צו:
דם
חטאת פרק
אחד עשר זבחים
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
בישל
ואפי' לרבי יוסי כו'. במסכת סוכה בפרק החליל (דף נ:): אבל דחרס
במקצת כלי טעון מריקה ושטיפה כל הכלי או אינו טעון.
נג א מיי' פ"ח מהל' מעה"ק
א) [סוכה נ: סוטה יד: מנחות
כח:], ב) [לעיל צג:],
הלכה יג:
לא. כדאמרינן התם מאי מיעט מיעט חרס: פגע ביה. רמי בר
תימה מאי קמבעיא ליה ומאי ס"ד דרב יצחק אי כשמקצת
נד ב מיי' פ"ט מהל' מאכלות
ג) [שבת קטו: וש"נ], ד) ת"כ
חמא ברב יצחק: אמר ליה. רמי לרב יצחק: אלקפטין טז] נקטן ריח
כלי על האש שמבשל בו [חם] ושאר הכלי צונן קמבעיא ליה אם כן מאי
אסורות הלכה יא טוש"ע
צו פ"ז ה"ו, וע' תו' לעיל צב.
ד"ה יכול, ה) תוספ' תרומות
י"ד סימן צג:
אתי לה ליד משום דאזלת לך
קמיה דרב ששת הוית לך כי רב ששת.
קאמר בישול מפעפע הא לא מפעפע בכוליה כלי ואי בשכל הכלי חם
נה ג ד ה מיי' פרק טו
פ"ח הי"ב חולין צז. קיא:,
פשיטא דמפעפע בכוליה ובעי מריקה
משל הוא על גסי הרוח משתדלין יז]
ו) ת"כ שם ה"ג, ויקרא נדבה
מהלכות תרומות הלכה
יט:
ושטיפה ואי קמבעיא ליה אי מפעפע
לעמוד במקום גדולים [ואמר] הדוכוס
פ"ו ה"ז, פ"ז ה"ד, כעי"ז לעיל
ואפי' ר' יוסי ברבי יהודה לא קאמר אלא
א)
נו ו מיי' פ"ח מהל' מעה"ק
כב., ז) ע' ירוש' תרומות פי"א
בכוליה כלי או לא אם כן בשאר
אחזני בידי וריח המלוכה נקלט לתוך
דעץ אבל דחרס לא רב יצחק בר יהודה הוה
ה"ד (ובמה"פ), ח) ת"כ צו פ"ז
הלכה יב:
א]
נז ז מיי' שם הלכה יד:
ה"ב, ט) [וע"ע תו' ע"ז עו. ד"ה
איסורים נמי תיבעי ליה:
ידי. אלקפטא דוכוס במסכת שבועות
רגיל קמיה דרמי בר חמא שבקיה ואזיל לרב
נח ח מיי' שם הלכה יב
ב]
מכאן], י) עי' בש"נ לעיל דף
חומר במריקה ושטיפה כו'.
(דף ו:): א"ל לאו. לא לגאוה נתכוונתי:
❖
טוש"ע י"ד סי' קכא סע'
צו. אות יז.
ששת יומא חד פגע ביה אמר ליה אלקפטא
❖
משכחנא יח] מתניתא. דלא אמרה הכי
תימה אמאי לא קאמר
א [ע"ש בביאור הגר"א]:
נקטן ריחא אתי לה ליד משום דאזלת לך
ג]
שהמריקה ושטיפה היא לאחר זריקה
פרכא לה למילתיה דמר דשמעתא
הגהות הב"ח
לקמיה דרב ששת הוית לך כי רב ששת
מה שאין כן בהזאה וי"ל דלא חשיב
דאמורא במקום מתניתא ליתא:
תורה אור השלם
א"ל לאו מש"ה מר כי בעינא מילתא פשיט
(א) רש"י ד"ה חומר בהזאה
פשיט יט] ממתניתא שמשניות כ] סדורות
חומרא אלא מה שלפני זריקה קודם
ד]
1. וּכְלִי חֶרֶשׂ אֲשֶׁר תְּבֻשַּׁל בּוֹ
בדם חטאת וכו' הבגד
יִשָּׁבֵר וְאִם בִּכְלִי נְחשֶׁת בֻּשָּׁלָה כפרה שתלוי בעבודת הדם:
לי מסברא כי משכחנא מתניתא פרכא לה
בפיו כדאמרינן בעירובין (דף סז.)
