צ:
כל
התדיר פרק עשירי
זבחים
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מאי
לאו דחג.
מאי לאו דמוספי
החג. דשעירים הוי חטאת
טז א ב מיי' פ"ט מהל'
תימה מאי
קשיא דלמא לא מיירי בדם אלא
וכבשים עולה וקתני
א)
[הוריות יג. ע"ש],
ב)
תמידין ומוספין הלכה ז:
ירוש' נזיר פ"ו ה"ז,
כבשים קודמין: לא נדבה. ושניהם עולה יב]: וטעמא מאי
באברי עולה דקודמין לאימורי חטאת כדתנן:
יז ג ד מיי' שם הלכה ח:
ג) [לעיל עו.] ועי' חולין קלב:
חטאת העוף ועולת בהמה ומעשר איזה מהן קודם. וכעין
קדמו פרים לאילים כו' שכן נתרבו בנסכים. פר שלשה עשרונים
יח ה מיי' פ"ד מהל' פסה"מ
ותוס' ד"ה אין, ירוש' שביעית
פ"ח ה"ז, ד) ע' רש"י תמורה
הלכה כב:
ואיל שני עשרונים וכבש עשרון: שכן נתרבו באליה. לענין אימוריו.
בעיא זו איכא למיבעי אבדתו ואבדת חבירו וכיבוד
יט ו מיי' פ"ט מהל' תמידין
כג. ד"ה יאכלו, ה) [כעי"ז
אב ואם למ"ד משל בן בפ"ק דקדושין
ואע"ג דהשתא בעולה קיימינן
ומוספין הלכה יב:
במנחות מט.] עי' ירוש' יומא
כ ז מיי' שם הלכה יג:
(דף לב.) איזה מהן קודם תקדום
שכולה כליל מיהו צד ריבוי למזבח
פ"ז ה"ב, נזיר פ"ז סה"א, וע'
מאי לאו דחג לא לנדבה א] פרים קודמין
כא ח ט מיי' פ"י מהל'
סוף מגילה, ו) [לעיל פט.],
אבדתו איכא כיבוד אב ואם [דקודם]
אשכחן ביה גבי שלמים וחטאת:
לאילים שכן נתרבו בנסכים וכן
אילים
ז) [בקידושין לב. ד"ה רב,
מעה"ק הלכה י:
כב י מיי' פ"ט מהל' תמידין
פר כהן משיח קודם לפר העלם דבר.
למ"ד דמשל בן תקדום כב] אב ואם
פשטוהו ע"ש, וכן בתו' ב"מ לג.
לכבשים כבשים לשעירים שכן נתרבו
❖
ב]
ד"ה אבידתו], ח) [ע' רש"ק
ומוספין הלכה ב:
איכא אבדת חבירו דאמר באלו
מפורש טעם בהוריות פ"ב (דף יג.)
ותוי"ט], ט) [ועי' תו' פסחים
באליה ת"ש א) א פר כהן משיח קודם לפר
❖
מציאות (ב"מ דף לב.) אפילו
כאשר יג] שרף הפר הראשון ראשון
לט: ד"ה לא]
העלם דבר של צבור פר העלם דבר של
תורה אור השלם
אמר ליה אביו אל תחזיר לא
יהא לפר העדה לכל מעשיו:
צבור קודם לפר עבודת כוכבים פר עבודת
פר העלם דבר קודם לפר עבודת
ישמע לו כו' תקדום אבידת חבירו
1. וְהָיָה אִם מֵעֵינֵי הָעֵדָה
הגהות הב"ח
כוכבים קודם לשעירי עבודת כוכבים
כוכבים. שזה חטאת וזה עולה
איכא אבידתו דקודמת לאבידת
נֶעֶשְׂתָה לִשְׁגָגָה וְעָשׂוּ כָל
(א) במשנה ובכולן הכהנים
חבירו ז): תקדום חטאת העוף
הָעֵדָה פַּר בֶּן בָּקָר אֶחָד לְעֹלָה
ואמרן לעיל [פט:] חטאת קודמת: פר
דאע"ג דפר עבודת כוכבים עולה ושעירי
ג]
וכו' צלוין שלוקין כצ"ל ואות ו'
לְרֵיחַ נִיחֹחַ לַיהֹוָה וּמִנְחָתוֹ
❖
איכא מעשר דקדים ליה. תימה
עבודת כוכבים קודם לשעיר עבודת
נמחק:
עבודת כוכבים חטאת ואימא מרישא פר
וְנִסְכּוֹ כַּמִּשְׁפָּט וּשְׂעִיר עִזִּים
❖
אֶחָד לְחַטָּת: במדבר טו, כד
כוכבים. אלמא יש עולה קודמת
תקדום חטאת העוף מק"ו ומה עולת
העלם דבר של צבור קודם לפר עבודת
לחטאת: יד] ואימא מרישא. כלומר
בהמה שהיא חמורה וכולה כליל
גליון הש"ס
כוכבים בחד מינא מיהא לא קאמרינן דחטאת
ד]
מוסף רש"י
ומין זבח קודמת כג] למעשר חטאת
אדמותבת מסיפא סייען מרישא
מתני' כל האשמות. עיין לעיל
קדמה כי קאמרינן בתרי מיני אשכחן
העוף קודם לה מעשר שאינו
דקתני פר העלם דבר [קודם]
רשאין לשנות באכילתן.
