קא:
טבול יום פרק
שנים עשר
זבחים
תורה אור
מסורת הש"ס
בשלמא לרבי נחמיה היינו דכתיב הן היום הקריבו.
טומאה באונס. שרצו להשהותה עד הלילה ולאוכלן כולן יחד ונטמאת
כלומר
א) ת"כ שמיני פ"ב ה"ב,
1. וַיְדַבֵּר אַהֲרֹן אֶל משֶׁה הֵן
ב) ת"כ שם, ירוש' שבועות
באונס: בשלמא לרבנן. דאמרי אחד קדשי שעה ואחד קדשי דורות
קרבן זה לחובת היום קרב וקדשי דורות הוא ואכלתי
הַיּוֹם הִקְרִיבוּ אֶת חַטָּאתָם וְאֶת
פ"ד ה"א, ג) לעיל ק: ירוש'
עֹלָתָם לִפְנֵי יְהֹוָה וַתִּקְרֶאנָה
חטאת היום בתמיה לא לה] שמעת אלא בשל שעה אלא לרבנן דאמרי
לילה הותר להן ולא יום עד טו] הלילה היו רוצין להשהותה היינו
פסחים פ"ז ה"ט, ד) ירוש' שם,
אֹתִי כָּאֵלֶּה וְאָכַלְתִּי חַטָּאת
זהר במדבר ריד., ה) ירוש'
שמא לא שמעת אלא בלילה קאמר ליה מאי (ה) היא דקאמר ליה
דכתיב ואכלתי חטאת היום
אני אונן ואוכל היום חטאת שמא לא
הַיּוֹם הַיִּיטַב בְּעֵינֵי יְהֹוָה:
יומא פ"א ה"א, ו) שבת פו.,
ויקרא י, יט
שמעת אלא בלילה: אלא לרבי
הן היום הקריבו הכי קאמר ליה
ז) ת"כ אמור פ"ג ה"ח, ח) לקמן
2. וְאֵת שְׂעִיר הַחַטָּאת דָּרשׁ
קיג., ט) שבת פז:, י) ע' תדא"ר
נחמיה. דאמר מה שהותר להם הותר
אמרת לי דילמא באנינות אקריבתיה
וייטב בעיניו לא בוש משה לומר לא שמעתי
דָּרַשׁ משֶׁה וְהִנֵּה שׂרָף וַיִּקְצֹף
יא, כ) [ע' זה באורך בתו'
עַל אֶלְעָזָר וְעַל אִיתָמָר בְּנֵי
וכי הן בניי ההדיוטות היום הקריבו
אפי' ביום כגון קדשי שעה ומה
אלא שמעתי ושכחתי איבעי להו לשהוייה
יומא ט. ד"ה ולא]., ל) [עי'
א]
אַהֲרֹן הַנּוֹתָרִם לֵאמֹר:
שנאסר נאסר אף בלילה: מאי ואכלתי
שום קרבן אני הקרבתי אותם זו היא
תוס' יומא ט. ד"ה ולא וכו'
ויקרא י, טז
ולמיכלא באורתא טומאה באונס באתה
3. מַדּוּעַ לֹא אֲכַלְתֶּם אֶת
שהעתיקו בשם ספרי נוסחא
חטאת היום. בלילה נמי קדשי דורות
גירסת הקונט' ופירושו והשתא לפי זה
❖
אחרת].
