צה:
דם
חטאת פרק
אחד
עשר זבחים
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
עירה
לתוכו רותח מנין ת"ל אשר תבושל בו ישבר. מכאן
הכי גרסי' וכי תימא דמיבלע להו בהדי שבעה סממנין ומעבר יב] להו
מג א ב מיי' פ"ט מהל'
א) סנהדרין מט: נדה סב.,
ב) ירושלמי מעשרות פ"א ה"ד,
איסורי ביאה הלכה לז:
לכולהו כחד: שלא כסדרן. כסדר שהן שנויין במשנה זה אחר זה יג]
מדקדק ר"ת דעירוי ככלי ראשון מדחשיב כמבושל ונראה
מד ג מיי' פ"ח מהל' מעשה
שבת פ"ג ה"ה, ג) [לעיל צג.
כסדר העברתן: צריך לכסכס. צריך לשפשף הכתם שלשה פעמים
דאדרבה קשה מכאן דהא קרי ליה בסמוך בלוע בלא בישול מיהו י"ל
לקמן צו: צז.], ד) ת"כ צו פ"ז
הקרבנות הלכה יא:
מה ד מיי' שם הלכה (ה)
בכל אחד והכי אמרינן בנדה [סב.]: מתני' ר"ש אומר קדשים קלים
ה"א, ה) [לקמן צו.],
דחשיב ליה בלוע בלא בישול לפי שאינו מתבשל מחמת הכלי דבכלי
ו) [פסחים ל.], ז) שם וש"נ,
[יד]:
כו'. ובגמ' מפרש טעמא. ואם תאמר
אחר נתבשל ורבינו שמואל היה
מו ה מיי' שם:
ח) [ע' תו' ב"ב קי. ד"ה נשוט],
מז ו מיי' פי"ב שם הלכה כג:
ט) פסחים שם, י) [וע"ש ע"ב
מדקדק דעירוי ככלי שני מהא דתנן
הרי הבלוע נעשה נותר ופולטו בהיתר
וכי תימא דמבלע להו
בהדי שבעה סממנין
מח ז מיי' פ"ט מהל'
תו' ד"ה אבל], כ) [ע' ת"כ צו
בפרק כירה (שבת דף מב:) י) האילפס
לאחר זמן מודי רבי שמעון דבעי הגעלה
ומעבר להו לכולהו כחד והתנן העבירן
פ"ז], ל) [וע' תו' ע"ז עד: ד"ה
מאכלות אסורות הל' כב
א) א
❖
והקדירה שהעבירן מרותחין לא יתן
ברותחין ומתורת מריקה ושטיפה
טוש"ע יו"ד סי' צז סעיף א:
דרש],
שלא כסדרן או שהעביר שבעתן כאחד לא
מט ח מיי' שם טוש"ע שם
לתוכן תבלין דמשמע הא לערות מהם
הוא דממעיט ליה כדמתרצינן בגמ'
סעיף ב:
עשה ולא כלום וכי תימא דמיבלע להו בהדי
נ ט טוש"ע א"ח סי' תנא
על התבלין שרי ועוד היה מדקדק
[צו:] גבי תרומה לא נצרכה לכדאמר יד]
שינויי נוסחאות
חד מסממנין והא צריך לכסכס שלש פעמים
סעיף א וטוש"ע סימן צז
ב
מר במים ולא ביין במים ולא במזוג
מהא דקי"ל כשמואל דאמר תתאה גבר
❖
סעיף ב:
א] לתוכו (ד"ו): ב] ת"ל אשר בו
בכל אחד ואחד תנן אלא דמבלע להו ברוק
גמ'
הא אפי' ביין ואפי' במזוג: ה"ג
דתניא כוותיה בפ' כיצד צולין (פסחים דף
ישבר כצ"ל. וכן בתוס' (ש"מ).
תפל דאמר ריש לקיש רוק תפל צריך שיהא
ועי' רש"י וב"ח: ג] דילמא
בתורת כהנים עירה לתוכו רותח
עו.) והיה מתיר מתוך כך לערות רותחין
אפילו אבישול (כי"צ): ד] תיבות
עם כל אחד ואחד: מתני' אחד שבישל
תורה אור השלם
מניין ת"ל אשר בו ישבר. מדסמיך
מכלי ראשון על התרנגולת כדי למולגה
(ב)
ב) ג
ליתא בדפ' הישנים.
