צב:
דם
חטאת
פרק
אחד עשר
זבחים
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
וקרן
ואצבע וחודה. תימה אי חומרי קחשיב הא לא
יאכלנה לזו ולא לאחרת. יאכלנה חדא משמע לומר באחת
ה א מיי' פ"ב מהל' פסה"מ
הוו אליבא
מן
א) [לעיל יא.], ב) לעיל כו.,
ג) [לעיל ל: ב"ק קטז.], ד) ת"כ
הלכה יט:
דחד תנא דמאן דאית ליה חודה לית ליה קרן כדמוכח
הנאכלות כתבתי לך הענין הזה ולא בכל הנאכלות נתמעטה
ו ב מיי' שם הלכה יח:
צו פ"ו ה"א, ה) תוספתא זבחים
חטאת העוף שהיא נאכלת מדברים האמורים בענין ומה אמור
לעיל בפרק איזהו מקומן (דף נג.) דפליגי רבי ור"א בר"ש ויש לומר
ז ג מיי' פ"א שם הלכה יא:
פ"ח הי"ג, ו) [וע"ע תו' שבת
ח ד מיי' פ"ב שם הלכה כ:
כ: ד"ה אחד, פסחים פה. קח:
בענין כיבוס מריקה ושטיפה: אורחיה דקרא. שכל הענין בלשון זה
דהכי אמר כח] קרן למאן דאית ליה וחודה למאן דאית ליה $ וכן צריך
ט ה מיי' פ"ח מהל' מעה"ק
ד"ה אחד, סוכה כ. ד"ה אחת
❖
לפרש לעיל בפ"ק כט] (דף י:) והאיכא
נאמר [ויקרא ו] תשחט החטאת בבשרה
הל"ט דלא כר"ע:
כתובות כ: ד"ה אחד וע' קידושין
חודה: אי הכי אחד הנאכלות ואחד
מדמה: רבה אמר. האי פירכא
יג. ד"ה כשם, מנחות סג: ד"ה
וקרן ואצבע וחודה ואישים אדרבה חטאת
❖
רבי]
הפנימיות אחד הפנימיות ואחד
דפרכת דלמא פנימיות נתמעטו
העוף הוה ליה לרבויי שכן חוץ כמותה
תורה אור השלם
הנאכלות מיבעי ליה. שהפשוט יותר
ממיעוטא דזאת עיקר כיבוס בפנימיות
ואכילה כמותה הנך נפישין רב יוסף אמר
1. הַכֹּהֵן הַמְחַטֵּא אֹתָהּ
הגהות הב"ח
יש לו להזכיר תחלה ובפ"ק דסוכה
כתיב דאשר יזה בניזאות הכתוב מדבר
אמר קרא 1 יאכלנה א] לזו ולא לאחרת
יֹאכֲלֶנָּה בְּמָקוֹם קָדשׁ תֵּאָכֵל
גריס רש"י במשנה אחת קטנה
והיינו בפנימיות כתיב בהן הזאה
(א) גמ' והא תנא אע"פ:
(דף כ.)
