טבול יום פרק שנים עשר זבחים
קד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מאן
דאמר לא הורצה כרבי יהושע. תימה היכי מצי סבר כוותיה
רבי אלעזר ברבי
שמעון כו'. קסבר בזריקה כשרה תליא היתר
מט א מיי' פרק א מהלכות
א) לעיל פה., ב) תוספ' זבחים
פסה"מ הלכה לא:
רפ"ד פסחים עז. ירוש' פסחים
העור אבל נפסל בשר קודם זריקה אין העור מותר ואפילו הופשט
הא קתני ומודה רבי יהושע דאם זרק הורצה כדבסמוך
פ"ז ה"ה, ג) לעיל סב:,
ב מיי' פ"ו מהלכות מעה"ק
קודם פסולו: מ"ד. הדם מרצה על העור לאחר שנפסל בשר: כרבי
ונראה לפרש ומ"ד לא] לא הורצה כר' יהושע דגזר נטמא בשר או נפסל
ד) [פסחים דף לד: עז:],
הלכה ד:
ה) ירוש' שם, ו) [וע' תו' לעיל
ג ד מיי' פרק א מהלכות
אליעזר. דאמר דם אע"פ שאין בשר:
אליבא דר' אליעזר כ"ע לא
דלא יזרוק אטו אבוד ושרוף דליכא בשר כלל דהתם אפילו בדיעבד
פסה"מ הלכה לא:
עא: סד"ה ובטריפה בכורות לב:
פליגי. כלומר מילתיה דרבי אלעזר
לא הורצה והכא נמי אין הדם מרצה
נ ה ו מיי' פ"ג מהל' בכורות
ד"ה פסק]., ז) לעיל פב., ח) פי'
הלכה י וע"ש בכ"מ:
בית המדרש [וע' רש"י מנחות
ברבי שמעון דאמר לא הורצה ודאי
על העור בפני עצמו אפילו בדיעבד
ומאי אחר הפשט קודם שנראו להפשט
נא ז מיי' פ"ז מהלכות
פב:], ט) שייך לעיל במשנה
פלוגתא היא דעל כרחך מודה הוא
בנטמא גזירה אטו אבוד ושרוף ולא
אחר שנראו להפשט מאי רבי ומאי רבי
קג:, י) [עירובין מז.],
מעה"ק הלכה ד:
נב ח מיי' פ"ה מהלכות פרה
כ) [וע"ע תו' יבמות לז. ד"ה
מיירי הכא באבוד ושרוף אלא
ח] דאילו רבי אליעזר לא קאי כוותיה
אלעזר בר' שמעון דתניא רבי אומר הדם
אדומה הלכה ד:
מי, וב"ק ל: ד"ה וחכמים, וב"מ
בנטמא או נפסל ומ"ד הורצה ע"כ
דהא קאמר יזרוק לכתחילה אף ע"פ
נג ט מיי' פרק ז מהלכות
עב. ד"ה קונסין, וב"ב צד: ד"ה
מרצה על העור בפני עצמו וכשהוא עם
❖
לא קאמר רבי יהושע דגזר לב] אטו
שאין בשר כגון אבד או נשרף אלמא
מעה"ק הלכה ד ופ"ה
וחכמים, ובכורות כח. ד"ה ר"מ].
❖
הבשר נולד בו פסול בין קודם זריקה בין
מהלכות פרה הלכה ד:
זריקה מעלייתא היא: כי פליגי
אבוד ושרוף ולא יזרוק אלא גבי
לאחר זריקה הרי הוא כיוצא בו א)רבי אלעזר
אליבא דרבי יהושע. כלומר הא
בעלים דליכא פסידא דכהנים שעדיין
הגהות הב"ח
בר"ש אומר אין הדם מרצה על העור בפני
לא זכו בעורו אבל עור דאיכא פסידא
דאמר דמ"ד הורצה כר' אליעזר ולא
תורה אור השלם
(א) רש"י ד"ה והעור כו' לבית
עצמו וכשהוא עם הבשר נולד בו פסול קודם
[דכהנים] דכבר זכו כהנים משנזרק
כרבי יהושע ליתא דאפילו אליבא
1. וְעָשִׂיתָ עֹלֹתֶיךָ הַבָּשָׂר וְהַדָּם
השריפה ואני כצ"ל ותיבת יצא
❖
נמחק:
הדם התם לא גזרינן אטו אבוד
דרבי יהושע אמרה רבי למילתיה:
זריקה הרי הוא כיוצא בו אחר זריקה הורצה
עַל מִזְבַּח יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ וְדַם
זְבָחֶיךָ יִשָּׁפֵךְ עַל מִזְבַּח יְהֹוָה
ה"ג עד כאן לא א"ר יהושע אלא
