כל
הזבחים פרק
ראשון
זבחים
יב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
דאיתקש
לנרות. ובהעלות אהרן וגו' והיינו בין הערבים דקטורת:
נז א מיי' פ"ג מהל' תפלה הל'
בעלמא יג] דרשינן
אחד מן יד] המיוחד שבעדרו (מגילה דף כח.):
א) פסחים נט., ב) פסחים נט.
ובין הערבים דכתיב בקטורת ונרות למה לי. בין הערבים דתמיד
ירו' פסחים פ"ה ה"ד., ג) לקמן
יא סמג עשין יט טוש"ע
יאוחר דבר. יאוחר פסח לתמיד דאע"ג דכולה יומא זמניה אי שהייה
ד) ירו' ברכות
א"ח סי' רפו סעיף ד:
צא. ברכות כח.,
עד זמן שחיטת התמיד תמיד קודם לו: אין דהא"ר יוחנן. במסכת
ניחא ליה לכדאמר טו] בריש תמיד נשחט (פסחים דף נח.)
נח ב מיי' פט"ו מהל' פסה"מ
פ"ד ה"א., ה) תוספ' פסחים
דזימניה מכי ינטו צללי ערב: ואם איתא כוליה ראוי הוא. ולא מצי
פ"ד ה"ח, ו) סוכה לג: מנחות
הלכה יב:
ברכות: הלכה. כדברי האומר היו לפניו ב' תפלות אחת של מנחה
נט ג עי' כ"מ פרק ו מהלכות
ה. [יומא סב:], ז) חגיגה ט:
ואחת של מוספין ששהא ולא התפלל
לתרץ דנקט מקצתו ראוי משום רבי
וש"נ, ח) חולין פא., ט) קדושין
בכורות הלכה יד:
ס ד ה מיי' פרק טו מהלכות
ז. תמורה כו. [כריתות כז.],
של מוספין עד זמן חבירתה משהינן
יהושע משום דהכי פריך מנא ליה לר'
דאיתקש לנרות התם נמי כתיב שם תזבח
ו]
א)
1
י) פסחים צח. יומא סד. כריתות
מעה"ק הלכה ד ופסק
❖
לה: ובין הערבים דכתיב גבי קטורת
אושעיא דבן בתירא מכשיר פסח
את הפסח בערב ההוא ליאוחר דבר הוא
דקריבה ודלא כר"י:
כז. כח. [תמורה כו: קדושין ז:
ונרות למה לי. הואיל ומיניה לא הוי
לקמן נט. עג:], כ) סוכה לג:,
שחרית אי משום דפסול שלא לשמו
דאתא ב) דתניא יאוחר דבר שנאמר בו בערב
ל) ע' תמורה י: [ד"ה אזדא]
משמע לן בין הערבים ממש ומבעי לן
דלמא טעמא משום דמקצתו ראוי דהא
שתירצו וז"ל וי"ל דקודם שנולד
ובין הערבים לדבר שלא נאמר בו אלא בין
מוסף רש"י
קרא אחריני ז] לפרושי: ועוד. תני
חזינן הכא דטעם טוב הוא טז] אבל לדברי
מצי מקדיש ליה ומייתי לה
הערבים בלבד ומי איכא מידי דאילו שחיט
בבכורות מקרא. עכ"ל רש"ק,
מוספין. הואיל ואיחר וזמנה אינה
בתוספתא תיובתא לר' אושעיא דקתני
ר' אושעיא דאינו תופסו לטעם טוב
מ) שבת קלב., נ) [וע' תו'
עובר דהא אמרי רבנן ושל מוספים
ליה מצפרא אמרת זימניה הוא וכי מטי בין
❖
השיב רבי תחת בן בתירא כו': לדברי
א"כ מאי פריך רבי לרבי יהושע הלא
יומא סד: ד"ה ברייתא]
כל היום (ברכות כח.): אין
הערבים אמרת יאוחר דבר אין דהא"ר יוחנן
מחוסר זמן לבו ביום. אין כאן
ר' יהושע. דאמר כאילו נשחט בי"ג:
בכולו ראוי הוא תליא מילתא:
ג)
חסרון מעשה בגופו אלא חסרון
הג"ה אי דאפרשיה האידנא דחוי
שאין מקצתו ראוי. לשמו הלכך לא
הלכה מתפלל של מנחה ואח"כ מתפלל
א
ד)
זמן שעדיין לא הגיע זמן המוספין,
תורה אור השלם
מעיקרא הוא. דלא דמי
וזמן הראוי לבו ביום אין זה חסרון
קרינן ביה פסח בזמנו אלמא דרבי ח]
של מוספין ובין הערבים דכתיב גבי קטרת
זמן (יומא סב:): לילה אין
1. כִּי אִם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר
דס"ל כבן בתירא ומשום דמקצתו ראוי
למחוסר כפורים דלא חשיב דחוי
ונרות למה לי ועוד א] השיב רבי תחת בן
מחוסר זמן. אין חסרון זמן במי
ה)
יִבְחַר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ
לשמו הוא דקאמר טעמיה: ואם איתא.