יד]
בַּחֲצַר אֹהֶל מוֹעֵד:
בנאכלות מיעט הכתוב ואלא זאת ל"ל אי
(ב) רש"י ד"ה ויצאת לדרום וכו'
ויקרא ו, יט
ואחת גדולה ופריך בגמרא אחת
על הפרכת אבל בחיצונות אין כתוב
❖
2. כֹּל אֲשֶׁר יִגַּע בִּבְשָׂרָהּ יִקְדָּשׁ
בההיא. נ"ב בקדשי קדשים:
לאו זאת הוי אמינא יאכלנה אורחיה דקרא
גדולה ואחת קטנה מיבעי ליה דהכי
הזאה וחיצונות הוא דאיתרבו מתורת:
ב]
וַאֲשֶׁר יִזֶּה מִדָּמָהּ עַל הַבֶּגֶד
קמ"ל רבה אמר אמר קרא אשר יזה
והא תנא דמתני' אע"פ שאין הכתוב
משמע אחת היא הגדולה ואחת היא
אֲשֶׁר יִזֶּה עָלֶיהָ תְּכַבֵּס בְּמָקוֹם
2
❖
ויקרא ו, כ
קָדשׁ:
מדבר אלא בנאכלות קאמר. אלמא גליון הש"ס
בהזאות הכתוב מדבר והתניא אע"פ
הקטנה כלומר כמוה היא ואינה חלוקה
(א)
ג]
ד]
לדין שני וכן דרך תנאים בכל מקום
עיקר קרא בחיצונות הוא דכתיב
תוס' ד"ה וקרן וכו' וכן צריך
שאין הכתוב מדבר אלא בנאכלות לענין
❖
לפרש. וכן לקמן דף צד ע"ב:
מוסף רש"י
דההיא דפשיטא ליה תני ברישא
ופנימיות מתורת איתרבו: ה"ק אף
מריקה ושטיפה אבל לענין כיבוס אשר יזה
ואותו השני כשבא להשמיענו ששוה לו
על פי שיש דברים בענין שאינו מדבר
וקרן ואצבע וחודה. שחטאת
כתיב אי הכי אחד הנאכלות ואחד הפנימיות
טעונה ליתן מתנותיה באצבע כנגד
שינויי נוסחאות
שונה אחריו כדאמר בר"ה (דף כט:)
אלא בנאכלות ומאי ניהו מריקה
חודה של קרן [נמשך מלמעלה
אחד הפנימיות ואחד הנאכלות מיבעי ליה תני
אחד יבנה ואחד כל מקום שיש שם
ושטיפה דההיא דוקא בנאכלות דסמיך
א] יאכלנה יאכלנה כצ"ל (ש"מ):
ומלמטה, והקרן היתה] אבן של
אחד הפנימיות ואחד הנאכלות אי הכי חטאת
ב] דקרא הוא (*ש"מ): ג] צ"ל
אמה על אמה ברום אמה בד'
ב"ד ובב"ק (דף נ:) אחד החופר בור
ליה כל זכר בכהנים יאכל אותה מיהו
מקצועות המזבח (לעיל י:) חטאת
בניזאות (*ש"מ). וכ"ה ברש"י:
העוף נמי מיעט רחמנא זאת אי הכי חיצונה
ואחד ל] החופר שיח ומערה ובמסכת
לענין כיבוס אחד הנאכלות ואחד
העוף שהכניס דמה בצוארה
ד] צ"ל והתנן (הגרי"ב) וגיר' ש"מ
בפנים. שאין לדמה קבלה:
והא תנא אע"פ שאין הכתוב
נמי לא ריבה רחמנא תורת ומה ראית
סוטה (דף מג.) אחד הבונה ואחד
הפנימיות והפנימיות עיקר דאשר
מהו.אם נפסלה בכך או לא, ולא
מדבר אלא בנאכלות קאמר
הלוקח ואחד היורש וטובא תנן התם
יזה כתיב בהו וחיצונות מזאת תורת
מסתברא חטאת בהמה הוה ליה לרבויי שכן
איפשיטא לה (לעיל יא.) פירכסה.
ה"ק אע"פ שאין הכתוב מדבר
לאחר שחיטה: ויצאה לדרום
החטאת: אי הכי. דעיקר בפנימיות
אלא בנאכלות הני מילי לענין
גבי מערכי המלחמה הכי וקשה מההיא
בהמה שחיטת צפון וקבלת כלי וקרן ואצבע
וחזרה כשרה.דאין פסול יוצא
כו' וכ"ה בכתה"י וברש"י:
דפ' ב' דכתובות (דף כ:) דאחד חדשות
כתיב אמאי תנא אחד הנאכלות
וחודה ואישים אדרבה חטאת העוף הו"ל
בתוך המחיצות, והאי וחזרה לאו
ה] בהמה דמי ומדמה אמר כו'
ואחד ישנות וישנות פשוט לטומאה
ואחד הפנימיות דמשמע האמורה
דוקא (לעיל כו.) זו שאלה.
