ק:
טבול יום פרק שנים עשר זבחים
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אכילת
פסחים
מעכבא. פלוגתא היא בפרק כיצד צולין (פסחים
רבא אמר כו'. אמילתיה דר"ש קאי לשנויי דר"ש אדר"ש: אידי
כה א מיי' פ"ו מהל' קרבן
א) [פסחים עח:], ב) שמחות
פסח הלכה ט:
רפי"ב ע"ש ירוש' פסחים פ"ח
ואידי לאחר חצות. ואפילו מת לאחר חצות קודם ששחטו עליו אית
דף עח:) דרבי נתן ורבנן לה] ומשמע מתוך פירוש הקונטרס
כו ב מיי' פ"ז מהל' אבל
ה"ח, ג) שמחות פ"ד ה"ד, ירוש'
דסבר לה כמ"ד מעכבא לגבי הא [דאפילו למ"ד לא מעכבא]
ליה לר"ש לא יביא את פסחו דרחמנא דחייה כדדריש ואזיל י] שלמים
הל"א טוש"ע יו"ד סי' תב
שם, סנהדרין פ"ב ה"א, הוריות
פ"ג ה"ג, ד) מו"ק כא.,
סע' א:
דבעינן גברא ראוי לאכילה כדמוכח
התם אם כן אכילה היא
קרבנו כל קרבנותיו לא יביא
אלא כשהוא שלם ודקתני אונן טובל
כז ג מיי' פ"ו מהל' קרבן
ה) [לעיל מד. כתובות מג.],
מצוה לו] וסברא הוא שדוחה אנינות
ואוכל פסחו לערב כשמת לאחר
ו) ת"כ שמיני פ"ב הי"א,
פסח הלכה ט:
כח ד מיי' פ"ב מהל' ביאת
ז) [ברכות טז: וש"נ], ח) מו"ק
ששחטו וזרקו עליו: מאי דהוה הוה.
דרבנן א"נ כיון דכתיב איש לפי
רבא אמר אידי ואידי אחר חצות ול"ק כאן
א
א]
כא., ט) שם כג., י) ע' ביצה
המקדש הלכה ט י ופ"ד
אכלו למצוה דמצוה בדידיה מבאחריני
הרי נפטר ואמאי דחייא אכילתו
קודם ששחטו וזרקו עליו כאן לאחר ששחטו
ריש דף ו., כ) [בכל המקומות
מהל' אבל הלכה ו טוש"ע יו"ד
סי' שמא סעיף א: סברא הוא דדחיא אנינות דרבנן
אנינות לילה דרבנן טפי משאר קדשים
שהביא הש"ס הך קרא ברכות טז:
וזרקו עליו א"ל רב אדא בר מתנה לרבא אחר
כט ה מיי' פ"ב מהל' ביאת
ומו"ק כא. סוכה כה: לא פירש
ומעכבא דקאמר לאו דוקא:
בשלמא לאביי דמוקי לה בקודם
המקדש הלכה י:
רש"י כמו כאן וגם לא נמצא רשום
ששחטו וזרקו את דמו מה דהוה הוה א"ל
סמוך
לשקיעת החמה. לז] במנחה
ל ו מיי' שם הל"ט [וברב
ששחטו וזרקו עליו ובלאחר חצות
פסוק רק בעמוס ח פ"י כדאיתא
❖
רבינא אכילת פסחים מעכבא מדרבה בר
אלפס ברכות פ"ב דף יא:
בתו' ד"ה ואחריתה].
