יב:
כל הזבחים פרק
ראשון זבחים
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
יש דחוי בדמים. יש תורת דחוי בקדושת דמים אע"פ שאינה קדושת
סא א ב מיי' פ"ג מהל'
מלקרב לעולם אפילו לאחר פסח דכל יג] מותר הפסח הוי שלמים ונקיבה
א) סנהדרין מז. הוריות יא.
כריתות ז., ב) ירוש' גיטין פ"ז
שגגות הלכה ח ודלא
הגוף כגון הכא שהקדיש ו] חציה (א) לא קדשה אלא לדמיה שהרי אין
לשלמים מיחזא חזיא דקתני מתני' דמיה לשלמים אבל איהי גופה לא אלמא
❖
כר"י:
ה"א, הוריות פ"א ה"ב.,
לו חלק [אלא] בחציה ואין קדושה ראויה לפשוט בכולה על פיו ואפי'
אלימא קדושת דמים לומר בה תורת דחוי ולא אשכחינן תנאי דפליגי בהא
ג) [נדרים לו. סנהדרין שם],
ד) לעיל י:, ה) [עי' בתוספות
הכי שייך בה דחוי ותדחה עולמית ולא אמרי' לא אלימא קדושת דמים
מילתא מיהו בהא מילתא יד] טובא אתא לאשמועינן טו] ורבינו חננאל מפרש
ב"ב קיג. ד"ה תרוייהו נמי],
תורה אור השלם
ליפסל משום דחוי. לישנא אחרינא יש
יש דיחוי בדמים כלומר טז] דדמים
ו) [קידושין ה: כא. וש"נ],
ז) [לעיל י:], ח) [לעיל ה:],
דחוי. בשביל הדמים שלא פרע לקנות
1. וְהַקֶּרֶב וְהַכְּרָעַיִם יִרְחַץ
דחוים (והדיחוי בדמים) שלא יקריב מן
יש דחוי בדמים אמר עולא אמר רבי
א)
ט) שמות כט, יח, י) ויקרא ז,
בַּמָּיִם וְהִקְרִיב הַכֹּהֵן אֶת הַכֹּל
הדמים קרבנו שהיה בדעתו להפריש
חציה של חבירו שלא היתה קנויה לו
יוחנן
אכל חלב והפריש קרבן והמיר דת
ה, כ) ה, יט, ל) תמורה יט.,
א
א]
וְהִקְטִיר הַמִּזְבֵּחָה עֹלָה הוּא
מ) דף כח., נ) לקמן כט:,
כמו יש דחוי בדמים דמי שהיה טמא
כשהקדישה שעדיין לא קנה חציה משל
אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַיהֹוָה:
וחזר
בו הואיל ונדחה ידחה איתמר נמי
❖
❖
ב)
ס) לעיל ז
ויקרא א, יג
חבירו. ואינ"ו נרא"ה למור"י: והמיר
(פסחים דף צח.) דתנן התם גבי מפריש
אמר
ר' ירמיה אמר רבי אבהו אמר רבי
דת. נדחה מקרבן בהכל ז] שוחטין
נקבה לפסחו ירעה עד שיסתאב וימכר
יוחנן
ג) ב אכל חלב והפריש קרבן ונשתטה
הגהות הב"ח
שינויי נוסחאות
ויביא בדמיו שלמים ור"ש יז] נמי פי' כן
(חולין ה:) מעם הארץ פרט למומר:
וחזר
ונשתפה הואיל ונדחה ידחה וצריכי
ונשתטה. נדחה דבעינן דעת במסכת
התם יש דחוי בדמים אפילו הדמים
(א) רש"י ד"ה יש דחוי וכו' דלא
א] בכתה"י ודפה"י ונשתמד.