דף לג ע"א תוס' ד"ה סמיכת:
עולה דקדמה לחטאת אמרי במערבא
דאמר קרא לך נתתים למשחה
גמ' איבעיא להו תדיר ומקודש.
כליל ועולת בהמה קודמת לו אינו
לפר עבודת כוכבים: ומשני לה
(במדבר יח) לגדולה כדרך
עיין ירושלמי נזיר פ"ז סוף הלכה
❖
משמיה דרבא בר מרי חטאת עבודת כוכבים
בחד מינא לא קאמרי'. דהא ודאי
דין שחטאת העוף קודם לה כד] וכי האי
ה]
שהמלכין אוכלין: ותבלי תרומה.
א:
ואע"ג דקא ממעט בזמן אכילת
חסר א' לחטת כתיב רבינא אמר כמשפט
ק"ו אמרי' סנהדרין (דף לה:) דרציחה
ניחא לי דבחד מינא חטאת קדמה:
ב
❖
ו]
1
תרומה (לעיל עו.)
:
כי אמרי' בתרי מיני. קשיא לן
דוחה שבת מק"ו ומה עבודה
כתיב בהו השתא דאתית להכי אפילו תימא
שינויי נוסחאות
שדוחה שבת רציחה דוחה אותה
דקאמרת מין קטן של חטאת קודם
פרים דחג נמי כמשפטם כתיב בהו: איבעיא
א] צ"ל דנדבה. וכן ברש"י (ש"מ,
ליקוטים
שבת שנידחת מפני עבודה אינו דין
למין גדול של עולה כדקאמרת ואפי'
כתה"י): ב] לכבשים שכן נתרבו
להו חטאת העוף ועולת בהמה ומעשר איזו
שתהא רציחה דוחה אותה וי"ל דחידוש
חטאת העוף לעולת בהמה והא הכא
בנסכים כבשים כו' (ש"מ וכעי"ז
מתני'. וכולן הכהנים רשאין
מהן קודם תיקדום חטאת העוף איכא מעשר
בכתה"י): ג] צ"ל ואע"ג (*ש"מ):
לשנות באכילתן כו'. פי' מצות
דפר עולה קודם לשעיר חטאת: לחטת
הוא הא דחטאת העוף קודם לעולה
ד] נ"א בחד מינא לא קאמרינן
אכילתן היא צלי ואם רוצין
דקדים לה ליקדים מעשר איכא עולת בהמה
ולא גמרי' מיניה : חוץ מאשם
כתיב. בפרשת שלח לך והיה אם
דחטאת ודאי קדמה כי
לשנות ולאוכלן שלוקין הבשר
כה]
דקדמה ליה תיקדום עולת בהמה איכא
קאמרינן בתרי מיני בתרי
בלבד בלי שום תערובת תבלין,
מצורע מפני שהוא בא להכשיר.