א)
חובת פסח חלה עליו להביא ואי לא
נקט סמוך נקט נמי הכא
❖
יב. וע"ש]:
רב הונא א"ל ב] ציית מאי דקאמר לך רבך מאי
שרית ליה לאוכלו לא מייתי הילכך לא
סמוך דהוה מצי למימר כאן קודם
דרבה בר רב הונא דתניא יום שמועה כיום
העמידו דבריהם אלא לרבא אמאי
שקיעה כאן לאחר שקיעה:
הגהות הב"ח
ב)
ב
תורה אור השלם
ואחריתה כיום מר. פסוק הוא
קבורה למצות שבעה ושלשים ולאכילת
לא העמידו הא כבר שחט וזרק:
ג
(א) גמ' מתקיף לה רב יוסף:
(ב) שם אמרוה [רבנן] קמיה
1. וְהָפַכְתִּי חַגֵּיכֶם לְאֵבֶל וְכָל
ה"ג א"ל רבינא אכילת פסחים מעכבא
בתרי עשר [עמוס ח']
פסחים כיום ליקוט עצמות אחד זה ואחד זה
דר' ירמיה: (ג) שם תריץ הכי
שִׁירֵיכֶם לְקִינָה וְהַעֲלֵיתִי עַל
מדרבה בר רב הונא. ולקמן מייתינן
ושמתיה לאבל יחיד ואחריתה כיום
טובל ואוכל בקדשים לערב הא גופא קשיא
וכו' רבי אומר כל זמן שלא נקבר
כָּל מָתְנַיִם שָׂק וְעַל כָּל רֹאשׁ
לה: א"ל רבא לרב אדא ציית מאי
מר ולא כמו שפירש בקונטרס:
תופס לילו עמו אמרוה רבנן
קָרְחָה וְשַׂמְתִּיהָ כְּאֵבֶל יָחִיד
אמרת יום שמועה כיום קבורה למצות שבעה
קמיה דרבא אמר מדקאמר וכו'
וְאַחֲרִיתָהּ כְּיוֹם מָר:
דאמר לך רבך. רבינא שמע לו
תופס לילו עמו מדרבנן מכלל
עמוס ח, י
ושלשים ולאכילת פסחים כיום ליקוט עצמות
שיפה השיבך על שאילתך ובמסכת
דיום מיתה תופס: (ד) שם אני
2. וַיְדַבֵּר אַהֲרֹן אֶל משֶׁה הֵן
מכלל דיום קבורה אפילו לערב נמי לא אכיל והדר תני אחד זה ואחד זה טובל
היום אסור ובלילה: (ה) רש"י
הַיּוֹם הִקְרִיבוּ אֶת חַטָּאתָם וְאֶת
שבועות כי יא] האי סוגיא דרבה
ד"ה אחד זה וכו' ועל כרחך וכו'
עֹלָתָם לִפְנֵי יְהֹוָה וַתִּקְרֶאנָה
ואוכל בקדשים לערב אמר רב חסדא תנאי היא רבה בר רב הונא אמר ל"ק
ורבינא ורב אדא בפ' ידיעות
רישא לסיפא דאי איום וכו' מיבעי
אֹתִי כָּאֵלֶּה וְאָכַלְתִּי חַטָּאת
ליה כדלקמן הס"ד: (ו) ד"ה
כאן ששמע שמועה על מתו סמוך לשקיעת החמה וכן שליקטו לו עצמות
הטומאה (דף יח.): יום שמועה. ששמע
הַיּוֹם הַיִּיטַב בְּעֵינֵי יְהֹוָה:
❖
כיום ליקוט צ"ל קודם ד"ה אחד
ויקרא י, יט
שמת לו מת ובשמועה קרובה שבתוך
סמוך לשקיעת החמה וכן שמת לו מת וקברו סמוך לשקיעת החמה וכאן לאחר
זה: (ז) ד"ה רבה וכו' ואחד זה.
נ"ב הן ליקוט הן שמועה:
ל' עסקינן: כיום קבורה למצות
שקיעת החמה לאחר שקה"ח מאי דהוה הוה אלא ש"מ אכילת פסחים מעכבא
(ח) ד"ה כל זמן וכו' דמשקברו
מוסף רש"י
שבעה ושלשים. מיום יב] שמועה
מותר מיד: (ט) ד"ה והתניא
רב אשי אמר מאי אחד זה ואחד זה ה"ק אחד יום שמועה ואחד יום ליקוט ג] טובל
מתחיל למנות ז' לרחיצה ונעילת
אכילת פסחים מעכבא. כפרה
וכו' פלוגתא דרבנן בעודו כצ"ל
ח)
❖
ואוכל בקדשים לערב והא דרב אשי בדותא היא מכדי עלה קאי זה וזה
בדיעבד (עפ"י פסחים עח:):
ותיבת לאכול נמחק:
ד]
הסנדל ט) ול' לגיהוץ: ולאכילת פסחים.
