דם
חטאת פרק
אחד עשר זבחים
צג.
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
ניתז על בגד טמא. ונטמא בנגיעתו בו מי הוי דם פסול כאילו נטמא קודם לכן ולא בעי כיבוס או דלמא כיון דבעידנא דנפל עליה אכתי
י א מיי' פ"ח מהלכות מעשה
א) פרה פ"י [מ"ה], ב) תוספ'
הקרבנות הלכה ט:
פרה (פ"ט) [פ"י ה"ג] ע"ש,
כשר הוה והוי פסול דם וטעינת כיבוס לבגד באין כאחד כדמפרש ואזיל לה רב הונא בריה דרב יהושע: מדקא מיבעי ליה הכי. מכלל
יא ב מיי' פי"א מהלכות פרה
ג) עי' רש"ק, ד) [לעיל פ.
דפשיטא ליה נטמא יב] קודם לכן דלא בעי כיבוס ואע"ג דהיתה לו שעת הכושר: ש"מ קסבר כו'. ומיהו היכא דפסול דם וטבילת בגד באין אדומה הלכה ג:
יומא יד. נדה ט.] ע' ירוש'
יב ג ד מיי' פי"ד שם הל"ה:
יומא פ"ה ה"ד, ה) ת"כ צו
דפסולה אין דמה טעון כיבוס יג]: בזה אחר זה. שנפסל ואח"כ ניתז: וכדקא מתרץ אביי. למילתיה
כאחד מיבעי ליה הכי מי אמרינן ה"מ
יג ה מיי' פרק ח מהלכות
פרק ג פ"ו ה"א, ו) ת"כ שם
דרבה דפריש פלוגתייהו דר' אלעזר
פ"ז ה"ו, ז) [לקמן צה: צו:
מעה"ק הלכה ג:
יד ו מיי' שם הלכה ו:
מי חטאת שנטמאו מטהרין. וא"ת
צז.] ת"כ שם, ח) [לעיל
ורבנן: מטהרין. את האדם מטומאת
בעא מיניה רמי בר חמא מרב חסדא ניתז
❖
טו ז מיי' שם הלכה (ד) [ו]:
לח:], ט) ת"כ שם פ"ו ה"ה,
מת כאילו לא נטמא יד]: שהרי נדה.
א"כ למה גזרו שלא יעביר אדם
על בגד טמא מהו אמר רב הונא בריה
י) ת"כ שם ה"ד, כ) [לעיל
א
לח: מעילה ה.], ל) [ובחגיגה
שנטמאה במת מזין עליה לפני טבילת
מי חטאת ואפר חטאת בנהר ובספינה
דרב יהושע מדקמיבעיא ליה הכי ש"מ
א]
כג. ד"ה מת וכו' כתבו דהיינו
תורה אור השלם
נדתה וטובלת לשתי הטומאות בטבילה
כמעשה שהיה כדאיתא ביבמות פרק
דווקא בשאר טומאות אך בטומאת
היתה לה שעת הכושר ונפסלה אין דמה
❖
אחת שלא מצינו בתורה שהוזקקה
מת נפסלו].
1. כֹּל אֲשֶׁר יִגַּע בִּבְשָׂרָהּ יִקְדָּשׁ
האשה שלום (דף קטז: ובחגיגה כג.)
טעון כיבוס ה"מ בזה אחר זה אבל בבת אחת
לטבול לנדתה תחלה ולקבל הזאה
וַאֲשֶׁר יִזֶּה מִדָּמָהּ עַל הַבֶּגֶד
וי"ל דהתם קודם קידוש והכא לאחר
אֲשֶׁר יִזֶּה עָלֶיהָ תְּכַבֵּס בְּמָקוֹם
לא או דלמא לא שנא א"ל פלוגתא דר"א
קידוש : ניתז מן הצואר על
וטהרה טו] כשתטבול ויש מיכן ראיה
ג) ל)
ויקרא ו, כ
הגהות הב"ח
קָדשׁ:
ורבנן אליבא דרבה וכדקא מתריץ אביי
2. כָּל זָכָר בַּכֹּהֲנִים יֹאכַל אֹתָהּ
למי חטאת שנטמאו קודם הזאתן
הבגד אין טעון כיבוס. מרישא לא
(א) רש"י ד"ה ואמר רבה הד"א
קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הִוא:
כדמפרש רבה ואזיל: (א) ואמר רבה.
