טבול
יום
פרק
שנים עשר זבחים
קא.
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
וחכמים
עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה. אין פירושו
וחכמים עשו חיזוק
לדבריהם יותר. ממה
שעשתה
תורה לדבריה:
א) [יבמות לו: וש"נ] ירוש'
א מיי' פרק ג מהל' מעשר שני
חיזוק לדבריהם יותר ממה שעשתה תורה לדבריה: ❖
הלכה ז:
ביצה פ"ה ה"ו, ועי' דמאי פ"א
כי כן צויתי. במנחות יג] שמיני כתיב י) קחו את המנחה וגו' יד]: באנינות.
יותר כג] משל תורה דעלמא אלא כלומר חכמים עשו
ה"ב (ובנו"כ), ערלה פ"ב ה"א,
דנדב ואביהוא: כאשר צויתי. בחטאת דראש חדש שנשרפה כתיב
תענית פ"ב הי"ב, מגילה פ"א
ורמינהי מפני אנינות נשרפה לכך נאמר כאלה. פי' בקונטרס
ה"ד, וע"ע עירובין כא:
הן לא הובא את דמה וגו': בשעת מעשה. כשאירע להם אנינותם
תורה אור השלם
סנהדרין פח:, ב) יומא ה: ת"כ
אמר להם שלא ימנעו מאכילת
שהודה כד] לו משה כדכתיב וייטב בעיניו
שמיני פ"א ה"ח, ג) ת"כ שם
1. וַאֲכַלְתֶּם אֹתָהּ בְּמָקוֹם
קדשים היום ששמע מפי הגבורה
ואם מפי הגבורה שמע היתר אנינות
פ"ב ה"ח וה"י, וע' ירוש'
וחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל
קָדוֹשׁ כִּי חָקְךָ וְחָק בָּנֶיךָ הִוא
א)
פסחים פ"ז ה"ט, ד) [לעיל טז:
מֵאִשֵּׁי יְהֹוָה כִּי כֵן צֻוֵּיתִי:
שחלוק אנינות היום בקדשים משאר
לבו ביום למה הודה ומשני שמואל
תורה תנו רבנן כי כן צויתי כאשר צויתי
פסחים פב:], ה) [לעיל טז.],
ב)
ויקרא י, יג
1
2
ו) פסחים פב. ת"כ שם ה"ה,
ימים וכשראה שנשרפה אמר להם
דההיא כרבי נחמיה דאמר מפני
2. הֵן לֹא הוּבָא אֶת דָּמָהּ אֶל
3כאשר צוה ה' כי כן צויתי באנינות יאכלוה
ז) [אדר"נ פל"ז] הי"ב, ע'
הַקֹּדֶשׁ פְּנִימָה אָכוֹל תֹּאכְלוּ
אכול תאכלו אותה היה להם טו] לאוכלה
אנינות נשרפה ולית ליה לרבי נחמיה
ירוש' יבמות פ"ח ה"א, ח) ע'
כאשר צויתי בשעת מעשה אמר להן א] כאשר
אֹתָהּ בַּקֹּדֶשׁ כַּאֲשֶׁר צִוֵּיתִי:
דרשא דבאנינות יאכלוה אלא הכי
כאשר צויתי אתכם בשעת מעשה:
ירוש' חגיגה פ"א ה"ח, נדרים
ויקרא י, יח
צוה ה' לא מאליי אני אומר ורמינהי מפני
ספ"י, ט) אדר"נ שם, י) ויקרא
ג)
3. שׁוֹק הַתְּרוּמָה וַחֲזֵה הַתְּנוּפָה
כאשר צוה ה'. באכילת חזה ושוק
אמר להן משה כי כן צויתי שאף
י יב, כ) [וע' ביבמות ע: ד"ה
עַל אִשֵּׁי הַחֲלָבִים יָבִיאוּ לְהָנִיף
אנינות (א) נשרפה לכך נאמר כאלה אמר
מנחת צבור זו שלא מצינו מנחה
של טז] צבור שקרבו בו ביום נאמר:
בפסח כתבו ישוב ע"ז], ל) [ע'
תְּנוּפָה לִפְנֵי יְהֹוָה וְהָיָה לְךָ
שמואל לא קשיא הא ר"י הא ר"נ דתניא