כצ"ל (ש"מ, צ"ק): ו] בש"מ אמר
טו]
לרבויי שכן הזאה כמותה הנך נפישין בעי
א)
רבה ת"ש: ז] הכניסה הוא
בניחותא, שאלה גדולה שאלת
יותר מחדשות ובפ' החולץ (יבמות מא.)
בנאכלות נוהגת אף בפנימיות דהכי
❖
פסולה. וכן בסמוך הוציאה הוא
:
(לעיל ל:)
רבי אבין אחטאת העוף שהכניס דמה בצוארה
אחד בתולות ואחד בעולות אלמא
משמע טז] האמור בנאכלות הוא הדין
(ש"מ): ח] אבין חטאת העוף
בפנים מהו צוארה ככלי שרת דמי ומיפסיל
שנשפך דמה על הרצפה
דנקט שאינו פשוט תחילה ויש לחלק
האמור בפנימיות אלמא נאכלות
ואספו מהו כצ"ל (ש"מ):
ליקוטים
או דלמא כצואר בהמה מדמה אמר
דהיכא דקאי אקרא או בפלוגתא לא]
במשמעותא אתו ופנימיות מריבויא:
2
ה]
כצ"ל
ט] רחמנא כלי שרת
(ש"מ): י] לוי מרבי כצ"ל (כתה"י
חטאת העוף שהכניס דמה
אי הכי חטאת העוף נמי. תיתי
רחמנא ולא בשרה ת"ש פירכסה ונכנסה
דלעיל התם הוא דרגיל למתני
ו] ב
וש"מ). וז"ל הגרי"ב חסר מי היה
בצוארה כו'. נראה דאיבעיא זו
הפשוט תחילה והא דתנן (סנהדרין
ממשמעותא שהרי אף היא מן הניזאות
לפנים וחזרה כשירה הא הכניסה ז] פסולה
הנשאל והמשיב, ואפשר דצ"ל לוי
בש"ס למאן דאמר לא בעינן
מרבי ועי' לעיל ל ע"ב:
דף לב.) אחד דיני ממונות ואחד דיני
דכתיב והזה (מן) יז] החטאת וגו'
כיפר [במשנה דלעיל פ"ב ע"א]
וליטעמיך גבי קדשי קדשים דקתני פירכסה
ב)ג
יא] בכי"מ אידחי ליה מתורת
דאי לר' שמעון ור' יהודה היאך
(ויקרא ה): יח] חטאת העוף שהכניס
נפשות בדרישה ובחקירה אע"ג דקאי
דם. וע' רש"י ובש"נ אות כה:
שייך כיפר, דהיאך אפשר להזות
ויצאה לדרום וחזרה כשרה הא הוציאה
דמה בצוארה בפנים. בין מליקה
יב] לא שנא (ש"מ): יג] נ"א כר'
אקרא איידי דאיירי בפרקא דלעיל
באצבעו מצואר העוף שבע
פסולה אלא האי יצתה לחוץ איצטריכא
יעקב. וכן ברש"י (*ש"מ). ועי'
הזאות וארבע הזאות על המזבח,
בדיני ממונות נקט נמי דיני ממונות
להזייה מהו שתיפסל משום וכל חטאת
לקמן צג ע"א בש"נ אות ח:
וגם לשון הגמרא חטאת העוף
ליה ה"נ יצתה לחוץ איצטריכא ליה בעי רבי
אשר יובא: ככלי שרת דמי. שהרי
ברישא וה"ר שמעון הקשה מההיא
יד] צ"ל שכתוב (ש"מ):
שהכניס וכו' נראה דבכניסה
אבין ח] ד נשפך על הרצפה ואספה מהו
טו] דמשמע הזאה האמורה
בעלמא פסולה. וקשה היאך
דמנחות פרק רבי ישמעאל (מנחות סג:)
לא הוזקקה בקבלת יט] כלי וזהו כלייה
(ש"מ): טז] משמע ה"ה האמור
מבעיא שלא כהילכתא, דהא ר'
