טבול יום פרק
שנים עשר זבחים
צט.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
משמרה כולה. לא
ט א מיי' פ"י מהל' מעה"ק
זרקו את הדם אלא אחד זרק ע"י כולן וכולן
בפסחים בפ' אלו דברים (דף ע.) סכין שנמצא
בי"ד שוחט בה מיד
א) תוספ' זבחים פי"א ה"ב יומא
הלכה יד:
יג: וע"ש עג. [מו"ק יד:] ב"ק
חולקין ואוכלין: קטן. פסול לעבודה דנפקא לן מאיש מזרעך לדורותם
בי"ג שונה ומטביל פי' בנמצא חוץ לירושלים דלא גזרו על ספק כלים
י ב מיי' שם הלכה כ:
קי. הוריות יב: ירוש' סנהדרין
הנמצאים בירושלים כדאמר בפ"ק דפסחים (דף יט:) ובי"ד שוחט בה
בהכל שוחטין (חולין דף כד:) (ב) בסיפא ובקדשים אוכל דאמרינן
ג מיי' שם ופ"ב מהל' ביאת
פ"ב ה"א, הוריות פ"ג ה"ג,
ב) חגיגה כא. ירוש' חגיגה פ"ג
המקדש הלכה ו ח
מיד דמסתמא הטבילוהו מאתמול כדי שיהא לו הערב שמש ולא חיישינן
במנחות (דף עג.) איש כאחיו איש חולק ואין קטן חולק ומדמעיט ליה
יא ד מיי' פ"ו מהל' מעה"ק
ה"ג, ג) [יומא ל: ע"ש],
שמא נטמא בטומאה דרבנן דלא בעי
מחלוקה מכלל דאכיל ועוד כל זכר
ד) חגיגה כ. ע"ש, ה) חגיגה כ.
הלכה יז:
גמ' מנא הני מילי
יב ה מיי' שם הלכה כג:
כתיב: יחלקנה. ומהכא נפקא לן
ע"ש תוספ' טהרות פ"ח ה"ט,
הערב שמש ולא חש להטביל עד י"ד
אמר ר"ל דאמר קרא
יג ו מיי' פי"ב מהלכות אבות
ו) לעיל טז., ז) חגיגה כא.,
ועדיין לא הטביל היינו משום דכיון
מתני' דקתני טבול יום אינו חולק:
הכהן המחטא אותה יאכלנה כהן המחטא
ח) ועי' בתוס' חגיגה כ:
הטומאה הלכה טו:
1
כל זכר בכהנים יאכל לרבות בעל
דהוזקק להטביל בי"ג משום טומאה
ז מיי' פי"ג שם הלכה ג:
דמבוארים דבריהם טפי:,
יאכל שאינו מחטא אינו אוכל וכללא הוא
יד ח מיי' פי"ב שם הלכה
א]
ט) שייך לדף צח: במתני' צ"ק,
מום. ולקמן מוקמינן לה בפרקין (דף
דאורייתא לא חיישינן שמא נטמא אחר
❖
❖
י) לקמן קב:
טו:
והרי משמרה כולה דאין מחטאין ואוכלין ראוי
דלחלוקה רבייה דאי לאכילה לא
כך בשום טומאה ועוד כשגזרו על ספק
קב.)
לחיטוי קאמרינן הרי קטן דאינו ראוי לחיטוי
אצטריך דהא בהדיא כתיב ביה (ויקרא
כלים הנמצאים משום חשש טומאה
שינויי נוסחאות
תורה אור השלם
ואוכל אלא מאי יאכלנה יחלקנה ראוי לחיטוי
א
כא) ומן הקדשים יאכל: שכן אוכל.
