כל
התדיר פרק
עשירי
זבחים
צא.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
תא
שמע מוספי שבת קודמין
כו'. בכל הני תא
ואף
על גב דמוספין קדישי. מוספין טז] שם שבת עליהן
כג א מיי' פכ"ט מהל' שבת
שהם
שמע צריך
א) [לעיל פט.], ב) ברכות נא:
הלכה ז טוש"ע א"ח סימן
פסחים קיד. ירוש' ברכות פ"ח
באים חובה לה והתמידין באין אף בחול: לתמידין לא אהנאי.
טעם מאי קס"ד מאחר דכבר שני אטו שבת למוספין אהני
ה"א, פסחים פ"י ה"ב, ג) ע'
רעא סעיף י:
כיון דהאידנא קריבין אם כן יז] שם שבת עליהם: מוספי ר"ח
לתמידין לא אהנאי כ) וצריך לדקדק בפרק התכלת (מנחות דף מט.)
כד ב מיי' פ"ג מהל' תפלה
ירוש' יומא פ"ז ה"ב, ד) לעיל
הלי"א טוש"ע א"ח סימן
יב. ברכות כח. וע"ש כז. ירוש'
מקודשין משל שבת דאיקרי מועד יח]: ד"א כו'. בפסחים תנינן
גבי התמידין אין מעכבין את
המוספין דאיכא כי הך בעיא דתדיר
ט)
ברכות פ"ד ה"א, ה) ת"כ ויקרא
רפו סעיף ד:
לה דקאמרי ב"ה מברך על היין
ומקודש ולא פשיט מיניה לב] מידי דלא
כה ג מיי' פ"ט מהל' תמידין
חובה פרש' א ה"ו, עי' ירוש'
פסחים פ"ג ה"ז, ו) פסחים
ומוספין הלכה ג:
מייתי הכא ראיות דהתם והנהו
ואח"כ מברך על היום שהיין גורם
ואף ע"ג דמוספין קדישי אטו שבת למוספין
כו ד ה מיי' פ"א מהל' קרבן
סא. ירוש' פסחים פ"ה ה"א,
דהכא לא מייתי התם:
לקידוש שתאמר דבר אחר כו':
אהנאי לתמידין לא אהנאי ת"ש מוספי
ז) לעיל כח. סוטה טו. חולין
פסח הלכה ד:
א)
א]
דשחטינן
כז ו מיי' פט"ז מהל' מעה"ק
לג] לתרוייהו. תימה
הכי גרסינן דאע"ג יט] דברכת היום
קלב: ירוש' תרומות פ"ה ה"א,
שבת קודמין למוספי ראש חודש אטו ראש
בכורים פ"ב ה"א, ח) [לעיל
הלכה יד:
קדישה. ששם שבת עליה שחובה
אם כן ליתני שלמים
כח ז מיי' פ"ד מהל' מחוסרי
עז.] מנחות קד:, ט) שבועות
חודש למוספין דידיה אהני למוספי שבת לא
לשבת היא באה דאילו ברכת היין
ושחט לד] קודם לחטאת ואשם והכל
י., י) שבת קלב., כ) עי' בפנים
כפרה הלכה ב והלכה ג:
❖
אהני תא שמע מוספי ראש חודש קודמין
כט ח מיי' פי"ב מהל'
מאירות.
אף בחול היא: הלכה מתפלל של
ביום אחד שלמים קדימי לזרוק
מעה"ק הלכה ט:
למוספי ראש השנה אע"ג דראש השנה
מנחה. במסכת ברכות [דף כח.] היו
ואמאי נקט של אמש וי"ל דשל אמש
ל ט מיי' שם פט"ז הלכה יד
❖
קדשה אטו ראש השנה למוספי דידיה אהני
ופי"ד שם הלכה א:
נמי שמא הוי כעין של אמש והכל ביום
לפניו שתי תפלות של מוספין ושל
שינויי נוסחאות
ב]
אחד כדאמר בפ' התערובות (לעיל
מנחה ופליגי רבי יהודה ורבנן
למוספי ראש חודש לא אהני ת"ש ד"א ברכת
ב)
א] צ"ל אהני. וכן בכל המשך
הסוגיא. וברש"י ותוס' (*ש"מ):
וקא"ר יוחנן הלכה כדברי האומר
עה.) מאי חיין כעין חיין. ברו"ך:
תורה אור השלם
היין אתדירה וברכת היום אינה תדירה ותדיר
ב] נ"א קדישא. וכן להלן (כי"צ):
מתפלל של מנחה ואחר כך מתפלל
ושאינו תדיר תדיר קודם אע"ג דברכת היום
1. וְהָיָה לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד
ג] מוספין ואף על גב דתפילת
ג)
כו': שלמים של אמש. הא פרישית
מוספין קדישא אטו כו'
אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה
קדישה אטו שבת לברכת היום אהנאי לברכת היין לא אהנאי תא שמע
(*ש"מ): ד] צ"ל היום (ש"מ). וכן
וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ כֹּל קְהַל עֲדַת
לה לעיל (גבי) במתני': תדירי.