לא קפיד
והם מבה"ז. [ובזה יובן הגהת
1. וּכְלִי חֶרֶשׂ אֲשֶׁר תְּבֻשַּׁל בּוֹ
ור"ת אומר דאדרבה דוק מסיפא
ישבר אצל בו ולא כתב אם בכלי
בו ואחד שעירה לתוכה א] רותח דאחד קדשי
הב"ח]. ובש"מ תיקן בלא בלוע
יִשָּׁבֵר וְאִם בִּכְלִי נְחשֶׁת בֻּשָּׁלָה
אבל נותן לתוך הקערה הא לערות
חרס תבושל ישבר למידרש אם נבלע
הקדשים ואחד קדשים קלים טעונין מריקה
מותר ניעביד נמי של חרס:
וּמֹרַק וְשֻׁטַּף בַּמָּיִם:
❖
בו מ"מ ישבר: תלאו. לשפוד של
מאילפס על התבלין אסור ועוד
ה] צ"ל ביה (ש"מ): ז] צ"ל לההיא
ויקרא ו, כא
ושטיפה ר"ש אומר קדשים קלים אין טעונין
ג)
(ש"מ): ח] ונעביד להו כצ"ל
לדבריו קשה ההיא משנה למ"ד
חטאת לצלותו באויר תנור דנתבשל טו]
מריקה ושטיפה: גמ' ת"ר ד) 1 אשר תבושל
: ט] עלייהו דלמא מתברי
(ש"מ)
בו אבל לא נבלע בו כלום: מהו.
עילאה גבר אלא איידי דתנא רישא
(פרי"ד): י] גירסת הערוך בוביא
הגהות הב"ח
בו אין לי אלא שבישל בו עירה לתוכו רותח
ובפסחים אי' בוכיא
ועי' פרישה
המיחם שפינהו לא יתן לתוכו מים כא]
מי הוי צריך תנור שבירה או לא:
(א) גמ' ואי ס"ד בישול ובילוע
יו"ד סי' צ"ז סק"ו (הגרי"ב):
מנין ת"ל ואשר תבושל בו ישבר בעי רמי
ואחד שעירה לתוכו. אלמא אחדא
אבל נותן לתוך הכוס תנא סיפא
ב]
נעביד של חרס: (ב) רש"י ד"ה
יא] בפסחים (ל ע"ב) מסיים ואי
מלייה גומרי שפיר דמי. ועי'
ה"ג וכו' ת"ל בו כצ"ל ותיבת
בר חמא תלאו באויר תנור מהו אבישול
נמי האילפס והקדירה לא יתן לתוכן
קפיד דהא עירה לתוכו בלוע איכא
ה
❖
ב"י או"ח סי' תנ"א: יב] ול"ג
אשר נמחק:
בישול ליכא: בלוע בלא בישול לא
(מים) [תבלין] אבל נותן לתוך
ובילוע הוא דקפיד רחמנא או דילמא אבישול
א"נ מעבר (מהר"פ. ש"מ): יג] כך
ג]
סדר העברתן (ש"מ): יד] צ"ל
מיבעיא לן. דכיון דהוי נותר והתורה
הקערה ובירושלמי משמע דעירוי
בלא בילוע אמר רבא ת"ש אחד שבישל בו
אלא לכדאמר (באה"מ): טו] צ"ל
מוסף רש"י ככלי ראשון דאמרינן עלה בגמ' מהו
העידה על כלי חרס שאינו יוצא מידי
ונתבשל (ש"מ): טז]
בש"מ גורס
ואחד שעירה לתוכו רותח בלוע בלא בישול
ליתן תבלין מלמטה ולערות עליהן
דופיו לעולם [ע"ז לד.] ובעי שבירה:
דופנו. ועי' ע"ז לד ע"א ובהע'
צריך לכסכס שלש פעמים.