דאי אשמעינן קמייתא משום דהוא דחי
ולפנינו ע"פ הצנזור: ב] אימא
קדשה וכו' אין לו חלק בחציה
דחויין שאין מביאין מהן פסח שהיה
ערכין בפ' האומר משקלי עלי (דף כא.):
❖
כישן כצ"ל (ש"מ). ובכתה"י
של חבירו ואין:
נשתפה. שקט משעמומו כגון ח] על
נפשיה בידים אבל הכא דממילא אידחי
דעתו כן בשעת הפרשה מיהו אינו כן
דממילא אימא כישן: ג] נ"א
הכי השתא, ותיבות מאי טעמא
אלא מביא מן הדמים פסח כדתניא
הר נשפה (ישעיה יג) דמתרגם על
כישן ב] דמי ואי אשמעינן הכא משום דאין
נמחק (כי"צ). ולפ"ז קושיא היא,
גליון הש"ס
טורא שלויא: הורו ב"ד שחלב מותר.
פ' בתרא דכריתות (דף כח.) המפריש
בידו לחזור אבל הכא דיש בידו לחזור
וכסברת ר"ת דבהורו ב"ד הוי
נקבה לפסחו ירעה עד שיסתאב
נדחה לו דאילו עבר השתא לאו בר
חידוש טפי, דקרבן לא אידחי.
[תוס' ד"ה וש"מ וכו' דאיכא
אימא לא צריכא בעי רבי ירמיה אכל חלב
[ויתכן שהרמב"ם גרס כן ומיושב
מום דאינו עובר אלא ע"י
ותימכר ויביא בדמיה פסח ומתוך הך
קרבן הוא דאמרינן בהוריות (דף ב:)
תמיהת הח"נ והשפ"א אמאי לא
רפואה. עי' בכורות דף לח ע"ב
והפריש קרבן והורו בית דין שחלב מותר
❖
יחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור: מהא
ברייתא רבינו שמואל מוחק בפרק מי
הביא הא דהורו ב"ד רק הא
תוס' ד"ה וסימניך וכו']:
וחזרו בהן מהו מי הוי דחוי או לא הוי
דנשתמד ונשתטה]: ד] בתוס'
פתח. ודורש בו שידחה: התם. גבי
שהיה טמא (פסחים דף צח.) שלמים
ליתא תיבת נמי. ועי' פ"מ וח"נ
דחוי אמר ליה ההוא סבא כי פתח רבי
וגריס יביא בדמיה פסח אמנם אין
מומר ושוטה גברא אידחי מקרבן קרבן
שאכן תוס' ל"ג תיבה זו: ה] נ"א
מוסף רש"י
,
שעתא (*ש"מ, וכ"ה ברש"י כ"י)
יוחנן בדחויין מהא פתח מאי טעמא התם
גירסא זו נכונה דאם כן היכי קאמר
לא אידחי תורת חטאת זאת לא נדחת
ג]
וראה להלן אותיות ט י:
יש דיחוי בדמים. אפילו דבר
בגמרא ש"מ יש דחוי מעיקרו [ויש]
מישראל מן הכשרין אבל הכא תורת
גברא אידחי קרבן לא אידחי הכא קרבן
שלא קדש תחלה להקרבת גופו אלא
ו] כשהקדיש חציה לא
הקדישה כו' כצ"ל (ש"מ):
לדמיו, כגון הקדיש חציה וחציה
קרבן זה נדחית מן הכל: למה לי
דחוי בדמים [ובעלי] חיים נדחין הלא
נמי אידחי: אמר שמעון בן עזאי מקובלני
ד]
ז] כדתניא בהכל כצ"ל (*ש"מ):
השני חולין, דחוי ליקרב לגופו
למיתני זקן. ליתני זקנים: בחדא ט].
כי נמי בעלמא אין דחוי אין יכול
ח] צ"ל כמו (*ש"מ): ט] בחדא
מפי שבעים ושנים זקן כו': למה לי למתנא
בתחילת הקדישו אינו קרב עוד
להקדיש איהי גופה פסח שהרי נקבה
בישיבה אחת היו יושבין וכולן היו כאיש
שעתא כצ"ל (*ש"מ): י] בכתה"י
לעולם דהואיל ונדחה ידחה. ולא
שבעים ושנים זקן דכולהו בחדא שיטתא
וכולן הורו כאיש אחד. בכי"פ
תימא אין דיחוי בקדשים אלא
ה]
אחד י]: לאחר הקטרת אימורין כתיב.
