דם
חטאת פרק
אחד עשר זבחים
צה.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מדרבנן. גזירה דילמא לא אתיא למיקרע רובה אבל מדאורייתא
לז א ב מיי' פ"ח מהל' מעשה
מ"מ י"ל דטלית ובגד דשמעתין שאני שהם כלי ושם כלי עליהן
א) כלים פכ"ח מ"ח ירושלמי
שבת פ"ב ה"ג, ב) [כריתות ו.]
הקרבנות הלכה כא:
טהורה ומותר להכניסה משום מצות כיבוס: ז] נראה בעיני שחסר מן
וכשנקרעו כיון דאזיל שם כלי מינייהו טהרו לגמרי אבל בבהמה
לח ג מיי' שם הלכה כ:
ירושלמי יומא פ"ד הל' ה.
הספרים ח] דגבי כלי חרס לא שייך לשנויי דמרצף ליה מרצף והאי שינויא
המקשה (חולין דף עב:) מיירי בחתיכת בגד דעלמא ואין שם כלי עליו
לט ד מיי' פרק כ"ב מהל'
וכעי"ז ראש השנה לג.,
❖
ג) ויקרא יג נד
כלים הלכה ב:
גבי כלי נחשת הוא והכי פריך פוחתו כלי אמר רחמנא והאי לאו כלי
ולא טהר ממגע מדרס אע"פ שטהור מן המדרס ובפ' העור והרוטב
מ ה מיי' פ"ח מהלכות
הוא בשעת מריקה ושטיפה: ומשני
[שם דף קכג.] פי' בקונטרס דההיא
מעשה הקרבנות הלכה י:
מא ו מיי' (פי"ח) [פי"ב]
דרצף ליה מרצף. אחר שפוחתו
דאבל טמא מגע מדרס כשהיה בו ב'
מדרבנן הוא א]: כלי חרס שיצא כו': ב] כלי
הגהות הב"ח
ט]
מהל' טומאת צרעת
טומאות מדרס החמורה ומגע זב
מכין עליו בקורנס ומחברו וחזר שם
אמר רחמנא ולא כלי הוא שניקב בשורש
(א) גמ' בפחות משלשה על
הלכה ה:
א
ג]
מב ז מיי' פ"ח מהל' מעשה
ואהני החלוקה לבטל המדרס דתו
כלי עליו וגבי כלי חרס איכא למימר
שלשה כצ"ל וכן בסמוך וכן
קטן: כלי נחשת [כו'] פוחתו [וכו']: והא
❖
❖
ד]
הקרבנות הלכה י:
ברש"י:
לא חזו ליה ופשא ליה טומאת מגע
דניקבו דמתניתין במוציא י] משקה
לאו כלי הוא בדרציף ה] מרציף (הוא) אמר
דחזיא לשלש אצבעות אבל בהעור
ליטהר ועדיין כלי הוא לקבל זיתים
ריש לקיש ג מעיל שניטמא מכניסו בפחות
גליון הש"ס
תורה אור השלם
במס' שבת בפרק המצניע (דף צה:):
והרוטב (שם) מיירי דליכא אלא חדא
(א) משלש על שלש ומכבסו $ משום שנא' 1לא
מעיל. של בגדי כהונה שניתז עליו
טומאה או מגע זב בלא הכבדה או
1. וְהָיָה פִי רֹאשׁוֹ בְּתוֹכוֹ שָׂפָה
[גמ' משום שנאמר לא יקרע.
