צג:
דם
חטאת פרק
אחד עשר
זבחים
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מה
טעם קאמר.
הא תו למה לי. למיתני
טז א מיי' פ"ט מהלכות פרה
מתוך התירוץ משמע דהא דקשיא ליה הא תו
אין טעון כיבוס אלא שנתקבל בכלי הא תנא
א) מנחות ז: [כל הסוגיא באיזה
שינויים], ב) [שם לעיל מ:] ת"כ
הלכה ג:
ליה נשפך על הרצפה: קיבל פחות מכדי הזייה בכלי זה. וחזר ועירב:
ל"ל קאי אלפי שאין טעון כיבוס כו' ותימה ונשפך על הרצפה
יז ב מיי' פ"ה מהל' מעה"ק
ויקרא חובה פרש' ג ה"ח,
למה לי הא שמעינן לה מניתז מן הצואר: אלא אצבעו במאי
דתני ר' חלפתא. לגבי מי חטאת: קידש. מי חטאת באפר פרה: לא
ג) ת"כ שם ה"ט, וע' ירוש' יומא
הלכה ט:
יח ג מיי' שם הלכה ח ופ"ג
פ"ה סה"ד, ד) יומא נ. מו"ק כד.
מקנח. בפ"ק דמנחות (דף ז:) פי' בקונטרס לפי שהיה מזה מדמה
קידש. כדבעי ט] טעמא ואזיל:
בדם מאי. גבי חטאת הפנימית קיבל
נ)
מנחות ז: כו:, ה) ת"כ צו פ"ו
מהלכות פרה הלכה ב:
בהר המשחה אל נכח פני אהל מועד
פחות מכדי הזייה כו' וחזר ועירב מי
יט ד מיי' פרק ח מהל'
ה"ה, ו) מנחות ז: פרה פ"ג מ"ט,
ז) [לעיל כה:] מנחות שם,
מעה"ק הלכה ח:
הואי קבלה או לא: הלכתא . גבי
ופרה לפניו נשרפת לאחר שיורד מן
הא תו ל"ל מה טעם קאמר מה טעם נשפך
י]
כ ה מיי' פ"ג מהלכות פרה
ח) עי' ת"כ שם ה"ו, ט) [לקמן
מי חטאת: ומהלכתא לא גמרינן.
ההר והיאך היה יורד בין כל הזאה
על הרצפה ואספו אין טעון כיבוס לפי שאין
צו:], י) ת"כ שם ה"ז, כ) עיקרא
הלכה ב [ועי' לח"מ פ"ה
דהך מילתא בנזיר נז., ל) עי'
מילתא אחריתי דקי"ל (שבת דף קלב.) כ)
והזאה מהר המשחה לקנח בגוף הפרה
מהל' מעה"ק ה"ח]:
טעון כיבוס אלא דם שנתקבל בכלי וראוי
כא ו מיי' פ"ה מהל'
תוי"ט ורש"ק, מ) שבת כו:,
אין דנין יא] מהלכה: וטבל במים.
ס) וקשה מהא דאמר לקמן בריש פרק
נ) ד"ה גמר וד"ה בשלמא,
מעה"ק הלכה ח:
להזייה: ראוי להזאה: למעוטי מאי למעוטי
כב ז מיי' שם פ"ח הלכה ה:
בתרא (דף קיג.) שחטה שלא כנגד
מדקרינן במים יב] ולא קרינן במים
ס) [וע' במנחות שם בתו'
קיבל פחות מכדי הזייה בכלי זה ופחות מכדי
כג ח ט מיי' שם הלכה ד:
דמתרצי קושיא זו], ע) [וע'
הפתח פסולה שנאמר ושחט והזה מה
משמע במים הנזכרים למעלה לענין
❖
כד י מיי' שם הלכה ב:
היטב תו' מנחות ז: ד"ה אלא]
הזייה בכלי זה דתניא א) רבי חלפתא בר
הזאה כנגד הפתח אף שחיטה כנגד
קידוש שיהא בשעת קידוש שיעור
כה כ מיי' שם הל' יא והל'
שאול אומר קידש פחות מכדי הזייה
א:
טבילה: ה"נ הא כתיב וטבל. הכהן
הפתח דמשמע שהיה הכל במקום
א
❖
כו ל מיי' שם הלכה א:
את אצבעו בדם יג] שיהא בדם הראשון מוסף רש"י
בכלי זה ופחות מכדי הזייה בכלי זה לא
אחד יט] ונראה כמו שפי' כאן בקונטרס
קידש פחות מכדי הזייה. כדי
שיעור טבילה מתחילתו: מספג.
