דם
חטאת פרק
אחד עשר זבחים
צב.
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
אבל
לא גחלת של עץ. תימה היכי ס"ד דדבר שאין מתכוין שוה
אבל לא של עץ. דבת כיבוי הוא ואיסורא דאורייתא הוא ואי כר"ש
לה א מיי' פ"ו מהלכות
א) [שבת מב.], ב) תוספ'
איסורי מזבח הלכה [ה]:
דתמורה [ספ"ד ע"ש],
לאינה צריכה לגופה דמה ענין זה לזה ובפ' כירה (שבת מב.)
לא משכחת כיבוי ה] אלא במתכוין לעשות פחמין בכיבויו ח) וצריך להם
א ב מיי' פ"ח מהלכות מעשה
ג) [יבמות סז. וש"נ], ד) ת"כ
דאר"ש מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה וכיבוי ו] לאו צורך
ניחא טפי גבי הא דשרי שמואל אפילו שיעור לצרף דפריך התם
צו פרש' ג [הב'] ה"א, ה) מעילה
הקרבנות הלכה א:
ב ג מיי' שם הלכה ב:
ה., ו) ת"כ שם פ"ו ה"א, ז) ת"כ
כה"ג ומצי טו] למימר דס"ד
גופו הוא שיהא ז] צריך לו דהלואי שלא בא עליו ודמי למוציא את
דלא הוה שרי ר"ש דבר שאין מתכוין
ג ד מיי' שם הלכה ג:
שם פרש' ג [הב'] ה"ב, ח) שבת
❖
המת לסלקו מעל פניו דפטר עליה
לכתחילה אי לאו משום דאית טז] ביה
ד ה ו מיי' שם הלכה ב:
לא:, ט) לקמן קד:, י) לקמן
צג., כ) דף צג., ל) ולעיל מה.
תרתי דהוה נמי מלאכה שאינה צריכה
ר"ש במסכת שבת בפרק המצניע (דף
אבל לא גחלת של עץ ואי ס"ד כר"ש ס"ל
❖
וש"נ.
צד.): מערכה. על הרצפה בעזרה
לגופה הלכך רבי יהודה דמחייב
אפילו גחלת של עץ נמי בדבר שאין מתכוין
א)
תורה אור השלם
באינה צריכה לגופה אוסר באין מתכוין
ולא יוציאם לחוץ: משום שנאמר בקדש א]
סבר לה כר"ש במלאכה שאינה צריכה לגופה
1. וְכָל חַטָּאת אֲשֶׁר יוּבָא
הגהות הב"ח
באש תשרף. בפ' שני דפסחים (דף כד.)
דהא בהא תליא אבל הכא אי אפשר
סבר לה כרבי יהודה אמר רב הונא אנסכים
מִדָּמָהּ אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לְכַפֵּר
דרשינן האי קרא וכל חטאת אשר יובא
לפרש כן דמייתי לה אההיא דהמתנדב
(א) גמ' שכן בהמה כמותה
בַּקֹּדֶשׁ לֹא תֵאָכֵל בָּאֵשׁ
שנטמאו עושה להן מערכה בפני עצמן
ושחיטה כמותה שחיטת צפון
ויקרא ו, כג
וגו' ח] ומרבינן מיניה כל פסולי קדשים
יין מביאו ומזלפו על גבי האישים דלא
תִּשָּׂרֵף:
❖
2. הַכֹּהֵן הַמְחַטֵּא אֹתָהּ
וקבלת צפון כלי וקרן:
ושורפן משום שנאמר 1 בקודש א] באש
שייך טעמא דאין צריכה לגופה אלא
שמחיצתו ט] בעזרה שיהו נשרפים
יֹאכֲלֶנָּה בְּמָקוֹם קָדשׁ תֵּאָכֵל
תשרף תניא נמי הכי הדם והשמן והמנחות
גבי מלאכות דשבת ובסוף פרק ראשון
בעזרה כדכתיב בקדש לא תאכל באש
בַּחֲצַר אֹהֶל מוֹעֵד:
ב)
ב]