בר"א מזרחי שהקשה קושית התו'
ולא מאליי אני אומר. לאוכלם באנינות:
קרבה לצבור כיוצא בה נאכלת ועל
וּלְבָנֶיךָ אִתְּךָ לְחָק עוֹלָם כַּאֲשֶׁר
ב]
והניח בצ"ע, ומהתימה שלא
ויקרא י, טו
צִוָּה יְהֹוָה:
מפני אנינות נשרפה. לכך נאמר
מפני אנינות שרפוה לכך נאמר כאלה דברי
האנינות לא הוזכר לו למשה לדרוש
ד)
הקשה בשם התו', וע' קרבן אהרן
4. וַיְדַבֵּר אַהֲרֹן אֶל משֶׁה הֵן
דף ס ע"ג שהאריך ליישב קושיתם
קל וחומר ממעשר וכשהזכירו אהרן
ותקראנה אותי כאלה ומצינו שהודה
רבי נחמיה רבי יהודה ור"ש אומרים ה)מפני
הַיּוֹם הִקְרִיבוּ אֶת חַטָּאתָם וְאֶת
❖
וע' רש"ק וצ"ק]
עֹלָתָם לִפְנֵי יְהֹוָה וַתִּקְרֶאנָה
הודה לו כך פירש בקונטרס ולא
לו משה כדכתיב וייטב בעיניו ואם
טומאה נשרפה שאם אתה אומר מפני אנינות
אֹתִי כָּאֵלֶּה וְאָכַלְתִּי חַטָּאת
מיסתבר ליה לשמואל לשנויי כדרבא
מפי הגבורה שמע היתר אנינות לבו
הַיּוֹם הַיִּיטַב בְּעֵינֵי יְהֹוָה:
נשרפה היו לשלשתן שישרפוה ד"א היו
ג]
ד]
ויקרא י, יט
הגהות הב"ח
ביום למה הודה: מפני אנינות
אידי ואידי רבי נחמיה כאן בקדשי
5. לֹא אָכַלְתִּי בְאֹנִי מִמֶּנּוּ וְלֹא
ראוי לאוכלן לערב ד"א והלא פינחס היה
נשרפה. שלא הותרה להם אנינות
שעה כאן בקדשי דורות ששמע משה
(א) גמ' ורמינהו מפני אנינות
בִעַרְתִּי מִמֶּנּוּ בְּטָמֵא וְלֹא נָתַתִּי
עמהן רבא אמר אידי ואידי רבי נחמיה ולא
שרפוה לכך: (ב) שם מדוע לא
מִמֶּנּוּ לְמֵת שָׁמַעְתִּי בְּקוֹל יְהֹוָה
היתר אנינות במנחה שהיא קדשי שעה
לבו ביום ולית ליה לרבי נחמיה הך
אכלתם את החטאת שמא כצ"ל
אֱלֹהָי עָשִׂיתִי כְּכֹל אֲשֶׁר
קשיא כאן בקדשי שעה כאן בקדשי דורות
והיה סבור כמו כן בחטאת דראש
דרשא דבאנינות יאכלוה אלא הכי
ותיבות במקום [הקודש] נמחק:
דברים כו, יד
צִוִּיתָנִי:
(ג) תוס' ד"ה ומה מעשר וכו'
6. וַיִּשְׁמַע משֶׁה וַיִּיטַב בְּעֵינָיו:
רבי נחמיה היכי מתריץ להני קראי ורבנן
חדש שהיא קדשי דורות דאין סברא
קאמר לו יז] כי כן צויתי שאף מנחת
תימה. נ"ב והתוס' בר"פ הערל
ויקרא י, כ
שיהא משה טועה בין קדשי שעה
צבור זו שלא מצינו מנחה קריבה
היכי מתרצי להו להני קראי רבי נחמיה
7. מַדּוּעַ לֹא אֲכַלְתֶּם אֶת
תירצו קושיא זו ע"ש בד"ה דפסח
❖
בדף ע ע"ב:
לקדשי דורות וקשה לשמואל מאי
לצבור כיוצא בה נאכלת ועל
הַחַטָּאת בִּמְקוֹם הַקֹּדֶשׁ כִּי קֹדֶשׁ
מתריץ להו הכי מדוע לא אכלתם אמר לו
7
ה] ו)
קָדָשִׁים הִוא וְאֹתָהּ נָתַן לָכֶם
הוה משני רבי נחמיה מקושיא כה]
האנינות לא הוזכר למשה לדרוש ק"ו
משה לאהרן שמא נכנס דמה ו] לפני ולפנים