דאורייתא גזרו ולא משום כא] טומאה
חולק שאינו ראוי לחיטוי אינו חולק הרי בעל
א] צ"ל אוכל (*ש"מ): ב] בכי"צ
1. הַכֹּהֵן הַמְחַטֵּא אֹתָהּ
כדכתיב ומן הקדשים יאכל: דלאורתא
דרבנן ומיהו יש טומאה דרבנן דבעיא
נוסף רב אשי אמר איזה הוא
יֹאכֲלֶנָּה בְּמָקוֹם קָדשׁ תֵּאָכֵל
חזי. לעבודה כגון הקטר חלבים: רב
מום דאינו ראוי לחיטוי וחולק בעל מום
הערב שמש כדאשכחן בפסחים בסוף
ב
דבר שצריך שלשה ריבויי הוי
בַּחֲצַר אֹהֶל מוֹעֵד:
יוסף אמר. לרבות טבול יום לחלוקה
האשה (דף צב.) כל הפורש מן הערלה
אומר זה בעל מום אימא
ויקרא ו, יט
רחמנא רבייה 2כל זכר בכהנים לרבות בעל
2. כָּל זָכָר בַּכֹּהֲנִים יֹאכַל אֹתָהּ
לרבות טבול יום ומחוסר
לא מצית אמרת הא יא] אוקימנא מאי
כפורש מן הקבר דבעי הזאה שלישי
מום ואימא כל זכר לרבות טבול יום מסתברא
כפורים ואונן שם טומאה אחת
קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הִוא:
❖
יאכלנה יחלקנה כו': ראוי לאכילה.
ושביעי וכ"ש הערב שמש וההיא דרבי
היא: ג] תיבות לא שנא נמחק
ויקרא ו, כב
בעל מום ה"ל לרבויי שכן אוכל אדרבה טבול
(*צ"ק): ד] נ"א מה לי טהור או
בעל מום: כיון דלא חזי. לעבודה
ישמעאל בן קמחית בפרק הוציאו לו
: ה] בכי"צ
דילמא כו' (כי"צ)
יום הוה ליה לרבויי דלאורתא מיחזא חזי
לחיטוי יב] ואפילו מקמי טומאה
(יומא מז.) שנתזה צינורא דהגמון על
כהן טמא: ו] בכתה"י וש"מ כהן
הגהות הב"ח
השתא מיהא הא לא חזי רב יוסף אמר
המחטא: ז] אלא ל"ק
כצ"ל
ורחמנא רבייה לחלוקה הלכך מה לי
בגדו (צנורא כב] דערבי) ונכנסו אחיו
(א) גמ' לא שנא מה לי בעל
(*ש"מ וצ"ק. וכ"ג רש"י). ועי' להלן
מכדי מאי יאכלנה יחלקנה לכתוב רחמנא
כשהוא בעל מום לחודיה מה לי כשהוא
ושימשו תחתיו אע"ג דטומאת עכו"ם
אות לד: ח] אי אסח דעתיה
מום ומה לי בעל מום והוא
טמא או דלמא: (ב) רש"י ד"ה
הזאת שלישי ושביעי כו' (כ"ה
יחלקנה מאי יאכלנה ש"מ ראוי לאכילה חולק
טמא ובעל מום דהא יג] לא קרינא ביה
דרבנן בעיא הערב שמש וכי ההיא
: ט] נמי בעי ועוד אפילו
קטן וכו' בסופיה וכו' כל זכר
ביומא)
המחטא מעיקרא ופליג השתא נמי
דחומר בקודש (חגיגה דף כג.) דשפופרת
שאינו ראוי לאכילה אינו חולק בעי ר"ל בעל
