תורה אור קו: השוחט
והמעלה פרק שלשה
עשר
זבחים
מסורת הש"ס
שהרי עונשן אמור. כלומר דמסתמא בהו משתעי
מאיכה יעבדו נפקא
אלא אחת לשלא
כדרכה ואפילו לשלא כדרכה
קרא לאסור והרי
א) סוכה מ: וש"נ, ב) עירובין
1. וְאֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא
צו. כריתות ב., ג) סנהדרין נד.
עונשן אמור כאן: מכאן ואילך כו' שנאמר למען אשר יביאו וגו'.
כלל שעובדין אותה בבזיון כגון פעור ומרקוליס ואחת כדרכה ושלא
הֱבִיאוֹ לְהַקְרִיב קָרְבָּן לַיהֹוָה
ד) עי' ירוש'
וש"נ מכות יז:,
לִפְנֵי מִשְׁכַּן יְהֹוָה דָּם יֵחָשֵׁב
כדרכה פי' כדרכה בעבודת כבוד אלא שאין דרכה בהשתחואה ואם
דמדכתיב אשר הם זובחים משמע שהיו עומדים לישחט בבמה ומכאן
יבמות פי"א ה"א, ה) מכות יד.,
לָאִישׁ הַהוּא דָּם שָׁפָךְ וְנִכְרַת
ו) פסחים סו., ז) [וע"ע תו'
ואילך והביאום לה' (ב): כזובח יג] בשדה. שלא יד] לשם שמים: מצות
תאמר מנלן הכא זובח בהמה למרקוליס אימא כי אתא קרא
הָאִישׁ הַהוּא מִקֶּרֶב עַמּוֹ:
יבמות קיד: ד"ה משום, חולין קכ.
ויקרא יז, ד
❖
לא תעשה. בהנך דהוקדשו בשעת
למכובדים שאין דרכן בזביחה אבל
2. הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תַּעֲלֶה עֹלֹתֶיךָ
ד"ה שכן].
היתר מניין: ת"ל ולא יזבחו עוד.
למבוזין כגון פעור ומרקוליס לא
שהרי עונשן אמור ואל פתח אהל מועד
בְּכָל מָקוֹם אֲשֶׁר תִּרְאֶה:
1
דברים יב, יג
וי"ל דגלי ליה בהשתחואה דמכובדים
משמע מעכשיו אסורין ועד עכשיו
אזהרה דכתיב השמר לך פן תעלה
3. לְמַעַן אֲשֶׁר יָבִיאוּ בְּנֵי
2
א]
הגהות הב"ח
מותרין : זאת להם. עונש עשה ולא
ומבוזין שוין הוא הדין בזביחה ור"ת
יִשְׂרָאֵל אֶת זִבְחֵיהֶם אֲשֶׁר הֵם
טו]
עולותיך מכאן ואילך בזבחים שהקדישן
ב]
(א) גמ' אלא אמר אביי ק"ו.
זֹבְחִים עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה וֶהֱבִיאֻם
תעשה: ולא אחרת להם. כרת: מקום
מפרש דתרי קראי בזביחה כתיבי
בשעת היתר הבמות והקריבן בשעת איסור
נ"ב כצ"ל וכן איתא בילקוט רמז
לַיהֹוָה אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד אֶל
שלא ענש. כגון בקדשים שהקדישן
האי קרא דהכא ולא יזבחו ועוד כתיב
תקפ"א [לפנינו בילקוט שם איתא
הַכֹּהֵן וְזָבְחוּ זִבְחֵי שְׁלָמִים
הבמות שנא' למען אשר יביאו בני ישראל
ר' אבין] וכן מבואר בתוס' ד"ה
ג] 3
לַיהֹוָה אוֹתָם: ויקרא יז, ה
בשעת היתר: הזהיר. כדאמרן טז] כאן:
זובח לאלהים יחרם דדרשינן בפ' ארבע
4. וְלֹא יִזְבְּחוּ עוֹד אֶת זִבְחֵיהֶם
אזהרה וכן משמע להדיא מגמ':
את זבחיהם אשר הם זובחים זבחים שהתרתי
שענש. כשהוקדשו בשעת איסור:
מיתות (סנהדרין דף סא.) דיצתה זביחה
(ב) רש"י ד"ה מכאן וכו' לה'
לַשְּׂעִירִם אֲשֶׁר הֵם זֹנִים
לך כבר על פני השדה לומר לך הזובח
הס"ד ואח"כ מה"ד כאילו
אינו דין שהזהיר. ולקמן פריך וכי
ללמד על הכלל לחייב בכל עבודת
אַחֲרֵיהֶם חֻקַּת עוֹלָם תִּהְיֶה
3
הקריב על פני השדה: (ג) שם
זֹּאת לָהֶם לְדֹרֹתָם:
❖
מזהירין מן הדין: משרצים. וא"ת
בשעת איסור הבמות מעלה עליו הכתוב
פנים אפילו בשלא כדרכה וקשה לפי'
ד"ה אפי' למ"ד כו' לדרשא
ויקרא יז, ז
אחריתא ועונש וכו' דילפינן
דמהאי קרא לא שמעינן אלא אזהרה
תיתי אזהרה בחלב בק"ו משרצים
כאילו הקריב על פני השדה 3 והביאום לה'
מיניה בת אביו ובת אמו אין
❖
טמאין כגון שמונה שרצים: במשהו.