מיבעי ליה אלא ש"מ בדותא היא ומאי תנאי ג) דתניא עד מתי מתאונן עליו
הוי יום שמועה כיום ליקוט עצמות
כל היום רבי אומר כל זמן דשלא נקבר במאי עסקינן אילימא ביום מיתה מי
שינויי נוסחאות
דקיימא לן בפסחים בפרק האשה
איכא דלית ליה דיום מיתה דתפיס לילו מדרבנן ותו רבי אומר כל זמן שלא
(דף צב.) השומע על מתו והמלקט
ה]
א] גי' הגר"א ברמב"ם קודם
חצות. וע' לקוטי הלכות:
נקבר הא קברו אישתרי ליה ומי איכא דלית ליה ואחריתה כיום מר אמר
עצמות טובל ואוכל בקדשים לערב
ד)1
ב] א"ל רבא (*ש"מ, וכ"ה
והוינן בה מלקט עצמות הזאה שלישי
רב ששת איום קבורה קאי מתקיף (א) רב יוסף אלא הא דקתני השומע על
ברש"י): ג] ליקוט עצמות
ה
(*ש"מ): ד] נ"א ברותא [וכן
וז' בעי ומשנינן אימא שליקטו [לו]
מתו כמלקט עצמות טובל ואוכל בקדשים לערב מכלל דיום קבורה אפילו
ו]
להלן]. ערוך ערך בר ד'. ועי'
אחרים עצמות דאמרינן במו"ק (דף
מ"ש פסחים יא ע"א על הגליון
לערב נמי לא אכיל הא מני אלא תריץ ז] עד מתי מתאוננין עליו כל אותו
(הגרי"ב): ה] צ"ל תפיס (*ש"מ):
ח.) המלקט עצמות אביו ואמו הרי זה
היום ולילו רבי אומר כל זמן שלא נקבר [אבל נקבר] בלא לילו אמרוה (ב) קמיה
ו] צ"ל והמלקט (צ"ק. וכ"ה
מתאבל עליהם כל היום ואשמועינן
בכתה"י וד"ו): ז] תריץ הכי עד
דר' ירמיה אמר ה)גברא רבה כרב יוסף לימא הכי לימא ח] דרבי לקולא והתניא
בפסחים דלערב מותר בקדשים והכא
מתי מתאונן עליו כצ"ל (*ש"מ)
:
ח] צ"ל למימרא (*ש"מ): ט] צ"ל
עד מתי מתאונן עליו כל זמן שאינו נקבר אפילו מכאן ועד עשרה ימים
אשמועינן יום יג] שמועה לענין אכילת
ט]
שלא (*ש"מ): י] צ"ל לעיל
דברי רבי וחכ"א אין מתאונן עליו אלא אותו היום בלבד אלא תריץ הכי
פסחים לא כיום קבורה הוא דאילו
(כי"פ). והוא בדף צט ע"ב:
יא] גרסינן ƒנמי כי האי סוגיא
יום קבורה לא אכיל פסחו לערב
עד מתי הוא מתאונן עליו כל אותו היום בלא לילו רבי אומר כל זמן שלא
ברבא ורבינא וכו' כצ"ל
ואפילו מת באתמול יד] בי"ג אלא
נקבר (ג) ואם נקבר תופס לילו אמרוה קמיה דרבא מדקאמר רבי יום
(*שמכ"י). ובכי"י ברבא ורב אדא
ורבינא. וכ"ה נכון: יב] דמיום
כיום ליקוט עצמות הוי ומותר בכל
קבורה תופס לילו מדרבנן מכלל דיום מיתה תופס לילו מדאורייתא וסבר
(כי"י): יג] צ"ל דיום (ש"מ):
הקדשים והא דנקט פסחים משום
יד] צ"ל מאתמול (*ש"מ):
רבי אנינות לילה דאורייתא ו) והתניא 2 הן היום אני היום אסור (ד) ולילה
טו] צ"ל יום (*ש"מ): טז] שאינו
דיום טו] קבורה נקט ליה למימר
מותר ולדורות בין ביום ובין בלילה אסור דברי רבי יהודה רבי אומר
(כתה"י): יז] וליל יום ליקוט
דביום קבורה אפילו פסח נמי לא:
וכו' כצ"ל (*ש"מ, צ"ק): יח] צ"ל
אנינות לילה אינה מדברי תורה אלא מדברי סופרים לעולם דרבנן היא
ז) ו
אחד זה ואחד זה. על כרחך
(ה)
אכיל (*ש"מ): יט] צ"ל אפילו
(*ש"מ): כ] דלילן לא תפסי
איום קבורה ויום ליקוט קאי וקשיא
ומיהו בו ביום כו' כצ"ל
רישא לסיפא כדלקמן דאי איום שמועה ויום ליקוט לא שייך למיתני אחד זה ואחד זה דכיון דמינייהו סליק זה וזה מיבעי ליה: טובל
(*שמכ"י): כא] צ"ל ביום (ש"מ):
כב] בשאר קדשים (כתה"י):
ואוכל בקדשים לערב. וכ"ש פסחו: (ו) כיום ליקוט עצמות. משמע ולא כיום קבורה דאילו יום קבורה לא אכיל פסחו לערב: תנאי היא.