$ דתניא ר' אלעזר אומר מי חטאת שנטמאו
שמעינן דהוה אמינא הכא שאני
עם ד"ה אלא וכו' כשעוברין וכו'
ויקרא ו, כב
3. כֹּל אֲשֶׁר יִגַּע בִּבְשָׂרָהּ יִקְדָּשׁ
בבשרה הס"ד ואח"כ מ"ה
ר' אלעזר שמביא ראיה מהזאת נדה
מטהרין שהרי ב נדה מזין עליה ב] ואמר רבה
משום דבבת אחת:
העברת כלי של מי חטאת הס"ד
וַאֲשֶׁר יִזֶּה מִדָּמָהּ עַל הַבֶּגֶד
שאינו דומה לזו דאילו נדה הזאה
ר"א בשיטת ר"ע רבו אמרה דאמר העברת
ואח"כ מ"ה חוץ וכו' לבין הכותל
אֲשֶׁר יִזֶּה עָלֶיהָ תְּכַבֵּס בְּמָקוֹם
❖
וטומאת המים באין כאחד ואין זו
הס"ד ואח"כ מ"ה ונטל את
ויקרא ו, כ
קָדשׁ:
כלי על גבי מקום טמא כמונח דמי דתנן היה עומד חוץ לתנורושרץ בתנור
א)
ג]
הלגין וכו' חטאת הס"ד ואח"כ
ראיה לנטמאו קודם הזייה: אלא
מ"ה והעבירו על פי וכו' למעלה
והושיט ידו לחלון ונטל את הלגין והעבירו ע"פ תנור ר"ע מטמא וחכמים
❖
שאמרה בשיטת רבי עקיבא רבו.
הס"ד ואח"כ מ"ה ואותביה:
מוסף רש"י
ג מטהרין ובהא פליגי דר' עקיבא סבר כמונח דמי ורבנן סברי לאו כמונח
דאמר כל הטומאות מטמאין מי חטאת
מתני'. מן הקרן. משנגע בקרן
דמי ואיתיביה אביי מודה רבי עקיבא בהזאה שהעבירה על כלי חרס
גליון הש"ס העוברין על אוירו הלכך נטמאו המים
ב)
ד]
המזבח ניתז על הבגד ומן היסוד.
טז]
משנשפכו שירים ליסוד ניתז מן
טמא על גבי משכב ומושב טמא שהיא טהורה שאין לך דבר שמטמא
משעברו על אויר הנדה והזאה לא
ד
: אשר
היסוד לבגד (לעיל לח:)
[גמ' דתניא ר' אלעזר אומר מי
הואי עד שנגעו המים בבשרה:
למעלה כלמטה אלא כזית מן המת ושאר כל המאהילין לאיתויי אבן המנוגעת
יזה פרט לזה שכבר הוזה.
חטאת וכו' שהרי נדה מזין
עליה. עי' יבמות דף עא ע"ב
כלומר אשר יזה מדם העומד
חוץ לתנור. שהיה התנור סמוך
אלא אמר אביי דכ"ע לאו כמונח דמי והכא בהא קמיפלגי דרבי עקיבא סבר
❖
בתוס' ד"ה ערל וכו']:
להזות, דעדיין לא נעשית מצותו,
לכותל וחלון בכותל ובו לגין והאדם
גזרינן שמא ינוח ה] ורבנן סברי לא גזרינן ומודה רבי עקיבא בהזאה כיון ו]
ההוא הוא כשניתז ממנו על הבגד
עומד חוץ לתנור כלומר להלן מן
קודם זריקה או בשעת זריקה טעון
דנפק נפק ורבי אלעזר ורבנן במאי קמיפלגי אמר אביי בדנין טומאה קדומה
כיבוס, ולא שכבר הוזה, דלאחר
שינויי נוסחאות
התנור שהתנור מפסיק בינו לבין
הזאה אין המותר טעון כיבוס
מטומאה שבאותה שעה קמיפלגי מ"ס דנין ומ"ס אין דנין ג)רבא אמר דכ"ע
הכותל: יז] העברת כלי. של מי
א] ש"מ קסבר (*ש"מ). וכ"ה
דמאחר שנזרק בין זרקו כשר בין
אין דנין והכא בהא קמיפלגי דר"א סבר הזאה צריכה שיעור ומצטרפין ז]
ברש"י: ב] עליה וטהורה
זרקו פסול אינו טעון כיבוס
ד)
חטאת: והעבירו ע"פ התנור. על
❖
(*ש"מ): ג] תיבות ושרץ בתנור
(מעילה ה.):
להזאות ורבנן סברי הזאה אין צריכה שיעור: חטאת פסולה כו': ת"ר מדמה
אויר פיו שכל תנוריהם פיהם למעלה:
ה)1
ליתא במשניות דפרה (הגרי"ב).
