כל
הזבחים פרק ראשון זבחים
ג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ונמלך. שלא יגרשנה: דילמא שאני התם. דלאו סתמא הוא אלא
ה
דתורה להתלמד עבידא כדקאמר התם לענין גט מודה כדפרישית שם
א) [גיטין כד.], ב) [שם:],
א מיי' פ"ג מהל' גירושין
ג) שם, ד) גיטין כו. עי' שם,
הלכה ב טוש"ע אה"ע סימן
שלא לשמה ממש: דאינתיק. משאר כל האנשים והנשים [לשם]
ובפ"ב דגיטין (דף כ.) וס"ת נמי פסלינן [בגט] בפ"ב דגיטין (דף יט:)
ה) [קצת משולל הבנה ובמשנה
קלא סעיף ב:
גירושין של זה ושל זו: אלא מהא. דעדיפא מקמייתא דהכא חד
כדמוכח בעובדא דההוא גברא דעל לבי כנישתא שקל ספר תורה
ו ב מיי' שם הלכה ג טוש"ע
דגיטין ליתא], ו) שם, ז) [לקמן
ויהב לדביתהו: כתב לגרש את אשתו ונמלך כו'. תימה מה
מו:], ח) גיטין כד., ט) לקמן מו:,
שם סעיף ג:
גברא הוא: דאין ברירה. וגריעה מסתמא דשמא בשעה שנכתב
ז ג מיי' שם הלכה ד טוש"ע
י) חולין כה., כ) עיין ע"ב
לא היה בדעתו של בעל לזו ואינתק
ענין זה אצל סתם ויש לומר דס"ד
בליקוטים, ל) כלים פ"ח מ"א,
שם סעיף ד:
ח ד מיי' פ"ג מהלכות גירושין
מ) תוספ' ב"ק דכלים פ"ו ה"ב.
לשם האחרת: הכותב טופסי גיטין.
כיון דנמלך אם כן מסתמא כתבו
יתר על כן כתב לגרש את אשתו ונמלך
א)
א
הלכה ז:
ואיתא גם בהמשך המשנה שם.
שיהו מזומנין לו. טופס לשון טפוס
מתחילה
שאם יחזור בו יגרש מי
מצאו בן עירו ואמר לו שמי כשמך ושם אשתי
ט ה מיי' פט"ו מהל' פסה"מ
ת"כ שמיני פרש' ז הל' י,
הכותב
טופסי גיטין
מול"ל בלע"ז: מקום הרי את כו'.
נ) שמיני פרשה ז הלכה ח,
שירצה:
הלכה ד:
כשם אשתך פסול לגרש בו דילמא שאני
❖
י ו מיי' פי"ד מכלים הל' ח ט:
ס) פסחים טו:, ע) דף כו.
כו'. כל הנך משניות בפ' כל הגט
דזהו עיקר גופו ג] אלמא סתמא פסול
יא ז מיי' שם הלכה ז:
התם דאינתיק ליה לשם גירושין דההוא א] אלא
❖
יב ח מיי' שם הלכה יא:
ואף על גב דאיכתב לשם כריתות
כו.) ותימה דלא קתני בהך
(גיטין דף
מהא ב) יתר על כן ב יש לו שתי נשים
הגהות הב"ח
לכשיזדמן לו: תו רמי מילתא אחריתי.
יתר על כן דעל כרחין יתר הוא
ששמותיהן שוות כתב לגרש את הגדולה לא
דמכל הנך קמייתא לא מצי למידק
אדרבינא ורב פפא קאי דקאמר ד]
(א) רש"י ד"ה כוורת וכו' דלאו
תורה אור השלם
יגרש בו את הקטנה דילמא שאני התם
כלי הוא וכמחיצה הויא דאי
סתמא פסול אלא מהך ויש לומר
דרמי רבא אהדדי ושנינהו: דרב
❖
1. וְכָל כְּלִי חֶרֶשׂ אֲשֶׁר יִפֹּל
הואי:
דאינתיק ליה לשם גירושין דההיא אלא מהא
דמשום דאמר ללבלר דקתני ברישא
יהודה אמר רב לקמן בפרק בית
מֵהֶם אֶל תּוֹכוֹ כֹּל אֲשֶׁר בְּתוֹכוֹ
שמאי (דף מו:): לשם חולין כשירה.