טז]
יז]
לא קמיבעיא לן כי קמיבעיא לן בישול בלא
הגרי"ב שם: יז] צ"ל בעי (ש"מ):
בין שתי ידיו כדרך כיבוס בגדים
של מתכת היה. קס"ד מפני שצולין בו
מלמעלה רבי יונה אומר כב] עירוי ככלי
יח] צ"ל משמן (כתה"י וש"מ)
:
שכופל צדו עם צדו ומשפשף ומוליך
בילוע מאי ת"ש ה)דאמר רב נחמן אמר רבה
ראשון חייליה דר' יונה מן הדא וכל
שפודי חטאת שלא יטען שבירה:
יט] בש"מ בוכיא. וראה אות י:
ומביא (נדה סב.) רוק טפל. שלא
בר אבוה תנור של מקדש של מתכת היה
טעם כלום כל אותו היום קודם
כ] שטחין אותן ואופין כו'
ו
בישול ובלוע. שמן יח] המנחה: טחו
כלי חרס אשר תבושל בו ישבר אין
כצ"ל והשאר נמחק (ש"מ):
לכן והיינו טפל בלא טעם (שם
ואי ס"ד בישול בלא בלוע לא קפיד ניעביד
ביה טחייה. מין טיגון הוא שעושין
לי אלא שבישל בו עירה לתוכו רותח
(א)
ד]
כא] צ"ל צונן (צ"ק): כב] אומר
סא:). או: תפל ריקם ונגוב וחסר
כל טעם מאכל כגון דבר שלא נמלח
אסור עירוי כו' (ירוש' ותו' שבת
של חרס כיון דאיכא שירי מנחות דאפייתן
מניין ת"ל ואשר תבושל בו ישבר
מלחם וטשין התנור באליה ואופין את
שם): כג]
כ"ה בירושלמי. ובצ"ק
דמיקרי טפל (סנהדרין מט:): תנור
מ"מ (וכה אמר הכין) א"ר כג] יוסי
הלחם אחר שטחוהו ובמס' שבת (דף
בתנור ואיכא בישול ובילוע עבדינן של
הגיה [עפ"י התוס' בשבת] ודחי
של מקדש של מתכת היה.
ר' יוסי: כד] בש"מ מגיה תוך
משום שתי הלחם ולחם הפנים
תמן כד] כלי חרס בולע תבלין אינו
קיט.) נמי אמרינן תלתא סאוי טחיי:
מתכת ההוא תנורא דאטחו בה טיחייא
ו)
ה]
כלי. אבל בירושלמי ובראשונים
שאפייתן וקדושתן בתנור הוה ליה
לעולם. ואפילו הסיקוהו ואפו בו
מבשל כה] פירוש כלי חרס בולע טפי
כלפנינו: כה] צ"ל מתבשל. וכ"ה
כלי שרת וכ"ש דחרס לא עבדינן
אסרה רבה בר אהיליי למיכלה לריפתא לעולם
דקסבר אינו יוצא מידי דופיו טז]: מפני
בתוס' שבת. ואח"כ מתיבת
(ביצה כב:): דאטחו ביה
משאר כלים איתיב רבי יוסי בר' בון
ואפי' במילחא דילמא אתי למיכלה בכותחא
פירוש עד תיבת איתיב, מוחק
טיחייא. שומן נתנו בו בקרקעיתו
הרגל עבירה. שלא יאכל הפת עם
והתני אף כ) בכלי נחשת כן אית לך
הש"מ משום מה: כו] צ"ל
ונותן טעם בלחם: לעולם. אפילו
מיתיבי אין לשין את העיסה בחלב ואם לש
ז)ז
הבשר: אמאי אמר רב כו'. הא
למימר כלי נחשת בולע פי' וכי בלע
: כז] של עליון
חזר והוסק: ואפי' במילחא.