וכל הפרק שם מיירי בתנור שאינו
ונטל את הלגין. של מי חטאת
מדם כשירה ולא מדם פסולה ר"ע ח] אומר היתה לה שעת הכושר ונפסלה
אלא טמא לחטאת (מ"ש וע"ש)
:
שיטה מקובצת
ובמסכת פרה תנינן לה ומעלה היא
דמה טעון כיבוס לא היתה לה שעת הכושר ונפסלה אין דמה טעון כיבוס
ד] על גבי כלי טמא או על כלי
(*ב"ש): ה] צ"ל יניח (*ש"מ)
ונטל את הלגין וכו'. בשל מי חטאת
למי חטאת: ואיתיביה אביי גרסינן:
ור"ש אומר אחד זה ואחד זה אין דמה טעון כיבוס מאי טעמא דרבי שמעון
ה
ט]
וכ"מ ברש"י: ו] דכיון (*ש"מ):
איירי, דבשאר טהרות ליכא
מודה ר' עקיבא. אע"פ שנחלק
ז] צ"ל ומצרפין (*ש"מ). וכ"ה
מאן דמחמיר לאחשוביה כמונח.
כתיב 2 אותה וכתיב מדמה חד להיכא דהיתה לו שעת הכושר י] ורבי עקיבא ח]
ברש"י ד"ו: ח] צ"ל ר' יעקב כמו
בלגין של מי חטאת מודה הוא בהזאה
ותימה ומאי נפקא מינה אם מטמא
אותה פרט לתרומה ור"ש לטעמיה דאמר קדשים קלים אין טעונין מריקה
דאיתא בתוספתא וכ"ה בס"י
הלא ר' אלעזר ס"ל דמי חטאת
ו)
ז)
שהעבירה כו' שהיה מזה על האדם
ושטיפה וכ"ש תרומה: מתני' ניתז מן הצואר על הבגד אינו טעון כיבוס
(*הגרי"ב, ש"מ). וכצ"ל ברש"י:
שנטמאו מטהרין ובשיטת ר"ע רבו
ח)ו
ותנור טמא מפסיקו ועברה ההזאה
ט] בכי"צ אפילו לא היתה לה
אמרה. ולפי תירוץ התוס' שתרצו על
ט)מן הקרן ומן היסוד אינו טעון כיבוס ט)נשפך על הרצפה ואספו אין טעון כיבוס
שעת הכושר ונפסלה דמה
קושיא דכזית מת בספינה דהתם
על פי התנור: [למעלה כלמטה.
טעון כיבוס. ולפי גי' זו לכאורה
קודם קדוש והכא לאחר קדוש, אין
אין טעון כיבוס אלא דם שנתקבל בכלי וראוי להזאה: גמ' ת"ר יכול ניתז
באוהל כבנגיעה]: ה"ג ושאר כל
יש ליישב קושיית הלח"מ ותיו"ט
ז
י)
קשה זה כלום, דר"ע נמי דמטמא
ובה"ז על הרמב"ם פ"ח
קודם קדוש (הר"פ ז"ל. ב"ש):
המאהילים לאיתויי אבן המנוגעת.
מן הצואר על הבגד יהא טעון כיבוס ת"ל אשר יזה לא אמרתי לך אלא
3
ממעה"ק ה"ג ועיין: י] נ"א נוסף
רש"י ד"ה רבי אלעזר סבר דנין
אלמא בהזאת נדה ליכא למימר לרבי
בראוי להזאה תניא אידך יכול ניתז מן הקרן ומן היסוד יהא טעון
וחד להיכא דלא היתה לו שעת
כו'. דהא דרבה ליתיה משום דאביי
הכושר (ש"מ). וכ"ה בכל כתה"י
תלמידו הוה וכו'. נ"ב ושמא משום
עקיבא משבאה למעלה באויר על
כיבוס ת"ל אשר יזה פרט לזה שכבר הוזה: נשפך על הרצפה כו':
כ)
(דק"ס): יא] בפרי"ד הפיסקא אין
3
יא]
דרבא מוקי לה בשתי הזאות וכמ"ד
הנדה נטמאת: אלא אמר אביי דכ"ע
טעון כיבוס אלא הדם שנתקבל
הזאה צריכה שיעור ולדידיה ודאי
אפילו במי חטאת לאו כמונח דמי.
בכלי. וע' רש"י בע"ב ד"ה הא
הויא טומאה קדומה, מש"ה קאמר
ותד"ה מה: יב] צ"ל בנטמא
כרבה דמוקי לה בחדא הזאה ולא
אלא לענין לגין הוא דגזר רבי עקיבא גזירה שמא יניחנה בתוך האויר דרך העברתו אבל בהזאה שאינו מעביר אלא זורקה מודה הוא דטהור
(ש"מ): יג] כיבוס בזה אחר זה
ממש כדידיה דס"ל כמונח דמי והויא
דכיון דנפק מידו נפק לגמרי ואין בידו להכניסה לתנור: ורבי אלעזר. דמייתי ראייה למילתיה מהזאת נדה ורבנן דאמרי אינה ראייה:
הד"א (*ב"ש וצ"ק): יד] צ"ל
לה טומאה קדומה אלא כדמתרץ
נטמאו (שמכ"י): טו] צ"ל
אביי דכ"ע לא כמונח דמי (הר"פ ז"ל.
