השוחט
והמעלה פרק
שלשה
עשר
זבחים קו.
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
השוחט
כיון
והמעלה:
שנגע בו טימאהו. אע"ג דמשכחת
כו': ורבנן.
עג א מיי' פ"ז מהלכות מעשה
אף כאן
דמפקי ליה לקרא לטומאת בגדים ולית להו
א) ת"כ ויקרא חובה פ"ה ה"ה,
ב) שם אחרי פרש' ה ה"ח,
הקרבנות הלכה ד:
ג"ש: היכא שריף להו. לאיזו רוח של ירושלים: לצפונה של ירושלים.
לה כשתחב לו חבירו בבית הבליעה סתמא דמילתא
עד ב ג מיי' פ"ה מהל' פרה
ג) שם פ"י ה"ו,
ד) חולין קא.
מיירי קרא אפילו בנותן לתוך פיו ט): אזהרה מנלן. פי' בקונטרס
שכל מעשה חטאת בצפון: אבית הדשן. צריך שיקדים לשם דשן
ת"כ שם ה"ז, ה) עירובין צו.
אדומה הלכה ד:
א ד ה מיי' פי"ח מהל' מעשה
סוטה ה. מכות יג: שבועות ד. לו.
מזבח שיהא נקרא קודם לכן מקום שפך הדשן מכלל דלת"ק לא צריך:
דקא מחייבי ליה עלה [חטאת] שאין חטאת באה אלא על לאו וכרת
הקרבנות הלכה ה:
ע"ז נא. מנחות לו: צט: ספרי ראה
רבי אליעזר בן יעקב היא. דאמר
כדתנן הפסח והמילה מצות עשה
ב ו מיי' פי"ח מהלכות פסולי
ע, ירוש' כלאים פ"ח ה"א,
המוקדשין הלכה יג:
לא אשמועינן על שפך אלא שיהא
ואין חייבין עליהן חטאת במסכת
שבת פ"ז ה"ב, יומא פ"ח ה"ג,
אף כאן למזרחה של
ירושלים אלא א] לרבנן
טז]
ג ז מיי' שם הלכה יב:
סנהדרין פ"ז ה"ה, ו) סנהדרין
מקומו מדרון שיהא דשנו משתפך:
כריתות (דף ב.) וקשה לפי' דבריש
היכא שריף להו כדתניא היכן נשרפין לצפון
ד ח מיי' פ"ג מהלכות ע"ז
סא. ע"ז נא., ז) ת"כ אחרי פ"ט
❖
ודילמא במקומו משופך הוא דפליגי.
ה"ג, ח) לקמן קט., ט) [ועי'
אלו הן הלוקין (מכות דף יג:) משמע
הלכה ג:
ירושלים חוץ לשלש מחנות רבי יוסי הגלילי
תו' סנהדרין פג: ד"ה פרט, חולין
ומודה רבי אליעזר בן יעקב שיקדים יז]
$ דקרבן לא בעי אזהרה דפריך התם
❖
קא. ד"ה שפיר].
אומר אבית הדשן נשרפין אמר רבא מאן
א
שם דשן אלא דבעי נמי מקומו
ודילמא אזהרה לקרבן הוא דהא פסח
תורה אור השלם
תנא דפליג עליה דר' יוסי הגלילי ר' אליעזר
משופך (א): השורף. המתעסק
ומילה דלית בהו אזהרה לא מייתי
1. וְהוֹצִיא אֶת כָּל הַפָּר אֶל
הגהות הב"ח
בן יעקב היא דתניא על שפך הדשן
בצרכי שריפתן יח] כגון המסייע
קרבן ומשני התם היינו טעמא משום
1
מִחוּץ לַמַּחֲנֶה אֶל מָקוֹם טָהוֹר
(א) רש"י ד"ה ודלמא וכו'
ישרף שיהא שם דשן (שיקדים לשם דשן) ר'
דאיתקוש כל התורה כולה לעבודת
בשעת שריפה. והאי תנא אית ליה
אֶל שֶׁפֶךְ הַדֶּשֶׁן וְשָׂרַף אֹתוֹ עַל
א)
ב]
משופך הס"ד ואח"כ מה"ד
עֵצִים בָּאֵשׁ עַל שֶׁפֶךְ הַדֶּשֶׁן
אליעזר בן יעקב אומר שיהא מקומו משופך
כוכבים מה עבודת כוכבים שב ואל
כרבי שמעון דאין מטמאין בגדים
המסייע כגון המתעסק:
ויקרא ד, יב
יִשָּׂרֵף:
(ב) שם ד"ה דשויא וכו' לא
2. וְהַשּׂרֵף אֹתָם יְכַבֵּס בְּגָדָיו
עד שיוצת בהן האור: דשוייה חרוכא.