מבמריקה כו': (ב) ד"ה קדש
מדאיצטריך
אותה למעוטי
קדשים וכו' וכ"ש לתרומה. נ"ב
רב חסדא מרחשן כא] שיפוותיה ממתנית'
רב ששת כי בעינא מילתא מיניה פשיט לי
וּמֹרַק וְשֻׁטַּף בַּמָּיִם:
❖
א"כ ל"ל אותה וק"ל:
ויקרא ו, כא
תרומה כו'.
דרב ששת כב] וכי נמי משכחנא כו':
ממתניתא דכי נמי משכחת מתניתא ופרכא
2. דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו
דאיפשיט לך כי מתניתא. מסברא
דמקדש קדשים הוה ממעטינא קדשים
לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הַחַטָּאת
מתניתא ומתניתא היא אמר ליה בעי מיני
שינויי נוסחאות
בִּמְקוֹם אֲשֶׁר תִּשָּׁחֵט הָעֹלָה
קלים וכל שכן תרומה הלכך כח] דרשינן
איפשוט לך וכי תדוק במתניתא תשכח
מילתא דאיפשיט לך כי מתניתא בעא מיניה
תִּשָּׁחֵט הַחַטָּאת לִפְנֵי יְהֹוָה
כוותאי: מידי דהוה אהזאה דם חטאת
אותה למעוטי תרומה דוקא ודאי
א] בריה דרב יהודה כצ"ל
קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הִוא:
בישל במקצת כלי טעון מריקה ושטיפה
(*ש"מ): ב] ואזיל קמיה דרב
ויקרא ו, יח
ה]
ו]
דאין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות:
שניתז על הבגד דתנן במתניתין [צג:]
3. כָּל זָכָר בַּכֹּהֲנִים יֹאכַל אֹתָהּ
ששת (*ש"מ): ג] נקטן ביד
לא צריכא מדאמר מר מריקה
או אין טעון א"ל אינו טעון מידי דהוה אהזאה
אין טעון כיבוס אלא מקום הדם:
ריחא (*ש"מ): ד] מילתא מיניה
יא]
קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הִוא:
❖
פשיט (*ש"מ): ה] מספר ישן
והא לא תנא הכי א"ל מסתברא כבגד מה
ויקרא ו, כב
ושטיפה בצונן. אחר הגעלה הא אפי'
והא לא תניא הכי. הא לא אשכחן
ז]
בישל במקצת כלי ומקצת
בחמין פירוש תרומה סגי בהגעלה
מתניתא דקאי כוותך ואת אמרת
בגד אינו טעון כיבוס אלא מקום הדם אף
ב)
האחר הוא חוץ לאש (ב"ש כי"ב
וג'). ומשמע שהוא גירסא. וכן
מוסף רש"י ולא בעיא מריקה ושטיפה בצונן ופריך
דתפשוט כי מתני': [א"ל] מסתברא
כלי אינו טעון מריקה ושטיפה אלא במקום
בח"נ מביא זה כגירסא. אבל
כי בגד. דמתניתין היא: מפעפע.
הניחא למאן דאמר מריקה ושטיפה
אלא מקום הדם. ולא כל הבגד
בשטמ"ק הביא זה כפירוש:
בישול א"ל מי דמי דם לא מפעפע בישול
❖
מתפשט בכל הכלי: חומר בהזאה
בצונן פירוש אחר הגעלה אלא למ"ד
ו] ושטיפה כל הכלי כצ"ל
(א)
(לעיל צג:):
מפעפע ועוד תניא חומר בהזאה ממריקה
(*ש"מ): ז] צ"ל תניא (ש"מ):
מבמריקה כו'. בדם חטאת שניתז
מריקה בחמין ושטיפה בצונן דמריקה
ח] נ"א לכדאמרן ותרומה לא
ושטיפה וחומר במריקה ושטיפה מבהזאה
היינו הגעלה מאי איכא למימר
על הבגד: מריקה ושטיפה אינה
צריכא קרא. ותרומה לא בעי
ליקוטים
חומר בהזאה שהזאה ישנה בחטאות
. ופי' דתרומה ל"צ
כו' (פרי"ד)
ומשני שטיפה יתירתא דצריך לעשות
בפנימיות ואינה לפני זריקה שאין
קרא למעוטי דהא קדש קדשים
במים ולא ביין כו'. [שאר משקין
החיצונות ובחטאות הפנימיות וישנה לפני
בקדשים שטיפה יתירתא אחר הגעלה
הכתוב מדבר אלא בנאכלות דסמיך
כתיב ומימעטי אפילו קדשים
מבליעין ולא מפליטין והמים
קלים וכ"ש תרומה: ט] טעם
מפליטין ולא מבליעין] לפיכך
זריקה מה שאין כן במריקה ושטיפה חומר
משא"כ בתרומה ויש ללמוד מכאן
ליה (ויקרא ו) כל זכר בכהנים יאכל
בישל בה תרומה כו' (*ש"מ):
אין הגעלה בשאר מיני משקין
אותה: הכי גרסי' בת"כ כל הקדשים
דכלים האסורין כט] כשמגעילן אין
במריקה ושטיפה שהמריקה ושטיפה נוהגת
י] בכל כתה"י ובד"ו רפ"ט וש"ח
אלא במים. ואע"ג דגבי ומורק
ובילקוט ובש"מ, מהפך תירוצו
מנין ת"ל קדש קדשים היא. וסמיך כג]
צריך לשוטפן בצונן אחרי כן אף
ושוטף במים דריש בתורת כהנים
בין בקדשי קדשים בין בקדשים קלים בישל
א
של אביי לדרבא ודרבא לאביי,
במים ולא ביין ולא במזוג
על פי שנוהגין עתה לעשות כן ט):
ליה כל זכר בכהנים יאכל אותה:
דאביי מתרץ במים ולא ביין כו'
ואמרינן בפרק דם חטאת
במקצת הכלי טעון מריקה ושטיפה כל הכלי
קדש קדשים היא. ולקמן מפרש דקדש
ורבא מתרץ בישל במקצת וכו'.
דבתרומה אפילו ביין ואפילו
מה שאין כן בהזאה א"ל אי תניא תניא וטעמא
וכן משמע ברש"י בכל הד'
במזוג, ההיא אביי הוא דאמרה
ג)
קדשים לאו דוקא מדאיצטריך אותה
הישנים שהדיבור אלא מקום
ולענין מריקה ושטיפה דצונן
מאי אמר קרא ואם בכלי נחשת בושלה ואפילו במקצת כלי: אחד קדשי
1
למעוטי תרומה דאי קדש קדשים דוקא
בישול הוא אחר הדיבור הא
אמרה, אבל הגעלה דחמין
תרומה אפי' ביין (דק"ס). וכ"מ
קדשים וכו': ת"רד) 2חטאת אין לי אלא חטאת כל קדשים מנין ת"ל 3קדש קדשים
דמפליט איסורין במים היא ודאי.
אותה למעוטי מאי אתא לאו לקדשים
בתשו' רשב"א סי' תק"ג ובחי'
אי נמי קסבר אביי יין ומזג
היא יכול שאני מרבה את התרומה ת"ל אותה פרט לתרומה דברי ר' יהודה
קלים איצטריך וכ"ש (ב) לתרומה:
הרמב"ן לחולין הובא בליקוטים:
3
מפליטין הן וחומר הוא בקדשים
יא] צ"ל לכדאמר. וכן להלן בשני
אבל שמן ושומן וחלב וכיוצא
אותה. יאכל אותה בתר מריקה
ר"ש אומר קדשי קדשים טעונין מריקה ושטיפה קדשים קלים אינן טעונין
הפעמים (שמכ"י): יב] הא
מהן ודאי מבליעין ואין מפליטין.
ושטיפה כתיב: אותה כדאמרן. אותה
מריקה ושטיפה דכתיב קדש קדשים קדשי קדשים אין קדשים קלים לא
תרומה כצ"ל (צ"ק). וכצ"ל להלן.