ויקרא ו, יט
גליון הש"ס
והנסכים שנטמאו עושה להן מערכה בפני
תשרף. ותמיה אני למה שורפן לעצמן
דחגיגה (דף י.) מייתי לה גבי הלכות
3. דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו
ואינו שורפן בבית הדשן שהיה בעזרה
שבת כהררים התלוים בשערה וצריך
תוס' ד"ה ושקבלו כו' דפסול
עצמן ושורפן א"ל שמואל לרב חנא בגדתאה
לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הַחַטָּאת
עושה שירים. עי' לעיל דף לד
בִּמְקוֹם אֲשֶׁר תִּשָּׁחֵט הָעֹלָה
❖
לפרש דמשמע להש"ס דהשתא יז]
שבו שורפין פסולי קדשי קדשים ט) ונראה
אייתי
לי בי עשרה ואימא לך קמייהו
ע"ב תוס' ד"ה פסול:
ג)
תִּשָּׁחֵט הַחַטָּאת לִפְנֵי יְהֹוָה
בעיני שהוא דבר לח שורפן לעצמן
דכי היכי דמחייב שמואל באינה צריכה
קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הִוא:
י]
❖
נסכים
שנטמאו עושה להן מערכה בפני
ויקרא ו, יח
שתהא שריפתן ניכרת לעצמה שאם
לגופה יח] ה"נ יש לו לחייב אין מתכוין
עצמן ושורפן:
שינויי נוסחאות
כמתכוין: במלאכה שאינה
היה שורפן עם בשר אין ניכרין שהרי
א] צ"ל וכל בקודש (ש"מ),
הדרן עלך כל התדיר
צריכה לגופה סבר לה כרבי יהודה. מוסף רש"י
אין בהן ממש: הדם והשמן גרסי' יא]:
ובכתה"י כל בקודש. ועי'
הקשה בהלכות גדולות דבשמעתא
בליקוטים: ב] בד"ו איתא
אבל לא גחלת של עץ.
השלחן והמנחות. ולפנינו תוקן הדרן עלך כל התדיר
דם חטאת שנתז על הבגד הרי זה טעון
דאיסורא דאורייתא היא וחייב
קמייתא דשבת (דף ג.) קאמר שמואל
ב
'שמן
' עפ"י בה"ז עש"ב. ובכי"ג
סקילה: אפילו גחלת של עץ
דם
כל פטורי דשבת פטור אבל אסור
חטאת. טעון כיבוס. כדכתיב
כיבוס אע"פ שאין הכתוב מדבר אלא
נמי. דהא לרבי שמעון מלאכה
ומ"כ הגיהו והשמן של
המנחות. ועי' שטמ"ק: ג] צ"ל
שאינה צריכה לגופה פטור עליה,
לבר מהני תלת דפטור ומותר הצד
ואשר יזה מדמה וגו': במקום
בנאכלות שנאמר במקום קדוש תאכל
2
שניתז (ש"מ והגרי"ב): ד] יהא
וכל כבוי אינו צריך לגופו חוץ
צבי והצד נחש ומפיס מורסא פי' דשרו
קדוש תאכל. בההוא עניינא כתיב:
(ד"ו): ה] כיבוי מן התורה כצ"ל
ד) ג אחד הנאכלות ואחד הפנימיות טעונות
מעושי פחמין או מהבהבי פתילה
רבנן משום צער דגופא דצד נחש
תורת החטאת. רישא דעניינא הוא:
(שבת מב.): בגדתאה. בעל אגדה.
(*ש"מ): ו] וכיבוי זה לאו
יט]
כיבוס שנאמר תורת החטאת תורה אחת
(*ש"מ): ז] גי' צ"ק שאינו צריך
3
ל"א שם מקום שהוא בבבל ששמו
ומפיס מורסא לא מיפטר אלא לר"ש
פסולה אין יב] טעון דמה כיבוס. דכתיב
בגדד (יבמות סז.) בי עשרה.
