קג:
טבול יום
פרק
שנים עשר זבחים
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ומודה רבי שאין הפשט קודם זריקה.
לא יזכו בעורה: אשר הקריב. כל הקרבנות במשמע: שזכה בבשר יג].
מה א מיי' פ"ה מהל'
משמע הכא דלכ"ע היכא
א) ת"כ צו פ"ט ה"ג ואילך
כה"ע, ב) [פסחים יח: וש"נ],
מעה"ק הלכה יח:
באימורים: שכן לא זכה במקצת. עורות שלא מצינו עור למזבח:
דנולד פסול קודם הפשט וקודם זריקה אין הדם מרצה על
מו ב מיי' שם הלכה כ:
ג) לעיל פו., ד) עדיות פ"ב מ"ב,
תאמר בכהנים שזכו במקצת. בעור העולה: כל עצמו כו'. אין לנו
העור ותימה דבסוף הגוזל קמא (ב"ק דף קיא.) אמר גבי נתן אשם
מז ג מיי' פ"ג מהלכות
ה) [ע' תו' לקמן קד. ד"ה א"ר
עקיבא], ו) [כתובות כג.],
בכורות הלכה י ופרק יט
ליהויריב וכסף לידעיה דאם קדמו בני יהויריב והקריבו את האשם זכו
להביא ראיה לשאר עורות מעולה יד] שפרט בה הכתוב לבדה מפני שלא
ז) מנחות ה., ח) [צ"ל דף פב:
מהלכות פסה"מ הלכה ט ועיין
❖
במה שבידם ופריך למאי חזי אשם
הוצרכנו ללמוד על שאר עורות מה וכן איתא שם לד:].
טוש"ע יו"ד סי' שז סע' ב:
מח ד מיי' פ"ה מהל'
פסול הוא אמר רבא לעורו והשתא
תהא עליהן אלא על של עולה בלבד:
לא יהו כהנים זכאין בעורה ת"ל עור העולה
❖
1
מעה"ק הלכה יח:
ועורותיהן עמהן. כדכתיב ואת טו] הפר
עורו גופיה הא לא חזי דהיינו קודם
מ"מ עור העולה אין לי אלא עור העולה
הגהות הב"ח
ואת עורו וגו': רצו מפשיטין טז].
הפשט וזריקה דתחלת הבאתו בפסול
עורות קדשי קדשים מנין ת"ל עור העולה
א]
(א) רש"י ד"ה ה"ג וכו' ואותיב
תורה אור השלם
שהרי לא הצריכו להפשיט ונתנו לכהן
וי"ל דהתם לו] לאחר שחיטת האשם יכול
❖
אשר הקריב יכול שאני מרבה אף קדשים
הכא קתני:
להביא כסף קודם זריקה קרינא ביה
כמות שהן כדכתיב כחטאת כאשם
1. וְהַכֹּהֵן הַמַּקְרִיב אֶת עֹלַת
קלים ת"ל עולה מה עולה קדשי קדשים אף
תורה אחת וגו': נאמר בה והפשיט.