בשלמא לרבנן היינו דכתיב 1 היום אלא לרבי
הַחַטָּאת בִּמְקוֹם הַקֹּדֶשׁ כִּי קֹדֶשׁ
למ"ד מפני אנינות נשרפה הוי הן
הוו אסירי דהאמר מפני אנינות
קָדָשִׁים הִוא וְאֹתָהּ נָתַן לָכֶם
נחמיה מאי היום חובת היום בשלמא לרבי
היום בניחותא ולמ"ד מפני טומאה
נשרפה ולא המתינו עד הערב
לָשֵׂאת אֶת עֲוֹן הָעֵדָה לְכַפֵּר
הגהות הב"ח
עֲלֵיהֶם לִפְנֵי יְהֹוָה:
נחמיה היינו דכתיב הן היום אלא לרבנן מאי
1
הוי בתמיה וקשה דלעיל בריש פ"ב
ויאכלוה אלמא קסבר אנינות לילה
ויקרא י, יז
(א) גמ' שעיר זה שעיר של
הן היום ה"ק הן הקריבו אני הקרבתי אמר מר
4. וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו
דאורייתא והכי אמר לקמן: מאי
(דף טז.) משמע איפכא ונראה
ב]
נחשון החטאת זו חטאת יום
בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם תַּחַת אֲשֶׁר
היום חובת היום. כלומר קדשי דורות
היו לשלשתן שישרפו מאי שלשתן דתניא
דגרסינן נמי בהך פירכא בתרייתא
ג]
שמיני דרש משה זה שעיר של
קִנֵּא לֵאלֹהָיו וַיְכַפֵּר עַל בְּנֵי
ר"ח: (ב) רש"י ד"ה אלא וכו'
בשלמא לרבנן היינו דכתיב הן היום
שהן חובת היום של ר"ח אתה אומר
במדבר כה, יג
2ואת שעיר החטאת א)דרש דרש משה שעיר
יִשְׂרָאֵל:
מאי האי דקאמר: (ג) ד"ה
5. וַיִּשְׁמַע פִּינְחָס הַכֹּהֵן וּנְשִׂיאֵי
כמו בקמייתא ובתרוייהו פריך לר'
לי לאכול אונן והיינו חטאת היום
(א) זו שעיר נחשון חטאת זו חטאת שמיני ד]
קסבר אנינות לילה: (ד) ד"ה
הָעֵדָה וְָראשֵׁי אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל
חטאת הקבוע ליום: בשלמא לרבי
נחמיה מדכתיב היום כדמפרש בקונט'
שהרי וכו' דכתיב והנותר וגו':
אֲשֶׁר אִתּוֹ אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר
דרש שעיר של ראש חודש יכול שלשתן
(ה) תוס' ד"ה בשלמא וכו' מאי
דִּבְּרוּ בְּנֵי רְאוּבֵן וּבְנֵי גָד וּבְנֵי
נחמיה היינו דכתיב הן היום הקריבו.
בקמייתא ומשני הכי קאמר וכי הן לו]
❖
האי דקאמר:
נשרפו ת"ל והנה שורף אחד נשרף ולא
מְנַשֶּׁה וַיִּיטַב בְּעֵינֵיהֶם:
הקריבו אני הקרבתי כל הקרבנות
כלומר קרבן זה לחובת היום קרב
יהושע כב, ל
שלשתן נשרפו דרש דרש שתי דרישות למה
שקרבו היום: ההוא בברכה
6. וַיִּקַּח משֶׁה אֶת הֶחָזֶה
וקדשי דורות הוא טז] ואני אוכלן אונן
שינויי נוסחאות
וַיְנִיפֵהוּ תְנוּפָה לִפְנֵי יְהֹוָה
אמר להו מפני מה חטאת זו נשרפה ואלו
הוא דכתיב. שברכו הקב"ה שיהיה
בתמיה שמא לא שמעת אלא בשל
מֵאֵיל הַמִּלֻּאִים לְמשֶׁה הָיָה
א] אלא אמר שמעתי (כי"מ):
מונחות ואיני יודע איזהו כשהוא אומר
שעה: אלא לרבנן. דאמרי שמא לא
כהן ומיד היה יכול להיות כהן אלא
לְמָנָה כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה אֶת
ב] הן היום הקריבו (כי"מ).