לָשֵׂאת אֶת עֲוֹן הָעֵדָה לְכַפֵּר
ממעשר וכשהזכירו אהרן הודה לו:
דר' יהודה אם אתה אומר מפני
שינויי נוסחאות
עֲלֵיהֶם לִפְנֵי יְהֹוָה:
❖
אמר לו הן לא הובא את דמה שמא חוץ
2
ויקרא י, יז
מפני טומאה נשרפה. שנגעה
אנינות נשרפה היה לשלשתן שישרפו
א] תיבות אמר להן נמחק (ש"מ):
למחיצתה יצאת אמר לו בקדש היתה ודלמא
בה טומאה בחטאת של שעיר ראש
ועוד משמע לקמן דיש חילוק לרבי
ב] הא ר' נחמיה הא ר' יהודה
באנינות אקריבתוה ופסלתוה אמר לו משה
ור' שמעון דתניא (*ש"מ):
שיטה מקובצת
חדש שקרבה (להם) בו ביום שהוקם
נחמיה בין קדשי שעה לקדשי דורות
ז]
ג] היה להם לשלשתן שישרפו
וכי הם הקריבו אני הקרבתי וא"ל הן לא
המשכן בראש חדש ניסן והוא היה
דקאמר אלא לר' נחמיה מאי היום
(*שמכ"י): ד] ברש"י היה להם
שמא חוץ למחיצתה. עיין בתוס'
❖
לאוכלן לערב: ה] אכלתם את
לעיל דף פב [ע"ב ד"ה כיון]:
הובא את דמה ובקדש היתה אכול תאכלו
שמיני למלואים ושלשה שעירים קרבו
חובת היום היינו דורות ונראה לפרש
החטאת (*ש"מ): ו] דמה לפנים
בו ביום שעיר נחשון ושעיר ראש חדש
דסלקא דעתך כאשר צויתי דכתיב
אותה כאשר צויתי באנינות יאכלוה אמר לו
אמר כו' כצ"ל (ש"מ. וכ"ה
ברש"י). וכדלעיל פב ע"ב דדם
ושעיר שבא לשעה כדכתיב (ויקרא ט)
בשעיר דראש חדש לא בעי למימר
גליון הש"ס
ותקראנה אותי כאלה ואכלתי חטאת היום
4
חטאת אפילו נכנס להיכל פסול.
קחו שעיר עזים לחטאת ושל ראש חדש
כאשר צויתי במנחה תעשו את
אבל בכתה"י כלפנינו, וכ"ה
[גמ' שמא לא שמעת אלא
הייטב בעיני ה' $ שמא לא שמעת אלא בקדשי
נשרפה כדאמרינן לקמן [ע"ב]: היה
בפסחים פב ע"א ועי' שם ברש"ש
החטאת אלא כאשר אני מצוה עכשיו
בקדשי שעה וכו'. עי' מנחות דף
שעה דאי בקדשי דורות ק"ו ממעשר הקל
שתמה ע"ז: ז] תיבת משה ליתא
יט ע"ב בתוס' ד"ה ושמואל אמר
ז)
להם לשלשתן. דשלשה שעירים קרבו
תאכלו באנינות והיה סבור משה
בכי"צ, וכן ליתא ברש"י כי"י. ועי'
וכו': תוס' ד"ה ומה וכו' תימה
ומה מעשר הקל אמרה תורה לא אכלתי
5
להם כדלקמן: היה להם לאוכלם
דכמו שהותר כו] קדשי דורות אנינות
יעב"ץ: ח] ממנו קודש החמור
מה למעשר שכן טעון כסף
לא כל שכן כצ"ל (ש"מ). וכעי"ז
צורה וכו'. עי' שבת דף כה ע"א
באוני ממנו ח] בקדשי אדורות לא כל שכן מיד
לערב. לר' יהודה אע"ג דאמר
לילה הוא הדין ביום ובין יום ללילה
❖
בכתה"י: ט] להו להני קראי
בתוס' הא בחול וכו']:
וישמע משה וייטב בעיניו הודה ולא בוש
אנינות לילה דאורייתא מודה הוא
היה טועה לכך פריך ורמינהי מפני
כצ"ל (*ש"מ): י] תיבת הן נמחק
ח)
6
(ש"מ): יא] בילקו"ש טרדייכו.