לתרומה כצ"ל (*דק"ס): י] נ"א
כתיב כל זכר בכהנים יאכל
ב]
הס"ד ואח"כ מ"ה יחלקנה וכו'
ניפלוג: מקריב אונן. דכתיב ביה
כתיפו (כי"צ, וכ"ה בחגיגה):
שחתכה לחטאת ר' יהושע אומר יטמא
מום והוא טמא מהו שיחלקו לו כיון דלא חזי
יא] דמכדי הא כצ"ל (*ש"מ):
חולק הס"ד ואח"כ מ"ה לרבות:
(שם כא) לאביו ולאמו לא יטמא ומן
ויטביל ופריך דחתכה מאן אי דחתכה
(ג) ד"ה או דלמא וכו' אין נאכלין
יב] תיבת לחיטוי נמחק (ש"מ):
ורחמנא רבייה לא ג] שנא (א) מה לי טמא מה
המקדש לא יצא אינו צריך לצאת מן
חבר ל"ל טבילה ואי דחתכה עם
יג] בכתה"י וד"ו הא: יד] ואמו
הס"ד ואח"כ מ"ה כאן כשטבל
❖
לי בעל מום או דלמא ראוי לאכילה חולק
מתני' דקתני:
ד]
ולא יחלל שהעבודה שיעבוד
המקדש ביום מיתת אביו ואמו יד]
הארץ בהא נימא רבי יהושע יטמא
:
אינה וכו' (כתה"י וש"מ)
שאינו ראוי לאכילה אינו חולק אמר רבה ת"ש
שעבודתו אינה מחוללת ו) הא אחר
ויטביל משמע בהדיא דטומאת עם
טו] לערב (כתה"י וש"מ):
כהן גדול מקריב אונן ואינו אוכל ואינו חולק
טז] הלכך הא דמייתית ראיה
א)ג
הארץ בעיא הערב שמש וההיא דכהן גליון הש"ס
הדיוט שלא יצא חילל: ואינו חולק
כו' (כי"פ): יז] טבילה בדאסח
לאכול לערב ש"מ ראוי לאכילה בעינן ש"מ
לאכול בערב טו]. לכשיפטר מאנינותו.
השורף את הפרה שהיו אחיו הכהנים
ד
כו' הד"א (שמכ"י): יח] צ"ל
תוס' ד"ה מדבר וכו' לקדש אבל
מדבר (שמכ"י). והוא תחלת דיבור
לא לתרומה. עדיין יקשה למ"ד
בעי רב אושעיא טמא ה] בקרבנות ציבור מהו
אלמא אע"ג דקרינן המחטא אותה לא
סומכין ידיהן עליו כדי לטמאותו לעשות
❖
חדש. וכ"ה בכי"י: יט] שמש
התם בין לקדש בין לתרומה:
פליג דעיקר חלוקה באכילה תלי
להכעיס כג] לצדוקים שהיו אומרים
שיחלקו לו מי אמרינן המחטא ו] אמר רחמנא
אבל לגבי תרומה ליכא למימר
דאמר לא נשמרתי מדבר
במעורבי שמש היתה נעשית ובגדי כד]
מדאפקה רחמנא בלשון אכילה הלכך טז]
והאי נמי מחטא הוא או דלמא ראוי לאכילה
הפוסלני בתרומה דהא אונן
מוסף רש"י
מאן דמייתי ראיה מבעל מום קודם
אוכלי קודש מדרס לחטאת ומשמע דבעי
מותר הוא בתרומה כדאיתא
חולק שאין ראוי לאכילה אינו חולק אמר
הערב שמש : אינו חולק בבשר
ביבמות (ע:) [זרות אמרתי לך
כהן גדול מקריב אונן.