כג] ולא (כתה"י, צ"ק). ובש"מ
דפליגי בליל יום קבורה שאינה טז] יום מיתה דאיכא למ"ד תפיס לילו מדרבנן וסבר אכילת פסחים לא מעכבא הילכך אפילו פסח לא אכיל
דלא: כד] ואמר רבי דאפילו כל
היום כצ"ל (*ש"מ): כה] צ"ל
ולקמן מייתי להו: רבה בר רב הונא אמר כאן ששמע שמועה או שלקטו לו עצמות או שקבר מתו בי"ד סמוך לשקיעת החמה וכאן
דמדברי (*ש"מ): כו] צ"ל עליו
לאחר שקיעת החמה. סיפא דקתני בכולהו אוכל קדשים וכ"ש פסחו כשבא עליו אחד מאלו לפני שקיעת החמה דה"ל לערב ליל יום
(ש"מ): כז] תיבת לתנאי ליתא
בכי"פ: כח] הא בין לרבי בין
קבורה וליל יום שמועה וליל יז] (פסחים) ביום ליקוט עצמות וסבר יום קבורה לא תפיס לילו אפילו מדרבנן וכ"ש יום שמועה וליקוט
לרבנן לילה מותר (כתה"י):
עצמות והא דתני רישא ולאכילת פסחים כיום ליקוט עצמות דאילו יום קבורה לא אכל יח] כשאירע לו אחד מאלו לאחר שקיעת החמה דה"ל
כט] דהא אפילו (ח"ג) וע' בה"ז:
לילה זה יום קבורה עצמו ולא ליל יום קבורה אע"ג דאף הוא מדרבנן החמירו ביום קבורה עצמו יותר מיום שמועה וליקוט לאוסרו בפסח
ל] ליקוט (*ש"מ): לא] פלוגתא
דנישרו רבנן (*ש"מ): לב] צ"ל
אבל ביום ליקוט לא אסרוהו בפסח אלא בשאר קדשים הצריכוהו להמתין עד ערב וה"ק לאכילת פסחים הוי יום שמועה כיום ליקוט ואוכל
ע"כ בלא וא"ו (*ש"מ)
:
פסחו ואפי' שמע או ליקט אחר שקיעה דה"ל יום שמועה עצמו ויום ליקוט עצמות ואפילו יט] הכי שרי מה שאין כן ביום קבורה עצמו דאילו
לג] דאורייתא תפיס לילו
מדאורייתא כצ"ל והד"א
מת לו מת בי"ג וקברו אותו עממים י) לאחר שקיעה די"ד אסור לאכול בפסח ואע"ג דחלה עליו שמחת הרגל ואינו נוהג אבילות ברגל
(שמכ"י): לד] צ"ל לדבר (*ש"מ,
ה"מ אבילות דמדרבנן היא וכתיב ושמחת בחגך [דברים טז] אבל אנינות ליאסר בקדשים חלה עליו ואחד זה ואחד זה (ז) היכא דבאו עליו מבעוד יום
ד"נ): לה] גי' צ"ק ורבנן ומדלא
(קתני) [קאמר] דס"ל כמ"ד
אוכל בקדשים לערב דלילו כ] לא תפיס ומיהו ביום אסור בשאר קדשים אפי' יום כא] שמועה וליקוט עצמות בר מפסח כדמפרש טעמא
מעכבא משמע לגבי האי
ואזיל: מאי דהוה הוה. ומה לי פסח ומה לי שאר קדשים הא אמרת קדשים כב] אסור ביום ליקוט לבו ביום כדקתני לערב ובפסח אמאי
אפילו למ"ד לא מעכבא
(דהא) ƒ[בהא] מודה דבעינן
שרית ליה: אכילת פסחים מעכבת. לא כג] העמידו דבריהם במקום כרת ומיהו ביום קבורה העמידו דבריהם משום דרובא קברי ביום
גברא כו'. ובש"מ גריס הכא
מיתה ואתי למישרי יום מיתה עצמו ויש מקומות שהעמידו דבריהם במקום כרת כדאמרינן בפסחים בהאשה (דף צב.): ומאי תנאי.
