צח:
טבול יום פרק
שנים עשר
זבחים
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
דם חטאת למטה ודם עולה למעלה. נפל דם חטאת תחילה על
עג א מיי' פ"ח מהל' מעה"ק
ושליא דלעיל ומאן
דדריש
עצמות מותרין מלו יהיה פרק המזבח
א) כעי"ז מקואות פ"ט מ"ז,
ב) ירושלמי חגיגה פ"ג ה"ג,
הלכה ט:
הבגד וחזר וניתז דם עולה על אותו כתם: טעון כיבוס. דהא דם
מקדש (לעיל דף פו.) אית ליה היקישא דאשם לגבי שפיר ושליא ולפרש"י ז]
עד ב ג מיי' פ"ג מהל'
ג) ע' ירוש' סוטה פ"ג סה"א,
חטאת נוגע בבגד ובלוע בו: והא נוגע. שדם עולה נבלע בבגד
דאמר דבכל הקדשים מן הדין אסורין העצמות דלא התיר הכתוב
ד) ת"כ צו פט"ז ה"ח, ה) שייך
מקוואות הלכה ו ז:
א ד מיי' פ"י מהלכות מעה"ק
לדף צט. ו) רש"י כת"י ד"ה מה
אלא בשר הראוי לאכילה וגילה לנו באשם לו יהיה דמשמע שריותא
וכשנפל דם חטאת עליו נוגע
הוא בבגד אבל אינו נבלע דהא שבע
אשם, ז) וכן בירושלמי שבת
הלכה יט:
❖
ליה בבלוע דם עולה: חוצץ. לענין
נילף כמו כן היתר בכל הקדשים
ב ה מיי' פי"ב מהלכות שאר
פ"ב ה"ז
אבות הטומאה הלכה טו
טבילה בבגד שנטמא: ואם טבח
ע"פ זה: הגהה. קשה דבההוא קרא
דם חטאת למטה ודם עולה למעלה טעון
א
ופ"ב מהלכות ביאת מקדש
הוא. שאינו מקפיד בדם שעל
כתיבי חטאת ואשם בפרשת צו את
כיבוס בעי רבא דם עולה למטה ודם חטאת
הלכה ח:
ליקוטים
ג ו מיי' פ"ב מהלכות ביאת
בגדו: אינו חוצץ. דחציצה בקפידא
אהרן כחטאת כאשם תורה אחת
למעלה מהו משום נוגע הוא והא נוגע או
א]
מקדש הלכה ו:
ואם טבח הוא אינו חוצץ. צריך
תליא ה]: רבב. כל דבר הנתוך
להם הכהן אשר יכפר בו לו יהיה
ד ז מיי' פ"י מהלכות מעה"ק
דלמא משום בלוע הוא והא לא בלע (הוא)
לי עיון על מה שפסק בש"ע בי"ד
כגון שומן וחלב ושעוה: ותיפוק
ולמה נקט אשם וי"ל דעיקר פרשה
הלכה יט:
בהל' נדה סי' קצ"ח סעי' י"ז
הדר פשטה דאין טעונין כיבוס אמר רבא
ה ח מיי' שם הלכה יז ופ"ו
א
בהג"ה והוא מדברי רבינו ירוחם
ליה משום רבב. שאינו רגיל בו
באשם ועוד דלו יהיה נכתב ל' יחיד
מהלכות ביאת מקדש הלכה
הובא בב"י שם, וכן מי שאומנתו
פשיטא לי א)דם בעל בגדו חוצץ ואם טבח הוא
ומקפיד עליו והוי חציצה: אתרתי
שמא לא קאי רק על האשם דסליק
יב ועיין רש"ק:
להיות שוחט או קצב וידיו תמיד
ו ט מיי' פ"ו מהל' ביאת
אינו חוצץ רבב על בגדו חוצץ ואם מוכר רבב
קפיד. [ואף על גב] דרגיל
מלוכלכות בדם אינו חוצץ שרוב
מיניה ולא תקשי (הכי גרסינן) הא
מקדש הל"א והלכה ב
בני אומנות זו אין מקפידין.