לו דהלואי שלא כבה ודמי כו':
לכל החטאות ה)ד חטאת פסולה אין דמה טעון
❖
דפטר מלאכה שאינה צריכה לגופה
אשר יזה בראוי להזאה הכתוב מדבר:
י)
ח] בש"מ נוסף בקדש לא תאכל
לפרסם את הדבר (יבמות סז.):
כיבוס בין שהיתה לה שעת הכושר ובין
באש תשרף ומרבינן וכו':
ו)
כדאיתא בפ' שמנה שרצים (שבת קז:)
שעת הכושר. לזריקה: שלנה. לן
ט] שמחיצתן (*ש"מ): י] צ"ל
שלא היתה לה שעת הכושר איזו היא
ודוחק כ] הוא לתרץ בהלכות גדולות
דמה: ושקבלו יג] פסולין את דמה
מפני שהוא (*ש"מ): יא] עי'
ליקוטים
שטמ"ק: יב] אין דמה טעון
שהיתה לה שעת הכושר שלנה ושנטמאה
ור"ת תירץ דהא דחשיב לה שמואל
גרסי'. ולא גרסי' וזרקו דהא אפילו
(ש"מ): יג] בקצת ספרי היד נ"א
בקדש באש תשרף. פי' הכי כתיב
[בהדי] פטור ומותר (קאמר) לאו משום
כשרה שנתז (את) מדמה לאחר זריקה
ושיצאת ואיזו היא שלא היתה לה שעת
ושקבלו פסולין את דמה או
קרא וכל חטאת אשר יובא מדמה
זרקו את דמה, ואיצטריך
דס"ל הכי אלא כלומר מאן דס"ל
אל אהל מועד לכפר בקדש לא
על הבגד אין טעון כיבוס כדאמרינן
הכושר שנשחטה חוץ לזמנה וחוץ למקומה
לאשמועינן פסולים ואע"ג
תאכל באש תשרף. ודורש
שהוא פטור קסבר דפטור ומותר
ושקיבלו פסולין (וזרקו) את דמה: גמ'
לקמן כ) פרט לזה שכבר הוזה יד]:
דהא אפילו כשרים שניתז דמן
המקרא כאילו כתיב וכל בקדש
גמ' תשחט החטאת. בההוא ענינא
כמו שמדקדק שמואל בסוף האורג
לאחר זריקה על הבגד אין
באש תשרף וק"ל. (מהרש"ל.
❖
דם חטאת (שמתה) כו' ואי תורה אחת
טעון כיבוס כדאמרינן לקמן
פסחים כד א)
ג]
(שם קז.) דודאי פטור ומותר קאמר
כתיב בנשחטות ולא בנמלקות: אפילו
פרט לזה שכבר הוזה איצטריך
לכל חטאות אפילו חטאת העוף נמי אלמה
מיהו אנן לא קיימא לן כשמואל
חטאת העוף נמי. אע"ג דכתיב זאת
לאשמועינן פסולין ולמימר
דדם דחוי הוא ואין הנותר
תניא יכול תהא דם חטאת העוף טעון כיבוס
שיטה מקובצת
במלאכה שאינה צריכה לגופה כדאשכחן
ז)
ה
למיעוטא הא פנימיות נמי אימעיטו
ד]
במזרק כשר לזריקה ולא תימא
ת"ל זאת אמר ר"ל משום בר קפרא אמר
רבא דהוא בתראה דסבר כר"ש
דבנאכלות הכתוב מדבר וקמרבינן
יחזור הכשר ויזרוק ע"כ. וזו
ושקבלו פסולים כו'. פ"ה או או
ו
3
היא נוסחת התוס' [בפירש"י]
קתני שקבלו פסולים וזרקו
בריש נוטל (שם קמא:) ואמוראי דפרק
להו מתורת: ומה ראית. לרבות
קרא תשחט בנשחטות הכתוב מדבר
3
(ב"ש, ש"מ, כתה"י): יד] תמהני,
כשרים או זרקו פסולים אבל קבלו
כל כתבי הקדש (שם קכא:) דאמרי
פנימיות מתורת ולמעט עוף מזאת:
ואימא בנאכלות הכתוב מדבר כדכתיב
הא מפורש בגמ' פ"ק דמעילה
כשרים. ולא נהירא דא"כ היאך חשיב
דף ה' ע"א דגרסינן לה והגמ'
לא היתה לו שעת הכושר כיון דקבלו
כל המזיקין נהרגין בשבת ואפילו מאן
דחטאת בהמה פנימיות ה"ל לרבויי.
במקום קדוש תאכל אבל פנימיות לא רבי
עצמה מקשה קושיא זו ע"ש
2
כשרים. ועוד דבמס' מעילה (דף ה.)