דלאותו היום הותרה להן אנינות לילה
אנינות נשרפה ואם היתה אנינות
משה לומר לא שמעתי אלא אמר שמעתי
וכ"ה בכי"מ ובקצת דפו"י. ועי'
מוסף רש"י
לילה מותרת אמאי נשרפה היה להם
וכל שכן לר"ש יח] דאף לדורות אינו אלא
ושכחתי ור"י ור"ש היכי מתרצי להו ט] הכי
ברכות יא ע"א אי משום טירדא
כי כן צויתי. דיום השמיני,
כו' אבל חייב (דק"ס): יב] החמור
מדברי סופרים. ולקמן מפרש טעם
לאכול בלילה ומשני הא רבי נחמיה
מתרצי להו מדוע לא אכלתם את החטאת
(ש"מ): יג] צ"ל במנחת (*ש"מ):
7
דכתיב במנחה (ויקרא י) קחו את
דרבי נחמיה: והלא פינחס היה
הא ר' יהודה כז]: (הג"ה) ההיא דלעיל
המנחה הנותרת מאשי ה' ואכלוה
יד] וגו' ובאנינות דנדב
במקום [הקודש] שמא נכנס דמה לפני
(ב)
ו]
ואביהוא כתיב כצ"ל והד"א
עמהן. שלא היה אונן. ולקמן [שם]
מצות אצל המזבח כי כן צויתי:
דהותר אנינות לילה בכל הקדשים
פריך
ולפנים אמר לו הן לא הובא את דמה (אל
כאשר צויתי. גבי שעיר חטאת
(שמכ"י וב"ש): טו] לכם (כתה"י,
2
שפיר קאמרי ליה: אידי ואידי רבי
לר' יהודה והא דנשרפה שעיר החדש
הגרי"ב): טז] של שלמי ציבור
אשר דרש משה והנה שורף כתיב
הקדש פנימה) שמא חוץ למחיצתה יצאת
נחמיה. ואית ליה לרבי נחמיה
מפני טומאה אבל רבי נחמיה סבר
כצ"ל (ש"מ): יז] צ"ל להו (*ש"מ):
אכל תאכלו אותה בקדש כאשר
צויתי: כאשר צוה ה'. גבי שוק
יח] לר"ש דאמר דאף לדורות
אמר לו הן בקודש היתה ודילמא באנינות
דהותרה אנינות במנחה דכתיב כי כן
אף לילה נאסר בקדשי דורות בשעיר
י]
אינה אלא כו' (כי"י): יט] צ"ל
התרומה וחזה התנופה כתיב
אקריבתוה ופסלתוה אמר לו משה הן
צויתי ואפי' הכי בשעיר של ראש
החדש ולא הותרה אנינות אלא
הואי (*שמכ"י): כ] ההודאה
תאכלו במקום טהור וגו' כאשר
(כתה"י): כא] דמה (*ש"מ):
צוה ה', ולמה לי חד מכל הני וכי
חודש הודה לדברי אהרן ולא קשיא
בקדשי שעה אבל משה אמר כאשר
הקריבוה דפסלה בהו אנינות אני הקרבתיה
: כג] בש"מ
כל הדברים שנאמרו למשה לומר
כב] צערכם (כתה"י)
מנחה קדשי שעה היא יט] והוראת
צויתי חטאת החדש לאכול באנינות
גריס כיותר. ונר' דר"ל דהכא אין
לישראל חזר ואמר כי כן צויתי:
ודילמא אגב מררייכו יא] פשעתו בה ואיטמאי
באנינות יאכלוה. שהן אוננין
פירושו כמו בעלמא דאמרינן
שעה היתה בה שתאכל לאוננין אבל
דהיה סבור שהתיר לו בכל
אמר לו משה כך אני בעיניך שאני מבזה
"חכמים עשו חיזוק לדבריהם
על נדב ואביהוא, וקדשים אסורין
שעיר של ראש חדש קדשי דורות הן
הקדשים כח] (הג"ה) והא דלא משני
יותר וכו'" דהתם הפי' דחכמים
לאונן מק"ו ממעשר הקל, דכתיב