הוא אינו חוצץ בעי רבא דם ורבב על בגדו
דדרשינן לעיל בפרק המזבח מקדש
בתרוייהו גנאי הוא לו שיראו שניהם
ז י מיי' פ"י מהלכות מעה"ק
וקשה דהא איתא בפסחים ס"פ
הלכה יד:
על בגדו: או דלמא לא קפיד. הואיל
(שם) נאמר לו יהיה בעולה עור
תמיד נשחט דף ס"ה ע"ב
מהו ב] אם טבח הוא תיפוק לי משום רבב ואי
❖
ח כ מיי' שם הלכה כא:
ובזבחים דף ל"ה ע"א שבח הוא
העולה אשר הקריב לכהן לו יהיה
ובשניהם רגיל:
מוכר רבב הוא תיפוק לי משום דם לא צריכא
לבני אהרן שילכו עד
ונאמר לו יהיה באשם מה אשם עצמותיו
ארכובותיהם בדם ומקשה הש"ס
דעביד הא והא אחדא לא קפיד אתרתי קפיד
הדרן עלך דם חטאת
והא קהוי חציצה ומשני לח הוא
תורה אור השלם
מותרין אף עולה עצמותיה מותרין
ואינו חוצץ, משמע דאי יבש הוא
או דלמא אתרתי נמי לא קפיד ג תיקו:
וקאמר התם מופני והשתא למה לי
טבול יום ומחוסר כיפורים.
1. הַמַּקְרִיב אֶת דַּם הַשְּׁלָמִים
אף שאומנתם בכך ושבח הוא
להם מכל מקום מקפידין על זה
הדרן עלך דם חטאת
וְאֶת הַחֵלֶב מִבְּנֵי אַהֲרֹן לוֹ
בעולה לו יהיה תיפוק לי מהיקישא
הואיל ואין ראוין לאכילה :
ו]
וחוצצין. ודוחק לומר כיון דצריך
תִהְיֶה שׁוֹק הַיָּמִין לְמָנָה:
דאשם דשמעתין וי"ל דלא גמרינן
הכהן לעמוד רגלו על הרצפה
ויקרא ז, לג
אין חולקין לאכול לערב. לכשיטהרו
טבול יום ומחוסר כיפורים אינן חולקין
בלי חציצה וכיון שהולך עד
מהיקישא אלא קרבנות הנאכלין ומ"מ
ולהתו' (צט. ד"ה אינו) צ"ל פסוק
ד
ובגמרא [דף צט.] מפרש טעמא: אונן
ארכובותיו בדם הוי כרובו שאינו
זה:
קשה אי ממשמעותא דלו יהיה דאשם
בקדשים לאכול לערב אונן (אינו)
ב)
אינו מקריב. כדאמר בפרק שני (לעיל
מקפיד עליו ולא גזרו משום רובו
וְהִקְרִיב מִמֶּנּוּ אֶחָד מִכָּל קָרְבָּן
דרשינן עצמותיו מותרין וילפינן מיניה
המקפיד, דזה לא הוי רובו ממש
תְּרוּמָה לַיהֹוָה לַכֹּהֵן הַזֹּרֵק אֶת
נוגע ואינו מקריב ואינו חולק לאכול לערב
דף טז.): בעלי מומין חולקין.
ה
ו
ז
וגם אפשר דלא גזרו שבות
דַּם הַשְּׁלָמִים לוֹ יִהְיֶה:
❖
שאר קרבנות שלמים חטאת ותודה
טעמא מפרש בגמרא [צט.]: כל שאינו
בעלי מומין בין בעלי מומין עוברין בין
במקדש כה"ג (ועפ"ז יש ליישב
ויקרא ז, יד
ג) ח
ג]
הלא בעולה נמי כתיב לו יהיה ול"ל
ג"כ מה שמקשה הסמ"ג על הא
ראוי לעבודה כו'. בגמרא [שם]
פריך
בעלי מומין קבועין חולקין ואוכלין אבל לא
ט
דדם הלח חוצץ מסוף פ' כל
גזירה שוה פרק המזבח מקדש (שם)
והרי בעל מום: וטהור
בשעת
הפסולין [לעיל לה ע"א] דלח
מוסף רש"י
מקריבין כל שאינו ראוי לעבודה אינו חולק
י
למיגמר מאשם וי"ל דלו יהיה דעולה
אינו חוצץ במקדש עיין בכ"מ
הקטר חלבים. שהוא כל
הלילה
בבשר וכל שאין לו בבשר אין לו בעורות
רבב. הוא דבר מאוס כגון חלב
פ"ב דמקוואות). ותו דהא להדיא
כ
קאי על העור ולא להתיר עצמות
כגון שטבל וטהר בהערב
שמש:
ושומן, ונדבק בבגדים ונמאסין
איתא בסוף פ' דם חטאת דף צ"ח
אפילו טמא בשעת זריקת דמים וטהור
דהכי כתיב קרא עור העולה לו יהיה ח]:
ד)
גמ' ה) מחטא. זורק את
(סוטה מט:) מתני'. טבול יום.