אבל עונש במבוזין מנא לן ועוד
זו מצות עשה לא ד] תעשה מניין ת"ל ולא
מזהירין:
מוסף רש"י
4
תרוייהו למכובדין צריכי חד לעונש וחד
טומאתן בכעדשה אבל חלב בכזית יז]:
יזבחו עוד יכול יהא ענוש כרת ת"ל חוקת
4
שהרי עונשן אמור. שגילה לך
משרצים טהורים. שאין מטמאין
לאזהרה ועוד דלא ה"ל לאיתויי איכה
הענין את עונשן שהן בכרת:
עולם תהיה זאת להם לדורותם זאת להם
שינויי נוסחאות
כגון צפרדע ונמלה: שכן אסורין
יעבדו אלא הוה ליה למימר אם אינו
מכאן ואילך. האי ולא יזבחו
ולא אחרת להם אלא אמר (ר' אבין) ק"ו
עוד: בשעת היתר. קודם שהוקם
א] אזהרה מניין ת"ל השמר
(א)
במשהו. לאכילה בכעדשה כדתניא
ענין לכדרכה כד] של מכובדין דכתיב זובח
(כי"מ ור'. וכ"ה בתוס'): ב] ואילך
המשכן, והזהיר הכתוב שאע"פ
ומה במקום שלא ענש הזהיר מקום שענש
לאלהים יחרם תנהו ענין לשלא כדרכה
במעילה בגמרא בפרק קדשי מזבח
שהיו מוקדשין לשם הקרבת במה,
הוא מדבר בזבחים (כתה"י
וש"מ): ג] צ"ל שהרי נאמר (ש"מ.
לא יקריבום עוד בבמה לגבוה
אינו דין שהזהיר א"ל רבינא לרב אשי א"כ
כלומר מבוזין אלא כמו שפירשנו נראה
(דף טז:) ולא תשקצו את נפשותיכם
ה]
וכ"ה ברוב כתה"י): ד] מצות לא
שנאמר את זבחיהם זבחים
דרבי אלעזר אכל שלא כדרכה אתא
בבהמה ובעוף וגו' [ויקרא כ] פתח
לא יאמר לאו בחלב ותיתי ק"ו מנבילה מה
תעשה כצ"ל (ש"מ וכתה"י). וכ"ה
העומדים קודם לכן שהתרתי
ברש"י [ובדפ' קודמים הקיפוהו
בבמה לגבוה בשעת איסור הבמות
לאשמועי' דחייב אלא דנקט מרקוליס
הכתוב באכילה וסיים בטומאה לומר
נבילה שלא ענש הזהיר חלב שענש אינו דין
שלא כהוגן]: ה] צ"ל לאביי (ש"מ
כזובח על פני השדה לעבודת
לרבותא ומהשתחואה נפקא לן דאין
לך כשיעור טומאתן של שרצים טמאים
שהזהיר אתא לקמיה דרבא א"ל מנבלה נמי ו]
כוכבים (ע"ז נא:) פסח ומילה
וכתה"י). ועי' דק"ס אות ג
חילוק בין מכובדין למבוזין כדפרי'
שיעור אכילתן של כל השרצים דהא
מצות עשה. פסח דכתיב (דברים
ובהגרי"א חבר ובקר"א סוד"ה
לא אתיא דאיכא למיפרך מה לנבלה שכן
ק"ו: ו] תיבת נמי נמחק (*ש"מ):
טז) וזבחת פסח, ומילה (ויקרא יב)
תדע דהא אמר בפרק ד' מיתות (שם
כולהו כייל להו בהאי קרא ובכל אשר
ז] נ"א ואי משרצים טמאים
וביום השמיני ימול, וכרת כתיב
מטמא משרצים טמאין מה לשרצים טמאין
ז]
דף סד:) ג' כריתות בעבודת כוכבים
תרמוש האדמה וגו' ושיעור טומאתן
שכן מטמאין בכעדשה (וראה
בהו (כריתות ב.)
