צט:
טבול
יום פרק
שנים עשר זבחים
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מגריפה. כלי ברזל הוא וראשו רחב ומבדילים בו גרוגרות הנדבקות
טו א ב מיי' פרק יג מהלכות
ואי משקין דמטמו
כלי גזירה משום משקה זב וזבה א"כ אפילו
א) חגיגה כ. [ע"ש], ב) חולין לה.
מטמאי משכב ומושב הל'
ירושלמי חגיגה פ"ג ה"ב,
זו בזו: לבי על הסל. לשומרו: מדבר המטמאה. אב הטומאה שמטמא
לתרומה נמי ואי משקין שנגעו לטבול יום דאינו תחלה אלא לקדש
ג) פסחים צא: ירוש' פסחים
ו:
כדתנן (פרה מ"ח מ"ז) כל הפוסל התרומה מטמא משקין להיות תחילה
כלי וכן מטומאות דרבנן המטמאות אותה לטמא חולין ותרומה
טז ג מיי' פי"א מהלכות
פ"ח ה"ח סנהדרין פ"ב סה"א,
הוריות פ"ג סה"ג, ד) [ברכות
אבות הטומאה הלכה יא:
חוץ מטבול יום א"כ אפילו קדש נמי לא מטמא רק לפסול כדאיתא
מדרבנן יד]: ולא מדבר הפוסלה. לחולין ולתרומה ומיהו טמאה היא
יז ד מיי' פ"ו מהלכות קרבן
טז: וש"נ] ת"כ שמיני פ"ב
להשתמש בה קדשים: איגלגל מילתא.
במעילה ריש פ' חטאת העוף (דף ח.)
הי"א, ירוש' שם, ה) [פסחים
פסח הלכה ט ופ"ב מהל'
צא:], ו) מו"ק טו:, ז) [ר"ה ה.
ביאת מקדש הלכה י:
וא"כ לא יטמאו המגריפה לפסול קדש
הא דרמינהו לעיל מתני' דאונן
ומגריפה בתוכו ואמר
לבי על הסל ואין לבי
טו]
יח ה מיי' פ"ו מהלכות קרבן
וש"נ], ח) חגיגה כא.,
דטמאה משמע לעשות פסול אחרי כן
דאיבעי לך לשנויי עלה הנך שינויי
על המגריפה הסל טהור והמגריפה טמאה
ט) מנחות מו., י) ויקרא ג א,
פסח הלכה ד:
א
❖
יט ו ז מיי' שם הלכה ט:
דחיקי: של תרומה. עצמה וכ"ש
כ) פסחים סט:, ל) עי' רש"ק.
מדלא קאמר מגריפה פסולה דכי כה]
ותטמא מגריפה לסל אין כלי מטמא כלי
כ ח מיי' פ"ב מהלכות ביאת
אמרינן פ"ק דפסחים (דף כ.) גבי
שלישי של חולין שנעשו על טהרת
מקדש הלכה ט ופ"ו מהל'
ותטמא מה שבתוכו אמר רבא א) ב באומר
תרומה: מותר ליגע. בתרומה דאינו
הבשר טמא למאי אי למנות ראשון
קרבן פסח הלכה ט:
גליון הש"ס
שמרתיה מדבר המטמאה ולא שמרתיה
כא ט י מיי' פ"ב מהל' ביאת
ושני בחיבת הקדש תפשוט דבעי ר"ל
נעשה גופו אלא שלישי כמו המאכל
❖
מקדש הלכה יא:
גמ' איידי דאכיל פסח. עי'
מדבר הפוסלה איגלגל מילתא ומטאי לקמיה
צריד של מנחות כו' לכך נראה לפרש
שאכל ואסור לאכול תרומה אבל מותר
חגיגה דף כה ע"ב ובטורי אבן
❖
דרבי אבא בר ממל א"ל לא שמיע להו הא
שם ד"ה מדמהימן אפסח:
דמשכחת לה במעת לעת שבנדה
ליגע. אלמא מעלות עבוד רבנן באכילה
ב)
תורה אור השלם
דאמר רבי יוחנן א] א"ר האוכל שלישי של
דאמרינן פ"ק דנדה (דף ו.) לקודש
דליתנהו בנגיעה וגבי אונן נמי הא
ג
1. וְאִם זֶבַח שְׁלָמִים קָרְבָּנוֹ אִם
אבל לא לתרומה א"נ בבגדי תרומה כו]
דתנן אונן צריך טבילה באכילה תנן
