קד:
טבול יום פרק
שנים עשר זבחים
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לא מחשבה הוא
דלא פסלה אבל לינה פסלה.
היו סובלין אותו יט]. הנשרפין כמצותן במוטות כ] לקמן יליף לה:
נד א מיי' פ"ה מהלכות פרה
תימה דבריש
א) פסחים פה: ת"כ אחרי פרש'
אדומה הלכה ה:
ה ה"ו, ירוש' יומא פ"ו ה"ו,
הראשונים. בני אדם הנושאין במוט אותן שבראש האחד יוצאים
הוציאו לו (יומא דף מח.) בעי רב פפא חישב בחפינת קטרת
נה ב מיי' פ"ז מהלכות
ב) יומא סז: תוספ' שם פ"ג
ראשונים: עד שיצאו. האחרונים. בגמרא [קה.] יליף לה: ניתך הבשר.
מהו ת"ש הוסיף רבי עקיבא הקומץ והקטרת כו' מדפסיל טבול יום
הי"א, ג) יומא ב. ירוש' פסחים
מעה"ק הלכה ג:
נו ג מיי' שם הלכה ד:
פ"ז ה"ח, ד) [לעיל לה.] עי'
פסולה לה] נמי מלינה ומדפסלה לינה
פסלה נמי מחשבה ולא דחי
דגמרה כא] שריפתן אין המסייע שוב בהן מטמא בגדים אבל מקמי הכי
נז ד מיי' פרק יט מהלכות
ירוש' יומא שם, ה) מעילה ט.
כדהכא וי"ל דהתם דבאכילת מזבח מה
כל המסייעין בשעת שריפה מטמאין
לעיל לה:, ו) ירוש' שם, ז) לעיל
פסה"מ הלכה ג ולחומרא:
נח ה מיי' שם פי"ד הלכה ח:
פט:, ח) חולין ע., ט) [כריתות
לי מחשבה מה לי לינה אבל הכא
בגדים. וכולה יליף בגמרא [דף קו.]:
היו סובלין אותו במוטות יצאו
א
א)
(א)
א]
נט ו מיי' פ"ב מהלכות מעילה
יב:], י) [פי' ההוא דשבועות
גמ'
ששם שורפים פסולי בשר קדשי
בבשר פרים הנשרפין לו] וא"ת היכי
הראשונים חוץ לחומת העזרה והאחרונים
הלכה ד:
דמכתשת, וע' בתו' יומא מח. ד"ה
קדשים. שמחיצת אכילתן בעזרה
מדפסיל ביתר ביאור], כ) עי'
פסלה מחשבה בקטרת הא תנן לעיל
ז מיי' פ"ב מהלכות טומאת
לא יצאו הראשונים מטמאין בגדים והאחרונים
אוכלין הלכה ז:
שבת צב. וברש"י ד"ה אבל
בפרק ב"ש (דף מב:) דקטרת ולבונה
ופסולי אימורים אפילו של קדשים
❖
ח
מיי' פרק יט מהלכות
אינן מטמאין בגדים עד שיצאו ב] יצאו אלו
מליאה.
אין בהן משום פיגול וי"ל דנהי דכרת
קלים דהואיל והקטרת הכשירין
פסה"מ הלכה ג
ואלו מטמאין בגדים רבי שמעון אומר
ט
מיי' פ"ב מהלכות מעילה
ב)
ג]
ליכא מחשבה מיהא פסלה מידי דהוה
בעזרה אף שריפת פסוליהן בעזרה
הלכה ד:
מוסף רש"י
אינן מטמאין עד שיוצת האור ברובן ניתך
אחטאות הפנימיות לרבי שמעון דאמר
כדילפינן בפסחים בפרק כל שעה
ס
י כ מיי' פרק יט מהלכות
(דף
הבשר אין השורף מטמא בגדים: גמ' מאי
❖
פסה"מ הלכה ג:
היו סובלין אותן במוטות.