קדשי שמים ותקראנה אותי כאלה ואפילו
עשו חיזוק לדבריהם יותר משעשו
גבי מעשר (דברים כו) לא אכלתי
ומשה כשקצף טעה כסבור כיון
כולה רבי נחמיה היא כאן בקדשי שעה
הם עצמם לדברי תורה. וע"ע
באוני ממנו, והוא אמר להן לאכול
אלה וכאלה אין אני מבזה קדשי שמים אמר
ששמעתי היתר אנינות במנחה הוא
כאן בקדשי דורות היינו משום דכאשר
ח"נ וצ"ק: כד] מצינו שהודה
המנחה, הוזקק לומר כי כן צויתי
לו ואי הן לא הובא את דמה ובקודש היתה
הדין לחטאת ואמר לו אהרן שמא
צויתי בחטאת כתיב דהוי בקדשי דורות
באנינות תאכלוה: בשעת מעשה
(דפוסי ונציה): כה] צ"ל אקושיא
אמר להן. כשמצא מה שעשו
(צ"ק): כו] שהותר לדורות
אכול תאכלו אותה בקודש כאשר צויתי
דוקא קדשי שעה שמעת והודה לו:
ורבא סבירא ליה כאשר צויתי
אנינות כו' כצ"ל (ש"מ)
:
ששרפו שעיר החטאת והוא שעיר
רבי נחמיה. דאמר מפני אנינות
אמנחה קאי ולא אחטאת וה"ק כאשר
באנינות יאכלוה אמר לו שמא לא שמעת
כז] יהודה וה"ק ההיא כו' כצ"ל
של ר"ח, אמר להם הן לא הובא
והד"א (צ"ק). בש"מ גורס הג"ה,
את דמה וגו' הלא לא אירע בו
נשרפה: היכי מתרץ להני קראי.
צויתי במנחה מפי הגבורה כך אני
אלא בלילה דאי ביום ק"ו ממעשר הקל ומה
ט)
ולקמן במקום תיבת הג"ה
פסול, היה לכם לאוכלו בקודש
דאותה פרשה מאי אמר משה
מצוה מעצמי בחטאת והשתא ניחא
שבסוגריים, גורס ע"כ הג"ה:
כאשר צויתי אתכם במנחה שאמרתי
מעשר הקל אמרה תורה 4לא אכלתי באוני
לכם בה שמפי הקב"ה נצטויתי:
כח] הקדשים כמו באלו הב'
ומאי אהדריה לענין אנינות ומה
דלשמואל לא קשיא ליה היה לשלשתן
ממנו קודש חמור יב] לא כל שכן מיד וישמע משה
לא מאליי אני אומר. היו
והא דלא כו' כצ"ל וכ"ה בס"י.
היה הקצפון ומה היא הודאה כ]:
שישרפו דיש חילוק לרבי נחמיה בין
ור"ל כמו בשעיר נחשון ושעיר
סומכין ע"פ הדבור ואכלו אותו
❖
שמיני שהיו קדשי שעה (צ"ק):
אוננין ולא תעשו כאשר עשיתם
ורבנן. רבי יהודה ורבי שמעון
קדשי שעה לקדשי דורות:
בחטאת, ומשה טעה בדבר, שלא
ומה
מעשר הקל כו'. (ג) $ תימה מה למעשר שכן טעון כסף
שמא נכנס דמו כא] לפנים.
היכי מתרצי להו לענין טומאה:
נאמר לו אלא במנחה ובחזה ושוק
מתשובתו אתה למד שכך אמר להם מתחילה מדקאמר הן לא
צורה דכה"ג פריך בפרק אלו הן הלוקין (מכות דף יז:) :
ושעיר שמיני ובשעיר נחשון, שהיו
כ)
ליקוטים
דאי
קדשי שעה, אבל שעיר ר"ח שהוא
ביום קל וחומר ממעשר. ל) תימה בלילה נמי נימא קל וחומר
הובא וגו' פנימה: אמר לו. אהרן למשה: משה הן הקריבו.
קדשי דורות לא הותר לאונן,
מפני טומאה נשרפה כו'.