❖
יקרע מותיב רב אדא בר אהבה העבין
יומא דף עב ע"א]:
מגע שרץ ונבלה וחד שמא הוי
דם חטאת ויצא חוץ לקלעים ונטמא
יִהְיֶה לְפִיו סָבִיב מַעֲשֵׂה אֹרֵג
א) ד
כְּפִי תַחְרָא יִהְיֶה לּוֹ לֹא יִקָּרֵעַ:
❖
מכניס מקום הדם לפנים: בפחות
והרכים אין בהן משום שלש על שלש אגב
וכולה טומאה דשלשה יג] על שלשה היא
שמות כח, לב
משלש על שלש. שאינו מכניס שיעור
וקריעה מהניא לבטולי שמא מינה ותו
שינויי נוסחאות
אביהן חשיבי והא בעי שבעת ו] סממנין
בגד טמא לעזרה לפי שאי איפשר
לא פש עלה מידי. ואין זו שום סברא
דא"ר נחמן אמר רבה בר אבוה דם חטאת
א] תיבת הוא נמחק (*ש"מ): ב]
מוסף רש"י
ה
לקורעו ולהכניסו משום שנאמר לא
לחלק בין טומאה אחת לשתי טומאות
נוקבו כלי אמר כו' (*ש"מ):
ומראות נגעים צריכין שבעת סממנין ותניא
ו
ג] נ"א דנקיב ליה כשורש קטן
למקדש. שבעזרה היו מפטמין
יקרע: העבים. בגד עב: והרכין.
דכיון שנשאר בטלית שלש על שלש שזהו
❖
(*פרי"ד). ס"א דרציף ליה
:
ב) אלא ז שאין מכניסין מי רגלים למקדש
(כריתות ו.)
פלטר"א יא] שאינו ארוג: אין בהן
שיעור טומאת מגע היאך יהיה טהור
מירצף. ס"א שניקב במוציא
משקה (ש"מ). וע' בש"נ ברש"י:
משום שלש על שלש. דלאו ללבישה
ובתחילת הסוגיא פי' שם בקונטרס
ד] כלי אמר רחמנא והא לאו
לעזי רש"י
חזו ולאו לתקן בהן חלוק אלא לישב עליו וצריך שלשה על שלשה ומעיל
טלית שהתחיל בה לקורעה
ולבטלה מתורת טלית מאחר שאין ראוי
(ש"מ): ה] דרציף ליה מרציף
❖
(ש"מ והגרי"ב וכן ברש"י):
פלטר"א פילטר"א. ל∆ב∆ ד.
עב הוא כדקי"ל בסדר יומא (דף עא:) חוטן כפול שנים עשר ואפי'
למלאכה ראשונה ואין שמה עליה מיטהרת אע"פ שיש בשירים שלש
ו] שבעה (כתה"י). וכן בסמוך:
שלש על שלש יכניס: אגב אבוהון. כשהוא מחובר בבגד חשוב ג' על ג'
על שלש ועדיין ראויין יד] לקבל טומאה טהרו מטומאתן ראשונה דומיא
ז] ס"א ה"ג נוקבו כלי אמר
דידיה: והא בעי. דם חטאת שבעה סממנים השנויין במס' נדה (דף סא:)
רחמנא והאי לאו כלי דנקיב
דכלי חרס דשבירתו מטהרתו ושבריו מקבלין טומאה כדאמר באלו
ליקוטים
ליה בשורש קטן. ואיכא למ"ד
לענין כתמים רוק תפל יב] ומי רגלים ונתר ובורית ואהל וקמוניא ואשלג
טריפות (שם דף נד:) הן וקרקרותיהן ואין טו] (זו) משם ראיה דהתם
במס' שבת שזהו שיעור
שיך לעמ' קודם אסורים נמצא
והיכי מעיילינן מי רגלים לעזרה ואמתני' קפריך: ומראות נגעים.