מלבד איל הכפורים אשר יכפר בו כיון
אִישׁ עוֹר הָעֹלָה אֲשֶׁר הִקְרִיב
לַכֹּהֵן לוֹ יִהְיֶה: ויקרא ז, ח
גליון הש"ס
כל קדשי קדשים רבי ישמעאל אומר עור
א)
דעדיין לא נכפר לז] הלכך לא חשיב
והבשר למזבח ועל העור שהזקיקו
2. וְהִפְשִׁיט אֶת הָעֹלָה וְנִתַּח
העולה אין לי אלא העולה עורות קדשי
[מתני' וחכמים אומרים וכו'
אֹתָהּ לִנְתָחֶיהָ: ויקרא א, ו
פסול דקודם זריקה ומיהו קשה כיון
להפשיט לא אמור מה תהא עליו
ב]
3. כַּחַטָּאת כָּאָשָׁם תּוֹרָה אַחַת
אלא יצא לבית השריפה. עי'
קדשים מנין ודין הוא ומה עולה שלא זכו
דאיכא הפסול בידם לח] מה לי קודם
ולמזבח אינך יכול להביאו (זה) דבהדיא יז]
שבועות דף יא ע"ב בתוס' ד"ה
לָהֶם הַכֹּהֵן אֲשֶׁר יְכַפֶּר בּוֹ לוֹ
❖
❖
משום עורה וכו']:
זריקה ומה לי לאחר זריקה וי"ל
פרט לך הקטר באברים מופשטין ולא
ויקרא ז, ז
בבשרה זכו בעורה קדשי קדשים שזכו
יִהְיֶה:
פרט לך העור עמהן: לו יהיה. רישיה
דהוי כמו שנמצא טריפה בבני
בבשרן אינו דין שזכו ג] בעורן מזבח יוכיח
מעיים לרבי חנינא סגן הכהנים הואיל
דקרא יח] המקריב את עולת איש ועליה
מוסף רש"י
שינויי נוסחאות
שזכה בבשר ולא זכה בעור מה למזבח שכן
קאי לו יהיה: פרט לאונן כו'. דלא
ולא הוכר פסולו קודם הפשט לרבי
עורות קדשי קדשים מנין.
א] תיבות עור העולה נמחקות
לא זכה במקצת תאמר בכהנים שזכו במקצת
חזי להקרבה: שיכול לא יזכו בבשר.
וקודם זריקה לרבי אלעזר מרצה
(*ש"מ): ב] עור העולה (*ש"מ):
עורות חטאות ואשמות וקרבנות
הואיל וזכו במקצת זכו בכוליה רבי אומר
ג] שיזכו (*ש"מ): ד] יזכו בכולן
ציבור שמתחלקין עורות קדשי
ד]
על העור (הג"ה) טל] וקשה דתניא
כלומר אע"פ שנתמעטו מלחלוק
הקדשים לכהנים: ת"ל עור
(ש"מ): ה] בש"מ עצמנו. וכן
כל עצמו לא הוצרכנו אלא לעור העולה
בתוספתא דפסחים הביא את אשמו
בבשר מלאכול יט] לערב הוצרכו למעטן
ה]
העולה אשר הקריב. וילפינן
תיקן ברש"י: ו] הן נשרפין
ועורותיהן עמהן כצ"ל (*ש"מ),
בזבחים מעולה כל עורות קדשי
בלבד שבכל מקום העור מהלך אחר הבשר
מן העורות כ]: שיכול לא יזכו בבשר.
קודם גזילו לא יהא אחר ממרס בדמו
ונאמר
והגי' בפנים הוא מהצ"ק: ז] לא
קדשים (פסחים נז.)
עד שיביא גזילו אלא תעובר צורתו
מפני שהוא ראוי כא] לאכילה והן אינן
פרים הנשרפין ושעירים הנשרפין הן ועורותיהן
באשם לו יהיה. כחטאת כאשם
רצו (כי"מ. וכדלעיל): ח] הקריב
א
ו]
לכהן לו יהיה (כי"צ): ט] בגליון
תורה אחת להם הכהן וגו' לו יהיה
ראוים לאכילת כב] היום: מדינא. כי היכי
ותצא לבית השריפה אלמא אין תקנה
[נשרפין] עמהן חטאת ואשם וזבחי שלמי
(לעיל פו.) מה להלן עצמותיו
כ' דרש"ק מוחק תיבות ומחוסר
להביא הגזל קודם מ] שנשחט ואין
דנפקא ליה לרבי ישמעאל ולמה לי
מותרין. לעשות מהן כלים. אני
כיפורים. וזו טעות, דהרש"ק לא
ציבור מתנה לכהן רצו מפשיטין אותן לא
קרא לעורות קדשי קדשים: אשר
לומר היינו מדרבנן הא תניא
נתכוון למחקן (פ"מ, טה"ק ודק"ס).
שמעתי שהרי נאכל לכהנים ונותר
מא]
רצו אוכלין אותן ע"ג עורן קדשים קלים
ועי' גם רש"ש שתמה ע"ז: י] צ"ל
בעצמות לא שייך אלא בדבר הנאכל
הקריב. דיליף ת"ק מיניה עורות
בסיפא גבי מצורע (לעיל) מב] (דף ה)
ז)
אבל יזכו (*ש"מ): יא] צ"ל ראיתי
. או: בעצמות שאין בהם
(לעיל צח.)
לבעלים רצו מפשיטין אותן רצו אוכלין אותן
ז]
קדשי קדשים מאי עביד ליה: תיפוק
הקדים חטאתו לאשמו לא יהא אחר
:
מוח דשריין אפי' לקתא דסכינא
(ש"מ, כי"מ וצ'. וכ"ה ברש"י)
על גב עורן אבל עולה נאמר בה והפשיט
יב] ומאי (כתה"י): יג] בבשר.
ואשם דעצמותיו מותרים שהרי
ליה מלו יהיה. כדנפקא ליה לרבי:
ממרס בדמו אלא תעובר צורתו ותצא
2
בשרו מותר ואין איסור נותר חל
עולה ובאימורי קדשי קדשים
את העולה ונתח אותה לנתחיה יכול לא יהו
רבי ישמעאל לטעמיה. דדריש לו
לבית השריפה ומהכא מוכח פ' קמא
כצ"ל (צ"ק): יד] בכי"י שהעולה
עליהם דאין נותר חל אלא על זבח
פרט: טו] בכי"פ ואת בשר הפר.
הראוי לאכילה כדאמרינן בפסחים
קרא יתירא
הכהנים זכאין בעורה ת"ל עור העולה אשר
דמנחות (דף ה.) יש מחוסר זמן לבו
יהיה לדרשא אחריתי:
1
וכצ"ל, והוא בשמות כט יד:
העצמות והגידין ישרפו לששה עשר
הוא. דמצי למכתב עור העולה אשר
ביום ואע"ג דמן התורה פסול צריך
הקריב לו יהיה פרט לטבול יום (ומחוסר
והוינן בה אי דלית בהו מוחא
טז] מפשיטין כו'. שהרי לא
ח]
ט]
הקריב לכהן ולשתוק: מתני' אין
לישדינהו אלמא היכא דאין ראוי
הזקיקן להפשט ונתנן לכהן כו'
עבור צורה כדתניא פרק כיצד צולין
כיפורים) ואונן שיכול לא יזכו בבשר שהוא
(כי"פ. וכעי"ז בש"מ): יז] דהא
לאכילה אין נותר חל בו (מנחות פג.
עורותיהן לכהנים. אלא
(פסחים דף ס) ח) כל שפסולו בגופו ישרף
נשרפים עם
אף כאן. אפילו עולה
בהדיא כצ"ל (*ש"מ, גליון):
לאכילה יזכו י] בעור שאינו לאכילה ת"ל לו
מכת"י)
עורן: לא ראיתי עור יוצא כג] לשריפה.