קודם הבאת קרבנו דאין זמנו עד
שהגיע לילו להקריב קרבנותיו
שָׁם תִּזְבַּח אֶת הַפֶּסַח בָּעָרֶב
בתירא לדברי רבי יהושע לא אם אמרת
מחר, הלכך מחוייב הוא בקרבן אלא
כְּבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ מוֹעֵד צֵאתְךָ
דבן בתירא שחרית מכשר ט] לשמו
שיטהר ויטבול אבל האי לא חזי לפסח
שהלילה מעכבו מלהביא (חגיגה
דברים טז, ו
בשלשה עשר שאין מקצתו ראוי תאמר
מִמִּצְרָיִם:
כולו ראוי לשמו הוא: מגדף בה.
ושלמים אע"פ שהיה יז] זמן שלמים יז*]:
2. שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז כִּי יִוָּלֵד
ט:) ומיום השמיני והלאה
בארבעה עשר שמקצתו ראוי ואם איתא
ירצה. שלמים אין יכול להקדישן
רב פפא אמר אפי' תימא מאורתא
בהא דרבי יוחנן: א"כ. דבין לשמו ובין
וְהָיָה שִׁבְעַת יָמִים תַּחַת אִמּוֹ
מחוסר זמן שאין קדושה חלה
וּמִיּוֹם הַשְּׁמִינִי וָהָלְאָה יֵרָצֶה
כולו ראוי הוא אלא א"ר יוחנן פוסל היה בן
לילה אין מחוסר זמן. בריש
שלא לשמו פסול: פסח כשר. בזמנו
ב
עליהן כדאמרינן בתורת כהנים
לְקָרְבַּן אִשֶּׁה לַיהֹוָה:
❖
ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן
בתירא בפסח ששחטו בארבעה עשר שחרית
ויקרא כב, כז
לשמו לבן בתירא: היכי משכחת לה אי
מנחות (דף ה.) משמע דרב פפא ס"ל
אשה לד' אין לי אלא לאשה מנין
דאפרשיה האידנא. בי"ד בשחרית:
יש מחוסר זמן לבו ביום וצריך לחלק
בין לשמו בין שלא לשמו הואיל ומקצתו
אף להקדיש תלמוד לומר לקרבן
ב]
(בכורות כא:) לילה לקדושה.
דחוי מעיקרא הוא. דבשעת הפרשה
בין מחוסר זמן דהכא להתם יז**]:
הגהות הב"ח
ראוי מגדף בה רבי אבהו א"כ פסח כשר לבן
ג]
דאורתא לאו בת הקרבה היא
לילה אין מחוסר זמן. וכן משמע
לא חזי למידי ושמעינן ליה לר' יוחנן
(א) רש"י ד"ה ואינה צ"ל קודם
בתירא היכי משכחת לה אי דאפרשיה האידנא
כדכתיב ביום צוותו להקריב, אבל
❖
דאמר דחוי מעיקרא הוי דחוי לגמרי
בברייתא ובחגיגה (דף ט:)
מכלל נפל נפקי ליה וחזי לאקדושי
ד"ה ועושה:
י]
יח]
דחוי מעיקרו הוא ואי דאפרשינהו מאתמול
כדאמרינן בזבחים לילה לקדושה
ד]
שלא להירצות יא] עוד: ואי דאפרשיה
לרבי יוחנן וכן במנחות פרק שתי
יום להרצאה, והלכך לענין חולין
ה)נראה ונדחה הוא אלא אמר רבי אבהו תהא
מאתמול נראה ונדחה הוא. דכי אפרשיה
הלחם (דף ק.) ובנזיר (יח:) וביומא פרק
חזי מאורתא למישחטיה ומיכל
שינויי נוסחאות
לאחר חצות אביי אמר אפילו תימא מצפרא
: לילה לקדושה.
(שבת קלו.)
חזי להקריבו שלא לשמו וכי מטיא י"ד
אמר להם הממונה (דף כט:):
מותר לקדשו משחשכה ואינו עובר
א] ועוד תניא כצ"ל (ש"מ). נ"א
לילה
אין מחוסר זמן לבו ביום רב פפא אמר אפילו
לקדושה יום להרצאה.
שחרית לא חזי למידי ונראה ונדחה שוב
ו)
ועוד אמר ר' אבא (כי"צ):
משום בל תקדיש פסולים (חולין
פא.) בעלי חיים נדחין. בהמה
ב] שלא לשמו לשמו דבעינן בין
אינו חוזר ונראה לדברי הכל. בשלמא
הקשה הרב רבי יוסף
תימא מאורתא לילה אין מחוסר זמן דתני דבי
ז)
שנדחית בחיים דחויה דיחוי גמור
הערבים שלא לשמו הואיל כו'
לרבנן פסח אינו נדחה כלל או מלשמו
דבתמורה (דף י.) משמע דתם במעי
ר' ישמעאל ליל שמיני נכנס לדיר להתעשר
כצ"ל (*ש"מ, פרי"ד): ג] נ"א ר'
שאף לכשנראית למה שהיתה ראויה
ה] ג
אינה קריבה אלא רועה, ודלא
אבהו אלא לבן בתירה פסח
או משלא לשמו דעד זמן שחיטתו חזי
תמימה קדוש דקדושה חלה אעובר
וכדרבי אפטוריקי דרבי אפטוריקי רמי כתיב
ח)
דקרב שלמים היכי (כי"צ). והוא
כר"ש דאמר בעלי חיים אין נדחין
לשלמים ובזמנו חזי לפסח אלא לבן
במעי אמו והיאך קדוש בין לבר פדא
נוסח מחודש וצ"ל לפ"ז דקמקשה
בפרק שני שעירי דגמרי' מבעל
2 והיה שבעת ימים תחת אמו הא לילה חזי
בתירא דחוי הוא: תהא לאחר חצות.
בין לר' יוחנן והא לילה לקדושה דוקא
מפסח שעבר זמנו שקרב שלמים
מום שנדחה ולכשעבר מומו נראה
וכתיב ומיום השמיני והלאה ירצה הא לילה
היכי משכחת לה. ומדקמקשה
(פסחים צח.). ולדידי' קריבה הך
אבל קודם לכן לא ל): יום להרצאה.
2
משכחת לה פסח כשר לבן בתירא
משלמים ולא מפסח עצמו (כגי'
בהמה כשחזר ולקח חציה (קידושין
לא חזי הא כיצד לילה לקדושה ויום להרצאה
במפריש לאחר חצות דהיינו זמן שחיטתו
תימה תיפוק לי מ) מביום צוותו ולמה לי
דידן) משמע דס"ל שהפסח עצמו
ז:). ואין למידין מהא דחטאת
אף אם הקדישו לפני ליל י"ד אינו
שכיפרו בעליה למיתה אזלא, משום
א"ל רבי זירא לרבי אבהו לימא קסבר רבי
וחזי לשמו: אפי' תימא מצפרא. ואין
דכתיב ביום השמיני וי"ל דאי לא
נדחה כלל דהוי כמחוסר כפורים
דהוה הלכה למשה מסיני ואין
יוחנן בעלי חיים נדחין אמר ליה אין דא"ר
כאן דחוי מעיקרו הואיל וראוי היום
כתיב אלא והיה שבעת ימים תחת אמו
למידין מינה (כריתות כז.): ואינה
שעדיין לא הגיע זמנו ומה שנדחה
ט)
קריבה. הואיל ומתחלה כשהקדיש
משלמים אין בו כח לדחות הפסח,
אין כאן חסרון זמן ראייתו: ליל שמיני
הוה אמינא אם שחט בלילה אם עלו לא