מיירי כשייחד השברים אח"כ אבל בלא ייחוד לא כדפרישית שם
נקיבתו לטהר ומיהו עדיין כלי
שהשלחים אינם אסורים אע"ג
טז]
הוי לקבל זיתים: פוחתו כלי
דאית להו רירא עכ"ז לא עביד
שהזקיק הכתוב נגעי בגדים לכיבוס דכתיב ג) וכבסו את אשר בו הנגע:
ונראה יז] לפרש דקריעה דבגד וטלית מיירי תרוייהו כשקורע קרעים
אמר רחמנא כו'. וההמשך
לישה מכ"ש חטי ושערי דלית
ותניא. בפיטום הקטרת (כריתות ו.) שאין מכניסין מי רגלים למקדש:
הרבה ואין בכל אחד רוחב שלשה ולהכי קאמר טהורה לגמרי אע"ג
כלפנינו (כתה"י ושמכ"י):
בהו חדא מינייהו לית בהו רירא
יח]
ח] הגירסא שהיתה כתובה
ולא עבדי לישה ולכך מותרים.
שעדיין כל הקריעות מחוברין בסופן לאו חיבור הוא כיון שכל קרע
הכי
בספרים היא כך נוקבו כלי אמר
א"כ מ"ט כתב הרמב"ם ז"ל
וקרע שקרע עד רובה של טלית (בפחות משלשה על שלשה) הוי כאילו גמר כל אחד ואחד עד סופו וכגון שלא שייר בטלית באותו מיעוט
רחמנא ולאו כלי הוא דרציף
יט]
דחייב משום תולדת זורע.
ליה מירצף אמר ר"ל מעיל
ובאמת קושייא זו מרפסא איגרי
שלא נקרע כדי מעפורת דאם שייר הוי טמא מדרבנן כדמסקינן הכא וזהו תימה מ"ש דלענין טומאה לא מיקרי בגד מן התורה אע"ג דשייר בה
וכו' (ב"ש): ט] שפיחתו מקיש
ומשום הכי לא כתב הטור דין זה
כדי מעפורת ולגבי כ] חטאת מקרי בגד וכמו כן קשה בסמוך גבי כלי חרס שניטמא [כו' נוקבו כו'] [דפריך] כלי אמר רחמנא והאי לאו כלי
(*ש"מ): י] נ"א בכונס (צ"ק). ור'
ולא שאר גדולי המורים. והדבר
אות ג': יא] פי' ל∆∆בד (לעזי רש"י):
הוא ומשני דנקיב ליה בכדי שורש קטן והשתא א"כ לאו כלי הוא שהרי מיטהר כא] מטומאתו ונראה לפרש כיון שמועיל לו ייחוד לאותו
צ"ע. והתימה על מוהריק"א ז"ל
יב] בש"מ נוסף ומי גריסין.
שמראה מקום הוא לנו וממקומו
בגד ששייר בו כדי מעפורת שלא הבדיל הקרעים על פני כולו ולאותו כלי שניקב בשורש קטן שאם היה מיחדו לזיתים או לרימון היה מקבל
ונמחק ואהל: יג] דשלש על
איפכא מוכח וזה פשוט. אשר
שלש כצ"ל (ח"נ מלאי"ט):
טומאה מכאן ולהבא חשיב הוא כלי ובגד לענין דם חטאת כיון דאין מחוסר מעשה אלא ייחוד בעלמא והא דקאמר בסמוך גבי כלי נחשת
ע"כ לעניין מה שנסתפקנו בעניין
יד] ראויה כו' טהרה מטומאתה
שריית צמוקים כיון דחטי ושערי
פוחתו כלי אמר רחמנא והאי לאו כלי הוא ומשני דרציף ליה מרציף אין לפרש כמו רצפינהו מרציף דפ"ק דשבת כב] (דף טז:) פי' שיתקן הפחיתה
: טו] ואין זו
כו' (כ"ה ברש"י שם)
דשייך בהו זריעה טפי לא מצינו
שמכה עליו בקורנוס ומחברו וחזר שם כלי עליו דא"כ בגד נמי לישני הכי שחזר ותפרו לאחר שקרעו אלא ע"כ הוא חשיב בגד חדש וכלי חדש
שום ראיה (תוס' חולין עג ע"א):
להם מקום לאסור לסוגית הגמ'.