מדתניא (ש"מ)
(תוס' הרא"ש שבת): כח] שיעור
להכי נקט אפי' במילחא שאין דרך
כל הפת כולה אסורה מפני הרגל עבירה
אית להו תקנתא בהיסק: מוקים
יותר משאר כלים בתמיה השתא
: כט] והחלטה היינו עירוי
לאכול פת בלא מלח או ליפתן
(שם)
כיוצא בו אין טשין את התנור באליה ואם
לההיא. דקתני עד שיוסק התנור
מדמי התם כמו שבולע על ידי עירוי
כצ"ל (ש"מ): ל] צ"ל כששפכן
(פסחים ל.) טשין. לשון טח
ח)ח
(ש"מ): לא] כמו (ש"מ):
(שם:) אמר רב קדירות בפסח
בשל מתכת: כוביא יט]. רעפים חלולין
כמו כן מבשל ע"י עירוי ש"מ מיתניא כו]
טש כל הפת כולה אסורה עד שיסיק את
ישברו. רב לטעמיה דאמר חמץ
לב] כשם ששופכין (תוס' רא"ש
❖
כוותיה דרבי יונה אלמא הילכתא
כמין שפיתת קדירה ופעמים שטחין כ]
התנור תיובתא דרבה בר אהיליי תיובתא
שם). ובצ"ק הגיה בשופכין:
אף לאחר זמנו אסור בהנאה כר'
יהודה, ואית ליה במשהו וקסבר
כוותיה ואע"ג דקי"ל כוותיה דשמואל
אותו שמן ואופין בו לחם הקרוי טיחיא:
אמר ליה רבינא לרב אשי וכי מאחר
נותן טעם לפגם אסור (שם.) מוקי
דאמר תתאה גבר מודה שמואל
אלא
לההיא. דקתני עד שיוסק
ליקוטים
דאיתותב רבה בר אהיליי אמאי אמר רב קדירות בפסח ישברו אמר ליה
ט)
דמבשל כדי קליפה דהא ברייתא
דמשמע הא הוסק שרי בתנור של
רב מוקי לה ההיא ז] בשל מתכת ואי בעית אימא בתנור של חרס
מתכת אבל של חרס התורה העידה
עירה לתוכו רותח מנין. היה ר"ת
דמסייע ליה קתני חם לתוך צונן
עליו שאינו יוצא מידי דופיו לעולם:
אומר דעירוי ככלי ראשון, והביא
זה הסיקו מבפנים וזה הסיקו מבחוץ ונעביד הסקה מבפנים
מדיח ופריך הש"ס אדמיקר ליה בלע
ח]
חייס עלייהו. ואי שרית ליה ע"י
ראיה לדבריו מהא דאמרינן
היסק פנים מורה היתירא וסמיך
בזבחים פרק דם חטאת ת"ר אשר
חייס עלייהו דמתברי הילכך האי כוביא הסיקו מבחוץ הוא ואסיר
פירוש קודם שיצטנן חום שלמעלה כז]
❖
ט
ט]
י] ט
יא]
אהיסק בחוץ (שם:):
תבושל בו ישבר אין לי אלא
נבלע ממנו מקצת בתחתון ומשני אימא
שבישל בו עירה לתוכו רותח
מנין ת"ל בו ישבר אלמא דעירה
חם לתוך צונן קולף ועוד מייתי ר"ת ראיה מהא דקאמר בפרק כל שעה (פסחים דף לז:) המעיסה ב"ש פוטרין וב"ה מחייבין החליטה ב"ש
לתוכן רותחים חשיב כמבשל ואי
שיטה מקובצת
מחייבין ובית הלל פוטרין איזו היא המעיסה ואיזו היא החליטה המעיסה קמח על גבי מוגלשין פירוש מוגלשין מים רותחין ופריך מ"ש
קשיא לך הא אמרינן התם בההיא
ת"ר אשר תבשל בו כו'. [עי'
סוגיא דזבחים תלאו באויר
המעיסה ומאי שנא החליטה ומשני תברא מי ששנה זו לא שנה זו אלמא מאן דפטר מחלה בקמח על גבי מוגלשין משום דלאו לחם הוא
תשובת] רשב"א סי' אלפים
התנור מהו ת"ש אחד שבישל בו
כיון שנילוש ברותחין פטר נמי במוגלשין ששפכן על גבי קמח אע"פ שנשפכו לכלי שני אלמא עירוי ככלי ראשון מיהו קשה היכי פטר הא אינו
ע"ז (וקע"ו) [וסי' ע"ו]:
ואחד שעירה לתוכו רותח ומהדר
תיובתא דרבה בר אהילאי. וא"ת
מבשל אלא כדי קליפה לשמואל דאמר תתאה גבר דקי"ל כוותיה וי"ל דמיירי כגון דליכא אלא כדי חיוב כח] חלה מצומצם או מעט יותר דבתר
ליה בלוע בלא בשול לא קא
אמאי איתותב לוקמה בשל מתכת.
