קב:
טבול יום פרק
שנים עשר
זבחים
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ו) בעל מום עובר מנין ת"ל כל זכר. תימה דלמא איצטריך לבעל
אימא כי טמא כ] כו': [הרי] טמא בקרבנות
ציבור. אמרן לעיל
לג א מיי' פרק י מהלכות
א) תוספתא מנחות פי"ג ה"ג
[ע"ש], ב) לקמן פריך לה
מעה"ק הלכה כא:
מום מעיקרו חד לאכילה וחד לחלוקה דאי מחד ה"א דוקא
בריש פירקין [דף צט.] דאין חולק: קטן אינו חולק דכתיב איש כאחיו
לד ב מיי' שם הלכה כב:
ומשני לה, ג) ת"כ צו רפי"ז ועי'
אכילה ולא חלוקה כמו קטן דאוכל ואינו חולק וי"ל כיון דאשכחן תם
ודרשינן ליה במנחות (דף עג.) ובקדושין (דף נג.) איש חולק אפילו
לה ג מיי' פ"ג מהלכות ק"ש
ירוש' ברכות פ"ג ה"ד,
ד) [קידושין יג. וש"נ],
הלכה ד טוש"ע א"ח סימן
בעל מום ואין קטן חולק אפילו תם: הא לא קתני. כא] הא ראוי
ונעשה בעל מום דאין חילוק בין אכילה לחלוקה דבסתמא לו] ה"ה לבעל
❖
ה) ברכות כד: שבת מ: קנ.
פה סעיף ב:
לאכילה חולק דדייקת לא קתני כב]
מום מעיקרו ז) וא"ת דהכא מייתרי ליה
קידושין לג. ע"ז מד: ירוש' שם,
ו) שייך לע"א, ז) וע' רש"ק מה
הנך תלתא כל זכר דכתיבי במנחה
דתיקשי לך קטן לא תדוק מיניה
כי טמא מה טמא כמה דלא טהור א] לא אכיל
כג]
שתירץ קושיא זו וע' פנים מאירות,
תורה אור השלם
וחטאת ואשם משמע דילפי מהדדי
הכי דהיא גופה איצטריך לאשמועינן
אף האי נמי כמה דלא מתקן ב] לא אכיל
ח) [וע"ע תו' כתובות ב: ד"ה
❖
וגבי טבול יום בדינא דר"א בר' שמעון
דכל שאינו ראוי אינו חולק ולאו
1. הַמַּקְרִיב אֶת דַּם הַשְּׁלָמִים
פשיט].
קא משמע לן: כל שאינו ראוי וכו': ולא
וְאֶת הַחֵלֶב מִבְּנֵי אַהֲרֹן לוֹ
דיוקא כד] תני: כדאמרינן מעיקרא.
מצריך תלת קראי למנחת ישראל וחטאת
והרי בעל מום דלא ראוי לעבודה וחולק ותו
תִהְיֶה שׁוֹק הַיָּמִין לְמָנָה:
וחזה ושוק: הרי טמא בקרבנות
ראוי לעבודה: הא לא קתני. הא
ויקרא ז, לג
שינויי נוסחאות
הא ראוי לעבודה חולק הרי טמא בקרבנות
2. וְכָל מִנְחָה אֲשֶׁר תֵּאָפֶה
ציבור דראוי לעבודה ואינו חולק.
ראוי לעבודה חולק דקא דייקת וקשיא
א] בכי"מ טהר. וכ"ה בילקו"ש:
בַּתַּנּוּר וְכָל נַעֲשָׂה בַמַּרְחֶשֶׁת
ציבור דראוי לעבודה ואינו חולק ראוי לאכילה
לך עלה טמא בקרבנות ציבור לא
תימה דפריך מטמא בקרבנות ציבור
ב] מƒ¿תקן (ש"מ): ג] טמא הא לא
וְעַל מַחֲבַת לַכֹּהֵן הַמַּקְרִיב
קאמר והרי קטן דראוי לאכילה ואינו חולק
קתני ואי משום בעל מום בעל
אֹתָהּ לוֹ תִהְיֶה: ויקרא ז, ט
קתני לה מתניתין ואת לא תיתי
שהיא בעיא לעיל והוה מצי למיפרך
3. הַכֹּהֵן הַמְחַטֵּא אֹתָהּ
מום רחמנא רבייה כצ"ל
הא לא קתני השתא דאתית להכי לעולם
מדיוקא דלאשמועינן היא גופה אתאי
מכהן גדול אונן וראוי לז] לעבודה
(*ש"מ): ד] נדצ"ל חולק, וכ"ה
יֹאכֲלֶנָּה בְּמָקוֹם קָדשׁ תֵּאָכֵל
בתוספתא בשינוי לשון (רש"ש).