מעיני העדה נעשתה בשגגה וגו'
[בש"מ דבתרי] מיני מיהא
ומבושלין בשר עם תבלין או ירק
חטאת העוף דקדמה לה הכא תרגימו מין
ואם תאמר אדרבה חטאת מצורע
[וכתיב התם ושעיר אחד לחטת
אשכחן כו' (כי"צ): ה] צ"ל
הרשות בידם. (פסקי רי"ד)
דרבה (*יעב"ץ): ו] בהוריות יג
(חולין קלב ע"ב) מתנות כהונה
זבח עדיף במערבא אמרי עיילא בה עולת
עדיף דאכשורי ומכפר וי"ל כיון דמתן
חסר א' לומר שאינו כשאר חטאות
ג
ע"א איתא רבא (הגרי"ב): ז] נ"א
אין נאכלות אלא צלי]. נראה
בהונות מדם האשם הוה חשיב ליה
שכל חטאת שבתורה הבאה עם עולה
בהמה בחטאת העוף ואגבהתה ממעשר:
בא להכשיר וכ"ה ברש"י ותוס',
דודאי כמו שטוב לו ונהנה יותר
מתני' כל החטאות שבתורה קודמות
ובמשניות בא ע"י הכשר והוא
מכשיר טפי א"נ האי כל חטאות
חטאת קודמת וזו עולה קודמת]:
מצי אכיל להו, אבל אדם שטוב
ב) ד
דחוק אלא שגם הרמב"ם העתיק
לו צלי כשלוק ומבושל יאכל צלי
כמשפט כתיב. בההוא קרא ומנחתו
שבתורה דקתני לאו בחטאת הבאה
כן בחיבורו (מלא"ש). ועי' תוי"ט:
שהוא דרך גדולה יותר (תוס' חולין
לאשמות חוץ מאשם מצורע מפני שהוא בא ז]
עם האשם קאמר אלא בשאר חטאות:
ונסכו כמשפט משמע כמשפט סדר
ח] כשם שהן קודמים
קלב:) תמיה מילתא, דהא גבי
על הכשר $ כל האשמות שבתורה באין
בהקרבתן כך הן קודמין
ה
שלמים של אמש וחטאת ואשם
מוקדשין תנן נמי במס' זבחים
מקראו כך סדר עבודתו ופר ברישא
באכילתן (כ"ה במשניות וכעי"ז
ובכולן רשאין הכהנים לשנות
בני שתים ובאין בכסף שקלים חוץ מאשם
של יום שלמים של
כתיב: אפילו תימא פרים וכבשים
בכתה"י וש"מ): ט] צ"ל היום
באכילתן לאכלן צלויין
טו]
(ש"מ): י] בכתה"י וחטאת:
נזיר ואשם מצורע שהן באין בני שנתן ואין
ומבושלין כו' אלמא רשאי
אמש קודמין. פי' בקונטרס ח) דזלזול
דמוספי החג. הך מתניתין טז] דתניא
יא] ולתת לתוכן. [וכן להלן לא
לאכלם בקדירה. ואיכא למימר
באין בכסף שקלים כשם שקודמין בהקרבתן
הוא להשהותם כל כך שצורת הבשר
לעיל כבשים קודמין לשעירים, לא
יתן לתוכן] (כתה"י): יב] עולה,
ו
ח]
דלאו דוקא אמרינן הכא צלי
וטעמא כו' הד"א (שמכ"י):
וחרדל, אלא שנאמר שנאכלות
מתקלקלת ועל חנם דחק אלא היינו
תקשה דכמשפט כתיב בהו ומשמע
קודמין באכילתן שלמים של אמש
ז
יג] בכתה"י כאשר שרף את הפר
על השובע ובלפתן כדרך
טעמא דשלמים של אמש אין להם
כסדר האמור בענין ושעירי' כתובים
ושלמים של יום ט] של אמש קודמין לשל
הראשון שיהא ראשון לפר
שהמלכים אוכלים דרך הנאה
העדה וכו': יד] ומהדר ואימא
אחרונים: חטאת העוף ועולת בהמה
ותענוג וכל אחד כפי מה שהוא
היתר כו] (אנינות) אלא עד הלילה
יום שלמים של אמש חטאת ואשם של היום
מרישא (כתה"י): טו] פרים
י]
אוהב ונהנה יותר. וכן פירש
ומעשר בהמה. שלשתן עומדין:
וחטאת ואשם של יום עד הבקר
אילים וכבשים (כתה"י): טז] צ"ל
רבינו הגדול ז"ל. (ריטב"א חולין
שלמים של אמש קודמין דברי ר"מ וחכ"א
הכא תרגימו. בבבל: מין זבח עדיף.
מתניתא (ש"מ): יז] צ"ל מחוייב
דנאכלין ליום ולילה:
קל.) לתת לתוכו תבלי חולין.
חטאת קודמת מפני שהיא קדשי קדשים
(ש"מ, כתה"י): יח] צ"ל והביאן
[בחולין (ק"ל ע"א) משמע
וחכמים אומרים חטאת קודמת.