כד.) מבקדש באש תשרף: קודם
בפ"ק (לעיל יד.) מודה היה רבי שמעון
ג)
פרים הנשרפים כגון פר ושעיר
זריקה. שלא הגיע זמנו כב] לצאת לפיכך
בירה אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן
לפסול מק"ו משלא לשמו ובקטרת
יוה"כ ופר העלם דבר ופר כהן
נשרפין בעזרה: אחר זריקה. שהגיע
משיח, הנשרפין חוץ לג' מחנות
נמי אהני ג"ש דמלא מלא ממנחה
תורה אור השלם
מקום יש בהר ד] הבית ובירה שמו ור"ל אמר כל
(פסחים פה:) הבירה אשר
והתם הקשה בקונטרס אמאי הוצרך
זמנו כב] לצאת לפיכך נשרפין חוץ לעזרה:
הבית כולו קרוי בירה שנאמר (ואל) 1הבירה
1. וְלִשְׁלֹמֹה בְנִי תֵּן לֵבָב שָׁלֵם
הכינותי. אשר זימנתי לה מקום
וכמצותן. וכשהן נשרפין כמצותן
לדקדק מטבול יום הוה ליה לאתויי
גורן ארונה לבנותה בו, ודוד קאמר
לִשְׁמוֹר מִצְוֹתֶיךָ עֵדְוֹתֶיךָ וְחֻקֶּיךָ
אשר הכינותי אמר רב נחמן אמר רבה בר
ליה להאי קרא בדברי הימים (יומא
וְלַעֲשׂוֹת הַכֹּל וְלִבְנוֹת הַבִּירָה
שלא אירע בהן שום פסול: נשרפין
ממתני' דמעילה (דף י.) דקתני בהדיא
פסולי קדשי קדשים. כגון
אבוה ה] שלשה ב בית הדשנין הן בית הדשן
אֲשֶׁר הֲכִינוֹתִי:
ב.)
❖
חוץ לג' מחנות. כדילפינן בפירקין
הוכשרו ליפסל בטבול יום ובמחוסר
מנחה ועולה וואשם שנטמאו או
דה"א כט, יט
גדול היה בעזרה ששם שורפין פסולי קדשי
נשפך דמן, ומנחה שלא נקטר
[קה:]: בין לאחר זריקה. הואיל ועדיין
כיפורים ובלינה ותירץ רבינו יב"א
קומצה, ואימורי קדשים קלים
קדשים ואימורי קדשים קלים ופרים הנשרפין
לא יצאו: ביציאתן. לאחר שיצאו:
משום דההיא מיירי בקטרת דכל השנה
שנטמאו, ודווקא נטק הני
הגהות הב"ח
שמחיצתן בתוך חומת העזרה, אבל
ושעירים הנשרפין שאירע בהן פסול קודם
מהו שתועיל. לפוסלן אם לנו: בבשר
כדקתני קדשו בכלי וההוא דמיקדש
(א) במשנה במוטות הראשוני'
שאר פסולי קדשים קלים שאכילתן
דבר אכילה. כג] עולה או אימורין שהן
בכלי פסלה ביה לינה אבל התם בקטרת
זריקה ובית הדשן אחר היה בהר הבית
יצאו חוץ לחומת: (ב) גמ' אמר
בכל העיר אף שריפתן אם נפסלו
ג
רבי ירמיה בר אבא כי קמיבעיא
חוץ לעזרה הן, והכי נמי תנן באלו
דיום הכיפורים דעיקרה אינה בכלי
לאכילת מזבח כד] אבל הני דלשריפה
(ג)
ששם שורפין פרים הנשרפים ושעירים
ליה אליבא דמ"ד: (ג) רש"י
עוברין (פסחים מט.) שורפן לפני
אלא משום דלא אפשר כדאמר התם
קיימי דלא אשכחן לה אלא או באכילת
הנשרפים שאירע בהן פסול אחר זריקה
ד"ה בבשר דבר וכו' לאכילת
הבירה והיינו חוץ לעזרה ושם היה
לעיל והא אמרי' דלא מיפסלה
מזבח כדכתיב (שמות כג) לא ילין חלב
בית הדשן לכך (פסחים כד.) ושוין.