לקמן: ה] תדיר הוא והתניא
ד)דאמר רבי יוחנן הלכה במתפלל אדם של מנחה ואח"כ של מוספין ג] אטו
יִשְׂרָאֵל בֵּין הָעַרְבָּיִם:
שהן מצויין מתוך שבאין בנדר
(כתה"י): ו] צ"ל חנינא (*ש"מ):
שמות יב, ו
שבת לתפלת מוספין אהנאי לתפלת מנחה לא אהנאי ת"ש שלמים של
2. וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל אַהֲרֹן וַאֲנִי
ז] של היום שלמים של אמש
ובנדבה: מצוי קאמרת. שאין תדירותו
קודם כצ"ל ותיבות לשל יום
הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ אֶת מִשְׁמֶרֶת
אמש חטאת ואשם של יום שלמים של אמש קודמין הא אידי ואידי דיום
חובה אלא שהוא מצוי תמיד יותר
ד]
נמחק (ש"מ): ח] לתרוייהו
תְּרוּמֹתָי לְכָל קָדְשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל
ודיום דומיא דאמש נמי
חטאת ואשם קדמי ואע"ג דשלמים תדירי אמר רבא מצוי קאמרת תדיר
מחבירו: הכי גרס' מצוי כ] לאו תדיר
לְךָ נְתַתִּים לְמָשְׁחָה וּלְבָנֶיךָ
❖
דשחטינהו לתרוייהו אבל וכו'
במדבר יח, ח
לְחָק עוֹלָם:
הוא. בתמיה: אוציא את הפסח שאינו
קמיבעיא לן מצוי לא קמיבעיא לן אמר ליה רב הונא בר יהודה לרבא אטו
כצ"ל (ש"מ, וכעי"ז בכי"צ):
ט] בכתה"י התם נמי כיון.
תדיר. בת"כ שנויה גבי חטאת דקתני
מצוי לאו תדיר והתניא אוציא את הפסח שאינו תדיר ולא אוציא את המילה
ה)
ה]
ובשמכ"י במקום דאתיין איתא
מוסף רש"י
והרי
פסח ומילה ענושין כא] כרת
וכ"ה בקצת כת"י ועי'
שהיא תדירה מאי תדירה תדירה במצות ואיבעית אימא מילה לגבי פסח כי
דאתי יין.
יכול יביא על שגגתן חטאת ת"ל
רש"י: י] צ"ל ת"ש שחטו
מתפלל אדם של מנחה. היו
תדיר דמיא איבעיא להו תדיר ושאינו תדיר וקדים ושחט לשאינו תדיר מאי מי
(*ש"מ): יא] בכתה"י ויהא אחר
לפניו ב' תפלות, אחת של מנחה
אשר לא תעשנה יצאו פסח ומילה
ממרס: יב] עד שיזרק דם
ואחת של מוספין, ששהה ולא
אמרינן כיון דשחטיה ג מקריב ליה או דלמא יהיב לאחר דממרס בדמו עד
שהן
מצות עשה אוציא את הפסח
התמיד כצ"ל. וכן להלן בסמוך
התפלל עד זמן המנחה, מתפלל
דמקריב ליה לתדיר והדר מקריב לשאינו תדיר אמר רב הונא ו] מסורא ת"ש
(ש"מ): יג] תיבת ברישא נמחק
של מנחה, אע"ג דזמן המוספין
שאינו תדיר ולא אוציא את המילה
קודם, כיון דשהי עד זמן חבירתה
(הג' הגר"א. וכ"ה בכי"צ ובד"ו
שלמים של אמש חטאת ואשם של יום של אמש קודם לשל יום הא דיום
שהיא תדירה ת"ל אשר לא תעשנה.
ז]
רפ"ט וש"ח): יד] אין אתה צריך
משהינן לה (לעיל יב.): מתפלל של
(*ש"מ): טו] במשניות הגיר'
מנחה מאחר שהגיע זמנה כדי
אלמא מצוי תדיר הוא: תדירה
דומיא דאמש וה"ד דקדים שחטיה לשלמים חטאת ואשם קדמי דלמא שלמים
נתון: טז] צ"ל שהמוספין
להקדימה בתחלת זמנה שלא יקרא
במצות. סדורה במצות שנכרתו
י)
דאמש וחטאת ואשם דיום היכי משכחת לה דשחטינהו לתרוייהו ח] אבל לא
פושע גם עליה: ואחר כך של
: יז] א"כ אף הם שם
(*ש"מ)
מוספין. הואיל ואיחר וזמנה אינה
שבת עליהם (צ"ק): יח] מועד
עליה שלש עשרה בריתות וצוויין:
שחטינהו לתרוייהו תיבעי לך ת"ש ד"א ברכת היין תדירה וברכת היום אינה
ב)
עובר דהא אמרי רבנן ושל מוספים
ויש בהן שעיר חטאת שמכפר
כי תדיר דמיא. שמצויה היא הרבה
כל היום (ברכות כח.) ויהא ממרס
על טומאת מקדש וקדשיו
תדירה ותדיר ושאינו תדיר תדיר קודם ה"נ ט] דכיון דאתיין כמאן דשחיטי
בדמו. שלא יקרוש כדי שיהא ראוי
(*שמכ"י): יט] צ"ל אע"ג (ש"מ):
מפסח אבל מצוי דשלמים לגבי מצוי
תרוייהו דמי ת"ש דא"ר יוחנן הלכה מתפלל אדם של מנחה ואח"כ של מוספין
לזריקה (פסחים סא.) אמר קרא
כ] צ"ל אטו מצוי (צ"ק): כא] צ"ל
ד)
דחטאת לאו כתדירה דמי: כב] הא דיום
למשחה. במתנות כהונה כתיב
: כב] בס"א כאן
עונשן (ש"מ)
ה"נ כיון דמטי זמן תפלת מנחה כמאן דשחיטי תרוייהו דמי אמר ליה רב
דומיא דאמש והיכי דמי כגון
מה"ד שלמים של אמש
בויקח קרח, לך נתתים למשחה, כל
קודמים. באכילה: הא דיום
מתנות שנתתי לך בכהונתך, נתתי
אחא בריה דרב אשי לרבינא ו) ד שחטו י] קודם חצות פסול מפני שנאמר בו
דשחטו שלמים ברישא כו'. וקא ס"ד
לך לגדולה, כדמתרגמינן לרבותא
דומיא דאמש והיכי דמי כגון
בין הערבים קודם לתמיד כשר ויהא ממרס בדמו עד שיזרוק הדם הכא
ה"ק שלמים שהביאן מאמש ושחטן
ה
(חולין קלב:). ללמד שיהו אוכלין
דקדים ושחטינהו לשלמים
1
יא]
יב]
אותן דרך אכילת מלכים המשוחים
ברישא חטאת ואשם דיום
היום וחטאת ואשם של יום עומדין
במאי עסקינן כגון דקדים שחטיה לתמיד ברישא אמר ליה רב אחא סבא
יג]
שאין מתנדברין
קדמי. קדמה זריקתם לזריקת
(לעיל כח.)
לישחט שלמים של אמש קודמין ליזרק
לרב אשי מתניתין נמי דיקא דקתני עד שיזרק הדם (תמיד) ולא קתני עד
שמן. בלא סולת ויין (מנחות
שלמים ויאכלו תחילה כמו כן
קד:) מתנדבין שמן. בפני עצמו
אלמא מקודש ושאינו מקודש
דאי בשניהם עומדין לישחט לא אמר
שישחוט ויזרק דם ש"מ: ובכולן כהנים רשאין כו': מאי טעמא אמר קרא
(לעיל עו:). וקומצו ומקטיר הקומץ
וקדים שחטיה לשאינו מקודש
❖
דקדמו שלמים וטעמא דבאו
2 למשחה ז)לגדולה כדרך שהמלכים אוכלין: מתני' אמר רבי שמעון אם
ושיריו נאכלין (מנחות שם):
יהא אחר ממרס בדמו וישחוט
מאמש הא אידי ואידי דהיום
ויזרוק את המקודש וה"ה
ראית שמן שהוא מתחלק בעזרה אין יד] צריך לשאול מהו אלא מותר
לתדיר ושאינו תדיר: דילמא
וקדים שחטינהו לשלמים ברישא
לא גרסינן. וה"ג שלמים של
ליקוטים
רקיקי מנחות ישראל ולוג שמן של מצורע אם ראית שמן שהוא ניתן על
ו
ז
אמרי' שחיטת חטאת ואשם קדמה
טו]
אמש וחטאת דיום ה"ד
דשחטי' לתרוייהו אבל לא
ובכולן כהנים רשאין לשנות
גבי האישים אין צריך לשאול מהו אלא
מותר רקיקי מנחת כהנים
לזריקת שלמים אלמא מקודש ושאינו
ח
יד]
שחטינהו לתרוייהו תיבעי לך.
באכילתן. מ"ט. פי' דעיקר מצותן
ומנחת כהן משיח שאין מתנדבין שמן רבי טרפון אומר מתנדבין שמן:
מקודש וקדים שחטיה לשאינו מקודש
וה"פ שלמים דאמש וחטאת
צלי מדקרי לשאר שינוי. אמר
ח)
ט
ואשם דיום דקתני ע"כ היכי
קרא למשחה לגדולה.
יהא אחד ממרס בדמו כג] ויזרוק את
משכחת לה דשחטינהו
כדמתרגמי' לרבו כדרך
המקודש וה"ה לתדיר ושאינו תדיר:
לתרוייהו דהא לענין אכילה
שהמלכים אוכלין, וזהו צלי.
איירי וכי תידוק מינה לענין
והכי אמרינן בחולין בפ' הזרוע
דלמא שלמים של אמש וחטאת של יום. דאשמעינן של אמש קדמו: היכי דמי דשחטינהו לתרוייהו. אע"ג דשחטיה לחטאת אחר
הקרבה נמי הא דיום דומיא
אמר רב חסדא מתנות כהונה אין
השלמים ושניהן עומדין ליזרק אשמעינן דשלמים של אמש קדמו ודכותיה דייקא כד] מיניה הא אידי ואידי דיום ושחט שלמים ואחר
דאמש וה"ד כגון דשחטיה
נאכלות אלא צלי ואין נאכלות
כך חטאת ובא לימלך על הזריקה אמרי' ליה חטאת קדמה: אבל לא שחטיה. לחטאת בתר שלמים ובא לימלך על השחיטה תיבעי לך
לשלמים ברישא חטאת ואשם
אלא בחרדל, מאי טעמא אמר
קדמי בדשחטינהו לתרוייהו
קרא למשחה לגדולה כדרך
❖
אי מזלזלינן בשלמים למרס בדמן ולהקדים שחיטת חטאת וזריקתה וכי מיבעיא לן בתדיר ושאינו תדיר הך כה] מיבעיא לן ששחט את
תידוק לה שחזר ושחט את
שהמלכים אוכלין (פסקי רי"ד)
שאינו תדיר והתדיר קיים: ברכת היין תדירה כו' תדיר קודם. ואע"ג דשאינו תדיר קדם ובא שכבר קדש היום ועדיין יין לא בא
החטאת קודם שבא לימלך
ואח"כ בא לימלך על הזריקה
ודומיא כו] קדים שחטיה לשאינו תדיר ברישא: ומשני ה"נ כיון דאתא. השתא יין קמן ומזומן לברכה כמאן דשחיטי תרוייהו לגבי קדשים
דהתם אמרינן ליה דחטאת
שיטה מקובצת
[דמי] ולא תפשוט מינה לבעיין: ואח"כ מתפלל של מוספין. ואף על גב דזמן מוספין אתא ברישא: שחטו קודם חצות. בפסח
קדמה דכיון דסוף סוף צריך
הא אידי ואידי דיום חטאת ואשם
למרס אחד מן הדמים קדשי
קאי: קודם לתמיד. של בין הערבים כשר ואע"פ שלכתחילה מצוה לאחרו כדתניא לעיל (דף יב.) יאוחר דבר שנאמר בו בערב ובין
קדשים קדמי: אבל לא שחטיה
קדמי ואע"ג דשלמים תדירי.