כג]
טז] ומסיים בתוס' הרא"ש (חולין
מ"מ ראוי לאסור הואיל ונפק
וכאילו אינו ראשון ורציף ליה היינו שהופך צד פנים לצד חוץ וצד חוץ לצד פנים ונעשה תוכו גבו וגבו תוכו ומיטהר בכך מטומאתו וקצת
קכג ע"א) לכן דין הוא שנטהר
מפומיה דרב הרמב"ם ז"ל, אבל
תימה מה שייך באותו שיעור דשורש קטן לענין טהרת כלי שאותו שיעור הוא לענין הכשר זרעים בסוף המצניע
הכלי, אבל הכא אחרי שכל קרע
(שבת דף צה:)
הבו דלא לוסיף עלה דשריית
כד]
וקרע חזי לקבולי טומאה למה
צמוקים לית בהו רירא ולא שייך
ואם הכלי מיוחד לאוכלין שיעורו בזיתים אבל בשורש קטן לא ואם הוא מיוחד למשקין שיעורו ככונס משקין ובקונטרס פירש כה] דשורש קטן
טהרו: יז] ועוד נ"ל לפרש כצ"ל
בהו לישה אע"ג דחטי ושערי
איכא למ"ד שזהו שיעור נקיבתו ליטהר ואי אפשר לומר כן דהא פלוגתא דאמוראי הוא בסוף המצניע (שם דף צה:) דכדי שורש קטן
(צ"ק). [דהא כבר תירצו לעיל]:
ג"כ לא שייך בהו מ"מ כבר הורה
יח] שלש ולהכי קאמר דטהור
זקן הרמב"ם ז"ל לאסור, ואולי
וכדי מוציא רימון ופי' שם בקונטרס דפליגי לענין הכשר זרעים דלענין טומאה משנה היא במסכת כלים (פ"ג מ"א) דעשוי לאוכלין שיעורו
לגמרי דאע"ג (תוס' חולין שם):
איזה מקום מצא או ברייתא או
כזיתים ומשקין ככונס משקה ומיהו גם לאותו פי' קשה דמתני' היא במס' עוקצין (פ"ב מ"י) דלהכשיר זרעים בשורש קטן ומפרש ר"ת
יט] וקרע נקרע עד רוב הטלית
תוספתא הילכך יש לחוש לדבריו
דלענין צמיד פתיל פליגי ליחשב פתח בסתם כלים אבל לענין טומאה לא פליגי ויש לפרש בדוחק דהאי כלי חרס עשוי לאוכלין ולמשקין שהרי
והוי כאילו נגמר כל קרע וקרע
אבל דלא להוסיף עלה. נאם
עד סופו וכגון (תוס' חולין שם):
הצעיר יום טוב צהלון (מהריט"ץ
מבשלין בו חטאת ויש בו מרק ולכך שיעורו בשורש קטן ואין עליו לא תורת כלי העשוי למשקין ולא תורת כלי העשוי לאוכלין ולא דמי
כ] ולגבי דם חטאת (הגרי"ב):
חלק א סימן סט):
להא דגרסי' במס' כלים (פ"ג מ"א) העשוי לכך ולכך מטילין אותו לחומרא כזיתים היינו בשעה שמניחים בו משקין אין מניחין בו אוכלין
כא] מיטהר בכך (ש"מ):
ע"כ מעמ' קודם
כו]
כב] דשבת ולא כמו שפרש"י
שאין מכניסין מי רגלים למקדש.