יוחנן בהמה של שני שותפין הקדיש חציה
ד
חציה לא היתה ראויה ליקרב דלא
(ודלא כהתוס' בד"ה הג"ה כו',
נכנס. הולד להתעשר וקיימא לן
ירדו והשתא קמשמע לן דהוי מחוסר
וחזר ולקח חציה והקדישה קדושה ואינה
ועי' קר"א שם): ד] צ"ל
קדשה לחציה, וכיון דלא הואי דידיה
דאפרשיה (*ש"מ): ה] נ"א דבי
לא פשטה קדושה בההיא שעתא
בבכורות בפרק מעשר בהמה
זמן ותרד [אפילו לר"ש] דאין פסולו
קריבה ועושה תמורה ותמורתה כיוצא בה
ה
שמואל (*ש"מ. וכ"ה בכתה"י):
בכולה דאין אדם מקדיש דבר שאינו
(דף נז.) מחוסר זמן אינו נכנס לדיר
בקודש ובפ' בתרא (לקמן קיב:) נמי יט] תנן
שלו (תמורה כו.) ותמורתה
ו] זמן המנחה מתפלל של מנחה
י) ושמע מינה תלת שמע מינה
בעלי חיים
כיוצא בה. דאינה קריבה דמכח
להתעשר: הא לילה. ליל שמיני חזי
מחוסר זמן ששחטו בחוץ אינו בכרת כ]
כו' אלמא אע"ג דזמן תפלת
נדחין וש"מ דחוי מעיקרא הוה דחוי וש"מ
קדושה דחויה באתה (קידושין
המוספין קדים היכא דשהי עד
כ)
ולא הוי מחוסר זמן: לקדושה. ראוי
דאם עלו לא ירדו מוכח התם [קט.] דקרי
ז.) וש"מ דיחוי מעיקרא הוה
זמן חבירתה כו' כצ"ל (שמכ"י,
מתקבל לפתח אהל מועד וחייב כרת
להקדישו ואע"ג דלא חזי לילה להקרבה
דיחוי. כגון זו שמתחלת הקדשה
וכעי"ז בכתה"י): ז] צ"ל אחרינא
(*ש"מ). ובכי"פ נוסף מערב ועד
נדחית הוי דיחוי ופלוגתא היא
קאמרינן דמקדיש ליה אלמא לילה אין מחוסר זמן הואיל ומחר יהיה
בחוץ ולר"י
דאמר (לקמן דף פד.) בשחיטת לילה אם עלה כא] תרד
דאיכא למ"ד נראה ונדחה שוב אינו
בקר: ח] רבי דס"ל כבן בתירא
ראוי: לימא קסבר ר' יוחנן כו'. מדאיצטריך לן לשנויי אליביה
י"ל למ"ד בפרק בתרא (שם קכ.) אין לילה בבמה השתא שהוא מחוסר
משום כצ"ל (*ש"מ): ט] מכשיר
חוזר ונראה, אבל דיחוי מעיקרא
שחרית, כצ"ל (*וש"מ): י] דאמר
לא הוי דיחוי (תמורה כו: וכעי"ז
במפריש לאחר חצות דאי לא שמיע לך מיניה בעלי חיים נדחים
זמן אם שחט לילה כב] אחר שביעי פסול אף בבמה וקשה למאן
❖
לקמן (בעמוד זה), כצ"ל (*ש"מ):
בקידושין ז:):
ראוי להפרישו לעולם דדלמא אין דחוי אלא בשחוטין כגון מת
דאמר יש פסול לילה בבמה יש לומר דמודה אף ר"י דבבמה שחיטת
יא] צ"ל להראות (*ש"מ): יב] צ"ל
הג"ה
ונשפך (*ש"מ): יג] תימה הא
קדושה ואינה קריבה. לא דמי לרגלה של
המשתלח ישפך יב] הדם במס' יומא (דף סב.): הקדיש חציה. אחד
לילה לא תרד:
בעלמא כצ"ל (רא"ט): יד] תיבת
שיטה מקובצת
מהם: ועושה תמורה. דהא אינה דשותפין: ואינה קריבה.