דאסר לא פליג אמתני' דעל עקרב
כדין החיצונים שכן בהמה כמותה
(תו"ח ממוהרש"ח זצ"ל): טו] אולי
משמע דחדא קאמר. לכך נראה לי
רחמנא תורת אי הכי אפילו חטאת העוף
צ"ל דמצי: טז] דאית ליה נמי
שלא תשוך הלכך מותר להפיס מורסא
דחדא קאמר וה"פ קבלו פסולים
שחיטה כמותה טעונה צפון כמותה
נמי מיעט רחמנא זאת ומה ראית מסתברא
מלאכה שאינה צריכה לגופה
וזרקו פסולים. [ולפ"ז] משמע דאם
בשבת להוציא ממנה ליחה:
וקבלת כלי כמותה וקרנות המזבח
פטור הלכך וכו' כצ"ל, ועי'
קבלו כשרים וזרקו דמה טעון כיבוס
דחטאת [בהמה] פנימיות ה"ל לרבויי
תוס' שבת מב א ד"ה אפילו
כמותה וכנגד חודה של קרן ובאצבע
דאל"כ למה לי זרקו פסולים, וקשה
הדרן עלך כל התדיר דהא כתיב אשר יזה פרט לשכבר
(ח"נ): יז] בד"ו השתא:
שכן בהמה (א) שחיטת צפון וקבלת כלי
ואישים אימוריהן לאישים אבל עוף
יח] לגופה במתכוין ה"נ כצ"ל
הוזה. וי"ל דה"ה אם קבלו כשרים
שלנה ושנטמאה.
פירוש לן
אינו בהמה ואינו שחוט ואינו טעון
(ש"מ): יט] דגופא והשתא כיון
וזרקו כשרים דאין דמה טעון כיבוס
דס"ל לשמואל כר' יהודה
דהא כתיב אשר יזה, והאי דנקט זרקו
דמה ונטמא דמה ואם
צפון וקבלה ולא קרן שהרי חטאת העוף
דמלאכה שאינה צריכה לגופה
פסולים לאשמועינן דפסול עושה
למטה נעשית ואינו נותנה באצבע בחודה של קרן ואין ממנה לאישים: תאמר ונטמא מ"ט לא בעי כיבוס הא מדאורייתא זורקו לכתחילה
חייב עליה מדאורייתא היכי
שיריים דאי לאו הוי תני אלא קבלו
שרו רבנן משום צערא דגופה
פסולים מ"מ הוה מצי למהוי דדמה
כדאמרינן (פסחים דף פ:) ל) דם שנטמא וזרקו בשוגג הורצה וי"ל
יאכלנה
דצד וכו' כצ"ל (ש"מ): כ] ודחק
טעון כיבוס כגון אם היה דם עוד
דמיירי כגון שנשבר הציץ או אינו על מצחו למאן דאית ליה [שאינו מרצה] (יומא דף ז:): ושקבלו פסולין וזרקו את דמה. פירש
(בה"ז): כא] עי' לעיל אות יג וא"צ
בצוארה דנימא יחזור הכשר ויקבל
להגהת צ"ק: כב] תיבות דפסול
בקונטרס או זרקו כא] ואע"ג דאפילו כשרה אם ניתז דמה לאחר זריקה אין טעון כיבוס כדאמר לקמן פרט לזה שכבר הוזה איצטריך לאשמועינן
ואותו הדם הוי בר הזאה להכי תני
עושה שירים ליתא בכתה"י
זרקו פסולים דהשתא אפילו היה דם
בפסולין למימר דדם דחוי הוא ואין הנותר במזרק כשר לזריקה ולא תימא יחזור הכשר ויזרוק $ דפסול עושה שירים כב] וצ"ע בפ"ק דמעילה
דרש"י ובש"מ, ועי' גלה"ש
בצוארה ויחזור הכשר ויקבל לא הוי
(דף ה.): יכול תהא דם חטאת העוף טעון כיבוס ת"ל זאת. והוא הדין קדשים קלים מימעטי מזאת ותימה דבסוף פירקין (דף צח.)