היא ובפסח כתיב זכר תמים בן שנה
נוסף ל"א גרסינן בחד שיטתא
הקדיש לגופו ונדחה מהקריב אבל
הוו קיימי: לא הוסיף בן עזאי אלא העולה:
א"כ על כרחך התם פ' מי שהיה טמא
וליכא למידרשיה לעיכובא דעצמו יא]
קדושת דמים לא אלימא למימר
הוו קיימי שיטה אחת אמרו
אמר רב הונא מאי טעמא דבן עזאי עולה
כולם והסכימו לדעת אחת:
ביה תורת דחוי, ואי אתיא לה שעת
גרסי' שלמים ור"ת אומר דאין למחוק
שלא הוקטרו אימוריו כשר והאי הוא
1
יא] צ"ל דהוא עצמו (*ש"מ):
הכשר הקרבה כגון הכא דחזר ולקח
הוא אשה ריח ניחוח לה' היא לשמה
ח) דרשינן למילתא אחריתי: תרי הוא
הספרים ל) דבאלו קדשים אמרי' המפריש
יב] בד"י אשם אשם לה'. וכ"ה
חציה תקרב (פסחים צח.) אכל
במקרא: יג] צ"ל אע"ג דכל
חלב והפריש קרבן והמיר
כתיבי. ואם אין השני ענין לאחר
כשרה שלא לשמה פסולה אשם נמי כתיב
נקבה לפסחו תרעה ויביא בדמיה פסח
(צ"ק): יד] תיבות בהא מילתא
דת. הואיל ונדחה הקרבן כשהמיר
נשתיירה אחר הפסח תרעה עד
הקטרה דהא כתיב חד תנהו ענין
ביה הוא ההוא לאחר הקטרת אימורים הוא
נמחק (צ"ק): טו] בש"מ נוסף
דתו דאין מקבלין קרבן מן
ד)
עכ"ל, והיינו לשון רש"י בתשו':
המומרים כדתניא מעם הארץ פרט
שתסתאב וימכר ויביא בדמיה שלמים
לעבודת דם ולפסול בשלא לשמן. חד
דכתיב האי נמי לאחר הקטרת אימורים
למומר בשחיטת חולין בפ"ק אכל
טז] כלומר הדיחוי בדמים שלא
ומתני' דמי שהיה טמא בכה"ג מיירי
הוא כתיב באיל עולה של מילואים
יקריב כצ"ל (שמכ"י): יז] צ"ל
חלב והפריש קרבן ונשתטה.
הוא דכתיב תרי הוא כתיבי גבי אשם ה) נמי
ורש"י (יעב"ץ). בד"ו ורבי'
בואתה תצוה וחד הוא כתיב בויקרא
בנשתיירה אחר הפסח ופירוש של יש
שוטה נמי לאו בר כפרה הוא,
ט)
תרי הוא כתיבי אלא בן עזאי בקל וחומר
שמשו': יח] תיבת תרעה נמחק
דיקריב אותו לרצונו כתיב: כישן
(א) גבי עולת בן צאן: אשם נמי תרי
דחוי בדמים הוי יש דיחוי בדבר שאין
(ש"מ): יט] וי"ל דס"ד דת"ק
דמי. ככל אדם הישנים בלילה
מייתי לה ומה חטאת שאינה כליל שחטה
(אשם) הוא כתיבי. חד בצו את אהרן
בו רק קדושת דמים ולא קדושת הגוף
י)
כצ"ל (ש"מ): כ] צ"ל ומפלוגתא
ואינם נדחים בכך לאחר שניעורו
(ש"מ): כא] תיבות היכי מייתי
(סנהדרין מז.): שיש בהן צד
שלא לשמה פסולה עולה שהיא כליל לא כל
וצ"ע בההיא מ) דכריתות א"ר אלעזר
אחר הקטרה וחד בויקרא כ) אשם הוא