מזבח או בשר קדשי קדשים
לז]
וכמצותן חוץ לשלש מחנות תני לוי שלשה
שהן אכילת אדם הס"ד ואח"כ
ר"ש וחכמים שנחלקו בפ' ב"ש,
בלינה אבל ההיא דרבי עקיבא משמע
חגי וגו' או באכילת אדם כדכתיב (שם
מ"ה אבל הני דלשריפה קיימא
דרבנן אמרי פיגול נוהג בפרים
בית הדשנין הן בית הדשן גדול היה בעזרה
יב) לא תותירו וגו': ושוין שאם חישב
דמיירי בכל קטרת ועוד י"ל דההיא
לא דלא אשכחן להו לפסול
הנשרפים ור"ש אומר כל שאינו על
ששם שורפין פסולי קדשי קדשים ואימורי
בלינה אלא או: (ד) ד"ה ושוין
מזבח החיצון כשלמים אין חייבין
כו'. ושוין ר"ש וחכמים שנחלקו בפרק
דמעילה איכא לדחויי מדרבנן וכן לח]
וכו' הפנימיות שוין שאם חישב
עליו משום פיגול, ושוין שאם חישב
קדשים קלים ופרים הנשרפים ושעירים
מחייבין עליה משום פיגול וטמא הוה
ב"ש (לעיל מג.) אם פיגול נוהג בחטאות
וכו' על הקטרת אימורין. נ"ב
באחת מעבודות הדם לאכול מן
דהוא אכילת מזבח: (ה) ד"ה
הפרים למחר או לשורפן בבית
הנשרפים שאירע בהן פסול בין קודם זריקה
אמינא מכת מרדות כמו ט) אכל אוכלין
הפנימיות (ד) שאם חישב לאכול מבשר
❖
לינה וכו' דקס"ד:
הדשן כהילכתו למחר לא עשה
טמאין ושתה משקין טמאין ושתה
הפרים למחר או אם חישב בשחיטה
בין לאחר זריקה ובית הדשן אחר היה בהר
כלום, דמחשבת אכילה לא מהניא
בהו, דדבר שאין דרכו לאכול הוא,
רביעית יין ונכנס למקדש ושהה כדי
על מנת לשורפן חוץ לג' מחנות למחר
הבית ששם שורפין פרים הנשרפין ושעירים
ומחשבת שריפה נמי לא,
גליון הש"ס
אכילת פרס חייב דהיינו מדרבנן
לא עשה כלום דמחשבת אכילה בדבר
דאמחשבת אכילת מזבח קפיד
הנשרפין שאירע בהן פסול ביציאתן
דפסול גויה [הוי דרבנן] כדאמרינן
שדרכו לאכול בעינן והני לאו דרכן
רחמנא, אבל שריפה לאו לשון
גמ' לא פסול טומאה ופסול
וכמצותן חוץ לשלש מחנות בעי רבי
יציאה. הא דנקיט פסול יציאה
אכילה הוא, ואע"ג דאמרינן
בפרק בתרא דיומא (דף פ:) אבל ההיא
לאכול וגבי שריפה נמי אע"ג דכי
דלמ"ד טומאה הותרה בציבור
בפרקין דלעיל חישב שתאכלהו אש
ירמיה לינה מהו שתועיל בפרים הנשרפים
ו] ד
אורחיה חשיב אכילת מזבח או אכילת
דר' עקיבא פשיטא דאורייתא טל] מדפסל
ל"ש טומאה. וק"ל דאיך נפרש
למחר פיגול, הני מילי דחשיב בלשון
מה דאמר לוי נפסל אחר זריקה
אכילה כדאוקי התם (לעיל
ובשעירים הנשרפים מי אמרינן כי מהניא
טבול יום ע"י צירוף דאי מדרבנן לא
אדם בעינן לפגל ומ"ד פיגול נוהג
פרים הנשרפים ושעירים
שריפתו בעזרה מה פסול משכחת
לה.)
לינה בבשר דבר אכילה אבל הני דלאו בני
הוה מחמירין מ] נמי האי פסול על ידי
בפנימיים כגון אם חישב על
הנשרפין. הן קדשי קדשים ואין
לה אם אין בו פסול לינה ולא
בהן היתר לכהנים והזאת דמן
נשאר רק פסול יוצא וממילא הוי
צירוף וא"ת והיכי דייק מדפסיל טבול
הקטרת אימורים להקריבו כה] למחר:
אכילה נינהו לא או דלמא לא שנא אמר רבא
קובען לפיגול אם חישב עליהן
נפסל ביציאתו דשריפתו בבירה:
לינה נמי לא פסלה. בבשרו כו].
יום פסלה נמי לינה והא משניתנה
הא מילתא איבעיא ליה לאביי ז] ופשטנא ליה
בשעת שחיטה וכיון דלית בהו היתר
שם יציאה מהו שתועיל בפרים.
עיין בירושלמי פרק ו דיומא
לכהנים מועלין בהן בבית הדשן,
במכתשת נפסלת בטבול יום ולינה לא
קס"ד דאי לינה פסלה מחשבת לינה
(ה)
❖
מהא ושוין שאם חישב באכילת פרים
ה
ד)
הלכה ו:
במקום שריפתן (מעילה ט.):
נמי פסלה: לינת אימורין. דבמידי
פסלה עד שתנתן במחתה כדאמר
הוכשרו ליפסל. נתקנו לקבוע
ובשריפתן שלא עשה כלום מאי לאו
פסולין הללו, בטבול יום
דהקטרה ודאי פסלה לינה: עד
פרק קמא דשבועות (דף יא.) וי"ל דהא
מדמחשבה לא פסלה לינה נמי לא פסלה
ובמחוסר כפורים. אם נגעו בהן
ליקוטים
שיותך הבשר. דכל זמן שלא נעשית
דנפסלת בטבול יום י) היינו מדרבנן:
(לעיל לה:) עד שיותך הבשר.
ודלמא מחשבה הוא דלא פסלה אבל
שיצא רובו במיעוט אבר. פי'
מצותן מועלין בהן: מדסיפא. לענין
ח]
עד שיתעכל הבשר שנעשה אפר
צריכין הכשר טומאה ממקום
דהיינו מצותן (מעילה שם) יציאה.
אחר. [פי' ר"י] דמה שסופו
לינה פסלה תא שמע פרים הנשרפים
מעילה בבשר איירי: רישא נמי.
בקונטרס דמיבעיא ליה לענין טמא מא]
ה) ו
חוץ לעזרה מהו שתועיל כדרך
לטמא טומאה חמורה לא מהני
ושעירים הנשרפין מועלין בהן משהוקדשו
המתעסק בהן וקשה דבסוף כיצד צולין
לענין כז] לינה לענין בשר קאמר:
שפוסל בכל הקדשים שאם יצאו
אלא לענין זה דחשבינן ליה
❖
נפסלין ביוצא (עפ"י לעיל כ:):
כאילו הוכשר במים וכאילו נגע
דתני לוי. במתניתא דלעיל: ופסול
(פסחים פה:) אמרינן המוציא בשר פסח
נשחטו הוכשרו ליפסל זבטבול יום ובמחוסר
בשרץ אבל אין מועיל לעשות
יציאה. כגון שיצאו לפני זריקת דמים
מחבורה לחבורה אינו חייב עד שיניח
כיפורים ח ובלינה מאי לאו לינת בשר לא לינת
שאין אוכל כאוכל. וכן מוכח
בזבחים בס"פ טבול יום דת"ר
שינויי נוסחאות
הוצאה כתיב ביה כשבת ופריך ממתני'
שעדיין לא הגיע זמנן לצאת כח]:
אימורין והא מדקתני סיפא כולן מועלין בהן
ט
השורף הפרה ופרים וכו' ופריך
יציאה מהו שתועיל. לפוסלן אם יצאו
דהכא דהיו סובלין אותו במוטות
א] צ"ל אותן (*ש"מ, וכ"ה
בשלמא ר"מ וכו' ומשני אין
בבית הדשן עד שיותך הבשר מדסיפא בשר
במשניות): ב] ש∆≈י¿צאו, י¿צאו
מן העזרה לפני זריקת דמים: מאי
דקתני ראשונים מטמאין בגדים
צריכין הכשר טומאה ממקום
רישא נמי בשר מידי איריא סיפא בשר רישא
אלו ואלו, אלו ואלו מטמאין
אחר. פי' נהי דהאי דסופו לטמא
קמיבעיא ליה. אמאי תיפסול הרי סופן
אחרונים אין מטמאין בגדים עד שיצאו
כו' (שמכ"י, וכ"ה במשניות):
טומאה חמורה אין צריכין הכשר
אימורין תא שמע דתני לוי שאירע בהן פסול
לצאת: א"ר ירמיה בר אבא. כי קא
ואף על גב דלא נח ומשני בנגררים
ג] אומר אלו ואלו אינן
טומאה, אבל הכשר אוכל בעי
מטמאין בגדים עד ש∆ƒי∆צת האור
ומש"ה שעיר המשתלח דלא חזי
ביציאתן מאי לאו לינה $ לא פסול טומאה
ואם כן רובו במיעוט אבר דהכא
מיבעיא ליה אליבא דמאן דפסיל בשר
ט]
י]
כו' (שמכ"י, וכ"ה במשניות):
לאכילה שהוא חי לא מטמא.