ויקרא ח, כט
משֶׁה:
שמעת אלא בלילה קאמר ליה מאי
שתחילה צריך להלבישו ולמושחו ולחנכו
ואותה נתן לכם לשאת את עון העדה הוי
7. לֶחֶם אֱלֹהָיו מִקָּדְשֵׁי
ובכי"צ הן היום הן הקריבו:
ה] ב)
3
ג] היה להם לשלשתן (ש"מ):
בחביתין כדין הדיוטות המתחנכים
היא דקאמר ליה הן היום
(ב)
הַ¢קּדָשִׁים וּמִן הַ¢קּדָשִׁים יֹאכֵל:
אומר זה שעיר של ראש חודש שפיר קאמרי
❖
ד] שמיני של מילואים. דרש
ויקרא כא, כב
הקריבו: הכי קאמר ליה. אמרת יז]
בחביתין כדאמרינן בסוף התכלת
זה שעיר כו' (כי"צ): ה] בכתה"י
ליה רבי נחמיה לטעמיה דאמר קדשי שעה
(מנחות דף נא:) אבל שמא לא נתרצו
דילמא באנינות אקריבתיה וכי הן
נוסף איזה הוא דבר שנושא את
לא פסלה בהו אנינות אמר מר היה לו
עון העדה: ו] צ"ל להם (ש"מ):
ו]
גליון הש"ס
לו כל ישראל באותה שעה מפני
בניי הדיוטות יח] היום הקריבו שום
ז] לה כהא דא"ר אילעי דא"ר
לאכלה לערב שפיר קאמרי ליה ג) קסבר
קרבן אני הקרבתי את הכל: שעיר
שהרג נשיא שבט עד ששם שלום בין
גמ' משה רבינו כה"ג. עי' ע"ז
אילעי אמר רבי חנינא כו'
❖
אנינות לילה דאורייתא דבר אחר והלא פינחס
(ש"מ, וכעי"ז בב"ש): ח] אחריו
דף לד ע"א תוד"ה במה:
נחשון. שאותו היום היה ראשון
השבטים בימי יהושע ואז נתרצו לו
הוא דאתא (ש"מ): ט] גדול היה
היה עמהן שפיר קאמרי ליה סבר לה ז] כרבי
והלבישוהו [ומשחוהו] וחנכוהו
להקרבת נשיאים דתניא בסדר עולם
וחולק כצ"ל. ותיבת היה דלהלן
בחביתין: כ) ואידך נמי הכתיב
נמחק (ש"מ): י] צ"ל נאמרו. וכן
מוסף רש"י
אלעזר דאר"א א"ר חנינא לא נתכהן פינחס
[פ"ז] בכ"ג באדר התחילו המלואים וכל
ד)
להלן (*ש"מ): יא] עי' אות כז:
וישמע פנחס הכהן ההוא לייחס
שבעת הימים היה משה מעמיד המשכן
עד שהרגו לזמרי דכתיב והיתה לו ולזרעו
לא נתכהן פנחס כו'. שאע"פ
יב] נאמרו (כי"צ): יג] ולהן מאי
4
זר לאו כצ"ל (*ש"מ): יד] תיבת
שכבר ניתנה כהונה לזרעו של
זרעו אחריו. פי' מימי משה נתכהן
ומקריב את קרבנותיו בכל בקר ובקר
אחריו ברית כהונת עולם רב אשי אמר עד
לזר נמחק (*ש"מ): טו] צ"ל ועד
אהרן, לא ניתנה אלא לאהרן ולבניו
וכששם שלום נתייחס ליקרא כהן
ופרקו יט] ובשמיני העמידו ולא פירקו
(*ש"מ): טז] הוא ואכלתי חטאת
שנמשחו עמו ולתולדותיהן שיולידו
ששם שלום בין השבטים שנאמר 5 וישמע
ולייחס זרעו במעלות כהונה להיותם
והוא ראש חדש ניסן ואותו היום נטל
אחר המשחתן, אבל פנחס שנולד
ט)
היום בתמיה כלומר ואני
פינחס הכהן ונשיאי העדה וראשי אלפי ישראל
קודם לכן ולא נמשח לא בא לכלל
אוכלן אונן לא שמעת וכו'
❖
עשר עטרות וכו': חטאת שמיני. שבא
כהנים גדולים שכן מצינו בדברי הימים
(שמכ"י וב"ש). [ותיבת שמא ליתא
כהונה עד כאן (במדבר כה, יג):
וגו' ואידך נמי והכתיב והיתה לו ולזרעו אחריו
(א' ה') שלא היו כהנים גדולים אלא
חובה לשעה דכתיב [ויקרא ט] קחו שעיר
בכל כתה"י ודפו"י]: יז] דאמרת
לי דילמא (כי"פ): יח] שהם
כי כתיב ההוא בברכה הוא דכתיב ואידך
עזים לחטאת: שתי דרישות. דרישה
מפנחס ובספרי מפיק ליה מאת
הדיוטות כצ"ל (ש"מ)
: יט] צ"ל
ליקוטים
נמי הא כתיב וישמע פינחס הכהן ההוא ליחס
בריתי שלום שעמדו ממנו שמונים לז]
לנשרפות כ] דרישה למונחות למה
ומפרקו (ש"מ): כ] לנשרפת
למה נשרפה דרישה כו' כצ"ל
לא נתכהן פנחס עד שהרגו
כהנים בבית ראשון ושלש מאות
מונחות להמתין לערב ולא נאכלו
זרעו אחריו אמר רב $ משה רבינו כהן גדול
ה)
ח]
(*ש"מ): כא] ר"ת נפקא ליה.