כלפנינו, אלא דלהלן בסמוך גריס
דפליגי ביום קבורה למיתפס לילו מדרבנן דקאמר רב חסדא לעיל תנאי היא: עד מתי מתאונן. ליאסר בקדשים: כל היום. קס"ד
כמ"ד מעכבא ודוחק הוא
לומר דפליגי אמוראי
בלא לילו: כל זמן שלא נקבר. קא ס"ד לקולא פליג ואמר כד] דכל היום לא מיתסר דמשקברו (ח) הותר מיד: אי נימא ביום מיתה.
דשמעתין בהכי ונראה לפרש
שקברו ביום שמת: מי איכא דלית ליה כו'. הא בין לר"ש בין לרבי דפליגי עליה דר' יהודה באנינות לילה דיום מיתה מודו מדברי סופרים
דאפילו לר' נתן דאמר לא
כה]
מעכב כיון דמעכבא לגבי הא
מיהא אסור: אחריתה כיום מר. כ) אחריתה של זונה כיום מר שמתאבל ומימר על מתו לפי שסופו למות עליה ויתאבלו עליהן כו] אלמא
דבעינן גברא דחזי לאכילה
מרירות יום שלם הוא: איום קבורה. שמת אתמול וקברו היום. ואכתי לא אסיקנא מילתיה לתנאי כז] דרב חסדא עד סיפא דתרצה ר'
כו'. וע"ע בח"נ: לו] בד"ו ליתא
תיבת מצוה. ובש"מ גריס
ירמיה: הא מני. בין כח] לרבי בין לרבנן מותר: כל אותו היום. של קבורה ולילו: רבי אומר כל זמן שלא נקבר אבל קברו. אישתרי
אכילה חשובה היא וסברא
ליה בלילה ומיהו ביום ליכא למימר דשרי ליה רבי דאפילו כט] יום דליקוט ל] עצמות אסור כל היום כדאמרת טובל ואוכל לערב: והתניא
כו': לז] גי' ש"מ בחנם נקט
סמוך דהוה מצי למימר כו'.
כו'. אלמא רבי לחומרא אמרה וכיון דליכא לפרושי פלוגתא לא] דרבנן לאכול בעודו מוטל לפניו וע"כ לב] בליל יום קבורה פליגי דקאמר רבי אפי'
(ט)
ועי' בה"ז וצ"ק דמיישבים
קברו לסוף י' ימים מתאונן עליו ליל יום קבורה וחכ"א אינו מתאונן עליו ביום קבורה אלא יום עצמו אבל לא לילו והיינו תנאי דרב חסדא:
הגירסא שלנו דר"ל דאיידי דנקט
מדקא"ר יום קבורה. דאיהו גופיה דרבנן תפיס לילו מדרבנן מכלל דיום מיתה דאורייתא לג]: תפיס לילו דאורייתא. דקא סלקא דעתך
בכמה דוכתי בש"ס גבי מנחה
לשון סמוך לשקה"ח נקט נמי
לא עשו חכמים חיזוק לדבריהם לד] שעיקרו מדבריהם יותר משעשתה תורה לדבריה: הן היום. הן משמע דאלו הקרבנות חלוקין משאר קרבנות הכא בהאי לישנא:
שעליהן שמעת לאוכלן באנינות לילה מפני שכולנו אוננין ואין כהן
לאוכלן אבל לדורות שיש כהנים לאוכלן בין ביום ובין בלילה אסור:
לעולם דרבנן היא.
אפילו אנינות לילה דיום
מיתה ואפילו הכי
יום קבורה דאיהו גופיה מדרבנן לילו נמי לרבי אסור מדרבנן:
וחכמים