ע"ב אמר רבא פשיטא לי דם על
הדם:
דשרץ ודמת ודשאר טומאות:
בגדו חוצץ ואם טבח הוא אינו
בשעת הקטר חלבים אינו חולק בבשר שנא'
הגהה. לו יהיה לא דריש אלא
וכללא הוא. ריש לקיש
גופיה
ומחוסר כפורים. זב ומצורע
חוצץ ופרש"י ואם טבח הוא
מייתורא ושם פירש בקונטרס דפשיט
המקריב את דם השלמים [ואת החלב
שטבלו והעריב שמשן ולא הביאו
שאינו מקפיד בדם שעל בגדו
יליף ואזיל למילתיה ופריך
לקרא
1
ד]
כפרתן: אונן. כל זמן שלא נקבר
ליה באשם יותר מעולה משום דאף
אינו חוצץ, וכ"כ הרמב"ם פ"ג
❖
מבני אהרן] לו (יהיה) [תהיה שוק הימין למנה]:
עד דממילא מיתוקמא בחלוקה:
המת (לעיל טו:):
מהל' מקוואות דטבח שנמצא דם
בשרו מותר ואי משום נותר דבשריפה
משמרה
על בגדו דוקא אינו חוצץ משמע
לא שייך נותר אלא במידי דבר אכילה
דעל בשרו דודאי חוצץ. וצ"ל
דלא דמי למי שאומנתו צבע
שינויי נוסחאות
כדכתיב והנותר מבשר הזבח וא"כ לא צריכנא למגמר אלא עולה דכליל וזהו כמו שפירש בשמעתין בשם רבותיו: הגה"ה. ובפרק כיצד צולין
וכה"ג דידיו צבועות דאינו חוצץ
(פסחים דף פג.) מוכח בהדיא כדבריו דאין נותר בעצמות ובמנחות בסוף התודה (דף פג.) פירש בקונטרס דהא דפשיטא ליה באשם
ו)
א] בכתה"י וב"ש נגע: ב] בכי"צ
משום דלא מאיס כל כך, משא"כ
נוסף א"ל רב אחא מדיפתא:
בהני דמאיסי ועל בשרם
יותר משאר קרבנות הנאכלין משום דכתיב באשם הוא לאחר הקטרת אימורין דמשמע הוא אשם ואין עצמותיו אשם וצריך לדקדק ל"ל
ג] מומין קבועין בין בעלי
מקפידים אף שאומנתו בכך מ"מ
תרי קראי לעצמות
היקישא דהכא דאתי מהוא וגזירה שוה דלו יהיה בפרק המזבח מקדש (לעיל דף פו.) ותו קשה לי דהוא דאשם דרשינן
מומין עוברין כצ"ל (*ש"מ):
בשעה שאין עוסקין בה מקפידין
ט]
ד] נדצ"ל שנאמר לכהן הזורק
וכ"ש על דם שבבשרו כי הדם
פ"ק (לעיל דף ה:) לאשם שניתק לרעייה מיהו תרי הוא כתיבי באשם בפרשת ויקרא. ברו"ך:
את דם השלמים לו יהיה. וכן
נפשו של אדם קצה בה. וכן
משמע בגמרא (דף קב ע"ב).