מיד בדם ובבעלים תעובר צורתו
אע"ג דכולה כליל, עצמותיו
יח] דקרא והכהן המקריב את
יהיה פרט למחוסר כיפורים וטבול יום ואונן
מותרין. והאי דנקט אשם טפי
עולת איש עור העולה אשר
משהופשט. הכי מפרש לה בגמ' [קד.]:
ופסולו מג] בגופו הוי כמו פיגול וטריפה
משום דמכל חד מייתי חדא דרשא,
הקריב וגו' ועליה קאי כו'
ות"ק נמי תיפוק לי מדינא מילתא דאתיא
ב)
ונמצא טריפה. ואפילו שפסול זה היה
ונבלה אבל הקדמה לא. ברוך:
(כי"פ): יט] צ"ל לאכול (*ש"מ)
:
ועוד באשם כתיב הוא לאחר
כ] העורות שיכול כו' הד"א
הקטרת אימורים ומשמע הוא אשם
בקל וחומר טרח וכתב לה קרא ורבי ישמעאל
בו קודם הפשט הואיל ולא ניכר עד
לו
(שמכ"י): כא] תיבת ראוי נמחק
ולא עצמותיו אשם (מנחות שם)
האי אשר הקריב מאי עביד ליה פרט לטבול יום ומחוסר כיפורים ואונן ותיפוק
לאחר הפשט יאותו הכהנים בעורו:
יהיה קרא יתירא הוא. דמצי
(*ש"מ): כב] צ"ל לאכילה
(*ש"מ): כג] יוצא לבית
למיכתב עור העולה אשר הקריב
אין לא ראיתי ראיה. שמא לא אירע
ליה מלו יהיה רבי ישמעאל לטעמיה דאמר רבי יוחנן משום רבי ישמעאל
❖
ג)
השריפה כצ"ל (*ש"מ): כד] ביה
לכהן יהיה (לעיל פו.)
:
בימיו שימצא טריפה אחר הפשט ואם
נאמר בעולה לו יהיה ונאמר באשם לו יהיה מה להלן עצמותיו מותרין
פסול (ש"מ): כה] בכתה"י נוסף
3
וכו': כו] רישא דהך דלעיל
אירע ושרפוהו הוא לא ראה: אלא יצא
אף כאן עצמותיו מותרין מופני דאי לא מופני איכא למיפרך מה לאשם
מיניה נקט (עפ"י ש"מ וכי"פ):
ליקוטים
לבית השריפה. הואיל וקודם הפשט
שכן בשרו מותר לו יהיה קרא יתירא הוא: מתני' ב כל הקדשים
כז] צ"ל לו (ש"מ): כח] לכהנים
גמ'
הוה ביה כד]: ה"ג בגמ' כל שלא
הס"ד ומה"ד אחר הפשטן
והלכתא כדברי חכמים בשר
שאירע בהן פסול קודם להפשיטן אין עורותיהן לכהנים לאחר הפשיטן
עורותיהן כו' (שמכ"י, כי"י):
בקבורה והעור בשריפה. בכור
זכה המזבח בבשרה לא זכו הכהנים
כט] צ"ל הכהנים (ש"מ). ובכי"פ
בעל מום מותר להאכילו לגוים
עורותיהן לכהנים אמר רבי חנינא סגן הכהנים מימי לא ראיתי עור
ד)
בעורה ואע"ג דאפשטיה לעור קודם
שאין דרך בכך ואסור להשהות
ולכלבים שנאמר כצבי וכאיל
הדם כו': ל] הלכך מתניתין נמי
כו'. במה דברים אמורים בבכור
שיוצא לבית השריפה אמר רבי עקיבא מדבריו למדנו שהמפשיט את
זריקה. ול"ג כל שאין לו בבשר כה] דההיא
ה)
(*ש"מ): לא] בכי"י וש"מ נוסף
שנשחט ונמצא כשר, אבל בכור