$ דהך יתר כמו כן דדייקינן מזאת יא]
יתר על כן אמר ללבלר כתוב ולאיזה שארצה
יִטְמָא וְאֹתוֹ תִשְׁבֹּרוּ:
❖
ג)
ג
ויקרא יא, לג
גליון הש"ס
קס"ד סברא דידיה היא כדמפרש
[סתמא] ודייקינן מינה אין ברירה
אגרש פסול לגרש בו דילמא שאני התם דאין
דמינה מחריב בה דבר שהוא מינו
וקשה לה"ר יצחק דפ"ק יב] דפסחים
תוס' ד"ה הכותב וכו' דהך יתר
ברירה אלא מהא הכותב טופסי גיטין צריך
ד)ד
כמו כן. עי' בטורי אבן חגיגה דף
לעזי רש"י
מועיל בו לעקור את שמו: דלאו
(דף יד.) תנן הוסיף ר"ע אף ע"ג
❖
כג ע"ב ד"ה וקתני:
שיניח מקום האיש ומקום האשה ה) ומקום
❖
מינה. כגון חולין שאינו מין קדשים
דלמאן דמוקי ס) מילתא דר' חנינא בולד
מול"ל דוגמא, טופס
העדים ב] ומקום הזמן ואמר רב יהודה אמר
ו)
לא מחריב בה ואין שמו נתפס על
[וולד] הטומאה דרבנן לא שמעינן
מוסף רש"י
שמואל אף צריך שיניח מקום הרי את מותרת
הזבח לעקור שמו ממנו: פסול.
לה ממילתיה דר' עקיבא דמיירי
שיטה מקובצת
ונמלך. חזר בו מלגרש (גיטין
לכל אדם: תו רמי מילתא אחריתי מי אמר
לגרש בו אשה אחרת: ואפי' לשם
בפסולא [דאורייתא] מיהו יש לומר
ז)
כד.): את הגדולה. גדולה וקטנה
ואפילו לשם גויה נמי פסול.
עובדת כוכבים. דהא שלא לשם האשה
אע"ג יג] דקתני הוסיף אי לא הוה תני
רב יהודה אמר רב חטאת ששחטה לשם
לאו דוקא: ולאיזה שארצה
דהלשון משמע שלא לשם
אגרש פסול. דאין ברירה דלא
קתני דמשמע שלא לשם אשה זו אלא
ליה לא הוה [קמשמע לן] יד] מידי:
אותה אשה. ותימה דממתניתין נמי
עולה פסולה שחטה לשם חולין כשירה
ה
אמרינן הוברר הדבר דבשעת
נידוק הכי שנזבחו שלא לשמן ואפי'
ואמר רב יהודה אמר שמואל
לשום אשה אחרת כל דהיא ואע"ג
אלמא דמינה מחריב בה דלאו מינה לא
כתיבה היה דעתו לזו והרי נכתב
לשם חולין נמי לא עלו, וכ"ת משום
אף צריך שיניח כו'.