. אע"פ שיש בהן
שמטמאין במשהו ח] משרצים טהורים מה
אות ח) אי משרצים טהורים
כרת הואיל ואין בהן לאו אלא מצות
למה אחת לכדרכה ואחת לשלא כדרכה
נפקא לן בהכל חייבים (חגיגה דף יא:)
עשה הן, אין מביאין על שגגתן
שכן איסורן במשהו אי מערלה
לשרצים טהורים שאיסורן במשהו מערלה
ואחת למולך ולא מיבעיא לן קרא
שכן חומט תחילת ברייתו בכעדשה:
חטאת, שאין חטאת באה אלא על
וכלאי הכרם שכן איסורי הנאה
לאו דכרת, כדכתיב (ויקרא ד) אשר
אי משביעית שכן תופסת את
שכן תופסת את דמיה. באיסורא
וכלאי הכרם מה לערלה וכלאי הכרם שכן
אחרינא חד למכובדין וחד למבוזין
אין
לא תעשינה וגו' (ערובין צו.):
דמיה אי מתרומה שכן לא
וק"ק הא דפריך בפ' ד' מיתות אימא
כדתניא במסכת סוכה (דף מ:) קדש
אסורין בהנאה משביעית מה לשביעית שכן
מזהירין מן הדין. אף על פי
הותרה מכללה אי מכולהו שכן
א)
שאדם דן קל וחומר מעצמו אינה
לא הותרו מכללן תאמר בחלב
יצתה השתחואה ללמד על הכלל כולו
תהיה לכם מה קדש תופס את דמיו אף
תופסת דמיה מתרומה שכן לא הותר
ט]
אזהרה ללאו (פסחים כד.):
שהותר מכללו אלא אמר רבא
ודקאמרת זובח למה לי לגופיה
שביעית תופסת את דמיה: מכללו. חלב יח]
(כי"צ): ח] בכי"צ איתא
מכללה מכולהו נמי שכן לא הותרו מכללן
בכעדשה. ועי' תוס' חולין קכ
הותר מכללו בחיה ובכולהו נמי איכא
דמחשבין מעבודה לעבודה ומתמה
אמר רבא אי קשיא לי הא קשיא לי הא דתנן
ע"א ד"ה שכן וכו' דמה דאיתא
למיפרך הא פירכא ומש"ה איצטריך
עליה הש"ס אלא הא דקאמר רבי
הכא מה לשרצים טמאים
פסח ומילה מצות עשה תיתי בק"ו ממותיר
ב)
אזהרה בחלב: אי קשיא יט]. בהאי
אלעזר מניין לזובח בהמה למרקוליס
שמטמאין בכל שהוא, לא
גרסי' לה וסופרים שבשו משום
מה מותיר שלא ענש הזהיר פסח ומילה
דאייתינא אזהרה לשחוטי חוץ בהאי
כו' מהשתחואה נפקא מאי קושיא
י]
דבתר הכי קאמר מה לשרצים
שענש אינו דין שהזהיר אמר רב אשי אמריתה
ק"ו הא קשיא לי הא דתנן בפרק קמא
דילמא איצטריך לאזהרה במחשב
טהורים שאיסורן במשהו ע"ש.