ומיהו רבא פליג עליה דאביי
[אולם מרש"י ותוס' נר' דגרסי
בפרק דם חטאת ומוקי לה
כשרה ולא פסולה דאפקיה כד] ר'
מ"ט דרבי יהודה מדאיצטריך אותה למעוטי תרומה מכלל דקדשים קלים
כלפנינו]: יג] צ"ל אם בישל וכ"א
במלתא אחריתי, ולדידיה אפילו
שמעון לעיל (דף צג.) חטאת שהיתה
במשנה שבמשניות (הגרי"ב,
ביין ומזג אין מגעילין בתרומה
טעונין מריקה ושטיפה ור"ש אמר לך אותה כדאמרינן ח] ותרומה לא בעיא
ש"מ): יד] נ"א כל (גליון):
לה שעת הכושר ונפסלה: ואם בישל
ובשאר איסורין שבתורה ואין
שטיפה ומריקה והתניא קדרה שבישל בה בשר לא יבשל בה חלב ואם
טו] נ"א מריקה בחמין (גליון).
צריך לומר בשאר כל המשקין.
ה) ב
בנ"ט. נאסרין החולין לזרים. אלמא
והיא גי' הרמב"ם וכ"ה במשניות
(רמב"ן חולין קח ע"ב) ומה שכתב
בישל בנותן טעם תרומה לא יבשל בה חולין ואם בישל בנותן טעם אמר אביי
בעי הגעלה לפלוט איסור הנבלע
ט] ג
י]
ועי' תוי"ט מלא"ש רש"ש
מר דיש אומרים שאין מגעילין
וקר"א: טז] אלקפטא נקטן ביד
אלא במים ולא בשאר משקין
לא צריכא אלא לדאמר מר בישל במקצת כלי טעון מריקה ושטיפה כל
בכלי שלא יאסר: אמר אביי. מודינן
יא]
ריח כו' (*ש"מ): יז] המשתדלין
ומההיא דמים ולא במזג. כן היה
הכלי הא תרומה לא צריך אלא מקום בישול רבא אמר לא צריכא אלא
דהגעלה בעי ולא נצרכא האי
(כתה"י וש"מ). ואח"כ בס"א
אומר לנו הרמב"ן ז"ל. והוא היה
ד
ה
להיות אצל גדולים (ש"מ):
סבור שחדשה ומאותה ראיה
דאימעיט מתורת מריקה ושטיפה:
לדאמר מר ו)1 במים וולא ביין במים ולא במזוג הא יב] אפי' ביין ואפי' במזוג ז)רבה
יח] צ"ל כי משכחנא (*ש"מ):
ממש. עוד היה אומר לנו ששאר
אלא מקום בישול. הא דאמרינן
יט] פשיט לי (ש"מ): כ] צ"ל
כה]
בר עולא אמר לא צריכא אלא לדאמר מר מריקה ושטיפה בצונן הא אפי'
משקין מבליעין ולא מפליטין
: כא] צ"ל
שהברייתות (הגרי"ב)
והמים מפליטין ולא מבליעין.
