קה:
טבול יום פרק
שנים
עשר
זבחים
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הכי גרסינן אמר ליה מחוסר קריבה לאו
כמחוסר
מעשה דמי:
סז א מיי' פ"ג מהלכות אבות
ובירושלמי גרסינן בסוף פרק שני שעירי [ה"ו] רבי אליעזר שאל פרים
א) [חולין קג:], ב) בכורות י.
הטומאה הלכה (יז) [טז]:
נדה נ: טהרות פ"א מ"א, ירוש'
צריכה מחשבה. $ להצטרף פחות מכזית ממנה להשלים פחות
הנשרפין ושעירים הנשרפים מהו שיטמאו בגדים כח] בלא הכשר ובלא
סח ב מיי' שם הלכה יב [ב]
שקלים פ"ה ה"א, ג) [צ"ע
מכביצה אוכלין לקבל טומאת אוכלין במגע: ואינה צריכה הכשר.
אבל לא מליקתה: טומאה מפני שסופן לטמאות טומאה חמורה השיב רבי שמואל
רב], ד) [קושיא בזה תמצא בתו'
סט ג מיי' פי"א מהלכות
חולין קב. סד"ה ורבי וע"ש וע"ע
קפודקיא מעתה יטמאו אימורים אלא
כשפרשו ואפילו תימא דלא
לטמא לא למים ולא למגע שרץ שמאליה מטמאה הואיל וסופה לטמא
אבות הטומאה הלכה ו:
ב"ק עז. ד"ה פרה],
טומאה חמורה: ומטמאה טומאת
פירשו כהדא אין מי חטאת מטמאין
ע ד שם בהשגות:
ה) [קידושין לו: וש"נ],
עא ה מיי' פ"ה מהלכות
ו) [עי' תו' נזיר כד: ד"ה אמר
אוכלין בכביצה . מדקתני צריכה
דבר לחזור ולטמאות ממנו:
מחוסר קריבה לאו כמחוסר מעשה דמי
כט]
כא]
א)
א]
כתבו פי' ע"ז], ז) (טהרות פ"ז),
פרה הלכה ה:
ומטמא טומאת אוכלין בכביצה.
מחשבה ואינה צריכה הכשר אלמא
איתיביה שלשה עשר דברים נאמרו בנבלת
עב ו מיי' פרק ג שם הלכה
ח) יומא סח. עד סוה"ע סנהדרן
ב)
❖
מב:, ט) ת"כ אחרי פרש' ה
בדנקיט ליה בידיה עסקינן דאי
פירש בקונטרס מדקתני
(ב) [א]:
עוף טהור וזה אחד מהן צריכה מחשבה
ב]
ה"ה, י) שם ויקרא חובה פ"ה
מחתא אארעא אמאי אינה צריכה
צריכה מחשבה ואין צריכה הכשר
ה"ג, כ) מנחות כז:, ל) פרה
א ואין צריכה הכשר ב ומטמא טומאת אוכלין
הכשר ואי דנקט לה בפומיה אמאי
אלמא בדנקיט ליה בידיה עסקינן
פ"ג מ"ט, מ) עי' צ"ק,
מוסף רש"י
בכביצה מאי לאו ר"מ היא לא רבנן היא
נ) [פ"ה דמכשירין מ"ט ופ"ח
צריכה מחשבה אין לך מחשבה גדולה
דאי מחתא אארעא אמאי אינה
דטהרות מ"ח], ס) [דעוקצין
צריכה מחשבה. לטמא טומאת
והא קתני רישא צריכה מחשבה ואין צריכה
מזו וקתני כביצה אין כזית לא: ה"ג
צריכה הכשר ואי דנקיט ליה בפומיה
ג]
ספ"א] ואהלות פ"ד ה"ג,
אוכלין אם נגע בה שרץ, שאם תגע
כב]
❖
ע) עיי' צ"ק שהאריך.
הכשר $ ומאן שמעת ליה האי סברא ר"מ
היא אחרי כן באוכלין כשרין
שחיטתה ומליקתה מטהרת טריפתה
אמאי צריכה מחשבה אין לך מחשבה
ג)
תטמאם וכל כמה דלא חשיב עליה
מטומאתה: האי סברא ר' מאיר.
ומדרישא ר"מ סיפא נמי ר"מ מידי איריא הא
גדולה מזו וקתני כביצה אין כזית לא.