ומעתה בהכרח דמה דאיתא
דכריתות (דף ב.) דקחשיב ל"ו כריתות
מעבודה לעבודה דהא לעולם הוא
לשמעתא קמיה דרב כהנא ואמר לי ממותיר
בפירש"י ד"ה משרצים וכו' וכן
להתחייב עליהם חטאת וקתני והפסח
כך דלא יזבחו אזהרה לעונש דזובח
לא אתיא דאיכא למיפרך מה למותיר שכן
בד"ה במשהו וכו', לאו רש"י
כתבו אלא תלמיד אחד פי' כן
והמילה כרת שלהם על מצות עשה
לאלהים יחרם וי"ל דאם איתא
אין לו תקנה תאמר פסח יש לו תקנה וכי
ע"פ הגי' ששבשו הסופרים.
יא]
היא באה ואין חייבין חטאת על
דהשתחואה ללמד על הכלל א"כ לא
ותדע דכך הוא, דאם מפי רש"י
מזהירין מן הדין אפילו למ"ד ג) עונשין מן
יצאו הדברים תמוה טובא במ"ש
שגגתה כ] דחטאת אינה באה אלא על
תעבדם דאוקמינן (סנהדרין דף ס:)
הדין אין מזהירין מן הדין אלא יב] כדרבי יוחנן
ד"ה במשהו כו' אבל חלב בכזית,
ד)
למגפף ומנשק הוה מייתר לן לאזהרה
לאו וכרת כדכתיב אשר לא תעשינה
הלא ידענא דחלב אינו מטמא כלל
דאמר אתיא הבאה הבאה מה להלן לא ענש
(ויקרא ד): תיתי. בו אזהרה מק"ו
אזביחה דמהשתחואה הוה ילפינן
וטהור לגמרי כמבואר הכא
כה]
דקאמר מה לנבלה שכן מטמא
אא"כ הזהיר אף כאן
לא ענש אא"כ הזהיר
ממותיר ממנו עד בוקר: שיש לו תקנה.
אפילו חיוב מיתה במגפף ומנשק:
כלומר אבל חלב אינו מטמא. וכן
אזהרה
מניין ת"ל השמר לך פן
בתשלומי פסח שני: וכי מזהירין מן
נתבאר להדיא בפסחים כג ע"א
(הגרי"ב). ועי' בהג' דברי נחמיה
תעלה עולותיך. הא דמייתי אזביחה אזהרה דהעלאה
הדין. לעיל קאי דמייתי אזהרה לשחוטי חוץ מק"ו: אפילו למ"ד.
שהעיר על דברי הגרי"ב אלו
אמסקנא סמיך דילפי' הבאה הבאה או שם שם אבל לאביי דבסמוך
במסכת מכות עונשין מדין ק"ו מודה דאין מזהירין מן הדין דתניא
דמ"ש על פירש"י בד"ה משרצים,
קשה דק"ו הו"ל לאתויי: מקום שענש אינו דין שהזהיר. ולא
תמוה ביותר דהא בתוס' שם לא
בפ"ק דמכות (דף ה:) איש כי יקח את אחותו וגו' אין לי אלא בת
מחקו רק תיבת בכל שהוא. וכן
שייך למימר פסח ומילה יוכיחו דאיכא למיפרך שכן קום עשה:
אביו שלא בת אמו בת אמו שלא בת אביו בת אביו ובת אמו מנין
מ"ש רש"י בד"ה במשהו "אבל
מה לשרצים טהורים שכן אסורין במשהו. פי' בקונטרס דתניא
חלב בכזית" אפשר דכוונתו
תלמוד לומר ערות אחותו גילה והלא קל וחומר הוא למדתה
לאכילה. וכ' עוד דאולי האי אבל
במסכת מעילה בפרק קדשי מזבח (דף טז:) ולא תשקצו
שאין עונשין מן הדין וכן לענין אזהרת ערות אחותך בת אביך וגו' [שם יח]
חלב כו' צ"ל בסד"ה שכן:
את נפשותיכם בבהמה ובעוף וגו' פתח הכתוב באכילה וסיים בטומאה
אין לי כו' עד שאין מזהירין מן הדין ופליגי תנאי בפ' בתרא ואיכא
ה)
ט] מתרומה מה לתרומה שכן
לא הותרה מכללה מכולהו מה
לומר כשיעור טומאתן של שרצים טמאים שיעור אכילתן של כל
דדריש להאי כא] אחותו גילה דגבי עונש לדרשא (ג) ועונש דבת אביו
לכולהו שכן כצ"ל (ש"מ, כתה"י).