אצרוכיה הוא דלא אצרכיה רחמנא כלי שרת
דקתני וחכ"א אחד חול ואחד שבת
ומיפסל בהכנסת הדם שהכניסה בכלי
בנאכלות כו' (דפוסי ונציה
יהודה ור' שמעון סוברים דבעינן
וכי"פ): יז] צ"ל מדם (צ"ק):
כיפר. ואפשר דמכאן יצא להר"מ
להיכל: או דלמא כו'. ובהמה שהכניסה
משלש היה בא וה"ל למיתני שבת
והלכך אוספו וכשר או דלמא מיפסל פסל
יח] בכתה"י וש"מ נוסף כאן
מה שפסק דכניסה לחוד פוסל
ברישא לב] ובסיפא וחכ"א אחד
לפנים משנשחטה והוציאה וקיבל דמה
ביה רחמנא כלי שרת והלכך אוספו ופסול
דבור: חטאת בהמה הוי ליה
במזיד אליבא דר' יהודה, ומיבעי
לרבויי. חיצונות כפנימיות:
ליה אליבא דהילכתא, אבל אם
שבת וא' חול בשלש קופות ובשלש
לא מיפסלא דמדמה אמר רחמנא
אמר רבא ת"ש יכול יהא דם חטאת העוף
יט] לקבלת כלי וזהו כלי
נאמר דבעינן בכל ענין כיפר לא
ולא שהכניסו עם בשרה: פרכסה
מגלות וה"ל למינקט חול ברישא ו):
ומיפסל בהכנסה כדם כו' כצ"ל
שייך כאן כנ"ל. אך אפשר דיכול
טעון כיבוס תלמוד לומר זאת ואי ס"ד
ונכנסה לפנים. בחטאת העוף קתני
(ש"מ): כ] עי' ב"ח שהגיה
להיות שהיזה כדינו, וצ"ע. ועיין
מיפסל פסיל ביה רחמנא ט] תיפוק לי דהא אפסיל לה באויר כלי אמר רב
בקדשי קדשים. ונר' דהוא ט"ס
שם שמביא הש"ס ברייתא,
לה ה): כשרה. וקס"ד משום דמאליה
וצ"ל בקדשים קלים. עי'
פירכסה ונכנסה לפנים כשרה הא
הונא בריה דרב יהושע במדביק כלי בצוארה בעא מיניה לוי ניתז מבגד
נכנסה ולא הכניסה הוא ע"מ לכפר
י]
בברייתא לעיל כו ע"א:
הכניסה פסולה, מבואר דאין
כא] דאפילו פרכסה ויצאת
צריך כיפר, דבפירכסה מעצמה
לבגד מהו מבגד קמא אידחי ליה לכיבוס או דלמא לא א"ל זו שאלה
וקרא כתיב [ויקרא ו] לכפר בקדש:
ה
ג)
יא]
יב]
מאליה נפסלה ביוצא (ש"מ):
לא שייך כיפר, אם כן בכהאי
ויצתה לדרום וחזרה. לאו דוקא נקט
טעון כיבוס ממה נפשך אי אוספו וכשר הא כשר ואי אוספו ופסול אנא
כב] צ"ל נכנסה (ש"מ):
גוונא הכניסה פסולה ולא בעינן
כג] אוספו וכשר להזותו כצ"ל
כיפר, מוכח דין הר"מ דלא בעינן
וחזרה אלא משום דקתני בה (ב)
כרבי עקיבא ס"ל דאמר היתה לו שעת הכושר ונפסלה דמה טעון כיבוס
ד)
יג]
(ב"ש, צ"ק): כד] נ"א צואר
כיפר, ומכל מקום בנכנסה
בההיא פרכסה ויצתה לחוץ וחזרה
(גליון). [ובד' וילנא הובא זה גם
כ]
מעצמה כשרה דהוי כמו שוגג,
❖
בש"מ בטעות]: כה] אידחי ליה
עיי"ש. (מנ"ח מצוה קל"ט)
פסולה דדוקא נקט לאשמועינן רבותא
מתורת דם כצ"ל (*ש"מ, צ"ק):
דאע"ג דחזרה פסולה נקט נמי גבי כשרה וחזרה: הא הוציאה הוא פסולה. בתמיה וכי יש מחיצה בצפון ובדרום ליפסל ביוצא אלא הא
כו] אי אוספו כצ"ל (*ש"מ, צ"ק):
כז] פסול לזריקה (ש"מ):
דתני פרכסה יצאת לחוץ איצטריכא
ליה דקתני בה בההיא פרכסה ויצאת לחוץ חוץ לעזרה וחזרה פסולה ואפילו כא] פרכסה ויצאת
שיטה מקובצת
כח] קאמר (ש"מ): כט] בפ"ק
מאליה דנפסלה ביוצא ובפ' שני (לעיל כו.) מייתי לה בגמרא: ה"נ. דקתני פרכסה כב] גבי עוף משום ההיא נקט לה בלשון פרכסה כב]
דפריך והאיכא (ש"מ): ל] לפנינו
תוד"ה אי הכי כו' ויש לחלק
דקתני בה נמי פרכסה ויצאה לחוץ וחזרה פסולה: נשפך על הרצפה. מצואר העוף: אצרוכי הוא דלא אצרכיה רחמנא כלי שרת.
שם ליתא ואחד, אלא החופר בור
דהיכא דקאי אקרא כו'.
שיח ומערה (הגראי"ש):
עיין בתוס' פסחים דף פ"ה ע"א
וצואר דידיה הוא במקום כלי שרת והלכך לאוספו כג] כשר ולהזותו למזבח דה"ל כנשפך מן הכלי על הרצפה ואספו דכשר [לעיל לב.]:
לא] צ"ל אפלוגתא (ש"מ)
:
[ד"ה אחד]:
או דלמא מיפסיל פסיל ביה רחמנא כלי שרת. דדוקא שייר כד] ולא כתב ביה קבלה משום דבעי להזותו מן העוף עצמו למזבח
לב] וצ"ע שם לפי הגירסא
שלפנינו (גליון). [דאיתא שם
וכ"ש דרצפה פוסלתו: תיפוק לי. דלא בעי כיבוס בלאו מיעוטא דזאת דהא איפסיל ליה דם מכי מטא לאויר הבגד ואנן ראוי
ברישא וחכ"א אחד שבת ואחד
להזאה בעינן ואויר כלי ככלי דמי [לעיל כה:]: במדביק כלי בצוארה. דלא היה על אוירו עד שנגע בו להאי איצטריך זאת למעוטי: ניתז מבגד
חול]:
לבגד. בדם בהמה קמיירי: אידחי ליה לכיבוס. וגרע ליה מנשפך מן כלי על הרצפה ואספו ואחר כך ניתז על הבגד דהתם
כיון דכשר לזריקה ראוי להזאה קרינא ביה אבל על הבגד דאיזקוקי איזקיק לכיבוס אדחי כה] מתורת הזאה ולא קרינא ביה ראוי
להזאה ולא בעי כיבוס האי אחרון: זו שאלה. בניחותא יפה שאלת ואשיבך עליה: כו] אוספו וכשר. ואע"ג דאיזדקיק לכיבוס לא
בטל מתורת דם כל זמן שלא כיבסו וה"ל כנשפך מן הכלי על הרצפה: הא כשר. וטעון האחרון כיבוס: ואם תימצי לומר שאם אוספו
מן הראשון פסול כז]. כדקא ס"ד משום דהוזקק לכיבוס בטיל ליה מתורת דם: אנא כר"ע ס"ל. דאמר לקמן (דף צג.) היתה לה שעת
הכושר לזריקה ונפסלה דמה טעון כיבוס והאי הרי מתחילתו בכלי
נתקבל והיתה לו שעת
הכושר
ואח"כ נפסל בנפילתו על בגד ראשון:
ניתז