זו עולה דתמכר לצורכי עולה (תמורה דף יא:) דהתם אינה דחויה כיון
(א)
מן נמחק (ש"מ, רא"ט). נ"א
דבידו לקדשה: ש"מ בעלי חיים נדחין. וא"ת מאי קמ"ל ר' יוחנן
הלכה מתפלל של מנחה כו'. התם
הואיל ובתחילת הקדשה לא נראה להקריב דחצייה היתה חולין ודחוי
דדרשינן ( יומא לד ב) אחד המין
המיוחד שבעדרו (מ"כ):
(ברכות דף כז.) קאמר מי שהיו
מעיקרו הוא הלכך אינה קריבה עוד ותרעה ולוקחין בדמיה אחרת:
מתני' היא בפ' מי שהיה טמא (פסחים צז:) המפריש נקבה לפסחו כו'
טו] דאיצטריך לכדאמר כצ"ל
לפניו ב' תפלות מתפלל תפילת
ואמרי' עלה בגמ' (צח.) ש"מ תלת וכי תימא משום דאיכא פלוגתא דתנאי
יש
(ש"מ): טז] הוא ולדברי ר"א כו'
המנחה קודם. י"מ לפי שהגיע זמן
כצ"ל (צ"ק): יז] צ"ל שהוא (מ"כ):
המנחה והוי שעה עוברת. ומיהו
בבעלי חיים נדחין בפ' שני שעירי (יומא דף סד.) ואשמועינן ר' יוחנן דבעלי חיים נדחין הא א"ר יוחנן חדא זימנא וי"ל דמפריש נקבה דחייה בידים
יז*] שלמים ודאי כה"ג דיחוי
(בתפילת) [בפרק תפילת] השחר
ואפי' [רב] מודה התם דבעלי חיים נדחין ומיהו קשה מאכל חלב והמיר דתו דהוי דחייה בידים ועוד דהוי נראה ונדחה ולמה ליה לרבי יוחנן
מעיקרא הוא, הוא הסה"ד (שם)
משמע אפילו בשעה שביעית דאיכא
יז**] להתם דהתם מיירי בעבודות
שהות, ועוד אי דליכא שהות מה ענין
לאשמועינן וצריך לדקדק בכל הנך מימרות דר' יוחנן הנך תלת דבעלי חיים נדחים ובשני מקומות דפליגי רב ור' יוחנן בההיא דבפרק שני שעירי
שהקדים עבודת ערבית לעבודת
זה לתמיד דלעיל, אלא טעמא כיון
ובההיא דלקמן פ' קדשי קדשים (דף נט.) גבי מזבח שנפגם נ): ושמע מינה יש דיחוי בדמים. פי' בקונט' בדבר שאין בו אלא קדושת דמים
שחרית אבל הכא מיירי בהפריש,
דבא שעת מנחה תדיר קודם אע"פ
הס"ד (שם) יח] צ"ל בכריתות (ח
שאין שעת מנחה עוברת דמנחה תדיר
לא כג] תימא שאין דחוי מעיקרא (אין בו) אלא בקדושת הגוף וא"ת א"כ דחוי מעיקרא ודחוי בדמים הכל אחד דכל דחוי מעיקרא אין בו אלא קדושת
א) ובחגיגה (שמכ"י): יט] נמי
ממוסף וכן לעיל תמיד תדיר טפי
דמים וי"ל דמשכחת לה בקבל דם בכלי שיש בו מים דראשון ראשון דחוי וחזר כד] ונהפך למראה דם ובפ' התערובת (לקמן דף עח.) אמרי' דדם
משמע דאם עלה ירד דתנן כצ"ל
מפסח. וכן אמרינן בירושלמי (ברכות
(שמכ"י) (בד' וילנא הסמיכו בטעות
פ"ד ה"א) הוון בעין מימר כשאין
לתוך מים ראשון ראשון בטל ולענין כה] כיסוי אינו כן דאין דחוי אצל מצות וה"ר חיים מפרש יש דחוי בדמים שדוחה תמורה כו] שלא לקרב ואמרי' כאן כז]
הגהה זו להגהה קודמת):
שהות ביום להתפלל שתיהן, אמר ר'
דאין קדושה אלא לדמים לא אלימא להתפיס התמורה לדחותה מקדושתה לעשותה כיוצא בה וכפי' זה משמע מתוך גירסת הספרים דכריתות דגרסי'
כ] בכרת, ואי עלה לא ירד הא
נתן בר טוביה בשם ר' יוחנן אף כשיש
התם (דף כח.) כך ש"מ בעלי חיים נדחין דקתני ואינה קריבה וש"מ קדושת דמים מדחה דקתני ותמורתה כיוצא בה וש"מ יש דחוי בדמים דקתני
מוכח כו' (ש"מ). וכן בצ"ק גריס