ויקדים מעשר ואח"כ חטאת ועולה
כאחד (צ"ק). וביעב"ץ מוחק
דהכנסת חולין לעזרה אסור
וכולן הכהנים רשאין לשנות באכילתן
(א) ג)ח
והוא הדין אשם דקדש
דאילו עולת בהמה לא מצי קדמה
תיבת והביאן: יט] דכתיב ביה
מדאורייתא] וקשיא לן דהא
(כתה"י וש"מ): כ] ס"א שלמים
בזבחים בפ' התדיר משמע
צלויין
לאכלן צלוין ושלוקין ומבושלין לתת לתוכו
שלוקין ומבושלין.
לחטאת העוף מגזירת הכתוב: עיילא
קדשים:
ד)
יא]
שקרבו אמש וחטאת ואשם של
דכניסת חולין לעזרה מדרבנן
בה. חשיבות דעולת בהמה שבאה
תבלי חולין ותבלי תרומה דברי ר"ש ר"מ
אף על גב דקתני שלוקין והדר תני
יום. עומדים לאכול: שלמים
דתנן וכולן שהכהנים רשאין
של אמש קודמין. דזלזול הוא
לשנות באכילתן לאכלן שלוקין
מבושלין מ"מ שלוקה כז] הוי טפי
עמה והיא חשובה ממעשר שהיא
אומר לא יתן לתוכו תבלי תרומה שלא
ט
להשהותן כל כך שצורת הבשר
צלויים ומבושלים ולתת לתוכם
יביא התרומה לידי פסול: גמ' $ איבעיא להו
מבישול כדמוכח בפרק כל הבשר
קדש קדשים וכליל ומגזירת הכתוב
מתקלקלת ואע"פ שזמן
תבלין חולין, ואי חולין לעזרה
אכילתן כל היום יקדמו (כתה"י,
מדאורייתא האיך הוא מכניס
(חולין דף קיא.) גבי כבד דקאמר
החטאת קודמת ואף על פי שזו מין
תדיר ומקודש איזה מהם קודם תדיר קודם
ושמכ"י). וע' תוס': כא] חטאת
ה)י
לעזרה תבלין של חולין. ותרצו
זבח: ואגבהתה ממעשר. לבטל
שלוקה אוסרת ונאסרת :
ט)
מוספין עומדין (ש"מ). ועי'
רבותינו ז"ל דכל היכא דהוי כעין
משום
דתדיר או דלמא מקודש קדים
תדיר ומקודש איזה מהן קודם.
עו"ש וח"ד: כב] תקדום כיבוד
חשיבות שם מין זבח שבו דהא בעולה
הקרבה אסור להכניסן לעזרה
דקדיש
תא שמע ו) תמידין קודמין למוספין
אב ואם איכא אבדת חבירו
מדאורייתא כי הכא דהכי בעי
פירש בקונטרס כגון דם
נמי איתיה לאותה חשיבות ובטיל ליה
[דקודמת כדאמרינן (צ"ק)]
למיעבד תנופה וכן ההוא
עולת תמיד ודם חטאת וקשה דבריש
מגזירת הכתוב הלכך יקדים חטאת
באלו מציאות יכול אמר לו
דבכורים דפ' הספינה משום
אבא אל תחזיר ישמע לו כו'
דבעי נמי תנופה, אבל כל היכא
פירקין פרשינן דמלבד עולת הבוקר
העוף לעולה ועולה למעשר:
כצ"ל (ש"מ)
: כג] צ"ל וקודמת
דלית ביה כעין הקרבה כגון
מתני' קודמות לאשמות. אם היה מקריב חטאת ואשם
בעבודת הדם איירי ונראה
כלשון
אחר שפי' בקונטרס עולת
(ש"מ וצ"ק). ובש"מ מוחק תיבות
תבלין חולין שאינם באים אלא
יז]
ומין זבח: כד] צ"ל לו (פשוט):
לתקן מאכלו מותר מדאורייתא
מוספי ר"ח ופר העדה וא"ת
תפשוט ממתניתין דתנא
והביאן יח] חטאת קודמת כדתנן [לעיל פט.] שדמה ניתן על ד' קרנות ועל
כה] בש"מ נוסף דהא מין זבח
דהוי כנכנס לעזרה בבגדים של
היסוד: מפני שהוא בא להכשיר. את המצורע לקדשים ולביאת
מוספי שבת קודמין למוספי ר"ח דמשמע אפילו עולת מוסף
הוא אלא דגזירת הכתוב הוא