לא מב] מחייב לענין שבת כ) כיון דאגודו
קדשים קלים שיצא לפני זריקת דמים
ופסול יציאה בעי ר"א $ יציאה מהו שתועיל
ד] נ"א בירושלים (פרי"ד):
והשתא פליגי דר"מ סבר דמה
י
ו)
ה] בש"מ וכי"צ נוסף אמר רב:
שסופו לטמא טומאה חמורה
בפנים לא יטמא בגדים ונראה לפרש
משום דעדיין לא הגיע זמנו לצאת
בפרים הנשרפים ושעירים הנשרפים מאי
ו] בכל כתה"י וש"מ רבי אלעזר
מועיל ליחשב אכילה, ורבנן
דמבעיא ליה לענין
לשורפו בפנים:
בפרק כל התדיר (לעיל פט:) הכא מאי
(דק"ס): ז] בכל כתה"י לאמי. ועי'
סברי דפרה ופרים דוקא מטמא
קמיבעיא ליה א"ר ירמיה בר אבא (ב)
תוס' לעיל נ ע"א ד"ה אמר
ולא שעיר המשתלח משום דאינו
מי אמרינן הני מילי בבשר קדשים
אליבא דמ"ד עדיין לא הגיע זמנו לצאת
(דק"ס): ח] תיבת דלמא
נמחק,
מועיל ליחשב אוכל (תוס' ב"ק עז
ז)
קלים דאין סופן חובה לצאת אבל הני
וצ"ל לא (ש"מ, וכ"ה בתוס').
ע"א): ויש כאן דעת אחרת לקצת
מי אמרינן ה"מ בשר דאין סופו לצאת חובה אבל הני דסופן לצאת חובה
יא]
ובכי"מ לא דלמא: ט] לאו
שסופן לצאת כט] חובה לא מיפסלי
המפרשים שהם סוברים דכל
פסול לינה כצ"ל (*ש"מ):
שסופו לטמא טומאה חמורה
לא או דלמא ה"נ יב] לא הגיע זמנו לצאת ת"ש דתני לוי שאירע יג] בו
ביציאתן: לא פסול טומאה ולינה.
י] בכי"צ נוסף דילמא. ועי' רש"י
אע"פ שאינו אוכל, מטמא
פסול ביציאתו מאי לאו פסול יציאה לא פסול טומאה ופסול לינה בעי
ד"ה לא פסול כו': יא] תיבת
דקאי הכא ומדחי ליה קאי הכא
טומאת אוכלין כו'. וההיא
י]
ל]
חובה דהכא ודבסמוך ליתא
דטבול יום הכי פירושה כי אתא
ומדחי ליה: שיצא רובו לא].