לזמרי. בהכי ניחא מה שהעולם
ביום: ואיני יודע איזו היא. תנא
בבית שני וכולם נמנו בספרי ל):
ט] וחולק בקדשי שמים היה שנאמר 6 מאיל
וכ"ה בכתה"י ודפו"י: כב] בכי"פ
מקשים היאך הרג פנחס את זמרי
ליתא תיבות בן אהרן. ונוח:
דמתניתא הוא דקמהדר למילתיה: הוי
ונטמא למת, דאיכא למימר דעד
המלואים למשה היה למנה מיתיבי והלא
כג] בפנחס והאי קרא התם
עכשיו לא ניתנה כהונה אלא
אומר זה שעיר ר"ח. שמכפר על
כתיב כצ"ל [ור"ל התם בפרשה
לאהרן ולבניו, אבל לבני בניו
פינחס היה עמהן ואם איתא לימא והלא משה רבינו היה עמהן דילמא שאני
דשימת שלום]. והס"ד ומה"ד
טומאת מקדש וקדשיו כדאמר בשבועות
לא. וגם במלואים תמצא כתיב
משה דטריד בשכינה דאמר מר משה בהשכמה עלה ובהשכמה ירד מיתיבי
בברכה כתיב (שמכ"י וצ"ק):
לאהרן ולבניו תעשה כתנות ולא
ו)
(דף ב.): שפיר קא"ל. לעיל קאי
כד] תיבות המוסגרות ליתא
לבני בניו. ועוד י"ל דהניחו
לחם אלהיו מקדשי הקדשים ומן הקדשים יאכל אם נאמרו קדשי קדשים
ז) 7
דאמרן לר' נחמיה היה להן לשלשתן
בכתה"י וד"ו [ושם תיבות לייחס
לזמרי גוסס ולא מת ממש, וגוסס
זרעו אחריו, שייכות לדיבור
אינו מטמא. ועל זה הקשה הר"ר
למה נאמר קדשים קלים ואם נאמרו קדשים קלים למה נאמר קדשי
שישרפו: קסבר (ג) לילה דאורייתא.
י]
הקודם. כנר' בטעות]. והנוסח
שמואל שהרי משמיני למלואים
קדשים אילו לא נאמר קדשים קלים הייתי אומר קדשי קדשים הוא דאוכל
ומהכא נ"ל דמותקראנה אותי כאלה
שלפנינו הביאוהו הב"ש וכי"ב וג'
היה פנחס משוח מלחמה שכן
כא]
מספר ישן וכ"ה ברש"י בעין
מונה שמחה זו בשבע שמחות
יליף מפני אנינות נשרפה ומדלא
שהרי הותרו לזר ולהן יא] קדשים קלים לא יאכל ואילו לא נאמרו קדשי קדשים
יעקב [ר' ח"א מהרש"א], וכן
שהיתה אלישבע אשת אהרן
אכלוה לערב נפקא ליה אנינות לילה
מועתק בגליון השמכ"י אלא
הייתי אומר בקדשים קלים יהא אוכל שהן קלים בקדשי קדשים לא יהא
יתירה על האחרות, שהיה בן בנה
שהועבר עליו קולמוס:
משוח מלחמה. ושמא משה נתן
דאורייתא ור' יהודה לדורות אית ליה
אוכל לכך נאמרו קדשי קדשים ולכך נאמר קדשים קלים קתני מיהא שהרי
כה] בש"מ הגיה ככהנים:
יב]
לו להיות משוח מלחמה אבל
אנינות לילה דאורייתא אבל לאותו
כו] בכי"פ עוסק: כז] בכי"י
לעבודה ולדורות לא, וכאן ניתנה
הותרו לזר ולהן לאו משה אמר רב ששת לא בבמה לזר וכדברי האומר
ח)
יג]
יד]
ולכהן: כח] הותרו (כתה"י
היום הותרה דדריש היום אני היום
לו הכהונה לכל מילי ולזרעו
וש"מ): כט] נר' דתיבת ושוק
יש מנחה בבמה מיתיבי מרים מי הסגירה א"ת משה הסגירה משה זר הוא
אחריו ברית כהונת עולם. (בעלי
אסור ולילה מותר כו': ברית כהונת
ט"ס הוא, דשוק של איל
התוס' ר"פ פנחס)