תעשה לאפוקי הני דקום עשה נינהו
אמר ליה אביי דילמא במקומו משופך
מיקרי ולר"ש כצ"ל ותיבת
וְָרחַץ אֶת בְּשָׂרוֹ בַּמָּיִם וְאַחֲרֵי
ונראה לפרש דהאי דבעי הכא אזהרה
דהוי ניתך הבשר ואפר מיהא לא
פליגי תנו רבנן השורף ג] מטמא בגדים ולא
אליעזר ברבי נמחק: (ג) שם ד"ה
ב
ב)2
כֵן יָבוֹא אֶל הַמַּחֲנֶה:
מנא לן היינו משום דחשיב ליה בפרק
הוה. לתנא קמא מטמאין עד
אלא וכו' כדתנן במס' כריתות
ויקרא טז, כח
המצית את האור מטמא בגדים ולא המסדר
3. וַאֲלֵהֶם תֹּאמַר אִישׁ אִישׁ
הפסח וכו' חטאת הס"ד:
שיעשו אפר דאותם קרינא בהו אבל יט]
אלו הן הלוקין (שם.) השוחט והמעלה
(ד) שם ד"ה למרקוליס וכו'
את המערכה מטמא בגדים ואיזהו השורף
מִבֵּית יִשְׂרָאֵל וּמִן הַגֵּר אֲשֶׁר
אפר לא מיקרי ולרבי אלעזר
בחוץ ולאו אמתני' כד] קאי והאי דקתני
(ב)
איכה יעבדו ואפ"ה כצ"ל ותיבות
יָגוּר בְּתוֹכָם אֲשֶׁר יַעֲלֶה עֹלָה
❖
ד] המסייע בשעת שריפה יכול אף משנעשו
ואעשה כן נמחק:
אוֹ זָבַח: וְאֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד
ברבי שמעון אין מטמאין בגדים:
בכריתות (דף ב.) הפסח והמילה
לֹא יְבִיאֶנּוּ לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ לַיהֹוָה
אפר מטמא בגדים תלמוד לומר אותם
מצות עשה היינו כלומר דקום עשה
ה]
הדרן עלך טבול יום
וְנִכְרַת הָאִישׁ הַהוּא מֵעַמָּיו:
אותם מטמאין בגדים ומשנעשין אפר אין
ויקרא יז, ח-ט
גליון הש"ס
נינהו ולהכי לית בהו חטאת ומיהו
ג
ו]
4. הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תַּעֲלֶה עֹלֹתֶיךָ
השוחט.
לקמן בשמעתין משמע דלאפוקי לאו
קדשים בחוץ והעלה כ]
מטמאין בגדים רבי שמעון
אומר אותם
תוס' ד"ה אזהרה וכו' דקרבן לא
ז]
בְּכָל מָקוֹם אֲשֶׁר תִּרְאֶה:
בעי אזהרה. עיין בב"ק דף קה
קאתיא דפריך רבא הא דתנן פסח
בחוץ בהעלם אחד: חייב
דברים יב, יג
מטמאין בגדים ניתך הבשר
אין מטמאין
5. אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל
ע"ב תוס' ד"ה מאי לאו ושבועות
❖
ומילה מצות עשה תיתי בק"ו ממותיר
על השחיטה וחייב על העלייה כא].
בגדים מאי בינייהו אמר רבא
איכא
בינייהו
דף יח ע"ב תוס' ד"ה ל"ת:
אֲשֶׁר יִשְׁחַט שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז
ומה מותיר שלא ענש הזהיר כו' וכן
שהן שני גופי עבירה דתרוייהו כתיבי
בַּמַּחֲנֶה אוֹ אֲשֶׁר יִשְׁחָט מִחוּץ
דשוייה חרוכא:
לַמַּחֲנֶה: וְאֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד
פ' המוצא תפילין (עירובין דף צו.)
יצא
אשר ישחט ואשר יעלה (ויקרא יז): שלא
שינויי נוסחאות
לֹא הֱבִיאוֹ לְהַקְרִיב קָרְבָּן
הדרן עלך טבול
יום
פסח [ומילה] שהן מצות עשה [ופריך]
העלה אלא דבר פסול. ואנן מתקבל
לַיהֹוָה לִפְנֵי מִשְׁכַּן יְהֹוָה דָּם
א] תיבת אלא נמחק, וצ"ל
יֵחָשֵׁב לָאִישׁ הַהוּא דָּם שָׁפָךְ
הא כתיב ושמרת את החוקה וא"ר
בפנים בעינן ח) דכתיב ואל פתח אהל
ולרבנן. וכן ברש"י (ש"מ):
השוחט והמעלה בחוץ חייב על השחיטה
וְנִכְרַת הָאִישׁ הַהוּא מִקֶּרֶב
אילעאי כל מקום שנאמר השמר פן ואל
מועד לא יביאנו (שם): כיון שהוציאו
ד
ג)
ב] בכתה"י וד"ו איתא מה
ויקרא יז, ג-ד
עַמּוֹ:
6. וְלֹא יִזְבְּחוּ עוֹד אֶת זִבְחֵיהֶם
שבסוגריים, ועי' יפה עינים:
וחייב על העלאה רבי יוסי הגלילי
הוי לא תעשה אלמא הוי פירושא יצא
פסלו. ואפ"ה חייב וה"ה לשוחט בחוץ
ג] והשורף השורף מטמא כו'
לַשְּׂעִירִם אֲשֶׁר הֵם זֹנִים
פסח [ומילה] שיש כה] בעשה היינו שאין
ומעלה בחוץ: הטמא שאכל כו'. משום
אומר שחט בפנים והעלה בחוץ ח] שחט
(כ"ה ביומא, ב"ש וכי"ב). ובש"מ
ה
אַחֲרֵיהֶם חֻקַּת עוֹלָם תִּהְיֶה
גורס השורף והמתעסק בצרכי
בהן לאו ואזהרה ואין לומר דסוגיא
דפליגי ר' יוסי הגלילי ורבנן בתרוייהו
זֹּאת לָהֶם לְדֹרֹתָם:
בחוץ והעלה בחוץ פטור שלא העלה אלא
שריפה מטמא בגדים כו'.
ויקרא יז, ז
דידן כרבינא דמשני שינויא אחרינא
ודמו הנך פלוגתא להדדי תנינהו גבי
7. הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּנָּקֵשׁ
[וכפי הנר' הגיה כן עפ"י רש"י
דבר פסול אמרו לו אף השוחט בפנים ומעלה
שבד' ונציה דליתא שם תיבת
בפרק אלו הן הלוקין (מכות יג:) ומצי
הדדי: כיון שנגע בו טמאוהו. ואפ"ה
אַחֲרֵיהֶם אַחֲרֵי הִשָּׁמְדָם מִפָּנֶיךָ
בחוץ כיון שהוציאו פסלו הטמא שאכל בין
'השורף' (דק"ס)]: ד] זה המסייע
ד)
וּפֶן תִּדְרשׁ לֵאלֹהֵיהֶם לֵאמֹר
למימר אליביה דקרבן קבעי אזהרה
[כי] הדר אכיל ליה מחייב ומה לי
כצ"ל (ש"מ, כתה"י): ה] מטמאין
אֵיכָה יַעַבְדוּ הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֶת
קדש טמא בין קדש טהור ו חייב רבי יוסי
דמ"מ קשיא דרבא אדרבא דהיינו רבא
נטמא בשר על ידו מה לי נטמא ע"י
(דפו"י, וכ"ה ביומא): ו] בכתה"י
אֱלֹהֵיהֶם וְאֶעֱשֶׂה כֵּן גַּם אָנִי:
❖
אבל משנעשו אפר כו' (דק"ס):
הגלילי אומר טמא שאכל טהור חייב וטמא
דברים יב, ל
בשמעתין וההיא מסקנא דמכות
אחרים: שאינו חייב אלא על טומאת
ז] צ"ל ר"א ברבי שמעון (בה"ז.