נמחק (בה"ז). נ"א וע"ק היכי
כרת. חטאת באה על שגגת כרת
שכן מה לחטאת שכן מכפרת פסח יוכיח
א"ר אושעיא מטמא מקדש עשיר כו'
אשם יב] לה' ואע"ג דליכא חד מינייהו
מיירי ההיא (שמכ"י): כב] תיבת
ופסח חייבים עליו כרת טהור שלא
❖
התם נמחק (ש"מ): כג] פירשתי
היה בדרך רחוקה (לעיל י:):
דכתיב גבי עבודת דם תן האחד באם
ומתיב רב עוקבא המפריש נקבה לפסחו
מה לפסח שכן זמנו קבוע חטאת תוכיח
ורבינו פי' דחידושא כצ"ל
תרעה יח] ילדה זכר ירעה ויביא בדמיו
אינו ענין לכך כדאמרת בעולה:
וחזר הדין לא ראי זה כראי זה ולא ראי
(צ"ק): כד] צ"ל דרבי (ש"מ):
ו)
כה] בד"י דפריך בריש:
פסח כו' ר"ש אומר הוא עצמו יקרב
שיטה מקובצת
צד
זה כראי זה הצד השוה שבהן שהן קדשים
כו] וכשר לכ"ע ושמעינן דכשר
פסח ומשני כי אמרינן לרבנן ור"ש
כי הוה פתח. זה לשון תלמיד הר"פ,
כל היכא דבידו לתקן בפרק כו'
ושחטן שלא לשמן פסול אף אני אביא עולה שהיא קדשים ושחטה
כצ"ל (שמכ"י). נ"א וכשר לכ"ע
ס"ל דבע"ח אין נדחין דתניא מת אחד
ונראה לר"ת כי הוה פתח ר'
שלא לשמה פסולה מה להצד השוה שבהן שיש בהן צד כרת בן עזאי
משום דבידו לתקן וכההיא
יוחנן כו' לפי שהיה תופסו לחידוש
ז)
מהם מביא חבירו שלא בהגרלה דברי
דפרק (רא"ט): כז] דכשירין
לפי שהוא דחוי גרוע יותר משאר
ר"ש והשתא מאי ס"ד מעיקרא דפריך
בשילה כדאיתא [ב]פרק כצ"ל
דחויין, ולכך פריך מ"ט כלומר למה,
(ש"מ): כח] וכן המקדיש אותו
ומשני הכא גבי אוכל חלב והורו ב"ד
מר"ש לסייעי' מרבנן וי"ל יט] דת"ק נמי מודה דבע"ח אין נדחין והא דקאמר ירעה טעמא כרבי אלעזר דתמורה פ' אלו קדשים (דף יח:) דתנן
לאחר שחיטת בנו כצ"ל (ש"מ)
:
גברא אדחי כלומר נהי דגברא אדחי
המפריש נקבה לעולה וילדה זכר ירעה רבי אליעזר אומר אף הוא עצמו יקרב עולה ומפרש בגמרא דגבי מפריש נקבה לפסחו וילדה זכר לא הוה
כט] דגבי נקטם כצ"ל ותיבת
מיהו הקרבן עצמו לא אידחי שהרי
לולב נמחק (ש"מ): ל] לה
טעו ב"ד, אבל גבי אוכל חלב כו'
א"ר אליעזר הוא עצמו יקרב פסח דגמירי למקום שהמותר הולך שם הולד הולך ולפני הפסח דאימיה קדשה לדמי פסח שלא היה יכול להמתין עד
וליפשוט ליה מהא אלא משום
קרבן נמי אידחי והכל יודעים דקרבן
שתלד הזכר ויקריבנו פסח ולכך ולד נמי לדמי פסח אע"ג דקסבר בע"ח אין נדחים ומיהו קשה אדפריך ליה מברייתא דכריתות לסייעיה מת"ק
כו' כצ"ל (מ"כ, וכעי"ז בשמכ"י).
