם בערכין, למקראה
פי' רש"י ז"ל שתהא נקראת בפרשה
עם עולת בהמה יט]: עולה קודמת.
קודמת וכאן עולה קודמת אמר רבא למקראה הקדימה הכתוב. תא
ו)
ט]
תחלה, וי"מ שיקרא לה שם תחלה.
אלמא עולה כ] של בהמה יולדת
והר' יחיאל פירש למקראה לפי
שמע פרים ו קודמין
לאילים ואילים קודמין לכבשים
כבשים לשעירים
שהכבש מזומן אצלו בבית הקדימו
קודמת לחטאת שהרי אף חליפין כא]
הכתוב, אבל תור ובן יונה צריך לחזר
קודמין לחטאת ומתניתין כב] תנן חטאת
אחריו ולהביאו מן החוץ ע"כ].
העוף קודמת לעולת בהמה: למקראה
הקדימה הכתוב. שתהא נקראת
בענין תחילה אבל בעבודתן
חטאת קודמת
וכדאמרן מזה בנה אב:
מאי