מתני' ולאו לדיוקא דילה: דאפילו
דאינו חולק דפשיטא לן לעיל בריש
כדקאמר מעיקרא אי משום טמא ג] טמא לא
בַּחֲצַר אֹהֶל מוֹעֵד:
וכ"ה בכת"י ישן (דק"ס): ה] מהו,
ויקרא ו, יט
פירקין [צט.] כדתניא בהדיא: מה אם
הקטר חלבים נמי בעי. שיהא ראוי
קתני ואי משום בעל מום רחמנא רבייה:
טהור בשעת כו' (כי"צ):
4. וְהִקְרִיב מִמֶּנּוּ אֶחָד מִכָּל
דחיתני מחטאת שכן הורע כחי אצל
להקטיר ות"ק סבר לו תהיה שוק
ו] חלבים בעינן והא ליכא תיקו
קָרְבָּן תְּרוּמָה לַיהֹוָה לַכֹּהֵן
אפי' טמא בשעת זריקת דמים וטהור בשעת
(כי"צ): ז] צ"ל רב (*ש"מ, בה"ז
הַזֹּרֵק אֶת דַּם הַשְּׁלָמִים לוֹ
נשיי ועבדיי. תימה אמאי לא קאמר
הימין למנה אהמקריב דם כה] השלמים
: ח] בא כהן טבול יום
ויקרא ז, יד
הקטר חלבים אינו חולק: הא טהור בשעת
יִהְיֶה:
ע"ש)
כדקאמר לעיל ומה אם דחיתני
קאי כדאשכחן קרא אחרינא לכהן
(ש"מ): ט] ממנחת ישראל
5. אַךְ בְּכוֹר שׁוֹר אוֹ בְכוֹר
זריקת דמים וטמא בשעת הקטר חלבים חולק
(*ש"מ): י] בכתה"י אומר:
כֶּשֶׂב אוֹ בְכוֹר עֵז לֹא תִפְדֶּה
מחטאת שכשם שיפה כחי כך יפה כחך
הזורק את דם השלמים לו יהיה
יא] בש"מ נוסף א"ל. [ובכתה"י
קֹדֶשׁ הֵם אֶת דָּמָם תִּזְרֹק עַל
מתניתין דלא כאבא שאול דתניא אבא
תדיחני מחזה ושוק שכשם שהורע כחי
(ויקרא ז) ולא כתיב מקטיר חלבים
א)
ליתא כלל תיבת א"ל בכוליה הך
כו]
הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת חֶלְבָּם תַּקְטִיר
פריך
ברייתא]: יב] צ"ל דחיתני
שאול אומר לעולם אינו אוכל עד שיהא
רב אחאי.
כך הורע כחך:
והכא דכתיב את החלב לא לראוי
אִשֶּׁה לְרֵיחַ נִיחֹחַ לַיהֹוָה:
א
ד]
(*בה"ז): יג] «ח≈טא (ש"מ):
וּבְשָׂרָם יִהְיֶה לָּךְ כַּחֲזֵה הַתְּנוּפָה
בכל מקום לשונו משונה כדאשכחן
אתא אלא למודה בעבודות כדדריש ליה
טהור משעת זריקה עד שעת הקטר חלבים
יד] שאדיחך מהן א"ל מה וכו'
וּכְשׁוֹק הַיָּמִין לְךָ יִהְיֶה:
❖
(ש"מ): טו] מחטאת ישראל
בריש כתובות (דף ב:) פשיט רב אחאי
בשחיטת חולין (דף קלב:) רבי שמעון
במדבר יח, יז-יח
דאמר קרא המקריב את דם השלמים ואת
1
כצ"ל (*ש"מ): טז] בכתה"י
אומר כל כהן שאינו מודה בעבודה
ומתוך כך היה אומר רבינו שמואל דהוא
בחטאתי: יז] צ"ל הוא (*ש"מ):
החלב דאפי' הקטר חלבים נמי בעי: בעי רב
מוסף רש"י רב אחאי שעשה השאלתות שהיה
אינו חולק בכהונה שנאמר המקריב
יח] נ"א תיבת פריך ליתא (דק"ס):
כז]
אשי נטמא בינתיים מהו בשעת זריקה ובשעת
יט] ובשרם יהיה לכהן (כי"צ):
ה]
מרבנן סבוראי דבתר רבינא ורב אשי
את דם השלמים אין לי אלא זריקה
כ] תיבות אימא כי טמא כו'.