עולם. תחת אשר קנא. אלמא מכאן
המילואים נקטר על המזבח
כדכתיב בקרא (עו"ש):
ואילך הוא: ששם שלום בין השבטים. בימי יהושע בשבט בני גד ובני ראובן שבנו את המזבח בעבר הירדן ובקשו שאר שבטים לעלות עליהם
ל] בכתה"י נוסף מבשר
לצבא ושלחו את פנחס לדבר עמהם: וישמע פינחס הכהן. בכל מקום אתה מוצא פינחס בן אלעזר בן אהרן כב] הכהן אין כהונה כתובה אלא באלעזר
המילואים. ועי' שמות כט לד
ושם מפורש עד בוקר. [משא"כ
וכאן כתובה בפנחס כג]: ההוא. קרא התם בברכה כתיב בשרו שלא תפסוק כהונה מזרעו אבל עדיין לא נתכהן: לייחס זרעו אחריו. כד][מימי
בקרא דויקרא ח לב שהביא
משה נתכהן וכששם שלום נתייחס ליקרא כהן ולייחס זרעו במעלות כהונה להיותם כהנים גדולים שלא הי' כהנים גדולים אלא מפנחס] י): למשה
הב"ח]: לא] דהא לא אשכחן זר
אוכל בקדשי קדשים אלא
היה למנה. לשון חלוקה בכהנים כה]: טריד בשכינה. ולא היה עסוק כו] באכילת קדשים שהדבור טורדו להיות תמיד בהר מבקר ועד ערב:
במילואים (כתה"י): לב] הזרים
בהשכמה עלה. להר בימי מתן תורה כשהיה עולה ויורד לקדש את העם ולהשיב את דברי העם אל ה' בפרק רבי עקיבא במסכת שבת
(*ש"מ): לג] ושוק נוהג כדתניא
(*ש"מ): לד] ואין (כתה"י):
(דף פו.). אלמא טרוד היה: לחם אלהיו וגו'. בבעל מום כתיב להתירו בקדשים: שהרי הותרו לזר ולהן כז]. קא ס"ד הותר כח] לזר במשה
לה] צ"ל שמא לא (גליון). ועי'
קאמר שאכל חזה ושוק כט] של איל המילואים וקדשי קדשים היה כדכתיב ביה [ויקרא ח] בשלו את הבשר פתח אהל מועד ושם תאכלו אותו ולא נאכל
לעיל אות טז: לו] הן היום
אלא ליום ולילה דכתיב [שם] ואם יותר וגו': בקדשים קלים. בחזה ושוק של שלמי יחיד לא יחלוק עם אחיו שלא מצינו זר ופסול חולק
הקריבו (ש"מ): לז] בד"ו שמונה.
(ד)
ל]
ובח"נ גורס שמונה עשר כהנים
בהן: לאו משה. דהא לא] לאו זר אוכל בקדשים אלא במילואים: לא בבמה קאמר. דהותרו לזר וכדברי האומר בפרק אחרון (דף קיג.)
בבית ראשון ושמונים בבית
יש מנחה בבמה קטנה ומנחה קדשי קדשים היא ואוכלין שיריה זרים לב] שהיו עובדים בבמה קטנה שהזר עובד שם כדאמר בפרק בתרא
שני, ועי' תוס' יומא ט ע"א ד"ה
ולא, באורך:
[דף קיג.] אבל קדשים קלים לא יאכל בחזה ושוק של כהנים שהרי לא הותרו לזר דלא אשכחן זר חולק במורם משלמי יחיד דאילו במקדש נאכל
לכהנים ובבמה קטנה לא היה חזה ושוק לג] כדתניא בפרק בתרא [דף קכ.] חזה ושוק בבמה גדולה ואין חזה ושוק בבמה קטנה. והאי דבעי
למינקט כדברי האומר יש מנחה בבמה דאי אין מנחה בבמה
אין לך
עוד קדשי
קדשים נאכלין בבמה דאילו
חטאת ואשם בבמה
לא קרבי דתנן (מגילה דף ט:) כל
שאין נידר
ונידב
אין קרב
בבמה
אין לד] לך
נדר
ונדבה
בקדשי קדשים
אלא עולה ומנחה:
ואין