וכשמניחין בו אוכלין אין מניחין בו משקין אלא כז] שמניחין בו אוכלין בפני עצמן ומשקין בפני עצמן אבל הכא בקדירה שמבשלין בה בשר שעשוי
דפירש שיתקן הפחיתה כצ"ל
יש מפרשים מי רגלים ממש
להשתמש אוכלין ומשקין על ידי תערובת והא דאין שיעורה ככונס משקה משום דאכתי ראוי לבשל בה שיכול להניח בשר כנגד הנקב וגם
(צ"ק): כג] שקרעו וע"י כך היה
וגנאי הוא להכניס בעזרה. ויש
חשוב בגד כו' (חלופי גרסאות):
מפרשים עשב שכך שמו ומפני
המרק כח] שהאור מעמיד המרק שלא יצא לכך שיעורה בשורש קטן והאי דלא קאמר בסוף המצניע (שבת דף צה:) שש מדות בכלי חרס משום
כד] צ"ל אותו (ש"מ): כה] עי'
השם שהוא גנאי לא היו לוקחין
דמדה זו של שורש קטן קחשיב (זה) לענין הכשר זרעים ומיהו קשה דבהדיא תנן במס' כלים (בפ"ג מ"ב) האילפס והקדירה שיעורן כזיתים
בש"נ לעיל אות ז: כו] לחומרו
כט]
אותו. תוס' (שטמ"ק כריתות): כתב
בזיתים דהאיך בשעה (שמכ"י):
הכלבו יש מפרשים מי רגלים,
ואי הוה אמינא דשיעור זיתים דבעינן ל] מדרבנן הוה ניחא כדקאמר גבי בגד אבל מדאורייתא אם ניקב בשורש קטן טהור:
כז] ס"א אי נמי שמניחין
מעין אחד הוא ששמו מי רגלים,
מעיל שנטמא מכניסו בפחות משלש על שלש ומכבסו. בסוף כירה (שבת דף מז.) גבי בגד עניים לעניים משמע מתוך פירוש הקונטרס
(שמכ"י): כח] המרק עב והאור
ואי אפשר לומר מי רגלים ממש
מעמיד (ש"מ וצ"ק): כט] קחשיב
בשלש על שלש ביד עשיר דלא מקבל טומאה כלל והא דתנן (כלים פרק כז מ"ב) שלש על שלש לטמא מת היינו דוקא בעניים אבל
חלילה שלא עלה על לב אדם
שם לענין (צ"ק): ל] תיבת
לשרות בהן סמני הקטורת ע"כ.
בעשירים בעי שלשה על שלשה וקשה לר"ת מהך דמעיל דפריך עלה רב אדא מההיא דעבין והרכין והשתא למה לי לאקשויי מההיא
דבעינן נמחק (ש"מ): לא] בתוס'
ואני אומר אלו המפרשים ירדו
והא בגדי כהונה בגדי עשירים הם דאין עניות במקום עשירות ושיעורן בשלשה על שלשה ועוד תניא בפ' במה מדליקין (שבת דף כו:) שלש על
הרא"ש שבת שם מוסיף, ואע"ג
אל מעין שלא היה ולא נברא כו'
דעני יחדה לישיבה לא הוי
וחלילה וחס לפרש כן כי שבוש
שלש מניין ת"ל והבגד והתם לא מפליג בין עניים לעשירים לא בקרא ולא בשמעתא ואומר ר"ת דלענין טומאת מת ושרץ אין חילוק בין
מיוחדת לעשירים. עע"ש:
גדול וטעות גמור הוא, אם מכח
עניים לעשירים אלא לענין מדרס איירי התם דבעי שלשה על שלשה לעשירים והיינו טעמא דמדרס בייחוד תליא מילתא ואין דרך עשיר
לב] אמנם הר"ש מקיים הגירסא
סברא אם מכח גמרא. מכח סברא
❖
עי"ש (הגרי"ב):
מה העדר כבוד יש מכח השם מי
לייחד למדרס פחות משלשה על שלשה ואפילו ייחד בטלה דעתו לא] ועוד הביא ר"ת ראיה דבטומאת מדרס הוא דמפלגי בין עניים לעשירים
רגלים שיש למים אלו של מעין
דבמס' כלים (פרק כז מ"ב) תנן דבגד מטמא משום שלשה על שלשה למדרס משום שלש על שלש לטמא מת ובעל כרחין בעשירים איירי דאי
זה אם לא יזכר ולא יפקד כלל
השם מי רגלים על אלו מים
שיטה מקובצת
בעניים הא תנן בפרק (כח מ"ח) בגדי עניים אע"פ שאין בהם שלשה על שלשה טמאין מדרס ויש משניות שכ' בהן אע"פ שאין בהן שלש על
בכניסתן למקדש. אם מכח גמרא
מכניסו
פחות משלש. אפילו למאן דאמר בריש כל הפסולין (לעיל דף לב:) ביאה במקצת שמה ביאה
שלש ודומה שהוא טעות סופר לב]:
תוד"ה (מעמ' הקודם) לא שנו. ורציף
הלא גמרא ערוכה בפרק דם
שאני בגד הואיל ויכול לחותכו לא חשיב כאילו נכנס כולו: והא בעי שבעה סממנין. פי' בקונטרס דאמתניתין פריך וקשה דלעיל
ליה היינו שהופך צד פנים.