שלא היה יכול לקנח אצבעו בגוף
קידש איבעיא א] להו בדם מהו הלכתא היא
שיטבול ראשי גבעולין ויזה: לא
תורה אור השלם
הפרה שלא יתלכלך אצבעו מן הנימין
מקנח בשולי הכלי או בדופנותיו:
ומהלכתא לא גמרינן או דלמא התם מ"ט
קידש. ואע"פ שחזר ועירבו לאחר
שיהא בדם שיעור טבילה מעיקרא
והכי נמי אשכחן דחיישינן לנימין
1. וְלָקַח אֵזוֹב וְטָבַל בַּמַּיִם אִישׁ
קידוש, קידוש זה הוא נתינת מים
דכתיב וטבל במים ה"נ כתיב וטבל בדם
1
2
על האפר: בדם מהו. אם קיבל
טָהוֹר וְהִזָּה עַל הָאֹהֶל וְעַל כָּל
פרק כל כתבי הקדש (שבת קטז:)
גרסינן. כדפרי' בדם הראשון משמע:
מדם שעירים ופרים הנשרפים
תא שמע ב] דא"ר זריקא א"ר אלעזר אף בדם לא
הַכֵּלִים וְעַל הַנְּפָשׁוֹת אֲשֶׁר הָיוּ
מן הדם. והזה מן הדם: שבענין.
גבי מפשיטין את הפסח עד החזה ע):
שטעונין הזייה, וקיבל שיעור ג'
שָׁם וְעַל הַנֹּגֵעַ בַּעֶצֶם אוֹ בֶחָלָל
קידש אמר רבא תניא וטבל ולא מספג
מנין לרבות שק וכל מיני בגדים
הזאות בכלי זה ושיעור ד' הזאות
ב
ג] ב)
אוֹ בַמֵּת אוֹ בַקָּבֶר:
מדם האמור בענין יד] טבילה שהזה
בכלי זה מהו (מנחות ז:) ומהלכתא
במדבר יט, יח
בדם עד שיהא בדם שיעור טבילה מעיקרו
כו'. מדאוקי ריבויא לשק
ממנה ראשונה יזה את כולן שצריך
ג)
ד]
2. וְטָבַל הַכֹּהֵן אֶת אֶצְבָּעוֹ
לא גמרינן. אין דנין מהלכה דלא
ניתנה תורה שבע"פ לידרש בי"ג
מן הדם מן הדם שבענין ואיצטריך למיכתב
וכל מיני בגדים משמע דעור אף
לחזור ולטבול בו אצבעו על כל הזייה
בַּדָּם וְהִזָּה מִן הַדָּם שֶׁבַע
ה]
אמר
מידות (עפ"י שבת קלב.)