בתמיה. וכי בניי שהם הדיוטים שמשו היום והלא עלי הטלת כל
דהא רבי יהודה אית ליה אנינות לילה דאורייתא לדורות:
ושלשה שעירים קרבו בו ביום ולא
ששאלת הא דקאמר במדרש על
נשרף אלא של ר"ח בלבד, שנאמר
ארבעה דברים מתו נדב ואביהוא
העבודה כדכתיב
(שם) קרב אל המזבח ועשה וגו' ואני כהן
ואותה נתן לכם לשאת את עון
שנכנסו שתויי יין ושלא רחצו
גדול אני ומקריב אונן: כאשר צויתי. במנחה: קדשי שעה. כגון מנחה שחובת שעה היתה ואינה נוהגת לדורות: מררייכו. צעריכם :
העדה, זה של ר"ח הבא על טומאת
ידים ורגלים ומחוסרי בגדים. רבי
כב]
מקדש וקדשיו, כמו ששנינו במס'
לוי אומר מעיל היו חסרים וכתיב
שאני מבזה קדשי שמים. להסיח דעתי מהם: אפי' אלה וכאלה. אבלות אירעוני אין אני מבזה כו' והיינו דכתיב כאלה ולא כתיב אלה:
מפני אנינות
שבועות (יומא ה:)
ביה מיתה, וכו'. וקשיא לך שתויי
טומאה נשרפה. חטאת דאהרן שהיו
יין עדיין לא הוזהרו, דכתיב
אוננין ואסורין לאכול בקדשים, דכתיב לא אכלתי באוני ממנו, ואתו קדשים בק"ו ממעשר (פסחים פב:). שלא היו יכולין לאוכלה אפילו לערב,
בתריה יין ושכר אל תשת וכו'. הא לא קשיא מידי דאין מוקדם ומאוחר בתורה, אטו כל דיני כהונה ועבודה ומומין הפוסלין באדם
דקסבר אנינות לילה נמי אסור ואפילו נקבר המת, ולפי שלא היו לה אוכלין נשרפה, וכדר' יוחנן בן ברוקא דאמר בפסחים (פב.) גבי נטמאו
ובבהמה ודין טומאת קדשים לא נאמרו קודם שהתחילו בעבודה, הא אמרינן בפרק טבול יום שחטאת של מלואים מפני טומאה נשרפה.
בעלים של פסח אף זה ישרף מיד שאין לו אוכלין ואין טעון עיבור צורה (לעיל טז.) לכך נאמר כאלה. ותקראנה אותי כאלה, שאני אונן
אלא ודאי שנכתבו בפרשה אמור אל הכהנים ואין מוקדם ומאוחר בתורה. וכל פרשיות הצריכות לעבודה נאמרו קודם פרשת מלואים
והיאך הייתי אוכל קדשים, למשה נצטוה לאמר להם קחו את המנחה הנותרת מאשי ה' ואכלוה באנינות, והיה סבור שאף החטאת תאכל באנינות
אלא שלא נכתבו על הסדר. ואע"פ שאומר במדרש למה נסמכה פרשת שתויי יין למיתת בני אהרן משל לרופא שנכנס לבקר את החולה
כמנחה, ואמר לו אהרן שמא לא שמעת אלא במנחה זו שהיא קדשי שעה ליום שמיני של מלואים נצטוית אותה מנחה, ואף אני מודה לך בשעיר
אמר לו אל תאכל סם פלוני שלא תמות כמו שאכלו פלוני. מדרש בעלמא הוא לדרוש סמוכין, דודאי הדבר ידוע שכל הדברים המחללין
נחשון ושעיר של יום, דכתיב (ויקרא ט) ואל בני ישראל תדבר לאמר קחו שעיר עזים לחטאת, שהם קדשי שעה חובה ליום ואכילתן מותר לאונן,
את העבודה הוצרכו לידע קודם עבודה (תשו' רא"ש כלל י"ג סי' כא):
אבל חטאת זו שעיר ר"ח הוא וקדשי דורות הן ואסורין לאונן (פסחים שם) מפני טומאה נשרפה. ולא הוזכר שם אנינות לענין הקרבה, והן
היום הקריבו ה"ק הן היום, הלא עדיין יום הוא ואנו אסורין בקדשים לאכול עד הערב ובתוך כך אירע בה טומאה באונס (לעיל טז.) שמא נכנס דמה לפני ולפנים. אל הקדש לכפר בהיכל ונפסלה כדכתיב (ויקרא ו) וכל חטאת אשר יובא מדמה וגו' א"כ הוא יפה עשיתם ששרפתם:
שמא חוץ למחיצתה. חוץ לעזרה: יצאת. ומקרא יתירא דרשי לה, דלא איצטריך פנימה, אלא הכי בעא מינייהו ברישא שמא יצאתה ולא היתה פנימה וא"כ הוא יפה עשיתם ששרפתם, וא"ל פנימה היתה ולא יצאת (פסחים פב.):