השרצים דהא כולהו כייל להו בהאי קרא ובכל אשר תרמוש וגו' ושיעור
ובת אמו קסבר עונשין מן הדין ואילו אחותך היא דגבי אזהרה דילפינן
וראה נוס' כי"צ באות ז: י] תיבת
ומילה ליתא בכתה"י (זולת כי"צ)
מיניה אין מזהירין מן הדין דלא כב] אפנייה לדרשא אחריתי: אתיא
טומאתן נפקא לן בהכל חייבין (חגיגה דף יא:) שכן חומט תחילת
וראה דק"ס אות ח, וראה באות
הבאה הבאה. שחיטה מהעלאה כתיב בשחיטה (ויקרא יז) לא הביאו
ברייתו בכעדשה עד כאן לשון הקונטרס ואגב חורפיה לא עיין בה
שאח"ז: יא] בפסח שיש לו כצ"ל
(*ש"מ). נ"א בפסח ומילה שיש
ובהדיא מסיק התם דוקא בשרצים טמאים ולא בטהורים דאמרינן
וכתיב בהעלאה (שם) לא יביאנו וגזירה שוה הואיל ומופנה היא לכך
. וע' צ"ק בשם
להן תקנה (כי"צ)
הרי היא כמי כג] שמפרש בה ואין זה מן הדין כק"ו שאדם דן מעצמו ו):
במובדלין דיבר הכתוב דכתיב בסיפיה דקרא אשר הבדלתי לכם כו]
תוס' מכות דבמילה נמי איכא
תקנה: יב] בילקוט פ' אחרי רמז
לטמא וצ"ל דכל שהוא דהכא בבריה קמיירי דבכל שהוא מיחייב משום
ה"ג
תקפ"א הגי' אלא אמר ר' יוחנן
מכולהו
שכן לא
בריה כדאמרינן בפ"ק דחגיגה (דף י.) ובפ' כהן גדול ונזיר (נזיר דף נב.) ובמכות (דף יז.) ובפ' גיד הנשה (חולין דף צו.) ז) :
ועי'
אתיא (הגרי"ב. וכ"ה בכי"מ)
הותר מכללן. תימה נילף בכולהו כרת בק"ו מחלב שהותר מכללו: תיתי בק"ו ממותיר. הא דנקט מותיר טפי מגזל וגניבה וכמה
טה"ק. נ"א אלא כדר"י דאמר
ר' יוחנן (כי"צ וש"מ): יג] אולי
לאוין שבתורה משום דמותיר לא עביד מעשה דומיא דפסח ומילה ומש"ה לא נקט נמי הנך דלעיל דאיכא למיפרך שכן יש בהן מעשה:
היה גירש"י כבכי"צ על פני
השדה כל הזובח בבמה כזובח
בשדה. ועי' הג' הב"ח אות ב': יד] בכתה"י שלא לשמים: טו] היו מותרין כצ"ל (*ש"מ): טז] כדאמרן הס"ד ואח"כ מה"ד מקום שענש כו' כצ"ל (ותיבת כאן נמחק) (ש"מ): יז] עי' לעיל אות ח: יח] נדצ"ל אבל חלב (עפ"י באה"מ): יט] אי קשיא
לי בהא דאייתינן אזהרה כצ"ל (ש"מ. וכעי"ז בכתה"י): כ] צ"ל שגגתן (כתה"י וד"ו): כא] להאי ערות אחותו כצ"ל (באה"מ): כב] צ"ל לא (כתה"י וד"ו): כג] צ"ל כמו שמפורש (*ש"מ): כד] לכדרכה כלומר מכובדין כו' כנצ"ל (באה"מ): כה] לאזהרה
אמחשב מעבודה לעבודה דמהשתחוואה כו' כצ"ל (צ"ק והגרי"א חבר): כו] לכם דהיינו שמנה שרצים אבל שרצים טהורים אין איסורן באכילה אלא בכזית וצ"ל דכל כו' כצ"ל (ב"ש)