יא:
כל הזבחים פרק
ראשון זבחים
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אמר ר' אליעזר לא אם אמרת בחטאת
אמר לו רבי יהושע מצינו מותר חטאת
בא עולה. כדתניא
נד א מיי' פרק י מהל'
כ] . דין הוא שאחרים
א) סנהדרין פג. ע"ש., ב) לעיל
ב., ג) [לקמן פט.],
מאכלות אסורות הלכה
כשרים לשמו [וקשה] נהי דלא דמי לפסח מ"מ ק"ו איכא
בתמורה (דף כג:) זה מדרש דרש יהוידע הכהן כל דבר שבא ממותר
ד) תוספתא דפסחים פ"ד ה"ח,
יט:
וא"כ [תימא] כא] יפסלו נמי מהאי דינא מותר כב] חטאת בא עולה כמו
חטאת וממותר אשם ילקח בהן עולה לקיץ המזבח והיכי דמי
נה ב מיי' פט"ו מהל' פסה"מ
ה) ידים פ"ד מ"ב., ו) מס'
הלכה יא:
סופרים פי"ח ה"ו, ירושלמי
דינא דמותר פסח בא שלמים וי"ל דאעיקר כג] טעמו סמיך כדאיתא
מותר חטאת כגון הפריש מעות לחטאתו וניתותרו אי נמי מפריש
נו ג מיי' פ"ג מהלכות תמידין
ברכות פ"ד ה"א, תענית פ"ד
❖
בפסחים (דף סב:) כ) וצ"ל דהא לא אם
שתי חטאות לאחריות דקי"ל בתמורה
ה"א., ז) [פסחים קח.[,
הלכה יא:
ח) מכילתא בא פ"ה, ירוש'
אמרת דקאמר רבי אליעזר לדברי רבי
(דף כד.) מתכפר באחת מהן והשניה
אמר לו רבי יהושע מצינו מותר חטאת בא
פסחים פ"ה ה"א., ט) יומא טו.
תרעה: ומה חטאת שמותרה כו'.
יהושע קאמר אליבא דרבי יוחנן
עולה ואין מותר עולה בא חטאת ומה חטאת
פסחים נט. מנחות פט., י) ת"כ
הגהות הב"ח
ורבינו תם מצא בספר ישן ברישא
ואם ק"ו כזה אתה דורש יש לך לפסול
אמור פרשתא יג הלכה יא,
שמותרה בא עולה שחטה לשם עולה פסולה
(א) גמ' בעי רבי זירא כשרין. נ"ב
ספרי בהעלותך פיסקא נט.,
דשמעתא רבה אמר באחרים
עולה לשם חטאת. ומהכא דייק רבה
❖
כ) [ושם ד"ה שאני התם]:
עולה שאין מותרה בא חטאת שחטה לשם
והא דפשיטא ליה (בסמוך)
לשם חטאת ומצא כד] ובאחרים בוי"ו
מילתיה לעיל מדלא אהדר ליה רבי
[בנמוך] פסולין לגמרי היינו מכח
חטאת אינו דין שתהא פסולה אמר לו רבי
דיוקא דקרא ולא יחללו את קדשי
ורבה לא בא אלא לפרש דברי רבי
אליעזר אנא נמי פסילנא בנשחטין
במורם מהן אין מתחללין הא
תורה אור השלם
אליעזר לא אם אמרת בחטאת שכן כשרה
לשם חטאת: שכן כשרה לשמה כל
יוחנן ור' יוחנן עצמו מודה דבאחרים
בנמוך מהן מתחללין והיינו פסול
לגמרי: (ב) שם במשנה
לשמה כל השנה כולה תאמר בפסח שאינו
1. וְלֹא יְחַלְּלוּ אֶת קָדְשֵׁי בְּנֵי
השנה. לפיכך עולה הנשחטת לשם
לשם חטאת פליגי ולא אמר אמרו
בשחרית בי"ד: (ג) שם
יִשְׂרָאֵל אֵת אֲשֶׁר יָרִימוּ
חטאת כשרה: ולא יחללו את קדשי.
כשר לשמו אלא בזמנו הואיל והוא פסול
דבר אחד אלא באחרים לשם
הנאכלים: (ד) שם ואימא חד:
א]
ויקרא כב, טו
לַיהֹוָה:
הג"ה
(ה) רש"י ד"ה בעתידין וכו'
אי איפלוג בלשמן
2. וְהָיָה לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד
פסח:
אין (כאן) יג] חילול כשירימו אותם
לשמו דין הוא שיפסלו אחרים לשמו: שמעון
חילול חילול מתרומה: (ו) ד"ה
אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה
כו'. ותימה השתא נמי דפליגי בשלא
לשם גבוה מהם: בעתידין לתרום.
אחי עזריה אומר כו': רב אשי מתני משמיה
ומדסיפא וכו' ואין מרצין קאמר
וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ כֹּל קְהַל עֲדַת
לשמן אני יכול לטעות כר"י לבן
דהיינו טבל דכתיב ירימו דבר העתיד
רישא: (ז) ד"ה מכשיר וכו'
יִשְׂרָאֵל בֵּין הָעַרְבָּיִם:
כה]
דרבי יוחנן ורב אחא בריה דרבא מתני
דהוה ליה: (ח) ד"ה ומאי וכו'
שמות יב, ו
בתירא שיפסול י"ד לשמו שחרית
ומסיים בהא בסנהדרין פרק אלו
❖
3. אֶת הַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד תַּעֲשֶׂה
הערבים הוא הס"ד:
משמיה דרבי ינאי מאי טעמא דשמעון אחי
ולפרש טעמו משום דמקצתו ראוי
הן הנשרפין [דף פג.] גמר (ה) חילול
בַבֹּקֶר וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה
עזריה דאמר קרא ולא יחללו את קדשי בני
בֵּין הָעַרְבָּיִם: שמות כט, לט
1
וי"ל דמזה אינו חושש משום דשום
מתרומה דכתיב בה [ויקרא כב] ומתו בו
שינויי נוסחאות
ולהר"ש צ"ל פסוק זה: אֶת הַכֶּבֶשׂ
ישראל את אשר ירימו לה' במורם מהן אין
כי יחללוהו: א"כ. דלכר"ש אחי עזריה
תנא לא מכשיר פסח שחרית אלא זה :
כו]
אֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר וְאֵת הַכֶּבֶשׂ
הג"ה אחד בבקר ולא שנים בבקר.
א] נ"א ואינו כשר לשמו (כי"צ
מתחללין בנמוך מהם מתחללין והאי להכי
לחודיה אתא לכתוב ולא יחללו אשר
הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם:
ור' א'). נ"א ואין כשר לשמו
במדבר כח, ד
הורמו מ"ש לשון עתיד דנקט ש"מ
הוא דאתא והא מיבעי ליה לכדשמואל
4. וּבְהַעֲלֹת אַהֲרֹן אֶת הַנֵּרֹת
אלא בזמנו (כי"מ ור' ב'): ב] נ"א
למידרש ביה נמי הא: בעי רבי זירא.
הכתוב מדבר אם כן ליכתוב
בֵּין הָעַרְבַּיִם יַקְטִיֶרנָּה קְטֹרֶת
דאמר שמואל מנין לאוכל את הטבל שהוא במיתה שנאמר ולא יחללו את
א)
א
אשר יתרומו מאי ירימו שמע
תָּמִיד לִפְנֵי יְהֹוָה לְדֹרֹתֵיכֶם:
לשום גבוה מהן כשרים דקתני כשרין
מינה [ואימא כולה כ"נ להגיה]
קדשי בני ישראל את אשר ירימו לה' בעתידים לתרום הכתוב מדבר ב] אם
שמות ל, ח
ואין מרצין קאמר כת"ק ולא פליג אלא
5. בְּאֹהֶל מוֹעֵד מִחוּץ
להכי הוא דאתא א"כ וכו'
כן לכתוב קרא אשר הורמו מאי אשר ירימו שמע מיניה תרתי : בעי
ש"מ תרתי (כי"צ). ומיושב בזה
ג]
לַפָּרֹכֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדֻת יַעֲרֹךְ
בנמוך דקאמר פסולים לגמרי:
קושית התוס' שהובא בש"מ
אֹתוֹ אַהֲרֹן וּבָנָיו מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר
רבי זירא (א) כשרין ואין מרצין וכי פליג בחדא פליג או דלמא כשרין
ובתרתי פליגי. לשם גבוה מכשיר
דנימא כולה קרא לכדשמואל. ועי'
לִפְנֵי יְהֹוָה חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתָם
ומרצין ובתרתי פליגי אמר אביי ואיתימא רבי זריקא תא שמע הבכור
תוס' לעיל (ג ב) ד"ה לא יחללו
מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
לגמרי ובנמוך פסיל לגמרי ואילו רבנן
❖
ועי' תוי"ט ומלאי"ט. ועי' היטב
שמות כז, כא
והמעשר ששחטן לשם שלמים כשרים שלמים ששחטן לשם בכור או לשם
בתרוייהו מכשירים יד] ואין מרצין
ברש"י ד"ה א"כ: ג] בס"א נוסף
ואימא כולה להכי הוא דאתא
קאמרי: ת"ש. מדקא מפרש מילתיה
מעשר פסולין ואי ס"ד כשרין ומרצין בכור בר ריצויי הוא אלא ד] כשרין ואין
א"כ לימא קרא הרימו מאי
מוסף רש"י
ונקיט בכור ומעשר דלא לרצויי אתו
מרצין ומדסיפא כשרין ואין מרצין רישא נמי כשרין ואין מרצין מידי איריא
וכתב ע"ז הדק"ס
ירימו (ש"מ).
רב אשי מתני משמיה דרבי
דאינו יודע פירושו. ואולי כוונת
ש"מ כשרין ואינן מרצין קאמר:
הא כדאיתא והא כדאיתא אלא מאי קמ"ל גבוה ונמוך קמ"ל תנינא
ב)
יוחנן כו'. כל היכא דאמר משמיה
הס"א כדאיתא בכי"צ (ראה אות
ומדסיפא. הבכור והמעשר ששחטן
ב), אלא שנשתבש: ד] אלא
דפלוני לא שמעה ממנו אלא
כיצד קדשי קדשים ששחטן לשם קדשים קלים כו' מהו דתימא קדשי
פשיטא כשרין (כתה"י): ה] נ"א
לשם שלמים כשרים ואין מרצין
מאחרים שמע שקבלוה ממנו
(ו)
קדשים וקדשים קלים הוא דאיכא גבוה ונמוך אבל קלים וקלים לא הא נמי
(חולין יז:) אשר ירימו לד'. אשר
זקנים (כי"ר א' ומשניות ד"נ). וכן
רישא קדשים קלים ששחטן לשם קדשי
הגיה הגר"א במשנה דידים (פ"ד
ירימו שעתידין לתרום, וקאמר דלא
תנינא שלמים קודמים את הבכור מפני שהן טעונין מתן ארבע וסמיכה
ג)
קדשים נמי כשרין ואין מרצין קאמר:
ה"ב), וקושיית הגמ' (לקמן יב
יחללום שאסור לאכלם בטבלם
ונסכים ותנופת חזה ושוק הא עיקר ההיא אגררא נסבה: מתני' ד)הפסח
(סנהדרין פג.) מכשיר היה בן
ב) למה לי למיתני ולא קאמר
הא כדאיתא כו'. כשרין דקתני גבי
בתירא בפסח ששחטו
מ"ט תני, ש"מ דה"פ למה
ששחטו שחרית בארבעה עשר שלא לשמו רבי יהושע מכשיר כאילו
בכור כשרין למילתייהו קאמר
שחרית בי"ד לשמו. קסבר ר"י
לי למחשב ע"ב זקנים, ליתני
(ב)
סתם מקובל אני מפי זקנים.
בן בתירא דכולי יומא זמן שחיטה
[וכשרים טו] נמי דקתני גבי קדשי קדשים
נשחט בשלשה עשר בן בתירא פוסל כאילו נשחט בין הערבים אמר
ב
ה)
ומשני דכולהו בחדא שיטתא הווי
ומאי בין הערבים ערב דאתמול
למילתייהו קאמר] ואפי' לרצות לשם
שמעון בן עזאי מקובל אני מפי שבעים ושנים זקן ה] ביום שהושיבו את רבי
קיימי והוא דבר שאינוי מצוי
משכלה ערב דאתמול דהיינו
ו)
דע"ב יסכימו בחדא שיטתא. בשם
משעלה עמוד השחר לערב
חובה: אלא מאי קמשמע לן. האי
אליעזר בישיבה שכל הזבחים הנאכלין שנזבחו שלא לשמן כשרין
(ג)
דהאידנא (פסחים קח.) אין לך
הרה"ג מו"ה תנחום ז"ל ראב"ד
ו]
דנקט הבכור והמעשר אי לאו לגלויי
עבודה כשרה. כלומר אין לך
בק"ק הוראדנא (מנחת יהודה).
אלא שלא עלו לבעלים משום חובה חוץ מן הפסח ומן החטאת ולא הוסיף
ז]
ועי' דק"ס: ו] בכתה"י ר' אלעזר
עבודת יום כשירה אחר הדלקתן,
עלה דרישא נקט לה ולמימר דכשרין
בן עזאי אלא העולה ולא הודו לו חכמים: גמ' אמר רבי אלעזר ח] אמר
בן עזריה. וכן במשנה שבמשניות
דדריש הכי אותו מערב עד בוקר
ז)
ואין מרצין קאמר: גבוה ונמוך
(הגרי"ב): ז] בכי"צ לא, וכ"ה
ולא אחר מערב ועד בוקר (יומא
רבי אושעיא מכשיר היה בן בתירא בפסח ששחטו שחרית בארבעה עשר
קמשמע לן. בתמיה וכי אתא לפרושי
טו.) אלא זו בלבד. הדלקת נרות
בפיסקא לקמן (יב ב), וכ"ה
ברש"י: ח] בפסחים (קח א)
(מנחות פט. בכת"י):
לשמו דכוליה יומא זימניה הוא ומאי כאילו איידי דאמר רבי יהושע כאילו
לן היכי דמי נמוך לשם גבוה:
איתא א"ר אושעיא א"ר אלעזר
מכאן שייך לעמוד הבא
תנינא. ברישא דמילתא: הא נמי
אמר איהו נמי כאילו אי הכי אדמיפלגי בשלא לשמו ליפלגו בלשמו אי
יאוחר דבר. דין הוא שיאוחר
(הגרי"ב). ושם ציין הגרי"ב דצ"ל
כגי' דהכא: ט] נ"א האחד (כי"צ,
הפסח שנאמר בו בערב ובין
תנינא. לקמן בפרק כל התדיר
איפלגו בלשמו הוה אמינא אבל בשלא לשמו מודי רבי יהושע לבן בתירא
וכ"ה בפרשת המלואים
הערבים, תזבח את הפסח בערב,
והגרי"ב).
(דף פט.) דבכור נמוך משלמים:
שמות כט לט, אך בצווי לדורות
ושחטו אותו בין הערבים, לתמיד
הואיל ומקצתו ראוי קא משמע לן והכתיב 2 בין הערבים אמר עולא בריה
(במדבר כח) כתוב אחד כלפנינו,
שלא נאמר בו אלא את הכבש השני
שלמים קודמין את הבכור. אם שניהם
דרב עילאי בין שני ערבים תמיד דכתיב ביה בין הערבים הכי נמי דכולי
ונוח טפי (עי' רש"ש ומרומי שדה),
תעשה בין הערבים (פסחים
ח)
3
עומדים טז] לישחט בעזרה ולהקריב:
נט.) מתפלל של מנחה. מאחר
וכן בשמכ"י הגיה האחד ושוב
יומא כשר התם מדכתיב את הכבש אחד תעשה בבקר מכלל דבין הערבים
3
ט]
נמחקה וכנר' ע"י עצמו שחזר
שהגיע זמנה, כדי להקדימה
שהן טעונים מתן ארבע. שתי מתנות
בו מהגהה זו: י] תיבת כשר
בין הערבים ממש (ד) אימא חד בבקר אידך כוליה יומא אחד בבקר ולא שנים
בתחלת זמנה שלא יקרא פושע גם
❖
שהן ארבע ובכור במתנה אחת כדתנן
עליה ואח"כ מתפלל של
ליתא בכתה"י. ולפ"ז אפשר
בבקר נרות דכתיב בין הערבים הכי נמי דכולי יומא כשר שאני התם דכתיב
באיזהו מקומן (לקמן נו:) סמיכה ונסכים
דבדיעבד כשר כל היום, ועי'
4
י]
קר"א ד"ה וכתבו: יא] בכי"צ
מערב ועד בקר ותניא מערב ועד בקר תן לה מדתה שתהא דולקת והולכת
ליתנהו בבכור כדילפינן במנחות
י)ג
ט)
5
יא]
וכן בסמוך. וכ"ה במקרא:
עד,
ליקוטים
בפרק שתי מדות (דף צ:): הא עיקר.
מערב ועד בקר דבר אחר יב] אין לך עבודה כשרה מערב ועד בקר אלא זו
יב] נ"א דבר אחר מערב עד
בקר אין (כי"צ, ש"מ): יג] בד"ו
מקובל אני מפי שבעים ושנים זקן.
שנשנית תחילה לצורך לאשמועינן
בלבד קטורת דכתיב בה בין הערבים הכי נמי דכולי יומא כשר שאני קטרת
4
י]
רפ"ב ליתא תיבות אין כאן.
האי דקאמר שבעים ושנים, והרי
גבי פסול שלא לשמו דאיכא בקדשים
ובה"ז הוסיף תיבת אין. ובש"מ
סנהדרין היתה של שבעים ואחד.
מוסיף אין כאן וכ"ה בכתה"י
יש לומר שבעים ואחד היו בלא
קלים גבוה ונמוך: ההיא. דכל התדיר
ובד"ו רפ"ט וש"ח. [ומה דאיתא
המופלא, שהמופלא לא היה מן
מתני'
❖
רבי יהושע מכשיר. דפסח המניין. (פסקי רי"ד)
אגררא נסבה ששנה שם את הקודמים זה לזה ונקט נמי האי בהדייהו אע"ג דכבר תנייה הכא:
בגל' בד' וילנא שבה"ז מוחק
תיבת כאן, אינו נכון]: יד] צ"ל
בשאר ימות השנה חשיב ליה: בן בתירא פוסל. בגמרא מפרש להו: שבעים ושנים זקן. בגמרא [דף יב:] מפרש אמאי לא תנא זקנים: כל הזבחים
כשירים (*ש"מ): טו] נ"א
הנאכלין. אבל עולה לא: לא הוסיף בן עזאי. על דברי חכמים לפסול חוץ מפסח ומחטאת אלא העולה: גמ' מכשיר היה בן בתירא
וכשרים דקתני גבי קדשים
שיטה מקובצת
בפסח ששחטו שחרית לשמו. והוה ליה זמנו לפיכך פסול שלא לשמו כדאמר [לעיל ח:] פסח בזמנו שלא לשמו פסול: ומאי כאילו. נשחט
(ז)
קלים כשרים למילתייהו קאמר
(*ש"מ). בכי"פ וד"ו נשמט
א"ל ר"א לא אם אמרת כו'.
בין הערבים והאמרת דכולא יומא בין הערבים קרי ליה מדקמכשרת ליה שחרית וקרא כתיב בין הערבים אלמא סבירא ליה בין ערב עי' בהשמטות בסוף המסכת:
כל הקטע, ולפנינו הוסיפוהו
של אמש לערב של אחריו כדמפרשינן ליה לקמיה דהיינו משעלה השחר שפסק ליל של אמש עד שתשקע החמה ומאי כאילו הא הוא
ע"פ בה"ז ושם ק"ק (בר"ת)
מאי אשר ירימו כו'. וא"ת ואימא
יז]
ופתחוהו קדשי קדשים, אך
כולה קרא לכדשמואל הוא דאתא
גופיה בין הערבים (ח): ליפלגו בלשמו. ולימא [פסח ששחטו בי"ד שחרית] ר' יהושע פוסל ובן בתירא מכשיר: אבל בשלא לשמו
לנכון צ"ל קדשים קלים וכנ"ל.
כדמשמע מאשר ירימו. וי"ל דא"כ
מודה רבי יהושע. דאע"ג דשחרית לאו זימניה הוא פסול הואיל ומקצתו של יום ראוי לשמו קמ"ל: והא כתיב בין הערבים.
לרבי
וכן הגיה רש"ש: טז] עומדים
לכתוב קרא ולא יחללו את אשר
בעזרה לישחט וליקרב (כי"פ):
ירימו לה', את קדשי בני ישראל למה
אושעיא פריך היכי מצי למימר פסח זמנו שחרית: בין שני ערבים. מעלות השחר עד שקיעת החמה דהיינו בין סוף ערב דאתמול
יז] כדמפרש לה כצ"ל (*ש"מ)
:
לי, שמע מינה [דבא] לומר במורם
ותחילת ערב דאורתא: ואימא חד בבקר. את הראשון לא ישהא יותר מחצות והשני כל היום זמנו רצה שחרית רצה ערבית
יח] צ"ל ללילי (כתה"י ודפ"י):
מהם כו'. וא"ת אכתי איצטריך
יט] ס"א עבודות היום.
לדרשא דלעיל (דף ג:) ולא יחללו את
כדכתיב בין הערבים דמפרשת ליה כל יומא: ולא שנים בבקר. הלכך על כרחך צריך להשהות השני עד הערב: מדתה. חצי לוג
וצ"ל וקמיצה וקטורת שכשרה
קדשי בני ישראל קדשים מחללים
לכל נר ונר כך שיערו חכמים לילי יח] תקופת טבת שלא תכבה כל הלילה [מנחות פט.] ובתמוז ובניסן ובתשרי אם תדליק שליש היום לא איכפת לן:
(ש"מ). ס"א וקמצו של מנחה
קדשים ואין חולין מחללין קדשים,
אין לך עבודה. מעבודות שהן אמורות ביום כגון עבודות הדם יט]
וקטורת כו' (גליון): כ] נ"א
וקמצו וקטרת שכשרין מהדלקת נרות ואילך שזו מאוחרת לכולן:
וי"ל דא"כ לימא קרא ולא יחללו
בחטאת כו' כלומר וא"כ דין
קודש מאי קדשי ש"מ דדרשינן נמי
(גליון): כא] צ"ל נימא (ש"מ):
הא: ובתרתי פליגי. [דלשם גבוה
כב] דמותר חטאת וכו' כמו מדינא דמותר כו' כצ"ל (צ"ק): כג] דעיקר טעמו סמיך אקרא דכתיב זבח פסח הוא בהוייתו יהא כדאיתא לת"ק] כשרים ולא עלו, ולהאי תנא נמי עלו. ופליג נמי בסיפא דקתני פסולים דמשמע פסולים לגמרי ולת"ק כשרים ולא עלו. וא"ת ומי הזקיקו למימר
כו' כצ"ל (ש"מ ומ"כ): כד] בש"מ מוחק תיבת ומצא ובאחרים. ונר' פשוט דלא בא לתקן כי אם כפילות הלשון, אבל הכוונה אחת דר"ת
[דפליג] אסיפא, ודלמא לא פליגי אלא ארישא דקתני כשרים דמשמע כשרים ומרצים, אבל אסיפא לא פליג כלל. והא דקתני פסולים ר"ל דלא פסולים
מצא כתוב באחרים בוא"ו דהיינו שהיה כתוב ובאחרים: כה] לטעות בדברי בן בתירא כצ"ל (ש"מ): כו] בש"מ נוסף ולית הלכתא כוותיה
[לגמרי אלא] כמו פסולים דגבי תודה כדפרש"י לעיל (דף ז.). ונראה כיון דנפקא ליה מחילול משמע דפסולים לגמרי. עוד י"ל דזה ליכא למימר דא"כ
הלכך ליכא למיחש דלמא אתי למטעי בדבריו:
עלו [ולא עלו] מבעיא (כדהתם) לשנות. וא"ת א"כ [ה"נ] ברישא דקאמר כשרים ור"ל (דמרצין) כשרין ומרצין, ואמאי קאמר כשרין, עלו מבעיא ליה.
וי"ל איידי דתני סיפא פסולים [דהוי] פסולים לגמרי קאמר ברישא כשרים: ומדסיפא כשרין ואין מרצין כו'. פי' וכ"ת אדפשיט מסיפא דכשרין ואין
מרצין [תפשוט] מרישא דכשרין ומרצין לכן אמר ומדסיפא כשרין ואין מרצין כו' וק"ל: רש"י ד"ה מדתה כו' ובניסן ובתשרי אם תדליק שליש היום לא אכפת לן. מיהו בירושלמי (יומא פ"ב ה"ב) מפרש דביומי ניסן ותשרי היו עושין פתילות עבות לפי שיעור הלילות (תוס'):