הבכור ונמצא טריפה שיאותו הכהנים בעורו $ וחכמים אומרים אין לא
מאי בעיא לענין דם מרצה על העור
דסתם זריקה קודם הפשט
שמת או נשחט ונמצא טריפה
ו)
גמ'
הוא: לב] דהיינו קודם (ש"מ):
אסור להאכילו לגוים ולכלבים
הא ההיא בכהן טמא קאמר. אלא
ראינו יא] ראיה אלא ג יצא לבית השריפה: כל שלא זכה המזבח בבשרה
לג] בכי"פ עודו: לד] אפילו
דכל היכא דלא קרינא ביה
רישיה דהך דלעיל מהך נקט ואותיב
פסול קודם (שמכ"י): לה] וכל
כו]
לא זכו הכהנים בעורה ואע"ג דאפשטיה לעור קודם זריקה מני רבי אלעזר
תאכלנו לא קרינא ביה כצבי
שכן אם אירע הפסול בבשר
וכאיל להתירו לגוים ולכלבים
(א) הכי קתני רישא כל שלא זכה המזבח
ברבי שמעון היא דאמר אין הדם מרצה על העור בפני עצמו אימא סיפא
אחר הפשט ואחר זריקה דהוי
כו'. תדע שכן הוא שאל"כ קשיא
בבשרה כגון שאירע בו פסול קודם
העור לכהנים אבל אם כו' (ש"מ
דר' עקיבא אדר' עקיבא שהרי
כל הקדשים שאירע בהן פסול קודם הפשיטן אין עורותיהן לכהנים לאחר
וב"ש): לו] נדצ"ל כיון דהתם
זריקה דלא היה לה כז] לבשר שעת היתר
ר"ע אומר בבכורות (לב ע"ב)
(באה"מ): לז] צ"ל כיפר (ש"מ):
הפשיטן עורותיהן לכהנים אתאן לרבי דאמר הדם מרצה על העור בפני
דבכור בעל מום מאכילין אותו
למזבח לא זכו הכהנים בעורה ולא פליג
לח] בש"מ וטה"ק תיקנו דצ"ל
לגוים, ואילו במסכת זבחים פ'
עצמו רישא רבי אלעזר ברבי שמעון סיפא רבי אמר אביי מדסיפא רבי
בין שהופשט קודם הפסול בין לא
בדם. וכן תיקן בכי"ג ושם כיון
טבול יום שנינו שר"ע אומר
דאירע הפסול בדם. ועי' ביאור
שהשוחט בכור בעל מום
היא רישא נמי רבי היא ומודה רבי שאין הפשט קודם זריקה רבא אמר
הופשט. אלמא אע"ג דאפשטיה לעור
ד
הדברים בטה"ק. ועי' צ"ק
בגבולין ונמצא טריפה שיאותו
קודם זריקה ונפסל הבשר ואח"כ זרק
מדרישא ר"א ברבי שמעון סיפא נמי ר"א בר"ש מאי יב] קודם הפשט
דמפרש עפ"י גי' שלנו: טל] בד"ו
הכהנים בעורו ומשמע ולא
ה"ג, [ובה"ז תיקן הג"ה
בבשרו, הרי למדת שמאחר
קאמר דלא זכו בעורה: מני ר' אלעזר
כלפנינו]. וגי' צ"ק ה"נ. ור"ל
שנמצא טריפה דלא קרינא ביה
בר' שמעון היא דאמר. לקמן
הכא נמי כיון דיכול להביא הכסף
(קד.)
תאכלנו שלא יהנו בבשרו
קודם זריקה הוי לא הוכר פסולו:
להאכילו לגוים. וכן פירש רבינו
אין הדם מרצה על עור חלוץ בפני עצמו בלא בשר כגון אם נפסל הבשר ואין הדם מרצה עליו אף העור לא יצא מידי מעילה להיות ניתר לכהנים כח]
מ] צ"ל אחר שנשחט (ש"מ).