דעובדת כוכבים לאו בת גירושין
לשמה (שם:) הכותב טופסי
דמתני' מפרש בהדיא בסיפא שלא
מחריב בה ורמינהי כל הגט שנכתב שלא
ח)
גיטין. שסופר הוא ונוטל שכר
לשמן היינו לשם שלמים גבי לשמו
היא מהניא לפסול אלמא דלאו מינה
איצטריך לאיתויי דרב יהודה משום
ורוצה שיהו מזומנין לו, פעמים
ושלא לשמו, גבי גיטין נמי מפרש
לשם אשה פסול ואפי' לשם עובדת
[מחריב] בה: דל עובדת כוכבים
דמינה דייקינן בגיטין ע) דאתיא כרבי
שאדם בא לשוכרו והוא טרוד
בהדיא בסיפא ונמלך ומצאו בן עירו
כוכבים נמי פסול ושני גט דל עובדת כוכבים
בשטרות אחרים: צריך שיניח
וכו' דאין זה לשם גויה. וי"ל דודאי
מיניה. ואימא נמי דלאו מינה לא
אלעזר דאמר עדי מסירה כרתי
מקום האיש. שאם רואה תגר
אי הוה תני במתניתין שלא לשם זבח
מיניה הוה ליה סתמא וסתמא פסול קדשים
מחריב בה אפילו הכי פסול דהוה ליה
דקי"ל כוותיה ואיכא דמוקי לה התם
ביניהם לא יאמר הריני כותב כל
כי ההיא דקתני שלא לשם אשה אז
הגט: הרי את מותרת. שגם זה
היה משתמע הכי, אבל השתא דקתני
דל חולין מינייהו הוה ליה סתמא וסתמא
סתמא דמיהו לאו לשם אשה זו
כר"מ ומפרש מפני התקנה משום
תוכו ולא
עיקרו של גט (שם כו.)
שנזבחו שלא לשמן משמע שפיר שלא
נכתב: דל חולין מינייהו. כדסבירא
קטטה ולדידיה ליכא למידק מינה
כשירים ורמא מילתא אחריתי מי אמר רב
תוך תוכו. אם היה כלי מונח
לשם זבח זה אלא לשם זבח אחר (תוס'
ט)
סתמא פסול: ואפילו לשם
טוך): ואפילו כלי שטף מציל.
בתוך כלי חרס ופי הפנימי למעלה
לן דלא חייל ולא מחריב ביה דלא
יהודה אמר רב חטאת ששחטה לשם עולה
מפי החיצון כדמפרש בתו"כ,
וא"ת הא קיי"ל (ב"ב יט:) כל דבר
עובדת כוכבים נמי פסול. מדקתני
מיניה הוה הוו להו שחוטין סתם
ואוכלים ומשקין בפנימי וטומאה
המקבל טומאה אינו חוצץ בפני
פסולה שחטה לשם חולין כשירה אלמא
ואמרן לעיל סתמא כשירה: תוכו.
שנכתב שלא לשם אשה דמשמע (על)
באויר החיצון, אין האוכלין טמאין,
הטומאה, וי"ל משום דגלי קרא דאין
דמינה מחריב בה דלא מינה לא מחריב בה
דלאו תוכו דכלי חרס נינהו אלא
הכלים מטמאין מאויר כלי חרס
כל ה] כלי חרס וגו' (ויקרא יא): ולא
[כל] נשים בכלל ולא דמי לשלא לשמן
תוך תוכו: ואפי' כלי שטף
כדאיתא בפ"ח דכלים משנה ד' כא]
והתניא תוכו ולא תוך תוכו ואפי' כלי שטף
ו
י)
כ)
1
תוך תוכו. כלי המונח בתנור ופיו
דכל הזבחים דלא אמרינן אפי' חולין
מציל. דלא מיבעיא אם פנימי גם
וקשה (דסוף סוף הדרא קושיא
הוא של חרס דמציל, דכיון דאינו
מציל ושני עשו חולין אצל קדשים כמחיצה
לדוכתיה) כיון דאין כלים שבעולם
למעלה מן פי התנור ואוכלין ומשקין
בכלל דהתם איכא לפרושי שנזבחו שלא
מיטמא מגבו לא נטמא וחוצץ בפני
מטמאין מאויר כלי חרס א"כ מה לי
אצל תנור מה מחיצה אצל תנור לא מהניא לה
בתוכו ושרץ בתנור אוכלין שבכלי
לשם זבח זה אלא לשם זבח אחר:
הטומאה שבאויר החיצון. אלא
כלי חרס ומה לי כלי עץ כב] (לעולם
ורמינהו תוכו ולא תוך תוכו
אפילו פנימי כלי שטף דמיטמא
כו') ומאי אפילו. ונראה דלא מבעיא
טהורין והכי אמרינן בת"כ נ) אבל היה
כלל אף חולין אצל קדשים לא מהניא ליה
מגבו ואיכא למימר לא יחוץ בפני
כלי חרס דמינה הוא אלא אף כלי
ואפי' כלי שטף מציל.