מבעיא לי כי קא מבעי לי בשיל
קליפה אין נשאר כשיעור חלה ועוד מביא ר"ת ראיה מהא דאמר בשילהי ע"ז (דף עד:) נעוה ארתחו אלמא עירוי ככלי ראשון דאין יכול
וי"ל דשמא הוא אסר אף בשל מתכת.
בלא בלוע מאי אלמא דעירה
להכשירו אלא בעירוי ועוד יש לדקדק דמיירי בעירוי מדתניא התם רבי יוסי אומר הרוצה לטהרן מיד מגעילן ברותחין או חולטן במי זיתים
וא"ת א"כ לותביה ממתני' דקתני
לתוכו רותח חשיב בלוע בלא
השפוד והאסכלה מגעילן, וי"ל
בישול, יש לומ' דהכי קאמר
והחלטה כט] אינו אלא עירוי כדמפרש בפסחים (דף לז:) מוגלשין ע"ג קמח מיהו אין ראיה משם לשאר דברים דבכמה דברים מיקל ביין נסך
דשאני הנך דאפשר להכשירן בכל ענין
בלוע בלא בשול מחום כלי זה
שאין מיקל בשאר איסורין דחולטן במי זיתים משמע אפילו צונן כמו חלטי לה בחלא דכל הבשר (חולין דף קיא.) גבי כבדא וכן עירוי שלשה
מה שאין כן בתנור שאין הכשרו אלא
כגו' שעירה לתוכו רותח שלא
נתבשל מחום כלי זה אלא מחום
בהיסק מבפנים (הר"פ ז"ל. ב"ש):
ימים מעת לעת וניגוב והנחה מגת לגת שכל אלו העניינים לא מהני בשאר איסורים וטעמא משום דביין נסך אין איסור רותח כלל אלא
רש"י ד"ה תלאו כו' אבל לא נבלע
כלי אחר שנתבשל בו אצל האש
שהחמירו בו להרתיחו ואף ר"ת התיר לשפוך רותחין לתוך החבית שהיה בה יין נסך ולהפכם מצד זה לצד זה בתוך החבית אע"פ שכבר
בו כלום. נ"ב כי מה שנופל מן
נבלע בתוך כלי זה, כי קא מבעיא
הבשר, בגחלים שיש בתנור הוא נופל
לי בשול בלא בלוע כגון תלה
היו בכלי שני מיד כששופכן ל] בחבית ולא נפלו על כל צידי החבית אלא מכלי שני שהופכן מצד זה לצד זה ואפילו עירוי מכלי ראשון ליכא
ואינו נבלע כלל בתנור. מספר ישן:
באויר התנור שנתבשל מחום כלי
ומ"מ עירוי הוא ככלי ראשון לענין שאר איסורין כמה לא] שהוכחתי ומה שכתב בסדר של פסח ל) המתחיל אדיר דר מתוחים הכנת קערות
זה אצל האש ולא נבלע לתוכו
ומיליהם בכלי שני שימושיהם כשופכין לב] מסיר בהן כך שופכין רותחין עליהן אומר ר"ת דליתיה דכל כלים שבעולם מהניא שפיכת
מ"מ ע"י עירוי נבלע בתוך הכלי
ואוסרו (תוס' רא"ש שבת מב.):
ונעביד הסקה מבפנים. ואקשינן
לרב נמי נסקינהו להני קדירות מבפנים ויבשל בהו. ומשני תנור היינו דרך תשמישו והסיקו מבפנים, אבל קדרות דלאו היינו אורחייהו ואי אמרת ליה לאסוקינהו מבפנים חייס עלייהו דלמא פקעי ולא עביד, הלכך גזרינן בהו (ר"ח פסחים ל ע"ב):