לית ביה שום טמאת מגע, דנבלת
בפרק חטאת העוף (לעיל סט.): נבלת
עוף טהור אינה מטמאה אלא אם
וקשה כיון דיש בו כביצה אע"ג דמחית
תורה אור השלם
כדאיתא והא כדאיתא והא מדקתני סיפא
כן אוכלה ואז מטמאה אותן בגדים
עוף טהור לר' מאיר. דמטמא טומאת
אארעא מטמא בלא הכשר משום
שחיטתה ומליקתה מטהרת טריפתה
1. וְהוֹצִיא אֶת כָּל הַפָּר אֶל
שהוא לבוש בשעת בליעה (בכורות
ג
דסופו לטמא טומאה חמורה ולא דמי
אוכלין מאליה בכזית מונין בו ראשון
י.). או: צריכה מחשבה לאכילה
מִחוּץ לַמַּחֲנֶה אֶל מָקוֹם טָהוֹר
מטומאתה מאן שמעת ליה האי סברא ר"מ
ד] ד)
ה]
ושוב תטמא מאליה ותחזור ותטמא
אֶל שֶׁפֶךְ הַדֶּשֶׁן וְשָׂרַף אֹתוֹ עַל
ושני או לא: כל היכא דלא מטמא
למחוסר יציאה דבפנים אין ראוי כלל
אוכלין במגע, דהא מאליה קודם
רישא וסיפא רבי מאיר ומציעתא רבנן אין
עֵצִים בָּאֵשׁ עַל שֶׁפֶךְ הַדֶּשֶׁן
אדם במגע אין מונין בו ראשון ושני.
לטמא ומשום הכי לא מבעיא ליה
מחשבה אין לה טומאה אלא בבית
ויקרא ד, יב
יִשָּׂרֵף:
רישא וסיפא רבי מאיר ומציעתא רבנן אמר
2. וְהוֹצִיא אֶת הַפָּר אֶל מִחוּץ
הבליעה (נדה נ:). וטעמא
לרבנן בכביצה דנקיט בידיה ונראה
דגמר כג] משרץ דכתיב ביה מנין ראשון
(דמחשבה) [דצריכה מחשבה]
לַמַּחֲנֶה וְשָׂרַף אֹתוֹ כַּאֲשֶׁר שָׂרַף
ליה רב המנונא לרבי זירא לא תיתיב
לפרש דהיינו טעמא דמשמע ליה
ושני דכתיב (ויקרא יא) כל אשר
ה)
משום דסתמא לאו לאכילה קיימא,
אֵת הַפָּר הָרִאשׁוֹן חַטַּאת
ובכפרים קיימינן שאין רגילין
אכרעך עד דאמרת לי הא מילתא נבלת
ויקרא ד, כא
דמיירי בנקיט בידיה משום דאז איכא
בתוכו יטמא דהוה ליה הכלי ראשון
הַקָּהָל הוּא:
ו)
3. וּנְתַתֶּם אֹתָהּ אֶל אֶלְעָזָר
לאכול עופות, אבל בכרכים תנן
חידוש לאשמועינן דבעי כביצה מ) ולא
והאוכל שני ונבלת עוף טהור לא
עוף טהור לר"מ מונין ו] לה ראשון ושני או
בבכורות דאין צריכים מחשבה
הַכֹּהֵן וְהוֹצִיא אֹתָהּ אֶל מִחוּץ
דסתמא לאכילת עכו"ם עומדת
מטמא אדם במגע: חיבורי אוכלין
חשיב כנקיט בפומיה אבל במחית
לַמַּחֲנֶה וְשָׁחַט אֹתָהּ לְפָנָיו:
אין מונין ראשון ושני א"ל כל היכא דמטמא
❖
(חולין קכא:) ואין צריכה
במדבר יט, ג
על ידי משקין. חצי זית נבלה מכאן
אארעא פשיטא דבעי כביצה (ופי'
הכשר. כדיליף (לעיל) כל שסופו
אדם במגע מונין בו ראשון ושני כל היכא
הקונטרס יש לישב כמו שפירשתי
וחצי זית נבלה מכאן ומשקה טופח
לטמא טומאה חמורה אין צריך
דאין מטמא אדם במגע אין מונין בו ראשון
הכשר (נדה נ:). הואיל ויש עליה
הגהות הב"ח
באמצע ונוגע בשניהם מחברן לטמא
טומאה חמורה לטמא אדם ובגדים לעיל בהגהה ל] וכן עיקר):
ושני בעא מיניה רבי זירא מרבי אמי בר
ומדסיפא ר"מ רישא נמי ר"מ.