שהות ביום להתפלל [שתיהן], ופריך
הא מוכח, [ור"ל ואי ס"ד דאם
והתניא אם הקדים תפלת המנחה
קדושה למאי לדמים ודחוי מעיקרו לא קתני התם ומיהו ה"ר חיים גריס דחוי מעיקרו ולא גריס יש דחוי בדמים וכן יש כמה ספרים ולפי' קשה
עלה לא ירד, ליכא למימר הכי דהא
למוסף יצא לשעבר אבל בתחילה לא,
מההיא דמפריש נקבה לפסחו דלא קאמר התם תמורתה כיוצא בה ואמרי' עלה יש דחוי בדמים וכן בפ' בתרא דכריתות (דף כח.) דקאמר ר' אלעזר
מוכח התם וכו'. עיי"ש]. כא] אם
פתר לה כשלא הגיע זמן התפלה כגון
עלה ירד קשה דל"ל ומיום
(קודם) [אחר] שש כדאמר ריב"ל
אמר ר' אושעיא מטמא מקדש עשיר שהפריש קן לכבשתו והעני כו' דקאמר ש"מ תלת ולא שייכא תמורה [דאין תמורה בעופות] ורבינו ש"י פי'
השמיני תיפוק ליה משום דתרד
לתלמידיו אי הוי לכון אריסטון פי'
בתשובה כמו שפי' וכתב דבר זה למדתי פירושו ממס' כריתות דגרסי' התם בלשון זה ש"מ קדושת דמים מדחה כלומר ש"מ אפי' שלא קידשה
וי"ל כו' כצ"ל (מ"כ, וכעי"ז
סעודה גדולה (ומטמא) [ומטא]
כח]
כט]
בש"מ): כב] צ"ל בלילה (ש"מ):
יומא לשית שעי [עד דלא תסקון]
מתחילה להקרבת גופו אלא קדושת דמים כגון הקדיש חציה וחציה שני חולין ל] והכי נמי פרשינן ליה יש דיחוי בדמים כגון נקבה לפסחו לא
לאריסטון תיהוין מצלין תפלת המנחה
כג] ולא תימא שאין דחוי
חזיא גופא לפסח אלא לדמיה וכי אקדשה לדמים אקדשה ואיידי דדחויה היא דלא חזיא לאקרובי גופא לדבר שהוקדשה לה אמרי' תדחה
מעיקרא פוסל אלא (ש"מ). נ"א
ברישא והדר תיסקון לאריסטון. והא
ולא תימא שאין דחוי אלא (צ"ק
דאמרינן הכא דתפלת המנחה קודמת
ומ"כ): כד] ואפילו חזר כצ"ל (ש"מ). ולשון תוס' פסחים צח א דראשון ראשון דחוי הוא הלכך אפילו לבסוף רבה הדם ויש בו מראית דם הוי
כשהגיע זמן תפלת המנחה כגון לאחר תשע שעות [ומחצה], וא"כ צריך עתה ליזהר ביוה"כ להתפלל תפלת מוסף קודם חצות דאי יאחרו אחר חצות צריך
דחוי: כה] ולענין כו' עד אצל מצוות, מוחק בצ"ק. ובטה"ק כ' דלחינם מחק עש"ב: כו] תמורתה (ד"ו, וראה הג' יעב"ץ): כז] ולא אמרינן כיון
להתפלל מנחה קודם, ולא נהגו העם כן, [ואמר הרב] ר' אליאב כהן דלא קשה מידי דהכא מיירי דע"כ צריך להתפלל שניהן יחד בלא איחור לפי שרוצה
דאין כצ"ל (שמכ"י וצ"ק): כח] צ"ל שפירש כאן (ש"מ): כט] אפילו דבר שלא קדש מתחילה להקרבת גופו אלא לקדושת כו' (ש"מ): ל] חולין
לעלות לאריסטון וכיוצא בה שלא יתפלל כלל אם לא יתפלל עתה, וכן משמע לשון מי שהיו לפניו שהם לפניו בע"כ להתפלל שתיהן, והילכך יקדים תפלת
דחוי הוא מלהקריב גופו בתחילת הקדשו ואינו קרב עוד לעולם הואיל ונדחה ידחה ולא נימא אין דחוי בקדשים אלא בדבר הקדוש
המנחה הואיל והוא צריך להתפלל אותם תיכף, אבל ביוה"כ אם היה רוצה לא היה מתפלל מנחה עתה דהרי [הוא יום שאסור באכילה ובשתיה ואם רוצה
לעשות] לא] דבר אחר של רשות קודם לכן אם לב] רצה להתפלל תפלת מוסף דרשאי: ואם איתא כולו ראוי הוא. עיין בהשמטות בסוף המסכת: לילה לקדושה.
לגופו ונדחה מהקריב אבל קדושת דמים לא לימא בו תורת דחוי ואי אתא לו שעת הכשר נקרב כמו הכא דחזר ולקח חציה והכא נמי
הכי פרשינן ליה (שמכ"י): לא] בכת"י ליתא תיבות הללו שבסוגריים, ובד' וילנא שכחו להקיפם. ובכת"י עצמו תחת הנוסח שבסוגריים יש כאן נוסח
אבל קודם ליל שמיני אינו קדוש. ותימה דאמרינן בתמורה (דף י:) דעובר קדוש במעי אמו. וי"ל דשאני התם דחלה הקדושה [אגב אמו] אבל אם הקדישו
אחר תמוה ז"ל דהרי יכול לישב בסעודה קטנה או דבר אחר של רשות כו', עכ"ל וצ"ע: לב] בכת"י נר' שכתוב דאם. ויש כאן גמגום בלשון
קדושת הפה אינו ראוי לחול עד [ליל] שמיני. א"נ במעי אמו אינו ראוי להקרבה ורחמנא לא פסלי' משום מחוסר זמן אלא כשנולד וראוי הוא להקריבו
רחמנא פסליה משום מחוסר זמן (דק' אשר) [דכתיב כי] יולד (ויקרא כב, כז) אלמא בלידה תליא מילתא: ויום להרצאה. וא"ת תפ"ל מביום צוותו להקריב
הש"מ עד סה"ד. ובגליון ד' וילנא כ' אולי צ"ל קודם לכן, יכול לעשות קודם המנחה ולפיכך אם רצה להתפלל תפלת מוסף מקודם רשאי:
לג] סיפא דקרא 'כי יולד' והיה שבעת ימים תחת אמו:
ביום אתה מקריב ואי אתה מקריב בלילה (עי' מנחות פג.) ולמה [לי] ביום השמיני. וי"ל דאיצטריך לר"ש דאמר [אם שחטום] בלילה אם עלו לא ירדו קמ"ל
דהכא אם עלו ירדו דלא הוי פסולו בקודש (לשון תוס' טוך): וש"מ יש דחוי בדמים. י"ס גורסים וש"מ קדושת דמים נדחה, והיא היא. וי"מ דקדושת דמים
מדחה התמורה לענין דאינה קריבה. וליתא דבפרק בתרא (דתמורה) [דכריתות] (דף כח.) קאמר הני תלת גבי עוף וגבי עוף לא שייך תמורה. ואע"ג דכולהו ש"מ דקאמר הכא משניות הן, קאמר ש"מ, כלומר דהלכה כך (תוס' אחרות): תוד"ה לילה לקדושה. הקשה הרב כו'. עי' בתוס' פרק בתרא (דף קיד.) [ד"ה
וקסבר]: בא"ד והא לילה לקדושה דוקא אבל קודם לכן לא. וי"ל דלא שייך מחוסר זמן אלא בשנולד כדכתיב שור או כשב וגו' לג] כדמשמע בפרק כיצד מערימין דיכול להקדיש בכור במעי אמו דלא ממעט ליה קרא אלא בשנולד הא במעי אמו קדיש ולא שייך ביה מחוסר זמן (תו"א): ד"ה יום כו' ולמה לי
דכתיב ביום השמיני. וי"ל דאי לא כתב אלא והיה (שמונת) [שבעת] ימים תחת אמו הו"א (בהכא) [דהכא] גזירת הכתוב דהוי בלילה (גליון):