טומאה דפליג אע"ג דאין ראוי לחיטוי
ח) ט)
רבינא ת"ש כהן גדול מקריב אונן ואינו אוכל
ולא אנינות (כתה"י)] הילכך לא
דרחמנא שרייה, דכתיב לאביו
שנאמר המקריב את דם השלמים
ומההיא טעמא בעית לרבויי אף לאחר
ולאמו לא יטמא ומן המקדש לא
אסח דעתיה ושינויא וכו' (ש"מ
ואינו חולק לאכול לערב ש"מ ראוי לאכילה
ה
ואת החלב. ר"ת ל"ג ליה משום
טומאה לאו ראיה היא דבראוי לאכילה
: כ] כן גירס' בה"ז, ור"ל
יצא ולא יחלל וגו', ודרשינן לה
וכתה"י)
אע"פ שלא נשמר מתרומה אפ"ה
בשחיטת קדשים [לעיל טז.] במת
בעינן ש"מ: אונן נוגע ואינו מקריב כו': אונן
דבגמ' (לקמן דף קב:) בדינא דר"א
תלוי ולא בראוי לחיטוי ובעל מום בלא
א"צ טבילה לתרומה כיון שאינו
אביו ואמו שאינו צריך לצאת
נוגע ורמינהי אונן ומחוסר כיפורים צריכין
טומאה ראוי לאכילה הוא: מהו
בר"ש דריש ליה מקרא אחרינא מדכתיב
אלא פסול דרבנן. [ולפירושו לא
מקדושתו כלל [ויכול] להיות עומד
ב)
ו
אתי שפיר תיבת וכן (צ"ק)]. וצ"ק
ומקריב, כי לא חילל עבודתו בכך
שיחלקו לו. מקרבן ציבור לאכול לערב.
הזורק את דם השלמים והאי קרא
טבילה לקודש א"ר אמי א"ר יוחנן לא קשיא
ורש"ש ל"ג תיבת לא:
(יומא יג: וכעי"ז ב"ק קי. ולעיל
ובקרבן ציבור שהקריבוהו טהורים
דמקריב כה] אתא לכהן שאינו מודה
כאן בשטבל כאן בשלא טבל וכי טבל מאי
כא] משום חשש טומאה כצ"ל
טז.) ואינו אוכל. שלא הותרה
(שמכ"י): כב] צ"ל וצנורא (ש"מ).
כאן אלא עבודה, וקדשים אסורין
קא מיבעיא ליה אי פלגי' מיניה להאי
בעבודה כדדרשינן בחולין בפ' הזרוע
הוי הא הדרא עליה אנינות דאמר רבה בר רב
וכ"נ מהגמ' שם: כג] צ"ל היכרא
לאונן קל וחומר ממעשר הקל
טמא הואיל וראוי לחיטוי דקרבן צבור
(דף קלב:) כדפירש בקונטרס בגמ'י)
ותיבת להכעיס נמחק (ש"מ צ"ק):
שאמרה תורה לא אכלתי באוני
הונא אונן שטבל אנינותו חוזרת עליו ל"ק ז]
כד] נדצ"ל דבגדי (באה"מ):
דוחה טומאה: או דלמא ראוי לאכילה
לת"ק דאבא שאול ומיהו י"ל דכולה
ממנו (יומא שם). כלומר אע"פ
הא דאסח דעתיה הא דלא אסח דעתיה
כה] צ"ל דהמקריב (ש"מ):
שהוא חלוק מן ההדיוט לענין
ז
בעינן. אבל בהקריבוהו טמאין לא
מילתא דרשינן מקרא דהמקריב דמואת
כו] צ"ל ומהמקריב (ש"מ):
הקרבה, שוה הוא לו לענין אכילה
היסח הדעת שלישי ושביעי בעי דא"ר
ג)
מיבעי לן שהרי אינו נאכל דקי"ל בכיצד
החלב דרשינן כהן שאינו מודה בעבודה
ח]
כז] צ"ל מנין לרבות (ש"מ):
(שם עג.) ואינו חולק לאכול
כח] אוכלים (ש"מ): כט] אי
לערב. כשתסתלק אנינותו,
יוסטאי ברבי מתון א"ר יוחנן היסח הדעת
צולין (פסחים דף עו:) קרבנות ציבור
והמקריב כו] דרשינן שיהא טהור
ח
אתא למעוטי שאינו וכו' כצ"ל
דאנינות לילה דרבנן, דאנינות
צריך הזאה שלישי ושביעי לא קשיא הא
באין בטומאה אבל אין נאכלין:
בשעת זריקה ושמא הנך תרי קראי
(צ"ק): ל] גי' צ"ק הלכך משני
דאורייתא אינו אלא יום מיתה,
דכתיב (עמוס ח) ואחריתה כיום
אינו חולק ואכתי תיקשי ליה
(ג) מתני' דקתני אונן נוגע בשטבל
צריכי חד לזריקה וחד לקבלה דהמקריב
דאסח דעתיה מטמא מת הא דאסח דעתיה
מר, אלמא אין מרירות אלא יום
מבעל מום כדפריך בסמוך
לאנינותו בו ביום והך טבילה לא בעיא
משמע קבלה כדדרשינן בפ"ק (לעיל יג.)