ז]
אוכלין ומשקין הנוגעים באחד מן
(א) רש"י ד"ה שאין ת"ל וכו'
אם היה אוכלה, דלא שייך הכשר
❖
חייא ואמרי לה מר' אבין בר כהנא הא דתנן ח]
מחוץ למחנה הס"ד:
אלא בטומאה קלה דאוכלין וכן
החצאין האלו: ואין חיבור לטומאה
הוה מצי למימר
מחשבה (בכורות שם) להלן הוא
חיבורי אוכלין ע"י משקין חיבור לטומאה
חמורה. לטמא אדם וכלים וטעמא לא
וליטעמיך הא קתני מציעתא האוכל
ז) ד
אומר חוץ לג' מחנות. גבי פר
יוה"כ תניא לה בת"כ יוציא אל
גליון הש"ס
ידענא: ה"ג להלן אתה נותן להם
קלה ואין חיבור לטומאה חמורה מונין בו ט]
אבר מן החי ממנה סופג את הארבעים
מחוץ למחנה ושרפו וגו', וקמתמה
שלש מחנות וכאן מחנה אחת א"כ
והיינו דלא כרבי מאיר דקסבר אינו
ראשון ושני או י] אין מונין בו ראשון ושני א"ל
תנא ואמר הכי, להלן בפר העדה
גמ' ומאן שמעת ליה וכו' ר"מ.
וכהן משיח אתה נותן להן לשריפתן
יש לעיין הא מסקינן לעיל דגם
למה נאמר אל מחוץ למחנה לומר לך
נוהג אלא לא] בטהורה בפרק גיד הנשה
כל היכא דמטמא אדם מונין בו ראשון ושני
ה
לרבנן ס"ל כתנא דבי ר"י ורק
חוץ לג' מחנות, עזרה והר הבית
כיון שיצא חוץ למחנה אחת מטמאים
[חולין דף קב.] (כדפרישית לעיל):
בשעיר המשתלח לא כיון דלא חזי
וירושלים, כדיליף לקמן, וכאן אתה
אין יא] מטמא אדם אין מונין בו ראשון ושני:
חיבורי אוכלין ע"י משקין. פי'
בגדים. והא מתניא בת"כ גבי פר יוה"כ
בעלמא לקבל טומאה: רש"י ד"ה
אומר אל מחוץ למחנה ושרפו,
יצאו אלו ואלו: מה"מ דת"ר להלן הוא
דמשמע ששורפן חוץ למחנה שכינה
צריכה מחשבה להצטרף פחות
ח)
יב]
בקונט' חצי זית נבלה מכאן וחצי זית
דכתיב (ויקרא טז) ואת פר החטאת
מכזית. ק"ל אמאי לא כפשוטו
מיד במחנה לויה והלא אף אלו
אומר חוץ לג' מחנות כאן למחנה אחת
נבלה מכאן ומשקה טופח באמצע
ואת שעיר החטאת אשר הובא וגו'
דצריך מחשבה דעי"ז יש לו
פנימיים ואיתקישו להדדי לשריפה
טומאת עצמו לטמא אוכלין
ולטומאת בגדים וכו' א"כ למה
לומרלך ט)וכיון שיצא חוץ למחנה אחת מטמא
ונוגע בשניהן מחברן לטמא אוכלין
וקמתמה תנא ואמר להלן בפר
ומשקין כיון דסופו לטמא טומאה
נאמר כאן מחנה אחת, לא נאמרה
בגדים והיא גופה מנלן דת"ר והוציא את
ומשקין הנוגעין באחד מן החצאין
העדה וכהן משיח אתה נותן להם
חמורה. ובנדה באמת לא כתב
אלא על טומאת הבגדים הכתובה
1
יג]
❖
רש"י כן:
אחריה והשורף אותה יכבס בגדיו,
האלו ואין חיבור לטומאה חמורה
מקום שריפתן חוץ לשלש מחנות כדיליף
כל הפר אל מחוץ למחנה חוץ לג' מחנות
י) ז
ולומר לך כיון שיצאו חוץ למחנה
לטמא אדם וכלים וטעמא לא ידענא
לקמיה וכאן אתה אומר אל מחוץ
אתה אומר חוץ לג' מחנות או אינו אלא
אחת מטמאין בגדים ואף של פר
כהן משיח מכאן למד, שהרי לא
וכענין זה פירש בהקומץ רבה (מנחות
למחנה ושרפו דמשמע ששורפן חוץ
שינויי נוסחאות
מחנה אחת כשהוא אומר בפר העדה
נכתבה בו טומאת בגדים ומריבויא
יד]
דף כד.) גבי צירוף כלי וחיבור מים
לעזרה מיד בהר הבית והלא אף אלו
א] אמר ליה מחוסר כו' כצ"ל
דחטאת חטאת אתיא כדפרישית
2 מחוץ למחנה שאין טו] צריך לומר שהרי
(יומא סח.) שהרי כבר נאמר
(*ש"מ, הגרי"ב): ב] תיבות וזה
מהו דפירש התם בקונטרס כלומר
פנימיים ואייתי לכולהו כי הדדי בריבויא
כבר נאמר כאשר טז] שרף את הפר הראשון
כאשר שרף את הפר
אחד מהן ליתא בכתה"י ובמשנה
2
חצי עשרון שנטמא בצירוף כלי מהו
דחטאת החטאת בשילהי כל הזבחים [לעיל
הראשון. של משיח, ובההוא כבר
דטהרות (דק"ס): ג] והא מדקתני
ליתן לו מחנה שניה כשהוא אומר מחוץ
יז]
יח]
שמטמא אחר בחיבור מים כגון אם
פג.] ואמר נמי בפ' בית שמאי (לעיל לט.)
כו' עד והא כדאיתא, ליתא בס"י
נאמר אל מחוץ למחנה ומה בא זה
וכן משמע ברש"י ז"ל והגירסא
ללמדנו אלא ליתן להם מחנה שניה
למחנה בדשן שאצ"ל שהרי כבר נאמר
לפר זה פר יום הכיפורים: אם כן
יש שני חצאי עשרון בכלי ואין נוגעין
טו]
(סנהדרין מב:) כשהוא אומר
שבעמוד קשה לעמוד עליה (ש"מ,
למה נאמר אל מחוץ למחנה. לענין
על שפך הדשן ישרף ליתן לו מחנה
וחצי עשרון יש חוץ לכלי השני לב] וחיבור
מחוץ למחנה בדשן. בצו את
ח"נ, וקר"א, וכ"ה בכתה"י). ואמנם
1
יז]
עי' רש"ש לעיל בע"א וביד דוד
אהרן בהוצאת הדשן של תפוח שעל
מים כגון ניצוק או צינור מחבר את
טומאת בגדים דכתיבי בקרא כד] דבתריה
שלישית ור"ש האי מחוץ למחנה מאי עביד
שכתבו דלשיטת הראב"ד אתי
המזבח החיצון, שאין מלמדנו
של חוץ לכלי ואת שבתוך הכלי ונגע
קאמר (ויקרא טז) אל מחוץ למחנה
כלום: שהרי כבר נאמר. בפר
שפיר הגירסא שלפנינו. וע"ע
ליה מיבעי ליה לכדתניא רבי אליעזר אומר
כהן המשיח: על שפך הדשן
תוס' ב"ק דף עז ע"א ובגלה"ש
והשורף אותם יכבס בגדיו: לומר לך
טומאה לזה שבכלי שאין נוגע במים
נאמר כאן חוץ למחנה ונאמר להלן חוץ
ישרף, וכתיב בדידהו חוץ למחנה,
שם: ד] במשנה בטהרות נוסף
3
יט]
כיון שיצאו חוץ לעזרה. המתעסקין
ונטמא חבירו משום צירוף כלי מהו
דברי ר"מ. ועי' תוס' חולין קב
ממילא שמעינן דשפך הדשן חוץ
למחנה מה להלן חוץ לג' מחנות אף כאן חוץ
כ]
ע"א שהקשו על לשון הגמ' כאן
למחנה הוא ולמה נאמר כאן, ליתן
בהן מטמאין בגדים: מחוץ למחנה
שיטמא זה את של חוץ בחיבור מים
דקאמר מאן שמעת ליה האי
לכולם מחנה שלישית, דעל כרחך
לג' מחנות ומה להלן
למזרחה של ירושלים
בדשן. בהוצאת דשן המזבח והוציא
ודבר תימה הוא לומר שמשקין
סברא וכו' דאמאי צריך לדקדק
כולהו בחד דוכתא עביד להו (שם