פיו בתוך התנור תוכו קרינן ביה:
כלל דתנן תנור שחצצו בנסרים או ביריעות
הטומאה, מציל על האוכלין שבתוכו
שטף דלאו מינה הוא מחריב בה.
ז
ל)
שהרי גם הוא לא נטמא וחוצץ. דאי
ובקונטרס נמי פי' כך בסוף ההלכה
ואפי' כלי שטף מציל. כלומר לא
מפרש בקונטרס שרץ בחיצון ואוכלין
ונמצא שרץ במקום אחד הכל טמא כוורת
מ)ח
משום דנגע בחיצון, חיצון ראשון
(לקמן סוף ע"ב) גבי ד' תוכו כתיבי כו'
מיבעיא כלי חרס המונח בתנור דמציל
בפנימי לא מיבעיא כלי חרס דאין
הוא ואין כלי מקבל טומאה אלא
ופי' שם אלא בא ללמד על כלי שטף
שהיא פחותה ופקוקה בקש ומשולשלת לאויר
על האוכלין שבתוכו דהא תוך תוכו
מיטמא מגבו אלא אפי' כלי שטף
מאב הטומאה. ואי משום דקאי
שאף הוא מציל דלא תימא דלאו מינה
התנור שרץ בתוכה התנור טמא שרץ בתנור
באויר כלי חרס וכתיב כל אשר
לא מחריב. וא"ת לישני הכא ד' תוכו
הוא וכלי גופיה ליכא למימר דמיטמא
דמיטמא מגבו אין אוכלין שבתוכו
בתוכו יטמא, הני מילי אוכלין
כתיבי כדמשני לקמן, וי"ל דמ"מ
אוכלין שבתוכה טמאין ורבי אליעזר מטהר
באויר ויטמא אוכלין שבו דאין
[טמאים] שגם כלי שטף אינו מקבל
ומשקין אבל כלים אין מיטמאין
קשיא לילף מינה לענין לשמה דלאו
ו]
מאויר כלי חרס, דתניא בפסחים
מינה מחריב בה כגון חולין (כו') כמו
אמר רבי אליעזר קל וחומר אם הציל במת
כלי חרס מיטמא מגבו אלא אפי' כלי
טומאה מאויר כלי חרס כדאמר בפ'
יכול יהו כל הכלים מיטמאין מאויר
לענין תוך תוכו. ומשני עשו חולין אצל
החמור לא תציל בכלי חרס הקל אמרו לו לא
קמא דפסחים (דף כ:) אוכלין מקבלין
שטף שמיטמא מגבו ז] הכא טהור ומציל
כלי חרס ת"ל כל אשר בתוכו יטמא
קדשים כמחיצה אצל תנור, כלומר
וסמיך ליה מכל האוכל אשר יאכל,
ליכא לדמויי כלל חולין לכלי שטף,
דאמר [בפ' קמא דפסחים] (דף כ:)
טומאה מאויר כלי חרס ואין כלים
אוכל ומשקין מיטמאין מאויר כלי
דכלי שטף חשיב שפיר מינה כיון
אוכלין מיטמאים מאויר כלי חרס
מקבלים טומאה מאויר כלי חרס
חרס ואין כל הכלים מיטמאין
דאידי ואידי כלי הוא אלא למחיצה
מאויר כלי חרס: כלי שטף. כל
דמיא ולאו מצלא משום דלאו מינה
ואין כלי מיטמא מאויר כלי חרס ומדקתני כלי שטף מציל אלמא דלאו
וקשה לפירושו דאם כן מה חידוש יותר בכלי שטף מכלי חרס ועוד
שאר כלים שאינם כלי חרס מיקרו
הוא, וחולין אצל קדשים לא שנא.