טה"ק וקר"א שנתקשו בזה:
טעון כיבוס דפסול עושה שיריים
ד]
כג]
כג] עי' לקמן צג ע"ב במשנה
(תוס' מהר"פ זצ"ל): אי הכי אפילו
מרבי מזאת התורה לעולה ולמנחה ולחטאת מה חטאת מתקדשת בבלוע אף כל מתקדש בבלוע והשתא מנ"ל דאתיא היקישא
דה"ה לכל הקדשים. ובמעיל
חטאת העוף נמי. תימה להשר
לרבות כל הקדשים כחטאת לענין בלוע ומיעוטא דהכא לענין כיבוס אימא איפכא וי"ל כיון דאשכחן דכל קדשים טעונין
שמואל תיקן דצ"ל וה"ה שאר
מקוצי מאי פריך הא אימעיט מזאת,
קדשים: כד] בכתי"ב וג' ובמ"כ
וכי תימא דפריך מה ראית, א"כ מאי
מריקה ושטיפה מדאיצטריך אותה למעוטי תרומה סברא הוא לאוקומה היקישא לענין להתקדש בבלוע מאחר דאשכחן דטעונין
ובח"נ הגי' וכל [במקום ור"ל].
מהדר ליה ר"ל מתשחט, סוף סוף
מריקה ושטיפה מטעם בליעת כלי. ומיתרצא נמי בהכי קושיא אחריתי דרבי יהודה מפיק לקמן כל קדשים לענין מריקה
ויתכן לפי"ז שהוא מהגירסא.
איכא למפרך מה ראית כדפריך
ותיבת סיכין שאח"כ [וכ"ה גם
תלמודא. וי"ל דס"ד דכיון דכתיב
ושטיפה מקדש קדשים והשתא ל"ל קרא תיפוק לי מהיקישא דחטאת דכל קדשים טעונין מריקה ושטיפה כחטאת אבל למאי דפרישית ניחא
בכי"ג ובמ"כ. ובח"נ איתא
תשחט סמוך לתורת משמע דרבוייא
דאי לאו דאשכחן מריקה [ושטיפה] בהדיא הוה מוקמי היקישא לענין כיבוס ומיעוטא דזאת למעוטי מריקה ושטיפה ובלוע:
סיפין] לא נודע פתרונה. ובכי"ב
לנשחטות הוא דאתא. כך תירץ
איתא סירי' ואולי הוא מלישנא
משי"ח. אי נמי לא חייש לקושיא
דקרא (שמות לח) את הסירות
דתאכל דלאו אהזאה כתיב (הר"פ ז"ל.
ואת היעים. ומ"ש אח"כ
ב"ש): רש"י ד"ה הדם והשמן גרסינן. נ"ב כתב הר"ף ז"ל וז"ל פרש"י ז"ל דלא גרסינן מנחות. והטעם משום דדם ושמן לחים הם ואינם נכרים על האש לכך עושה להם מערכה בפני עצמן, אבל מנחות למה ישרפם בפני עצמן. ויש ספרים שגורסין השלחן והמנורות,
שנטמאו דישון כו'. בכי"ב וח"נ
ור"ל כד] הסיכין שעל השלחן שנטמאו דישון המנורה, ול"נ שהרי דישון מזבח הפנימי והמנורה היה מניחה בבית הדשן סמוך לכבש. לכן נראה גרסת הספרים עיקר ע"כ (ב"ש, כי"ב): תוד"ה ושקבלו כו' דפסול עושה שיריים וצ"ע בפ"ק דמעילה. נ"ב ומיהו דוקא
איתא שנטמא. וצ"ע לישב דיבור
טמא דחזי לקרבן צבור אבל שאר פסולין לא כדמוכח בפ"ק דמעילה. ומיהו מה שפירש הקונטרס דאו או קתני לא נהירא שאם קבלו כשרים וזרקו פסולים לא הוה קרי ליה לא היתה לו שעת הכושר. אלא נראה דקבלו וגם זרקו הפסולין קאמר, ואע"ג דבקבלה לחוד
זה על נכון:
מיפסיל מ"מ מה שבצואר הבהמה עדיין ראוי הוא שאם קבלו כשר והוזה ממנו טעון כבוס, אבל בשזרקו אפילו אותו שבצואר הבהמה אינו ראוי שכבר נעשה שירים ואשמועינן דפסול עושה שיריים וכדפרישית (הר"פ ז"ל. ב"ש):