כל הזבחים פרק
ראשון
זבחים
יא.
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
אשם
שאינו כליל לא כל שכן. לא שייך למימר חטאת תוכיח
עולה נכנס דמה
לפנים כשרה. בין לרבנן בין לרבי אליעזר דלא
נא א מיי' פרק טו מהלכות
א) [לקמן צב:], ב) [קדושין
כא. וש"נ], ג) [לקמן פב:],
פסה"מ הלכה ב':
דרשינן ח] כל וכל והיקשא נמי ליכא הכא: מנחת חוטא. דקרבן עולה
דאיכא למימר מה לחטאת שכן דמה למעלה ושכן צד
נב ב מיי' פרק יא שם הלכה
ד) מנחות ב: ת"כ צו פ"ג
כרת ושכן באה בצבור: מנחת חוטא הרי היא כחטאת. אין
ויורד דשמיעת הקול: תוכיח. שמכפרת ואם נכנסה לפנים
ה"ד., ה) מנחות כו. ירוש'
ו:
❖
נג ג מיי' פט"ו שם הלכה יב:
פסחים פ"ז ה"ה, יומא פ"ב
ונימא חטאת העוף תוכיח.
כשירה דלא פסל הכתוב אלא דם:
זה למד מלמד דאע"ג דחטאת ילפינן למצוה משלמים לעיל [ח.] מכל
ה"א., ו) מנחות י: כו. לקמן
והכי שפיר טפי שהוא ממיני דמים
מקום עכובא בגופיה כתיבי כו] ומנחת
כה., ז) ע' ירוש' יומא שם.,
ח) פסחים סב: תוספ' דפסחים
וראויה להוכיח על מיני דמים:
נדבה כאשם לאו משום דמאשם
עולה שהיא כליל נכנס דמה לפנים כשרה
תורה אור השלם
פ"ד ה"ו, ירוש' פסחים פ"ה
חטאת העוף בעיא דר' אבין היא.
ילפא למצוה דמנחה גופה איתקש
אשם שאינו כליל לא כ"ש מה לעולה שכן
ה"ד., ט) מנחות ב לעיל ד
1. וְכָל חַטָּאת אֲשֶׁר יוּבָא
ע"ש וצ"ע, י) לקמן יג מנחות
לשלמים כאשם אלא למימרא דלא
היכא דהכניס דמה לפנים בצוארה
מִדָּמָהּ אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לְכַפֵּר
אינה מכפרת מנחת חוטא תוכיח ולימא
יב., כ) לקמן כד:, ל) [עיין
הוי כחטאת: בא לעובדה ביד
בַּקֹּדֶשׁ לֹא תֵאָכֵל בָּאֵשׁ
שאין לדמה קבלה ומיבעיא ליה בפ'
במנחות ב: בד"ה מכדי מחשבה
חטאת העוף תוכיח חטאת העוף א) בעיא
ויקרא ו, כג
תִּשָּׂרֵף:
❖
עובדה בימין כחטאת. דכתיב בה
דם חטאת (לקמן צב:) אם נפסלה בכך
כו' לא קשיא מידי ע"ש]:
2. לֹא תֵאָפֶה חָמֵץ חֶלְקָם נָתַתִּי
דרבי אבין היא ולפרוך מה למנחת חוטא
(א)
או לא ולא איפשיטא לה: דמה. אשר
אצבע דילפינן כ) מגזירה שוה ממצורע
אֹתָהּ מֵאִשָּׁי קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הִוא
❖
כַּחַטָּאת וְכָאָשָׁם: ויקרא ו, י
שכן אינה מין זבח עולה תוכיח ב) וחזר הדין
יובא מדמה: ולא בשרה. שאם נכנס
דאצבע הוי ימין וא"ת הלא איבעיא
הגהות הב"ח
לא ראי זה כראי זה ולא ראי זה כראי זה הצד
בשרה להיכל אינה נפסלת: דם דמה
לן פרק איזהו מקומן (לקמן דף נ.) אי
(א) גמ' בעיא דרבי אבין היא מה
מוסף רש"י
לא דריש. דכיון דלא מצי למיכתב וכל
ילפינן היקש מג"ש ואי מצורע חולין
השוה שבהן שהן קדשי קדשים ונכנס א] (דמן)
כצ"ל ותיבת ולפרוך נמחק: (ב) שם
בימין כחטאת בא לעובדה בכלי
לעכב דהוא עצמו שלא הוקטרו
[הוא] הוה כז] אתי שפיר [ולא] כח]
חטאת אשר יובא אל אהל מועד
לפנים כשרין אף אני אביא אשם שהוא
עובדה: (ג) שם שלא לשמה ה"ט
אימורין כשר דאין כפרה אלא בדם,
דאיצטריך למיכתב דם למעוטי בשר
קשה למ"ד דבעי למד קדש ומלמד
קודש קדשים ונכנס דמו לפנים כשר אמר
חטאת טעמא מאי: (ד) שם
ואע"ג דכתיב באשם קדש קדשים
אורחיה דקרא למיכתב מדמה: קדש
קודש פרק איזהו מקומן (ג"ז שם):
כדתניא הפסח: (ה) רש"י ד"ה
הוא קודם שחיטה, לא ילפינן מיניה
כט]
ליה רבא מברניש לרב אשי ולפרוך מה
מנחת חוטא כתיב בה חטאת כצ"ל
דלא משמע לשמו אלא כשכתוב
הכי
גרסינן ל] עיקר קרא לכדר'
קדשים היא כחטאת וכאשם ט].