ושרוף מידי דהוה אדיעבד פי' בפסול
בשר שעה אחת יפשיטנו ועורו לכהנים לימא
אֱלֹהֶיךָ וְהַבָּשָׂר תֹּאכֵל:
❖
בבשר דליכא פסידא לכהנים. ע"כ
יוצא וטומאה דדיעבד אם זרק הורצה
דברים יב, כז
שינויי נוסחאות
בדרבי אליעזר ורבי יהושע קמיפלגי א] 1ועשית
ולא גזרינן הכא נמי מרצה הדם על
לא קאמר רבי יהושע אם אין בשר
א] קמיפלגי דתניא ועשית כצ"ל
עולותיך הבשר והדם ב)רבי יהושע אומר אאם
העור בפני עצמו ופירוש הקונטרס
אין דם אלא לענין לעלות קרבן
(*ש"מ): ב] לא אליבא כו' כצ"ל
מוסף רש"י
אין דם אין בשר אם אין בשר אין דם רבי
וכ"ה בכל כתה"י (דק"ס)
:
דחוק: ט) א"ר עקיבא מדבריו למדנו
לבעלים לחובה דליכא פסידא לכהנים
אם אין בשר. ראוי כגון שנטמא
ג] בש"מ גריס איוצא. וכ"ה
אליעזר אומר דם אע"פ שאין בשר שנאמר
כו'. משמע דוקא בעורו יאותו
והתורה אמרה (דברים יב) הבשר
בכתה"י דרש"י. אבל התוס' גרסי
או שנאבד, אין הדם נזרק (פסחים
עז.) דם אע"פ שאין בשר.
אדיעבד: ד] צ"ל דתניא (בה"ז,
ודם זבחיך ישפך א"כ מה ת"ל ועשית
והדם: אבל לענין עור דאיכא פסידא
הכהנים אבל בבשרו לא דאפילו
1
כשירה ונפטרו הבעלים מה דם.
הגרי"ב): ה] צ"ל והאיכא (ש"מ)
:
דכהנים אפילו רבי יהושע מודה. דלא
לעובדי כוכבים אסור והקשה ה"ר
עולותיך הבשר והדם לומר לך מה דם
עולה: בזריקה. שעומד בארץ
ו] צ"ל תימא (*ש"מ): ז] דאפילו
ג)
ב
וזורק מן הכלי, כדכתיב וזרקו: אף
(*ש"מ): ח] בכי"פ דרבי
מפסידנא ט] להו שלא כדין ואם נשרף
אפרים דבפרק כל פסולי המוקדשים
בזריקה אף בשר בזריקה הא למדת שריוח
בשר בזריקה. אלמא אויר יש
אליעזר. ותיבת דאילו ליתא:
בשר או אבד קודם זריקה לכתחילה
(בכורות לב:) מתיר רבי עקיבא אפילו
ט] מפסדינן (כי"פ): י] דליכא
יש בין כבש למזבח לימא מ"ד הורצה כר"א
ומחמת האויר הוזקק לזריקה
לא יזרוק וליכא פסידא דכהנים שהרי
לעובדי כוכבים ולעיל פי' בריש פרק
(כי"פ): יא] בכי"פ נוסף ולא
שעומד בכבש וזורק אל עבר האויר
י]
ומ"ד לא הורצה כר' יהושע אליבא דר"א כ"ע
למערכה: שריוח יש בין כבש
טרחו בקרבן זה. ועי' פנים
ב]
לא קרב הקרבן יא] ואם עבר וזרק הדם
התערובת (דף עא:) לג] אבל לא התירו
למזבח. אויר יש בין כבש למזבח
מאירות שפי' בפנים אחרות:
לא פליגי כי פליגי אליבא דרבי יהושע מ"ד
הויא זריקה להתיר העור אע"פ יב] שלא
מומחה לא משמע דוקא משום טריפות
יב] דאע"פ (כי"פ): יג] דהוה
שלא היה ראש הכבש נוגע במזבח
לא הורצה כרבי יהושע מ"ד הורצה אמר
אלא אויר מעט מפסיק בינתיים
איוצא דקתני גבי יוצא אם זרק
עלה לו הקרבן הקרבה הוי וקרינא ביה
הא לאו הכי לא והיינו דלא כר"מ
כו' כצ"ל (ש"מ וכי"פ): יד] בכי"פ
(לעיל סב: וכעי"ז פסחים עז:).
לך עד כאן לא קאמר רבי יהושע התם אלא
עור העולה אשר הקריב: מידי דהוה יג]
דקניס בפרק לד] (כל פסולי המוקדשין
וד"ו קל. ובס' באה"מ גריס
והמסדר את האיברים עומד על
קבלה: טו] עם בשרו (כי"פ):
הכבש וזורקן על מערכת העצים
אדיעבד. דקתני אם זרק הורצה.
בבשר דליכא פסידא לכהנים אבל עור
(דף לג)) בבכור שנשחט שלא על
או נפסל.
לקיים מצות זריקה:
טז] שמעון נשרף וחלוץ הוא
הניחא גבי נטמא איכא למימר הציץ
פי מומחה מכאן דקדק בהלכות גדולות
דאיכא פסידא לכהנים אפילו רבי יהושע
בטבול יום (פסחים עז:) ר"א
כצ"ל (*ש"מ): יז] בו פסול אחר
אומר יזרוק. את הדם, ר"א
(*ש"מ): יח] צ"ל דלא (*ש"מ):
מרצה אבל גבי יוצא לא מרצה הציץ
דהא דקיימא לן כרבי מאיר בגזירותיו
ז)
י)
מודה מידי דהוה אדיעבד דתנן נטמא
ד)
ג]
ד]
יט] צ"ל וקס"ד (*ש"מ): כ] צ"ל
לטעמיה דאמר בכיצד צולין (דף
וקאמר אם זרק הורצה אלמא ק"ל יד]
דוקא בגזירותיו ולא בקנסיו כ):
עז.) דם אע"פ שאין בשר: ר'
: כא] תיבת בו
בבכור (*ש"מ)
בשר או נפסל או שיצא חוץ לקלעים ר"א
יהושע אומר לא יזרוק. ר'
נמחק (*ש"מ): כב] בכתה"י דלא
היה לו לרבי יהושע בדרשה זו דאם אין
אומר יזרוק רבי יהושע אומר לא יזרוק
יהושע לטעמיה דאמר אם אין בשר
הוכר טריפותו עד לאחר
ג
בשר אין דם דאם זרק הורצה הלכך
אין דם, ויצא חוץ לקלעים בבשר
הפשט שרייה שחיטתו
ומודה רבי יהושע שאם זרק הורצה: א"ר חנינא סגן הכהנים כו': ולא הרי
ה)
ד
גבי אבוד ושרוף נמי אע"ג דבדיעבד
והפשטו לעורו כו'. וכ"ה בד"ו
קדשי הקדשים קאמר, שמחיצה
רפ"ט וש"ח. וכעי"ז בש"מ ובה"ז
שלהן חומת עזרה, כדכתיב בכולהו
פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים למצותן לא קאמרינן הרי קודם הפשט
נמי פסול כדאמרינן בכיצד צולין
ה]
וצ"ק: כג] בקבורה. כדין
בחצר אהל מועד יאכלוה, ואם יצאת
וקודם זריקה חלוץ קאמרינן והאיכא אחר הפשט וקודם זריקה לרבי אלעזר
(פסחים עח:) לענין עור מיהא מודה:
קדשים בחוץ דאין כו' (*ש"מ):
נפסלת כדילפינן בכיצד צולין מאל
❖
כד] כשהובאו (כתה"י וש"מ):
הקודש פנימה (שם לד:):
למצותן לא קאמר. דהני הכשר מצותן
ברבי שמעון דאמר אין הדם מרצה על העור בפני עצמו רבי חנינא כרבי
כה] אבל הרמב"ם גרס לה ומוקי
בכך וכי קאמר ר' חנינא בנשרפין
סבירא ליה ואיבעית אימא אפילו תוקמא ו] כרבי אלעזר ברבי שמעון מודה
לה בבכור תם. ועיין ברע"ב
ובכס"מ שם פ"ג מהלכות בכורות
מחמת פסולן: והאיכא קודם הפשט
שיטה מקובצת
רבי שאין הפשט קודם זריקה והאיכא נמצאת טריפה בבני מעיים קסבר נמצאת
ה"י, ועיין בה"ז וצ"ק (הגרי"ב):
וקודם זריקה. דבין לרבי בין לרבי
כו] ותוספת (ד"ו רפ"ב): כז] צ"ל
ת"ל ועשית עולותיך כו'. עיין לעיל
טריפה בבני מעיים מרצה דיקא נמי דקתני א"ר עקיבא מדבריו למדנו שהמפשיט
דף ס"ב ע"ב: ואף רבי
אלעזר ברבי שמעון נשרף לרבי משום
דתרביצאי (ש"מ וכתה"י. וכ"ה
את הבכור ונמצא טריפה שיאותו הכהנים בעורו ש"מ ואלא מאי קמ"ל ר"ע
ברא"ש ספ"ג דבכורות). ועי' לעיל
עקיבא. עיין בתוס' בכורות (דף ל"ב
דקודם הפשט ולרבי אלעזר משום
דף נ ע"ב בש"נ אות ח'
ע"ב):
הא קמ"ל אפילו בגבולין א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן הלכה כר"ע ואף
ה
דקודם זריקה: חלוץ קאמרי'. מימי
ז]
ובליקוטים שם: כח] דרבנן יצא
לבית השריפה ואני אומר וכו'
ר"ע לא אמר אלא כשהתירו מומחה אבל לא התירו מומחה לא והלכתא
לא ראיתי עור מופשט יוצא לבית
ו
כצ"ל (*ש"מ, וכ"ה ברא"ש שם):
כדברי חכמים (בשר בקבורה והעור בשריפה): מתני' פרים הנשרפים
השריפה והנפסל קודם הפשט עורו
כט] צ"ל לעוסקים (*ש"מ):
ו)
ל] צ"ל וטעונין (כתה"י וד"ו):
נשרף בבשרו טו] ואין מפשיטים אותו:
ושעירים הנשרפים בזמן שהן נשרפין כמצותן נשרפים בבית הדשן ומטמאין
ז
ח
לא] צ"ל מ"ד (בלא וא"ו) (ש"מ):
והאיכא אחר הפשט קודם זריקה.
לב] צ"ל גזירה (ש"מ): לג] כאן
בגדים ואם אינן נשרפין כמצותן נשרפין בבית טהבירה ואינן מטמאין בגדים
הס"ד. ומה"ד אבל לא התירו
דלרבי אלעזר ברבי שמעון חלוץ טז]
מומחה לא. משמע וכו'
ונשרף הוא: ומשני רבי חנינא כרבי
(שמכ"י, ב"ש, צ"ק): לד] צ"ל בפ'
עד כמה (בכורות דף כח.)
ס"ל. דאמר הדם מרצה על העור: ה"ג ואב"א אפילו תימא כר' אלעזר בר"ש ומודה רבי שאין הפשט קודם זריקה. אפילו תימא רבי
(הגרי"ב):
חנינא כרבי אלעזר ס"ל ודקא קשיא לך הא איכא אירע בו יז] אחר הפשט קודם זריקה לא איתרמי בימיו דאפילו לרבי דאמר הדם מרצה
על העור בפני עצמו מודה הוא דאין הפשט קודם זריקה (ולא הורגלו בכך) וכל שכן לרבי אלעזר ברבי שמעון לא הורגלו בכך:
והאיכא נמצאת טריפה בבני מעיים. לא יח] נמצא פסולו עד שהופשט ופסול זה קודם זריקה וקודם הפשט היה בו דקס"ד יט] דבין
לרבי ובין לרבי אלעזר נשרף כדאמרן לרבי משום דקודם הפשט ולרבי אלעזר משום קודם זריקה: מרצה. הואיל ולא הוכר פסולו
קודם הפשט לרבי וקודם זריקה לרבי אלעזר מרצה על העור והבשר ישרף כשאר פסולי קדשים: אלא מאי קמ"ל רבי עקיבא.
כיון דשמעינן לרבי חנינא דאמר בשאר קדשים מרצה למה לי לאשמועינן בכור כ]: דאפילו בגבולין. בכור בעל מום הנשחט בו כא]
במדינה על מומו ולא התירו הכתוב אלא באכילה כדכתיב (דברים טו) בשעריך תאכלנו אבל אם מת עורו אסור וטעון קבורה ואשמועינן
רבי עקיבא דהיכא דלא ניכר כב] טריפתו עד לאחר הפשט שראה שחיטתו והפשיט עורו כאילו נזרק דמו במקדש ונמצא טריפה
לאחר הפשט: בשר בקבורה. כג] דאין מאכילין קדשים לכלבים ושריפה ליכא דאין שריפה בקדשים אלא כשהובאה כד] לעזרה
ונפסלו לאחר שחיטה: והעור בשריפה. לא ידענא טעמא. ונראה בעיני דל"ג האי פירושא כה] אלא ה"ג והלכה כדברי חכמים ותו
לא מידי. ותוספתא כו] זו גירסא דתלמידי ח) תרביצאי כז] היא וטעו במה ששנינו במשנתינו במילתייהו דרבנן כח] לבית השריפה (א) יצא
ואני אומר דרבנן לאו אדר"ע קיימי דאיירי בבכור בגבולין אלא אדרבי חנינא קיימי דאיירי בקדשי המקדש: מתני' נשרפין בבית
הדשן. חוץ לג' מחנות כדיליף לקמן בפירקין [דף קה:]: ומטמאין בגדים. לעסוקין כט] בהן כדכתיב (ויקרא טז)
והשורף אותם וגו': שלא
כמצותן. שנפסלו טעונין ל] שריפה כשאר פסולי קדשים:
בבית הבירה. פעמים בעזרה
פעמים
בהר הבית
כדאמרינן בגמרא [ע"ב]:
היו