ח)
שינויי נוסחאות
תרומה ב] אסור לאכול ומותר ליגע אלמא
מִן הַבָּקָר הוּא מַקְרִיב אִם זָכָר
אבל נוגע אין צריך לטבול: כי מזמני
דמדרס לקודש והא דאמר ולא שמרתיה
באכילה עבוד רבנן מעלה בנגיעה לא עבוד
א] נ"א יונתן (גליון. וכ"ה
אִם נְקֵבָה תָּמִים יַקְרִיבֶנּוּ לִפְנֵי
❖
ליה. אם זימנו חבירו כהן לאכול
מדבר הפוסלה אע"פ שמטמאה
בחולין): ב] תרומה עצמה אסור
ויקרא ג, א
יְהֹוָה:
כז]
רבנן מעלה : ואינו חולק לאכול כו': מיפלג
ג]
כצ"ל (*ש"מ). וכ"ה ברש"י,
לקדש כל דבר שאינו כח](עושה שלישי
עמו לערב בחלקו בקדשים אוכל:
והפסק הנקודה שם צ"ל אחר
הוא דלא פליג וכי מזמני ליה אכיל ורמינהי
ורמינהו אונן טובל ואוכל פסחו טז].
ועושה) אחרי כן לקדש קרי פוסלה
תיבת עצמה (דק"ס): ג] בש"מ
מוסף רש"י
כמו שלישי של כט] חולין: ה"ג ה"נ אונן ( ומחוסר כיפורים) טובל ואוכל את
וקצת כת"י נוסף הכא נמי
ג) ד
ה
משנה היא בפסחים (דף צא:). ולא
ומגריפה. כלי ברזל הוא שקורין
באכילה עבוד רבנן מעלה
פסחו לערב אבל לא בקדשים אמר רב ירמיה
באכילה עבוד רבנן מעלה. פירש
גרסינן בה מחוסר כיפורים דאינו צריך
בנגיעה לא עבוד רבנן מעלה:
וודי"ל שגורפין בו אפר הכירה וגם
ד] נ"א לא אכיל ומאי (גליון).
מבדילין בו תאנים המודבקות זו
מדיפתי לא קשיא כאן בפסח כאן בשאר ימות
בקונטרס והא דתנן אונן צריך טבילה
להמתין לערב אלא מביא כפרתו
בזו (חגיגה כ.) אין כלי מטמא
ובכי"צ בשאר ימות השנה לא
וטובל ואוכל בקדשים: טובל. כדתנן ח)
אאכילה תנן אבל נוגע א"צ לטבול
השנה בפסח $ איידי דאכיל פסח אכיל נמי
כלי. אין כלי שאינו אב הטומאה
ומאי וכו': ה] נ"א נוסף מת לו
ו
מטמא כלים (ברכות נב:) מדבר
אונן צריך טבילה לקדש: ואוכל
מת בארבעה עשר וקברו
והשתא לא קאי שינוייא דרבי יוחנן
קדשים בשאר ימות השנה דלא חזי לא חזי
ד]
המטמאה. הנותן לה טומאה
בארבעה עשר יום מיתה תפיס
פסחו לערב אבל לא בקדשים. מפרש
ונראה דאפשר לקיימו דלעולם מתני'
ומאי אבל לא בקדשים אבל לא בקדשים של
לטמא אחרים: מדבר הפוסלה.
לילו מדרבנן מת לו מת
בשטבל וההיא דחגיגה בדלא טבל
לה בפסחים (דף צב.) קסבר אנינות
מלהשתמש בה טהרות לכתחילה,
בשלשה עשר וקברו בארבעה
כל השנה רב אסי אמר ל"ק כאן שמת לו
ז
עשר יום קבורה וכו' (*ש"מ):
אי נמי נפקא מינה לאוכל הדבוק
אבל הא דאמר אונן שטבל דאנינותו
לילה דרבנן ואנינות דאורייתא חד
ו] נ"א אפילו מדרבנן (*גליון):
בה שהוא פסול לכתחילה ומכל
מת בארבעה עשר וקברו בארבעה עשר כאן
חוזרת עליו היינו באכילה ופ"ה עיקר:
יומא הוא כדכתיב ואחריתה כיום
ז] תנא דאמר אנינות (ש"מ):
מקום אם נגעה בטהרות אינה
שמת לו מת בשלשה עשר וקברו בארבעה
פוסלתן (חגיגה שם) אסור
ח] אומר אינה מדברי תורה.