ותיבת כי נמחק: (ו) ד"ה ורבה וכו'
הוא עם שם הקרבן כגון חטאת
להצד השוה שבהן שכן אין להן קצבה
במנחה הוא דכתיב וקא א"ר שמעון
יהודה בריה דרבי חייא הוא
בן חוני ור' אליעזר ר"א לא פסיל
הוא אשם הוא והיכא דכתיב גבי
תאמר באשם שיש לו קצבה אלא היינו
אלא: (ז) ד"ה א"כ אם וכו' הנשחט
אחת מעבודת הדם (לעיל
מדקא מקיש מנחות לחטאת ואשם
כו'. תימה דבריש מנחות (דף ב:) משמע
ה:) האיכא אצבע. דכתיב
לשמו. נ"ב פי' לשם שלמים:
טעמייהו דרבנן דאמר קרא דמה דמה של
להכי מקיש [לשניהם לומר לך דיש
דאידך דרשא עיקר דפריך אביי מכדי
1
(ח) בא"ד נמצאת מחשבת שלא
בחטאת ולקח הכהן מדם החטאת
י]
לשמו גדול כחו בשלמים
באצבעו ונתן [וגו'], ודרשינן לקמן
זו ולא דמה של אחר ואידך דמה ולא בשרה
מהם כחטאת ויש מהם כאשם]
מחשבה דפסיל רחמנא היקישא הוא ל):
ג)
❖
מבפסח:
בפ"ב באצבעו ונתן שלא תהא
הורעתה כח פסח ונתת כח
שתהא מנחת חוטא כחטאת דלא
ואידך דם דמה ואידך דם דמה לא דריש
נתינה אלא בימין דכל מקום שנאמר
אצבע וכהונה אינו אלא ימין (להלן
בשלמים. דבזמן שלמים
לשמה פסולה ומנחת נדבה כאשם
בשלמא לרבנן דאמרי אשם ששחטו שלא
יא.) במה דברים אמורין
שינויי נוסחאות
דכשר שלא לשמו: אלא לרבי אליעזר.
פסח לשם שלמים כשר ואילו בזמן
בעולת העוף. שנעשית למעלה
לשמו כשר היינו דאיתקש מנחה לחטאת
כיון דחטאת ואשם כי הדדי נינהו
הפסח שלמים לשם פסח פסולים
א] ונכנסו לפנים כצ"ל, ותיבת
כדאמרינן בפרק קדשי קדשים
מנחה לאשם דתניא רבי שמעון אומר קדש
ד)
דמן נמחק (*ש"מ), כי במנחה אין
(להלן סד:) אבל בחטאת
2
למאי הלכתא איתקש לתרוייהו: שלא
והלא יש פסוק בפסח לפסול שלא
בהמה. דכתיב בה קרן בהדיא
דם (דק"ס): ב] בכי"צ ליתא תיבות
קדשים היא כחטאת וכאשם א מנחת חוטא
בכלי שרת. שלא קדש הקומץ בכלי
לשמו ואילו בשלמים אין פסוק:
ומנחה לאשם, ונוח כי ממנחה
אינה נעשית כו' (להלן נג.):
הרי היא כחטאת לפיכך קמצה שלא לשמה
לאשם ל"ק דאצטריך לקמצה שלא
ע"כ מעמוד קודם
שרת פסולה ט) שהמנחות הוקשו לזבחים
תאמר באשם שיש לו קצבה.