בקדשים צריך מריקה כל הכלי גזירת
בחמין הניחא למ"ד מריקה ושטיפה בצונן אלא למ"ד מריקה בחמין ושטיפה
מרתתן (גליון): כב] בד"ו רפ"ט
ועל כן היה אומר לנו דמותר
הכתוב היא בדת כו] מריקה ושטיפה:
בצונן מאי איכא למימר שטיפה יתירתא: מתני' רבי טרפון אומר בישל
וש"ח ובכי"פ נוסף ואמר [בכי"פ
להגעיל אפילו כלי בן יומו
ח)
יג]
אלא לכדאמר מר. בתורת כהנים
ואומר] לי ת"ש דתניא כי הא
ואע"פ שאין במים ששים כנגד
מילתא. וכן תיקן בש"מ [ובד'
מתחילת הרגל יבשל בו כל הרגל וחכ"א זעד יד] זמן אכילה מריקה ושטיפה
כל הכלי אע"פ שרבינו יצחק ז"ל
ומורק ושוטף במים במים ולא ביין
וילנא כפי הנר' נסמן שלא
בעל התוספות אסר. וילדות
מריקה כמריקת הכוס ושטיפה כשטיפת הכוס מריקה ושטיפה בצונן
כו': במזוג. מים ויין כאחד שני חלקי
ח
במקומו]: כג] דסמיך ליה כו'
טו]
היתה בי והעזתי פני בו ודנתי
יאכל אותה קדש קדשים כו'
לפניו, וזאת היתה תשובתי, אם
מים ואחד יין: הא. תרומה אפי'
כצ"ל והד"א (שמכ"י)
. ועי'
כן אמרתי בשר נבלה שנפל לתוך
ביין ומזוג דלא קפדינן אלא אהגעלת איסור הנבלע בו: הכי גרסינן לא נצרכא אלא לכדאמר מר מריקה ושטיפה בצונן
טה"ק: כד] ואפקיה ר"ש לעיל
יורה רותחת עם מים ואין במים
לחטאת (ב"ש): כה] צ"ל והא
ששים לא תאסר, וכף שנער בה
הא אפילו בחמין הניחא למאן דאמר מריקה ושטיפה בצונן אלא למאן דאמר מריקה בחמין ושטיפה בצונן מאי איכא למימר
(באה"מ): כו] בכתה"י כדת:
לא תאסר. השיב הרב השומן
שטיפה יתירתא: לא נצרכא אלא לכדאמר מר. לקמן (דף צז.): מריקה ושטיפה בצונן. בר מהגעלת חמין הא דתרומה דאימעיט
כז] מבפנים (*ש"מ): כח] הלכך
בעצמו הוא שנבלע מעצמו.
כדדרשי' אותה למעוטי תרומה
אמרתי אם כן מה הועלת, שאף
מתורת מריקה ושטיפה סגי לה בהגעלת חמין לחודייהו: אלא למ"ד מריקה בחמין. והיא הגעלה שלהן מהשתא ממאי אימעיט
ע"כ דוקא תרומה ולא קדשים
כשאתה מגעיל כלי בן יומו כי
תרומה: ומשני שטיפה יתירתא. בצונן איכא בקדשים בתר מריקה דהוא הגעלת חמין ותרומה לא בעי שטיפת צונן:
קלים דאין מיעוט וכו' כצ"ל
נייח הדר בלע פליטת עצמו. אמר
מתני' יבשל בו כל הרגל. בלא מריקה ושטיפה ולבסוף הרגל ימרוק וישטוף. וטעמא מפרש בגמרא [צז.]: זמן אכילה כו'. מפרש
(צ"ק). ובש"מ מתקן להלן ודמי
אם אתה אומר כן כלי מדין שלא
לאין מיעוט: כט] נ"א הבלועין
אסרה תורה אלא קדרה בת יומה
❖
בגמרא [שם] מאי קאמר: מריקה כמריקת הכוס. מבפנים ככוס של ברכה כדאמרינן בברכות (דף נא.) שטעון הדחה בפנים כז] ושטיפה מבחוץ:
(גליון): ל] ע' אות ה':
כיצד הכשירום. אמרתי יורה
האסכלא
קטנה בתוך יורה גדולה ויורה
גדולה בגדנפא כמר עוקבא, או
השהו אותה עד למחר. וסוף דבר לא מצא רבינו תשובה מספקת להעמיד לי דבריו אלו. גם על שאר המשקין אמרתי שהם מפליטין על כרחנו, שהרי קנקנין שנתן גוי לתוכן יין שנינו קנקנים של גוי ויין ישראל כנוס לתוכן אסור בשתיה, ואם
שיטה מקובצת
איתא למה אסור, והלא לא פלטו כלל מן היין שבתוכן. אלא אפילו חם היין מפליט יין הבלוע בתוכו כל שכן אם בשל בתוכו יין. ועוד שאם אתה אומר כן שאר משקין מותר לבשלן בכלים אסורין והא ודאי ליתא. ואי מההיא דתורת כהנים
בישל במקצת כלי. גליון. פי'
במים ולא ביין במים ולא במזג, אדרבה מינה משמע לי איפכא, מדגרסינן בזבחים פ' דם חטאת (דף קד ע"ב) ת"ר חטאת אין לי אלא חטאת שאר קדשים מנין ת"ל קדש קדשים. יכול אף תרומה ת"ל אותה דברי רבי יהודה וכו' כדאיתא התם.