פְּעָמִים לִפְנֵי יְהֹוָה אֶת פְּנֵי
משהופשט לא בעי כיבוס לרבי אלעזר
(ג) טבילה ולמעוטי שירים שבאצבע
בדם דאי כתב רחמנא וטבל ה"א אע"פ
רבא תניא. דבדם לא קידש:
ויקרא ד, ו
פָּרֹכֶת הַקֹּדֶשׁ:
3. וְשָׂרַף אֶת הַפָּרָה לְעֵינָיו אֶת
וטבל. בדם: ולא מספג. מקנח
וגרסי' במילתיה יכול שאני מרבה את
דהאי מן הדם קרא יתירא הוא דלא
דליכא שיעור טבילה מעיקרו כתב
אצבעו בדופני הכלי: בדם. משמע
עֹרָהּ וְאֶת בְּשָׂרָהּ וְאֶת דָּמָהּ עַל
צריך למיכתב אלא והזה ז' פעמים:
העור משהופשט כדפי' בקונטרס ול"ג
[רחמנא] בדם ואי כתב רחמנא בדם ה"א
שיהא שיעור דם מעיקרא (מנחות
פִּרְשָׁהּ יִשְׂרֹף: במדבר יט, ה
אע"ג דליכא שיעור טבילה מעיקרא.
עד שלא הופשט דא"כ הוה משמע
4. כְּפוֹרֵי זָהָב שְׁלשִׁים כְּפוֹרֵי
ז:). משעת קבלה ראשונה למעוטי
אפילו מספג כתב רחמנא וטבל מן הדם
קיבל פחות מכדי [טבילת אצבע]
כֶסֶף מִשְׁנִים אַרְבַּע מֵאוֹת
משהופשט כ] בעי כיבוס וזה אינו
הואיל ואיכא שיעור בשעת טבילה טו]:
בכלי זה ופחות מכדי [טבילת
וַעֲשָׂרָה כֵּלִים אֲחֵרִים אָלֶף:
שבענין למעוטי מאי אמר רבא למעוטי
להכי איצטריך למיכתב בדם.
דר"א לא מביא אלא שק ומיני
אצבע] בכלי זה ועירבן ויליף מבדם,
עזרא א, י
כא]
שיריים שבאצבע מסייע לרבי אלעזר דאר"א
5. כֹּל אֲשֶׁר יִגַּע בִּבְשָׂרָהּ יִקְדָּשׁ
מדקרינן וטבל בÇ Èדם ולא קרינן בÀ דÇ ם,
בגדים ושמעינן ליה נמי במתני' דאף
דמשמע בדם שהזכיר לענין קבלה:
משמע בדם שהיה כבר משעה
וַאֲשֶׁר יִזֶּה מִדָּמָהּ עַל הַבֶּגֶד
שיריים שבאצבע פסולין א"ל רבין בר רב
אמר רב עמרם תנינא. תיובתא לר'
משהופשט אין טעון כבוס זה כב] אינו
ג
ד)
ראשונה (לעיל מ:) אע"פ דליכא
אֲשֶׁר יִזֶּה עָלֶיהָ תְּכַבֵּס בְּמָקוֹם
❖
שיעור טבילה מעיקרו. דלא
ויקרא ו, כ
אדא לרב ו] (א) אמר ז] תלמידך אמר רב עמרם
אלעזר: היה מזה. בחטאות הפנימיות
דיוק דאדרבה דעור משהופשט ואינו
קָדשׁ:
קיבל שיעור כל ההזאות מעיקרו
וניתזה הזאה מידו על הבגד: עד שלא
מחוסר שום דבר לא תיקון ולא
תנינא היה מזה וניתזה הזאה מידו עד שלא
ובלבד שיהא בשעת כל טבילה
ה)
וטבילה כדי שיעור שלא יספג:
גמר כל ההזאות טעון כיבוס. ואפי'
מחשבה לקבל טומאה טעון כבוס
הגהות הב"ח
הזה טעון כיבוס משהזה אין טעון כיבוס מאי
כתב רחמנא בדם. דמשמע בדם
ניתז בין ההזאה טז] להזאה משירים
אפילו לר"א דהא (משהופשט נמי) לא
(א) גמ' לרב עמרם תלמידי
דמעיקרא: למעוטי שיריים
לאו ה"ק עד שלא גמר מלהזות טעון כיבוס
אמר רב עמרם: (ב) במשנה