שלמה שלא התיר ר"ע אלא
אחר הפשטן: עורותיהן לכהנים. ואפילו אירע פסול זה קודם זריקה: אתאן לרבי. דפליג עליה דרבי אלעזר לקמן (שם) ואמר הדם מרצה על
ובצ"ק תיקן קודם שנזרק:
לעורו ולא בשרו, וגרס שם אמר
מא] צ"ל דהא (ש"מ): מב] תיבת
עור חלוץ בפני עצמו בלא הרצאת בשר: ומודה רבי שאין הפשט קודם זריקה. אע"ג דאמר הדם מרצה על העור בפני עצמו היכא דאיתרמי
רבי חייא הלכה כר"ע ואף ר"ע
לעיל ליתא בס"י (הגרי"ב):
לא אמר אלא כשהתירו מומחה
❖
דאיפשט קודם זריקה, מודה הוא שאין כהנים כט] רגילין בכך שאסור לשהות הדם כל כך הלכך ל] נמי דקתני כל שלא זכה המזבח בבשרה לא זכו
מג] בד"ו פסולו בלא וא"ו:
אבל לא התירו מומחה לא. ויש
הכהנים בעורה טעמא משום דפסול דקודם זריקה קודם הפשט הוא לא] ומיהו היכא דאיתרמי דהפשיט קודם זריקה ונפסל אחר הפשט אע"פ שלא
ספרים שגורסין שם אחר כך
והלכה כדברי חכמים בשר
זכה מזבח בבשר יזכו הכהנים בעורה ומשנתינו דברה בהוה: קודם שנראו להפשט. לב] קודם זריקה אין עורותיהן לכהנים ואפי' הופשט ואח"כ נפסל
בקבורה ועור בשריפה, ורש"י
שיטה מקובצת
וכל שכן כשהוא עם הבשר דאין דם מרצה על העור בלא בשר: לאחר שנראו להפשט. דהיינו לאחר זריקה עורותיהן לכהנים ואפי' עורו עם
אינו גורס שם אלא והילכתא
לג]
ונמצא טריפה שיאותו הכהנים
כדברי חכמים ולא קאי אבכור
הבשר כשנפסל כדקאמר רבי אלעזר דכיון שנזרק הדם והורצה בשר שעה אחת יפשיטנו ועורו לכהנים: על העור בפני עצמו. אם הופשט
עיין שו"ת מהר"ם
בעורו.
בעל מום שדיבר בו ר"ע שמזה
ונפסל הבשר קודם זריקה וזרק הדם הותר העור דקסבר רבי אין עור פסול אלא הנפסל עם הבשר אבל הופשט קודם פסולו אפי' לד] קודם
בנייר סי' ת"ח ובקלף סי' תע"ב:
פסקינן הלכה שיאותו, אבל קאי
אעור קדשי מקדש וארישא קאי
זריקה אתיא זריקה ושריא ליה וכל שכן לה] אחר הפשט ואחר זריקה אבל אם קודם הפשט נפסל ואפילו אחר זריקה הרי הוא כבשר:
דא"ר חנינא סגן הכהנים מימי
רבי
לא ראיתי עור שיוצא לבית
השריפה וחכמים אומרים אין לא ראינו ראיה אלא יצא לבית השריפה (סמ"ג עשין רל"ב): ומה שכתב מר דרש"י לא גריס הילכתא כחכמים, ברשות מורי לא כי אלא לא (גבי) [גריס] בשר בשריפה ועור בקבורה כדאיתא בסמ"ג, ומפרש סמ"ג טעמיה דס"ל הילכתא כחכמים דפליגי
אדר' חנינא אבל לעולם הלכתא כר' עקיבא, כן דעת סמ"ג. ותמהתי עליו היאך יתכן זה כיון דר' עקיבא מעדותו של ר' חנינא [הוא] דקא יליף מינה, אם נתרועע היסוד נפל הבניין. אבל הפי' (המא') [המחוור] במה שפרש"י דדעת רש"י דלא גריס שריפה דלא שייכא שריפה
בקדשי הגבולין כגון בכור בעל מום, דעליה קאי ר' עקיבא, אלא בקדשי מקדש, הילכך גריס סתמא הלכתא כחכמים, (ועוד דבשר) [ועור ובשר] בקבורה. וכל זה כבר כתבתי למר בקיצור מדברי הרא"ש (פ"ה דבכורות סוף סי' ב') אלא בתשובת ר"י משמע דר"ת עשה לו קרנים
בסדרו אבל לא נודע למה, מאיזה טעם לא נדרוש ליה להאי פיסקא דהלכתא כחכמים (שו"ת מהרי"ל החדשות סימן קכז):