משמעות הרא"ש פ' התינוקת
הדרן עלך דם חטאת
ואח"כ מצאתי כך בתוס' (דף קג)
והרשב"א בת"ה הובא בב"י
[בדפוס שלנו בדף צט ע"א]
לי"ד סי' קצ"ח דדוקא בבגדו לא
טבול יום ומחוסר כיפורים אינם חולקים בקדשים לאכול לערב. משמע הכא דמחוסרי כיפורים שהביאו כפרתן בעו עדיין טבילה והערב
(ש"מ): ה] תליא מילתא (ש"מ):
הוי חציצה בטבח. ואף שהרא"ש
ו] לאכילה אינן חולקין כצ"ל
שמש וכן משמע פרק בכל מערבין (עירובין דף לב.) דמייתי י] הא מתניתא האשה שיש עליה לידה או זיבה מביאה מעות ונותנת
בפ' כ"ה כתב וז"ל ותנא נמי רבב
והד"א (ש"מ): ז] ולפרש"י
על בשרו חוצץ ואם מוכר רבב
בשופר וטובלת ואוכלת בקדשים לערב ובריש תמיד נשחט (פסחים דף נט.) נמי אמרינן אף מחוסר כפרה בשאר ימות השנה שטובל ואוכל יא]
דהו"א דבכל כנדצ"ל (גל' קה"י):
הוא אינו חוצץ עכ"ל, האי על
לערב ותימה דתנא פרק חומר בקודש (חגיגה דף כא.) ובשמעתין [דף צט.] מייתי לה האונן והמחוסר כיפורים צריכין טבילה לקדש ובשמעתין נמי
ח] יהיה ולהכי ממשמעות לו
בשרו ט"ס הוא וצ"ל על בגדו
יב]
יג]
יהיה לא דריש אלא [בב"ש ולא]
וכדאיתא להדיא בש"ס בכל
בגמ' משמע דטבילה דוקא בעי דמייתי ההיא דמחוסר כפרה דחגיגה ופריך בתר הכי טמא שרץ טמא מעליא הוא והערב שמש בעי משמע דעד
מיתורא כו' כצ"ל ותיבת הגה"ה
הספרים שבידינו, וכן הוא
השתא לא איירי כלל בהערב שמש ועוד אמרינן בפסחים בפ' האשה (דף צ:) שוחטין וזורקין על טבול יום ועל מחוסר כיפורים ואין שוחטין
נמחק (ש"מ. וכע"ז בצ"ק):
בתשובת הרמב"ן סי' קכ"ד אלא
ט] דהכא וגזירה כצ"ל והשאר
שבלשון השואל אינו מעתיק
וזורקין על טמא שרץ ופריך מאי שנא טבול יום דחזי לאורתא טמא שרץ נמי חזי לאורתא ומשני מחוסר טבילה וחיישינן דלמא פשע אבל
נמחק (ש"מ). וגירסת צ"ק
הלשון שפיר, ושם כ' בשם מתני'
במחוסר כיפורים לא חיישינן כשמסר קינו לב"ד וכדרב שמעיה דאין ב"ד של כהנים מתעצלין והשתא מחוסר כיפורים הא בעי טבילה ניחוש
לעצמות הוא ולו יהיה והשאר
יד]
טו]
דמקוואות ושם לא תני כלל האי
נמחק: י] דמייתי התם מתניתא
מתני' יע"ש. והמ"א בא"ח סי'
דלמא פשע אלא ודאי בטמא שרץ דבעי הערב שמש איכא למיחש דלמא פשע ולא טבל עד לאורתא אבל האי דלא בעי הערב שמש למאי ניחוש
דהאשה שיש כו' (שמכ"י):
קס"א ס"ק ז' לפי שנמשך אחר
ליה אפילו בלילה יכול לטבול ויאכל ועוד אמרינן בפרק שני דביצה (דף יח.) כלי שנטמא באב הטומאה אין מטבילין אותו ביום טוב בולד הטומאה
יא] ואוכל בקדשים לערב
לשון הרא"ש פ' כ"ה שהובא
(ש"מ): יב] צ"ל דתנן פרק חומר
מטבילין אותו בי"ט ואי בטבילה דרבנן בעי הערב שמש אם כן לא יוכל להשתמש בו ביום עד הלילה ולצורך חול הוא מטביל ליה ועוד תנן
בב"י שם כתב שם וז"ל ואם הוא
בקודש האונן כו' כצ"ל והשאר
טבח ומוכר שומן ויש דם ושומן
במס' פרה (פי"א מ"ה) כל הטעון ביאת מים מדברי סופרים מטמא את הקדש ופוסל את התרומה ומותר בחולין ובמעשר לאחר ביאתו הותר
נמחק (ש"מ): יג] לקדש אבל לא
על ידו מבעיא בפי"א דזבחים,
בכולן ובהדיא אמרינן בירושלמי במס' תרומות פ' שני [ה"א] נפל דליו לתוך הבור נפלו כליו לתוך הבור מערים עליהן ומטבילן תרין אמוראין חד אמר
ז)
לתרומה ומשמע טבילה אין
ולא עיין בש"ס גופא דהתם לא
הערב שמש לא דכה"ג דייק
קאמר רק בנמצא בבגדו (ואף אם
באב הטומאה וחד אמר בולד הטומאה מתיב מ"ד בולד הטומאה למ"ד באב הטומאה אף בחול והא טז] צריך הערב שמש ומשני ברוצה להשתמש
התם (חגיגה כג.) גבי כלים
תרצה לדחוק ולומר דדעתייהו
בהן חולין בטהרה משמע בהדיא דלמ"ד בולד הטומאה ניחא דלא בעי הערב שמש ובירושלמי פ' שני דביצה [ה"ב] איכא איפכא מתיב מ"ד באב הטומאה
הנגמרים בטהרה צריכין טבילה
דגופו ובגדו שוים אף שהוא נגד
לקודש. ובשמעתין כו' כצ"ל
משמעות הסוגיא ורוב הפוסקים
למ"ד בולד הטומאה ואותה גירסא משובשת וההיא דמס' תרומות עיקר ונראה לפרש דהא דקתני הכא במתניתין לערב לאו משום מחוסר כיפורים
(ש"מ): יד] בפסחים שם שאין
שכתבתי מ"מ סוגיא זו דפסחים
אלא משום טבול יום ובפ' בכל מערבין (עירובין דף לב.) דנקט לערב לאו משום הערב שמש דאי ידעה שהוקרב קינה ודאי טובלת ואוכלת לאלתר
בי"ד של כהנים עומדין משם
ודזבחים בהא דשבח הוא לבני
עד שיכלו כל מעות שבשופר:
אהרן לא משמע כן). גם מ"ש
אלא התם הוא מטעם חזקה שאין ב"ד של כהנים יז] מתעצלין עד שיכלו כל מעות שבשופר ומטעם זה לא תוכל לאכול כל היום וכי תימא משעה
טו] כיפורים נמי הא כצ"ל (ש"מ):
עוד המ"א שם וז"ל ולא
שמתחילין להקריב את התמיד של בין הערבים תהא טובלת ואוכלת הא אפשר להקריב את הקינים לאחר תמיד יח] כיון שאין למזבח אלא דמה כדאמר
טז] צ"ל יהא (ש"מ). וכעי"ז בירוש'
איפשטא ונ"ל דבטבילת נדה
דביצה. ובפ"מ הא צריך. ופי' הא
בריש תמיד נשחט (פסחים דף נט.) ובהמה נמי אמרינן התם מעלה ומלינה וההיא דתמיד נשחט (שם) דמחוסר כיפורים בשאר ימות השנה שטובל
אזלינן לחומרא עכ"ל, וזה אינו
בחול צריך הערב שמש וכיון דאי
כיון דמיעוט שאינו מקפיד עליו
ואוכל בקדשים לערב איידי דנקט התם גבי פסח שטובל ואוכל פסחו לערב דפסח אינו נאכל אלא בלילה נקט נמי בההיא לערב והא דאמרינן
אפשר להשתמש בו ביום הוי
חוצץ מטעם גזירה אטו רובו
כמתקן ומכין מי"ט לחול. וכעי"ז
המקפיד עליו בדרבנן אזלינן
בצ"ק: יז] כהנים עומדין משם
לקולא עיין בש"כ בי"ד סי' קצ"ח ס"ק י"ג. גם בתשובת הלכות קטנות סימן כ' ראיתי שפסק דמוהל שנתייבש דם המילה על ידו אינו חוצץ בנטילה מהא דאמרינן שבח הוא לבני אהרן וכו' ה"נ י"ל שבח הוא למוהל שיהא ידיו צבועות בדם
עד כו' כצ"ל וכ"ה שם (הגרי"ב):
מילה ואיידי דחביב אינו מקפיד עליו ואינו חוצץ עכ"ל, ולא ידעתי איך נעלם ממנו סוגיא דש"ס שם במקומו דגם בבני אהרן הוי חציצה אם הוא יבש. ועיין ברמב"ם פ"ה מה' ביאת מקדש ובטור וב"י בי"ד סי' קצ"ח מבואר דכל דהוי חציצה
יח] צ"ל התמיד (שמכ"י):
לענין טבילה הוי ג"כ חציצה גבי כהנים דשווים הם וצ"ע. ה"ק יעקב (שבות יעקב סי ס"ט):