מיניה חייץ ביה [ומבטל את שם תוכו] הכא נמי ליחול שם חולין
דאיכא חידוש יותר בכלי חרס כגון אם שרץ באויר כלי חרס פנימי
כלי שטף על שם שיש להם טהרה
ולישנא דעשו חולין אצל קדשים מוכח
❖
במקוה (חולין כה.):
וליפסל: ושני הכא ח] עשו חולין אצל קדשים כו'. כלומר לעולם דלאו
ואוכלין בכלי חרס חיצון טהורין טו] אע"פ שהפנימי טמא ונראה
קצת דמעיקרא הוי בעי למילף חולין
מיתורא דתוך תוכו דכלי שטף. אבל
מינה לאו מחריב ביה וכלי שטף אצל כלי חרס מיניה הוא דהא
לפרש דכל רבותא של כלי שטף היינו משום דלאו מינה הוא וס"ד
ליכא לשנויי דהשתא לא ידע מיתורא
מנא והא מנא אבל חולין אצל קדשים הוי דלאו מיניה כמחיצה אצל
דלא מחריב בה וטמא קמ"ל [ודוקא בכלי שטף שאינו מינו היה
דד' תוכו כתיבי דמשני לקמן, שהרי
שינויי נוסחאות
טז]
בסמוך בסוף סוגיין משמע שידע ליה
תנור דאמרינן ביה לקמן דלא מהניא ביה להיות חציצה בין שרץ
טמא אי לאו קרא] אבל תוך תוכו שהכל יז] הוא של חרס מינו פשיטא
א] נ"א דההיא. ונוסחא דההוא
ליתורא, דקאמר הכא נמי לייתי תוכו
לאוכלין כדאמרן דלאו מיניה לא מחריב בה: שחצצו בנסרים. שעשה
שהוא טהור בלא פסוק דתוך דוקא אמר רחמנא וכן מוכח לקמן דכלי
נראה קצת נוח ועי' ברש"י
ליפקו מק"ו כמו שפי' שם בקונטרס.
(דק"ס): ב] תיבות ומקום העדים
והא ליכא למימר דשפיר ידע יתורא
מחיצה באמצעו וחלקו עד למעלה מפיו הכל טמא אפילו אוכלין שבעבר
שטף דוקא איצטריך קרא דפריך ומי אמר רבא חטאת ששחטה על
ליתא בכי"מ וצ', ועי' מסה"ש:
דתוך תוכו לגבי כלי חרס דהוי מינה
השני של מחיצה: כוורת שהיא פחותה. גרסינן ט] בטהרות ולהכי נקט
מי שמחוייב עולה כשירה אלמא לאו מינה לא מחריב בה והתניא תוכו
ג] גופו של גט (כי"פ):
ולאו לגבי כלי שטף דלאו מינה הוא
ד] דקאמר ליה מילי כצ"ל
והוי ס"ד דהא דקאמר אפי' כלי שטף
פחותה דלאו כלי הוא (א) דאי הואי שלימה הוה מצלת על אוכלין
ולא תוך תוכו ואפי' כלי שטף מציל ומשני ארבעה תוכו כתיבי חד
(*ש"מ): ה] של כלי חרס כצ"ל,
מסברא הוא דקאמר הכי, והשתא
שבתוכה כדאמרן י] אפי' כלי שטף מציל אבל השתא דלאו כלי הוא הויא
תוכו ולא תוך תוכו פי' אפי' לא כתב אלא תוך הוה מעיטנא כלי
והס"ד והשאר נמחק (*ש"מ):
פריך שפיר, גם זה אינו כדמוכח בפי'
ו] מאויר התנור כצ"ל (כי"פ):
כמחיצה בעלמא: ופקוקה בקש. רבותא נקט דאע"ג דפקוקה פחיתתה
הקונטרס גבי ד' תוכו כתיב דכל
חרס פנימי שאין אוכלין שבתוכו מקבלין טומאה ע"י שרץ שבחיצון
ז] מגבו. פי' ואיכא למימר כיון
עיקר היתור לא איצטריך לכלי חרס.