ומשני רבייה קרא. ועי' במפ'
אחד (ב"ק שם): אונן. שלא נטמא
מטמא שרץ טמא שרץ טמא מעלייא הוא
שהקשו דלפי הגהתו לא היה צורך
במתו: ומחוסר כיפורים. כגון
הערב שמש דמעלה דרבנן בעלמא
והקריבו זו קבלת הדם ומיהו מדקאמר
הערב שמש בעי ועוד אפילו תרומה נמי
לתוס' לכתוב דברים אלו כלל,
זב שטבל ליום שביעי לספירתו
ט]
היא: אונן שטבל. בו ביום דאנינות
התם בחולין ובהקומץ רבה (מנחות
דאין בהם שום חידוש או תוספת.
והעריב שמשו ולמחרת הוא קרוי
א"ר ירמיה באומר נשמרתי מדבר המטמאני
ד)
ועי' באות שאח"ז: לא] מכאן
מחוסר כפורים שעדיין גמר
בציר מחד יומא ליתיה כדכתיב
דף יח:) לרבות כז] הקבלות וההזאות
ואילך דבריהם קשי הבנה, ועי'
טהרתו תלויה בקרבנו: צריכין
ולא נשמרתי מדבר הפוסלני ומי איכא נטירותא
ואחריתה כיום מר במ"ק (דף כא.):
משמע דאכתי לא ידעינן קבלה:
הגהת צ"ק באות שלפנ"ז. ובח"נ
טבילה. לאחר שהביא קרבנו אם
והרי קטן דאין ראוי לחיטוי
לפלגא אין והתניא עודהו הסל על ראשו
ה"ג אלא לא קשיא הא דאסח דעתיה
משמע דמוחק מכאן ועד סוה"ד.
ה)
רצה לאכול קדש ובגמ' מפרש
י]
ועי' טה"ק וק"ד דמקיימים
טעמא (חגיגה כא.) הסל. של
ואוכל. וא"ת אמאי לא משני
כו'. ההיא דחומר בקדש ז) דמצריך ליה
❖
הגיר' שלנו: לב] נ"א תיפוק ליה
תאנים (שם כ.):
טבילה יז]: בדאסח דעתיה. משמירת
קטן רחמנא רבייה כדמשני בתר הכי גבי
כו' כדפרישית בסמוך (גליון):
לג] צ"ל הג"ה (ש"מ): לד] בח"נ
גופו מפני שהוא אסור בקדשים לבו ביום: מטמא מת. מטומאת מת:
בעל מום לבתר דמסיק מאי יאכלנה יחלקנה וי"ל כיון דקטן ובעל מום
כ' דעיקר כוונתם לשלול גי' רש"י
שיטה מקובצת
מטמא שרץ. מטומאת שרץ: ועוד לתרומה נמי. ליבעי טבילה אלמה
אוכל כח] מאי אתא קרא לאשמועינן אי כט] נדרוש שאינו מחטא אינו אוכל
דגריס אלא.
ע"ש באריכות
דבריו. אבל בש"מ תיקן לשון
תוס' (מעמ' הקודם) ד"ה טבול יום.