אונן טובל ואוכל פסחו לערב אבל
מר (עמוס ח) וגבי פסח לא העמידו
לאכול. בתרומה (חולין
כ"ה בכל כתה"י ודפ' הישנים
עשר יום קבורה לא תפיס לילו מדרבנן
לא בקדשים. משנה היא
דבריהם במקום כרת גבי קדשים
ה]
ו]
לה.) אונן טובל ואוכל את
(דק"ס). ולפנינו עפ"י בה"ז:
פסחו לערב. ואע"פ שעדיין לא
ט] צ"ל אפילו (*ש"מ): י] על
מאן תנא אנינות לילה מדרבנן ר"ש היא
בפסחים בפרק האשה (דף צא:) ול"ג
העמידו דבריהם במקום עשה דאכילת
ז] ד)ח
חטא כשלמים כצ"ל (צ"ק).
נקבר, דאין אנינות מן התורה אלא
קדשים כדאמרינן יז]: כאן בפסח.
מחוסר כיפורים דאונן דוקא הוא דלא
דתניא אנינות לילה מדברי תורה דברי רבי
ובת"כ כלפנינו, וכ"מ ברש"י:
ביום, שנאמר (ויקרא י) הן היום
יא] נ"א פסוק נסביה (כי"צ).
הקריבו, ואני אונן, ואכלתי חטאת
מתני' דקתני אינו חולק ואי מזמנו
אכיל בקדשים לערב משום אנינות
יהודה ר"ש אומר אונן אינו מדברי תורה אלא
ח]
וכ"ה בפי' המיוחס לר"ח, ע"ש
היום, יום אסור לילה מותר,
ליה לאכילת קדשים אוכל בלילי
לילה אבל מחוסר כיפורים כיון שהביא
ביאורו: יב] מחמת עצמן ותנא
וטבילה בעי וזו אחת מי"א מעלות
מדברי סופרים תדע שהרי אמרו ה) אונן טובל
פסחים קאי דמגו דשרו יח] רבנן אכילת
כפרתו וטבל למה לא יאכל:
דחומר בקודש (חגיגה שם) האונן
שלמים הבאין מחמת פסח
ואוכל את פסחו לערב אבל לא בקדשים וסבר
(*ש"מ). וכן הסדר הישר (דק"ס):
והמחוסר כפורים צריכין טבילה
אמר
רב חסדא פסח כדי נסביה.
פסחים שרו ליה נמי שאר קדשים יט]:
יג] מתיבת דאי עד תיבת פסח
לקודש, מתוך שנאסרו עד עכשיו
ר"ש אנינות לילה מדרבנן והתניא ר"ש אומר
והא דקתני אבל לא בקדשים אשאר
במסקנא [דף ק:] משני ל] כאן
נמחק (*ש"מ): יד] בש"מ מוחק
בקדשים אצרכינהו רבנן טבילה,
תיבת מדרבנן [מחמת הכפילות
ואע"פ שמחוסר כפורים טבל
ט אונן אינו משלח קרבנותיו מאי לאו ואפילו ט]
ימות השנה קאי. והאי כ] אבל לא
קודם ששחטו וזרקו עליו כאן לאחר
]: טו] דאונן אהדדי
אתמול, אבל לא יאכל אונן לערב
(פב"ע)
בפסח לא לבר מפסח והתניא ר"ש אומר
ששחטו וזרקו עליו דההיא לא לא]
בקדשים לאו אלילי פסחים קמהדר
דאיבעי כו' כצ"ל (*ש"מ):
בשאר קדשים, דאיסור אנינות לילה
ו)
טז] פסחו לערב (*ש"מ):
מדרבנן ולגבי פסח לא העמידו
יביא פסחו כשמת קודם ששחטו וזרקו
ואע"ג דעליה קאי אלא אבל לא
שלמים כשהוא שלם מביא ואינו מביא
1
יז] תיבת כדאמרינן נמחק (ש"מ
דבריהן במקום כרת (פסחים
עליו וההיא דטובל ואוכל לערב כשמת
בקדשים של כל השנה וה"ק טובל
כשהוא אונן מנין לרבות את התודה מרבה
צא:) אנינות לילה מדרבנן.