הערבים לדבר שלא נאמר בו אלא בין הערבים בלבד: ויהא אחד ממרס בדמו.
אלמא כז] דקדים ושחטיה למאוחר אמרי' ליה
וכו' ומכאן הוא כלפנינו ברש"י
תימה תיפשוט ליה מדתנן בהדיא
לקמן ד"ה אבל לא וכו' (ש"מ,
חטאת קודמת לעולה אע"ג דעולא
לשהות את הזריקה ולשחוט את הראוי ליקדם ולזרקו: כגון דקדים שחטיה לתמיד. קודם שבא לימלך ולא נמלך אלא על הזריקה:
שכיחא טפי שבאה בנדר ובנדבה. וי"ל
מתוקן קצת עפ"י כתה"י ועפ"י כי"ב
למשחה. לך נתתים. למשחה מתרגמינן לרבו והיינו לגדולה: מתני' שהוא מתחלק. לאכילת כהנים: מותר רקיקי מנחת ישראל.
וכי"ג). ועי' לעיל צ' ע"ב בש"נ
דכיון דאין נאכלות לבעלים אין רגילין
אות כ: כג] בדמו וישחוט
מנחת מאפה שבא חלות ורקיקין כח] חלות בוללן רקיקין מושחן ואמר רבי שמעון במנחות (דף עה.) מושחן כמין כ"י ושאר השמן נאכל
להתנדב עולות (הר"פ ז"ל. ב"ש):
ויזרוק (כתה"י): כד] צ"ל דוק
רש"י ד"ה מנחת כהנים כו' לפי
לכהנים: כט] מנחת כהנים. כולה כליל. ומותר מנחת כהן משיח לפי ששמנה מרובה שלשה לוגין לעשרון ומתוך שהיא אפויה תחילה אין שמנה
(*ש"מ): כה] צ"ל הכי (צ"ק):
ששמנה מרובה ג' לוגין לעשרון
נבלע בפיתיה וצריך להקטיר המותר בעצמו : שאין מתנדבין שמן.
לפיכך לא יעלה על דעתך שיהא שמן המתחלק מן הנקטר נדבה:
כו] ודמי לקדים ושחטיה
כו'. וז"ל הר"פ ז"ל מנחת כהן משיח
ל]
לא]
לשאינו כו' כצ"ל (*ש"מ):
שהיתה באה שלשה לוגין לעשרון.
גמ' אע"ג דמנחת נסכים נמי באה שלשה
כז] אלמא היכא דקדים
ושחטיה למאוחר ברישא ובא לימלך אמרי' כצ"ל (*ש"מ): כח] צ"ל או רקיקין (*שׂ"מ): כט] מותר רקיקי מנחת כהנים. מנחת כהנים לוגין לעשרון מיהו התם היתה נבללת בעיסה, אבל זו שהיתה נאפת במחבת כדכתיב על מחבת בשמן תעשה, אי אפשר שלא ישאר במחבת מן השמן
כולה כליל השמן שצף על גבה ונותר שאינו נבלע בה שורפין אותו בפני עצמו: ומותר מנחת כהן משיח. לפי ששמנה וכו' כצ"ל,
המטפטף (ב"ש):
וכ"ה בפי' הרע"ב (ח"נ): ל] צ"ל לעצמו (ש"מ). וברע"ב בפני עצמו: לא] בד"ו או הנקטר. דהיינו הניתן על גבי האשים, ונקט רש"י המתחלק
לדברי ר"ז או הנקטר לדברי אביי וק"ל (ח"ג): לב] נדצ"ל נמי (באה"מ): לג] צ"ל דשחטינהו (צ"ק, ד"ו ב' וג'): לד] נדצ"ל ושחטן (באה"מ):