בקש לא הוי כלי ואפי' פיה למעלה מפי תנור לא מצלת על אוכלין
שהרי אין השרץ תוכו ודוקא כלי חרס פנימי דהוי דומיא דידיה
דבחיצון שרץ תלוי באויר כמאן
כג]. וא"ת
לכך נראה דעדיפא כו'
שבתוכה: ומשולשלת. תלויה: אוכלין שבתוכה טמאים. והיינו
דמליא טומאה הוי וכאילו נגע
מעיטנא דמינה מחריב בה וחוצץ להכי כתב וי"ו של תוכו למימר
אמאי לא משני כדלעיל גבי גט דל
(בה) [השרץ] בכלי שטף, קמ"ל
עובדת כוכבים מינה כו' נהי דלאו
דאמרן דלא מינה כגון מחיצה לא מחריב בה לבטל שם תוכו ממנו:
דאפי' לאו מינה כגון כלי שטף מחריב בה ומציל יח] ותימה אמאי
דמציל. כ"מ בגליון רש"י ז"ל כת"י
מינה לא מחריב (שניה) [ביה
לא שני בשמעתין נמי הכי שאני התם דאמר קרא תוכו ולא תוך
אם
ישן (ש"מ חולין כה ע"א):
למיחשביה] תוך תוכו והוי סתמא,
ח] בכתה"י רבא, ותיבת הכא
מ"מ תוכו לא [הוי] ולכך מציל, וי"ל
תוכו ולא איצטריך אלא לכלי שטף וי"ל דעדיפא משני הכא דקאי על חטאת לשם חולין כשירה ועל זה תירץ עשו חולין אצל קדשים
נמחק: ט] בכי"מ הגי' בגמ'
(דאפ"ה) [דאם] אינו חשוב תוך תוכו
דאינן מינם כלל ולכך לא מחריב בה כמחיצה אצל תנור כמו מחיצה יט] וכמו כוורת הקש פחותה שאינה כלי כלל ואינה מצלת כלל
פתוחה, ואפשר שכוונת רש"י
סתמא א"כ הוי בכלל תוכו. וכן
לאפוקי מגי' זו: י] כדאמרן לעיל
משמע לישנא דברייתא דקאמר ולא
אבל כלי שטף קרוי מינו קצת שיש לו שם כלי עליו ולכך מחריב ומציל אבל לקמן קאי על חטאת ששחטה לשם מחוייב עולה כשירה
דאפילו כצ"ל (*ש"מ)
: יא] במ"כ
תוך תוכו ואפילו כלי שטף דמשמע
דאע"ג שהוא קדשים קרוי אינו מינו ולא מחריב בה ועל זה פריך מאי שנא מכלי שטף שהוא כלי ואינו מינו ומחריב ועל זה צריך לתרץ
מוחק תיבות דדייקינן מזאת,
[דהא ד]תוך תוכו מציל בכלי שטף
וגריס דדייקינן מינה אין ברירה
הוא מטעם יתור כדפי' (תוס' טוך):
משום קרא תוכו ולא תוך תוכו אבל לא מצי לתרץ עשוהו כמחיצה אצל תנור דההוא אינו כלי כלל והשתא הכא ולקמן מתרץ דומה
וקשה וכו'. וגי' הצ"ק משום
רש"י ד"ה ופקוקה בקש, רבותא
בדומה (ודוקא בכלי שטף שאינו מינו היה טמא אי לאו קרא אבל תוך כ] שהכל חרס טהור בלא פסוק דחד תוך אמר רחמנא):
דבאמר ללבלר דקתני ברישא
נקט וכו'. א"נ אשמעינן דאפי'