רבי אלעזר פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים שיצא רובו במיעוט אבר
ח)
יד]
בכתה"י ודפ"י, והוסיפן בה"ז
רב דימי אמר אמרי במערבא
ומיעוט אחד מן האברים משלים
עפ"י פירוש רש"י (דק"ס וע"ע
מהו טו] הך מיעוטא דאבר בתר רובא שדינן ליה והא לא נפקא ליה או דלמא
צריכין הכשר טומאה ממקום
שם): יב] ר"ת הני נמי (כי"ב):
אחר כלומר לדברי חכמים הא
לרובא של בהמה ליציאתה: מהו. מי
בתר רובא דבהמה שדינן פשיטא דלא שבקינן רובא דבהמה ואזלינן בתר
יג] שאירע בהן פסול ביציאתן
דתנא דבי רבי ישמעאל לא
טז]
הוי יציאה לב] לטמא את המתעסקין
כצ"ל (*ש"מ), וכ"ה לעיל בסמוך:
שייכא הכא, שאלו אין סופן
רובא דאברים אלא שיצא חציו ברוב אבר האי מיעוטא דאבר
ו) כ
יז]
יח]
יד] שיצאו רובן כצ"ל (ש"מ)
:
לטמא טומאה חמורה כיון שאין
בהוצאת רובן או לג] לא הוי יציאה
טו] בכי"צ וד"ו רפ"ב מהו הך
מי אמרינן שדי מיעוטא דאבר לד]
רובא דאבר בתר מיעוטא
שדינן ליה והא נפקא ליה וכו',
בתר
ואח"כ מסיים ואזלינן בתר
מיעוטא דאבר: טז] שדינן ליה (כתה"י): יז] בכתה"י וד"ו דאבר: יח] בכי"צ נוסף מהו: יט] אותן. את הנשרפין כצ"ל (*ש"מ): כ] כתה"י במוטות להוציאן לבית שריפתן והס"ד (ותיבות לקמן יליף לה ליתא שם), וכ"ה ברע"ב, וכעי"ז בש"מ:
כא] צ"ל דנגמרה (ש"מ): כב] צ"ל זמנן (ש"מ): כג] צ"ל כגון בשר עולה (ש"מ): כד] מזבח או בשר קדשי קדשים שהן לאכילת אדם. אבל הני דלשריפה קיימי לא מהניא בהו לינה דלא אשכחן לה כו' כצ"ל (*שמכ"י). [ובצ"ק וח"נ דלא אשכחן
לינה כו']: כה] להקטירן (כתה"י, שמכ"י): כו] בבשרן (כתה"י, שמכ"י): כז] לענין לינה בבשר קאמר (ש"מ). ובכתה"י לענין לינת בשר קאמר: כח] בש"מ וכי"פ נוסף ופסול קודם זריקה דתני בה דשריפתה בעזרה בשאר פסולים מיירי ולא
בפסול יוצא. והס"ד [ועי' גל' קה"י שהגיה בש"מ דתחת 'קודם זריקה' צ"ל 'אחר זריקה' ומ"ש 'בשאר פסולים' ר"ל בפסול טמא. והמכוון בזה ליישב קושיית הגרע"א בגלה"ש ע"ש. אך כאמור בכי"פ איתא כלשון הש"מ]: כט] חובה לצאת (ש"מ,
כתה"י): ל] קאי הכא כו' וקאי הכא (כתה"י): לא] רובן במיעוט אבר. מיעוט אחד וכו' כצ"ל (ש"מ, כתה"י): לב] ס"א יציאה ואם נטמא שורפו בהר הבית כדתני לוי או לא וכו' (כי"פ וש"מ) ועי' תוס': לג] או לאו יציאה היא דאמרינן שדי
כו' כצ"ל (ש"מ, כתה"י): לד] דאבר שיצא לחוץ בתר כו' כצ"ל (צ"ק): לה] פסלה נמי לינה כצ"ל (ב"ש, צ"ק): לו] בצ"ק מוסיף כאן נהי דלינה פסלה בהו דלמא מחשבה לא פסלה בהו: לז] צ"ל והוי (ש"מ, צ"ק): לח] וכן הא דקתני סיפא וחייבין
עליה כו' כצ"ל (צ"ק): טל] צ"ל דמדאורייתא (ב"ש): מ] מחמרינן כולי האי לפסול על ידי צירוף כצ"ל (ב"ש): מא] צ"ל לטמא (ב"ש): מב] צ"ל דלא (באה"מ):