שבאצבע. שצריך לטבול אצבעו
ממעט אלא מטעם דבעינן דבר
שבאצבע. אלמא שירים שבאצבע
משגמר להזות אין טעון כיבוס לא ה"ק עד
כיבוס אינו טעון כיבוס אלא
בין כל הזאה והזאה, דהכי משמע
המקבל טומאה כדאיתא בברייתא
כשרין דאי פסולין אמאי טעון כיבוס:
מקום הדם: (ג) רש"י ד"ה
והזה מן הדם האמור בענין למעלה
שלא יצתה הזאה מידו טעון כיבוס משיצתה
ד
עד שלא יצתה מידו. משטבל טעון
אלמא אי מקבל טומאה השתא טעון
שבענין וכו' הזייה טבילה הס"ד
וטבל הכהן אצבעו בדם, מאותו דם
ואח"כ מ"ה אף על גב דליכא
שבכלי שטובל בו יזה כל ההזאות
הזאה מידו אין טעון כיבוס איתיביה אביי
כיבוס משיצתה הזאה מידו לאחר
כיבוס ובסמוך נמי קאמר עוצבא
וכו' לענין קבלה הס"ד ואח"כ
ולא משירים שבאצבע (מנחות
גמר מלהזות מקנח ידו בגופה של פרה גמר
טבילה דהוי להו שירים באצבע יז]
שחישב לקצעה איכא בינייהו דלרבי
ז:) אמרי תלמידך. תלמידיך
ו)
מ"ה למעוטי שיריים וכו' פעמים
אומרים משמיה דרב עמרם
הס"ד ואח"כ מ"ה אמר רב
אין טעון כיבוס: גמר מלהזות.
אלעזר לא בעי כיבוס משום דאינו
אין לא גמר לא א"ל גמר מקנח ידו בגופה
❖
היה מזה. כהן מדם
עמרם:
(מנחות כו:)
במס' פרה (פ"ג מ"ט) תנן לה גמר
מקבל טומאה עד שיקצענה אבל אם
של פרה לא גמר מקנח אצבעו בשלמא
חטאת, כגון פרים ושעירים
הנשרפין: עד שלא הזה. דאכתי
מלהזות ז' הזאות שמזה בהר המשחה
קצעה או לא חישב לקצעה דהשתא אי כג]
גמר מקנח ידו בגופה של פרה שנאמר
ה
חזי ההוא דם שנפל על הבגד להזאת
שינויי נוסחאות
מקבל העור טומאה טעון כיבוס והא
כנגד פתחו של היכל כדכתיב (במדבר
פנים, חשיב דם, וטעון הבגד
3ושרף את הפרה לעיניו אלא אצבעו במאי
יט) אל נכח פני אהל מועד: מקנח
א] צ"ל ואיבעיא. וכ"ה במנחות ז
כיבוס, כדכתיב ואשר יזה מדמה
דמרבי שק ושאר מיני בגדים משום
מקנח אמר אביי בשפת מזרק כדכתיב
ע"ב (*הגרי"ב): ב] תא שמע
על הבגד וגו', ואם משהזה נפל
ז)
ו
ידו בגופה של פרה. שאף דמה טעון
דאפילו הני דאינן כד] בכלל בגד כי
כפורי זהב: מתני' ניתז על העור עד
נמחק. וצ"ל ואיתמר א"ר
לא חשיב דם: עד שלא גמר
ז
אם צמר ופשתים כדפרש"י וצריך
שריפה כדכתיב את עורה ואת בשרה
4
מלהזות. כל ז' הזאות וקתני
זריקא. וכ"ה במנחות (ח"נ):
ג] נ"א תניא נמי הכי וטבל
דטעון כיבוס ואפילו לא נפל אלא
שלא הופשט אינו טעון כיבוס משהופשט
ואת דמה על פרשה ישרוף [שם]: אלא
יתור לרבותם וה"ה דמההוא יתור
: ד] צ"ל מעיקרא. וכצ"ל
משירי אצבע, אלמא כשרין להזאה:
(גליון)
אצבעו. בין הזאה להזאה: במה יקנח.