לשמה פסולה. והגי' שלפנינו ה"פ
פסולה מנחת נדבה הרי היא כאשם לפיכך קמצה שלא לשמה כשרה
ליטעון ארבע עבודות י) קמיצה כנגד
למאי הילכתא איתקש לתרוויהו
אשם יש לו קצבה לדמיו בכסף
שקלים (לעיל י:) דמה ולא
וכדפירש"י: ג] בכי"צ נוסף אשם
אלא לרבי אליעזר למאי הלכתא איתקש מנחה לחטאת ומנחה לאשם ב] לכי
שחיטה מתן קומץ בכלי שרת כנגד
בשרה. דתרי דמה כתיבי, אשר
נמי כתיב ביה הוא, ההוא
קבלת הדם הולכה כנגד הולכה
אידך דרבי שמעון דתנן שלא בכלי שרת פסולה ורבי שמעון מכשיר ואמר
יובא מדמה והן לא הובא את דמה,
לאחר הקטרת אימורין הוא
ב
ה)
ו)
חד למעוטי בשר (להלן פב:) שלא
דכת', ואלא הוא למאי אתא,
הקטרה כנגד זריקה: ור"ש מכשיר.
רב יהודה בריה דרבי חייא מ"ט דר"ש אמר קרא קדש קדשים היא כחטאת
בכלי שרת פסולה ור' שמעון
לכדרב הונא אמ' רב דאמר רב
אם הוליכו בידו בקומצו עד המזבח
מכשיר. שלא קדש קומץ בכלי
הונא אמ' רב אשם שניתק
וכאשם ז)בא לעובדה ביד עובדה בימין כחטאת (ב) בכלי עובדה בשמאל כאשם
והקטירו: כחטאת וכאשם. להכי
שרת, דבתחילת מנחה ודאי לא
לרעייה ושחטו סתם כשר
ור"ש האי קרא מפיק ליה להכי ומפיק ליה להכי עיקר קרא לכדרב יהודה בריה
פליגי דבעיא כלי כדאמרינן בפרק
לשום עולה, ניתק אין לא ניתק
איתקש מנחה לחטאת ולאשם שאינן
שתי הלחם בא לעובדה ביד.
לא. וכ"ה במנחות (ד א) עי"ש:
דרבי חייא הוא דאתא ומנחת חוטא דפסולה שלא (ג) לשמה [טעמא אחרינא
שוין בהלכותיהן לומר לך: בא לעובדה.
ד] בכי"מ אמר רבה. וברש"י
הקטרת קומץ שהיא במקום זריקה
ביד שלא קדשו בכלי (מנחות כו.) בא
ורבה אמר. ועי' בה"ז שכתב
הוא] חטאת טעמא מאי דכתיב בה היא מנחת חוטא נמי כתיב בה היא
בהלכות יא] והקטרות ביד שלא בכלי:
ג]
לעובדה בכלי. שקידש קומץ
דהתוס' גרסי ובאחרים בוי"ו,
ולרבנן למאי הלכתא איתקש אשם לחטאת לומר לך מה חטאת טעונה סמיכה
עובדה בימין. שהקומץ בה כזריקת
בכלי עובדה בשמאל כאשם.
ורבה מפרש דברי ר"י, ועי' בתוס'
לקמן ע"ב ד"ה אמר: ה] בכתה"י
עובדה לקידוש קומץ בשמאל כאשם
דם חטאת שהיא ביד באצבע ובימין
אף אשם טעון סמיכה: יוסף בן חוני אומר הנשחטין כו': א"ר יוחנן יוסף
ומה אם: ו] יוכשרו (כי"מ וצ'
מצורע דכתיב ביה שמאל (שם
דכתיב בחטאת [ויקרא ד] ולקח הכהן
בן חוני ורבי אליעזר אמרו דבר אחד רבה אמר ד] באחרים לשם חטאת פליגי
י:) הפסח שעברה שנתו. שנולד
וכ"ה ברש"י): ז] תיבת אם ליתא
בכתה"י: ח] צ"ל דרשי (*ש"מ):
אשתקד קודם ר"ח ניסן והפרישו
מדם החטאת באצבעו ונתן וגו'
דתניא הפסח שעברה שנתו ושחטו בזמנו לשמו וכן השוחט אחרים לשם
ח)
(ד)
לשם פסח וכי מטא ר"ח ניסן
ט] וכאשם יש מהם שהוא
ודרשינן לקמן בפ"ב (דף כד.) באצבעו
ועברה שנתו תו לא חזי לפסח
כחטאת ויש מהם שהוא כאשם
פסח בזמנו רבי אליעזר פוסל ורבי יהושע גמכשיר א"ר יהושע אם ה] בשאר ימות
האי קרא במנחה כו'. כצ"ל
דכתיב זכר בן שנה, וקאי לשלמים
ונתן שלא תהא נתינה אלא בימין
השנה שאינו כשר לשמו אחרים כשרים לשמו בזמנו שהוא כשר לשמו אינו
(ש"מ). ובדפפד"מ נדפסה הגהה
כדילפי' בפירקין דלקמן פסח
דכל מקום שנאמר אצבע וכהונה אינו
כעי"ז להלן בסמוך וכלפנינו. וכתב
בשאר ימות השנה שלמים הוא
❖
דין שיכשרו אחרים לשמו אמר לו רבי אליעזר או חילוף הדברים ומה אם
אלא ימין: בא לעובדה בכלי. רשאי
בדק"ס שבודאי הוסיפוהו ע"פ
(פסחים סב:):
כת"י: י] מקיש לה כצ"ל (*ש"מ).
בשאר ימות השנה שאינו כשר לשמו כשר הוא לשם אחרים בזמנו שהוא
לעובדה בשמאל להוליך הכלי שקדשה
הקטע המוקף בחצאי רבועים
כשר לשמו אינו דין שיוכשר לשם אחרים ויוכשר פסח בארבעה עשר שלא
בתוכו בשמאלו למזבח וליתן בשמאלו
ליתא בכתה"י ובד"ו והוסיפוהו
ליקוטים
בדפפד"מ כמ"ש אות ט:
מן הכלי על האשים כזריקת דם
לשמו וכך אתה אומר מה לי הוכשרו אחרים בשאר ימות השנה לשמו שכן
יא] לעובדה עבודת הקטרה ביד
אשם שאינו כליל לא כ"ש. צריך
אשם שהוא מן הכלי למזבח שאינה
כצ"ל (*ש"מ). נ"א בהולכה
הוא כשר לשם אחרים ויוכשרו ו] אחרים בזמנו לשמו שכן הוא פסול לשם
לומר דסברא דק"ו מבטל הקישא
:
והקטרה (יעב"ץ ורש"ש)
כיון שנוכל להעמיד ההיקישא
בנתינת אצבע דלא כתיב אצבע אלא
אחרים אמר לו רבי יהושע אם כן הורעתה כח פסח ונתת כח בשלמים חזר
יב] לר"ש דאמר לקמן בפרק
לדבר אחר. [וכן] משמע בפ"ק
בחטאת וכשרה בשמאל לר"ש יב] בכל
כל הזבחים (חוץ מחטאת) זרק
דזבחים דקאמר תנן התם ר"ע
רבי אליעזר ודנו דין אחר מצינו מותר פסח בא שלמים ואין מותר שלמים
בשמאל פסול ור"ש מכשיר
הזבחים חוץ מחטאת דאמרינן
אומר כל הדמים שנכנסו להיכל
[חוץ מחטאת] משום דר"ש
בא פסח ומה פסח שמותרו בא שלמים שחטו בזמנו לשום שלמים פסול
כו' ופריך בשלמא רבי אליעזר
לקמן בפרק שני (שם:) זרק בשמאל
תרתי כו' (כתה"י, ומתוקן ע"פ
כדאמר טעמא אלא רבנן מאי
שלמים שאין מותרן בא פסח אם שחטם לשם פסח בזמנו אינו דין שיהו פסולין
פסול ור"ש מכשיר חוץ מחטאת משום
בה"ז). ובש"מ גריס לר"ש
ז]
טעמייהו אמר רבא אשם שנכנס
כדאמרינן לקמן כו', וכ' שבס"א
דמו לפנים פסול לא מצית אמרת
דרבי שמעון תרתי בעי אצבע וכהונה
ליתא כל הקטע שבינתיים: יג] את
מק"ו כו' אלמא ק"ו מבטל
דגמרינן ממצורע דכתיב ביה אצבע וכהונה וימין וטבל הכהן באצבעו הימנית [ויקרא יד] ובזריקת כל הזבחים לא כתיב בו אצבע אלא כהונה חוץ
אצבעו (כי"י, וכ"ה במקרא). ועי'
הקישא דכחטאת כאשם כיון
יג]
מלאי"ט: יד] צ"ל דלא (*ש"מ):
דאיכא לאוקמא הקישא לדבר
מחטאת: מנחת חוטא כתיב בה (ה) כי חטאת היא. גבי שמיעת הקול בויקרא [ה, יז]: ולרבנן. דפליגי עליה דר' אליעזר במתני' [דף ב.] למאי הלכתא
טו] וסתמיה (כתה"י וד"ו):
אחר. (תוס' ב"מ קי"ד ע"א) אמר
כו': חטאת כתיב בה (ויקרא ד) וסמך ידו על ראש החטאת: אמרו דבר אחד. דרבי אליעזר נמי פסיל באחרים הנשחטים לשם פסח
טז] בכתה"י בקביעות, ותיבת
ר' יוחנן כו' רבה אמר כו'. רבה
לעכב ליתא. ובש"מ לעכב
הלך ללמוד תורה מרבי יוחנן
בזמנו ולשם חטאת כל ימות השנה ומברייתא דלקמן דייק לה רבי יוחנן: ורבה אמר באחרים לשם חטאת פליגי. יוסף בן חוני ורבי אליעזר
בקביעות: יז] צ"ל כלומר אם
כדאיתא שילהי כתובות. וזה
ולא פסיל רבי אליעזר אלא באחרים לשם פסח אבל באחרים לשם חטאת מכשיר כדתניא כו'. ובין רבה ובין ר' יוחנן דייקי
(ו) יד]
: יח] נ"א והדין הוא כן
פעם ראשון שמצאתי בעניי
(*ש"מ)
בתמי' וכי יכול אני להכשיר כו'
מילתייהו מהא מתני' ובמסקנא בעינא לפרושי דיוקייהו: הפסח שעברה שנתו. דתו לא חזי לפסח סתמיה טו] שלמים כדרבינן לעיל (דף ח:)
דיפלוג רבה עם ר' יוחנן. (מנחת
❖
(כי"פ). נ"א ובדין זה אני יכול
יהודה)
מקראי: ושחטו בזמנו לשמו. דהוה ליה שוחט שלמים לשם פסח: וכן השוחט. אחד מכל הזבחים לשם פסח בזמנו: אם בשאר ימות
להכשיר (כי"י): יט] ק"ו זה
השנה שאינו כשר לשמו. כדילפינן לה במסכת פסחים (דף סא.) שחטו קודם חצות פסול שנאמר בין הערבים [שמות יב] וכמה פעמים שנה הכתוב
ותכשירנו (כי"י). ס"א ותכשירו
שלא לשמו דלא תדרוש [ק"ו]
שיטה מקובצת
לעכב טז] קביעות זמנו בי"ד בין הערבים: אחרים כשרים לשמו. דרבי אליעזר מודה בו דלא פליג אלא בזמנו כדתנן בהדיא אבל כל
זה כמו דלא תדרוש האחר שיש
ימות השנה אין שם שחיטת פסח חל על קרבן אחר: אמר לו רבי אליעזר או חילוף. אם ק"ו אתה בא לדרוש יכול אני להחליפו בענין
עליו כו' (ש"מ): כ] ועוד ק"ו
מנחת חוטא נמי כתיב בה היא.
יז]
כצ"ל (ש"מ): כא] נמי באחרים
תימה לרבנן דר"ש דאמרי קדשה
אחר ולומר דבר שאינו ולהכשיר פסח בזמנו שלא לשמו: ויוכשר פסח בי"ד שלא לשמו. ובדין יח] הזה אתה יכול להכשיר פסח בזמנו שלא
כצ"ל (*ש"מ): כב] והא נמי
שלא בכלי שרת פסולה, למאי הלכתא
לשמו: וכן אתה אומר. בתמיה התדרוש ק"ו ויתכשרו: מה לי הוכשרו אחרים כו'. ק"ו שדרשת יש עליו תשובה: מה לי הוכשרו
(כתה"י). נ"א והאי דין נמי
איתקש מנחת חוטא לחטאת ואשם.