וכתה"י). וגי' צ"ק דאכילת
אע"פ שהיה ליל יום המיתה
קדשים עשה כדאמרינן ואכלו
לאחר ששחטו וזרקו עליו אבל הנך
ואוכל פסחו בערב וה"ה לכל הקדשים
אני את התודה שכן נאכלת בשמחה כשלמים
אותם אשר כופר בהם:
וכתיבא אנינות באורייתא דכתיב
אמוראי לא בעו לשנויי הכי משום
באותו לילה אבל לא בקדשים של
לא אכלתי באוני ממנו (דברים כו)
יח] דשרו ליה רבנן (כתה"י
מנין לרבות את העולה מרבה אני את העולה
וש"מ): יט] קדשים והא כו'
שאר ימות השנה: רב אסי אמר.
ופחות מיום אחד אינו אנינות דילפי
דקסברי אכילה לא מעכבא וכיון
שכן באה בנדר ובנדבה כשלמים מנין לרבות
הד"א (שמכ"י): כ] בדפוסי ונציה
רבנן מואחריתה כיום מר, קסבר
דלא מעכבא אמאי דחיא אכילתה
אידי ואידי בלילי פסחים ולא קשיא
וכי"פ ומאי. והוא ת"ד חדש
ר"ג אין לילה של אחריו עם היום
[בכור ומעשר ופסח מרבה אני] בכור
אנינות לילה דרבנן טפי משאר קדשים
ההיא דפסחים שמת בי"ד וקברו בי"ד
(צ"ק). ועי' באות שלפנ"ז. נ"א
אלא מדרבנן הוא כשאר ימי האבל
(ברכות טז:) כשהוא שלם.
מכאן ועד תיבות וה"ק טובל
ומעשר ופסח שכן אינן באין על חטא מנין
אבל היכא דמת קודם ששחטו אף
הלכך בפסח אוכל אבל לא בקדשים
י]
הכל אינו (ש"מ): כא] נ"א שמחה
בדעתו, שדעתו מיושבת עליו (מו"ק
לרבות חטאת ואשם ת"ל זבח מנין לרבות
על גב דאכילה לא מעכבת אי
דאנינות לילה דיום מיתה דרבנן:
טו:) שלמי פסח. היינו חגיגת יד
ושלמים כתיב בהו שמחה
וזבחת כו' (ב"ש): כב] צ"ל
בניסן (שאז) [שאם] היתה חבורת
ומתני' כשמת בי"ג וקברו בי"ד.
לא שרית לאוכלו לא מייתי ויש לתמוה
העופות והמנחות יוהיין והעצים והלבונה ת"ל
: כג] ואם
הפסח מרובה מביאין עמו שלמים
איקרי (*ש"מ)
דמשמע דשרי ר"ש לשחוט ולזרוק
דיום קבורה גופיה דרבנן ולילו לא
(כתה"י): כד] פסחו לערב
כדי שיאכל פסח על השובע (מנחות
שלמים קרבנו כל קרבנות שהוא מביא
: כה] דכי האי גוונא
פג: מכת"י). או: בשלא קרב בזמנו
תפיס אפילו מדרבנן: מאן תנא.
אחר שמת לו מת משום דאנינות לילה
(כי"פ)
כשהוא שלם מביא ואינו מביא כשהוא אונן
אמרינן כצ"ל (ש"מ והגרי"ב):
שאבד ונתכפר באחר הוא נעשה
דרבנן והלא אנינות יום דאורייתא
דתנא להך דפסחים דאית ליה אנינות
כו] צ"ל אוכלי תרומה (ש"מ):
שלמים, כדנפקא לן בפסחים (ר"ה
קתני מיהא פסח ז)אמר רב חסדא פסח כדי יא]
❖
כז] בד"ו שטמאה: כח] בד"ו
:
ליל יום מיתה דרבנן: מדברי תורה.
ודל אכילה מהכא מ"מ הקרבה ביום
ה.)