בכל מקום מותר להרהר.
הקטרה בעינן והאיכא או דלמא עד שיהא
דהוסיף לח] הוראה וכתבו אחרי כן
מנין לרבות הקטר חלבים ת"ל ואת
שייכי לדיבור הקודם, וכן איתא
בדברי תורה (שבת מ:): לאונסו
טהור משעת זריקה ועד שעת הקטר חלבים ו]
בכתה"י ובד"ו. ובצ"ק מחקן
שאני. פעמים שהוא טריד ומעיין
דבריו בסוף טל] הש"ס ומיהו בההיא
החלב מנין לרבות שאר כל עבודות
משום מה: כא] האי הא ראוי
בשמועתיה לפני כניסתו לבית
תיקו אמר רבא האי דינא מרבי אלעזר
ת"ל מבני אהרן עבודה המסורה לבני
דכתובות אשכח רב אשי דמיירי בתריה ח):
ב
ז]
כצ"ל (ש"מ): כב] קתני ליה
הכסא וע"כ היא שגורה בפיו ולבו
בהדיא דתיקשי כצ"ל (ש"מ):
ומעיין בה בבית הכסא (עפ"י
ברבי שמעון גמירנא דאמר בבית הכסא
אהרן כל כהן שאינו מודה בה אינו כח]
ב)
כג] צ"ל ולא (ש"מ): כד] צ"ל
קידושין לג.):
חולק בכהונה: בעי רב אשי. אליבא
דנתה בא ח] טבול יום ואמר תן לי ממנחה ט] ואוכל אמר י] לו ומה אם במקום
לדיוקא (ש"מ): כה] את דם
ג)
(כי"פ): כו] המקטיר החלבים
דאבא שאול: דנתה. יכול אתה לדון:
שיפה כחך בחטאתך דחיתיך מחטאת ישראל מקום שהורע כחך במנחתך
כצ"ל (ש"מ): כז] בחולין שם
בא טבול יום ואמר. לחבירו טהור של
ובמנחות יח ע"ב איתא אין לו
אינו דין שאדיחך ממנחת ישראל יא] ומה אם דחיתני מחטאת ישראל שכשם
בית אב שלו: תן לי. בחלק כט]
חלק בכהונה: כח] אין לו חלק
שיפה כחי כך יפה כחך תדחיני ממנחה שכשם שהורע כחי כך הורע כחך
בכהונה (כי"י): כט] צ"ל חלק
ט]
מן המנחה של ישראל ואוכל לערב:
(*ש"מ): ל] כדאיתא בפרק
הרי הוא אומר לכהן המקריב אותה לו תהיה בא הקרב ואכול תן לי
2
יא]
יא]
א"ל. טהור לטבול יום כלומר כן יש
: לא] כליל תהיה לא
(ש"מ)
תאכל והס"ד (כי"פ):
מחטאת ישראל ואוכל א"ל ומה במקום שהורע כחי במנחתי דחיתיך ממנחת
לו להשיבו: ומה אם במקום שיפה
לב] שהורע כחך. במנחתך כך
ישראל מקום שיפה כחי בחטאתי אינו דין שאדיחך מחטאת ישראל א"ל
כחך בחטאתך. דכהן המחוייב חטאת
הורע כחי במנחתי כצ"ל
(רש"ש): לג] ואומר מה אם
מביאו ומקריב אפילו במשמר שאינו
ומה אם שדחיתני ממנחת ישראל שכשם שהורע כחך כך הורע כחי תדחיני
יב]
דחיתני כו' כצ"ל (ש"מ)
:
שלו ועבודתה ועורה שלו בפרק ל]
מחטאת ישראל שכשם שיפה כחך כך יפה כחי יא] הרי הוא אומר הכהן
לד] וליתני נמי ר"א כצ"ל
3
(*ש"מ). ובכי"פ ולימא נמי ר"א
הגוזל בב"ק (דף קט:) מנין לכהן שבא
המחטא אותה יאכלנה בא חטא ואכול אמר ליה תן לי מחזה ושוק
וכו': לה] אומר לו טהור ומה
יג]
ומקריב קרבנותיו בכל עת ובכל שעה
במקום וכו' (כי"פ): לו] צ"ל
ואוכל אמר ליה ומה במקום שיפה כחך בחטאתך דחיתיך [מחטאת
מסתמא (באה"מ): לז] דראוי
שירצה ת"ל ובא בכל אות נפשו ושרת
ישראל] (מחזה ושוק) מקום שהורע כחך בשלמים שאין לך בהן אלא
לעבודה ואינו חולק כצ"ל
ומנין שעבודתה ועורה שלו ת"ל ואיש
(ש"מ): לח] צ"ל דהוו סוף (ש"מ).