טעון כיבוס דברי רבי יהודה רבי אלעזר
נמי אתי עור ואי גרסי' בר"א
עד שלא יצתה הזאה מידו.
בסמוך (ש"מ): ה] למיכתב וטבל
ח)
על הפרוכת נפל על הבגד, טעון
ואיצטריך למיכתב בדם
משהופשט מיירי שעדיין צריך מחשבה
בגופה של פרה לא מצית אמרת
אומר אף משהופשט ט)ח אינו טעון כיבוס (ב)
(*ש"מ): ו] לרבא (*הגרי"ב)
:
כיבוס, דעיקר ההזאה נפל עליו,
קודם שיקבל טומאה או צריך
שילכלך אצבעו בגוף הפרה וידבקו
ז] אמרי תלמידיך כצ"ל (*ב"ש,
אבל משיצתה הזאה מידו נפל על
אלא מקום הדם ודבר שהוא ראוי לקבל
: ח] תיבות
הבגד, דהיינו משירים שבאצבע,
בו נימין: כפורי זהב. גבי כלי שרת
שיבטל מחשבתו שחישב כה] העוצבא
וכ"ה ביומא נ ע"א)
טומאה וראוי לכיבוס אחד הבגד ואחד
אין טעון כיבוס: גמר אין לא
מנהני מילי דת"ר ליתא בכי"צ
ט
י
לקצעה וכן פרש"י דהשתא אינו מקבל
כתיב בספר עזרא והן מזרקין ועל שם
גמר לא. אלמא שירים שבאצבע
ופרי"ד, אלא ת"ר בלבד גרס:
השק ואחד העור טעונין כיבוס והכיבוס
י) כ
כשרים ולא בעי קינוח: בשלמא
ט] צ"ל כדמפרש (ש"מ)
:
טומאה לא כו] בעי כיבוס ולרבי יהודה
שמקנח בו אצבעו קרי להן כפורי לשון
גמר מקנח ידו בגופה של
י] הלכתא היא גבי (ש"מ):
במקום קדוש ושבירת כלי חרס במקום קדוש
בעי כיבוס כיון דראוי לקבל בלא
וכפר ידיה דנירון קיסר (גיטין דף נו.):
פרה. שהרי פרה לפניו נשרפת
יא] בכי"פ דנין קל וחומר
מתני' עד שלא הופשט אין טעון
ומריקה ושטיפה בכלי נחושת במקום קדוש
מעשה ע"י ייחוד מודי אבל ר"א
מהלכה: יב] «ב«מƒים ולא קרינן
לאחר שיורד מן ההר דכתיב ושרף
כז]
את הפרה לעיניו: אלא אצבעו.
¿במים (ש"מ): יג] «ב»דם (ש"מ):
זה חומר בחטאת מקדשי קדשים:
כיבוס. טעמא מפרש בגמרא דבעינן
לא מיירי בעור שצריך תיקון ומעשה
ל
במאי
בין כל הזאה והזאה:
יד] בענין שהזה ממנו טבילה
גמ' מנהני ח] מילי דת"ר בגד אין לי אלא
קודם שיקבל טומאה דההוא אפי' רבי
ראוי לקבל טומאה בלא חסרון מלאכה:
מקנח. וכי בין כל הזאה והזאה
ראשונה מזה (*ש"מ):
ח) 5
טו] טבילה להכי כו' הד"א
יורד מהר המשחה לקנח בגוף
אף משהופשט. כל זמן שלא נתקן
יהודה מודה דלא בעי כיבוס דהא אינו
בגד מנין לרבות עור משהופשט ת"ל
בשפת מזרק.
(ב"ש): טז] צ"ל הזאה (ש"מ):
הפרה (מנחות ז:)
ראוי לקבל דהא מחוסר מעשה אבל
להיות כלי אין טעון כיבוס דבעינן
יז] שבאצבע (ש"מ): יח] צ"ל
יורד ולא לתוכו (לעיל כה.). והיינו
5 אשר יזה עליה תכבס יכול שאני מרבה
לעוצבא (*ש"מ): יט] בש"מ נוסף
דקרי למזרקין כפורי זהב בס'
קשה אי גריס משהופשט מאי בעי
דבר המקבל טומאה שאין מחוסר
עור עד שלא הופשט תלמוד לומר בגד
וה"ה לשריפה שהיה שם:
עזרא, ע"ש שמקנח ידו בו כדאמרי'
אפילו מחשבה: אלא מקום הדם.
מאי בינייהו ליבעי פירוש דר"א עור
כ] דמשהופשט (ש"מ): כא] צ"ל
במסכת גיטין (נו.) וכפר ידיה
❖
מה בגד הראוי לקבל טומאה אף כל הראוי
מרבה (ש"מ): כב] צ"ל אבל זה
בההוא גברא (מנחות ז:):
ולא כל הבגד: ודבר הראוי לקבל
משהופשט דאינו מקבל טומאה השתא
(צ"ק): כג] תיבת אי נמחק (צ"ק):
לקבל טומאה דברי ר' יהודה רבי אלעזר
טומאה. ואע"פ שמחוסר מחשבה
אבל ראוי לקבל ע"י מחשבה היכי
כד] צ"ל אינן (ש"מ):
אומר בגד אין לי אלא בגד מנין לרבות שק
משכחת לה דאי מחוסר מעשה אפי'
ובלבד שלא יהא מחוסר מלאכה וסתמא
כה] שחישב על העוצבא
שיטה מקובצת
(יעב"ץ): כו] צ"ל ומש"ה לא
כרבי יהודה: וראוי לכיבוס. בגמרא
רבי יהודה מודה דהא אינו ראוי מיהו
בעי (ש"מ): כז] צ"ל לחודא
ואי כתב רחמנא בדם הו"א כו'.
[צד.] מפרש למעוטי מאי: במקום קדוש. בעזרה: ושבירת כלי חרס.
היינו נמי מאי בינייהו דקאמר שצריך לעשות הבעיא מכח דברי שניהם
(צ"ק). נ"א מיד (ש"מ):
נ"ב גליון מספר ישן. פי' דהא
כח] ממתני' דגריס אף כצ"ל
דדרשינן בדם דמעיקרא אין הוכחה
שבישל בה חטאת במקום קדוש. ובגמרא [צד:] יליף לה: זה חומר.