שמקצת האחר הוא חוץ
ואקשינן ותרומה לא בעיא מריקה ושטיפה, והתניא קדרה שבשל בה בשר לא יבשל בה חלב ואם בשל בנותן טעם. בשל בה תרומה לא יבשל בה חולין ואם בשל בנותן טעם, כלומר דאף בלע של תרומה אוסר עד שיגעיל ויוציא את בלעו
לאש ל]:
ואם כן אף היא בעיא מריקה ושטיפה. אמר אביי לא צריכא לכדאמר מר במים ולא ביין במים ולא במזג, והא אפי' ביין. כלומר גבי קדשים גזרת הכתוב היא אבל בתרומה דלהוציא הבלע בלבד אפילו במזג וביין. וכן פי' שם רש"י ז"ל והא
תרומה דאף ביין ובמזג לא קפדינן אלא להגעיל אסור הנבלע בו עכ"ל. אלמא מזג ויין מפליטין הן (תשו' רשב"א ח"א סי' תקג): שטיפה יתירתא. כתב בתשובה ע"ש רש"י שמיד לאחר הגעלה בעוד מים רותחין עליהם צריך לשוטפן מיד במים
קרים שלא יחזרו ויבלעו ממים הרותחין שעליהם וכ"כ רב האי וכן נוהגין ולא משום שלא יחזרו ויבלעו המים שעליהן שאין לחוש לזה כדפרישית אלא שנהגו כן (טאו"ח סי' תנ"ב): בסוף ע"ז כתב הרא"ש נהגו העולם לשפוך מים צוננים על
הכלי, ותימה מה תועלת יש בזה, אי משום להדיח מי הפליטה מן הכלי שלא יחזור ויבלע בו, בזה אין תקנה כי מיד כשהוציאוהו מן המים הרותחים עם עלייתו הוא בולע, כי אי אפשר לצמצם כל כך למהר ולשפוך עליו. ועוד כי אפילו בתוך
המים הוא חוזר ובולע את פליטתו ולהכי בעינן שיהיו המים ס' ואז אין לחוש אם חוזר ובולע. וסמך למנהג מצינו בפ' דם חטאת דקאמר התם גבי מריקה ושטיפה דקדשים לא נצרכה לשטיפה יתירתא, לשון יתירתא משמע שטיפה אחת
יתירתא בקדשים דבתרומה לא בעי אלא שטיפה אחת ובקדשים אחת יתירה, ושטיפה דהתם צונן הוא עכ"ל. וכ"ז מדברי התוספות. וכתבו עוד התוספות ועל זה נהגו בשטיפת צונן בכל הגעלות מיהו בקונטרס פירש שם שטיפה היא שטיפת
צונן ובתרומה ליתא כלל ולפיכך צריך טעם למנהג. והרמב"ם כתב בפ"ה שאחר שהגעיל הכלי שוטף אותה וכתב ה"ה זהו לפי דעת קצת מפרשים ממה שאמרו בפ' דם חטאת מריקה בחמין ושטיפה בצונן ויש שאמרו שאינו מטעם זה אלא
להעביר החמץ שעליהם ומ"מ כך היא דעת הגאונים והאחרונים שצריכין שטיפה כדברי רבינו עכ"ל. ורבינו כתב בטור י"ד סימן קכ"א לאחר הגעלה ישטפנו בצונן כדרך ששוטפין הכוס וכתב רש"י שצריך שישטפנו מיד במים קרים בעוד
החמין עליו כדי שלא יחזור ויבלע, ור"י כתב שאפילו לא שטפו מיד לא נאסר כי אין חוזר ובולע. ומ"מ נוהגים לשטפו מיד וכן ראוי לעשות עכ"ל (ב"י שם). בישל מתחילת הרגל כו'. הא דאמר ר' טרפון ברגל ה"ה אפילו י) כל ימות השנה
נמי מצי למעבד הכי אלא אורחא דמילתא קאמר משום דברגל שכיח שלמים ואפשר דמשכחת ביה כל יום ויום גיעול (ראב"ד ת"כ פ' צו):