חזה ושוק אינו דין שאדיחך מה אם דחיתני מחטאת שכן הורע
את קדשיו לו יהיו: דחיתיך מחטאת
יד]
טו]
והגרי"ב תיקן דבסוף: טל] צ"ל
בתוך (ש"מ):
כחי אצל נשיי ועבדיי תדחיני מחזה ושוק שכן יפה כחי אצל נשיי ועבדיי
ישראל. דטבול יום אינו חולק בה
הרי הוא אומר לכהן הזורק את דם השלמים לו יהיה בא זרוק
דכתיב (ויקרא ו) הכהן המחטא אותה
4
יא]
יאכלנה ואוקימנא לעיל (דף צט.)
ואכול יצא טבול יום קוליו וחמוריו על ראשו אונן מימינו מחוסר כפרה
יחלקנה: מקום שהורע כחך במנחתך.
משמאלו פריך רב אחאי לימא ליה תן לי מבכור ואוכל משום דא"ל ומה
ד)
שאם התנדבת מנחה והקרבת אפילו
במקום שהורע כחי בחטאת טז] אצל נשיי ועבדיי דחיתיך מחטאת ישראל מקום
אתה טהור אי אתה אוכלה כדכתיב
שיפה כחי בבכור דכוליה דילי היא יז] אינו דין שאדחך ממנו ומה אם דחיתני
כל מנחת כהן כליל לא] וגו' (ויקרא ו):
מחטאת שכשם שהורע כחך כך הורע כחי תדיחני מבכור שכשם שיפה כחך
אינו דין שאדיחך. כל זמן שאתה
כך יפה כחי הרי הוא אומר 5 את דמם תזרוק על המזבח ואת חלבם תקטיר
טבול יום ואינך ראוי להקריב ממנחת
ובשרם יהיה לך בא זרוק ואכול ואידך פריך מי כתיב ובשרם לכהן הזורק
ישראל: כך יפה כחך. בחטאתך:
יח]
יט]
לכהן המקריב אותה לו תהיה.
ובשרם יהיה לך כתיב אפי' לכהן אחר והיכי עביד הכי והאמר רבהברברחנה
ה)
במנחה כתיב: ומה במקום כו'.
א"ר יוחנן בכל מקום מותר להרהר חוץ ממרחץ ומבית הכסא לאונסו שאני:
ג
טהור קמהדר ליה לטבול יום הכי שלא
יחלוק עמו: שכשם שהורע לב] כחי.
במנחתי. כך הורע כחך במנחתך: תן לי מחזה ושוק. חלק כמוך ואוכל לערב: שכן הורע כחי אצל נשיי ועבדיי. אף כשאני טהור שאיני רשאי
להאכילה להם: יצא טבול יום. בפחי נפש: קוליו וחומריו. שהיה דורש להנאתו ואומר לג] למה דחיתני כו': אונן מימינו כו'. שאף הם נדחים
מן המקראות הללו שאינן ראויין לעבודה: פריך רב אחאי ולימא. וליתני לד] ר' אלעזר בר' שמעון בהאי דינא: תן לי מבכור ואוכל. לערב אמר לה]
לו טהור מה אם במקום כו': את דמם תזרוק. בבכור כתיב בא זרוק ואכול. ואע"ג דאין בכור נאכל במחלוקת שאינו ניתן לאנשי משמר אלא לכל
כהן שירצה כתרומה וכפדיון הבכור מיהו תיפוק לן מינה דלא יתנו בכור אלא למי שראוי לעבודה באותה שעה: והיכי עביד הכי. רבי אלעזר
האי דינא בבית הכסא: לאונסו. שהיתה שמועתו שגורה בפיו ומהרהר בה על כרחו ודוגמתו שמעתי בקדושין (דף לג.):
ברבי שמעון דאמר
מתני'