תנן התם צריכין טבילה לקדש אבל לא לתרומה: ה"ג באומר נשמרתי
אי למעוטי טבול יום ומחוסר כיפורים הא נפקא לן בפ' הערל (יבמות
התוס' דצ"ל הג"ה
תחת תיבת
וההיא דכהן השורף את הפרה
מדבר המטמאני ולא מדבר הפוסלני. ומדבר יח] המטמאני טומאה
דף עד:) מקרא אחרינא דהביא כפרתו אוכל בקדשים הילכך ל] נדרוש
ה"ג: לה] תיבת בקדשים נמחק,
כו'. נ"ב, עי' בפי' המשניות של ר"ש
וצ"ל בכל אדם (שמכ"י, ב"ש):
דאורייתא דבעיא הערב שמש: הפוסלני. לאכילת קדשים מדרבנן דלא
במס' פרה לח]:
אינו חולק א"נ לא] אי הוה משני רבייה קרא תיקשי לב] ליה אכתי מבעל
לו] הנוסח שבסוגריים הוא
ה"ג
מום כדפריך בסמוך: לג] ראוי לחיטוי חולק. ותימה הרי כה"ג
בעי הערב שמש יט] וכן לגבי תרומה באומר [לא] כ] נשמרתי מדבר
מבה"ז. ובד"ו ליתא, ותחת זה
איתא ה"ג ותו לא, ובשמכ"י
הפוסלני בתרומה. ושינויא דחיקא הוא ולא מיתוקם במסקנא הכי:
אונן וטמא בקרבנות ציבור דראויין לחיטוי ואינם חולקין כדבסמוך י"ל
וב"ש הגי' הג"ה [ולהלן לפני
ה"ג
דעיקר קרא אצטריך לדיוק שאינו ראוי לחיטוי אינו חולק: לד] הא
מגריפה
וא"ת כו' נוסף שם עד כאן
מדבר
דאסח דעתיה כו'. היסח הדעת פוסל בקדשים לה] והא דנקט אונן משום דרגיל לאסוחי דעתיה לפי שאינו יכול לאכול:
המטמאני.
הגה"ה]. ולפי"ז התוס' גרסי
כרש"י ולא באו רק לפרש. ועי'
טומאה דאורייתא דבעיא הערב שמש ולא מדבר הפוסלני לאכילת קדשים מדרבנן דלא בעיא הערב שמש לו][ה"ג רש"י ונראה דה"ג באומר
ח"נ באורך. וגירסת צ"ק הערב
לא נשמרתי מדבר הפוסלני לקודש אבל נשמרתי מדבר הפוסלני מתרומה] דאונן אסור לאכול קודש ולכך לא שמר עצמו מדבר הפוסלו לקודש
שמש והא דנקט אונן דאונן
אסור וכו': לז] שנעשה גופו
ולא נתן לבו שיהא מותר לערב אבל לתרומה מותר אפילו [בו] ביום כדאמרינן זרות אמרתי לך ולא אנינות ולכך שמר עצמו מדבר הפוסלו
שני וכו' כצ"ל (ש"מ)
: לח] בב"ש
לתרומה וא"ת מאי ניהו אותה טומאה דקאמר דטמא בה לקודש אבל לא לתרומה דקתני מתני' דחגיגה (דף כ:) צריכין טבילה לקודש אבל
וכי"ב וג' כתוב בתחילת מסכת
טהרות [פ"א מ"ג בסופה]:
לא לתרומה ומפרש ה"ר חיים כגון דאכל ככר שלישי של תרומה שגופו לז] שני $ לקדש אבל לא לתרומה כדאמר בפרק שני דחולין (דף לג:) ובסמוך
ליכא לפרושי הכי גבי
(כלי) [לבי] על
הסל ולא על המגריפה טמאה לפסול קודש ואינה פוסלת
פירות תרומה שבסל
דככר אינו פוסל כלי