חטאת מפרש אותו מי רגלים
נ"ב ולפירוש זה אינו ר"ל שנוקבו כלל
ממש מדפריך התם על המשנה
הוה ליה לאקשויי ונראה דלריש לקיש דוקא פריך דאיירי בבגדי כהונה בהדיא אבל מתני' איכא לאוקומה בבגדי הדיוט שיכול להעביר
(הר"פ ז"ל. ב"ש): בא"ד (בסופו) ואי
דקתני דם חטאת שניתז על בגד
ולכבס ע"י צפון אבל מעיל דכהן גדול אינו יכול לכבסו ע"י צפון משום דאמרינן במסכת נדה (דף סב.) דאפילו צבעא נמי מעבר מיהו
הוה אמינא דשיעור זיתים מדרבנן הוה
שטעון כבוס והא בעי דם חטאת
ניחא. עוד פירש משי"ח דשמא שרש
שבעה סמנים השנויים במסכת
אמילתא דרבה בר אבוה גופא דקאמר דם חטאת ומראות נגעים צריכין ז' סממנין [נמי] הוה מצי לאקשויי הא אין מכניסין מי רגלים למקדש:
קטן מועיל לטומאה דלמפרע ושיעור
נדה בפרק האשה שהיא עושה
זיתים שלא יהא טמא מכאן ולהבא
לענין כתם וחד מנייהו מי רגלים
(הר"פ ז"ל. ב"ש):
והתניא בפטום הקטורת אלא שאין מכניסין מי רגלים למקדש והא ודאי דמי רגלים משבעה סמנין הוא מי רגלים ממש כמפורש התם במשנה ובגמרא מי רגלים שהחמיצו תנא כמה חמוצן שלשה ימים ואם הם של זקן או של ילד כו' וממילא
הנך מי רגלים דהכא בפטום הקטורת איירי נמי במי רגלים ממש מדפריך הגמרא מינה. ולמי שרוצה לעקש ולומר לעולם אימא לך דמי רגלים דהכא בפטום הקטורת לא איירי במי רגלים ממש אלא מעין א' ששמו מי רגלים והכי פריך הגמרא
אם אין מכניסין למקדש אפילו מים זכים וצלולים של מעין ששמו מי רגלים מפני הכבוד כל שכן שאין מכניסין מי רגלים ממש במקדש מפני הכבוד. אביא לו ראיה מבוארת ומבוררת שאין להשיב עליה בשום פנים דמי רגלים דהכא בפטום
הקטורת איירי נמי במי רגלים ממש מדברי הירושלמי פ' טרף בקלפי דקאמר והלא מי רגלים יפין לה אלא שאין מכניסין ריח רע לעזרה מפני הכבוד, ומדקאמר אלא שאין מכניסין ריח רע אלמא דמי רגלים ממש קאמר אבל אם לא מפני
הכבוד לא היו מניחין מלשרות במי רגלים מפני ריחן רע שהרי הלבונה ריחה רע ומנויה עם סמני הקטורת (באר שבע כריתות שם):