ואי גרסינן אף במילתיה דר"א עד שלא הופשט א"ש דבעי מאי
(ח"נ). ועי' טה"ק דגורס כלפנינו
מזה שיהא בו שיעור טבילה אא"כ
ל) אכיבוס קאי: גמ' מה בגד הראוי לקבל טומאה. דאין לך בגד
בינייהו אבל קשה ממתניתין כח] אי גריס אף משהופשט: הג"ה
ומפ' שהיה לפניהם מקצת
קאי אוטבל, להכי כתב רחמנא וטבל
נוסחאות דלא הוו גרסי במתני'
ע"כ. ועי' פרוש רש"י ז"ל לעיל דף
השתא כט] אפילו גרס משהופשט ע"כ לא פליגי ר"י ור"א אלא דר"י
קטן ששמו בגד שאינו ראוי לקבל טומאה אם חישב עליו לכלי כמות
מ' ע"ב (ב"ש): ה"ק עד שלא גמר
אף משהופשט. ע"ש:
❖
דריש מה בגד ראוי לקבל טומאה ור"א דריש מה בגד מקבל
שהוא אף כל כו' ועור משהופשט ראוי לקבל טומאה אם חישב עליו
כט] והשתא (ד"ו):
מלהזות טעון כבוס. פי' ואעפ"י
שיצאת כבר הזאה מתחת ידו, אלמא
לעבדה יח] כמו שהיא אבל כל זמן שלא הופשט אינו ראוי לכלי: אין לי
טומאה ומשום הכי ר"י דדריש ראוי מרבה עור משהופשט
שיריים ראויין הם עדיין להזות מהן
אלא בגד. סתם בגדים שבתורה צמר ופשתים מ): שק. מנוצה של עזים:
דראוי לקבל טומאה במחשבה ואין מחוסר מעשה ור"א דדריש
שאם לא כן אמאי טעון כבוס. ותימה
ליקוטים
מקבל ממעט עור שהופשט אע"ג דראוי משום דבעי דבר המקבל
והיכי ס"ד למימר הכי והא קתני
וכל
רישא דההיא על כל הזאה טבילה
והכיבוס במקום קדוש. ע"ד
טומאה שאין מחוסר אפילו מחשבה אבל לאחר מחשבה מקבל טומאה בלא שום מעשה דאי מחוסר מעשה אפילו ר"י מודה דלא בעי
משמע משום דשיריים פסולים, וכן
שהקשה מר על הת"כ דדריש גבי
פי' שם השר משאנץ ז"ל. וי"ל
מנחה דכתיב במקום קדוש תאכל
דהשתא ס"ד לאו משום דשיריים פסולין אלא גזרת הכתוב הוא דכתיב ולקח מדמה והזה שבע פעמים וקאי שבע פעמים אולקח (הר"פ ז"ל. ב"ש):
בחצר אוהל מועד ואיתא בת"כ במקום קדוש יכול במחנה לויה ת"ל בחצר אוהל מועד אין לי אלא אהל מועד מנין לרבות הלשכות
הבנויות בחול ופתוחות לקודש ת"ל במקום קדוש, וגם גבי חטאת דכתיב תרווייהו במקום קדוש בחצר אהל מועד דריש ג"כ בת"כ דבעינן
תרווייהו, ושנויה שם כמו גבי מנחה. ומעתה הקשה כבוד מר דבשלמא גבי אשם דאף דלא כתיב רק במקום קדוש מ"מ אי אפשר לפרש מחנה לויה דאשם איתקש לחטאת, אבל גבי כיבוס בגד שניתז עליו דמבואר במשנה ובגמרא דצריך לכבסו בעזרה מנ"ל דהרי לא כתיב
אלא במקום קדוש וגם הר הבית שהוא מחנה לויה בכלל מקום קדוש הוא. ע"כ דברי מר. ובעיקר לשונו של מעלתו שכתב דמבואר במשנה ובגמרא שצריך לכבסו בעזרה. אני בעניי לא מצאתי לא במשנה ולא בגמרא גבי כיבוס זכר העזרה כלל, אבל לשון המשנה בפרק דם
חטאת דף צ"ג ע"ב והכיבוס במקום קדוש, והרי גם בקרא כתיב במקום קדוש ואעפ"כ מבואר הדבר במשנה שהכיבוס במחנה שכינה שהרי במשנה שאחר זה איתא בגד שיצא חוץ לקלעים נכנס ומכבסו במקום קדוש [הג"ה מבן המחבר, עיין ברמב"ן בפירושו על התורה בפ'
צו כתב תכבסו במקום קדוש עד וכל חטאת, החמיר הכתוב דם הנבלע בבגד לעשותו כאשר היה קודם הזיה שלא יצא חוץ לקלעים ואמר וכלי חרס אשר תבושל בו ישבר ואף במקום קדוש הוא נשבר והחרסין נבלעין במקומם ואין עושין בו מריקה ושטיפה כלל וכן המריקה