כח]
חול. וה"נ גמרינן בפרק הקומץ
ולא מחמת חשיבות קודמת
רבא על המלח שהכהנים ניאותין
מקדש הלכך חשיבות הוא לגביה שטהרה תלויה בו: ובאין בכסף
של שבת לחטאת מוסף של שבת ר"ח וי"ל כיון דעולת מוסף
וק"ו אינו אלא מכח סברא:
בו לאכילת חולין דפרכינן חולין
שקלים. דכתיב (ויקרא ה) בערכך כסף שקלים באשם מעילות
דשבת קודמת לעולת מוסף דר"ח משום דתדירה קודמת
כו] היתר אכילה כצ"ל (ש"מ,
מאי בעי התם ופרקינן דאמר מר
צ"ק): כז] צ"ל שליקה (ש"מ):
נמי לחטאת כט] שהשוה הכתוב עולה דמוסף עם החטאת:
ואתי אשם תלוי ואשם גזילות בג"ש בערכך בערכך ואשם שפחה
יאכלוהו שיהא אוכלין עמה
כח] בש"מ נוסף ואע"ג דמוספי
חולין ותרומה בזמן שהיא
חרופה גמר באיל באיל כדאמר באיזהו מקומן (לעיל דף מח.): חוץ
שבת כולן עולות ומוספי ר"ח
מועטת בה שתהא נאכלת על
מאשם נזיר. דכתיב יט] כבש בן שנתו [במדבר ו] ומדאיל בן ב' שנים בשתי סלעים כבש בן שנה לאו בשתי סלעים הוא: כך קודמין באכילתן. אכולהו
חד חטאת וחד עולה:
השובע, אלמא כיון דלית בה צד
כט] לחטאת שעמה שהשוה
מזבח וכעין עבודת גבוה מותר.
❖
דבני אכילה קאי כגון חטאת לאשם אשם לתודה ותודה לשלמים ושלמים לבכור: שלמים כ] שבאו אמש. לעזרה ושהו עד היום
:
והיינו מעשה דהילל שהיה מביא
(ש"מ)
ושחטן: וחטאת ואשם של יום. עומדין להקריב: שלמים של אמש קודמין. דזלזול להשהותן כל כך והואיל ובאו ראשון יקרבו
כבשתו חולין לעזרה ומקדישה
ט]
וסומך עליה ושוחטה, דכיון
ראשון. וכן מפרש בתוספתא דזבחים [פ"י ה"ג]: ובכולן. בכל הנאכלין רשאין הכהנים לשנות באכילתן כגון לאוכלן צלוין שלוקין ומבושלין: לידי
שלא היה עושה בה מעשה
שיטה מקובצת
פסול. שטעם קדשים הנעשה נותר אוסרה: גמ' תדיר ומקודש. כגון דם עולת תמיד ודם חטאת עומדין זה תדיר וזה מקודש
הקרבה בעודה חולין עד
כא]
שהוא בא להכשר. (תיבת על
שמקדישה מותר להכניסה
ממנו כדאמרן [פט.] דם חטאת קודם לדם עולה מפני שהוא מרצה אי נמי עולת מוספי ראש חדש ופר העדה עומדים זה תדיר וזה מקודש:
נמחק). אע"ג דחטאת
חולין. ומצינו לרב רבי משה ז"ל
ואף מצורע כמו כן בא להכשיר וגם לכפר
שכתב בפרק ב' מהלכות שחיטה
מ"מ אינו כל כך עיקר הכשר כמו
שאסור להכניס שם אפילו לחם ופירות. ואפשר שדעת רבינו ז"ל דהיינו איסורא דרבנן כי היכא דמעייל להו תמן שלא לצורך, שלא התירו חכמים אלא הכנסת מלח דאית ביה צד מצוה וליכנס בבגדי חול דלא אפשר בלאו הכי, וכן הלל דלא
אשם שהרי מדם האשם היה על גוף
אפשר בלאו הכי משום דכי תחדל לנדור, אבל היכא דעביד שלא לצורך מצוה כלל אף על גב דלא עביד בה עבודת גבוה אסור מדרבנן, כל שכן אי הוי לחם בלחמי תודה ופירות בפירות ביכורים ועביד בהו כעין עבודה דהשתא איכא אסורא
המצורע על הבהונות:
דאורייתא כנ"ל (ריטב"א חולין שם):