שוטה ומומר לאו כלום הם דזבח
[בד' וילנא נשתבשה הגהת הש"מ
רשעים תועבה ע"כ: כי הוה פתח
דרבי אליעזר דתמורה דאית ליה בעלי חיים נדחין דקאמרי במפריש נקבה לעולה וילדה זכר ירעה וממתניתין דפסחים ופלוגתא כ] דתנאי ביומא
בזה]: לא] אם עבר מומם נמחק
[מהא פתח]. פרש"י בדיחוי גדול
(דף סד:) ועוד קשה היכי מייתי מההיא דמת אחד מהם דאית ליה לר"ש דאין נדחין דלמא שאני התם דלא דחייה בידים ועוד קשה היכי
(ש"מ). ובצ"ק מחק גם תיבות לא
יותר מהני דלעיל ולפיכך פתח ביה
ירצו: לב] ממום עובר לא
מייתי כא] מההיא דרבי אליעזר דפשיטא ליה התם כב] דבעלי חיים נידחים ולעיל מבעיא ליה התם בכריתות (דף כז.) ובתמורה פירשתי כג] לפני רבינו
לפי שהיה לו פשוט יותר. ופריך מ"ט
ילפינן דלא הוי כו' כצ"ל (ש"מ
הוי דחוי טפי. ומשני התם גברא
דחידושא דרבי יוחנן הוי אע"ג דבידו לתקן וליקח חציה השני וכן רבי כד] אלעזר אמר רבי אושעיא פ' בתרא דכריתות בידו להפקיר נכסיו והוי
וצ"ק) ועי' רש"ש: לג] נ"א לא
אידחי, פי' גבי אכל חלב והפריש
עני והוה ראוי הקן שהפריש ומיהו אין בידו כ"כ כמו נפגם המזבח בריש פ' קדשי קדשים (לקמן דף נט.) דחוי מעיקרו הוא וכשר [והכא]
הוה אלא דיחוי גברא (צ"ק).
קרבן ונשתמד, אבל הכא גבי הורו
כה]
כו]
נ"א לא הוי דחוי דגברא
ב"ד שהחלב מותר תורת קרבן נמי
לכ"ע משמע דכשר דבידו לתקן כדאיתא פרק לולב הגזול (סוכה דף לג.) ולכך נמי נקט רבי יוחנן אכל חלב והפריש קרבן והמיר דתו וחזר שידחה
וכן הגיה הרש"ש וכ'
אידחי. והסברא הפוכה דמעיקרא
(שמכ"י).
דהוה ליה נראה ונדחה ולא נקט שהפריש קרבן לאחר שהמיר דתו דההוא כשר כיון דבידו לתקן בקל כמו נפגם המזבח וגם דחוי מעיקרו דכשר
שהגהת הצ"ק היא לל"צ. ועי'
הוי מספקא ליה מאכל חלב והורו
מ"ש לעיל אות ג: לד] לשמו
ב"ד יותר מהני דלעיל, והשתא
ובכריתות פ' בתרא דפריך לר' אושעיא מר' שמעון ולא מייתי ליה סייעתא מרבנן משום דעד כאן לא פליגי רבנן ואמרי שנדחה משום דאין בידו
: לה] צ"ל פ"ב דפסחים
פשיטא ליה דדחוי גדול הוא מהני
(ש"מ)
לתקן כלל בשעת הקדש שהיא נקבה לפסחו אבל היכא שבידו לתקן קצת כגון מטמא מקדש עשיר שהפריש קן דאי בעי מפקר נכסיה מודה דלא הוי
(דף כז ב) (הגרי"ב): לו] אשם
דלעיל. ור"ת פי' דה"ק כי פתח ר"י
❖
נמי ליעכב כצ"ל (צ"ק):
כו' שהיה תופסו לחידוש [טפי] לפי
דיחוי כל זה פי' רבינו הקדוש זצוק"ל וקשה לי על זה מאי פריך לעיל אי אפרשיה מצפרא דחוי מעיקרו הוא הלא בידו להשהותו עד חצות כמו
שהוא דיחוי גרוע יותר משאר דיחויין
וש"מ
דחוי מעיקרו הוי דחוי. תימה דגבי הדס
הקדיש חובות בגלגל דכשירין כז] בשילהי פרק אחרון [לקמן קיד.] וכן אותו כח] ואת בנו:
לפיכך פתח ביה כדאמרינן בעלמא
מילתא דאתיא מדרשא חביבא ליה.