דהך, דייקינן מינה אין ברירה,
פקוקה בקש לגמרי ובטיט דכה"ג
כמו דדייקינן מזאת סתמא פסול. ור"ל דמש"ה לא שייך למיתני בהך יתר על כן, כיון דמרישא דהך נמי שמעינן שום חידוש דאין ברירה. ועי'
מצלא באהל המת מטעם מוקף צמיד פתיל, אפ"ה בשרץ לא מצלא מטעם דלא הוי כלי דלאו מינה הוא ולא מחריב בה לבטל שם תוכו ממנו (תוס' טוך):
טה"ק דמקיים הגי' שלנו: יב] דבפ"ק: יג] תיבת אע"ג נמחק, וצ"ל דאפ"ה קתני הוסיף דאי לא כו' (צ"ק): יד] הגי' שלפנינו מתוקנת עפ"י
תוד"ה כתב. וי"ל דס"ד כו'. וז"ל תוס' טוך, וי"ל דס"ד כיון שהוא בעיר מי ששמו כשמו, אם כן היה דעת הסופר שאם ימלך זה לגרש בו יגרש בו
בה"ז וצ"ק, וע"ש ביאור דברי התוס'. ובדפ"י גר' קשיא ליה, ועי' ח"נ וטה"ק דמפ' עפ"י גיר' הישנה: טו] דטהורין אע"פ שהפנימי טמא אחר ועוד כיון דמצאו בן עירו מיד ואמר לו שמי כשמך אלמא קטטה ביניהם מקודם לכן ולכך כתב לו הסופר סתמא גם לצרכו. הכי הוה ס"ד, ודחי
דהוי רבותא טפי מבכלי שטף דאינו מקבל טומאה מאויר ונראה וכו', כצ"ל (ש"מ): טז] בש"מ וצ"ק ל"ג הכא התיבות שבסוגריים, ועי' אות
ליה [ד]מ"מ אנתיק. עכ"ל: תוד"ה ואמר. ומפרש מפני התקנה משום קטטה כו'. פי' שאם יכתבו שם האשה, תבא אשה מן השוק שיהיה שמה כך
יח: יז] צ"ל שהכלי (מ"כ): יח] ומציל, משמע דוקא כלי שטף שאינו מינו היה טמא אי לאו קרא אבל תוך תוכו שהכל הוא של חרס
ותהיה סבורה שבעלה צוה לגרשה ויבא לידי קטטה בין איש לאשתו. ולכך אתינן מילתא דרב יהודה דמוקי לה כר"א דבעי כתיבה לשמה מדמצריך גם
מינו פשיטא שהוא טהור בלא פסוק דחד תוך אמר רחמנא ולא תוך תוכו, ותימה וכו', כצ"ל (צ"ק): יט] כמו מחיצה נמחק (ש"מ): כ] צ"ל
להניח הרי את מותרת לכל אדם, דמשום קטטה לא שייך לומר (תוס' טוך):
תוך תוכו (ש"מ): כא] בכת"י כאן הוא סוף קטע, ותיבות המוקפות שאח"כ לא שייכי הכא אלא נראה שהם הגהה לדברי התוס', ואח"כ קטע
בפנ"ע וקשה כיון דאין כו'. וכ"ה במ"כ וכי"ב קטע בפנ"ע. כב] בד' וילנא תיקנו מה לי כלי שטף. והוא לל"צ, דכלי שטף וכלי עץ חד הוא. עי' ערוך ע' שטף: כג] כוון לדברי התד"ה ורמינהו דכתבו וי"ל דעדיפא משני הכא כו' (גליון). ובכי"ב ומ"כ הגירסא לכן נראה כדפירשתי: