דם
חטאת פרק
אחד עשר זבחים
צח.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
איכא
דנפקא ליה מהכא כו'. עוד יש תנא שלישי בפרק איזהו
סט א מיי' פט"ז מהל'
מה שלמים מפגלין
ומתפגלין הא נמי
תילף משלמים דהתם (ב) נמי
א) מנחות פג., ב) [לקמן קיד.
וש"נ], ג) [סוכה נ: יבמות מו.
מעה"ק הלכה טו:
שלמים בסיני הוו: נ) אלא סכין. לשחיטה לאפוקי צור וקנה דכלי שרת
מקומן (לעיל דף נה.) דאמר אלא היקישא למאי אתא מה
ע ב מיי' פ"ד שם הלכה א:
סא: הוריות ו: מנחות יט. פב.
בעינן: ד] מאי היא. הי מינייהו יליף לאכול לזכרי כהונה ממנחה: בקדש
חטאת לזכרי כהונה אף זבחי שלמי ציבור לזכרי כהונה והא דלא מייתי
עא ג מיי' פ"ה מהלכות
תמורה טז: יח: נדה לז:] ירוש'
תרומות פ"ב ה"א, ד) לעיל כח:
ביאת מקדש הלכה יח:
הקדשים תאכלנו. בויקח קרח כתיב ה] וקדש יהיה לך דכתיב בסיפיה
לה הכא משום דסוגיא דשמעתא היא ולא משכח לה ברייתא בהדיא:
עב ד מיי' פ"י מהל' מעה"ק
[מנחות פג.], ה) מנחות פג. כל
מה חטאת מקדשת בבלוע כו'.
❖
דקרא יתירא הוא למילף שלמי ציבור
הסוגיא, ו) [וע"ש במנחות]
הלכה י:
וע"ז עו., ז) [עי' תו' לעיל נ.
וכבשי עצרת דכתיב בהו קדש יהיו
הא דאמרינן בפרק גיד הנשה
ס)
איכא דנפקא ליה מהכא ואיכא דנפקא ליה
ו]
א)
ד"ה אם] ת"כ צו פ"ט ה"א,
לה' לכהן ע) : מה חטאת מקדש בבלוע
(חולין דף צח:) לא נצרכה [אלא] לטעם
מהכא חטאת מה חטאת מתקדשת בבלוע
ח) יומא ג: מנחות פג. חולין כב.,
(א)
תורה אור השלם
כו'. ואף על גב דבמנחה נמי כתיב
ט) ת"כ אחרי פ"ב ה"ב,
כעיקר דבקדשים אסור והכא שרי
אף כל מתקדשת בבלוע אשם מה אשם אין
י) [ר"ה ה. וש"נ], כ) לעיל כד:
1. וְהִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת פַּר
[ופריך] וליגמר מינה גלי רחמנא
(ויקרא ו) כל אשר יגע בהם יקדש
מנחות י. פג. חולין כב., ל) לעיל
שפיר ושליא קדוש בו אף כל אין שפיר
הַחַטָּאת אֲשֶׁר לוֹ וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ
גבי חטאת כל אשר יגע בבשרה יקדש
דמקדשת בבלוע אצטריך לאקושינהו
כד: חולין כב., מ) [לעיל פו.],
ויקרא טז, ו
וּבְעַד בֵּיתוֹ:
ושליא קדוש בו קסבר וולדות קדשים
נ) שייך לעיל, ס) ויקרא כג כ,
ב)
2. אֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה אֶת משֶׁה
משמע דפשיטא ליה דשאר קדשים
לחטאת דממנחה לא מצי ילפי דאיכא
ע) ע"כ שייך לעיל, פ) ת"כ
בְּהַר סִינָי בְּיוֹם צַוֹּתוֹ אֶת בְּנֵי
בהווייתן הן קדושים ודנין ג) אפשר משאי
ילפינן מחטאת היינו מהיקשא דהכא:
למימר לא איתקיש למנחה אלא לענין
ויקרא נדבה פרש' יד ה"ה,
יִשְׂרָאֵל לְהַקְרִיב אֶת קָרְבְּנֵיהֶם
צ) [וע' תו' סנהדרין סה. ד"ה
אף
אפשר מלואים מה מלואים מותריהן בשריפה
כל אין שפיר ושליא קדוש בו.