שאכל טמא פטור שלא אכל אלא דבר טמא
דקרבן לא בעי אזהרה אליבא דרבא
הגוף. כדכתיב וטומאתו עליו ונכרתה
וכ"ה ביומא וברש"י כאן):
ח] בחוץ חייב שחט כו' כצ"ל
מוסף רש"י
ולפירוש הקונטרס נמי קשה קצת
ודרשינן בפ' בית שמאי [לעיל דף מג:]
אמרו לו אף טמא שאכל את הטהור כיון
:
(הגרי"ב, וכ"ה בכתה"י וד"ו)
דאמאי תלי טעמא דפסח ומילה
בטומאת הגוף הכתוב מדבר מי
שנגע בו טמאוהו ט] וטהור שאכל טמא פטור
דשויא חרוכא. לרבי אלעזר
ט] טמאו (כי"מ). ובתוס'
ז
שטומאה פורחת ממנו: גמ' שחיטה
טימאהו: י] צ"ל העלאה
ברבי שמעון שוויה חרוכא לא
שאינו חייב אלא על טומאת הגוף: גמ'
משום דלית בהו לאו תיפוק ליה משום
(*ש"מ): יא] צ"ל יביאנו (ש"מ
מטמא דלא פר מיקרי (יומא
דלית בהו מעשה דאפילו לר"ע דאמר
והעלאה ב' פרשיות סמוכות זו לזו
סח:) הטמא שאכל כו' חייב.
והגרי"ב. וכ"ה בכתה"י). ובכי"צ
בשלמא העלה כתיב עונש וכתיב אזהרה
י]
יביאנו ונכרת. וכן לקמן:
חטאת, שהאוכל קדשים בטומאת
לא בעי מעשה הא אמר ריש לקיש
באחרי מות: אלא אזהרה מנלן.
עונש דכתיב ואל פתח אהל מועד לא
יב] נ"א אילעא (כתה"י ופרי"ד).
הגוף זדונו כרת, כדכתיב (ויקרא
3
בריש כריתות (דף ג:) נהי דלא בעי
דקא מחייבינן ליה עליה חטאת שאין
בגליון נ"א אילעאי. וכ"ה בתוס'
ז) והנפש אשר תאכל בשר וגו':
הביאו אזהרה דכתיב השמר לך פן תעלה
4
ר"ע מעשה רבה מעשה זוטא בעי
יא]
כיון שנגע בו טמאהו. קודם
ד"ה אזהרה ובכל המקומות שציין
חטאת באה אלא על לאו וכרת
במסה"ש: יג] דאמר ר"א מנין
שיאכלנו ואפ"ה חייביה קרא (חולין
עולותיך וכי הא דא"ר אבין א"ר אלעזר כל
מיהו איכא לאוקמה שמעתין כרבי
כדתנן הפסח והמילה מצות עשה
(ג)
ה)
יב]
קא.) שאינו חייב אלא על
(כתה"י וש"מ): יד] לכדרכה
מקום שנאמר השמר פן ואל אינו אלא לא
יוחנן דאמר ר"ע לא בעי מעשה כלל
ואין חייבין עליהן חטאת במסכת
טומאת הגוף. וטומאתו עליו
דנפקא ליה מאיכה יעבדו
(כתה"י וש"מ): טו] ואכתי
וכו' זהו טומאת הגוף ואהא קראי
ונראה לפרש דלישנא דמתני' קא דייק
כריתות (דף ב.): למרקוליס. אע"פ
תעשה אלא שחיטה בשלמא עונש דכתיב
: טז] בכתה"י וד"ו אל:
קאי והנפש אשר תאכל מזבח
(כתה"י)
דקתני פסח ומילה מצות עשה היינו
שעבודתו דרך בזיון לסקלו באבנים
יז] דצריך שיקדים כצ"ל (כי"ב):
השלמים אשר לה' וטומאתו עליו,
5ואל פתח אהל מועד לא הביאו אלא אזהרה
יכול טומאת הבשר דנימא דהאי
יח] שריפתן בגופן דכתיב אותם
שהם בקום עשה ומשמע נמי הלשון
וזה עובדו דרך כבוד ולא קרינא ביה
מנלן אמר קרא ולא יזבחו עוד האי מיבעי
כגון כו' (כי"פ, שמכ"י וב"ש).
עליו אבשר קאי ונימא דטהור
6
דלית בהו אזהרה כלל:
איכה יעבדו ואעשה כן ואפ"ה
(ד)
וכ"ה ברש"י ביומא. ולפנינו עפ"י
שאכל את הטמא חייב ת"ל
ליה לכדר"א דאמר מנין לזובח בהמה
ו)
מניין לזובח בהמה למרקוליס
יג] ח
בה"ז: יט] אבל פר לא מיקרי
וטומאתו עליו משמע שעדיין היא
מנין שהוא חייב: קרי ביה ולא יזבחו
הלכך לראב"ש כו'. כ"ה בכל
עליו ביכולין לטהר הכתוב מדבר,
למרקוליס שהוא חייב דכתיב ולא יזבחו עוד
שהוא חייב. פי' בקונטרס
וקרי ביה ולא עוד. דאי לכדרבי
כב]
דפוסים הישנים. ולפנינו נד'
וזהו הגוף שטומאה פורחת ממנו
את זבחיהם אם אינו ענין לכדרכה דכתיב
אע"פ שעבודתו דרך בזיון לסקלו
על ידי טבילה (לעיל מג:) מנין
עפ"י הגהת בה"ז. והנוס' הישנה
אלעזר לכתוב ולא עוד את זבחיהם
יד]
לזובח בהמה. שהיא עבודת
עיקר והיה הנוסח לפני רש"י כמו
איכה יעבדו תנהו ענין לשלא כדרכה אמר
באבנים וזה עובדו דרך כבוד ולא
לשעירים והאי דכתיב ולא יזבחו
7
כבוד: למרקוליס. שעבודתה
שהוא ביומא ראב"ש אומר הפר
קרינא ביה איכה יעבדו הגוים האלה
לאזהרת שחוטי חוץ אתא דסמיך
רבה קרי ביה ולא יזבחו וקרי ביה ולא עוד
מטמא כו'. וכ"כ הרש"ש
בזיון, והוא הדין לפעור (סנהדרין
מדעתו, וחכם עדיף מנביא
סא.). או: אף על פי שאין עבודתו
את אלהיהם ואעשה כו] כן אפ"ה
לההיא פרשתא: ע"כ. עד המקרא
אכתי מיבעי ליה לכדתניא עד כאן הוא
ז)
בזביחה: לכדרכה. לעבודת
(דק"ס): כ] צ"ל והעלן (שמכ"י,
טו]
מניין שחייב. ונראה דכל הנהו דלאו
הזה דלא יזבחו כל הענין העליון
וכעי"ז בכתה"י): כא] בכי"פ
כוכבים שעבודתה בזביחה דהא
מדבר בקדשים שהקדישן בשעת
איסור
נפקא לן מאיכה יעבדו: עד כאן.
העלאה: כב] נ"ב ובספר ישן פי'
אורחייהו בזביחה אע"ג דמכובדים
שנענש כג] כרת על שחיטת חוץ ועל
הבמות והקריבן בשעת איסור הבמות
אחר דאי לא אתא אלא לחד
האי ולא יזבחו בפרשת שחוטי חוץ
❖
נינהו לא נפקא מאיכה יעבדו
העלאת חוץ: מדבר בקדשים
כתיב כו' (ע"ז נא.):
אזהרה לא לכתוב אלא ולא
יזבחו, מדכתיב ולא עוד
כדמוכח בפרק ארבע מיתות (סנהדרין
שהקדישן בשעת איסור הבמות.
משמע דאתא לאשמועי'
שלש
השתחואות בעבודת כוכבים [למה]
משהוקם המשכן דאילו הנך דהוקדשו מעיקרא אי לא מרבי דף סג.) דאמר אביי
אזהרה אחרת (ב"ש): כג] צ"ל
שיטה מקובצת
נ"א
אחת לכדרכה ואחת
לשלא
כדרכה ואחת לחלק ופריך כדרכה
שענש (*ש"מ, הגרי"ב).
להו קרא בהדיא מסתמא
לא שמעינן להו:
אבית הדשן הן נשרפין. עיין
הענין האלה שענוש כרת
שהרי
(כי"פ). בח"נ מחק להלן תיבות
בכפתור ופרח דף כא ע"ב:
ועל העלאת חוץ, וכן ברש"ש,
דהא לא כתיב למעלה אלא לאחריו. ואולי לפי נוסח כי"פ ניחא: כד] אמתני' דהכא קאי כצ"ל (צ"ק): כה] צ"ל שהן (כי"ב): כו] עי' הגהות הב"ח אות ד':