יט]
כ]
(ש"מ): כג] צ"ל כח פסח (*ש"מ):
אי משום פסול שלא לשמו במנחת
אחרים כו' יוכשרו אחרים כו'. בתמיה ומהכא דייק רבי יוחנן למילתיה ואמר דכי היכי דפסיל רבי אליעזר באחרים לשם פסח פסיל
כד] תיבת כל ליתא בכתה"י:
חוטא תיפוק ליה מהיא כדאמרינן.
באחרים כא] לשם חטאת דהא טעמו דרבי אליעזר משום דהוא פסול לשם אחרים וה"נ כב] בחטאת איתא. ורבה דייק מסיפא שחזר רבי
כה] נ"א גרוע (במקום גדול)
ואי משום כשרות דמנחת נדבה (לימא
(גליון): כו] צ"ל כתיב, והס"ד,
דאיתקש מנחת נדבה לאשם כדאמרי'
אליעזר מדין זה ודנו בדין אחר ומודה דאחרים לשם חטאת כשרים: א"כ. אם אתה פוסל אחרים לשמו בזמנו הורעת פסח כג] ונתת
ומה"ד מנחת נדבה (צ"ק):
לעיל) לשתוק מיני' ומזאת (תורת
כח בשלמים שכל השנה שהיא זמן שלמים פסח הנשחט (ז) לשמו כשר והיום שהוא זמן פסח כל כד] שלמים הנשחטין לשמו פסולין נמצאת
כז] בד"ו חולין הוא אתי, וכצ"ל.
העולה) [התורה לעולה] נפקא הואיל
כח] גי' הצ"ק ומ"מ קשה למ"ד
מחשבת שלו גדול כה] כח בשלמים מפסח וקרא אשכחן דאחמור בפסח מבשלמים דכתיב ביה הוא [שמות יב] ובכל הזבחים הכשיר שלא לשמן:
(ח)
ותורת שלמים עליו כדפי'. וכ"ת
דלא בעי למד וכו'. וכעי"ז
דאיצטריך היקשא לומר דמה חטאת
אמר טעון ימין אף קמיצה בעי ימין.
בש"מ. ועי' בח"ג, בה"ז, ח"נ,
מצפה איתן ויפה עינים: כט] כדפריך בפרק איזהו מקומן כצ"ל (ש"מ): ל] תיבות הכי גרסינן נמחק (ש"מ): לא] אא"ה בחולין דף כא ב ולקמן תיפוק ליה דבפ"ק דמנחות (דף י.) מייתי תרי קראי חד לקומץ וחד לקידוש קומץ. ואי משום עבודת ימין לחוד (בא לעובדה בימין כחטאת עובדה בימין)
דף צח א ובמנחות פג א ליתא להאי סיומא, ואולי היה כך גירסתם או שהוא מדברי התוס' דרבנן בעו להאי כחטאת וכאשם להכי (גליון):
הא אית להו לרבנן (קדשה שלא בכלי שרת פסולה) דכל מקום שנאמר אצבע או כהונה אינה אלא ימין. וי"ל דאיצטריך הקישא כדדרשינן בחולין (דף כא:
ולקמן דף צח.) מה חטאת אינה באה אלא מן החולין ובידו הימנית אי לא] מה חטאת פסולה שלא לשמה אף כל המנחות פסולות בשלא לשמן ת"ל כאשם,
ובידו הימנית דנקט לאו דוקא דהא עיקר דרשא הוא כדנפקא לן במנחות דבעי ימין אלא אגב אינו בא אלא מן החולין נקט לה (תוס' טוך): א"כ הורעתה
כח פסח. עיין בהשמטות בסוף המסכת: תוד"ה מנחת חוטא כו' ומנחת נדבה כאשם לאו משום דמאשם ילפא. נ"ב, דאשם גופיה לא ידעינן דכשר אלא מהיקשא. ואם תאמר תיפוק [ליה] הכשר [מזאת התורה] דאיתקש [כל המנחות] כולהו לשלמים, וי"ל דלכך בא זה הפסוק לאשמועינן דאין מנחת נדבה
כחטאת אלא הרי הוא כאשם (תוס' טוך):