אמרינן פ' לולב הגזול (סוכה דף לג:) היכא (דאשכחן) דאשחור מערב יו"ט דדחוי מעיקרא לא הוי דחוי וי"ל דשאני התם דבידו לתקנו תדע דגבי
ליקוטים
ולכך פריך מ"ט כלומר למה גרע
לולב כט] שנקטם ראשו [מעי"ט] ועלתה בו תמרה [בי"ט] מיבעיא ליה אי יש דחוי אי לאו [ולא] פשטינן לה ל] מהא משום דנקטם אין בידו לתקנו
משאר דיחויין דלעיל, ומשני כו', כמו
אמר ליה ההוא סבא. יש מפרשים
וא"ת מ"ט דר' יוחנן דאמר דחוי מעיקרו הוי דחוי לילף ממחוסר זמן דלא הוי דחוי כדאמר בפ' שני שעירי (יומא דף סד.) וי"ל דשאני מחוסר זמן דחוזר
שכתוב בתוס' תלמיד הר"פ לעיל
דכל מקום שהוא מזכיר ההוא
(תוס' טוך): בן עזאי כו'. תימה למאי
סבא הוא אליהו הנביא. ואי
[ונראה] ממילא וא"ת אמאי איצטריך לרבי יוחנן מיעוטא דמום בם הני הוא דכי עבר מומם ירצו הא כל הדחויים אם עבר מומם לא] לא ירצו
דס"ד השתא דק"ו גמור הוא, הא
אפשר לומר כן בפ' במה מדליקין
הואיל ונידחו אידחו הא מום עובר לא ילפינן [דלדחי] דלא הוי דחוי דהתם ממילא הוי וי"ל דאיכא מום דאינו עובר אלא על ידי $ רפואה:
דפסל בן עזאי בעולה ממה נפשך אי
(שבת לד.) בעובדא דרבי שמעון
לב]
הכא קרבן אידחי. וגרע מדאידחי גברא והא דמשמע איפכא בהוריות פ' בתרא (דף יא.) גבי נשיאות מהו שתפסיק לא דמי דהתם לא
דריש אותה אפי' עולה נמי אימעיט.
בן יוחאי. (תוס' חולין ו.)
ואי לא דריש אותה אפי' אשם נמי
מכאן שייך לעמוד הבא
אידחי קרבן מן החלב שאכל דעדיין הוא חייב קרבן ור"ת פירש איפכא דגבי הורו ב"ד לא היה דחוי לג] דגברא אידחי שאינו יודע אם
לירבי מהיקשא דחטאת ואשם. וי"ל
יכול לא תהא מחשבה פוסלת
דלעולם דריש אותה ואפ"ה לא
אלא בזריקה בלבד. פירוש
פטור אם לאו קרבן לא אידחי דאי לא דהתירו ב"ד היה קרב ונמצא שלא היה דחוי אלא ע"י טעותו אבל הכא אפילו קרבן נמי אידחי דכיון
אימעיט עולה דלהכי אהני ק"ו. וא"ת
מדכתיב ואם האכל יאכל ביום
שהוא שוטה או מומר פטור הוא לכולי עלמא: בן עזאי בק"ו מייתי לה. אף ע"ג דפסול שלא לשמן לד] מוציאו מידי פגול דבעינן נ) שיהיו כל
אם כן באשם נמי יפסול דהא לא גרע
השלישי לא ירצה, וזריקה היא
היקשא מק"ו וכמו דק"ו מפיק ליה
המרצה, והאי קרא דריש ליה
מתירים בכשרות לא דמיא להא דאמר בפ"ק לה] דפסחים (דף יא) כל דין שתחילתו להחמיר וסופו להקל אינו דין תימה ובן עזאי אי דריש אותה לשמה
ס)
ממשמעותיה ה"נ ההיקש. וי"ל
במחשב ע"מ לאכול ממנו ביום
מה
כשרה שלא לשמה פסולה הא שאר קדשים כו' קל וחומר מאי אהני ליה ואי לא דריש א"כ אשם לו] ליעכב מהיקישא דכחטאת וכאשם: להצד
דמוקי ליה היקשא דלעיל דכחטאת
הג', מנין לרבות שחיטה וקבול
השוה שבהן שכן יש בהן צד כרת. תימה ולר"א דפסל חטאת ואשם ליפסול נמי עולה ותיתי מחטאת ואשם [ופסח] וי"ל דשייך קצת צד כרת באשם
וכאשם כדמוקי להו רבנן (דף יא.) מה
ת"ל ואם האכל יאכל בדברים
חטאת טעונה סמיכה אף אשם טעון
המביאים לידי אכילה כו'. אלמא
משום דאיכא אשם תלוי ומיהו לא שייך
כמו בחטאת ופסח כדמוכח לעיל [דף י:]:
סמיכה. ומיהו קשה לר"א דאית ליה
מחשבה פסלה בקבלה כזריקה.