בדנין טומאה קדומה. כגון מי חטאת שנטמאו לפני הזאתן מטומאה שבאותה שעה כגון הזאת נדה שטומאת המים והזאה באין כאחד
וטהורה והת"ד (*שמכ"י). וראה
ב"ש): תוד"ה מי חטאת וא"ת כו'.
קמיפלגי: רבי אלעזר סבר דנין ורבנן סברי אין דנין.
ולגבי ניתז דם חטאת על בגד טמא דאיבעיא לן לעיל נמי פלוגתא דרבי אלעזר ורבנן
אות ב: טז] צ"ל אוירן (באה"מ):
נ"ב והר"פ ז"ל תירץ דטומאת מת
יז] דבור זה שייך לעיל קודם
שאני דהואיל ובא ליטהר מטומאת
היא דלרבי אלעזר אין טעון כיבוס דטומאה שבשעת נפילה כטומאה שלפני נפילה ולרבנן לא דמו אהדדי. והאי דקאמרינן אליבא דרבה
הדבור שלפניו (ש"מ)
:
מת צריך להיות טהור ממנה, והכא
וכדמפרק יח] אביי ולא אמרינן אליבא דאביי (ואע"ג) דהא דרבה ליתיה משום דאביי תלמידו הוה ולא נחלק עליו אלא דן לפניו ותירגם הדבר
יח] וכדמתרץ (כתה"י וש"מ):
מיירי בשאר טומאות ע"כ. וכן תירצו
יט] נ"א מטומאה שבאותה
בתוספות במס' חגיגה דף כג ע"א
לפניו והודה לו: דכולי עלמא אין דנין. ורבי אלעזר טומאה קדומה מטומאה יט] קדומה יליף דרבי אלעזר סבר הזאה צריכה שיעור ומצטרפין
שעה [נדצ"ל לא] יליף אלא
[ד"ה מת] (ב"ש): ד"ה ניתז כו'
להזאות וכי נפלה הזאה קמייתא עלה אכתי לאו הזאה היא לטהרה ואע"ג שנטמאת ההזאה הראשונה כשנגעה בה חוזרת ומצטרפת עם השניה
דרבי (גליון): כ] צ"ל סלקא
מרישא לא שמעינן כו'. נ"ב וז"ל
(*ב"ש): כא] מכאן עד סוף ד"ה
להשלים השיעור אלמא מי חטאת שנטמאו לפני הזאה מטהרין: ורבנן סברי אין הזאה צריך שיעור. ומהזאה קמייתא אסתלקא כ] לה הזאה
הר"פ ז"ל וא"ת מרישא שמעת לה
בראוי ליתא בכי"פ, וסומן
דקבלו פסולין דהאי נמי נתקבל
וליכא למילף מינה טומאה קדומה דהך דגבי נדה טומאה שבאותה שעה היא: מדמה. מיעוטא היא דמה של זו ולא דמה של אחרת. רבי
למחיקה בש"מ:
בפסול שלא נתקבל בכלי. וי"ל
עקיבא ורבי שמעון פליגי בהאי פסולה דמיעט קרא ולפרושי קאתו: כתיב אותה. בתריה דקרא דכיבוס ומריקה ושטיפה כתיב כל זכר
דאיצטריך משום דפסולו והזאתו באין
ח]
כאחת ומ"מ לא מצינו למפשט מינה
בכהנים יאכל אותה (ויקרא ו): אותה פרט לתרומה. ואמריקה ושטיפה קאי כדאמרינן לקמן בפירקין (דף צו:): ורבי שמעון לטעמיה.
בעיין דלעיל דשאני התם דנתקבל
לקמן במתניתין (דף צה:): מתני' ניתז מן הצואר על הבגד כו'. כדמפרש טעמא בגמרא: מן הקרן.
של מזבח ומן היסוד של שירים
בהכשר (ב"ש):
ובפרק בית שמאי (לעיל לט.) תרגימנא דמן הקרן מן הקרן ממש ומן היסוד מן הראוי ליסוד דמשניתן מתן דמה אין שירים טעונין
כיבוס. וטעמא מפרש בגמרא: הכי גרסינן במתניתין נשפך על
הרצפה ואספו אין טעון כיבוס ואין טעון כיבוס אלא הדם
גמ'
שנתקבל בכלי כו'.
הא תו למה לי: נשפך
על הרצפה. מצואר בהמה: בראוי להזאה. שנתקבל בכלי:
ובגמרא כא] [ע"ב]
פריך
הא