זכרי כהונה אבל לענין בלוע דמנחה ז]
לַיהֹוָה בְּמִדְבַּר סִינָי:
❖
❖
יצא].
ויקרא ז, לח
ואין בעלי חיים במותריהן אף כל מותריהן
דוקא דרכיכא (ג) למיבלע אבל שאר
פירש בקונטרס ואין חלב ושתי
קדשים לא: מה אשם אין שפיר ושיליא
כליות של שליל שבמעיה קריבין וקשה
בשריפה ואין בעלי חיים במותריהן שלמים
הגהות הב"ח
דהוה ליה לתנא לפרושי חלב וכליות לעזי רש"י
קדוש ח]. דהא זכר הוא ואין לך לומר
ד)מה שלמים מפגלין ומתפגלין אף כל מפגלין
בחלב ושתי כליות שלו שאף של שליא
של שפיר ושליא כמו שילהי בהמה
(א) גמ' מה חטאת מקדשת
טרישטרי"ט טרישטריש"ט.
ט]
ומתפגלין במתניתא תנא משמיה דר"ע מנחה
ה)
בבלוע אף כל מקדשת:
מחלחל.
המקשה (חולין דף עה.): הג"ה ועוד
שבמעיו משמע, אף הבאים נקבות כגון
❖
(ב) רש"י ד"ה (בעמוד הקודם)
מה מנחה מתקדשת א] בבלוע אף כל
חטאת ושלמים אין שפיר ושליא קדוש
דמשמע מתוך פירושו דדוקא חלב
וישם באגנות וכו' לקמן בשמעתין
מתקדשת בבלוע ואיצטריך למכתב מנחה
מה שלמים וכו' תילף משלמים
בהן ואין חלב ושתי הכליות של שליל
ושתי כליות הוא דאין קדושין ליקרב
דהתם בסיני שלמים נמי הוו
מוסף רש"י
ואיצטריך למכתב חטאת דאי אשמעינן
שבמעיהן קריבין. ומעולה לא ה"ל
אבל הוולדות גופן קדושין הן וא"א
הס"ד ואח"כ מ"ה אלא סכין:
(ג) ד"ה מה חטאת וכו' מיבלע
איכא דנפקא ליה מהכא כו'.
מנחה דאיידי דרכיכא מיבלעא אבל חטאת
למילף דכליל היא ואף כל שאין י]
לומר כן דתניא תמורה (דף יא.)
(ד)
כצ"ל ואות ל' נמחק: (ד) ד"ה
זבחי שלמי ציבור ממנחה, ואיכא
שפיר ושליא קדוש בו לא מצי למימר
השוחט את החטאת ומצא בה בן ד'
אימא לא ואי אשמעינן חטאת משום $ דקריר
מה אשם וכו' לא ה"ל למילף
דמייתי מרבויא דקרא (מנחות
ו)
ב]
פג.) מה חטאת מקדשת
דכליל היא ולא מצינן למימר
דלאו לעולה מדמית להו שהרי אף
נאכל לכל אדם ובכל מקום ולעולם
אבל מנחה אימא לא צריכא חטאת מה
ז)
בבלוע. דאם בלע בשר שלמים
אף כל שאין שפיר ושליא
שאר הבשר אינו קרב. ואכילת זכרי
ומוקי לה למאן כא] דאית ליה בהווייתן
חטאת אינה באה אלא מן החולין וביום ובידו
מבשר חטאת יש להם דין חטאת
קדוש בו דלאו לעולה וכו' גבי
כהונה לא יליף מחטאת ואשם כדיליף
הן קדושין בריש כיצד מערימין (שם
ליאכל ליום ולילה, כדאמרינן כל
אכילת זכרים קדשי קדשים הוא
הימנית אף כל אינה באה אלא מן החולין
א
אשר יגע בבשרה יקדש להיות כמוה
אבל שלמים קדשים קלים
ממנחה דתקשה לך אמאי אקשינהו
דהן עצמן חולין במעי אמן
דף כה:)
היא הילכך מהתם: (ה) ד"ה אף
שאם פסולה תפסלם ואם כשרה
ב וביום ג ובידו הימנית ח) וחטאת מנלן אמר
למנחה לילפו זבחי שלמי ציבור מאשם
ונראה לפרש דלענין חולין גמורין קא
יאכל כחמור שבה: אף כל
כל ואפילו עולה ומיבעי לן הא
רב חסדא אמר קרא והקריב אהרן את פר
מקדשת בבלוע. שאם בלע קרבן
מחטאת נמי הוה מצי. נ"ב על
וחטאת משום דכתיב בתרוייהו גבי
יליף דשפיר ושליא הנמצא בבטן חטאת
1
❖
פשט זה דשמעתין הנ"ל:
קל מן החמור קדוש כמוהו, או
החטאת אשר לו משלו ולא משל ציבור
אכילת זכרים הוא קדשי יא] קדשים הוא
לאחר שחיטה אינן קדושין כלל ומהכא
ט)
קרבן כשר מן הפסול פסול כמוהו:
מה אשם אין שפיר ושליא
ולא משל מעשר ביום מביום צוותו נפקא
הלכך מהתם לא מצי ילפי אי לא
אית ליה ולדות קדשים בהווייתן הן
2
קדוש בו. דלעולם לא ימצא באשם
גליון הש"ס
מהיקשא דמנחה: וולדות בהמות
קדושין והא דתניא ברייתא בהמה
כדי נסבה בידו הימנית מדרבה בר בר חנה
כב]
שפיר ושליא, דכל אשמות זכרים
י)
הם: אף כל. קרבנות שמצאו
גמ' דקריר. לשון זה ג"כ לעיל דף
קדשים בהוייתן הן קדושים. כשנולדים
המקשה (חולין דף עה.) מה חלב ושתי
פ)
❖
נפקא דאמר רבה בר בר חנה אמר ר"ל כל
כ)
עט ע"ב:
בתוכן שפיר ושליא אינן קדושים
הן קדושים ולא במעי אמן וגמרי יב]
כליות האמורין באשם מוצא מכלל
(מנחות פג. מכת"י): בהוייתן.
מקום שנאמר אצבע וכהונה אינו אלא ימין
מאשם: ודנין אפשר משאי אפשר.
שליל אף כל מוצא מכלל שליל ההוא
להכי נקט לשון בהוייתן משום הא
כדי נסבה ואיבעית אימא סבר לה כר"ש
דולדות קדשים קדושים נפקא לן
שינויי נוסחאות
נקבות מזכרים ולגמרי לא מצי
תנא סבר במעי אמן קדושין ולכך
בפ"ק דבכורות מיהיו לך, דכתיב
דאמר אצבע לא בעיא כהונה כהונה בעיא
ל)
למעוטינהו מקדשים יג] להקריבם
איצטריך קרא למעוטי חלב ושתי כליות
א] צ"ל מקדשת. וכן בסמוך
רק קדשיך אלו התמורות, אשר
(ש"מ): ב] בכי"צ משום דאיידי
יהיו לך אלו הולדות (מנחות שם
אצבע אשם מ)מה אשם דעצמותיו מותרין אף
דכתיב רק קדשיך אשר יהיו לך ואמר
מהקרבה ולפי מה שפירשתי לא אתי
דשמן קאריר. ובמנחות (פג
וכריתות כג: וכעי"ז לקמן
כל עצמותיו מותרין
אמר רבא פשיטא לי
מר (בכורות דף יד:) רק קדשיך אלו
שפיר הא דלא יליף מעולה כמו לפי'
קיד.) ודנין אפשר. שאר קרבנות
ע"א) משום דבשר אגב דשמן
ג]
הקונטרס: מה שלמים מפגלין כו'.
קדיר. וע"ש בר"ג דפי' דבשר
הבאים נקבה ואפשר להיות לה
התמורות אשר יהיו לך אלו הוולדות
בתוכן שפיר ושליא: משאי
בולע טפי לפי שהוא חם:
ומאשם גמרינן דבמעי אמן מיהא לא
לעיל בסוף פרק ב' (דף כח:) איכא
אפשר. מאשם דזכר הוא: מה
ג] בכי"צ כאן המשך הסוגיא
מלואים מותריהן בשריפה.
כדלעיל פו ע"א סבר לה וכו' עד
קדשי אלא בהוייתן כדכתיב אשר יהיו: מה מלואים מותריהן בשריפה.
תנא דדריש לה מדכתיב ואם האכל יאכל מבשר זבח שלמיו מה שלמים
יתירא כתיב: ד] כאן חסר דיבור
דכתיב ואם יותר מבשר המלואים
ולא היו בעלי חיים במותריהן דמלואים שהרי קרבן צבור היו ולא
מפגלים ומתפגלין כו' וכן בפרק ב"ש (לעיל דף מד.) דדריש לה נמי
וגו': ואין בעלי חיים
אף כל אין נאכלים אלא לזכרי
במותריהן. שלא מצינו שריפה
הופרשו שנים לאחריות וגם לא אבד אחד מהם והפריש אחר תחתיו
מההוא קרא מה שלמים מיוחדין שיש להם מתירין בין לאדם בין למזבח כג]
כהונה. ושלמים דהאי קרא
במלואים אלא בבשר לאחר שחיטה:
בכבשי עצרת קאי דקדשי
ונמצא הראשון: אף כל הקדשים מותריהן יד] בשריפה ואין בעלי חיים
מפגלין ומתפגלין פי' בקונטרס מפגלין את הנסכים אם חישב בזבח
אף כל. קרבנות: מותריהן.
קדשים נינהו ככל הכתובים
במותריהן. שאם היו בעלי חיים במותריהן כגון יחיד שהפריש שני
ובחנם דחק דהוה מצי למימר שהדם מפגל את הבשר והבשר עצמו
במקרא זה (*ש"מ): ה] בש"מ
שניתותר חוץ לזמן אכילה:
בשריפה. ואחטאת ואשם
נוסף ואע"ג דזבחי שלמי
מתפגל: מה חטאת אינה באה אלא מן החולין כו'. תרתי דריש
קרבנות לאחריות חובתו שאם יאבד האחד יתכפר בשני או אם הפריש
איצטריך, דאשלמים כתיב בשריפה
ציבור לא כתיב התם אפ"ה
כדי
מחטאת דכבר דרש נמי מה חטאת מקדשת בבלוע: נסבה
קרבן ואבד והפריש אחר תחתיו ונמצא הראשון והקריב טו] את האחד
בהדיא: ואין בעלי חיים
וקדש כו'. ועי' תוס' בעמ'
במותריהן. כגון אם הפריש שני
הקודם: ו] צ"ל דהיינו כבשי
ואי בעית אימא סבר לה כר"ש כו'. הכא מסיק להני תרי שינויי אבל
מהן ואת השני נותר אין נותר זה בשריפה כדין נותר של מילואים:
(ש"מ): ז] צ"ל מנחה (*ב"ש)
:
קרבנות לאחריות, או קרבן
מפגלים . את הנסכים שאם חישב בזבח אף הנסכים מפוגלין ומש"ה
בסוף התודה (מנחות דף פג.) משני כדי נסבה לחודיה ובפ"ק דחולין
ח] קדוש בו (כתה"י וש"מ):
מעוברת הוי השני מותר (מנחות
טז]
ט] בכתה"י שליל וכצ"ל: י] צ"ל
שם מכת"י). או: שאם הפריש ב'
יליף משלמים דעיקר פיגול כתיב יז] בהו: דקריר. טרישטטרי"ט יח] בלע"ז.
(דף כב.) משני כהונה בעיא אצבע כו' ותו לא צ) ונראה דלמאן דאמר לעיל
אין (*ש"מ): יא] צ"ל קדש
חטאות לאחריות ונתכפר באחד
מתוך שהבשר עב נכנס בתוכו השומן בעומקו: חטאת. באה ביום
(דף נ.) דבר הלמד בג"ש אינו חוזר ומלמד בהיקש צ"ל הכא כד](ובפ"ק
(*ש"מ): יב] צ"ל וגמרינן (צ"ק):
מהן אין השני לאיבוד אלא ירעה
עד שיסתאב כו': מה שלמים
יג] מקדושה והקרבה כצ"ל
דכתיב (ביום) בפר יוה"כ (ויקרא טז) כי ביום הזה יכפר עליכם: ובידו
דחולין) כדי נסבה דאצבע דחטאת גופיה ילפינן בג"ש דמצורע דהיינו
מפגלין. נסכים כדאמרינן
(ש"מ): יד] מותר בשרן בשריפה
הימנית. דכתיב יט] אצבע וכהונה ואמר מר לעיל (דף כד:) כ"מ שנאמר
ימין לעיל בפ' ב' (דף כד:) ובפ"ק דמנחות (דף י.) ואם כן לא מצינו
(כתה"י וש"מ): טו] והקריב אחד
בהקומץ הזבח מפגל את הנסכים
למילף בהיקש שאר קרבנות מחטאת: מה אשם עצמותיו מותרין
אצבע וכהונה אינו אלא ימין: מדרבה בר בר חנה נפקא כו'. וקס"ד או
מהן והשני נותר כו' (כתה"י):
(מנחות שם). או: שהדם הוא
המפגל (לעיל כח:): ומתפגלין.
טז] ס"א מפגלין את הלחם
כו'. פי' בקונטרס לעשות מהם כלים אני שמעתי באשם כה] פשוט לו
אצבע או כהונה ואין לך בכל אלו שלא נאמר כהן בהקרבתן: כר"ש. בפ"ב
דהא בכבשי עצרת כתיב [בכי"י
הם עצמן (מנחות שם)
. או: הבשר
(שם) כהונה בעי אצבע ובחטאת תרוייהו כתיב ולקח הכהן מדם החטאת
שעצמותיו מותרין שהרי נאכל לכהנים ונותר בעצמות לא שייך אלא
והאימורין: אף כל. שיש בו
קאי] שאם חשב בזבח אף
מפגלין ומתפגלין פיגול נוהג בו,
הלחם מפוגל אף כל שבא דבר
באצבעו: מה אשם עצמותיו מותרין. לעשות מהן כלים אני שמעתי
בדבר הנאכל אף כל ואפילו עולה ומיבעי לי הא נמי מחטאת הוה
יצאו מנחת כהנים ומנחת כהן
אחר עמו הזבח מפגלו כגון
שהרי נאכל לכהנים ונותר בעצמות לא שייך אלא בדבר הנאכל: אף כל.
מצי יליף ונראה בעיני דמלו יהיה יתירא נפקא ליה באשם דכתיב ביה
משיח ומנחת נסכים שהם מתירין
איל נזיר שהוא טעון לחם וכן
את עצמם ואין בהם שיריים
תודה ומשום הכי יליף
ואפי' עולה. ומיבעי (ה) לי הא נמי מחטאת הוה מצי יליף ונראה בעיני
לכהן אשר יכפר בו לו יהיה כך פי' בקונטרס והשתא לפירוש רבותיו
להתפגל מחמת עבודת מתיריהם,
משלמים משום דעיקר פיגול
דמלו יהיה יתירא נפקא ליה באשם דכתיב ביה (שם ז) לכהן כ] לו יהיה:
דמסברא ידע דעצמות מותרין בכל קדשים הנאכלין ולא אצטריך היקישא
בהו כתיב (כתה"י וש"מ): יז] צ"ל
שאיןן פיגול נוהג בהן (לעיל
כח:) מה מנחה מקדשת
בהו כתיב (ש"מ): יח] פי' מחלחל
אלא להתיר עצמות עולה קשה משלמים או משאר קדשים הנאכלין
דם
בבלוע. דכתיב ביה נמי כל אשר
(לעזי רש"י): יט] דכתיב ביה
נילף ולמה איכתוב אשם ועוד דבפרק המזבח מקדש (לעיל דף פו.) דריש מג"ש נאמר באשם לו יהיה ונאמר בעולה לו יהיה וקאמר דמופני
(כתה"י וש"מ): כ] לכהן [צ"ל
יגע בהם יקדש, ואמרינן בתו"כ
מה אשם עצמותיו מותרין אף עולה כו' והשתא תיפוק ליה מהיקישא דהכא ול"ל ג"ש כיון דלא איצטריכא היקישא דהכא אלא לאגמורי
יכול אפילו לא בלע, ת"ל בה עד
הכהן] אשר יכפר בו לו יהיה
(כתה"י וש"מ): כא] צ"ל כמאן
שיבלע, וה"ה נמי דהוי מצי למגמר
בעולה ויש לומר כיון דשאר קרבנות צריכי כל חד למלתיה כדמפרש הכא לא נילף מינייהו דבר אחר שאינו צ"ל בכל הקדשים רק בעולה וכי
(ש"מ): כב] בברייתא בפרק
מחטאת, אלא דכולי קרא דריש
האי גוונא פירשנו לעיל (דף צז: בד"ה מה) גבי מנחה דילפינן מיניה זכרי כהונה ולא ילפינן מחטאת ואשם ולפי' זה האי תנא לית ליה דרשא דשפיר
בהמה (ש"מ): כג] כאן הס"ד
מכל חד מילתא, ומיבעי ליה חטאת
לדרשא אחרינא: ואיצטריך
ומה"ד מפגלין ומתפגלין
למכתב כו'. דמקדשין בבלוע
(שמכ"י וב"ש). ועי' ח"ד:
(מנחות שם מכת"י) דרכיכא. שהיא סולת בלעה (מנחות שם) משום דקריר. [במנחות גר' דקדיר] טרשטיש"ט ונכנס הבלוע לתוכו מאד: אלא מן החולין. כדגמרינן לקמיה: וביום. כדכתיב בפרשת יום הכפורים כי ביום הזה יכפר עליכם: (מנחות
כד] ובסוף התודה כצ"ל (צ"ק):
שם) ולא משל ציבור. מתרומת הלשכה: ולא משל מעשר. דתרי אשר לא כתובים בפרשה, ואפילו לר' יהודה דאמר מעשר ממון הדיוט הוא, להכי אתי אשר לו לממעטיה: מביום צותו נפקא. למה ליה למילפא מחטאת בהמה, הא בכולהו
כה] תיבות באשם וכו' עד
קרבנות כתיב ביום צוותו להקריב, דמשמע ביום ולא בלילה, וכל הקרבנות במשמע (חולין כב.) כדי נסבא. שלא לצורך (סוטה יט:). או: מידי דלא אצטריך למתנייא ותנייה בכדי (קידושין ה:): כל מקום שנאמר אצבע וכהונה. כגון הכהן או כהנים
מותרין ליתא ברש"י לפנינו
(לעיל כד:). ומוקמינן בפ"ק דמנחות או אצבע או כהונה וגמר ממצורע עני דכתיב ביה וטבל הכהן אצבעו הימנית ומיניה ילפינן לכל היכא דכתיב כהן או אצבע שתהא עבודה בימין, ובעולת נדבה כתיב כהן והקריב הכהן (חולין כב.) אצבע לא בעיא
ובתוס' מנחות שם:
כהונה. דהיכא דכתב אצבע אע"ג דלא כתב כהן אינו אלא ימין, ומשכחת לה באחרי מות ולקח מדם הפר והזה באצבעו, הרי אצבע בלא כהונה: כהונה בעיא אצבע. אע"ג דכתיב כהונה לא אמרינן ימין אלא אם כן כתב אצבע בהדה (מנחות י.) מה
אשם עצמותיו מותרין. בעצמות שאין בהם מוח דשריין אפי' לקתא דסכינא ואשם דעצמותיו מותרים שהרי בשרו מותר ואין איסור נותר חל עליהם דאין נותר חל אלא על זבח הראוי לאכילה כדאמרינן בפסחים העצמות והגידין ישרפו לששה עשר
והוינן בה אי דלית בהו מוחא לישדינהו אלמא היכא דאין ראוי לאכילה אין נותר חל בו (מנחות פג. מכת"י) אף כל. אפילו עולה אע"ג דכולה כליל, עצמותיו מותרין. והאי דנקט אשם טפי משום דמכל חד מייתי חדא דרשא, ועוד באשם כתיב הוא לאחר
הקטרת אימורים ומשמע הוא אשם ולא עצמותיו אשם, ומדרשא דחטאת נפקא ליה נמי לר"ע דאין דבר שבחובה בא אלא מן החולין, ועולה ומלואים דריש להו ר"ע כר"א (מנחות שם):