היקשא לאשם כדאמר לעיל (דף י:)
ומתרץ לה רבא התם הא דאמר
לייתי עולה משלשתן מפסח וחטאת ואשם. דליכא למיפרך כדפריך לעיל מה להצד השוה שבהן שכן יש בהן צד כרת דאשם לית ביה צד כרת כדמפורש הריני שוחט על מנת לקבל דמו למחר הא דאמר הריני מקבל ע"מ לשפוך שיריים למחר. יש מפרשים כי השוחט ע"מ לקבל דמו
לעיל (שם). ותירץ מורי כיון דאשם תלוי בא להגין על ספק כרת צד כרת קרינן ביה אך פסח וחטאת [יותר חשיבא צד כרת]. הלכך לעיל פריך שפיר מה למחר לא פסלה, והטעם מפני שהוא דבר שאי אפשר, לפיכך אינו אלא כמצחק. אבל המקבל על מנת לשפוך שירים למחר פסלה. ויש
לפסח וחטאת שיש בהן צד כרת יותר מבאשם. דאע"ג דפירכא כל דהו היא, אחדא מתרתי פרכינן. וכן הכא פרכינן פירכא שיש בו צד כרת יותר מבעולה
מפרשים כי השוחט ע"מ לקבל למחר פסלה, והיינו דקתני מנין לרבות שחיטה וקבול כו', אבל המקבל ע"מ לשפוך שירים למחר לא
דבעולה לא שייך כרת כלל: תוד"ה (מעמ' הקודם) ושמע מינה. וקשה לי על זה כו'. עי' לקמן (דף נט.) [תוד"ה עד]:
פסלה כדקתני יצאו שפיכת שירים והקטרת אימורין שאין מעכבין את הכפרה. וראיה לזה הפי' דקאמר ליה ההוא מרבנן לרבא ושפיכת
השיריים והקטרת אימורין לא פסלא בהו מחשבה, והתניא יכול לא תהא מחשבה מועלת אלא באכילת בשר מנין לרבות שפיכת שיריים
והקטרת אימורין כו', ואם כפי' הראשון הרי אמר רבא שהמקבל על מנת לשפוך שיריים למחר פסלא הואיל והמחשבה בשעת עבודה שהיא מעכבת את הכפרה וכ"ש דמחשב בזריקה ע"מ לשפוך שירים למחר דפסלה, וממילא הך דקתני באידך שאין פוסלין בשחשב בהן
מזו לזו, וזו היא הראיה לפי' האחרון כי הואיל ואינן מעכבין כפרה לא פסלה בהו מחשבה, לא שנא שחשב בעבודה אחרת עליהם ולא שנא חשב בהן לעבודה אחרת, מיהו דוקא במחשב בקבלה עליהם, אבל חשב בזריקה עליהם פסלא. וזו המעלה יש בין זריקה לקבלה,