❖
מחברין אוכלין לקבל טומאה ולטמא
את הדשן אל מחוץ למחנה (שם ו):
בענין זה, הא קתני בה בהדיא
וכעי"ז יומא שם):
דברי ר"מ. וכן הקשה הר"ש
שאין ת"ל. אין מלמד כלום דאנא ידענא דאל מחוץ למחנה מוציאין
אחרים דאפילו עור אין מצרפו כדאיתא בהעור והרוטב (חולין דף
בטהרות. ובפי' הרא"ש שם מכח
קיז:) ועוד שפירש שמחברין לג] ע"י ניצוק והלא אפי' למים עצמן קי"ל נ)
אותו דכתיב בפרים הנשרפים (שם ד) אל שפך הדשן וכתיב בהו אל
קושיא זו כתב דלא גרס' דברי
ליקוטים
ר"מ אלא סתם משנה היא. וגי'
(א) מחוץ: ור' שמעון. דאמר במתני' אין מטמאין בגדים עד
דאין ניצוק חיבור לטומאה וקצת היה נראה לפרש דמיירי בשנימוחו
כי"צ דברי ר"מ ומדסיפא ר"מ
לא תיתיב אכרעך. פירש ר"ת ז"ל
ע"י המים ונדבקו יחד ומיהו כעין פירוש הקונטרס יש משנה אחת
שיוצת האור ברובו האי מחוץ למחנה דכתיב בפר ושעיר של יום
כו' כדלהלן באות שאח"ז. והשאר
כי לשון קצר הוא, לא תיתוב
ליתא: ה] ר"מ ומדסיפא ר"מ
אלא עמוד על כרעיך עד
הכיפורים מאי עביד ליה: נאמר כאן. בפר יום הכיפורים: ונאמר
במסכת טהרות (פ"ח מ"ח) עריבה שהיא קטפרס וניצוק לד] מלמעלן
רישא נמי ר"מ, מידי איריא
דמפרשת, וכרעיך רגליך
להלן. בפרה אדומה (במדבר יט) והוציא אותה אל מחוץ כה]: מה כאן.
ומשקה טופח מלמטן וג' חתיכות כביצה אינן מצטרפות וב' מצטרפות
סיפא ר"מ רישא רבנן א"ל רב
כדאמרינן (יבמות קג ע"א) צריך
המנונא כו' (ש"מ בשם ס"י, וכ"ה
ור' יוסי אומר אף שתים אינן מצטרפות אלא א"כ רוצצות משקה
בפרים הנשרפים חוץ לג' מחנות אף שחיטת כו] פרה אדומה חוץ לג'
למדחסיה לכרעיה. ויש לפרש
בכתה"י ובתוס' ב"ק עז ע"א):
עוד, לא תשב אפילו במקום
מחנות: מה להלן. בפרה אדומה במזרחו של ירושלים כ) דכתיב בה
ואם היה משקה עומד אפי' כעין החרדל מצטרף לה] ובתוספתא ס) תניא
ו] מונין בו ראשון כצ"ל. וכן
שכרעיך עומדים. יש מפרשים
בסמוך (*ש"מ). [ובכי"צ בה]:
אתרוג שנפרץ ותחבו בכוש או בקיסם אינו חיבור שאין חיבורי אדם
[במדבר יט] והזה אל נוכח פני אהל מועד אלמא עומד במזרח ופניו
כרעיך מלשון כרעי המטה,
ז] צ"ל אבין (*ש"מ): ח] צ"ל
כלומר בכסאך. (ריטב"א מכות ג'
❖
חיבור עיסה שנילושה במי פירות טהורה שאין לך דבר שהוא מחבר
למערב ל) כנגד פתחו של היכל שהוא בכותל מזרחי ופתחו כז] למזרח
דתניא (*הגרי"ב): ט] צ"ל בהן.
ע"ב)
את האוכלין אלא שבעה משקין ודבר תימה הוא אם אין לישת
אף
ע)
וכן בסמוך (*ש"מ): י] בכתה"י או
לא, כל היכא וכו' [וליתא שם
לו] פירות מועלת לחבר את הקמח ושמא לשה לאו דוקא אלא אורחא דמילתא נקט לז] [דבר שאדם] לש במי פירות פעמים שמי פירות מחברים
אין מונין בו ראשון ושני א"ל].
שיטה מקובצת
שני חצאי זיתים של עיסה במשקים הבאים מזה לזה: מה כאן חוץ לשלש מחנות. ביום הכיפורים אף להלן בפרה אדומה כן. תימה הא בפר יוה"כ
ולגירסא זו מיושב שיטת הרמב"ם
רש"י ד"ה צריכה מחשבה. נ"ב
פי"א מאה"ט ה"י שנשאר ספק
לא ידעי' שלש מחנות אלא מהיקשא דלפר זה פר יום הכיפורים בפרק ב"ש (לעיל דף לט.) כדפירש בקונט' ומספקינן אי דבר הלמד בהיקש
. ועי' בה"ז: יא] כל היכא
עיין במס' נדה דף נ: ברש"י
(דק"ס)
חוזר ומלמד בג"ש או לא ואפי' תימצי לומר דאתא מריבוי דחטאת לח] דבסוף התערובת (לעיל פג.) ההוא נמי היקשא הוא ושמא ג"ש הוא ויש טל] לפרש
דלא מטמא אדם כו' כצ"ל
ובתוס': תוד"ה מה כאן וכו' תימה
(*ש"מ): יב] הש"מ תיקן נוסחת
וכו'. נ"ב עיין בתוס' יומא דף סח.
דפרה קדשי בדק הבית היא והשתא נמי אתי שפיר דיליף בג"ש מזרחה של ירושלים אע"ג דשריפת פרה ילפא מהזאתה לקמן בפרק בתרא (דף קיג.):
הגמרא כפי גירסת רש"י עיי"ש.
[ד"ה תן]:
וכעי"ז בכתה"י. וגי' כי"צ להלן
הדרן עלך טבול יום
אתה נותן להן חוץ לג' מחנות
וכאן חוץ למחנה אחת מה
ת"ל מחוץ למחנה לומר לך כיון שיצאו כו': יג] תיבות והיא גופא מנלן נמחק. וצ"ל אמר מר להלן אתה נותן להם חוץ לשלש מחנות והתם מנלן (ב"ש, וכעי"ז בש"מ ובח"ג, וביומא): יד] צ"ל חוץ למחנה (*ש"מ): טו] שאין תלמוד לומר כצ"ל (*ש"מ): טז] בכתה"י ושרף אותו
כאשר כו' (דק"ס): יז] צ"ל תן (ש"מ): יח] צ"ל וכשהוא (ב"ש, מ"כ): יט] צ"ל מחוץ. וכן בסמוך (*ש"מ): כ] מה כאן חוץ לג' מחנות אף להלן חוץ כו' כצ"ל (*ש"מ, צ"ק): כא] בס"י נ"ב פי' דכביצה ממנה אם נגע באוכלין טהורים נטמאו, א"נ מצטרף לפחות מכביצה אוכלין
לקבל האוכלין טומאה: מאי לאו ר"מ היא. מדקתני צריכה כו' (ב"ש, כי"ב וג' וח"נ): כב] בכי"פ נוסף כאן דיבור ומדקתני סיפא. דההיא דתנן שלשה עשר דבר וכו': כג] דגמרינן (ב"ש): כד] בקרא דבתר אל מחוץ למחנה קאמר והשורף כו' כצ"ל לפי הנר' (באה"מ): כה] מחוץ
למחנה (כי"פ): כו] בס"י שריפת (הגרי"ב): כז] צ"ל ופתוח (ב"ש): כח] כן הנוס' בירושלמי, אבל הקה"ע והפנ"מ שם כתבו דתיבת בגדים היא ט"ס וצ"ל אוכלין ומשקין. וח"נ ורש"ש הגיהו בפנים: כט] וליטמאות (כ"ה בירוש' שם ובכי"ב): ל] ולא נמצא הגה"ה זו בספרים שלנו (בה"ז).
ובצ"ק ל"ג תיבת בהגהה, ועיי"ש ביאורו: לא] אלא בבהמה טהורה כדפירשתי שם בפרק גיד הנשה כצ"ל (צ"ק). ועיי"ש בחולין קב ע"א תוד"ה ור' מאיר. ועי' בה"ז: לב] תיבת השני נמחק (ב"ש, צ"ק): לג] צ"ל שמחברן (באה"מ): לד] צ"ל והבצק מלמעלן (צ"ק): לה] בב"ש נוסף
סיומא דמתני' ר' דוסא אומר אוכל פרוד אינו מצטרף. וכ"ה במ"כ ובכי"ב וג': לו] צ"ל מי פירות (ב"ש ,יעב"ץ): לז] נקט דכשאדם לש כו' כצ"ל (ב"ש): לח] דחטאת חטאת כצ"ל (ב"ש): טל] ועוד יש לפרש כצ"ל (צ"ק ועי' שם):