נסביה רב ששת אמר ז)מאי פסח שלמי פסח
שאינו עושה כלים ועושה
אסור בחטאת לב] עולה ואשם דאסור
לקמן [ק:] יליף לה רבי יהודה בשמעתין
אחרי כן כו'. ובבה"ז הגיה
אי הכי היינו שלמים תנא שלמים הבאין
מאנינות דאהרן ובניו: תדע שהרי
להביא כשהוא אונן מדכתיב קרבנו
שלישי כנדפס, וכ' עוד דאפשר
שיטה מקובצת
דצ"ל כלום. ור"ל בחולין
מחמת פסח ותנא שלמים הבאין מחמת
אונן כו'. ואי דאורייתא פסח נמי לא
כל ששמו קרבן וכי תימא משום דאתי
יב]
ותרומה. וגיר' צ"ק שאינו עושה
תוס' (מעמ' הקודם) ד"ה מדבר
ליכול: נאכלת בשמחה.
עשה דפסח ודחי עשה דאנינות
יוצא בה ידי
עצמן דאי יג] לא תנא שלמים הבאין מחמת
עכשיו כלום ועושה כו'. ופי'
המטמאני כו'. אי נמי בבגדי
לג]
דבשעת נגיעת מגריפה לבגדי
אוכלי תרומה דמדרס לקדש. נ"ב לו]
דכשהוא שלם מביא ל) א"כ היכי דייק
חובת שמחה כא] דכתיב בה שמחה
פסח סלקא דעתך אמינא הואיל ומחמת פסח
ז)
תרומה לא היה עושה למגריפה
וכתוב בתוס' חיצוניות, ולא יתכן כלל
מינה אנינות לילה מדרבנן אפילו היא
וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת
כלום אלא אח"כ כשמגריפה נוגע
דבכל הני גווני חדוש בא להשמיענו
אתי כגופיה דפסח דמי קמ"ל רב מרי אמר
בקדש מטמא הקודש מש"ה
דבעי טבילה לקדש אבל לא לתרומה.
דאורייתא דחיא ומתוך פי' הקונטרס
(דברים כו) ט) ותודה שלמים איקראי כב]:
קאמר מדבר הפוסלה. ובש"מ
וי"ל דלא נקטיה אלא משום דאונן
שאינן באין על חטא. הלכך כשלמים
משמע דסבר השתא דכולה אסמכתא
גריס שאינו מטמא כלים
אין רגיל ליזהר מדבר הפוסלו לקדש
ועושה כו'. ובגליון הביא נ"א
דמי: ת"ל זבח. אם כג] זבח שלמים קרבנו: והעצים. המתנדב עצים
לבו ביום כיון דבלאו הכי אינו אוכל
בעלמא ונראה לפרש כיון דעיקר פסח לא בא אלא לאכילה
י)
שאינו פוסל חולין ופוסל כו':
בקדש ובלילה יהא מותר דלא בעי
מביא קרבן עמהן: קתני מיהת פסח. דבשלמא כולהו איכא למימר
כדתנן (פסחים דף עו:) פסח הבא בטומאה נאכל בטומאה שעיקרו
כט] בח"נ גריס של תרומה.
הערב שמש, אבל לתרומה שהוא
ור"ל דשלישי של תרומה נקרא
לא בא אלא לאכילה הלכך לא חיישינן ביה לאנינות בזמן לד]
מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא אלא פסח קשיא אדלעיל דתנא טובל
מותר בו כדאמרינן ביבמות (דף ע:)
פסול אע"פ שמטמא לקדש משום
זרות אמרתי לך ולא אנינות, רגיל
ואוכל פסחו כד]: שלמי פסח. כ) חגיגת י"ד כשהחבורה מרובה:
הקרבה אלא בזמן לד] אכילה ואף על גב דאכילה לא מעכבת לה]:
דאינו מטמא אלא פוסל. וע"ע
ליזהר מדבר הפוסלו לתרומה (ב"ש):
לא בה"ז: ל] משני רבא כאן (ש"מ):
לא] צ"ל דלא (ש"מ): לב] צ"ל
כחטאת (ש"מ, צ"ק ורש"ש): לג] דפסח דחמיר ודחי (ש"מ): לד] צ"ל לזמן (ש"מ, ב"ש): לה] בש"מ וב"ש נוסף מכל מקום חזי [בש"מ הני כנר' בטעות] לאכילה בעי, וכעי"ז בח"נ וע"ש. נ"א מ"מ אם לא היה ראוי לאכילה גרע (גליון). ועי' צ"ק:
לו] לכאורה הדברים דלהלן אינם נסובים על דברי התוס' כאן אלא על התוס' בע"א ד"ה מדבר או על תחילת הדיבור שאחריו עיי"ש. אבל בב"ש ציין על דבריהם כאן. וצ"ע: